תקליט ישראלי - הצבעים המיוחדים של יגאל בשן

שנת 1976 מצאה את יגאל בשן בנקודה גבוהה במיוחד בקריירה שלו. הוא לא היה סתם עוד כוכב; הוא היה בשיא הפופולריות שלו בשנות ה-70. שנה קודם לכן, אלבומו "יגאל בשן וחברים טובים" הניב את הלהיט הענק "יש לי ציפור קטנה בלב" , שהפך אותו לשם מוכר בכל בית, אמן שכיכב דרך קבע במצעדי הפזמונים וזכה בתארי "זמר השנה". עם כל זה, "צבעים" לא היה תקליט של אמן בתחילת דרכו, אלא הצהרה אמנותית, אולי אפילו מסוכנת במידת מה, של אייקון מבוסס.  

"צבעים", שיצא באותה שנה בחברת התקליטים "הד ארצי", לא היה רק עוד אלבום ברצף דיסקוגרפי. הוא הציג שילוב ייחודי בין שורשיו התימניים של בשן, שהיו חלק בלתי נפרד מזהותו (הוא נולד כיגאל בשארי למשפחה ממוצא תימני), לבין השפעות עכשוויות של פ'אנק, נשמה ורוק. חשוב להזכיר את תפקידם המכריע של שני שותפים מרכזיים ביצירת האלבום: המפיק המוזיקלי לואי להב והמעבדת והקלידנית אלונה טוראל, שמופיעים עם יגאל בעטיפה האחורית. הכימיה הייחודית ביניהם היא שעיצבה את הצליל המיוחד של "צבעים".  

הבחירה להוציא אלבום ששם דגש ניכר על אלמנטים תימניים מסורתיים, דווקא לאחר שהגיע לפסגת ההצלחה במיינסטרים הפופי, הייתה החלטה אמנותית משמעותית. בשן כבר נתקל בעבר בהתנגדות לשילובים מוקדמים יותר בין מזרח למערב במוזיקה שלו, מה שהופך את "צבעים" לבחירה אמיצה עוד יותר.

דרכו המוזיקלית של יגאל החלה עוד כנער בצמד "גיל הזהב" (שנקרא גם "יגאל ושלומית") עם שלומית אהרון. הוא פרץ לתודעה עם להיטים מוקדמים כמו "ערי הגדה" ו"קרנבל" עוד לפני גיוסו. שירותו בלהקת פיקוד צפון הניב להיטי ענק כמו "מתוק מתוק" (שזכה בתואר "שיר השנה") ו"סיירת אגוז", שהפכו אותו לאליל נוער ולאחד הכוכבים הגדולים בפופ הישראלי. בשנות ה-70 המוקדמות, הוא המשיך לבסס את מעמדו עם אלבומים כמו "קפה אצל ברטה" (1974) ו"יגאל בשן וחברים טובים" (1975), בהם החל לחקור סגנונות מגוונים יותר ולשלב את הרקע התימני שלו במוזיקה שלו, למשל בשיר "לקראת שבת".  

המוזיקה הישראלית של אמצע שנות ה-70 הייתה בנקודת מפנה ובתוך הנוף הזה, יגאל בשן היה דמות ייחודית. קולו הערב, חזותו המרשימה והניסיונות המוזיקליים שלו השלימו זה את זה היטב. נקודת מפתח ביצירת "צבעים" הייתה חבירתו של בשן ללואי להב, ששב לישראל זמן לא רב קודם לכן מארצות הברית, שם עבד עם ברוס ספרינגסטין. הקשר בין להב לבשן נוצר עוד קודם לכן, בימי לימודיהם המשותפים בבית הספר לאמנויות רננים בתל אביב.

שותפה מרכזית נוספת הייתה אלונה טוראל. היא הייתה גם הקלידנית הדומיננטית באלבום, וניגנה על פסנתר, אורגן, סינטיסייזר מוג וקלווינט. לצדה, השתתפו בהקלטות נגנים נוספים שזוהו מאוחר יותר עם להקת "שמיים" (שהקליטה אלבום משלה בשנת 1976 אך הוא יצא רק בשנת 1980 ): אהרלה קמינסקי בתופים וכלי הקשה, אוהד אינגר בגיטרה בס וחיים קריו בגיטרה חשמלית. את קולות הרקע תרמו גלי עטרי וריקי מנור.

כמחצית מהשירים נשענים על מקורות יהודיים-תימניים מסורתיים: פיוטיהם של רבי שלום שבזי (משורר תימני מהמאה ה-17) ודונש בן לברט (משורר ובלשן מימי הביניים בספרד), לצד לחנים עממיים. שירים אלו, כמו "אשאל אלהי", "עת דודים", "דרור יקרא" ו"אודה לאלי", מייצגים את הקשר הישיר למורשת התימנית. הם מקבלים כאן עיבודים מודרניים וגרוביים.

מול אלו עומדת קבוצת שירים מקוריים, רובם הולחנו על ידי בשן עצמו, למילים שלו או של פזמונאים ישראלים מובילים. "יש מלאך" (מילים: אהוד מנור) ו"דברי אלי ללא מילים" (מילים: משה בן שאול) הן בלדות שהפכו לשניים מהשירים המוכרים יותר מהתקליט. העיבוד נעשה על ידי משה רוזנבלום שסגנונו שונה מזה של טוראל. ויש את "אבא תגיד לי למה" (מילים: יואל ריפל ויגאל בשן) שמציג שאלות תמימות של ילד לאביו הזמר המפורסם ("אבא, למה זה כל ערב אתה הולך להופעה?... איך שרים בתוך הרדיו?"). ויש גם שיר אחד באנגלית, HAPPY ME, שחותם את התקליט. נו, יגאל שאף אז כבר לקריירה בינלאומית.

העטיפה של "צבעים" נושאת סיפור מעניין, עם שתי גרסאות. העטיפה המוכרת והסטנדרטית של האלבום מציגה צילום של יגאל בשן מצולם עם פחית צבע ומברשת, מכשיר טלפון (של פעם) וגרב בצבעים שונים. על הקיר לידו כתוב שם התקליט. את התצלום הקדמי צילם שמואל יערי. אולם, מסתבר שזו לא הייתה העטיפה המקורית. קיימת גרסה נוספת, המתוארת כ"עטיפה מקורית קצרת ימים". עטיפה זו, הנחשבת נדירה ומבוקשת בקרב אספנים מציגה עיצוב שונה לחלוטין. למה הוחלפה העטיפה? יגאל בשן היה יכול לענות על זה, אך לצערנו הוא כבר לא איתנו.

מבחינת הצלחה מסחרית מיידית, התמונה לא ברורה. בעוד שירים מסוימים מהאלבום, כמו "אבא תגיד לי למה" ו"דברי אלי ללא מילים", זכו להכרה, נראה שהאלבום בכללותו לא הניב להיטי ענק באותה מידה כמו אלבומיו הקודמים. מצעדי הפזמונים השנתיים של קול ישראל וגלי צה"ל לא הכילו אף שיר מ"צבעים" בדירוגים הגבוהים. זאת בניגוד לשנים קודמות, שבהן להיטים של בשן כמו "מה נשתנה", "קפה אצל ברטה" ו"מתוק מתוק" כיכבו בצמרת המצעדים.  

האלבום יצא בתקופה מעניינת בקריירה של בשן, ממש לפני שהחל למקד את מאמציו בפיתוח קריירה בינלאומית. בשנת 1977 הוא חתם על חוזה יוקרתי להקלטת ארבעה אלבומים באנגלית. האם "צבעים", על שילוב הסגנונות וההפקה הבינלאומית שלו, היה מעין הכנה למהלך זה? באותם ימים יגאל כבר היה חתום על חוזה עם אבי עופרים, שגר אז בגרמניה וביקש לנהל גם אותו ולהביאו להיות אמן מקליט בחברת התקליטים הבינלאומית "אריולה". במקביל יביא יגאל בהמשך שלאגרים נוספים בארצנו הקטנה ("מכת שמש", "סיוון", "ילד פלא" וכו'). עם כל זה - "צבעים" תמיד יישאר כמו פנינה שהושארה מאחור כדי שיגלו אותה שוב.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459