תקליט ישראלי - להקת ששת

"ששת היא להקה סודית. רק מובחרים שמעו עליה." כך, בפשטות כובשת, תיארה יהודית רביץ האחת והיחידה, שנים רבות לאחר מכן, את ההרכב האגדי וקצר הימים שהייתה חלק ממנו. התקליט היחיד והמסעיר שלהם, שראה אור בסוף שנת 1977, הוא לא סתם עוד תקליט – הוא רגע מכונן!

התקליט הזה הוא אבן דרך בוהקת בתולדות הרוק המתקדם העברי. חישבו על זה: ניסיון נועז, שהצליח בגדול, ליצור תמהיל מפוצץ בין סגנונות בינלאומיים מורכבים כמו פרוגרסיב רוק, ג'אז פיוז'ן ומוזיקה קלאסית, לבין חומרים ישראליים בנשמה, גם בלחנים וגם במילים. קוראים להם סופרגרופ ישראלי, אבל בואו נהיה כנים: בזמן ההקלטות, היחידים שבאמת היו מוכרים לקהל הרחב היו שם טוב לוי ויהודית רביץ. כל השאר? הם הפכו לכוכבים רק אחרי שהתקליט יצא והלהקה התפרקה.

באמצע הסבנטיז, כשהרוק הישראלי כבר היה עובדה קיימת, התחילה להתפתח כאן סצנת רוק מתקדם תוססת ומלאת שאיפות. מוזיקאים רבים, ששמעו את מה שקורה בבריטניה עם הפרוג, החלו לחקור מבנים מוזיקליים מורכבים, עיבודים עשירים ושילובים סגנוניים שטרם נשמעו כאן. מי היו החלוצים שסללו את הדרך לששת או פעלו במקביל? שמות ענק כמו שלמה גרוניך, הן בתקליט הסולו פורץ הדרך שלו למה לא סיפרת לי מ-1971, והן כחלק מפרויקט מאחורי הצלילים עם מתי כספי ושלישיית קצת אחרת עם שם טוב לוי ושלמה יידוב. היו גם יוני רכטר ואבנר קנר בפרויקט 14 אוקטבות, להקת כוורת ששילבה אלמנטים פרוגרסיביים בלהיטים כמו הבלדה על ארי ודרצ'י, להקת תמוז שהציגה רוק מורכב ובוגר, וגם פרויקטים של אריק איינשטיין ולהקות כמו זינגלה ואטמוספרה.

ששת הגיחה לסצנה הזו בשנת 1977, והיא לא רק בנתה על היסודות של קודמיה, אלא גם הציגה טוויסט ייחודי משלה. בניגוד להרכבים אחרים שאולי ניסו יותר להידמות לסאונד מחו"ל, ששת שמה לה למטרה ברורה לשלב את הישראליות – מלודיות, מקצבים כמו דבקה סוחפת, ושירה עברית צלולה – עמוק בתוך עיבודים מערביים מורכבים, במיטב המסורת של הפיוז'ן האמריקאי והפרוג האנגלי.

הקמת הלהקה: מפגש של טיטאנים!

ההרכב המופלא הזה התגבש בתל אביב בסוף 1976 וכלל נבחרת חלומות:

שם טוב לוי: הגאון המוזיקלי – חלילן, זמר, מלחין ומעבד. הוא הגיע עם מטען אדיר מלהקת פיקוד מרכז, ההרכב קצת אחרת, תקליט הסולו שלו מצב רוח ושיתופי פעולה עם אריק איינשטיין.

יהודית רביץ: הכוכבת בהתהוות – זמרת, גיטריסטית אקוסטית ונגנית כלי הקשה צעירה, בת 20-21 בלבד, משוחררת טרייה מלהקה צבאית, שעמדה ממש בפתחה של קריירת סולו מזהירה.

עדי רנרט: הקלידן הוירטואוז (פסנתר, פנדר רודס, האמונד, סינטיסייזר), גם הוא צעיר ובוגר להקה צבאית

.

שמוליק בודגוב: הגיטריסט הלוהט (חשמלית ואקוסטית), עוד בוגר להקה צבאית, שכבר הספיק לנגן עם הצ'רצ'ילים החדשים והקליט עם אריק איינשטיין.

שמוליק ארוך: הבסיסט עם הגרוב, מנוסה בטירוף מהקלטות והופעות רבות, שהביא איתו השפעות פסיכדליות וג'אז רוקיות.

איקי לוי: המתופף עם הנשמה. הוא סיפר לי בעצמו על הדרך שעבר לאודישן לששת: "לא היה לי אוטו ולכן נסעתי לכל מקום באוטובוס. כך מצאתי את עצמי סוחב בידיי תוף בס גדול כשלתוך החלל שבו דחפתי את תוף הסנר, מצילות ודוושות. אנשים באוטובוס הביטו בי בהלם עם התוף הזה, אבל הייתי דלוק לנגן ולא היה דבר שעצר אותי". איזו נחישות אדירה!

השם שנבחר, ששת, היה פשוט גאוני: קצר, עברי ומתוחכם. מצד אחד, תרגום ישיר לשישייה, כיאה ללהקה בת שישה חברים. מצד שני, הוא אזכר את דמותו של ששת, ידידו של רובינזון קרוזו.

הדינמיקה בין המוזיקאים הייתה מיוחדת במינה. מצד אחד, לוי המנוסה והבשל, שהתווה את הכיוון האמנותי. מצד שני, חברי ההרכב הצעירים, רובם יוצאי להקות צבאיות, שהביאו איתם רמה טכנית פנומנלית, משמעת ביצועית ופרץ של רעננות. כנראה שהשילוב המנצח הזה, בין ניסיון לנעורים ובין חזון אמנותי ליכולת ביצוע עוצרת נשימה, הוא זה שאפשר את יצירת המוזיקה המורכבת והמלוטשת שאנחנו שומעים בתקליט.

הופעת הבכורה ההיסטורית של ששת נערכה במועדון צוותא בתל אביב, ב-28 בינואר 1977.

מעניין לציין כי פרויקט ההקלטה הראשון של הלהקה לא היה תקליט הבכורה שלהם, אלא הפסקול לסרטו של ג'אד נאמן, "מסע אלונקות". את הפסקול הלחין ועיבד שם טוב לוי במלואו, אך הוא בוצע על ידי חברי ההרכב, ואף כלל את כוכב הסרט ויוצא כוורת (יצא לי חרוז...), גידי גוב, כסולן בשיר הנושא. עבודה משותפת זו, שהתקיימה מיד לאחר הקמת הלהקה, אפשרה לחברי ההרכב לגבש את הצליל המשותף שלהם, ללמוד את שפתו המוזיקלית של לוי ולהתנסות בעבודה משותפת באולפן הקלטות מקצועי, עוד לפני שניגשו להקליט את חומרי התקליט המקוריים שלהם. הפסקול יצא אז כתקליט.

אבל ההופעות של הלהקה היו מועטות יחסית ובמרווחי זמן גדולים מדי בין זו לזו.

רשימת ההשפעות על המוזיקה של ששת מעידה על האקלקטיות והתחכום של הלהקה: להקת ג'נטל ג'יאנט, ג'ת'רו טול, צ'יק קוריאה, סמבה ברזילאית ("סמבה ברגל שמאל" הנהדר), מוזיקה בלקנית ומזרחית ועוד. והבחירה בטקסטים מחזקת את הממד האמנותי והישראלי של האלבום. לצד טקסטים מקוריים (מאת יעקב גלעד ושם טוב לוי), הלהקה בחרה להלחין שירים של כמה מגדולי המשוררים העבריים: נתן אלתרמן ("ענבלים" שפותח את התקליט) , יונתן רטוש ("לו באת") , ודוד פוגל ("בלילות הסתיו" שמהווה את אחד היהלומים הברורים פה).

באפריל 1977 פרצה יהודית רביץ כסולנית, כששרה את השיר "סליחות". להקת ששת זכתה אז לחוזה עם חברת תקליטים וכך הצליחה להקליט שני שירים. אחד מהם יצא לרדיו במאי 1977 - "סמבה ברגל שמאל".

אז הופיעה להקת ששת גם בתוכנית הלהיטים הטלויזיונית, עוד להיט.

ביוני 1977 הוצג קטע חדש של ששת ברדיו, כשבינתיים יהודית רביץ כובשת את המקום הראשון.

בינתיים, התחושה בתוך להקת ששת חורקת, כפי שאמרה אז יהודית: "היינו רוצים להופיע יותר, אך משהו חורק. אם הארגון היה טוב יותר, אולי היו יותר הופעות. בינתיים הפיצוי אינו ממשי. אני יודעת שיש קהל למוזיקה שלנו למרות שקיבלנו כבר את הכינוי 'להקת מחתרת'. אני מאמינה שהאנשים הטובים יגיעו אלינו לבסוף". ביולי 1977 הייתה הלהקה על סף פירוק.

באוגוסט 1977 המשיכה יהודית להביא להיטים ולא עם ששת - הפעם עם דני ליטני ובהפקתו של מתי כספי.

תסכולים של להקה

ששת הופיעה בסך הכל פעמים ספורות בלבד, בעיקר במועדון הרוק האלטרנטיבי בבית ליסין בתל אביב, שאותו ניהל שאול גרוסברג (ולפני כן ירד מענין תמיכה בלהקה כשראה שהעסק איתה לא מביא רווחים אלא רק הפסדים). היעדר הזדמנויות להופיע בפני קהל רחב יותר מנע מהלהקה לצבור תאוצה ולבסס את מעמדה. בסוף 1977 כבר התפרקה ששת כשחבריה הסכימו לעשות הופעת איחוד מיוחדת אז לכבוד קונצרט רוק חנוכה במועדון הרוק הישראלי של גרוסברג.

ששש... מקליטים תקליט:

לא תאמינו, אבל עסקת התקליטים הלוהטת עם חברת CBS נסגרה רק אחרי שהלהקה למעשה הניחה את הכלים והתפזרה! כן, קראתם נכון. החבר'ה התבססו על חומרים שכבר רתחו אצלם במעבדה היצירתית. אז למה הם נכנסו לאולפן בכלל? פשוט מאוד, כדי שהשירים הגאוניים האלה לא ילכו לאיבוד, ולמזלנו הענק, הם לא ויתרו!

ואיך אפשר לדבר על התקליט הזה בלי להזכיר את העטיפה האגדית? העיצוב הנקי, הלבן כמעט כולו, הוא יצירת מופת של המאסטר דוד טרטקובר. מאחור, תמונת החברים האייקונית צולמה על ידי עדשת הקסם של ז'ראר אלון. אין ספק, עטיפה שפשוט עובדת!

הקסם כולו התרחש באולפני טריטון התל אביביים, וצוות ההפקה וההקלטה היה לא פחות מכוח על. על ההפקה המוזיקלית ניצח שם טוב לוי בכבודו ובעצמו, ואילו על כפתורי הסאונד הופקדו שני ענקים: לואי להב וטומי פרידמן, מהטכנאים והמפיקים הנחשבים ביותר בסצנה. הנוכחות של להב הייתה קריטית במיוחד. הוא חזר לארץ הקודש בשנת 1975 היישר מאמריקה, שם עבד עם לא אחר מאשר ברוס ספרינגסטין, ותוך זמן קצר הפך לשם הכי חם בתעשייה, עם סאונד מהודק ובועט שאי אפשר לטעות בו, כזה ששמענו למשל בתקליט סוף עונת התפוזים של להקת תמוז. תחשבו על זה: תקציב צנוע והקלטה מהירה, אבל עם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה – זה מראה כמה כולם היו מחויבים להוציא יהלום, גם תחת לחץ.

והנגינה? אלוהית! כל אחד מחברי ההרכב יורה תווים בדיוק כירורגי וברמה שמשאירה פה פעור, והאינטראקציה ביניהם פשוט טלפתית, מלאת רגש ועומק. החליל של שם טוב לוי לפעמים מצמרר בדמיון שלו לנגינה של איאן אנדרסון מג'ת'רו טול. הקלידים של עדי רנרט טוו שטיח הרמוני עשיר וצבעוני, עם ארסנל שכלל פסנתר, פנדר רודס, אורגן האמונד וסינטיסייזר. הגיטרות של שמוליק בודגוב ריגשו ועברו בין ליווי אקוסטי רך ועד לסולואים חשמליים שממיסים את הלב. חטיבת הקצב, עם הבס המלודי והגאוני של שמוליק ארוך והתיפוף המדויק והדינמי של איקי לוי, סיפקה בסיס יציב ועם זאת מלא גרוב. וקולה הצעיר והברור של יהודית רביץ, יחד עם הגיטרה האקוסטית וכלי ההקשה שלה, השתלבו בתמונה בצורה הכי טבעית ומושלמת שיש. תקליט לפנתיאון!

אז איך התקבל התקליט אז?

תדהמה! או שמא, לא... למרות שששת הגישו לנו יצירת מופת אמנותית וייחודית, קבלת הפנים הראשונית הייתה, בלשון המעטה, סטירת לחי מצלצלת. מבחינה מסחרית, התקליט ספג מפלה אדירה מיד עם יציאתו לחנויות. הוא לא הצליח לכבוש אף צמרת מצעד מכירות ולא זכה להשמעות רדיו משמעותיות בזמן אמת. תוסיפו לזה את העובדה שהלהקה כבר הייתה מפורקת כשהתקליט יצא לאוויר העולם, ותבינו למה שיווק רציני לא ממש היה שם.

עם יציאת התקליט, חברי הסופרגרופ כבר היו עם הפנים קדימה, כל אחד במסלול הסולו שלו. התקליט נותר כמעין אנדרטה מוזיקלית נוצצת, וסיפורה של ששת הוא פשוט חומר לקלאסיקה הוליוודית: איך יצירת מופת יכולה להתרסק מסחרית בריל טיים, רק כדי לקום לתחייה שנים אחר כך, לזכות בהכרה היסטרית ולהפוך לתופעת קאלט מהסרטים. התקליט, שבהתחלה נזרק לשוליים, הפך לימים לאבן דרך במוזיקה הישראלית ומחזיק היום במעמד מיתולוגי כמעט.

המהפך בתפיסה לא קרה בבום. לאט לאט, טיפין טיפין, החלו שירים נבחרים מהתקליט, במיוחד היהלומים כמו בלילות הסתיו וסמבה ברגל שמאל, לחלחל לפלייליסטים של הרדיו ולהפוך לקלאסיקות שכולם מזמזמים. החשיפה הזו, גם אם רק טעימה קטנה, שמרה על השם החם של הלהקה בתודעה הציבורית ופתחה את הדלת לדורות חדשים של מעריצים שגילו את הקסם. ההצלחה המאוחרת של השירים האלה היא ההוכחה הניצחת: גם בתוך כל המורכבות האמנותית של התקליט, הסתתרו מנגינות ממכרות ואווירה קסומה שבסוף הצליחו לשבור את חומות הנישה ולהגיע ללב הקהל הרחב.

היום, התקליט הזה הוא הרבה יותר מסתם תקליט רוק מתקדם. הוא נתפס כיצירה ישראלית מכוננת של מה שהיה, בדיעבד, סופרגרופ אמיתי. מה שנשאר זה רק לדמיין ולפנטז איך היה נשמע תקליט שני של החבורה הגאונית הזו, שעד היום, תאמינו או לא, אפילו לא עלתה על במה אחת לבצע את החומרים שלה מול קהל.

קאמבק על הפטיפון: ההוצאות המחודשות שכבשו את המדפים!

הסיבוב הראשון הגיע בשנת 1993, כשהתקליט נחת לראשונה על דיסק בחסות חברת NMC, כחלק מסדרת הקאלט התפוז. הוצאה זו, שקיבלה תשואות על סאונד נקי ובוהק, הייתה מהלך גאוני שהכניס את התקליט לעידן הדיגיטלי, בדיוק כשהדיסקים שלטו בכיפה.

ציון דרך נוסף נרשם בשנת 2007, בחגיגות ה-30 להקלטת התקליט. NMC שוב הפציצה, הפעם עם מהדורה מחודשת ומפנקת במיוחד במסגרת הסדרה היוקרתית סימני דרך. לא רק התקליט המקורי כיכב שם, אלא גם דיסק בונוס נדיר עם הפסקול האבוד של הסרט מסע אלונקות.

וכשפורמט הוויניל עשה קאמבק היסטרי, גם התקליט הזה לא נשאר מאחור. בשנת 2020, NMC הנפיקה מחדש את היצירה בפורמט ויניל כבד ואיכותי (180 גרם) לחובבי הסאונד האמיתי.

אז מה קרה עם כוכבי ששת אחרי שהאורות כבו על הלהקה?

יהודית רביץ: הצעירה שזינקה לפסגה!

עבור יהודית רביץ, שהצטרפה לחבורה כשהייתה בסך הכל בת 20, רגע אחרי שפשטה את מדי הלהקה הצבאית, ששת הייתה הקפיצה הראשונה למים העמוקים של הקריירה האזרחית. למרות שהלהקה עצמה התפרקה מהר יותר ממה שלוקח להגיד ג'ק רובינסון, החוויה של עבודה צמודה ואינטנסיבית עם מפלצות מוזיקה כמו שם טוב לוי, בסביבה יצירתית מורכבת ומאתגרת, הייתה בית ספר מקצועי מהחלומות. אפשר לומר שששת הייתה מקפצת הזהב שנתנה לרביץ הצעירה חשיפה ראשונית, ניסיון ששווה זהב, ואולי אפילו דרך מהירה לפסגה.

מיד אחרי הפירוק של ששת, הקריירה של רביץ המריאה כמו טיל בליסטי. היא כיכבה במופע הסופר-מצליח ארץ טרופית יפה (1977), ומיד בפרויקט הילדים הנצחי הכבש השישה עשר (1978), שם הפכה את הילדה הכי יפה בגן לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר. תקליט הבכורה שלה, יהודית רביץ, שיצא ב-1979, היה מכרה זהב עם פצצות כמו לקחת את ידי בידך, מישהו וסליחות. התקליט השני שלה, גלוי ונעלם (1980), הראה מפנה לכיוון רוקי יותר בועט, עם המנונים כמו ארבע לפנות בוקר ועכשיו הכל בסדר. מאז, רביץ רק המשיכה לבצר את מעמדה כאחת הזמרות והיוצרות הכי חשובות ומשפיעות בישראל, עם שרשרת תקליטים מנצחים כמו דרך המשי (1984) ובאה מאהבה (1987). לאורך הקריירה המפוארת שלה, היא חברה לגדולי האמנים, ביניהם יוני רכטר (במופע ובתקליט באופן קבוע וחד פעמי), אריק איינשטיין, גידי גוב, דיוויד ברוזה ויהונתן גפן. היא גם תפסה את כיסא המפיקה המוזיקלית עבור אמנים אחרים. ובשנת 2022, בתקליט הקאמבק המרגש שלה אני משם, היא סגרה מעגל קוסמי ושיתפה פעולה מחדש עם שם טוב לוי.

שם טוב לוי: הגאון ממשיך במסע!

הפירוק הזריז של ששת ממש לא עצר את הקטר הדוהר שנקרא שם טוב לוי. הוא זינק מיד לפרויקטים חדשים ומסעירים, כשהבולט שבהם היה ההרכב צליל מכוון (עם שלמה יידוב ויצחק קלפטר האגדיים), שכבש את סוף שנות ה-70. במקביל, הוא טיפח קריירת סולו פנומנלית ופורייה, שהולידה אינספור תקליטים לאורך השנים. לוי המשיך להוכיח שהוא אחד המוזיקאים הכי מגוונים ומוערכים בסצנה הישראלית, כשהוא מתפקד כמלחין, מעבד, זמר ונגן חליל וירטואוז שאין שני לו.

נראה שעבור לוי, ששת לא הייתה איזו נקודת שבר דרמטית, אלא עוד תחנה, מרוכזת וקצרת מועד אמנם, במימוש החזון האמנותי הרחב שלו. הכישלון המסחרי של הלהקה לא הסיט אותו מהמסלול הוא פשוט המשיך הלאה, בסטייל, לפרויקט הבא, עם אותה תפיסת עולם מוזיקלית עשירה ועקבית.

שמוליק בודגוב: הגיטריסט של המדינה!

אחרי שששת ירדה מהבמה, שמוליק בודגוב נשאר דמות סופר מרכזית ופעילה בתעשיית המוזיקה. הוא היה חבר בלהקת ברוש, שליוותה בין היתר את אריאל זילבר האחד והיחיד, והפך לאחד מנגני הסשן הכי עסוקים ומבוקשים בישראל. חפשו טוב, כי קשה למצוא אמן ישראלי בולט משנות ה-80 וה-90 שצלילי הגיטרה המחשמלים והייחודיים של בודגוב לא פיארו את תקליטיו. במקביל לנגינה, בודגוב פיתח קריירה מרשימה כמפיק מוזיקלי. היהלום שבכתר עבודתו כמפיק היה תקליט הבכורה של להקת היהודים, מציאות נפרדת (1995), שהפך לקלאסיקה. אה, והוא גם הבוס של חנות כלי מוזיקה הנושאת את שמו.

עדי רנרט: המאסטרו מאחורי הקלעים!

הקריירה של עדי רנרט כמעבד ומפיק המריאה לשחקים. הפריצה הגדולה שלו הגיעה בעבודה הצמודה עם לא אחר מאשר שלמה ארצי על תקליטי המגה שלו חום יולי אוגוסט (1988) וכרטיס ללונה פארק (1990), שם היה אמון על העיבודים שהפכו לפסקול של דור. הוא המשיך לעבוד עם כל השמנא והסלתא של האמנים בישראל וגם הלחין מוזיקה לסרטים ישראליים רבים שכולנו אוהבים. ורק בשנת 2010, אחרי יותר משלושה עשורים של עשייה אינטנסיבית מאחורי הקלעים, רנרט סוף סוף הוציא תקליט סולו ראשון תחת שמו, פעמון.

איקי לוי: מתיפוף בארץ ועד אימפריית מצילות בחו"ל!

איקי לוי המשיך גם הוא בנתיב המוזיקלי אחרי ששת, אבל המסלול שלו קיבל טוויסט בינלאומי ונגיעה יזמית מפתיעה. הוא היה חבר בלהקת ברוש לצד שמוליק בודגוב והיה מתופף סשנים לוהט בישראל בשנות ה-70 וה-80. בתחילת שנות ה-90, כשמלחמת המפרץ הרעידה את המדינה וטיל סקאד נחת לא רחוק מביתו, לוי עשה צעד אמיץ והיגר לארצות הברית. שם, מעבר לים, הוא המשיך לתת בראש כמוזיקאי והשתתף בהקלטות ובסיבובי הופעות של כוכבים בינלאומיים מהשורה הראשונה. הוא עבד עם עפרה חזה ז"ל על תקליטיה הבינלאומיים שכבשו את העולם, וגם עם ענקי פופ אמריקאים כמו פאולה עבדול, טרייסי צ'פמן וג'סיקה סימפסון.

אבל לוי לא הסתפק רק בתיפוף. הוא זיהה צורך בוער בשוק המצילות לתופים. מתוך תסכול מההיצע הקיים, ועם הניסיון העצום שלו כמתופף על, הוא הקים בלוס אנג'לס את חברת מצילות סולטון. החברה, שמייצרת מצילות בעבודת יד אומנותית תוך שימוש בטכניקות מסורתיות ומתכות סודיות (נוסחת B-20 המפורסמת), הפכה לסיפור הצלחה עולמי ומתופפים בכל רחבי הגלובוס מכים על המצילות שלו.

שמוליק ארוך: הבסיסט שבחר בהוראה.

אחרי פירוק הלהקה, שמוליק ארוך בחר בדרך קצת אחרת מרוב חבריו. הוא ארז מזוודות וטס לארצות הברית כדי ללמוד במכללת ברקלי היוקרתית למוזיקה בבוסטון, חלום של כל מוזיקאי. כשחזר לישראל, הוא התמקד בעיקר בהוראה והפך למורה נערץ לגיטרה בס ולגיטרה בתל אביב, כשהוא מעמיד דורות של נגנים מוכשרים. בניגוד לשאר חברי ששת, הוא לא נשאב לקריירת במה או אולפנים סוערת אחרי הלימודים. שמוליק ארוך הלך לעולמו בשנת 2014, בעקבות סיבוכים של דלקת ריאות, והותיר אחריו מורשת של מוזיקה והשראה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459