מאחורי להיטי זהב של הסיקסטיז בעולם מוזיקת רוק וגם פופ

שנות ה-60 היו תקופה של שינויים עצומים ומהפכה תרבותית, ואחת המורשות המתמשכת ביותר של אותה תקופה היא המוזיקה שצמחה בשנים ההן. מהעלייה של הרוקנ'רול והפלישה הבריטית ועד להופעת הפסיכדליה והפולק רוק, שנות ה-60 ראו את לידתם של אינספור להיטים קלאסיים שממשיכים להדהד עם הקהל היום. בפוסט הזה, נצא לטיול במורד הזיכרון ונחקור כמה מהשירים האהובים ביותר של שנות ה-60 שעמדו במבחן הזמן.

על IN A GADDA DA VIDA של להקת איירון באטרפליי (פרפר הברזל):

ההיסטוריה זוכרת את השיר הזה בתור אחד משירי ההבי מטאל הראשונים. כפי ששוחרר באלבום באותו שם, הוא תפס את כל הצד השני עם 17 וקצת דקות. מדובר בקטע היפנוטי ועם סולו תופים שנמתח עד לפאתי נצח, שנשמע כמו כל מהות שנות ה-60 המאוחרות בהקלטה אחת.

השיר נכתב על ידי דאג אינגל, האורגניסט והזמר של הלהקה. דאג, בנו של נגן עוגב בכנסייה בנברסקה, שר בקול ברור שהפך לחותם הלהקה. לפי ראיון עם מתופף הלהקה, רון בושי, אינגל תחילה שיתף את השיר הזה שלו עמו לאחר שהאחרון חזר מעבודתו היומית בהכנת פיצות בסאנסט בולברד. אינגל היה נרגש מהבלדה האיטית שלו והיה שיכור כך ששר את מילות השיר באופן לא ברור.

למרות זאת, בושי אהב את מה שהוא שמע ורשם את המילים על מפית תחת הכותרת IN-A-GADDA-DA-VIDA, כי זה היה הטוב ביותר שהוא הצליח להבחין בו בזמן השירה של אינגל. זה התפכח משכרונו מאוחר יותר, אבל הפונטיקה חסרת המשמעות נשארה לנצח.

הג'אם המוקלט שאנו מכירים היה למעשה רק בדיקת סאונד באולפן עבור טכנאי ההקלטה, דון קזאלה, שחיכה למפיק, ג'ים הילטון, שיגיע לאולפן להתחיל את הסשן. הם ג'ימג'מו והוא הקליט במטרה לבדוק שהכל נשמע כשורה. לפתע הוא קלט שיש פה משהו באמת מיוחד ונתן למכשיר הטייפ לרוץ בזמן שהחברים נכנסו לביצוע מלהיב, כולל סולו התופים. קלאסיקה נוצרה.

על ONE בביצוע להקת ליל שלושת הכלבים, משנת 1969.

הגרסה הידועה ביותר של שיר זה נעשתה על ידי שלישייה זו והפכה עמה ללהיט. שנה אחת קודם לכן, השיר נכלל לראשונה באלבום AERIAL BALLET מאת הארי נילסן - מתכנת מחשבים לשעבר שהפך לכותב שירים שהפך למבצע שהתפרסם בזכות להיטים כמו גם היותו החבר לשתייה של ג'ון לנון במהלך שלו "סוף שבוע אבוד" בלוס אנג'לס בשנות ה-70.

עם מילים כמו "אחד הוא המספר הכי בודד אתה אי פעם תהיה" ו"שניים יכולים להיות גרועים כמו אחד, זה המספר הכי בודד מאז המספר אחד", קל לחשוב על השיר ONE כשיר על מערכת יחסים רומנטית שהשתבשה.

אבל ההשראה האמיתית לכתיבת השיר לא הייתה כזו בכלל - זה לא היה סיפור עצוב וזה היה ממש נפוץ לכל מי שזוכר תקופה שלפני הטלפון הנייד. הארי נילסן ביקש להתקשר לחבר בטלפון קווי מיושן וקיבל אות חיוג תפוס. האות היה "ביפ-ביפ-ביפ" פועם פשוט שהפך לצליל שנילסן חיקה בפסנתר בתור הפתיחה של השיר, בעודו נותן לצליל החיוג בשפופרת להמשיך לפעול בעודו ניגש לכתוב.

נילסן הקליט את גרסתו המקורית ב-6 באוקטובר 1967 וזה נבחר על ידי חברת RCA להיות התקליטון הראשון שיצא מ-AERIAL BALLET. הלחן של השיר חוזר על עצמו באופן מכוון כמו מה שנעשה בשיר כמו "עשרה אינדיאנים קטנים" (או "עשרה תפוחים על העץ") כשהליריקה גם חוזרת על עצמה לאותו רעיון על המספר ONE. זו הייתה דוגמה עדינה של נילסן ששולח הודעה מקודדת למאזיניו, כי יודעי דבר יבינו ש"לעשות מספר" (LONELY NUMBER YOU'LL EVER DO) היה לעשן ג'וינט. כמו כן, נילסן שר "עכשיו אני מבזבז את זמני לכתוב חרוזים כמו אתמול" בעודו רומז לשיר של הביטלס, כשהם ממהרים לקלוט את הרמז ולהכריז על נילסן בתקשורת כאמן המוזיקלי האהוב עליהם.

הגרסה של נילסן לשיר היא רגישה, מופנמת ועדינה, כשההבטים המלנכוליים של השיר מתחזקים עם סולו צ'לו, חליל צד מזדמן, קונטרבס, צלילי צ'מבלו בודדים והאקורדים שחוזרים בפסנתר החשמלי.

למרות שחברת RCA דחפה את התקליטון שלו עם השיר, זה לא הצליח במצעד. עם זאת, הגיבוי של חברת הוצאה לאור חזקה הובילה את השיר להיות מכוסה על ידי אמנים אחרים. בתחילת 1968, הזמרים דני האטון, צ'אק נגרון וקורי וולס חברו יחד בלוס אנג'לס כדי להקים להקה בשם ליל שלושת הכלבים. שם הלהקה הגיע מאנקדוטה אוסטרלית שאבורג'יני בלילה קר היה מתכרבל עם דינגו, סוג הכלב הפראי, כדי להתחמם. אם הלילה היה מאוד קר, היית צריך שלושה דינגו כדי להתחמם.

האלבום הראשון שלהם, שנקרא כשם הלהקה נוצר באמצע 1968, זמן קצר לאחר שהקלידן ג'ימי גרינספון, הבסיסט ג'ו שרמי, המתופף פלויד סניד והגיטריסט מייקל אלסופ הצטרפו כדי להשלים את ההרכב. רוב החומר לתקליט נכתב על ידי חברי הלהקה; עם זאת, היה חסר להם שיר וכתוצאה מכך, ONE נכלל ברפרטואר של התקליט שיצא באוקטובר 1968. התקליט נשכח במהרה.

אבל תוך כמה שבועות, הטלפון החל לצלצל על השולחן של בכיר בחברת התקליטים עם הידיעה שבאורגון מוצפות תחנות רדיו מקומיות בבקשה להשמיע את ONE מהתקליט הזה. אז הוא הבין שהניסיון לדחוף את NOBODY כשיר המוביל מהתקליט הוא עקר ויש להפנות את המנועים לעבר ONE.

החברה מיהרה לצאת תקליטון חדש, וזה שאג למקום השני במצעד הפופ האמריקאי, מוכר למעלה ממיליון עותקים בתהליך ומשיק את הקריירה של הלהקה כאחת הנמכרות יותר באמריקה. עם זאת, לגרסת ליל שלושת הכלבים אין את העידון שיש בהקלטה של נילסן, למרות שהקול הראשי של צ'אק נגרון, חזק ככל שיהיה, מצליח לזנק לגובה מרשים, כאתלט קופץ קפיצה לגובה מיומן, לקראת סוף השִׁיר. אבל בעוד שהאקורד העיקש לכד את הרעיון של נילסן לגבי אות טלפוני, הפסנתר של ליל שלושת הכלבים פשוט משמש כנקודת שיגור לעיבוד רוקי יותר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את הגירסה הזו אך היא שונה במהותה לזו של נילסן.

אצל ליל שלושת הכלבים הפך השיר להמנון תוך הדהוד השורה "אחד הוא המספר הבודד ביותר" על מנת להביא אליהם קהל ששר איתם באולמות ההופעות הענקיים בהם הלהקה גרפה בהופעה, עד מהרה ובאופן שגרתי, 20,000 דולר עד 30,000 דולר ללילה.

סיבה נוספת להצלחה המסחרית של השיר היא שהמשמעות אף הרבה יותר עמוקה מהודעות מקודדות על מריחואנה. מדובר על בדידות, בדיוק כמו הגיגיו של מקרטני על "כל האנשים הבודדים, מאיפה כולם מגיעים?" שכבשו את דמיונו של הציבור, כשנראה שלנילסן הייתה את אותה היכולת לשאול שאלות בוחנות באותו נושא.

השיר תפס היטב ומאז ליל שלושת הכלבים הוא הוקלט על ידי מספר רב של אמנים כשייתכן שאחת הסיבות לאי הצלחת התקליטון המקורי של נילסן עם זה הייתה כי הוא בא עם שיר אף קודר יותר בצדו השני של התקליטון, SISTER MARIE, שחוקר את אובדן האמונה של נזירה.

על השיר YOU'VE LOST THAT LOVIN' FEELING בביצוע THE RIGHTEOUS BROTHERS.

שיר זה, שיצא בתחילת 1965, עדיין נחשב בעיני רבים לאחת ההקלטות הטובות ביותר שאי פעם נוצרו. זה היה הלהיט הראשון של אותם אחים צדקניים, כשהמפיק פיל ספקטור הצליח בחוכמה רבה לצקת את חומת הסאונד שלו על השיר שמגיעה לכדי קרשנדו מרשים.

צוות כותבי השירים (והבעל והאישה), בארי מאן וסינתיה וייל, כתבו את השיר הזה לבקשתו של ספקטור, שחיפש לעשות שיר שיהיה להיט לכישרונות החדשים שהחתים אצלו.

בהשראת BABY I NEED YOUR LOVING, של להקת ארבע הפסגות, ניגש הצמד לפעולת כתיבה. כשרוב השיר נכתב, השניים השלימו את כתיבתו בביתו של ספקטור, שם המפיק עבד איתם על הלחנת קטע הגשר המפורסם. ספקטור אהב את זה אבל דרש שהקצב צריך להיות איטי יותר. עם השינוי בקצב והוספת הקטע החדש, השיר המוגמר היה ארוך כמעט פי שניים מהשיר המקורי של מאן ווייל - כמעט פי שניים יותר מכל שיר פופ של אז. אבל ספקטור סירב לשנות צליל. הוא התכונן לעשות את התקליטון הגדול ביותר בחייו.

כשספקטור הציג את זה עבור האחים הצדקניים, ביל מדלי בעל הקול הנמוך אהב את זה, אבל בובי הטפילד לא התרשם, שכן הצמד חלק בדרך כלל שירה מובילה ופה הוא נדחק לחלק קטן בשיר. הטפילד שאל, "מה אני אעשה בזמן שהוא שר את כל הבית הראשון?" פיל ספקטור ענה מבלי להתבלבל: "אתה יכול לקחת את הכסף ישירות לבנק". אחרי הכל, השניים היו רגילים לשיר שירי רית'ם אנד בלוז תזזיתיים, בעלי גוון גוספל והנה בא שיר שנשמע יותר כקינה.

ביל מדלי: "לא היה לנו מושג אם זה יהיה להיט. זה היה איטי מדי, ארוך מדי, ובדיוק באמצע תקופת הביטלס והפלישה הבריטית".

פיל ספקטור השקיע מאמץ עצום (ובערך 35,000 דולר) בהפקה הזו, אבל התוצר הסופי היה כל כך יוצא דופן שהוא התחיל לתהות אם יש לו להיט. הפחד לקראת צאת השיר גרם לו כיב קיבה.

השיר כבש את פסגות המצעדים והעניק גם לצמד הזמרים וגם לצוות כתיבת השירים את הלהיט הראשון שלהם. עבור ספקטור זה היה הלהיט השלישי שלו שהגיע לפסגה. הוא היה נחוש להפוך את ההפקה הזו למשובחת ביותר שלו עד אז, ורצה שהיא תהיה טובה יותר מכל מה שיצא על ידי המפיקים המובילים שפעלו כמו ברי גורדי, ג'ורג' מרטין, אנדרו לוג אולדהם ובריאן ווילסון. הוא גייס את נגן גיטרת הג'אז הוותיק, ברני קסל, לנגן בשיר כמו מוזיקאים נוספים בלוס אנג'לס כגון קרול קיי (גיטרה אקוסטית), ארל פאלמר (תופים) וריי פולמן (בס). הזמרת שר, שעשתה עבודה רבה עם ספקטור בתחילת הקריירה שלה, שרה קולות רקע לקראת סוף השיר.

בזמן שרוב התקליטונים ארכו לא יותר משלוש דקות, השיר הזה של ספקטור הגיע לתזמון 3:46 שהיה חסר תקדים. אבל הוא סירב לחתוך שנייה ממנו, ובניסיון אומלל לרמות את עורכי הרדיו, הוא דאג להדפיס תזמון של 3:05 על מדבקת התקליטון.

התגובה של שדרני הרדיו לשיר הייתה בלבול. הם סברו שהשיר עדיין ארוך מדי ושהוא אף לא מנוגן במהירות הנכונה. עדיין, השיר צבר תאוצה וכבש את כולם.

ספקטור אמר, שנים לאחר מכן: "אתה לא עושה שום דבר בעסקי התקליטים שנמשך זמן רב וכשתקליטון כזה נמשך הרבה זמן, זה ממש מבהיל. זה פשוט נחמד לדעת שיש אנשים שחושבים על זה כך מכל התקליטים שנעשו אי פעם. כתבנו שיר טוב מאוד באותה תקופה".

על השיר KITES של להקת סיימון דפרי והצליל הגדול.

השיר עם האווירה המרחפת המושלמת שבו. עם צלילי הרוחות, המלוטרון הקסום, הארומה הסינית והמילים הבנאליות. כל אלה יצרו ביחד דבר נפלא אמיתי. ולא משנה שהאחים לבית שולמן לא ממש אוהבים את זה כיום, אך באותם ימים הייתה בליבם אמונה שלמה בלהקה זו, שלמענה זנחו קריירות במקצועות אחרים. דרק שולמן סיפר אז לעיתון 'דיסק': 'אבא שלנו היה מוזיקאי וכנראה זו הסיבה בגללה לא הצלחנו להתרחק מזה'. דרק ויתר על עיסוק בארכיטקטורה, פיל (האח הבכור) שם בצד את משרתו כמורה ואילו האח הצעיר, ריי, עוד היה תלמיד בן 17 כשהלהקה החלה. אליהם הצטרפו שלושה נגנים: המתופף טוני ראנסלי, הבסיסט פיטר או'פלהייטי והאורגניסט ואריק היין. דרק לא עצר פה וגם הדביק על עצמו שם בימתי, שהיה במקור שמו של ראש עיר שכיהן בעיר בה גרו - פורתסמות'.

השיר הזה נכתב על ידי צמד כותבי שירי פופ מקצועי בזמנו. אלה הם המלחין לי פוקריס והתמלילן האל האקאדי. חברי 'סיימון דפרי והצליל הגדול' הגיעו, יום אחד, למשרדי אחד המו"לים כדי להקשיב לשירים המוצעים להם להקלטה. הם לא התרשמו במיוחד עד שנשמעו לפתע צלילי הדמו של 'עפיפונים'. חברי הלהקה הבינו כי יש אפשרות לעשות פלאים עם השיר הזה ולקחו אותו. להקת 'סיימון דפרי והצליל הגדול' הקליטה את השיר באולפני REGENT SOUND.

העיבוד בשיר הזה היה מאד לא שיגרתי. בין כלי הנגינה הבולטים פה אפשר לשמוע גונג, תיבות עץ, מצילות אצבע וכמובן המלוטרון המכשף. קלידן הלהקה, אריק היין, לא הצליח להשתלט במהרה על הכלי החדש הזה שנהג לצאת מכיוון תחת ידיו. השירה של דרק שולמן גובתה בדבר שהפך מאז לחלק הכי לא שיגרתי בשיר והוא הדיבור הסיני לכאורה של השחקנית ג'קי צ'אן. הרבה חשבו שהיא מדברת סינית בשיר אך מה שהיא אומרת זה הברות ללא שום משמעות. בתחילה צ'אן הובאה לאולפן במטרה לומר כמה מילים בסינית אך כשהגיעה לאולפן גילו החברים שהיא לא יודעת לדבר סינית. לפיכך הובא לאולפן עובד במסעדה סינית שהייתה לא רחוק משם על מנת שיכתוב כמה משפטים בסינית. צ'אן ניסתה לומר את המשפטים למיקרופון אך יצא לה ג'יבריש סיני תמים אך משכנע ביותר. הצלחת השיר, בסופו של דבר, הפתיעה גם אותה מאד והיא ניאותה להופיע עם הלהקה בתוכנית הלהיטים 'טופ אוף דה פופס' כדי לקדמו.

בעיתון 'דיסק' פרסמו ביקורת על התקליטון 'עפיפונים'' כשיצא: "זה סוג של גירסה סינית ללהיטה של להקת טראפיק, HOLE IN MY SHOE. עם זאת, ג'אקי צ'אן נושפת בסקסיות מילים סיניות וזה בהחלט לא נשמע כמו הילדה בשיר של טראפיק שמקריאה סיפור אגדה. זה שיר מצוין שאמור להעניק לסיימון דפרי ולהקתו להיט גדול, שבהחלט מגיע לו. פה ושם לקח אותי השיר ל'אגם הברבורים' של צ'ייקובסקי. זה תקליטון שהוא ממש כמו ציור בצבעי מים".

השיר הזה הפך בסופו של דבר ללהיט הגדול ביותר של הלהקה. הוא הגיע עד למקום התשיעי במצעד הבריטי. הדבר ביאס את חברי הלהקה שרצו כי שירים מקוריים שלהם יצליחו יותר מהבלדה שנחתה להם על הראש שנכתבה על ידי מישהו אחר. הם אף לא חסכו מילים נגד השיר כשהתראיינו לכלי התקשורת. אך מגרונו של דרק יצאו גם מילים אחרות: 'אם עפיפונים לא היה הופך ללהיט, היינו וודאי אורזים מזוודות ומפרקים את הלהקה. עם זאת, הכסף הגדול מגיע כשמכירים אותך ברחוב, ואנחנו לא כאלה. אנחנו יכולים ללכת ברחוב ולא יזהו אותנו. זה לא טוב למי שרוצה להתפרסם ולהרוויח כסף'.

על השיר AND WHEN I DIE שידע הצלחה עם להקת דם, יזע ודמעות, בשנת 1969.

זה היה אחד השירים הראשונים שכתבה הזמרת / פסנתרנית המוכשרת מאד לורה נירו, כשהייתה בת 17. השיר הוקלט לראשונה על ידי שלישיית הפולק פיטר, פול ומרי בשנת 1966. נירו הקליטה אותו לאלבום הבכורה שלה, אך היה זה ההרכב של דם, יזע ודמעות (עם הזמר החדש בה, דייויד קלייטון ת'ומאס) שהביא את היצירה הזו להפוך ללהיט גדול. נירו מעולם לא זכתה להצלחה רבה בהקלטת שירים משלה, אך כתבה כמה להיטים עבור אמנים אחרים.

השיר הזה הוא על מוות, אבל גם על החיים, כשהוא מהרהר בזמן המוגבל שיש לכל אחד על פני כדור הארץ ועל חוסר התוחלת שבבזבוז הזמן הזה לדאוג למה שיבוא אחר כך. וכשנמות, ייוולד מישהו אחר שיחליף אותנו וימשיך את הדברים הלאה.

אז כיצד הגיע השיר של נירו ללהקה הגדולה, שאופיינה בצליל כלי נשיפה וניחוחות ג'אז-רוק? היא יצאה אז עם נגן הבס של הלהקה, ג'ימי פילדר. לכן נהגה גם להגיע לחזרות המוסיקליות של הלהקה ולפעמים היא הביאה פיצה לחברים. ובין לבין גם הביאה עמה שירים שאחד מהם נכנס בבטחה לרפרטואר הלהקה.

השיר הגיע למקום השני במצעד האמריקאי.

אלן מריל (שבסבנטיז יכתוב את הלהיט I LOVE ROCK'N'ROLL שתבצע בהצלחה ג'ואן ג'ט) היה קרוב משפחה של נירו. דודתו התחתנה עם דודה של נירו. מריל: "הייתי בחדר כשלורה כתבה את השיר הזה ואמרתי לה לזרוק אותו לפח. אמרתי לה שזה שיר חולני. הייתי בן 15. המוות היה אז מאוד רחוק ממני ומפחיד. אבל היא לא שמעה בעצתי וזה היה הלהיט הראשון שלה, עבור פיטר פול ומרי. נו, מה ידעתי אז בחיים?"

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? הביטלס?תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.