ezgif.com-webp-to-png (4).png

הספר הראשון בישראל שמביא את התמונה  האמיתית והמלאה של עולם מוזיקת הרוק​ הישראלי, בין שתי מלחמות.

במשך שלוש שנים רצופות חקרתי את התחום המרתק הזה, נפגשתי וערכתי ראיונות עומק עם יותר ממאה אנשים שקשורים ישירות לנושא - אמנים, טכנאי הקלטה, מעצבי עטיפות, אנשי תקשורת ועוד. כמו כן, צללתי להמון ארכיוני תקשורת נדירים מהימים ההם. התוצאה? מסמך תרבותי נדיר ומיוחד.

:אמנים שחתמו לי בעותק האישי

unnamed (4).jpg
unnamed (5).jpg
unnamed.jpg
unnamed (6).jpg
unnamed (8).jpg
unnamed (7).jpg
unnamed (3).jpg
unnamed (1).jpg
unnamed (2).jpg

 יואב קוטנר בהקדמה של הספר

נעם רפפורט הוא חוקר אמיתי שלא מתעצל להקדיש את חייו (לפחות בעשרים השנים שאני מכיר אותו) ללימוד הנושא, לחקר מעמיק, לחיטוט בארכיונים, תוכניות רדיו, עיתונים ישנים ועטיפות תקליטים, לראיונות עם אנשים שהיו שם בזמן אמת, ומה שנדמה לי הכי חשוב: להצלבת מידע. כמוסיקאי שבא מתוך אהבת הנושא, וכוותיק (יחסית...) שמכיר את ההיסטוריה. אי אפשר לבלבל אותו עם עובדות אלטרנטיביות שאין להן בסיס. זה נשמע כמו דרישה יסודית לכל מי שמפרסם אינפורמציה, אבל למרבה הצער יש בכך ייחוד בימינו. להיות מקצוען ולא חפפן. נעם רפפורט הוא כזה. אני יודע כי אני נעזר בו ובידע שלו, כי קראתי את הספר הקודם שלו (׳רוק מסביב לשעון׳), כי אני רואה את הפרסומים שלו באתר שהקים. בעיניי, ספר הוא כמו תוכנית רדיו טובה שבה אינך מקבל רק את מה שידעת מראש, אלא נחשף גם לסיפורים חדשים, לצילומים מהימים ההם שעוד לא כל אחד היה צלם, לגילוי מה שנמצא לצד מה שמוכר לך. בדיפדוף בספר זה, למשל, למה שעשה אריק איינשטיין בשנת 1969 , אתה נתקל במישה סגל, בשלום חנוך, בלהקת הצ׳רצ׳ילים ואולי גם במרכיב שמאד חסר בשיטוט מקרי ברשת: בהקשר של העובדות, רפפורט מבין את זה ואני מעריץ אותו על הסבלנות והמאמץ להביא את זה לדפוס,כמו פעם.

ezgif.com-webp-to-png (7).png
70s stripes pattern.jpg