ידענו שאין סוף לעולם הגדול - להקת קצה השדה

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

המון תודה לראובן גבירץ, גיא יפה, אשר ביטנסקי וצבי בומס שענו על שאלותיי ועזרו לי להשלים את הפאזל.

תחילת השדה...

אשר ביטנסקי, מפיק הלהקה, כתב בחוברת הנלווית לדיסק ההוצאה המחודשת של התקליט:

"בתחילת שנות השבעים המוסיקה הישראלית עברה תהליך מדהים של התחדשות. היוצרים בישראל שואפים להתחבר לשלל ההשפעות. המגיעות מכל כיוון אפשרי. רוק וג'אז מהמערב וצלילי מזרח מהמקום בו אנו חיים. כוורת, תמוז. 14 אוקטבות, קצת אחרת, מאחורי הצלילים עם מתי כספי ושלמה גרוניך הם רק חלק מהאמנים ששילבו רוק, ג'אז וקלאסי.

נסים סרוסי ואבנר גדסי, בוגרי להקות קצב, הם מחלוצי הגל הים תיכוני ושלמה בר עם הברירה הטבעית הוא ממבשרי מוסיקת העולם, עוד בטרם נתנו לה כותרת. בתוך כל השפע הזה אני מתרוצץ חסר מנוחה ומרגיש שחסר לי עוד מימד. האם אפשר לחבר את קרוסבי סטילס ונאש עם שלישית גשר הירקון או שלישית ערבה? ואז יום אחד אני פוגש ברחוב את גיא יפה משלישית פיקוד מרכז והוא מספר לי על הרכב שהקים ביחד עם צבי בומס וראובן גבירץ מלהקת הנח"ל. רצתי לשמוע אותם ואכן, הם היו הדבר שחיפשתי; ישראלי מאד עם מימד חדש של הרמוניה קולית וגיטרות. הם בנו גשר בין קיבוץ מענית והחוף המערבי של ארה"ב.

ההופעות הראשונות היו מדהימות, המופע המשותף עם טים הרדין המנוח שביקר בארץ לא הותיר מקום לספק. תקליט אחד בלבד וחבל, עד היום קצה השדה נשמעים רעננים ומחדשים בדיוק כמו ביום הראשון ששמעתי אותם".

הסיפור מתחיל בתחילת שנת 1975 כששלושה חברים חברו יחדיו להקמת הרכב ווקאלי בסגנון מוסיקת הפולק האמריקאית. אלו הם ראובן גבירץ, צבי בומס וגיא יפה - שלושה יוצאי להקות צבאיות. יפה היה בלהקת פיקוד מרכז וגבירץ ובומס שרו בלהקת הנח"ל. הם רצו לעשות משהו שונה בנוף המוסיקה הישראלית - קונספט של שלושה אנשים עם גיטרות אקוסטיות ומשיכה עזה למוסיקת הפולק.

ראובן גבירץ: "צבי בומס ואני שרתנו בלהקת הנח"ל. גידי גוב ואפרים שמיר הצטרפו לדני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין להקמת להקת כוורת. הם השתחררו לפנינו. כשבומס ואני השתחררנו, חיפשנו פרטנר להקמת שלישייה. ידענו על גיא (יפה) שהשתחרר מפיקוד מרכז וגם ניגן טוב בגיטרה. הצענו לו להצטרף לרעיון המוסיקלי שלנו. הייתי אז חבר בקיבוץ מענית ואני זוכר שנסעתי עם גיא ערב אחד לשם וישבנו כמה שעות לנגן ולשוחח בעניין הקמת ההרכב, בדירה הקטנה שהייתה לי שם".

השלושה החלו להיפגש יחד, למזוג עוד משקה לכוסות, לפרוט עוד אקורד בגיטרה ולטוות קולות. מילים חוברו למנגינות ונוצרו שירים. גיא יפה: "כל אחד מאיתנו הביא התחלות וסופים של שירים והתחלנו לאחד שורות. הקטע האקוסטי תמיד היה בראש הכוונות שלי. קנינו גיטרות אקוסטיות מתוצרת MARTIN ועד היום אני לא זז בלי הגיטרה שקניתי אז. היא מצלצלת פשוט נפלא ועד היום אני מושך לכיוון אקוסטי בכל ההפקות שאני מעורב בהן".

ראובן גבירץ: "התחלנו לעשות חזרות במקומות שמצאנו - בין היתר על פיגומים של דירת קרובים שלי ברמת גן".

גיא יפה: "ֿהיינו מאוד קפדניים בעבודה המוסיקלית וכשלא היה לנו בית לעבוד בו בתל אביב, היינו עושים חזרות בכל מיני בניינים נטושים או כאלו שהיו תוך כדי בניה. תמיד היה בהם הדהוד טוב שעזר לנו לדייק את הקולות. אני הייתי הבריטון, גבירץ היה הטנור ובומס היה בס וגם היו לו פלצטים גבוהים לאללה שמאוד עזרו לעצב את מבנה הצליל שלנו ולעשות היפוך בהרמוניות".

ראובן גבירץ: "בשלב מסוים שכרנו יחד דירה ליד ככר מסריק, בתל אביב, וממש גרנו שם בתוך המוסיקה. עוד לא היה ברור לנו איך תיראה הלהקה. היו מחשבות לעבות אותה וניסינו לצרף את נאוה ברוכין (שלפני כן הייתה בלהקת הנשמות הטהורות)".

צבי בומס: "לא רק את נאוה... חשבנו גם לבדוק אפשרות לעבוד עם ריקי גל, ריקי מנור וגם עם גרי אקשטיין".

אשר ביטנסקי: "הערצתי את גרי אקשטיין ונהגתי להגיע אליו הביתה כמעט כל יום, המשרד שלי היה ממש קרוב לבית שלו, אז הצעתי לחבר ביניהם. היו גישושים ביניהם אך לא קרה משהו מעבר לזה".

ראובן גבירץ: "בסוף, תהליך היצירה שלנו הוביל לכיוון טריו".

גיא יפה: "אני הופקדתי על העיבודים הקוליים. גדלתי באפריקה על מוסיקת פולק אמריקאית וכשהגעתי לארץ בגיל 14, גיליתי שיש לי דוד באמריקה שהיה עורך הדין של חברת התקליטים הגדולה, ATLANTIC. הוא נהג לשלוח לי ערמות של תקליטים חדשים שיצאו בחברה וביניהם של ג'יימס טיילור, האימהות והאבות, להקת יס, קרוסבי סטילס ונאש ועוד הרבה אחרים. מוסיקלית, מאוד הושפעתי מהסגנון וכיוון שלמדתי סולפג’ ומוסיקה, הבנתי איך מהרמנים תפקידי שירה צפופים בסגנון האמריקאי. זה בא לי די בקלות".

ראובן גבירץ: "היו שירים שהבאתי להם רק את החלק הראשון או את הבסיס ולאחר מכן, יחד עם גיא, נעשתה ההשלמה המלודית. כמו למשל בשירים 'יש לפעמים רצון לעוף' ו'זה לא הים'. השיר 'בקצה השדה' נכתב במלואו על ידי עוד לפני גיבוש הלהקה. ברור שגם בומס היה שותף מלא בעניין. עשינו כמות חזרות מטורפת - שעות על גבי שעות וימים שלמים רבים השקענו כדי להגיע לצליל ההרמוני המיוחד. גיא נתן את האופי של ההרמוניות כשהביא עמו השפעות ברורות של 'קרוסבי, סטילס ונאש', להקת 'אמריקה', להקת 'איגלס' וגם מהמלחין ברט בכרך, אותו הוא מאד אהב. ברור שהכרתי את כל אלו והם השפיעו גם עליי - וזאת עוד לפני שהזכרתי את הביטלס - ביחד או לחוד. נשאתי עמי להרכב גם השפעות שהיו לי מאלביס פרסלי, קליף ריצ'רד והרבה להקות קצב אנגליות מהסיקסטיז, אותם שמעתי הרבה בקיבוץ בו גרתי. גיא הוסיף לכל השילוב הזה היפוכי אקורדים שנתנו לנו צליל ייחודי. היה אצלנו שימוש נרחב בפלצטים (הקול הגבוה) ולצורך כך בומס, שהוא זמר בס לא שגרתי, שר לפעמים את הצליל הגבוה בהרמוניה. כל הזמן ניסינו דברים.

תוך כדי החזרות עלו ונפלו שירים. לא היה מספיק חומר מקורי שעבר את הסף האמנותי אז הכנסנו גם שירים ישראלים קלאסיים בעיבוד המיוחד שלנו. בשיר 'עין גדי' ישבתי מול גיא ובנינו יחד (במקרה זה) את המהלכים ההרמוניים שמלווים את תפקיד השירה המוביל שלו. אשר ביטנסקי, לפי זכרוני, יצר את הקשר עם חברת התקליטים, סי.בי.אס, לצורך ההקלטות שלנו".

בינואר 1975 החלה שלישיית קצה השדה להופיע...

באפריל 1975 נהנו השלושה גם להופיע ביום העצמאות, בחאן הירושלמי...

ההזדמנות הגדולה להציג את מרכולתם החדשה הייתה עם ההזמנה להופיע, באמצע 1975, כאמני חימום לזמר-יוצר האמריקאי, טים הרדין, שהגיע אחרי סיבוב הופעות באנגליה. השלושה קפצו על המציאה. אשר ביטנסקי: "אמנון צבן ואני הבאנו את טים לארץ והייתי בטוח שהולך להיות חיבור מושלם שלו עם קצה השדה. הוא היה אמן טוטאלי. חוץ מזה, רציתי מאד שקצה השדה יכבשו את העולם".

יש סיפור על טים הרדין שהגיע לאחד הקיבוצים במסגרת "הזמן הכפרי", בו הופיעו גם אריק איינשטיין (בליווי הצ'רצ'ילים החדשים), להקת תמוז ושלישיית קצה השדה. המנחה היה אורי זוהר. הרדין היה מחוק לגמרי מסמים כי במשך שנים הוא התעלל בגופו עם הרואין ובשנת 1980 הוא מת ממנת יתר. בשלב מסוים בהופעה הוא חש צמא וביקש מים. אחד המארגנים נטל לידו כד ורץ לבריכה הקרובה, שם הוא מילא ממנה את הכד והגיש לזמר לשתות וזה שתה לרוויה את מי הכלור. אחרים טוענים כי הרדין דווקא היה במצב טוב באותו פסטיבל. מה בדיוק קרה שם? ובכן, זה תלוי את מי שואלים.

ראובן גבירץ: "אני זוכר הופעה בחיפה בה טים הרדין לא אהב את תגובת הקהל המנומנמת וכיסח בעצבים את הגיטרה שלו על הבמה. נערכו הופעות איתו גם בבסיסים צבאיים. הוא היה מאוד מיוחד בעיניי. עם שירים נפלאים ועם פריטה מאוד מיוחדת, לזיכרוני, בגיטרה. היה לו סגנון FINGER PICKING מטריף".

אשר ביטנסקי: "היו הופעות מוצלחות אבל גם זכורה לי הופעה בשפיים שבוטלה, כי לא נמכרו כרטיסים. כן, אפילו חבילה של טים הרדין, אריק איינשטיין, הצ'רצ'ילים החדשים, להקת תמוז (בתחילת דרכה) וקצה השדה ביחד לא תמיד הצליחה למכור".

גיא יפה: "אספנו את טים מהמלון בדרך להופעה והוא עשה רושם מוזר מאוד. הוא היה מרוחק… לא ממש התחברתי אליו אבל הוא היה מוכשר בטירוף וכתב כמה שירים אייקוניים. הוא גם שבר את הגיטרה שלו על הבמה בהופעה וביקש ממני את גיטרת המרטין שלי, שכמובן העברתי לו ובחשש רב. למזלי, היא חזרה אליי שלמה".

אשר ביטנסקי: "טים גר אז במלון שהיה בפינת רחוק הירקון ושדרות נורדאו. באותם הימים הוא התראיין לתוכנית האירוח הטלוויזיונית של ירון לונדון. יכול להיות שזה היה 'טנדו'. וכשהוא שודר עם זה בטלוויזיה, הוא קפץ בחדרו, שם על הגוף שלו רק מגבת וכך ירד ללובי כדי לצעוק בשמחה שהוא בטלוויזיה. בהחלט לא היה משעמם איתו".

הנה קצה השדה ביחד עם טים הרדין, בצוותא, תל אביב:

(אשר ביטנסקי, שנת 1976. צילום: ג'ראר אלון)

שער ההזדמנויות עבור קצה השדה המשיך להיפתח כשהגיעה ההצעה לערוך סיבוב הופעות בארה"ב ובקנדה. גבירץ: "היה לנו סיבוב הופעות שארגן פיסקה (שמואל פירסטנברג), אבא של אשתי הקודמת, יעל גבירץ, שבמסגרתו הגענו לארה״ב, קנדה, ועשינו גם סיבוב בדרום אמריקה". כשהם חמושים בגיטרות עברו השלושה מסע מחוף לחוף והופיעו בקולג'ים, בסיסי צבא ובמקומות עם קהילה יהודית גדולה.

גיא יפה: "ההופעות שם היו במסגרת 'כאן ישראל', עם קבוצות אמנים שהופיעו בקהילות יהודיות. לגביי, הסיבוב הזה היה מסמר הנעילה לגבי ההחלטה שלי לרדת מהבמה. בהמשך, ניהלתי את הקבוצות הנ״ל שהגיעו למסעם בארה״ב תוך כדי שילוב הלימודים שלי שם. מה שבעיקר למדנו שם, כקצה השדה, זה שמקומנו בארץ".

בינתיים, בדצמבר 1975 הוצג בפינה לשיפוטכם של גלי צה"ל, שידורי ישראל והגל הקל תקליטון שדרים ראשון, עם השירים "יש לפעמים רצון לעוף" (שכתבו גבירץ ויפה) ו"ליל אמש", שכתבה נעמי שמר. השירים לא הצליחו להיכנס משם למצעדים.

אמצע השדה...

בתחילת ינואר 1976 חזרה שלישיית קצה השדה לארץ עם סאונד בימתי חדש, כפי שאשר ביטנסקי מספר: "הם חזרו לארץ עם מיקסר משוכלל שהם קנו שם. אני הבאתי להופעות מגבר מתוצרת מארשל ובו שמונה רמקולים! זה היה ממש עוצמתי ואנשים נפעמו מזה בהופעות".

גיא יפה: "מאוד נהנינו בעבודה המשותפת אך היא הייתה קשה מאוד והניקיון בקולות דרש הרבה עבודה. אהבתי מאוד את העבודה המוסיקלית ביחד אך לא אהבתי את ההופעות שכבר הקשו עלי מאוד, כי הטכנולוגיה בסאונד אז הייתה בארצנו בחיתוליה והיה קושי רב לשלוט על הבמה מבחינת דיוק קולי. היו לי חרדות מהופעות בגלל זה. לא אהבתי להופיע והאמת שכך זה מאז ועד היום. לאט לאט הבנתי שמה שאני מחפש נמצא יותר בכיוון ההפקה ולא על הבמה".

בהמשך אותה שנה נערכו באולפני טריטון ההקלטות (עם שישה עשר ערוצים) לתקליט היחיד שיישא את שם הלהקה. טכנאי ההקלטה היה טומי פרידמן והמפיק היה לואי להב. אשר ביטנסקי: "ההקלטות לתקליט, עם לואי להב, נפסקו פתאום. לא זוכר למה. זה השלב בו הפסקתי לנהל אותם והם אחר כך השלימו הקלטות עם מתי כספי שעזר פה ושם".

גיא יפה: "לואי להב רק עיצב את הסאונד בכמה שירים כי המבנים והעיבודים היו כבר מוכנים להפליא".

שלישיית קצה השדה גם עזרה למתי כששרה קולות בתקליטו השני, עם עטיפת פעמון הדלת, בשיר "לא ידעתי שתלכי ממני".

גיא יפה: "היינו כבר על סף פירוק והחלטנו להתרכז ולעשות את התקליט, בכל זאת, כדי שיישאר זיכרון מהעבודה המרובה. מתי כספי הקליט את עצמו בתופים ובקלידים. אלונה טוראל ניגנה בהרבה מהשירים ואני לא זוכר מי היו הבסיסט והמתופף בהקלטה ולצערי אין קרדיטים בעטיפה. שנים לאחר מכן פגשתי את טומי פרידמן, כשלמדתי בניו יורק. זה היה בהופעה של שלום חנוך שם, בערך בשנת 1989. טומי אמר לי בניו יורק לחזור לארץ ושהוא מייעד לי לנהל את טריטון, מה שבסוף קרה ויותר מאוחר גם הייתי מהבעלים של האולפן. איך הגלגל מסתובב..."

ראובן גבירץ: "בילינו שעות באולפני טריטון. הרגשנו שאחרי שעשינו קולות, היה חסר משהו והוספנו את מתי כספי לעזור לנו עם העיבוד. לדוגמה, פתיחת השיר 'זה לא הים' היא שלו. הוא גם הוסיף תפקידי קצב ותפקידי בס. הכל באווירה מאוד אקוסטית, עם הכפלות גיטרה וקולות פה ושם (ריקי מנור שרה ב'זה לא הים')".

גבירץ: "אני לא יודע להצביע על שיר הכי אהוב עליי בתקליט. אני חושב שהעיבוד ל'ערב בא' והעיבוד ל'עין גדי' מאוד יפים ומאירים אותם אחרת. 'בהיותי ילד' הוא השיר הבולט ביותר בעיניי. השיר 'יש לפעמים רצון לעוף' גם מאוד בולט מלודית אבל אני אוהב מאוד גם את 'בקצה השדה'. שוב, אני רוצה לציין את גיא שנתן את הטון ההרמוני בעיבודים".

גיא יפה: "בנוגע לשיר 'בהיותי ילד', יש בו סינטיסייזר בסגנון של סטיבי וונדר, שהיה חזק מאוד אז. מתי כספי לקח לכיוון הזה. האמת שאני פחות אוהב את זה. אם זאת, יש שם הרמוניות ווקאליות בסגנון קרוסבי, סטילס ונאש. למדתי מהם הכל וההשפעה ניכרת פה".

ביוני 1977 הוצג בפינה לשיפוטכם של גלי צה"ל השיר "זה לא הים", שגם בו נוכח הסינטיסייזר בסגנון הפופולרי אז של סטיבי וונדר.

באוגוסט 1977 דווח בלהיטון שקצה השדה התאחדה ושחברת התקליטים, סי.בי.אס, הייתה כה מרוצה מההקלטות שנעשו לתקליט הבכורה, שטרם יצא, החליטה על הקלטת תקליט שני שייקרא "קצה הדרך 2". ראובן גבירץ אמר אז: "בינתיים החלטנו שלא להופיע ולהרגיל את הקהל לשירים שלנו דרך השמעות ברדיו. רק כשנהיה מוכרים יותר - נצא להופעות".

אשר ביטנסקי: "לדעתי, הפרפקציוניזם שלהם היה כה קיצוני שזה לא איפשר תקליט שני".

באוקטובר 1977 הוצג בפינה לשיפוטכם של גלי צה"ל השיר "בקצה השדה".

קצה השדה...

התקליט שהקליטו השלושה, כולל הקלטות מחדש של שני השירים שיצאו במקור כתקליט שדרים ראשון, יצא לקראת סוף 1977 כשהשלישייה כבר התפרקה והוא נותר כזיכרון מוסיקלי.

כמה מילים על העטיפה מגיא יפה: "פסענו לנו על פסי הרכבת מכיוון תל אביב לירושלים. הצלם היה ג’ראר אלון, שהיה מאוד מדויק ומאוד חופשי בגישתו. מאוד אהבתי את הגישה ההרפתקנית שלו בעבודה ולמדתי ממנו הרבה בהמשך - בלהעז לא לפחד ובעיקר לפעול מהבטן ולא מהראש…"

בתחילת דצמבר 1977 פורסמה ביקורת על התקליט של קצה השדה בעיתון להיטון: "תקליטה של שלישיית 'קצה השדה' הוא תקליטה הראשון והאחרון של שלישייה צעירה. צבי בומס, ראובן גבירץ וגיא יפה, חברי השלישייה - הגיעו אל קצה דרכם המשותפת וכל אחד מהם פנה לדרכו הוא. שירתם של השלושה מונצחת בתקליט שלפנינו. אודה כי התקליט קשה לעיכול. למרות שחברי השלישייה חיברו בעצמם את מרבית השירים - לא הצליחו לגבש סגנון כלשהו. גם שיתופה של זמרת כשרונית כמו ריקי מנור, באחד השירים, לא הועיל להם".

מאז ביקורת זו הפך התקליט הזה נחשק בקרב אספני תקליטים וגם יצא במהדורה מורחבת, על גבי דיסק בסדרת "סימני דרך" של חברת NMC, עם קטעי בונוס - ביצוע ל"שיבולים" ("חד מחרב") ששרו הגבעטרון, ביצוע השיר "השמלה הסגולה" של התרנגולים, השיר "זה לא יכול להיות" שהוקלט בהופעה חיה משנת 1976 והשירים "יש לפעמים רצון לעוף" ו"ליל אמש", כפי שיצאו בגרסת תקליטון השדרים.

אשר ביטנסקי: "השיר 'זה לא יכול להיות', שהוקלט באחת ההופעות עם טים הרדין, הוא בעיניי השיר הבולט ביותר בתוך הסיפור הזה. השיר הזה ממש 'צועק את עצמו' עם יופי נהדר ורק כשהייתי שותף בעשיית דיסק התקליט הזה, שנים רבות לאחר צאת התקליט המקורי, הבנתי את מה שהיה. כל האלמנטים לפתע התחברו אצלי לתמונת פאזל מושלמת. בזמנו, לא הייתי מודע לקנה המידה הגדול שיש לתקליט הזה. אני ממש אוהב את מה שיש שם, הן מבחינת ביצוע והן מבחינת צליל הפקה. זה היה משהו שונה מאד, מבחינתי".

אמנם שלישיית קצה השדה לא התאחדה מאז, אך הקולות והיצירה של השלושה נשמעים עד היום טריים ורעננים. כמה כיף שזה נעשה בישראל!

ולסיום, חוזרים אל השדה! הנה ממתק משנת 2023 - ראובן גבירץ, שהפך מאז לצלם מקצועי ועדיין ממשיך לשיר, הן עם להקת חלב ודבש והן עם שירים מקוריים משלו (כולל הוצאת ה-EP, "עולם כזה"), גם עשה ביצוע חדש ל"בהיותי ילד". בואו תראו ותשמעו כמה שזה טוב!

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.