top of page
Search
  • Noam Rapaport

יש שאלה? יש תשובה

Updated: Jan 12



שאלה: נו, אז על מי כתבה קרלי סימון את הלהיט YOU'RE SO VAIN?

ולא, זה לא על קופי אנאן (CLOUDS IN MY COFFEE) (-:


תשובה: ובכן, השיר המתפתל הזה של סיימון, שיצא לקראת סוף 1972, כנראה סימן את שיא הקריירה שלה. "אתה כל כך לא נחוץ / אתה כנראה חושב שהשיר הזה עוסק בך", שרה סימון, בשמחת התוכחה, בפזמון.


אז למי סימון הציבה מראה מול פניו? הספקולציות התרכזו, באופן סביר, סביב העולם האמיתי של סימון עם מאהבים לשעבר: מיק ג'אגר, וורן ביטי, קריס קריסטופרסון, קאט סטיבנס - וגם ג'יימס טיילור, איתו התחתנה חודש לפני שהשיר עלה לאוויר.


נתחיל עם מיק ג'אגר, שסיפק קולות רקע בהקלטת השיר הזה. סימון אמרה שבמקור זה היה הארי נילסן שהתכוון לעשות את קולות הליווי, אבל ג'אגר הגיע לאולפן הלונדוני להגיד שלום ונילסן יצא החוצה באדיבות. כשנשאלה נקודתית, בשנת 2001, אם זה היה על ג'אגר, סימון אמרה, "הו, לא, לא, לא".


אז אולי זה היה על וורן ביטי המפורסם? סימון אמרה שביטי בהחלט חשב כך; אחרי שהשיר יצא החוצה, הוא התקשר לאליה והודה לה שכתבה את זה עליו. המראיין של הוושינגטון פוסט שאל את סימון בשנת 1983, "יצאת עם ביטי?" סימון ענתה, "לא כולם עשו כך?" "לא", השיב המראיין. "זה רק אומר שלא פגשת אותו", אמרה סימון. "בזמן שפגשתי אותו, הוא עדיין לא התגלה כדון ז'ואן". בשנת 2000 סימון אמרה, "השיר הזה בהחלט לא קשור לוורן".

היא גם שללה במפורש את ג'יימס טיילור ("זה בהחלט לא על ג'יימס"). בראיון עם הרולינג סטון, זמן קצר לאחר יציאת השיר, היא אמרה, "ג'יימס חשד בכך שזה קשור אליו כי הוא תמיד מרגיש שאינו נחוץ".


בנקודות שונות, סימון הציעה שהשיר היה למעשה בהשראת שלושה או ארבעה אנשים שונים. אבל יכול להיות שהיא המציאה את זה. לאחר שלושים שנה של שמירת זהותו של הגבר בסוד, סימון מכרה את המידע בשנת 2003 להצעה הגבוהה ביותר במכירה פומבית לצדקה. הזוכה היה דיק אברסול, נשיא NBC SPORTS אחד המנהלים מאחורי השקת תכנית הטלוויזיה "סאטרדיי נייט לייב". תמורת 50,000 דולר הזמינה אתו סימון, עם תשעה מחבריו, לביתה. שם היא ביצעה בפניהם את השיר, השביעה אותם על סודיות ואז סיפרה להם במי מדובר. מיד לאחר מכן היא רק שיחררה לתקשורת שבשם הגבר יש את האותיות R, A ו- E. אם כך, זה לא קאט סטיבנס ולא קריס קריסטופרסון.


מי שלא נשבע לסודיות, ככל הנראה, היה בעלה מאז 1987, ג'ים הארט. בשנת 2005, הוא אמר לעיתון קטן בניו יורק כי "השיר לא היה על ידוען אלא רק חבר ותיק ללא שם מיוחד".

סימון ניסחה זאת כך: "אף פעם לא יכולתי לפתור את זה באמת לציבור, כי אם אעשה זאת, אז לאף אחד לא יהיה על מה לדבר איתי".


שאלה: האם זה נכון שסטיבי וונדר איבד גם את חוש הריח שלו?


התשובה היא כן. וונדר, עיוור מגיל קטן, היה מעורב בתאונת דרכים קשה, ב-6 באוגוסט, 1973, בעת סיבוב הופעות בצפון קרולינה. לא, הוא לא נהג כמובן.

השעה הייתה מוקדמת. היעד היה להופיע במופע צדקה שנערך דרך תחנת הרדיו WAFR. סטיבי נסע באוטו שכור מחברת HERTZ ביחד עם בן דודו, ג'ון האריס, שהיה גם הנהג שלו. מאחוריהם נסעו עוד שלוש מכוניות עם צוות ההפקה שלו. סטיבי ישן בכיסא שליד הנהג. הוא היה חגור בחגורת בטיחות. לפתע בלמה משאית גדולה שנסעה לפניהם ובולי עץ עליה. האריס ניסה לסטות מהדרך אך ללא הצלחה.


אחד מבולי העץ שעל המשאית החליק ממנה, נפל על השמשה הקדמית של המכונית ופגע בראשו של סטיבי. אמבולנס הובהל מהר למקום ולקח את האמן המדמם באופן מבהיל לבית חולים סמוך.


לאחר טיפול ראשוני הוא הועבר לחדר ניתוח ושם הוא אובחן עם גולגולת שבורה וזעזוע מוח קשה. לפיכך הוחלט לא לעשות לא ניתוח ובמשך חמישה ימים מורטי עצבים שכב סטיבי בתרדמת מוחלטת. אימו של סטיבי, לאלה, טסה מיד מדטרויט וגילתה בבית החולים את בנה כשראשו גדול מאד מהגודל הרגיל. בארי גורדי, הנשיא של חברת MOTOWON, קיבל טלפון ובו הודעה שאחד האמנים הגדולים ביותר שלו הולך למות.


פה נכנס לתמונה אירה טאקר, מנהל יחסי הציבור של סטיבי.

הוא גילה בבית החולים שכולם עומדים בשקט סביב מיטתו בזמן שהוא שרוי בתרדמת. טאקר החליט ללכת על גישה הפוכה של ווליום גבוה כי הוא ידע שסטיבי אהב לשמוע מוזיקה בווליום גבוה מאד. לאחר כמה צעקות ממנו שלא נענו בתגובה מכיוון המיטה, הוא החל לשיר את השיר HIGHER GROUND בווליום חזק לתוך אוזנו של סטיבי.


השיר HIGHER GROUND היה באותו זמן הלהיט המוביל מהתקליט החדש INNERVISIONS. לפתע החלה להיראות תנועה קטנה מאצבעותיו של סטיבי. מכאן החלה להיסלל הדרך להחלמה מלאה, כולל איבוד חוש הריח וגם הטעם על הדרך. טאקר החליט להביא לסטיבי את מקלדת הקלאווינט האהובה עליו לחדרו בבית החולים. זמן קצר לאחר מכן ניגן סטיבי במקלדת כמו לפני התאונה. הפציעות הפיזיות שלו החלו להיעלם, חוץ מצלקת מעל אחת מעיניו. כמו כן, הזמר היה נתון מאותו זמן ואילך לעייפות יתר וכאבי ראש.


שאלה: האם באמת גרג אולמן (מלהקת האחים אולמן) ירה בעצמו כדי להימלט מגיוס למלחמת ויאטנם?


התשובה היא כן. גרג אולמן חגג את יום הולדתו ה-18, בשנת 1965 - לא בדיוק סיבה לחגיגה, אם התוכניות שלך לא כללו גם גיוס על ידי צבא ארה"ב למלחמה.


אחיו הגדול, דוואן, היה פטור מהגיוס, בהיותו הבן הבכור במשפחה ללא אבא. עם זאת, דוואן היה נחוש שהצבא לא יקבל אחיו הקטן ושותפו המוזיקלי. הלהקה שלהם, בשלב זה, נקראה ALLMAN JOYS. השניים יגיעו להקמת להקת האחים אולמן רק בשנת 1969.


גרג נזכר: "אחי אמר, 'אני אגיד לך מה אנחנו הולכים לעשות. פשוט תירה כדור דרך הרגל שלך'. חשבתי שהוא מתבדח, אבל הוא היה ממש רציני". אז בלילה שלפני הבדיקה הפיזית של גרג מול אנשי צבא, דוואן ערך לו "מסיבת ירי ברגל", תוך שהוא משקה אותו עם הרבה וויסקי ומזמין על הדרך כמה חברים וכמה בחורות. גרג צייר מטרה על נעל המוקסין השמאלית שלו.


"לא רציתי לפגוע בעצמי", הוא אמר. "העצמות הארוכות בכף הרגל שלי מגיעות ל-V, ורציתי לירות לשם כדי שזה יפצח שתיים מהן אבל לא יחולל נזק לצמיתות".


לעומת זאת, מול מעשה הירי בעצמו, גרג החל להתחרט - אבל דוואן לא הרשה לו לסגת לאחור, כשהוא קורא לו פחדן ואומר, "הזמנתי את הבחורות הנחמדות לכאן לראות ירי ברגל ואתה מתכוון לאכזב אותן?" אז גרג גמע עוד וויסקי והזעיק אמבולנס. ברגע שהוא שמע את הסירנות מתקרבות לבית, באנג! - הוא לחץ על ההדק.


"דיממתי לא מעט, כי האלכוהול הגביר את לחץ הדם שלי", אמר גרג. בעודם בדרכם בבהילות לבית החולים, גרג ודוואן שכחו את המטרה שצייר הראשון על נעל המוקסין. למזלם, דוואן נזכר בזה בזמן שאחיו נותח, ודאג להעלים את הנעל, שמא מישהו ידווח על מעללי האחים אולמן לממשלה. למחרת, גרג הופיע לצו הגיוס כשהוא עם קביים ותחבושת ענקית; הוא נפסל במהרה והבטיח את דרכו מחוץ לשדות הקרב של ויאטנם.


שאלה: האם בוב מארלי ופרינס הקליטו שיר ביחד?


תשובה: ובכן, לפי מנהלו של מארלי שהפך להיות גם המנהל של פרינס, דון טיילור, הוא זה שניסה לארגן שיתוף פעולה בין שתי האגדות בשנת 1979, אבל הוא לא הצליח במאמציו, בעיקר בגלל המלתחה של פרינס, או היעדרה.


זה היה לאחר הופעה של פרינס, אז די בתחילת דרכו, במועדון רוקסי בלוס אנג'לס, כשמארלי ביקר אותו מאחורי הקלעים. ברגע זה בזמן, פרינס החל לפלרטט עם אנדרוגניה והתלבש בדרכים שסטו מנורמות מגדריות. אמנם זה היה מהלך פורץ דרך שגרם לו להתבלט מבין חבריו, אבל לא כולם התרשמו. מארלי לא רק היה מבוגר יותר מעשור ממנו, אלא שהרקע הג'מייקני שלו גם העניק לו השקפת עולם שמרנית יותר.


טיילור אמר, "כשקראנו לפרינס, הוא פגש אותנו בפנים עם בגד תחתון מנומר ומינימלי, אשר מיד עורר את תחושות המאצ'ו הג'מייקניות של בוב, ולכן השהות שלנו הייתה קצרה ביותר. אי הנוחות של בוב הוצגה בכל מקום בפנים שלו". המפגש הוכתר כאסון.

כך ששיר משותף לא הקליטו השניים, אך לפחות הם זכו להכיר זה את זה.


שאלה: מה בדיוק עשו פול סיימון וחוליו למטה בחצר בית הספר?

דבר אחד אנחנו יודעים ממילות הלהיט - שזה היה בניגוד לחוק.


תשובה: ובכן, זה לא לגמרי מדויק; אנחנו יודעים גם שזה מה שהמאמא ראתה, לפי מילות השיר. בשיר ME AND JULIO DOWN BY THE SCHOOLYARD, שיצא בשנת 1972, שר סיימון בעליזות, "זה היה נגד החוק / מה שהמאמא ראתה".


המילים של פול סיימון מכילות תעלומות רבות. זה ידוע כעובדה. אחרת למשל, למה הוא שר על חמישים דרכים לעזוב את המאהב שלך אבל אז הוא מונה רק שבע?


כשנשאל סיימון על כך, הוא אמר: "אין לי מושג מה זה. משהו מיני, זה מה שאני מתאר לעצמי, אבל כשאני אומר 'משהו', אף פעם לא טרחתי להבין מה זה היה. זה לא שינה לי. אני אוהב את השורה על הכומר הרדיקלי - אני חושב שזה מצחיק שיש דבר שכזה בשיר".


שאלה: האם ג'ורג' האריסון התערב עם ג'ימי פייג' שהוא לא יכול לכתוב שיר בלדה?


תשובה: ובכן, לא ממש. אבל האקס-ביטל דחק בפייג' לכתוב בלדה. כשהאריסון פגש את מתופף להקת ללד זפלין, ג'ון בונהאם, הוא אמר לו, "הבעיה עם הלהקה שלך היא שאתם לא עושים בלדות". כמובן, זה לא היה מדויק מצדו של האריסון, שהתעלם מבלדות ברורות שיצאו בארבעת תקליטיה הראשונים של הלהקה.


פייג' לקח את ההערה כאלמנט מדרבן וכתב את THE RAIN SONG, שנכלל בתקליט החמישי של זפלין, HOUSES OF THE HOLY.


אם תקשיבו היטב לפתיחת היצירה, אי אפשר לפספס את המחווה המוזיקלית להאריסון. פייג' הסביר: "תקעתי בכוונה את מהלך האקורדים בתחילת הבית של ג'ורג', בשיר SOMETHING, בשיר שלי".


שאלה: ידוע שלהקת הליווי של ברוס ספרינגסטין נקראה בשם E STREET BAND, אך מניין הגיע השם?


ובכן, ברוס ספרינגסטין ניגן בלהקות רבות, עם שמות כמו סטיל מיל וד"ר זום והסוניק בום, אבל כשהוא חתם בחוזה התקליטים שלו, הוא עשה את זה כאמן סולו. כשהוא יצא לסיבוב הופעות לקידום תקליטו הראשון, היו לו חמישה בחורים שליוו אותו – ללא שם להרכב. חלק מהפוסטרים רק ציינו אז שמדובר בהופעה של "ברוס ספרינגסטין עם להקה".


הקלידן דיוויד סאנצ'ז סיפר: "היינו צריכים שם ובנסיעה ארוכה חזרה מהופעה, עשינו סיעור מוחות על שמות במשך שעות, בלי ששום דבר יוסכם. כשחזרנו לניו ג'רזי כבר היה אור יום. הרכב פנה לבית משפחתי, שם ערכנו לפעמים חזרות. הכתובת הייתה 1105 E STREET, BELMAR, NEW JERSEY. ברוס ראה את שלט רחוב והתחיל לומר את זה שוב ושוב: "רחוב E, רחוב E. אי סטריט באנד".


לשכונה הזו, בלמר, היה גפ שם של רחוב אחר שספרינגסטין יתפרסם איתו – 10TH AVENUE, מתקליטו השלישי, BORN TO RUN.


שאלה: האם באמת הייתה תאונת אופנוע משמעותית לבוב דילן, בשנת 1966?

תשובה: ובכן, משהו קרה ב-29 ביולי 1966. הניו יורק טיימס דיווח בחדשות, כמה ימים לאחר מכן: דילן עבר תאונת אופנוע ויבטל את ההופעה שלו בבול ייל. אם תהיתם אם שמועות התפשטו לפני האינטרנט, התשובה היא כן - המעריצים החליפו סיפורים, שדילן היה מצולק נורא, משותק, מטורף או אפילו מת. הסיפורים האלו התבררו כלא נכונים, אבל דבר אחד היה בטוח: הוא לא נמצא.

דילן בילה את תשעת החודשים הבאים בהתבודדות. כשהתאושש, הוא ולהקת הבאנד עשו את הרבה מוזיקה שתשוחרר בסופו של דבר בתור THE BASEMENT TAPES. הוא לא הוציא תקליט חדש עד 1968. אז מה בעצם קרה באותו יום ביולי?

העובדות מטושטשות, אבל נראה שהעיקרון הוא שדילן ביקר בביתו של המנהל שלו, אלברט גרוסמן, בניו יורק. שם, דילן נסע על אופנוע טריומף 55 ישן ותכנן להגיע עמו לחנות תיקונים סמוכה. כשהוא עזב את הבית של גרוסמן והחל לנסוע, קרה משהו וכך הוא סיפר את הסיפור בשנת 1967:

"הגלגל האחורי ננעל, אני חושב. איבדתי שליטה, סטיתי משמאל לימין. הדבר הבא שאני יודע שהייתי במקום שמעולם לא שמעתי עליו. מידטאון, אני חושב - כשהפנים שלי חתוכות, אז יש לי כמה צלקות, והצוואר שלי נפגע". הסיפור הרשמי אז היה שהוא שבר כמה חוליות בצוואר, היה מחוסר הכרה, והיה במצב אנוש במשך שבוע.

אולם מאוחר יותר, עדים (כולל אשתו של אלברט גרוסמן, סאלי) יספרו את הסיפור אחרת. ככל הנראה, לדילן הייתה ראייה לקויה והיה ידוע בחוסר המיומנות שלו על האופנוע; כשהוא עזב את ביתו של גרוסמן, הוא איבד את שיווי המשקל שלו ונפל מהאופנוע. במקום להילקח לבית חולים סמוך, הוא נלקח לרופא אשר היה במרחק שעה משם.

נפוצו שמועות שהוא נמצא בגמילה מסמים, אבל נראה שהתאונה הייתה אמיתית, אם לא חמורה כפי שדווח. לאחר מכן, אנשים הבחינו בדילן עם סד לצווארו, וחברים דיווחו שהוא התחיל לשחות וקיבל טיפול אולטרסאונד.

אז למה דילן עזב לכל כך הרבה זמן? בשנת 1966 הוא לא היה רק הקול של דור, אלא אנשים ציפו ממנו להובילם כמשיח החדש. עד אז עבד דילן ללא הפסקה. הוא הוציא חמישה תקליטים בקצת יותר משנתיים, משנת 1964 ועד תחילת 1966. הוא תכנן סיבוב עם שישים הופעות והיה בתהליך משא ומתן מחודש עם חברת קולומביה רקורדס. המעריצים והביוגרפים הניחו מאז שדילן תפס את הפציעות שלו - אמיתיות, אם לא רציניות כפי שדווח - כהזדמנות להתרחק מהידוענות הלוהטת והלחצת אותו.

בספרו הראשון, CHRONICLES, הוא כתב: "הייתי על אופנוע. נקלעתי לתאונה ונפצעתי, אבל התאוששתי. האמת הייתה שאני רציתי לצאת מהמרוץ המטורף הזה".


שאלה: מדוע הוחרמה להקת הקינקס מהופעות בארה"ב, בין שנת 1965 לשנת 1969?


תשובה: ובכן, כמה דברים הלכו טוב בסיבוב ההופעות האמריקאי הראשון של הקינקס, בקיץ 1965. הלהקה גילתה את הנאות הפיצה, המילקשייק והגרופיות המטורפות. אבל בתוך הלהקה שררה אנדרלמוסיה. מוקדם יותר באותה שנה, הגיטריסט דייב דייויס והמתופף מיק אבורי, ניהלו קרב על הבמה בוויילס, שהתחיל עם דייויס שקילל וירד כסאח על המתופף ("למה שלא תנגן בתופים שלך עם איבר המין שלך? זה יישמע טוב יותר") והסתיים עם אבורי שהיכה את דייוויס על הראש עם חלק מהתופים שלו.

היה ברור שהלהקה יכולה להתפרק בכל רגע, אבל החרם האמריקאי היה מכה מתחת לחגורה.


בעוד הזמר, ריי דייויס, כינה סיפורים על החרם האמריקאי של הקינקס "רצח אופי ומזימה להשמיד אותנו", מקורות המקורבים ללהקה אישרו שחבורת המוזיקאים הזו מצאה צרות בכל מקום אליו הלכה, כשהקש ששבר את גב הגמל האמריקאי בא בספיישל של דיק קלארק עבור חברת הטלוויזיה NBC. הקינקס הופיעו מבלי לשלם את חובותיהם לפדרציה האמריקאית של אמני טלוויזיה ורדיו.


התוצאה הייתה שהפדרציה הכניסה את הלהקה לרשימה השחורה. הקינקס לא יכלו לחזור לארצות הברית יותר מארבע שנים וריי דייויס אמר, "מבחינות רבות, זה איסור מגוחך שגזל את השנים הטובות ביותר בקריירה של הקינקס, כאשר הלהקה המקורית הופיעה בשיאה". שאלה: מה בדיוק אומרים הסמלים שבחרו חברי להקת לד זפלין לעצמם, לקראת צאת תקליטם הרביעי, בשנת 1971?


תשובה: ובכן, לד זפלין החליטו להשאיר את אלבומם הרביעי, משנת 1971, נטול שם. הדבר הביא את הקהל לבחור את השם הרצוי בעיניהם. השמות הנפוצים היו, "לד זפלין 4", "ללא כותרת" ו"ארבעת הסמלים".


גיטריסט הלהקה, ג'ימי פייג', החליט שכל חבר יבחר סמל לייצג את עצמו, ושארבעת הסמלים הללו ישמשו כסמלים של האלבום. הזמר רוברט פלאנט טען שהסימן שלו (הנוצה במעגל) היה מ"ציביליזציית המו העתיקה שהתקיימה לפני כ-15,000 שנים כחלק מיבשת אבודה אי שם באוקיינוס ​​השקט, בין סין למקסיקו".


הבסיסט ג'ון פול ג'ונס בחר את שלו ספר גאלי עתיק, כי זה סימן מישהו שיש לו ביטחון עצמי ובעל סמכות.


המתופף ג'ון בונהאם בחר את שלו (שלושת המעגלים) מתוך אותו ספר כי הוא אהב את איך שזה נראה; מאוחר יותר, הלהקה גילתה, לצערה, שזה גם הלוגו של בירה באלנטין.

ג'ימי פייג' נשאר מעורפל בעניין הסמל שלו, ואמר רק שהוא עיצב את זה בעצמו וזה לא אמור להיות המילה זוסו (ZOSO). הוא פעם אחת חשף את המשמעות האמיתית לפלאנט, שמאוחר יותר אמר, "האם אתם מאמינים לי שמאז שכחתי מה הוא אמר לי ועכשיו ג'ימי לא יגיד לי?".

לך תסמוך על זמרי רוק.


שאלה: כולנו יודעים שהסקס פיסטולס היא להקת פאנק גם בזכות סולנה הבולט, ג'וני רוטן. אבל, האם הוא הראשון שהיה בלהקה הזו בעמדת הסולן?


תשובה: ובכן, בגרסה הראשונה של הפיסטולס, עוד לפני שהלהקה החליטה על שם זה, סטיב ג'ונס היה הזמר. בשנת 1975, החברים דחפו החוצה את הגיטריסט המייסד, וולי נייטינגייל, וג'ונס עבר לפרוט במיתרים במקומו. מנהל הלהקה, מלקולם מקלארן, הציע מועמדים שונים במשבצת הפרונט שהתפנתה - כולל ג'וני ת'אנדרס וסילבן סילבן (שניהם מלהקת ניו יורק דולס), ריצ'רד הל (מלהקת טלוויז'ן) ומידג' יור (שיהיה בהמשך הסולן של להקת אולטרווקס).


באוגוסט 1975 נכנס ג'ון לידון (שנודע מאוחר יותר כג'וני רוטן, כלומר ג'וני רקוב) לתוך חנות הבוטיק של מקלארן, ששמה היה 'סקס', וקיבל את העבודה כשביצע מול מקלארן הופעה עם הנעת שפתיים, בזמן שהאחרון השמיע לו שירים מהג'וקבוקס שבחנות. לידון: "לא הכרתי כמעט אף אחד מהשירים בג'וקבוקס של מלקולם כי זה היה עם כל מוזיקת ה-MOD האיומה הזו של שנות השישים, שלא יכולתי לסבול", אמר לידון. "השיר היחיד שהצלחתי להתמודד איתו שם היה EIGHTEEN, של אליס קופר. פשוט התנדנדתי כמו רקדן בטן. מלקולם חשב, כן, הוא האחד. פול (קוק המתופף) חשב שזו בדיחה ולא היה אכפת לו. סטיב היה ממש מעוצבן כי הוא מיד שנא אותי".


ג'ונס: "פגשתי לראשונה את ג'ון בחנות של מקלארן. הוא נכנס עם שיער ירוק. חשבתי שיש לו פרצוף מעניין באמת. אהבתי את המראה שלו. הוא לבש את חולצת הטריקו שלו 'אני שונא את פינק פלויד', עם סיכות ביטחון תקועה בה. לג'ון היה משהו מיוחד, אבל כשהוא התחיל לדבר הוא היה אידיוט אמיתי - אבל אידיוט חכם".


שאלה: האם ניל יאנג באמת קנה 150,000 עותקים מתקליטו, COMES A TIME (משנת 1978) רק כדי שהוא יוכל להשמיד אותם?


התשובה היא לא - כי הוא קנה 200,000 עותקים להשמדה. יאנג, כהרגלו, התעסק שוב ושוב עם הפקת התקליט עד ליציאתו, כשהוא מחליף את סדר השירים וגם את העטיפה. לאחר מכן, רגע לפני שחרור התקליט לחנויות, הוא גילה שהוא אישר הדפסת מבחן של התקליט שהייתה עשויה ממאסטר פגום כשחלק מהתדרים הגבוהים היו חסרים.

כשיאנג התריע על הדבר לחברת התקליטים, הוא גילה שהיא כבר הדפיסה 200,000 עותקים ושלחה אותם לכל העולם. יאנג, שהאיכות של יצירותיו חשובה לו, הודה בטעותו והוציא המון כסף לתיקון המצב. איך הבטיח יאנג שהעותקים הפגומים לא ידלפו החוצה? הוא שמר על ארגזי האלבומים בחווה שלו - לאחר שירה על כל ארגז ברובה.


שאלה: האם פיט טאונסנד, מלהקת המי, פצע את עצמו בעת שעשה את תנועת "טחנת הרוח" הסיבובית הידועה שלו, בעת שניגן בגיטרה?


תשובה: ובכן, בהחלט. במהלך הופעה של המי, בשנת 1989 בסיאטל, טאונסנד החמיץ את ההדרן כשפתח את הידו שלו כשנחתך ממיתרי גיטרה והובהל לבית החולים. במהלך הופעה נוספת באותה שנה, טאונסנד למעשה שיפד את כף ידו הימנית על ידית כיפוף המיתרים (מה שנקרא WHAMMY BAR). בנוסף, לא פעם מיתרי הגיטרה תלשו, עם תנועתו הסיבובית, את ציפורניו. זה אומר שהוא התחיל לדמם, וכמובן, כאשר מפרט הגיטרה היה עם דם, הוא הפך חלקלק וקשה לאחיזה.


"זה נורא כואב", אמר טאונסנד בשנת 1994, "אבל אני חושב, 'זהו זה. הגעתי. זה המקום שבו אני צריך להיות, כמו מתאגרף באמצע קרב'...".

יכול להיות שיש בזה אקט מזוכיסטי.


שאלה: האם מיק ג'אגר כתב את השיר על אנג'י, אשתו של דייויד בואי?


תשובה: השמועה הגדולה על השיר הזה היא שהוא נכתב על אשתו של דייוויד בואי, אנג'לה, שכתבה באוטוביוגרפיה שלה שפעם תפסה את בואי ומיק ג'אגר במיטה יחד. זה סיפור שג'אגר הכחיש. על פי השמועה, ג'אגר כתב את השיר הזה כדי לפייס אותה, אבל היה זה חברו ללהקה, הגיטריסט קית' ריצ'רדס שכתב את מרבית השיר. ג'אגר אמר על כך: "אנשים התחילו לומר שהשיר נכתב על אשתו של דייוויד בואי, אבל האמת שקית' כתב את זה. אני חושב שזה קשור לבתו שנקראת אנג'לה".


היו גם השערות כי חברתו של ריצ'רדס, אניטה פלנברג, היוותה השראה לשיר הזה, אך קית' שלל זאת בספרו האוטוביוגרפי, שם כתב: "בזמן שהייתי בקליניקה לסמים (במרץ-אפריל 1972), אניטה ילדה את הבת שלנו, אנג'לה. ברגע שיצאתי מהטראומה הרגילה של הטיפול בי, הייתה איתי גיטרה וכתבתי עמה את 'אנג'י' בשעת אחר הצהריים. פשוט שרתי, 'אנג'י, אנג'י'. זה לא קשור לאף גורם מסוים. זה היה פשוט שם, כמו... אההה.. דיאנה".


שאלה: האם ג'יימס בראון באמת הטיל קנסות על נגניו כשלא היה מרוצה מביצועיהם?


תשובה: ועוד איך! ג'יימס בראון היה בוס קשוח והקנסות שלו, שהחלו עם חמישה או עשרה דולר, עלו בצורה דרמטית כבר בשנת 1962 כשהטיל על נגנים, שטעו בנגינתם, חמישים או מאה דולר. לא פעם הוא אותת לנגן שטעה עם ידו, בעודו ממשיך לתת לקהל את ההופעה הטובה ביותר. הנגן, שסימן ידו של בראון הופנה אליו, ידע באותו רגע שהלכה המשכורת.


שאלה: מה הביא ללידת צליל הגיטרה החשמלית של הרוק'נ'רול?


תשובה: זה היה ב-5 במרץ 1951, בעודם בדרכם במורד אוטוסטרדת 61 לסשן הקלטה בממפיס, חברי להקת הרית'ם אנד בלוז של אייק טרנר, "מלכי הקצב", הבינו לפתע שמגבר הגיטרה נפל מהגג של רכב המסחרית שלהם. הם מיהרו לאספו ובאולפן ניסה המפיק, סם פיליפס, ניסה לתקן את רמקול הפגום עם חתיכה של קַרטוֹן. הצליל המעוות שנוצר, המקבילה המוזיקלית של פיסת קרטון שנתקעה בכוונה בחישוקי גלגל אופניים, הפכה למרכיב המפתח של הקטע "רוקט 88", שנחשב באופן נרחב כתקליטון הרוק'נ'רול הראשון.


שאלה: איזו אמא של חבר המאנקיז המציאה את הטיפקס?


תשובה: בט נסמית' גרהם הייתה אם חד הורית למייקל נסמית' כשעבדה כקלדנית בדאלאס, בתחילת שנות ה-50. אז העלתה את הרעיון של נוזל תיקון לבן שהיא קראה לו בתחילה MISTAKE OUT. היא החלה לייצר אותו בעצמה, בתחילה במטבח שלה, כשהיא משתמשת בבנה מייקל וחבריו כדי לבקבק ולמכור את המוצר לסוחרי ציוד משרדי. היא שינתה את שם המוצר ל- LIQUID PAPER ועברה לשטח גדול יותר בשנת 1968, אז

מייקל כבר היה כוכב-על במאנקיז ועשה יותר כסף בשנה ממה שהעסק שלה עשה בעשר השנים הקודמות. היא בסופו של דבר מכרה את חלקה בעסק לג'ילט בשנת 1979, תמורת 49 מיליון דולר בתוספת תמלוגים על כל בקבוק. למרבה הצער היא מתה שנה לאחר מכן, בגיל חמישים ושש, והותירה את בנה עם סכום כסף משמעותי.


שאלה: האם היו חוזים מיוחדים שבהם דרשו כוכבי רוק דברים מוזרים?

תשובה: ברור! "לא יהיו סוכריות M&M חומות באזור מאחורי הקלעים, אחרת נדרוש פיצוי מלא". כך היה הסעיף שבחוזה של להקת ואן היילן עם יזמי ההופעות החיות שלהם בשנות ה-80. ברור שאלטון ג'ון אינו זר למשפט "את/ה יודע/ת מי אני?" - וזו הסיבה שהחוזה מזהיר שהכוכב "לא ילך עם כרטיס התג שלו ברגע שהוא מגיע אל מאחורי הקלעים". ג'ו קוקר הרגיש שצריך לבנות את כל האירוע סביב השתייה. החוזה שלו היה הכי ספציפי לגבי הטמפרטורה הנכונה: "בירה שתהיה קפואה בשעה 18:00, תתקרר מחדש בשעה 20:00 ושוב בשעה 10.45".


שאלה: למה אלביס פרסלי לא הופיע מעולם מחוץ לארה"ב?

תשובה: לא יאמן, נכון? הכוכב הגדול ביותר של המאה העשרים מעולם לא יצא לסיבוב הופעות מחוץ לארצות הברית כי המנהל שלו, קולונל טום פארקר, לא רצה שהוא יעשה זאת. זאת כי לא היה לו (לפארקר) דרכון בגלל שנכנס לארה"ב באופן בלתי חוקי מהולנד (שמו האמיתי היה אנדראס קוג'יק), בשנות ה-30, מכיוון שכנראה היה במנוסה

מהמשטרה ההולנדית בגלל שרצח אישה בעיר הולדתו. הראיות כאן קלושות ונסיבתיות, אבל מה כן אין עוררין שהזמן היחיד שאלביס בילה מחוץ לארה"ב היה כשעשה את שירותו הצבאי בגרמניה.


שאלה: איך עשים כסף בעולם המוזיקה מבלי שיהיה לך להיט ביד?

תשובה: מבצעים רבים יתאבלו על לכתו של התקליטון, כי איתו תעבור האפשרות שממנה אפשר להרוויח הרבה כסף ככותב הצד השני של התקליטון (B SIDE). זו אחת הסיבות לכך שהסינגלים שפיל ספקטור הפיק עבור הרונטס או הקריסטלס, בשנות ה-60, היו בדרך כלל עם מנגינה של 'תזמורת פיל ספקטור' בצד השני. אם הצד הראשי הוא גרסת כיסוי, בדרך כלל צד B יבוא עם שיר שהאמן כתב בעצמו.


שאלה: אז מה באמת אומר שם של סגנון מוזיקה מסוים?


תשובה: בלוז - מוזיקה שמי שמנגן אותה, נהנה ממנה הכי הרבה.

בריטפופ - תופעת משנות ה-90 שבה להקות אואזיס ובלר חיקו במודע את

הביטלס והקינקס ואת סצנת לונדון של הסיקסטיז.

פולק רוק - משהו שהתחיל עם שירי-עם שנוגנו בגיטרות חשמליות והסתיים

בשירים שהולחנו על ידי להקות חשמליות ובוצעו בגיטרות אקוסטיות.

גל חדש - מונח המשמש למכירת מוזיקת פאנק למיינסטרים ואת המיינסטרים לחובבי מוזיקת פאנק.

מוזיקה פסיכדלית - מוזיקה שנשמעת כאילו נוגנה באולפן על ידי מוזיקאים כשהם מסטולים לחלוטין מנטילת סם מרחיב תודעה.

מוזיקת מחתרת - תיאור מושך לכל מוזיקת רוק שלא מוכרת הרבה תקליטים.



8 views0 comments
©
...
bottom of page