top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

על תקליט ישראלי - גבר הולך לאיבוד, של שלמה ארצי

עודכן: 6 במרץ


שלמה ארצי היה זמר עסוק מאד, בין שנת 1971 לשנת 1977. הוא הופיע ללא הרף, יזם דברים ללא הרף, הצליח פה, נכשל שם ותקליטיו, בשבע השנים (הרעות מבחינתו, כנראה) נעו בכל מיני כיוונים. היה ברור ששלמה ארצי מחפש בהם את דרכו.


שלמה ארצי ניסה בשנת 1975 לשחק אותה בגדול עם הפקה בשם "משחקי 26". בהצגה זו השתתפו עם שלמה עוד שבעה נגנים (להקת תפוח) וזמרות ששרו, ניגנו ואף שיחקו עמו. הגיוון במופע היה רב. יש שטענו כי היה רב מדי ומטשטש כל קו ברור. הבלבול החל עוד לפני תחילת המופע, כששלמה וחבריו למופע הסתובבו בין הקהל. שלמה, שבדיוק היה אז בן 26, פתח את המופע בפרודיה טלוויזיונית. הבמה חשוכה ונראה עליה רק מסך טלויזיה גדול ומואר, שבו נראה דיון על ההצגה. השחקן גדי יגיל מוקלט פה כשהוא מחקה שני מבקרי תאטרון, שקוטלים את ההצגה.


בעוד הקהל ספג את מה שמרצד על המסך, הגיח שלמה מהאולם, עולה לבמה וסגר את המכשיר. זה הזמן לשיר הפתיחה. עימו מנגנים אלדד שרים (קלרניט, פסנתר חשמלי וסינטיסייזר מוג), משה בר אילן (גיטרה חשמלית), בני וילנר (גיטרה חשמלית), שלמה חממי (תופים), הרצל בן דרור (גיטרה בס) ושתי זמרות. המופע היה מושקע, עם שקופיות שריצדו ותאורה מיוחדת. לאחר הפסקה באמצע המופע עלו אנשי ההפקה לבמה וביצעו מיני אופרת-פופ על עלייתו ונפילתו של זמר פופ. ארצי בתפקיד אותו זמר. כאילו לא ניחשתם.

וכך, על נעלי פלטפורמות ענקיים הוא שר 'החלטתי שאהיה - זמר יה יה'.



ההצגה, כמו גם התקליט עם שיריה, נכשלה. שלמה הודה מיד לאחר מכן שהוא כבר חווה משברים עוד לפני כן, אך זה היה הגדול שבהם. לדבריו, הוא איבד את החשק כבר במופעים הראשונים של "משחקי 26", אבל הוא המשיך לחרוק שיניים ולהופיע עם זה. לא היו רווחים אך ההוצאות כוסו. הוא חשב לעזוב את עסקי המוזיקה ולפתוח חנות ספרים קטנה, ליד הקרייה בתל אביב. מה שטירפד את העניין הייתה הבנה שצריך לקום מוקדם בבוקר, לשבת בחנות עד הערב ולחזור לישון בבית. שלמה הבין שהוא אינו בנוי לזה.


היה זה אריק סיני שהצית את הניצוץ בשלמה מחדש. הוא בא אליו וביקש שיכתוב לו שני שירים. שלמה התלהב וכתב לו שני שירים - "שיר פרידה" ו"שכח אותי אמרתי".


בשנת 1976 הקליט שלמה תקליט מפוזר בשם "יש לי אישה, ילדה ולמברטה ואני גר בתל אביב". בלהיטון פורסמה ביקורת על התקליט הזה. הנה חלק ממנה: "שלמה ארצי אוהב לחדש ולכן הוא מקדים פתיחה מוזרה לשיר הראשון באלבום. כשמגיע לידיי תקליט חדש, אני מצפה לשמוע בו מוסיקה יותר מאשר מלל. ושלמה ארצי אוהב לא רק לשיר אלא גם לספר. זה עושה, כנראה, רושם יותר אישי. יש גם הרבה קריאות ביניים בין השירים. התוצאה היא שבתקליט החדש יש רק תשעה שירים ובין השירים והקריאות, איננו מגלים את שלמה באור חדש. על חזית התקליט תדפיס של תעודת זהות. אני עדיין אינני יודע מהי תעודת הזהות המוסיקלית של שלמה ארצי".



אחר כך יצא התקליט "רומנסות ופיוט" שאף בילבל עוד יותר. לאן בדיוק שלמה ארצי פונה? לא היה ברור כלל וכלל.



לכן "גבר הולך לאיבוד", שיצא בסוף מאי 1978, היה התקליט שסימן מהפך גדול בקריירה שלו ויש הרואים בו את התקליט הראשון הבוגר והאמיתי של שלמה ארצי ובו סגנון מוזיקלי שיתווה את דרכו מכאן והלאה. הגבר אולי הלך לאיבוד אך שלמה בהחלט מצא את עצמו פה. בשלב הזה הוא ראה בעצמו קודם כל כותב שירים ואז זמר ששר אותם.


באותם ימים הוא עדיין הופתע כשאנשים הסבירו לו ששיריו הם תמלילים של משוררים. אפילו הוצע לו אז לקבץ את שיריו לספר שירים. אבל מבחינתו, השירים שנכתבו עד תקליט זה נועדו ברובם כדי לתפוס את השלאגר הבא. הוא הרבה להופיע בפסטיבלים ותמיד רצה לקטוף את המקום הראשון. מצד שני, הוא לא כתב שירים בשביל לבטא את האני האמיתי שלו. לפתע הוא התנער והבין שמצעדי הפזמונים הם, כלשון הסלנג העברי של אז, חנטריש. הוא החליט לא להופיע יותר בפסטיבלי זמר, אירוויזיון כבר לא קרץ לו ופסלוני כינור דוד שנחו על המדף בביתו לא גרמו לו להרגיש חשוב יותר או חכם יותר. הם פשוט היו פסלים שהיה צריך לנער מהם מדי פעם את האבק.


שלמה החליט שצריך לשנות כיוון. אחרי הכל, יש גם משפחה שצריך לפרנס פה. עדיין, הוא רצה לבטא את עצמו. אם פעם הוא שר על ברוך ג'מילי והתאכזב כשהציבו מולו את ג'מילי האמיתי ואז נודע כי הוא אדם רגיל - הוא החליט לקחת שלוק אומץ ולחשוף את עצמו יותר. את שיריו הוא כתב לרוב בפתקים קטנים, בנסיעות להופעה או בחזרה ממנה.


בגישה החדשה הוא פנה לזאב לוין, מנהל חברת התקליטים הד ארצי, והציע לו להמר איתו על תקליט חדש שיקליט וסיכויי המכירה שלו יהיו נמוכים מאד. לוין נרתע מהשיר "גבר הולך לאיבוד", כי זה נשמע לו מלנכולי מדי, אך הסכים והעניק לשלמה את הרוח הגבית ליצור הפעם משהו מכל הלב. ההימור השתלם ושלמה עבר מלהיות אליל של נערות לעמדת זמר לכל הגילאים. בתקליט "גבר הולך לאיבוד" תמצאו גם שיר של שאול טשרניחובסקי - "את אינך יודעת", שנכתב בשנת 1925, לא ידוע לאיזו אישה הוא כיוון את אהבתו זו ומילותיו קיבלו בתקליט תיזמור יפהפה. יש גם שלושה שירים ששלמה הלחין למילים של נתן יונתן - "רק עלה", "כמו ציפור" ו"האיש ההוא" (שנתן כתב על עצמו). כך שמצד אחד שלמה לקח פה את גישת הסינגר-סונגרייטר הכה נפוצה ומצליחה בחו"ל ומצד שני הוא עשה בהצלחה שירי משוררים.


בתמונה: שלמה ארצי ונתן יונתן על הבמה של צוותא, תל אביב:


הנגנים בתקליט היו הגיטריסט גרי אקשטיין, הקלידן משה לוי, המתופף שלמה חממי, הבסיסט דורי לובלינר וגם הבסיסט יוסי מנחם, שסיפר לי: "הסיפור שלי עם שלמה ארצי התחיל עוד בשנת 1970. אז הופעתי עם עוד נגנים כלהקת ליווי לאמנים שהחתים אברהם דשא פשנל. בגלל שפשה אהב כדורגל, הוא החליט להרכיב מופע בשם "נבחרת ישראל" כשכל אמן נותן כעשרים דקות. בשלב מסוים החתים פשנל את שלמה ארצי, שבדיוק השתחרר מהצבא כסוג של כוכב. שלמה אז לא ידע מה לעשות עם עצמו וחשב בכלל ללמוד משפטים. בלי קשר להופעות ההן קיבלתי באותה שנה את ההזמנה לנגן בס בתקליט הבכורה שלו.


אחרי הקלטת התקליט הזה נפרדו דרכינו ורק נפגשנו פה ושם, אבל לא בשביל לעשות משהו ביחד. עד שהגיעה שנת 1977 וקיבלתי טלפון מיאיר שרגאי, שהיה יד ימינו של שלמה. יאיר סיפר לי בשיחה ההיא ששלמה מתכנן לעשות תקליט אחרון בהחלט, כי נמאס לו מכל הביזנס הזה. הוא רצה לעשות פה משהו שונה ממה שעשה לפני כן עם להקת הליווי הקבועה שהייתה לו, גברת תפוח. אז הוא הציע לי להקליט בפרויקט הזה והבאתי לסיפור את גרי אקשטיין, איתו ניגנתי אז בלהקה בשם קליידוסקופ. גרי לא התחבר עד אז עם שלמה אבל פה נוצר החיבור. את יאיר שרגאי הכרתי עוד שנים לפני כן, כשהוא היה בלהקת קצב בשם הרוחות שפעלה במועדון קצב בשם זה, שפעל בבן אביגדור בתל אביב.


בכל אופן, גרי ואני המלצנו ליאיר לצרף לפרויקט גם את משה לוי. שמעתי עד אז כל מיני נסיונות מוזיקליים של שלמה, שיצאו בכל מיני תקליטים, תקליטונים וגם אירוויזיון. ציפיתי שגם הפעם יהיה משהו דומה אבל כשהגעתי לאולפן, גיליתי שהחומר הפעם נשמע אישי, לא מתיימר ובמהרה הופתעתי גם לגלות את שלמה שנתן לנו יד חופשית בהצעות מוזיקליות. השיר 'גבר הולך לאיבוד' החל בכלל עם חטיבת קצב, אבל אז הוצע שמשה ינגן את סולו הפסנתר. בתחילה שלמה לא התלהב מהרעיון אבל לאט לאט הוא נמס לתוך זה.


עכשיו, קרה פה משהו שמדי פעם גורם לי לתהות מה היה קורה אילולא זה קרה; הכרתי מזה זמן את העיתונאי אהרון בכר, שהיה עיתונאי סופרסטאר אמיתי. היינו נפגשים פה ושם וגם התיידדנו, בין השאר, כי שנינו היינו בולגרים. בכל אופן, נהגנו להיתקל זה בזה במסעדה שפעלה בשעות המאוחרות של הלילה בתל אביב, עבור פרפרי לילה. שם הוא שאל אותי מה אני עושה. עניתי לו שאני מנגן לתקליט של שלמה ארצי. הוא השיב במבט מזלזל ואמר, 'אה, זה הזמר ששר את השיר 'אבטיח'? כך הוא קרא ל'אהבתיה'. אהרון לא אהב את הנסיונות ששלמה עשה עם השנים ואמר לי שזה זמר שלא נחשב בעיניו. הסברתי לו שדווקא הפעם זה נשמע שונה, ואיך שאנחנו מדברים - נכנסה לסטקיה אחותו של שלמה, נאוה ואיתה חברתה, שהייתה גם ידידה קרובה של אהרון. מדיבור לדיבור שתיהן ואני מסבירים לאהרון ששלמה נשמע עכשיו אחרת. אחת מהן שלפה קסטה, עם כמה שירים מהתקליט בגירסתם הראשונה - עוד לפני מיקס. אהרון לקח את זה, הקשיב לזה ובפעם הבאה שראה אותי, הוא אמר - 'שמע, מה זה? שלמה הוא ענק פה. אני חייב להיפגש איתו. פשוט חייב!' אז כמובן שאורגנה פגישה ויצאה מזה כתבה בעיתון ידיעות אחרונות, שהיא זו שהדליקה את הפתיל מתחת לתקליט החדש הזה. הייתה זו חשיפה מדהימה".


אז חיפשתי את הכתבה של אהרון בכר, והופס... מצאתי אותה אצלי.



והנה הכתבה ואתם מוזמנים לחבר את זה עם מה שיוסי מנחם סיפר לי לפני כן:




ובכן, השיר הפותח את התקליט, שנושא את שמו, הוא אחד היפים יותר שנעשו בפסקול הישראלי. עם נגינת פסנתר והשפעות של קית' אמרסון, המילים והלחן מציגים שלמה ארצי אחר. לפתוח כך תקליט זה צעד אמיץ - רק זמר ופסנתר. הלחן ברור אך גם מפתיע. זה נשמע כמו יצירה קלאסית שקשה להישאר אדישים לה. זה שיר חד פעמי בנוף הישראלי, עם מילים שמחליקות היטב ותמיד גורמות לך לחשוב שוב ושוב. שלמה סיפר אז שהשיר נכתב במכה אחת. במהירות. כמו ברק שמכה בך. בכלל, חוץ משיר אחד שהלחין חברו הקרוב של שלמה, חנן יובל ("בלילות אני מתגעגע"), שאר שבעת השירים בתקליט באים עם לחניו המקוריים של שלמה. יאיר שרגאי הופקד כמנהל המוזיקלי.



עמוס אורן כתב בזמנו בלהיטון, בביקורתו על התקליט: "שלמה ארצי הלך לאיבוד - וחזר משורר. באלבום האחרון שלו הוא מזכיר לי זמרים כפול סיימון, ג'יימס טיילור, ניל יאנג ויוצרים שייחודם באיכות האופיינית של כתיבתם. ארצי כותב שירה. אמנם באלבומו האחרון יש עליות וירידות, אבל כניסיון ראשון בדרך חדשה, הוא עולה על דרך המלך. הרשו לי ציטוט נבחר משירתו: 'אל תוך העיר נופלים הכוכבים אחד אחד / וריח לחם ופחים קופאים מקור / ואני יודע להבדיל היטב / בין סתם כוכב / לבין שבר אור'...' יפה, לא?"



כך שלמה אמר אז על עצמו: "אני אינני אדם שמח מטבעי, ולכן גם אינני כותב שירים שמחים. פעם עשיתי מה שאחרים רצו. היום אני עושה מה שאני רוצה. מי שלא בא בראש אחד איתי - שלא יבוא. היום אני זמר, עם כתם בעבר. ישנם עדיין אנשים שזוכרים לי שירים כמו 'אהבתיה' או 'ברוך ג'מילי', אפילו שזמן רב חלף מאז וגם הסיגנון שלי השתנה. כרגע, הקהל שלי עדיין לא נותן לי את אותו הקרדיט שהקהל של חוה אלברשטיין או מתי כספי נותן להם".



באותה שנת 1978 סיפר שלמה לידיעות אחרונות על הרגע בו החליט לעבור מזמר מחלטר לזמר שעושה רק את מה שבא לו: "זה רבץ עליי המון זמן. אני זוכר את היום שבו עשיתי את המעבר הזה. נסעתי נסיעה ארוכה בחזרה מסיני. אתה נוסע בדרך והראש שלך כל הזמן עובד. אתה מסתכל סביבך, חושב והמחשבות הורגות אותך. כשהגעתי העירה, ידעתי: זהו זה. אני מפסיק. אל תחשוב שזה לא קרה לי גם בעבר. בהתחלה, כשרק התחלתי, חשבתי שזה מוזר להיות זמר. זה יפה לשיר. זה אפילו די נחמד. תמיד אהבתי את זה.


בגימנסיה הייתי הארטיסט של המחזור. בצבא הייתי הסולן של הלהקה. הכל טוב ויפה, אבל זמר? אבא שלי לא היה מבסוט מן הרעיון. הוא היה רוצה שהבן שלו יהיה עורך דין או משהו שכזה. נרשמתי לפקולטה למשפטים, התחלתי ללמוד וכבר ראיתי את עצמי כעורך דין. אבל אחרי איזה חצי שנה נשבר לי ועזבתי. החלטתי שזה לא בשבילי. זה לא מה שאני אוהב. אחרי כמה שנים ראיתי שגם מה שאני עושה זה לא זה. שמתי את הכל בצד ונשכבתי על הגב. מה שיהיה יהיה.


די, לא עושה יותר שלאגרים ולא נוגע בפסטיבלים. רק פה ושם כמה דברים קטנים, כדי להישאר על המפה ולהתפרנס. ניתן לזמן ללכת ונראה מה יהיה. אחרי איזה זמן התחלתי לכתוב כמו משוגע. כבר לא עניין אותי אם זה טוב למצעד הפזמונים או לא. החלטתי להגיד בדיוק את מה שאני רוצה - ויהיה מה שיהיה. אין לי ספק שזה אומר פחות כסף. אז מה? בן אדם עובד רק בשביל הכסף?


אני יודע שזה יהיה קשה אבל אני יודע שאני שלם עם עצמי וזה העיקר. במשך הזמן הקהל ילמד לצפות ממני את מה שאני רוצה שייצפה. קח את מתי כספי. מצבו הכלכלי בהתחלה היה בכי רע. אני הופעתי כמו משוגע - והוא היה בצד. מה יצא מכל הריצה המטורפת הזאת? משהו בינוני וזול. אבל מתי כספי פילס לעצמו את הדרך. האיכות שלו עובדת על אנשים והיום הוא משהו".



(התמונה ממעריב לנוער)


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page