כשיצאתי למסע לכתיבת ספרי השני, "רוק ישראלי 1973-1967", בחרתי בדרך הקשה – להשיג כמה שיותר אמנים רלוונטיים לסיפור ולראיינם עם שאלות שבפעם הראשונה הם יספקו להן תשובה. כך, נפגשתי עם המון אמנים ששמחו לשתף איתי פעולה והמפגשים איתם היו מרגשים / מצחיקים / מפתיעים / מיוחדים / בלתי נשכחים. במהלך סדרה של מאמרים בבלוג מוסיקה זה, אספר לכם על מפגשים שהיו לי עם כמה אנשים מעניינים מאד שאתם ודאי מכירים. בפוסט זה אספר על שיחותיי עם אחד הגיבורים הברורים במוסיקה הישראלית ואהוב עליי במיוחד - דני סנדרסון.
(צילום: ספי הירש)
את דני סנדרסון אני מכיר הרבה שנים לפני שהוא הכיר אותי. כמו רבים אחרים בארצנו, גם אני, כילד, גדלתי על להקת כוורת, להקת גזוז, להקת דודה ועל שיריו כאמן סולו ("פיקששתי" היה הראשון שלו שהכרתי כסולן כשהוא יצא). שמו תמיד ניצב אצלי שם למעלה, הן כמבצע והן ככותב העיקרי של השירים. תמיד חלמתי שיום אחד אזכה לפגוש את דני סנדרסון. אם הייתם אומרים לנעם רפפורט הנער שזה יקרה בעתיד - הייתי כלא מאמין. ובכן, לא רק שזכיתי, אלא זכיתי בענק, כי דני סנדרסון הוא בעיניי מגדולי המלחינים הישראלים של כל הזמנים. הוא מאנשי חוד החנית של עולם מוסיקה ישראלית. הוא איש כה מקסים והוא יודע ליצור שירים אישיים מרגשים וגם להזרים חשמל עם יופי של רוק ישראלי. וההומור... איך אפשר בלי ההומור השנון של סנדרסון?
אחד הפרויקטים המדהימים שעשיתי בחיי היה לכתוב על הרוק הישראלי הישן והטוב. ידעתי, כמובן, שאני חייב גם להביא את סיפורה הלא ידוע של להקת כוורת בתקופה ההיא. בשביל זה לא יכולתי להרשות לעצמי להסתמך רק על עיתונים ישנים וסרטים שנעשו על הלהקה בטלוויזיה. היו יותר מדי שאלות שאיש לא יכל לספק לי את התשובה עליהן מלבד חברי הלהקה.
אני לא זוכר מי קישר אותי עם דני, אבל כשיצרתי עמו קשר, הוא זכר אותי היטב כמי שניגן בהאמונד באחד מאלבומיו. עדיין, כשבאתי בשיחת הטלפון עם בקשה לראיין אותו לספר שלי על הרוק הישראלי, הוא ענה – "עברו המון שנים מאד. אני לא יודע אם אזכור בכלל משהו". אז אמרתי לו, "אל תדאג, דני. שים את עצמך מולי וסמוך עליי שהזיכרון שלך יעבוד היטב עם מה שיש לי לשאול אותך". הוא הסכים!
אז מתי היה המפגש הראשון שלי עם סנדרסון?
הייתי אז קלידן בלהקת שליחי הבלוז (עם חמי רודנר ובלעדיו) כשחמי התקשר לביתי אמר, "רפפורט, אני מפיק עכשיו שיר לדני סנדרסון ואני רוצה שתבוא לנגן שם בהאמונד". ההקלטה נקבעה ל-27 בדצמבר 2000, בערב. לא הייתי צריך יותר מזה כדי להיות כבר במכונית שלי עם אורגן האמונד דו קומתי נייד וקדימה, לכיוון אולפן הקלטות בשכונת פלורנטין בתל אביב.
סחבתי את האורגן הכבד אל האולפן. לא ידעתי איזה שיר אני הולך לנגן שם. לא ידעתי מה יהיה שם האלבום ולא ידעתי כלום, חוץ מזה שדני וחמי אמורים לפגוש אותי באולפן. מה רבה הייתה ההפתעה שלי כשגיליתי באולפן עוד אמן שמיד זיהיתי אותו והוא קשור בעבותות לסנדרסון – מולי עמד גידי גוב ולא האמנתי למזלי הטוב (תמיד אני חייב לחרוז, אה?).
בעודי מנסה לעכל את המצב הנהדר שמולי, דני הסביר לי שהשיר נקרא "רק את", שגידי שר אותו ושהתקליט, שייקרא "תולדות המים", מכיל שירים שהוא כתב ואמנים אחרים מבצעים. קונספט שונה מכל מה שעשה עד אז בקריירת הסולו שלו.
כלי הנגינה, מלבד המפוחית של חברי מיץ' מיטשל (מלהקת שליחי הבלוז שהקליט בסשן אחר אחריי), כבר הוקלטו ואני עם אוזניות באולפן ומנגן בהאמונד לפי האקורדים שנרשמו לי על דף. אז, באולפן, ראיתי את ההבדל הברור בין דני וגידי; דני היה בכל מקום באולפן. הוא היה אנרגטי וכל הזמן חייך וביקש להצחיק (והצליח). גידי, לעומתו, היה מאד רציני וישב בפינת החדר (אל תדאגו, על המפגשים שלי עם גידי אספר בהמשך במאמר נפרד...).
האלבום "תולדות המים" יצא בשנת 2001 וזמן קצר לאחר מכן כבר זכיתי להיות כמה פעמים עם דני על הבמה. אני זוכר הופעה אחת בנהריה. סחבתי אליה פסנתר חשמלי פנדר רודס והאמונד חד קומתי שהעמדתי על זה. בדרך להופעה ישבתי עם כל להקתו ודיברנו על רוק קלאסי. ההופעה הזו הייתה נהדרת. היו המון שירים שניגנתי, אך אני זוכר רק את התמנון האיטר ואת שיר המכולת (כי עשיתי שם את סולו הפסנתר עם פנדר רודס, כמו שצריך – נכון?)
אה, ונזכרתי שדני נקבע להתארח בהופעה של חמי איתנו באיזה פסטיבל. לא זוכר את שמו. בכל אופן, הגענו לחדר חזרות בתל אביב ודני הביא עמו גיטרת גיבסון SG מהממת. "זו הגיטרה שלי מלהקת כוורת", הוא אמר לי ועיניי לא יכלו לרדת ממנה, כמעט לאורך כל החזרה. על איזה שיר עבדנו שם לקראת הפסטיבל? זה היה RAMBLIN' MAN של להקת האחים אולמן, להקה אהובה ומשפיעה מאד על חברי כוורת. דני ניגן בגיטרה הזו ושר את השיר. אני ניגנתי בהאמונד. זה היה נהדר והייתם ודאי שמחים לשמוע כמה טוב זה יצא. אבל המציאות התנגשה עם התיכנונים. זו הייתה תקופה של מלחמת טילים על ישראל, הפסטיבל בוטל וכל מה שנשאר זה הזיכרון שלי מאותה חזרה כייפית. בנוגע לאותה גיטרה, זכיתי בהמשך, כמובן, לחקור לעומק את דני עליה כשכתבתי את ספר הרוק הישראלי.
(צילום: ורדי כהנא)
(צילום: יעקב אגור)
מתחיל לכתוב ספר רוק ישראלי!
אז, כמו שאמרתי, הייתי חייב את סנדרסון כדי להתחיל להניע את הסיפור של להקת כוורת לעבר הספר שלי. קבענו להיפגש, בפעם הראשונה ובשעת אחר הצהריים, לא הרחק מהבית שלו, בבית קפה בתל אביב. אני הגעתי עם האופנוע שלי ודני הגיע לשם עם האופנוע שלו. הרגשתי שהמפגש הזה יהיה מיוחד במינו.
אז קודם כל, כמו כל אמן שראיינתי לספר – דאגתי להגיש לדני במתנה את הספר הראשון שכתבתי, "רוק מסביב לשעון".
בעודנו מחכים לכוסות הקפה עילעל דני בספר ונראה מסוקרן ממנו. משקפי שמש הסתירו את עיניו.
בעודי מסדר את הדפים שלי לקראת ראיון שמעתי לפתע צעקה גדולה לא הרחק מבית הקפה – "נעם רפפורט!". אני מסתכל לכיוון הצועקת ורואה אישה שצועדת לכיווננו בשמחה גדולה מאד. "נעם!!! אני לא מאמינה שאני רואה אותך פה! ההרצאה שנתת לנו על הרוק הישראלי במצפה הימים הייתה מהממת!!!". בעודי מנסה לעכל את הפידבק הנהדר הזה ממנה, אני קולט שדני מסתקרן ממה שקורה מולו, ועם משקפי השמש לעיניו שואל אותה, "מה, את מכירה אותו?"
ואז הבחורה, שנראה כי לא קלטה שהיא מדברת עם סנדרסון, עונה לו, "ברור שאני מכירה אותו! הוא נתן הרצאה אדירה במצפה הימים. נהניתי מכל רגע". דני ענה לה, "איזה יופי!" ואני חשתי כל כך נבוך וקיוויתי שהוא לא יחשוב, חס וחלילה, ששילמתי לבחורה כדי שתבוא ותהלל אותי כך כדי לשבח את שמי מולו. זה היה טיימינג מדהים, אבל יכל גם להתפרש כאקט צ'יזי מצדי. זו הייתה סצנה שלא אשכח אותה כל חיי ואני תמיד מחייך כשאני נזכר בה.
נו, אז מה היה בפגישה הזו? ספר לנו!
ובכן, דיברנו קודם כל על עניינים שהיו אז בחדשות המוסיקה הישראלית. היה אז מתופף ידוע בארצנו שיצא בתקשורת נגד להקת כוורת וראיתי שדני נפגע מזה. אחרי הכל, כולנו בני אדם וממש הבנתי אותו. אבל משם השיחה עברה לראיון שרקחתי, עם המון שאלות שכתבתי מראש על דף. בתחילה דני ענה לי כמו שהוא ענה, כנראה, לכל מרואיין. אבל העניינים השתנו כשפתאום התחלנו לדבר על להקת פרוקול הארום ואני אמרתי לו שאני מאד אוהב את הגיטריסט רובין טראוואר, שהיה בה. מסתבר שטראוואר היה אהוב ביותר על דני והוא הבין שיש עם מי לדבר. העניינים התחממו אף יותר כשדיברנו על עוד אמנים ולהקות ששמותיהם לא עלו בראיונות אחרים שהוא עשה.
שאלתי אותו, "דני, מה גרם לך לעשות אופרת רוק בעברית?"... והוא החל לענות, "אתה יודע, נעם, פעם הייתה להקת רוק בשם המי שעשתה את אופרת הרוק 'טומי'. והיה גם מחזה רוק שנקרא 'ישו כוכב עליון'..." ואני ידעתי שהוא יזכיר אותם. אבל חשתי שהוא ענה כך הרבה פעמים בעבר למראיינים אחרים והתשובה כבר נאמרה באוטומט. לכן החלטתי ללכת על כל הקופה; סחבתי שלוק מהקפה שלי ואמרתי לו, "דני, אני מכיר את מה שציינת. אני מכיר את להקת המי ומכיר את ישו (לא באופן אישי, אבל את האופרה שנכתבה עליו), אבל סלח לי, בלהקת כוורת אני לא שומע את טומי ולא את ישו. אני שומע רק דבר אחד בסיפורי פוגי שהוא כנראה ההשפעה הגדולה שלך ליצור את האופרה הזו...".
בעודי אומר את זה, ראיתי שדני מאד מרוכז בדבריי ומשתוקק לדעת מה כבר יש לי להגיד. אז לקחתי צ'אנס אדיר ואמרתי, "אני שומע בבירור בסיפורי פוגי את ההשפעה של _______________! (התשובה המלאה נמצאת בספר "רוק ישראלי 1973-1967" ובהרצאות העשרה שלי על להקת כוורת).
דני מיד היכה בידו על השולחן. זה נראה לי כתנועת רפלקס לדבריי. "אני לא מאמין שאמרת את זה!", הוא אמר בהפתעה גמורה. "זה בדיוק מה שגרם לי לרצות לעשות אופרת רוק בעברית". ואז הוא גם הצביע לי על תקליט מסויים של אותו שם שפלטתי ומאותו רגע הכל התחבר לי. את שם התקליט אני גם מספר בספר שלי ובהרצאה מוסיקלית על כוורת.
(צילום: יעקב אגור)
השיחה בינינו נמשכה, אז בבית הקפה, כשלוש שעות. המון שאלות והמון תשובות נורו לאוויר ומצאו זו את זו. בסוף הפגישה הזו ביקשתי ממנו את הטלפונים של שאר חברי להקת כוורת. קיבלתי את כולם, חוץ משל גידי. "חכה רגע עם גידי", דני אמר לי. "תן לי לדבר איתו קודם ואין לי ספק שהוא מיד ישתכנע לדבר איתך. עדיף ככה". ואכן, כך היה.
"אההה...", הוסיף דני לפני שנפרדנו, "ולדעתי אתה חייב לדבר עם זהר". "איזה זהר?", שאלתי. "זהר לוי?!" – דני הנהן בראשו. "אבל דני, הוא לא במצב בריאותי כזה שלא מאפשר לדבר איתו?". דני השיב, "אני בקשר עם זהר והוא ישמח לדבר איתך". נשבע לכם, לא האמנתי למזלי הכה טוב. קיבלתי את הטלפון של זהר מדני ובזכותו גם זכיתי לראיין את זהר לוי.
נו, ומה הלאה מהפגישה הזו?
ובכן, דני ואני דיברנו עוד המון פעמים. גם תמיד צצה לי שאלה כזו או אחרת על דברים שהוא עשה עם השנים והוא תמיד עונה לי בכיף. כשיצא הספר על הרוק הישראלי, הבאתי לו עותק והוא ניגש לכתוב לי הקדשה מרגשת ב"עותק החלומות" שלי. אתם יכולים לראות את הקדשתו המצולמת בעמוד "ספר רוק ישראלי" באתר זה.
זכיתי גם לתת לדני במתנה חומרים נדירים רבים על להקת כוורת מאז, כי ידעתי שהוא הארכיביסט של הלהקה. כשאמרתי לו, "אתה יודע שיש לי המון חומרים נדירים על להקת כוורת מאז". דני לא התייחס לעניין בחשיבות רבה, כי הוא חשב שיש לי את כל מה שיש לו. עד שאמרתי, "יש לי קליפ בצבע משנת 1973 של להקת כוורת מנגנת בלוז אינסטרומנטלי אי שם במדבר". הוא לא האמין למשמע אוזניו. נו, ברור שהוא קיבל גם את זה במתנה ממני.
רגע מצחיק שקרה לי בהופעה עם סנדרסון
בשנת 2021 הלכתי עם אשתי לראות הופעה של דני ולהקתו במועדון גריי ביהוד. אז עוד היינו צריכים לשים על פנינו מסיכות, בגלל מגפת הקורונה. כך ישבתי עם אשתי בשורה הראשונה, עם מסיכות על הפנים ושמחה גדולה בלב. ראיתי שדני מסתכל לא מעט לכיוון שלי. לא נופפתי אלא פשוט התמסרתי להופעה ולמוסיקה ישראלית משובחת. בסוף ההופעה אמרתי לאשתי, "בואי ניגש אל חדר ההלבשה. נגיד שלום לדני. היא התביישה אז ניגשתי לבד ואיך שנכנסתי לשם, דני קפץ ממקומו, "זה אתה?! אני לא מאמין! זה אתה ישבת בשורה הראשונה?!".
"ברור שזה אני", עניתי ודני מיד שאל, "אז למה לא אמרת לי שאתה מגיע? הייתי מסדר לך הזמנה זוגית". עניתי בחזרה, "דני, אני אוהב לשלם על דברים שאני מאד אוהב".
נו, אז אם קראתם עד פה, ודאי הבנתם שאני אוהב מאד את דני סנדרסון, נכון?
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
