שקט - מקליטים. והפעם על כדור האש של דיפ פרפל

בשנת 1971, בקע מהרמקולים צליל שלא היה דומה לשום דבר אחר בעולם הרוק. הוא התחיל לא עם ריף גיטרה או מילוי תופים, אלא עם צליל מכני מוזר, שפינה את מקומו לתפקיד תופים רועם לפני שהלהקה התחילה במתקפה בלתי פוסקת ורועמת.ז ה היה FIREBALL, שיר הנושא מתוך אלבום האולפן החמישי של דיפ פרפל.

השיר ואלבום האם שלו הגיעו ברגע של לחץ עצום עבור הלהקה. הם רכבו על ההצלחה המונוליטית של DEEP PURPLE IN ROCK, אלבום שביסס את המוניטין שלהם ושלח את תהילתם העולמית למעלה. הציפייה להביא יורש ראוי הייתה עצומה, אתגר שהוחמר על ידי לוח זמנים מתיש של סיבובי הופעות שדחף את הלהקה לקצה גבול היכולת הפיזית והנפשית שלה. הצליל הייחודי של FIREBALL לא היה תוצר של תהליך יצירה רגוע ומכוון, אלא נוצר בכור ההיתוך של לחץ בלתי פוסק, חיכוך פנימי גובר וסביבת הקלטה מקוטעת וכאוטית.

אולפנים, מפגשים ומאמץ  

עיקר ההקלטה חולק בין שני אולפנים יוקרתיים בלונדון: אולפני דה ליין לי ואולפני אולימפיק. הצורך להזמין זמן בכל מקום פנוי בין תאריכי סיבוב הופעות לא הקל. שיר הנושא היה אחד השירים האחרונים שהושלמו לתקליט, והוקלט בסשנים האחרונים והסוערים של אביב 1971, כאשר הלחץ גובר מצד הלייבל האמריקאי שלהם, האחים וורנר, להוציא מוצר חדש לפני סיבוב הופעות אמריקאי קרוב.  

המחיר האנושי של ההצלחה

תהליך מקוטע זה גבה מחיר קשה מחברי הלהקה, שהיו מותשים פיזית ונפשית. הבסיסט רוג'ר גלובר התמוטט על הבמה מבעיות בטן הקשורות ללחץ, בעוד הקלידן ג'ון לורד נאבק בבעיות גב כרוניות, מורשת כואבת מימיו הראשונים של גרירת אורגן ההאמונד שלו להופעות. אפילו ריצ'י בלקמור, שנראה היה בלתי ניתן להריסה, נאלץ לעבור הסרת התוספתן שלו במהלך תקופה זו.  

מאמץ פיזי זה החריף את החיכוך הבין-אישי הגובר. מערכת היחסים הידועה לשמצה בין הסולן איאן גילאן לריצ'י בלקמור החלה להראות את הסדקים הראשונים שלה, כאשר השתייה של גילאן גברה ועימותים יצירתיים הפכו תכופים יותר. המתח הורגש על ידי כולם; ג'ון לורד כמעט עזב את הלהקה לאחר ויכוח סוער על היעדרותו מהופעה כדי להיות עם אשתו בלידת בתם.  

בלקמור עצמו פטר מאוחר יותר את האלבום כ"אסון קטן" משום שהוא הוכן באולפן תחת לחץ ניהולי. עם זאת, גילאן ציין אותו לעתים קרובות כאלבום האהוב עליו של דיפ פרפל, ושיבח את אופיו הניסיוני ואת אפשרויות הביטוי האדירות שלו. התשישות הקולקטיבית של הלהקה והדחפים היצירתיים המגוונים שלה יצרו חיכוך צלילי ייחודי.

פירוק כדור האש - ההצתה

השיר מתחיל לא עם מוזיקה, אלא עם אפקט צליל - "ווש" מכני שנשמע כמו מכונה שנדלקת. במשך שנים, הלהקה הנציחה את המיתוס שזה נוצר על ידי "סינטיסייזר מיוחד". האמת, לעומת זאת, היא דוגמה מושלמת לתושייה באולפן. רוג'ר גלובר הציע להתחיל את השיר עם צליל דמוי מכונה, אך הטכנאי מרטין בירץ' לא הצליח בתחילה לחשוב על מקור מתאים.  

הפתרון הגיע מעוזר הטכנאי, מייק תורן. במהלך סשנים תזמורתיים קודמים בדה ליין לי, תורן הוקסם מהצליל הייחודי שהפיקה מערכת מיזוג האוויר העוצמתית של האולפן כשהיא נדלקה. בערב חג המולד של 1970, הוא הציב מיקרופונים יקרים בארון המזגן והקליט את המכשיר כשהוא מופעל וכבה. ההקלטה המקורית נעשתה בסטריאו, אך עקב המגבלות הטכניות של מכונות הקלטת מרובות הערוצים של התקופה, היה צורך להעביר אותה למונו ולהדביק אותה פיזית לתחילת טייפ המאסטר עבור FIREBALL. זה היה משהו יותר ניסיוני, תעשייתי ובלתי צפוי.

המהפכה הקצבית של איאן פייס

לאחר צפצוף מיזוג האוויר השיר מוצג כראוי על ידי איאן פייס. זה תיפוף מהפכני. פייס, שבדרך כלל השתמש בתוף בס יחיד, הרגיש שהריף המתגלגל של השיר זקוק לעוצמה של שניים כאלו.משגילה שאינו יכול להשיג את הכוח והעקביות הדרושים עם דוושה אחת, הוא אילתר. על פי סיפור אמין ונפוץ, להקת המי סיימה להקליט באותו אולפן. פייס, לכאורה, נכנס לאולפן שלהם ושאל תוף בס שני ממערכת התופים של קית' מון.

פייס הודה בצניעות עשרות שנים לאחר מכן, "זה כל מה שאני יכול לעשות עם שני תופי בס. לא יותר מזה", והדגיש שהבחירה הייתה אך ורק לשירות הגרוב של השיר, לא למען ראוותנות. בפעמים המעטות שהשיר בוצע בהופעה חיה, אנשי צוות היו צריכים להוסיף את התוף השני למערכת במהלך הפסקת ההדרן.

רוג'ר גלובר ושאגת המארשל

רוג'ר גלובר ביצע שינוי משמעותי בכלי הנגינה שלו, ועבר מגיטרה בס מדגם פנדר פרסיז'ן לגיטרת פנדר מוסטאנג בס. מהלך זה היה ככל הנראה חלק מעסקת חסות גדולה יותר, שכללה גם אספקת גיטרות לריצ'י בלקמור. המוסטאנג סיפקה אופי חזק ועוצמתי. ההגברה שלה הייתה שילוב פשוט ויעיל: ראש מגבר מארשל של 200 וואט שאפשר לקווי הבס שלו לפלח את המיקס הצפוף. באופן מעניין, השיר הזה אינו כולל סולו גיטרה. את הסולו הראשון לוקח גלובר על הבס, עם אפקט דיסטורשן שהוא זוכר ששאל מבלקמור.

האיפוק של האיש בשחור: עליונות הריפים של ריצ'י בלקמור

הנשק העיקרי של ריצ'י בלקמור בתקופה זו היה גיטרת הפנדר סטראטוקאסטר השחורה שלו משנת 1968, אשר בתחילת 1971 שופצה לכיפופי מיתר קלים יותר. כאמור, ההיבט המדהים ביותר בתרומתו של בלקמור לשיר הוא מה שהוא בחר לא לנגן. כאחד מגיבורי הגיטרה הבולטים של הרוק, הציפייה לסולו לוהט ווירטואוזי בשיר הנושא הייתה עצומה. ההחלטה המודעת שלו לוותר על אחד מהם היא אמירה אמנותית עוצמתית. פעולת ההחסרה הזו מפגינה ביטחון עילאי בכוחו של הריף המרכזי של השיר (אותו בלקמור העתיק מהשיר ROCK STAR של להקת WARPIG הגרמנית).

נהמת ההאמונד של ג'ון לורד

הצליל של ג'ון לורד היה אבן יסוד בזהותה של דיפ פרפל. הוא היה חלוץ בטכניקה המהפכנית של חיבור אורגן ההאמונד C3 שלו ישירות למגברי גיטרות של מארשל, תוך עקיפת מגבר לזלי מסתובב. זה איפשר לו להתאים את עוצמת הקול העצומה של בלקמור ויצר צליל מעוות שהיה דומה יותר לגיטרה של קצב שניה מאשר לקלידים מסורתיים.  

קריאת הסירנה: כוחו הקולי של איאן גילאן

איאן גילאן מספק ביצוע ווקאלי מרשים וקצבי בשיר הזה. הוא הצהיר שהליריקה היא סיפור על "אהבה נכזבת", אך ההגשה שלו היא פחות כקינה מלודית ויותר כהגשת כלי מלודי, הנצמד היטב לדופק המניע של השיר. יתכן כי השירה של גילאן יכולה להישמע לעיתים קבורה מעט במיקס האינסטרומנטלי הצפוף. אמנם ייתכן שזו תוצאה של תהליך ההקלטה והמיקס הכאוטי, אך ייתכן שזו הייתה גם בחירה אמנותית מכוונת. במקום למקם את השירה באופן ברור מעל המוזיקה, המיקס מתייחס לקולו של גילאן ככלי רב עוצמה נוסף בתוך המערבולת הקולית. מבחינתי זה מושלם וממקם את גילאן ככלי מוסיקלי נוסף. 

מגע האלכימאי של מרטין בירץ'

האיש שהוטל עליו להקליט את הסערה הצלילית הזו היה הטכנאי מרטין בירץ'. תפקידו היה כה בלתי נפרד מהתפתחות הלהקה עד כי הם הקדישו לו בעבר את השיר HARD LOVIN' MAN מתוך התקליט IN ROCK. זה לא היה סתם טכנאי; בירץ' היה משתף פעולה יצירתי שהבין כיצד לתרגם את האנרגיה החיה העזה של הלהקה לסלילי הטייפ.

המיקסים שלו נודעו בזכות היותם כבדים, עוצמתיים ומלאי מקום לנשימה, מה שאפשר לכל כלי עוצמתי לזרוח מבלי לשלוט באחרים. הוא השיג זאת למרות מגבלות טכניות משמעותיות עם שמונה ערוצי הקלטה בלבד. פורמט זה הגביל מאוד את מספר התוספות הזמינות ודרש מחויבות עצומה לכל ביצוע. כדי לשמר את האנרגיה הגולמית, השיטה של ​​בירץ' הייתה להקליט את הלהקה מנגנת בהופעה חיה באולפן כיחידה אחת, ולעתים קרובות למצוא טייק אחד או שניים בלבד שהם מצוינים.

שימו לב לשינוי בקצב

כמעט כל השיר נע על קצב מהיר של ארבעה רבעים אותו מניע איאן פייס המתופף (ידעתם שיש לו רק ריאה אחת מתפקדת?!). אבל אחרי סולו הבס של גלובר באות כמה הפסקות ואחריהן הלהקה נעה לרגע בקצב שישה רבעים ואז מתפרצת לקצב הרגיל כדי לסחוב עמו את סולו האורגן של לורד - מיי סוויט לורד!

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459