ואני ראיתי ברוש - המסע המשותף של אריאל זילבר ולהקת ברוש
Updated: Feb 4
המון תודה ליוסי מנחם, שמוליק בודגוב, טוני בראוואר, איקי לוי וחיים רומנו ששוחחו איתי והוסיפו פרטי מידע וזכרונות נפלאים שעזרו לי מאד להשלים את פאזל התמונה פה.
חברי ההרכב:
אריאל זילבר - שירה, פסנתר חשמלי פנדר רודס, פסנתר, סינטיסייזר
שמוליק בודגוב - גיטרות
טוני בראוואר - כינור, מנדולינה
יוסי מנחם - בס
איקי לוי - תופים
(צילומים: ג'ראר אלון)
בתחילת שנת 1977 החל אריאל זילבר (לשעבר חבר להקת תמוז) לערוך חזרות על מסע מוסיקלי חדש. הוא יצר קשר עם איקי לוי.
איקי לוי: "אריאל היה אובססיבי כי הדבר היחיד שהניע אותו בחיים היה המוסיקה. הוא לא היה פסנתרן מקצועי, אבל התפקידים המוגבלים שהוא המציא לנגינתו בפסנתר היו מדהימים. ששת כבר התפרקה כשיום אחד קיבלתי טלפון מאריאל. הוא הזמין אותי לעשות אודישן בבית שלו, במרכז תל אביב. לא היה לי אוטו ולכן נסעתי לכל מקום באוטובוס. כך מצאתי את עצמי סוחב בידיי בס דראם גדול כשלתוך החלל שבו דחפתי את תוף הסנר, מצילות ודוושות. אנשים באוטובוס הביטו בי בהלם עם התוף הזה, אבל הייתי דלוק לנגן ולא היה דבר שעצר אותי. דרך אגב, כך גם נסעתי לפני כן - לאודישן בלהקת ששת. הגעתי לבית של אריאל ועליתי ברגל ארבע קומות, עם כל הציוד הכבד. עשינו שנינו ג'אם שהיה האודישן שלי ושם הוא בישר לי שבעוד כמה ימים יש לנו הופעה בטבריה, בחוף השקט. זה היה נהדר עבורי, כי הגעתי במקור מטבריה. אני ממש לא זוכר מי היה הבסיסט בהופעה ההיא, אבל אני זוכר שנסענו לטבריה בטרנזיט חבוטה של אריאל שלתוכה הוכנס כל הציוד. אז עוד לא היה לו פסנתר חשמלי פנדר רודס ולטרנזיט נדחף גם פסנתר קיר אקוסטי. לפני ההופעה היה זה מירון (רכטמן, החבר של אריאל מילדות) ועוד כמה בחורים שסחבו את פסנתר הקיר במדרגות לבמת ההופעה! אחרי ההופעה החליט הבסיסט שלא בא לו להמשיך, אז הבאתי אלינו את יוסי מנחם".
ההיכרות של איקי ויוסי הייתה עוד לפני כן והשניים אף הקליטו תקליט עם הגיטריסט אברי שרון, תחת השם OASIS. ההקלטות נערכו באולפני קולינור, בתל אביב וטכנאי ההקלטה היה דודי רוזנטל. איקי לוי: "ההקלטות נעשו כשלהקת ששת עדיין הייתה פעילה".
יוסי מנחם: "ההרכב אואזיס נוצר על ידי אברי שרון ז"ל, שהיה מוסיקאי נהדר. הוא היה גם העורך הראשי של המוסיקה בגלי צה"ל. הכרתי אותו שנים לפני כן כשיום אחד הוא אומר לי שהוא מנגן עם מתופף נחמד בשם איקי לוי ועם הבסיסט שמוליק ארוך (שניהם מלהקת ששת). הוא הוסיף שהוא לא מסתדר כל כך עם שמוליק אז נכנסתי במקומו כבסיסט והתחלנו להופיע".
איקי לוי: "הופעתי עם אברי ועם שמוליק ארוך במועדון בצפון תל אביב שנקרא "תה וסימפטיה". שמוליק ארוך עזב אותנו ואברי הביא את יוסי מנחם. הפגישה הראשונה שלי עם יוסי הייתה מחשמלת, כי הוא היה בסיסט הרבה יותר ריתמי משמוליק. משם זה הלך לחברות עמוקה בינינו".
יוסי מנחם: "איקי סיפר לי אז שהתחיל לעשות חזרות עם אריאל זילבר. את אריאל הכרתי שנים לפני כן והכרתי גם את חברו הטוב, מירון רכטמן, שיהיה בהמשך חלק חשוב בסיפור הזה. איקי הביא אותי לאריאל והתחלנו לעבוד כשלישייה והופענו במועדונים כמו הקליפסו ברמלה. אריאל רצה נגנים חדשים כדי לפתוח איתם דף חדש. הוא מאד נכווה מלהקת תמוז והוא גם לא היה מרוצה מהתקליט הראשון שלו, בו רואים בעטיפה תמונה שלו וצריף. הוא לא היה מרוצה כי זה היה תקליט שהורכב משירים שהוקלטו בזמנים שונים ולא ממש היו קשורים יחדיו. התקליט נועד לשמש מטרה אחת - למכור את השיר 'רוצי שמוליק', שהיה אז שלאגר היסטרי. זאת כי לא היה אז שוק של תקליטונים בארץ ולכן אי אפשר היה להוציא את השיר הזה בפורמט ההוא".
לאחר זמן מה אריאל רצה להרחיב את הצליל ולצרף להרכב את הגיטריסט חיים רומנו אך זה היה עסוק בעבודות מוסיקליות אחרות. יוסי מנחם: "כל הזמן אמרו לי שחיים רומנו תיכף מגיע אך הוא לא הגיע. חיים ניגן לפני כן עם אריאל בתקליט הראשון שלו ועשה שם עבודה נהדרת. אבל חיים היה עסוק מאד בכל מיני הפקות".
חיים רומנו: "אני דווקא זוכר שאריאל רצה במקור לעבוד לתקליט הבא שלו איתי, עם הבסיסט קובי כהן ועם המתופף מאיר ישראל. בינתיים טסנו שלושתנו לנגן בפסטיבל הזמר המזרחי בארה"ב. אפילו דאגנו לקנות ציוד חדש לקראת המסע עם אריאל. אבל בעודנו בחו"ל, למשך חודשיים וחצי, הוא כבר היה עם קוצים בישבן ומיהר לקבץ סביבו נגנים אחרים".
יוסי מנחם: "בינתיים איקי ואני מופיעים עם אברי שרון. באו כל מיני מוסיקאים לשמוע אותנו בהופעות שעשינו ואחד מהם היה הגיטריסט שמוליק בודגוב - שהיה חבר של איקי בלהקת ששת".
שמוליק בודגוב: "את איקי הכרתי עוד הרבה לפני כן, כששנינו היינו בלהקות צבאיות. נהגנו לג'מג'ם ביחד".
יוסי מנחם: "אז באותו יום שמוליק ואיקי הזמינו אותי לבוא לראות את ששת בהופעה. נדמה לי שזו הייתה ההופעה האחרונה שלהם. זה היה בבית לסין בתל אביב. כשלושים איש בלבד היו שם ויוני רכטר ואני ישבנו ביחד וצפינו בהופעה. אחר כך ניגשתי לחבר'ה והחמאתי להם על המוסיקה. אז בודגוב אמר לי שנמאס לו מעסקי המוסיקה ושהוא מתכוון לפתוח חנות למגבות. אמרתי לו שהוא משוגע לעשות כך ושכנעתי אותו להצטרף להרכב שלנו עם אריאל. שכנעתי את אריאל ומירון (שהפך להיות מפיק העניין) שכדאי להביא את בודגוב לעניין הזה".
שמוליק בודגוב: "הסיפור הוא כזה; אבי לא רצה שאהיה מוסיקאי והוא ראה איך אני מנגן בהרכבים שאין בהם ממש הצלחה מסחרית. אז הוא אמר לי שיש עסק בשם 'מגבות רוזן' שהחליט להתחסל ולמכור....
...אז אבא שלי אמר לי שאם אצטרף אליו, ניקח הלוואה ל 2 מיליון לירות ונקנה את זה. הסכמתי להצעה שלו, אבל אז באו יוסי ואיקי ומשכו אותי בחזרה למוסיקה".
בתמונה: להקת ששת עם איקי לוי ושמוליק בודגוב.
הפאזל הושלם עם צירופו של הכנר טוני בראוואר, שהיה חבר בלהקת הרוק המתקדם, זינגלה (ZINGALE), שהתפרקה.
יוסי מנחם: "הכרתי היטב את להקת זינגלה ורוב החברים בה היו חברים טובים שלי. זינגלה בינתיים התפרקה ובחזרות עם אריאל הגענו להסכמה שחסר נגן שייתן צבע נוסף לצליל הגיטרה של בודגוב. אז הצעתי את טוני, כי מאד אהבנו אז מוסיקת פיוז'ן (ג'אז-רוק) כמו זו של מהאווישנו אורקסטרה וז'אן לוק פונטי. אז הצעתי את העניין למירון והוא פנה ליהודה עדר, חברו של טוני, שימצא לנו אותו".
איקי לוי: "אני דווקא זוכר שטוני הגיע ללהקה לפני שמוליק. הוא המליץ לנו להביא את הגיטריסט גיורא קנת, אבל יוסי ואני כבר היינו דלוקים על בודגוב ומשכנו לכיוונו".
שמוליק בודגוב: "אכן אני זוכר שהגעתי אחרון וההקלטה הראשונה שעשינו הייתה באולפני טריטון עם השיר 'אהבה שקטה'. השיר היה די מוכן מבחינה רעיונית כשנכנסתי לעניינים".
טוני בראוואר: "חוץ מאריאל, לא הכרתי את שאר החברים לפני כן. חתמתי על חוזה כמו שאר חברי הלהקה, אך בגלל שלא ידעתי ממש לקרוא עברית אז הסבירו לי בכללי מה מדובר בו וחתמתי מבלי להבין את כל המילים".
חמשת החברים ערכו חזרות רבות, כשכולם זורקים רעיונות לסיר הבישול ומתלהבים מהתוצאה. איקי לוי: "האמת שאנחנו, כלהקת ברוש, די פחדנו מאריאל. הוא היה מבוגר מאיתנו בכמה שנים".
תשלום עבור החזרות? הם לא חשבו על זה, כי המוסיקה שיצרו יחדיו הלהיטה אותם יותר. אריאל רצה שהם ייצאו לשוק כלהקה אבל שאר החברים הסבירו לו שצריך למכור את המוצר החדש וששמו יעזור אם יהיה בולט. להרכב הוחלט לקרוא "ברוש", על שם אחד מלהיטיו של זילבר שאת מילותיו כתב אהוד מנור.
יוסי מנחם: "השיר 'ברוש' פתח אז את הופעותינו עם אריאל, עוד לפני שהיה לנו שם. יום אחד הצעתי לקרוא ללהקה בשם זה וכך זה נדבק".
בפברואר 1977 הוצג השיר "איך עפות המחשבות" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל.
ביוני 1977 הוצג "שיר הזרוק" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל.
בנובמבר הוצג השיר "אהבה שקטה" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל. שיר זה, בניגוד לקודמיו, תפס את הקהל וטיפס יפה במצעד. השיר נכתב והוקלט במקור על ידי שלום חנוך לתקליט האנגלי שלו משנת 1971 (בשם SHALOM) ואחר כך הוקלט על ידי להקת תמוז לתקליטה היחיד, "סוף עונת התפוזים" שיצא בתחילת 1976.
בסוף 1977 ובתחילת 1978 הופיעו אריאל וברוש לצד ריצ'י הייבנס ושלום חנוך. בחסות סיגריות אירופה... למען התענוג.
החזרות המוסיקליות להרכבת המופע השלם נערכו, בינואר 1978, בקיבוץ גבעת ברנר. אחד מתושביה אז היה הנער חמי רודנר, שמאז הפך לזמר-מוסיקאי-יוצר מוביל בארצנו ופרסם בפייסבוק שלו: "שמעתי ברדיו את השיר 'שמש שמש' בשלמותו המלכותית וזה הזכיר לי שבשנת 1978, כיתה ח', אריאל זילבר ולהקת ברוש ערכו חזרות של חודש ב'בית סירני', אולם המופעים שלנו בקיבוץ. אני ניצלתי איזו פציעה בשביל להיות שם מהבוקר ועד אחר הצהריים ולבלוע באוזנים ובעיניים את הקסם הזה קורם עור וגידים. על המאסטר פיס הזה הם עבדו כל הזמן, מלטשים עד דק את הדואט בין הגיטרה של שמוליק בודגוב לכינור של טוני בראוואר. אין לי ספק שהחוויה הזאת היתה הזרע שנבט בי להיות מוסיקאי. היום, כשהקשבתי לשיר 'שמש שמש', הרגשתי שיש יופי, יופי ישראלי. זה אדיר ויישאר לעד. בשביל זה אני חי".
טוני בראוואר: "קיבוצים זה מקום מעולה לילדים, זקנים ומוסיקאים שרוצים לעשות ביחד מוסיקה".
איקי לוי: "זה היה נהוג אז לעשות דילים עם קיבוצים , שאתה בא לתקופה של חזרות, מתארח שם ונותן להם הופעה בחינם. גם את החזרות עם להקת ששת, לפני כן, וגם את החזרות אחר כך, של להקת ברוש עם יגאל בשן, עשינו בגבעת ברנר".
יוסי מנחם: "זה היה שם עם משמעת כמו בצבא. קמנו בבוקר, אכלנו ומיהרנו לנגן חמש שעות. אחר כך הפסקה וחוזרים לנגן עד הערב. ישנו שם בבית ההארחה והאווירה הייתה מצוינת ויצאנו משם בתחושה שאנחנו להקה מקצועית".
איקי לוי: "הקסם המיוחד בברוש נבע, בין השאר, גם מהקונפליקט האישי בין שמוליק ויוסי. הם אהבו להתווכח על כל דבר. לא ויכוחים קשים, אלא ויכוחים ברוח טובה. אך מסוג הויכוחים שיכלו להימשך שעות ללא פתרון שנראה באופק. לילה אחד היה ויכוח בין השניים וטוני כבר ממש התעצבן עליהם וצעק FUCK YOU ALL והתחיל לזרוק על שני המתווכחים נעליים. היה לנו ממש כיף שם".
שמוליק בודגוב: "בגבעת ברנר היינו כמו פלוגה קרבית. כמו סיירת מטכ"ל, עם כל האהבה והדבקות במטרה. היינו ממש כמשפחה ויצאנו הביתה רק בשישי-שבת. ממש כמו בצבא. אריאל הוא אחד האנשים החשובים והמקוריים ביותר שיצרו פה מוסיקה מקורית ישראלית שלא נשמע סגנון דומה לה בעולם. אנחנו הוספנו לשיריו את התבלין שלנו. ייאמר לזכותו הרבה שהוא הרגיש שבאה לו פה להקה של אנשים טעונים ונלהבים ביותר ליצירה. הוא עודד אותנו כל הזמן לנגן וזה עזר מאד לעסק לפרוח".
אריאל למעריב: "אני מרגיש טוב יותר עם ברוש. בלהקת תמוז לא ידעתי מה העניינים, הייתי חדש בעסק ולא ידעתי מה זה לעבוד עם להקה ועם אנשים. היום יש לי חומר בדוק שהצליח, אז הסכמתי לארגן להקה על הבסיס הזה. לכל אחד בה יש תפקיד. הלהקה החדשה היא דמוקרטיה מבחינה כלכלית. כולם משתכרים שווה בשווה. מבחינה מוסיקלית - אני קובע. לקחתי אנשים צעירים כי יש להם אנרגיה. אצלי היא באה לעיתים רחוקות יותר. הניסיון וההרגשה מחפים על העובדה שאינני צעיר כמותם".
ב-11 בפברואר 1978 הופיעו אריאל זילבר ולהקת ברוש בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "תן לי כוח". בתחילת השנה קיננו ברשות השידור ספקות בנוגע לשני שירים שאמורים להיות מבוצעים בפסטיבל הזמר הזה. חוק בפסטיבל הזמר קבע כי השירים בו חייבים להיות מבוצעים בהשמעות בכורה, אך שני שירים כנראה הושמעו קודם לכן. השניים הם 'למה לא', בביצועה של שרי ו'תן לי כוח' של אריאל זילבר ולהקת ברוש. הטענה נגד שירה של שרי היה כי הוא כבר הושמע, בביצועה של הזמרת רוחמה, בתוכנית הרדיו 'עת זמיר' שהוקלטה בהיכל התרבות התל אביבי. בנוגע לשיר של זילבר, נטען כי כבר הושמע פעם אחת בגלי צה"ל, אך כנראה בטעות. לבסוף הוחלט ברשות השידור לא לפסול שני שירים אלה בתחרות.
איקי לוי: "את השיר הזה הקלטנו בבית המורה. שם היה ויכוח גדול בין שמוליק בודגוב לטומי פרידמן הטכנאי. שמוליק לא סבל אפשק מהדהד בתופים וטומי אהב בעיקר לרפד את צליל התופים בהדהוד. בסוף שמוליק ניצח".
השיר זכה בפסטיבל במקום החמישי. טוני בראוואר: "מירון (רכטמן) ממש רתח עלינו אחרי התחרות הזו. הוא צעק עלינו כי הפסדנו בתחרות".
איקי לוי: "מירון זכר שלאריאל הייתה קריירה מוקדמת בצרפת ולכן כל המשאבים שלו הופנו לזכיה במקום הראשון בתחרות קדם האירוויזיון הזה. היינו משוכנעים שנזכה עם השיר 'תן לי כוח', ולא לקחנו בחשבון שנורית הירש ואהוד מנור יביאו פצצה עם 'אבאניבי'. האכזבה הכתה בנו ממש חזק עם היוודע התוצאות. מירון צרח עלינו, 'לעזאזל אתכם! תלכו הביתה!'. הפסטיבל הזה ותוצאותיו פוררו את הלהקה. מאותו רגע מירון כבר לא תמך בנו כבעבר. מירון התקרר".
מיד לאחר התחרות הופיע בפינה לשיפוטכם במצעד של גלי צה"ל. באפריל 1978 יגיע השיר למקום החמישי במצעד של גלי צה"ל ובמאי הוא יגיע למקום השני במצעד של שידורי ישראל.
שמוליק בודגוב: "יש קטע נגינה מהיר מאד בתוך השיר שכתבתי אותו בהשפעת הגיטריסט ג'ון מקלאפלין".
יוסי מנחם: "את עיבוד השיר עשינו כלהקה ואילן מוכיח, שכתוב כמעבד השיר, רק לקח את הרעיונות שלנו וכתב אותם לתזמורת עליה ניצח בהקלטה".
