Search
  • Noam Rapaport

ואני ראיתי ברוש - המסע המשותף של אריאל זילבר ולהקת ברוש

Updated: Mar 3


המון תודה ליוסי מנחם, שמוליק בודגוב, טוני בראוואר, איקי לוי וחיים רומנו ששוחחו איתי והוסיפו פרטי מידע וזכרונות נפלאים שעזרו לי מאד להשלים את פאזל התמונה פה.


חברי ההרכב:


אריאל זילבר - שירה, פסנתר חשמלי פנדר רודס, פסנתר, סינטיסייזר


שמוליק בודגוב - גיטרות


טוני בראוואר - כינור, מנדולינה


יוסי מנחם - בס


איקי לוי - תופים

(צילומים: ג'ראר אלון)


בתחילת שנת 1977 החל אריאל זילבר (לשעבר חבר להקת תמוז) לערוך חזרות על מסע מוזיקלי חדש. הוא יצר קשר עם איקי לוי.


איקי לוי: "אריאל היה אובססיבי כי הדבר היחיד שהניע אותו בחיים היה המוזיקה. הוא לא היה פסנתרן מקצועי, אבל התפקידים המוגבלים שהוא המציא לנגינתו בפסנתר היו מדהימים. ששת כבר התפרקה כשיום אחד קיבלתי טלפון מאריאל. הוא הזמין אותי לעשות אודישן בבית שלו, במרכז תל אביב. לא היה לי אוטו ולכן נסעתי לכל מקום באוטובוס. כך מצאתי את עצמי סוחב בידיי בס דראם גדול כשלתוך החלל שבו דחפתי את תוף הסנר, מצילות ודוושות. אנשים באוטובוס הביטו בי בהלם עם התוף הזה, אבל הייתי דלוק לנגן ולא היה דבר שעצר אותי. דרך אגב, כך גם נסעתי לפני כן - לאודישן בלהקת ששת. הגעתי לבית של אריאל ועליתי ברגל ארבע קומות, עם כל הציוד הכבד. עשינו שנינו ג'אם שהיה האודישן שלי ושם הוא בישר לי שבעוד כמה ימים יש לנו הופעה בטבריה, בחוף השקט. זה היה נהדר עבורי, כי הגעתי במקור מטבריה. אני ממש לא זוכר מי היה הבסיסט בהופעה ההיא, אבל אני זוכר שנסענו לטבריה בטרנזיט חבוטה של אריאל שלתוכה הוכנס כל הציוד. אז עוד לא היה לו פסנתר חשמלי פנדר רודס ולטרנזיט נדחף גם פסנתר קיר אקוסטי. לפני ההופעה היה זה מירון (רכטמן, החבר של אריאל מילדות) ועוד כמה בחורים שסחבו את פסנתר הקיר במדרגות לבמת ההופעה! אחרי ההופעה החליט הבסיסט שלא בא לו להמשיך, אז הבאתי אלינו את יוסי מנחם".


ההיכרות של איקי ויוסי הייתה עוד לפני כן והשניים אף הקליטו תקליט עם הגיטריסט אברי שרון, תחת השם OASIS. ההקלטות נערכו באולפני קולינור, בתל אביב וטכנאי ההקלטה היה דודי רוזנטל. איקי לוי: "ההקלטות נעשו כשלהקת ששת עדיין הייתה פעילה".


יוסי מנחם: "ההרכב אואזיס נוצר על ידי אברי שרון ז"ל, שהיה מוזיקאי נהדר. הוא היה גם העורך הראשי של המוזיקה בגלי צה"ל. הכרתי אותו שנים לפני כן כשיום אחד הוא אומר לי שהוא מנגן עם מתופף נחמד בשם איקי לוי ועם הבסיסט שמוליק ארוך (שניהם מלהקת ששת). הוא הוסיף שהוא לא מסתדר כל כך עם שמוליק אז נכנסתי במקומו כבסיסט והתחלנו להופיע".


איקי לוי: "הופעתי עם אברי ועם שמוליק ארוך במועדון בצפון תל אביב שנקרא "תה וסימפטיה". שמוליק ארוך עזב אותנו ואברי הביא את יוסי מנחם. הפגישה הראשונה שלי עם יוסי הייתה מחשמלת, כי הוא היה בסיסט הרבה יותר ריתמי משמוליק. משם זה הלך לחברות עמוקה בינינו".


יוסי מנחם: "איקי סיפר לי אז שהתחיל לעשות חזרות עם אריאל זילבר. את אריאל הכרתי שנים לפני כן והכרתי גם את חברו הטוב, מירון רכטמן, שיהיה בהמשך חלק חשוב בסיפור הזה. איקי הביא אותי לאריאל והתחלנו לעבוד כשלישייה והופענו במועדונים כמו הקליפסו ברמלה. אריאל רצה נגנים חדשים כדי לפתוח איתם דף חדש. הוא מאד נכווה מלהקת תמוז והוא גם לא היה מרוצה מהתקליט הראשון שלו, בו רואים בעטיפה תמונה שלו וצריף. הוא לא היה מרוצה כי זה היה תקליט שהורכב משירים שהוקלטו בזמנים שונים ולא ממש היו קשורים יחדיו. התקליט נועד לשמש מטרה אחת - למכור את השיר 'רוצי שמוליק', שהיה אז שלאגר היסטרי. זאת כי לא היה אז שוק של תקליטונים בארץ ולכן אי אפשר היה להוציא את השיר הזה בפורמט ההוא".


לאחר זמן מה אריאל רצה להרחיב את הצליל ולצרף להרכב את הגיטריסט חיים רומנו אך זה היה עסוק בעבודות מוזיקליות אחרות. יוסי מנחם: "כל הזמן אמרו לי שחיים רומנו תיכף מגיע אך הוא לא הגיע. חיים ניגן לפני כן עם אריאל בתקליט הראשון שלו ועשה שם עבודה נהדרת. אבל חיים היה עסוק מאד בכל מיני הפקות".



חיים רומנו: "אני דווקא זוכר שאריאל רצה במקור לעבוד לתקליט הבא שלו איתי, עם הבסיסט קובי כהן ועם המתופף מאיר ישראל. בינתיים טסנו שלושתנו לנגן בפסטיבל הזמר המזרחי בארה"ב. אפילו דאגנו לקנות ציוד חדש לקראת המסע עם אריאל. אבל בעודנו בחו"ל, למשך חודשיים וחצי, הוא כבר היה עם קוצים בישבן ומיהר לקבץ סביבו נגנים אחרים".


יוסי מנחם: "בינתיים איקי ואני מופיעים עם אברי שרון. באו כל מיני מוזיקאים לשמוע אותנו בהופעות שעשינו ואחד מהם היה הגיטריסט שמוליק בודגוב - שהיה חבר של איקי בלהקת ששת".



שמוליק בודגוב: "את איקי הכרתי עוד הרבה לפני כן, כששנינו היינו בלהקות צבאיות. נהגנו לג'מג'ם ביחד".


יוסי מנחם: "אז באותו יום שמוליק ואיקי הזמינו אותי לבוא לראות את ששת בהופעה. נדמה לי שזו הייתה ההופעה האחרונה שלהם. זה היה בבית לסין בתל אביב. כשלושים איש בלבד היו שם ויוני רכטר ואני ישבנו ביחד וצפינו בהופעה. אחר כך ניגשתי לחבר'ה והחמאתי להם על המוזיקה. אז בודגוב אמר לי שנמאס לו מעסקי המוזיקה ושהוא מתכוון לפתוח חנות למגבות. אמרתי לו שהוא משוגע לעשות כך ושכנעתי אותו להצטרף להרכב שלנו עם אריאל. שכנעתי את אריאל ומירון (שהפך להיות מפיק העניין) שכדאי להביא את בודגוב לעניין הזה".


שמוליק בודגוב: "הסיפור הוא כזה; אבי לא רצה שאהיה מוזיקאי והוא ראה איך אני מנגן בהרכבים שאין בהם ממש הצלחה מסחרית. אז הוא אמר לי שיש עסק בשם 'מגבות רוזן' שהחליט להתחסל ולמכור....

...אז אבא שלי אמר לי שאם אצטרף אליו, ניקח הלוואה ל 2 מיליון לירות ונקנה את זה. הסכמתי להצעה שלו, אבל אז באו יוסי ואיקי ומשכו אותי בחזרה למוזיקה".


בתמונה: להקת ששת עם איקי לוי ושמוליק בודגוב.


הפאזל הושלם עם צירופו של הכנר טוני בראוואר, שהיה חבר בלהקת הרוק המתקדם, זינגלה (ZINGALE), שהתפרקה.

יוסי מנחם: "הכרתי היטב את להקת זינגלה ורוב החברים בה היו חברים טובים שלי. זינגלה בינתיים התפרקה ובחזרות עם אריאל הגענו להסכמה שחסר נגן שייתן צבע נוסף לצליל הגיטרה של בודגוב. אז הצעתי את טוני, כי מאד אהבנו אז מוזיקת פיוז'ן (ג'אז-רוק) כמו זו של מהאווישנו אורקסטרה וז'אן לוק פונטי. אז הצעתי את העניין למירון והוא פנה ליהודה עדר, חברו של טוני, שימצא לנו אותו".


איקי לוי: "אני דווקא זוכר שטוני הגיע ללהקה לפני שמוליק. הוא המליץ לנו להביא את הגיטריסט גיורא קנת, אבל יוסי ואני כבר היינו דלוקים על בודגוב ומשכנו לכיוונו".


שמוליק בודגוב: "אכן אני זוכר שהגעתי אחרון וההקלטה הראשונה שעשינו הייתה באולפני טריטון עם השיר 'אהבה שקטה'. השיר היה די מוכן מבחינה רעיונית כשנכנסתי לעניינים".


טוני בראוואר: "חוץ מאריאל, לא הכרתי את שאר החברים לפני כן. חתמתי על חוזה כמו שאר חברי הלהקה, אך בגלל שלא ידעתי ממש לקרוא עברית אז הסבירו לי בכללי מה מדובר בו וחתמתי מבלי להבין את כל המילים".




חמשת החברים ערכו חזרות רבות, כשכולם זורקים רעיונות לסיר הבישול ומתלהבים מהתוצאה. איקי לוי: "האמת שאנחנו, כלהקת ברוש, די פחדנו מאריאל. הוא היה מבוגר מאיתנו בכמה שנים".


תשלום עבור החזרות? הם לא חשבו על זה, כי המוזיקה שיצרו יחדיו הלהיטה אותם יותר. אריאל רצה שהם ייצאו לשוק כלהקה אבל שאר החברים הסבירו לו שצריך למכור את המוצר החדש וששמו יעזור אם יהיה בולט. להרכב הוחלט לקרוא "ברוש", על שם אחד מלהיטיו של זילבר שאת מילותיו כתב אהוד מנור.

יוסי מנחם: "השיר 'ברוש' פתח אז את הופעותינו עם אריאל, עוד לפני שהיה לנו שם. יום אחד הצעתי לקרוא ללהקה בשם זה וכך זה נדבק".


בפברואר 1977 הוצג השיר "איך עפות המחשבות" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל.


ביוני 1977 הוצג "שיר הזרוק" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל.


בנובמבר הוצג השיר "אהבה שקטה" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל. שיר זה, בניגוד לקודמיו, תפס את הקהל וטיפס יפה במצעד. השיר נכתב והוקלט במקור על ידי שלום חנוך לתקליט האנגלי שלו משנת 1971 (בשם SHALOM) ואחר כך הוקלט על ידי להקת תמוז לתקליטה היחיד, "סוף עונת התפוזים" שיצא בתחילת 1976.


בסוף 1977 ובתחילת 1978 הופיעו אריאל וברוש לצד ריצ'י הייבנס ושלום חנוך. בחסות סיגריות אירופה... למען התענוג.












החזרות המוזיקליות להרכבת המופע השלם נערכו, בינואר 1978, בקיבוץ גבעת ברנר. אחד מתושביה אז היה הנער חמי רודנר, שמאז הפך לזמר-מוזיקאי-יוצר מוביל בארצנו ופרסם בפייסבוק שלו: "שמעתי ברדיו את השיר 'שמש שמש' בשלמותו המלכותית וזה הזכיר לי שבשנת 1978, כיתה ח', אריאל זילבר ולהקת ברוש ערכו חזרות של חודש ב'בית סירני', אולם המופעים שלנו בקיבוץ. אני ניצלתי איזו פציעה בשביל להיות שם מהבוקר ועד אחר הצהריים ולבלוע באוזנים ובעיניים את הקסם הזה קורם עור וגידים. על המאסטר פיס הזה הם עבדו כל הזמן, מלטשים עד דק את הדואט בין הגיטרה של שמוליק בודגוב לכינור של טוני בראוואר. אין לי ספק שהחוויה הזאת היתה הזרע שנבט בי להיות מוזיקאי. היום, כשהקשבתי לשיר 'שמש שמש', הרגשתי שיש יופי, יופי ישראלי . זה אדיר ויישאר לעד. בשביל זה אני חי".


טוני בראוואר: "קיבוצים זה מקום מעולה לילדים, זקנים ומוזיקאים שרוצים לעשות ביחד מוזיקה".


איקי לוי: "זה היה נהוג אז לעשות דילים עם קיבוצים , שאתה בא לתקופה של חזרות, מתארח שם ונותן להם הופעה בחינם. גם את החזרות עם להקת ששת, לפני כן, וגם את החזרות אחר כך, של להקת ברוש עם יגאל בשן, עשינו בגבעת ברנר".


יוסי מנחם: "זה היה שם עם משמעת כמו בצבא. קמנו בבוקר, אכלנו ומיהרנו לנגן חמש שעות. אחר כך הפסקה וחוזרים לנגן עד הערב. ישנו שם בבית ההארחה והאווירה הייתה מצוינת ויצאנו משם בתחושה שאנחנו להקה מקצועית".


איקי לוי: "הקסם המיוחד בברוש נבע, בין השאר, גם מהקונפליקט האישי בין שמוליק ויוסי. הם אהבו להתווכח על כל דבר. לא ויכוחים קשים, אלא ויכוחים ברוח טובה. אך מסוג הויכוחים שיכלו להימשך שעות ללא פתרון שנראה באופק. לילה אחד היה ויכוח בין השניים וטוני כבר ממש התעצבן עליהם וצעק FUCK YOU ALL והתחיל לזרוק על שני המתווכחים נעליים. היה לנו ממש כיף שם".


שמוליק בודגוב: "בגבעת ברנר היינו כמו פלוגה קרבית. כמו סיירת מטכ"ל, עם כל האהבה והדבקות במטרה. היינו ממש כמשפחה ויצאנו הביתה רק בשישי-שבת. ממש כמו בצבא. אריאל הוא אחד האנשים החשובים והמקוריים ביותר שיצרו פה מוזיקה מקורית ישראלית שלא נשמע סגנון דומה לה בעולם. אנחנו הוספנו לשיריו את התבלין שלנו. ייאמר לזכותו הרבה שהוא הרגיש שבאה לו פה להקה של אנשים טעונים ונלהבים ביותר ליצירה. הוא עודד אותנו כל הזמן לנגן וזה עזר מאד לעסק לפרוח".


אריאל למעריב: "אני מרגיש טוב יותר עם ברוש. בלהקת תמוז לא ידעתי מה העניינים, הייתי חדש בעסק ולא ידעתי מה זה לעבוד עם להקה ועם אנשים. היום יש לי חומר בדוק שהצליח, אז הסכמתי לארגן להקה על הבסיס הזה. לכל אחד בה יש תפקיד. הלהקה החדשה היא דמוקרטיה מבחינה כלכלית. כולם משתכרים שווה בשווה. מבחינה מוזיקלית - אני קובע. לקחתי אנשים צעירים כי יש להם אנרגיה. אצלי היא באה לעיתים רחוקות יותר. הניסיון וההרגשה מחפים על העובדה שאינני צעיר כמותם".



ב-11 בפברואר 1978 הופיעו אריאל זילבר ולהקת ברוש בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "תן לי כוח". בתחילת השנה קיננו ברשות השידור ספקות בנוגע לשני שירים שאמורים להיות מבוצעים בפסטיבל הזמר הזה. חוק בפסטיבל הזמר קבע כי השירים בו חייבים להיות מבוצעים בהשמעות בכורה, אך שני שירים כנראה הושמעו קודם לכן. השניים הם 'למה לא', בביצועה של שרי ו'תן לי כוח' של אריאל זילבר ולהקת ברוש. הטענה נגד שירה של שרי היה כי הוא כבר הושמע, בביצועה של הזמרת רוחמה, בתוכנית הרדיו 'עת זמיר' שהוקלטה בהיכל התרבות התל אביבי. בנוגע לשיר של זילבר, נטען כי כבר הושמע פעם אחת בגלי צה"ל, אך כנראה בטעות. לבסוף הוחלט ברשות השידור לא לפסול שני שירים אלה בתחרות.


איקי לוי: "את השיר הזה הקלטנו בבית המורה. שם היה ויכוח גדול בין שמוליק בודגוב לטומי פרידמן הטכנאי. שמוליק לא סבל אפשק מהדהד בתופים וטומי אהב בעיקר לרפד את צליל התופים בהדהוד. בסוף שמוליק ניצח".





השיר זכה בפסטיבל במקום החמישי. טוני בראוואר: "מירון (רכטמן) ממש רתח עלינו אחרי התחרות הזו. הוא צעק עלינו כי הפסדנו בתחרות".


איקי לוי: "מירון זכר שלאריאל הייתה קריירה מוקדמת בצרפת ולכן כל המשאבים שלו הופנו לזכיה במקום הראשון בתחרות קדם האירוויזיון הזה. היינו משוכנעים שנזכה עם השיר 'תן לי כוח', ולא לקחנו בחשבון שנורית הירש ואהוד מנור יביאו פצצה עם 'אבאניבי'. האכזבה הכתה בנו ממש חזק עם היוודע התוצאות. מירון צרח עלינו, 'לעזאזל אתכם! תלכו הביתה!'. הפסטיבל הזה ותוצאותיו פוררו את הלהקה. מאותו רגע מירון כבר לא תמך בנו כבעבר. מירון התקרר".


מיד לאחר התחרות הופיע בפינה לשיפוטכם במצעד של גלי צה"ל. באפריל 1978 יגיע השיר למקום החמישי במצעד של גלי צה"ל ובמאי הוא יגיע למקום השני במצעד של שידורי ישראל.


שמוליק בודגוב: "יש קטע נגינה מהיר מאד בתוך השיר שכתבתי אותו בהשפעת הגיטריסט ג'ון מקלאפלין".


יוסי מנחם: "את עיבוד השיר עשינו כלהקה ואילן מוכיח, שכתוב כמעבד השיר, רק לקח את הרעיונות שלנו וכתב אותם לתזמורת עליה ניצח בהקלטה".


ב-17 בפברואר 1978, לאחר כמה הופעות הרצה מול חיילים, נערכה הופעת הבכורה של המופע "פעם הייתי ילד קטן" לקהל אזרחי. חמשת החברים ביצעו שירים ישנים ומוכרים של אריאל ("תני לי מחסה", "דרך ללא מוצא", "ככה את רצית אותי", "הולך בטל", "ברוש", "שמש שמש", "רוצי שמוליק", "אגדה יפנית", "אהבה שקטה", "קולנוע במקום") לצד שירים חדשים. יש גם קטע אינסטרומנטלי בשם "אימפרוביזציה".


טריוויה נוספת: השיר "פעם הייתי ילד קטן" הוקלט לראשונה על ידי אריאל בספטמבר 1976 עם הרכב שונה. בתחנת גלי צה"ל לא היה שקט עם זה; כבכל שנה, בחודש זה, ביקשה התחנה לקבל שיר חדש מטעם נבחר השנה, כדי לשדרו כהשמעת בכורה במצעד השנתי. בשנה זו היה זה מבצע לא קל. אהוד מנור כתב שיר בשם 'פעם הייתי ילד קטן' שהלחין אותו מתי כספי. נבחר השנה, אריאל זילבר, נבחר גם לבצעו כהקלטה המיוחדת למצעד זה. עד פה הכל טוב ויפה. עד שיום אחד צלצל אריאל לעורך המצעד, ניר חכלילי, כדי לדרוש ממנו להסיר את השיר מהשמעה, כי התוצאה לא מצאה חן בעיניו. חכלילי המופתע ניסה לשכנע, אך אריאל בשלו. לבסוף הושגה פשרה כשאריאל הקליט גרסה שונה והתיר את שידורה.



לאחר כישלון המופע הקודם של אריאל, "רוצי שמוליק", הוא החליט לנסות להופיע שוב על הבמות עם להקה. כדי למנוע את המצב בו אריאל יחליט לפתע לפרק את הכל, הוא חתם על הסכם בו הבטיח לא לפרק עניינים כל עוד ההופעה רווחית.


בפברואר 1978 הצטלמו החברים לכתבה בטלוויזיה, באולפן ההקלטות טריטון (עם טכנאי ההקלטה הבכיר, טומי פרידמן) ובבית מבודד בנס ציונה בו גר אז אריאל, לתוכנית הטלוויזיה "קלעים". אריאל למצלמות: "בינתיים אפשר לחיות ממוזיקת רוק, לעתיד קצר. לעתיד ארוך צריך כוחות. בארץ אי אפשר לשמור על בריאות טובה. קשה, המקצוע הזה. אני מחפש שזה יהיה הצלחה, קודם כל. ברור, דבר ראשון. הצלחה זה שאנשים יאהבו את זה. שיבינו את זה תיכף. משמיעה ראשונה. בלי כובד ראש. אני כותב מעט כי אני לא הולך להיות בלופר בשביל הצלחה כספית. אין לי תוכניות. עכשיו עשינו להקה... אנחנו יוצאים עם הלהקה ונראה מה אחר כך".



שמוליק בודגוב: "ההקלטות באולפני טריטון לא היו קלות, לפי מה שזכור לי. בעיקר בגלל שאנחנו הגענו עם קונספט ברור בנוגע לסאונד שלנו ומולנו עמדו אנשי טריטון שדרשו להקליט עם הסאונד שלהם. עד שפעם אחת ניצבתי מולם בכעס ואמרתי באופן חד משמעי שאם הם לא יקליטו לפי הדרישה שלנו כלהקה, אנחנו נקליט את התקליט באולפן אחר. הם נאלצו להתקפל וכך יצרנו צליל מיוחד מאד לתקליט הזה שלנו עם אריאל".



בינתיים צעד השיר "אהבה שקטה" בעשרים הגדולים של גלי צה"ל. איזו מחלה זו - האהבה!


אריאל: "השירים הישנים בהופעה הזו בוצעו לפני כן עם הרכב שלא הייתי שלם עמו. הלהקה שהרכבתי לצורך התוכנית החדשה מייצג הרכב מוזיקלי חדש עם גישה חדשה לכל שיר". חלק מההופעות באות עם הפסקה באמצע, כנהוג אז. יש גם הגברה ותאורה מושקעות ויש גם מפיק נלהב, מירון רכטמן.



ב-2 במרץ התפרסמה בעיתון להיטון ביקורת על תקליט פסטיבל הזמר והפזמון. כך נכתב בה על "תן לי כוח", שפותח את הצד השני של תקליט זה: "שיר חזק מאד של אהוד מנור ואריאל זילבר. עם עיבוד מבריק של אילן מוכיח. הוא לא הגיע לפסגה אך היווה פנינה נוספת בכתר של אריאל זילבר ולהקת ברוש".


יוסי מנחם: "בתקליט שעשינו עם אריאל, אפשר לשמוע גם את הגרסה האנגלית של 'תן לי כוח' שנקראת LOVE ME LOVE ME. את הגרסה הזו הקליט אריאל לפני כן בחו"ל וכשהתחלנו לעבוד על השיר, הוא ביקש להשמיע לנו את הגרסה שעשה באנגלית. לא הסכמנו כי רצינו לעבוד על השיר בלי דעה מוקדמת. אחר כך, כשהשלמנו את השיר בעיבוד שלנו, הקשבנו לגרסה הזו באנגלית והיה לנו ברור שמה שעשינו נשמע טוב יותר".


ובחברת התקליטים נזכרו באותם ימים להוציא את התקליט של להקת "ששת" שכבר התפרקה לה עם שניים מחבריה שעכשיו בלהקת ברוש (ויהודית רביץ ששרה בפסטיבל הזמר לבדה את השיר "מישהו").


אריאל וברוש מופיעים לא מעט, אך יש גם תקריות מצערות שגורמות לביטולים, כמו ההופעה שהייתה אמורה להתקיים ב-11.3.1978, אך בוטלה.


זה היה במוצאי שבת. קבוצת מחבלים מהפת"ח חטפה אוטובוס ודהרה עמו בכביש החוף לכיוון דרום. המשטרה עצרה את האוטובוס ליד צומת גלילות. האוטובוס פוצץ והאירוע הקשה גבה קורבנות רבים. באותו יום היה אמור אריאל זילבר להופיע באולם 'בר שירה' שבאוניברסיטת תל אביב, אבל כוחות הביטחון אסרו על שוטטות בשטח רחובות השכונה שמעבר לירקון. הודעה זו יצרה מצור על הקמפוס. זילבר, שגם כך לא היה לו מצב רוח להופיע עקב הפרשה המסעירה, הודיע לעשרות האנשים, שכן הצליחו להגיע, על ביטול ההופעה. מדינה שלמה כואבת והמומה.




ב-23 במרץ הוצג השיר "תן לי כוח" בפינה לשיפוטכם של שידורי ישראל.





אגודת הסטודנטים התל אביבית כעסה מאד על אריאל זילבר. עד כדי כך שפנתה לבית המשפט כדי לתבוע אותו על ביטול הופעה בקמפוס, ברגע האחרון. סכום התביעה עמד על 10,000 לירות. ההופעה הייתה אמורה להיערך במוצ"ש, 8 באפריל 1978 אך התבטלה לאחר שנודע כי נמכרו רק עשרים כרטיסים. מהאגודה נמסר כי הודיעה לזילבר על מיעוט המכירה כבר יומיים לפני המופע, אך לא נעשה דבר מטעמו. בכתב התביעה ציינה האגודה שהביטול ברגע האחרון לא איפשר לה לפרסם הודעה על כך ולכן החליטה לתבוע עקב עוגמת הנפש וההפסדים שנגרמו לה.


13.5.1978 - הופעה ב"מדינת אכזיב". אריאל ולהקת ברוש הספיקו להופיע אך אחרי חצות החל לרדת גשם והופעתו של שלום חנוך בוטלה. הדבר גרם לצופים לדרוש מהמפיק את הכסף בחזרה. הוא טען בחזרה שנחל הפסדים ולכן אין כסף להחזיר.





ביולי 1978 ערכו אריאל ולהקת ברוש את ההשלמות לתקליטם באולפני טריטון, במרתף הבניין ברחוב ה' באייר 6 בתל אביב.




ואם עסקינן בלהיט "ישראלים מצחיקים", אז קודם כל אספר שבסיס השיר המוזיקלי נלקח משיר ישן של אריאל, TWEEDLE AND FIDDLE, שיצא על גבי תקליטון במרץ 1972.


עם להקת ברוש זה הפך לשיר הנושא בסרט המתיחות החדש של בעז דוידזון וצבי שיסל, "ישראלים מצחיקים". בין המתיחות - מחסום פיקטיבי של רכבת העוצר את המכוניות לקול צפירת קטר מדומה, ראיון לעבודה כמזכירה כשהנבחנות מגלות להפתעתן שהבוס המיועד שלהן נרדם באמצע הראיון, אנשים שמגיעים בעקבות מודעה לשכירת דירה ומגלים שאין בה שירותים, בעל חנות שמגלה לתדהמתו שבאים לבנות קיר מגן מחוץ לכניסה לחנותו.







יוסי מנחם: "כשרק התחלנו לבנות את העסק, שאלתי את מירון מה תהיה מערכת הסאונד שלנו. הוא הוציא ממזוודה כבלים לא ברורים וחשכו עיניי. אז הצעתי לו לחבור לחבר שלי, יואל ברנט, שקנה את כלי זמר וסוכנות ימאהה בארץ. כך הפכה חברת ימאהה לספונסרית ההופעה, קיבלנו ציוד הגברה משובח ובפוסטרים רואים את לוגו החברה ההיא".


בספטמבר יצא התקליט של אריאל זילבר ולהקת ברוש. בראוואר: "אין ספק שהתמונה שצולמה קודם בעטיפה הייתה זו של הלילה. כי נהגנו להקליט את המוזיקה בטריטון בלילה. בתמונה של הבוקר שם רואים את הפרצופים שלנו עייפים אחרי לילה שלם של עבודה".


איקי לוי: "רואים אותנו טרוטי עיניים אחרי לילה של הקלטות. אני חושב שהקלטנו באותו לילה את 'דמעות זולגות על חלוני'. ליד הבניין של האולפן הייתה חנות שמכרה כריכים, אז יוסי קנה כריך משם וזה מה שהוא נראה אוכל בצילום העטיפה".


יוסי מנחם: "מאד אהבתי את עטיפת התקליט אבי רואד, של הביטלס, והצעתי לחבר'ה שגם אנחנו נצטלם כשאנחנו יוצאים מאולפן ההקלטה. כך שהביטלס הם ההשראה הגדולה לעטיפה הזו".


הנה הביקורת בלהיטון על התקליט, תוך התעלמות תמוהה של י. בר-און על מספר הלהיטים בו: "על ההצלחה הענקית שהייתה לאריאל לפני שנתיים ב'רוצי שמוליק קורא לך' - קשה, כנראה, לחזור. עובדה, אין בתקליט החדש של אריאל סימן ללהיט כה גדול. גם לא רמז לפריצת דרך קדימה. אריאל אינו מצליח לחדש הרבה, גם כשהוא שר שיר של מתי כספי או של שלום חנוך. יש הרבה קצב, לא מעט חן, אך לא מעבר לכך. מתבלט דווקא השיר 'תן לי כוח' בעברית ובאנגלית, מהפסטיבל האחרון. וכש'עפות המחשבות' על מה שקורה לאריאל זילבר, זמר שבסך הכל קשה שלא לחוש סימפטיה כלפיו, שמים לב למילים, שלא תמיד הן על הגובה. דוגמה: 'אחת שתיים שלוש / אני אחשוורוש / אתמול הייתה לי מסיבה / ויש לי כאב ראש / אויש אויש אויש / הראש כואב נורא' וכו'...".


26.8.1978 - הופעה בפסטיבל "חגיגה בנביעות". אריאל: "לא הייתי מרוצה שם. אני לא אוהב קהל גדול. ברדק. בלאגן. זה לא הסטייל שלי".


28.9.1978 - הופעה בתוכנית הטלוויזיה זהו זה - שם להקת ברוש היא להקת הבית (כשהקלידן הקבוע שלה בתוכנית הוא עדי רנרט). היה זה בני נגרי, המנהל המוזיקלי של התוכנית, שהכניס את להקת ברוש להפקה הזו.


בדצמבר 1978 הופיעו אריאל זילבר ולהקת ברוש בפסטיבל הישראלי לשירי ילדים מס' 9, עם השיר "שן דובי שן"



בינואר 1979 פורסם בלהיטון כי החיבור של אריאל זילבר ולהקת ברוש נפרם באקורדים צורמים.


יוסי מנחם: "הידיעה על ברוש וריקי גל בלהיטון הייתה פייק ניוז, בגלל שבזמנו עשינו כלהקת ברוש את התקליט 'חסידיסקו' ביחד איתה. זה הכל".


איקי לוי: "כל הקטע הזה של 'חסידיסקו' התחיל כשיוסי מנחם, גרי אקשטיין ואנוכי היינו להקת הבית של אולפני קוליפון, של האחים אזולאי, בכיכר השעון ביפו. עד אז נהגתי לשאול את בני נגרי, מתי הוא יכניס אותי להפקות שלו. הוא השיב לי שבינתיים זה לא קורה ושאמשיך להשתפשף. יום אחד הוא נכנס לאולפני קוליפון, בזמן שהקלטנו שם את הפלייבק לשיר 'נולדתי לשלום', עבור להקת סקסטה. הוא שמע אותי מתופף בהקלטה עם תוף הבס לפי הקצב, נדלק והתחיל לשתף אותי בהפקותיו. אז כשהגיעה ההצעה לעשות את חסידיסקו, הוא מיד חשב עליי ועל יוסי. הגענו לאולפני טריטון ונאמר לנו שצריך מחרוזת דיסקו של כרבע שעה. זה מאד קשה לנגן דיסקו עם תוף בס לפי קצב אחיד במשך זמן שכזה. אז פרנקי גליקסמן, טכנאי ההקלטה, הקליט כמה פעימות תוף שכזה ממני, ויצר מזה LOOP".



במרץ 1979 החליט אריאל כי נשבר לו. על התקליט עם ברוש הוא אמר אז ללהיטון: "אני לא מרוצה ממנו, כי אין בו אווירה. אין את הכיף. יש עבודה טובה, יש הקלטות טובות, יש מוזיקה טובה אבל אין לו חיים. אולי זה קרה בגלל שהקלטנו אותו יותר מדי מוקדם. רק לקראת סוף ההופעות האנשים השתחררו יותר והתחילו להיות הרבה יותר אחד בראש של השני. בתקליט זה לא מורגש. הוא יצא יותר מדי סטרילי. אני חושב שרק בשיר 'שמש שמש' אפשר להרגיש קצת אווירה. הופעתי כי יצא תקליט והייתי צריך לדחוף אותו".



בהופעה בבית החייל, תל אביב, הוא בישר לקהל שאין יותר הופעות. על כך הסביר לאחר מכן במעריב: "הקהל לא הגיב לזה בצורה מיוחדת. נדמה לי שרק עכשיו המאזינים והקהל תופסים את הרעיון. אני נחוש בהחלטתי לקחת פסק זמן ואפילו אם יבקשו ממני לחזור לבמה - לא אסכים. פשוט התעייפתי. בלהקת ברוש מצאתי חברים טובים אבל כאן כבר לא היו שלאגרים כל כך ענקיים. הקהל לא קונה כל דבר במהירות. עובדה שעם כל הפרסומת לא הופענו בפני אולמות מלאים. המאות שבאו בכל פעם שילמו מספיק כדי שלא נצא בהפסד. הפרישה שלי הייתה תהליך איטי. היו לי כל כך הרבה תקוות עם 'תן לי כוח' וגמרתי חמישי".


יוסי מנחם: "זו הייתה תקופה לא קלה לרוק'נ'רול. היינו רק חמש שנים אחרי