תקליט ישראלי - אריאל זילבר ולהקת ברוש

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

בשנת 1978 הוציא המוזיקאי הישראלי, אריאל זילבר, תקליט שני על שמו שיהפוך לקלאסיקה אהובה על דורות של מאזינים. הוא לא היה לבד ביצירתו, כי לצדו פעלה אז להקה חדשה ושמה ברוש. השירים שהחבורה הזו יצרו יחדיו, עם המון התלהבות ותשוקה, הציגו לראווה את השילוב הייחודי של אריאל והלהקה. מרצועת הפתיחה התרועתית, "תן לי כוח", ועד הסיום עם גירסה באנגלית של אותו שיר (LOVE ME LOVE ME) - התקליט לקח אותי, עוד כשהייתי ילד שהחל להקשיב לתקליטים ולמזלי נפל לידיי תקליט זה, למסע של התאהבות בצלילים, מילים וגרוב. לכן החלטתי שאקדיש פה מחקר גם על התקליט הזה ומה שמאחוריו ומצדדיו. בשביל זה ראיינתי את כל להקת ברוש, שסיפרה לי דברים מהממים על מה שהיה.

אז המון תודה ליוסי מנחם, שמוליק בודגוב, טוני בראוואר, איקי לוי וחיים רומנו ששוחחו איתי והוסיפו פרטי מידע וזכרונות נפלאים שעזרו לי מאד להשלים את פאזל התמונה פה.

חברי ההרכב:

אריאל זילבר - שירה, פסנתר חשמלי פנדר רודס, פסנתר, סינטיסייזר

שמוליק בודגוב - גיטרות

טוני בראוואר - כינור, מנדולינה

יוסי מנחם - בס

איקי לוי - תופים

אבל רגע... קודם כל קצת היסטוריה...

אריאל זילבר ידע הצלחה גדולה מאד בשנת 1976. בעוד להקת תמוז, בה היה חבר, התפרקה - הוא זכה להצלחה מפתיעה מאד עם הלהיט "רוצי שמוליק". הגיטריסט, חיים רומנו סיפר לי: "זה שיר שנוצר מדאחקה שלי ושל אריאל באולפן. שנינו ניגנו בכל הכלים - כשאני מנגן בהקלטה בתופים ובבס. מי חשב על תמלוגים וזכויות יוצרים? את השכר על עבודתי בשיר הזה לא קיבלתי בכסף כי אם בסוליית חשיש".

ההצלחה הכבירה של השיר (שהלחין זילבר למילים של שמוליק צ'יזיק) עודדה את זילבר וחברו הוותיק ושותפו לחברת ציוד ההגברה, "בטי בם" מירון רכטמן, להקים מופע. אריאל רצה, לדבריו אז, להופיע לבד עם פסנתר אך רכטמן דחק בו להופיע עם להקה. אז זילבר החל לעבוד עם נגנים שאסף סביבו.

באוקטובר 1976 דווח כי להקת הליווי, עם המתופף מאיר פניגשטיין (לשעבר איש כוורת) הגיטריסט יהודה עדר (לשעבר חבר עם אריאל בלהקת תמוז) והגיטריסט חיים רומנו, התפרקה לאחר שבועיים של חזרות. זילבר ניסה למצוא להקה אחרת ומצא אותה עם להקת הרוק הירושלמית, הבמה החשמלית. החיבור עם להקת הבמה החשמלית לא קרה בסוף ובמהרה הורכבה להקת הליווי שנבנתה מסביב לאריאל להופעותיו עם יהודה עדר, הבסיסט איתן גדרון (שהיה עם עדר וזילבר בלהקת תמוז), מאיר פניגשטיין ונגן כלי ההקשה נעם זייד (שהיה חבר בלהקת תמוז באחד מגלגוליה הראשונים והוא גם אחיה הצעיר של הזמרת אסתר עופרים).

בחברת התקליטים "התקליט" (של דב זעירא) ראו כי ההצלחה של אריאל רבה מאד, עם השיר "רוצי שמוליק" ומיהרו להרכיב תקליט "סלט" שיצא בספטמבר 1976 והיווה אלבום הסולו הראשון שלו. אחרת, איך אפשר להסביר שהשיר שפותח את התקליט הוא הקלטה משנת 1972 עם השיר "שמש שמש" והשיר שסוגר הוא מתקליטון משנת 1971 בשם MOVIE INSTEAD? וברור האיכות שלהם נופלת הרחק מאיכות של מאסטר ראוי. לעומת זאת, התקליט הגיע עם חוברת מושקעת.

התקליט נמכר עם צאתו בכמויות יפות, אך הפסדים רבים למשקיעים נגרמו בגלל שאנשים רבים קנו גם קסטות מזויפות עם זה או הקליטו מפטיפון היישר לקסטה משלהם.

בתחילת אוקטובר 1976 נערכה הופעת הבכורה של המופע "רוצי שמוליק" בבית החייל בתל אביב. טכנאי הבמה היה רמי פורטיס, שלפני כן גם עבד עבור להקת תמוז ואף הפליא לנגן בהפסקה, באמצע ההופעה, שיר מקורי שלו בשם "אינקובטור". על הבמה, במופע הבכורה, הוא הסתובב על הבמה עם סרבל לבן, זנב מודבק לישבנו ומסכה על פניו. פניגשטיין דאג, לפני ההופעה, למרק את מערכת התופים החדשה (והשקופה) שלו היטב.

האולם של בית החייל היה מלא מפה לפה. הייתה צפיפות מבורכת שגרמה לכל הנוגעים בהפקה של המופע לחוש כי הנה הם נוגעים בהצלחה גדולה מאד. המופע נפתח עם הלהיט הטרי שהצליח אז ברדיו, "תני לי מחסה" (האם זה בהשפעת השיר GIMME SHELTER של הרולינג סטונס?). אריאל והלהקה מנגנים גם את להיטו הראשון, MOVIE INSTEAD. גם "שמש שמש" ו"אגדה יפנית" מקבלים ביצוע על הבמה. לקראת סוף החצי הראשון, בשיר "הולך בטל", עלו אנשים רבים מהקהל לבמה ורקדו בהשתוללות נלהבת. אריאל והלהקה חזרו לבמה ולהיטים נוספים שוגרו כיריות מתותחים היישר אל האולם.

בחודש הראשון נרשמו הופעות מוצלחות ועם שביעות הרצון ניקרו בראשו של אריאל גם החששות להחזיק מופע כה גדול, עם אנשים רבים שתלויים בו. בחודש דצמבר התממשו חששותיו, עם קהל שכבר לא הגיע בכמויות מספקות להופעות. עדר וגדרון פרשו מההרכב כדי לטוס ללמוד מוסיקה בברלי, בארה"ב. נמסר כי את מקומם יחליפו חיים רומנו בגיטרה וקובי כהן בבס.

ב-1 בינואר 1977 הופיעו אריאל ולהקתו במופע "זמר השנה". במהרה נודע לכל כי זו הייתה ההופעה האחרונה בהחלט וש"רוצי שמוליק" ירד מהבמות - זאת לאחר חודשיים בלבד.

ההצלחה של תחילת הדרך במופע זה פינתה את מקומה לאכזבות, עם הופעות שבוטלו בגלל מכירת כרטיסים דלה, אם בעכו ואם בקריית ים. זילבר ללהיטון: "המופע לא היה מספיק טוב. הוא לא היה מוכן טוב ולא היה מאורגן טוב. שום דבר בו לא היה כמו שצריך להיות. זה היה מין דבר ארעי שכזה. הייתה התלהבות בחודש הראשון, אבל היא לא החזיקה מעמד. אין כאן עניין של קהל צעיר או מבוגר. הקהל לא משחק כאן תפקיד. אם הייתי חושב שהמופע הזה טוב, הייתי ממשיך עם ההצגה, אפילו עם מעט קהל ואפילו עם הפסדים. היינו מחזיקים עד כמה שאפשר.

הלהקה התארגנה בלחץ. הכל נעשה מהר מדי, בכדי לנצל את הפופולריות של השיר 'רוצי שמוליק'. רצינו לעשות כסף אבל זה לא היה זה. חברי הלהקה, בינם לבין עצמם ובינם לביני, לא היו חברים. זו הייתה להקה רק בשביל לעבוד".

אחת הסיבות שהוסברו אז למכירה הלא טובה הייתה המחיר הגבוה של כרטיסים, שלושים לירות.

מירון רכטמן הסביר אז את המחיר: "עשר לירות מכל כרטיס הולכות לתשלומי מס, שלוש שירות מכל כרטיס הולכות להשכרת האולם - כך שנותרו לנו 17 לירות מכל כרטיס. מהסכום הזה עלינו לקזז את הוצאות המשרד ואת המשכורות של הנגנים, אנשי הקול ואנשי התאורה. רק פירסום ההופעה עולה אלף לירות להופעה, בממוצע - אם במודעות בעיתונים או בפוסטרים. אם אין מכירה של 400 כרטיסים לפחות - לא שווה לנו להגיע. לא אני החלטתי להקדים את הורדת המופע אלא אריאל. קשה לומר מדוע ההצגה לא הצליחה בחודש השני. אולי זה אכן מחיר הכרטיסים, בהתחשב בזה שההופעה נועדה לבני נוער בעיקר. אולי הקהל לא נהנה? אני לא יודע. המופע לא הלך בסדר, כנראה לא 'עבר טוב' לקהל. גם האווירה בלהקה לא הייתה טובה במיוחד. הם לא היו חברים. בחודש הראשון מילאנו אולמות ולפתע, בחודש השני, רק חצאי אולמות. אף אחד לא האמין שתהיה נפילה שכזאת".

מירון ואריאל החליטו להמשיך בהופעות - הפעם עם אריאל לבדו עם פסנתר. זילבר: "אני מתכוון לנסות להופיע לבד, עם פסנתר. עוד לא החלטתי על השירים שאשיר".

ביטול המשך הסיבוב הפתיע מאד את פניגשטיין המתופף: "יש לכישלון הזה כמה סיבות. מראש היה מדובר שיהודה ואיתן יעזבו אחרי חודשיים ויוחלפו באחרים. עובדה זו יצרה מצב לא בריא בלהקה. זו הייתה סיבה טובה לאי יציבות לנוכח המחשבה שנצטרך לעשות עוד פעם חזרות. ההופעה של אריאל הייתה בבסיסה מאולתרת וזה לא טוב מספיק. היינו צריכים לעבוד יותר על הכנת ההופעה. לא היה מספיק שיתוף פעולה בין אריאל ללהקה. הוא היה בצד אחד וכולנו היינו בצד השני. בתור מנהיג, אריאל לא דחף אותנו קדימה ולא נתן עידוד. האמנו בו יותר מדי. חשבנו שאם הוא מכר הרבה תקליטים אז גם ההופעה שלו תצליח. מסתבר שאין קשר בין הדברים. אני חושב שהקהל צריך להסביר מדוע המופע נפל".

יהודה עדר אמר אז: "אני לא יודע מה היו הסיבות לסיום ההופעה, אני יכול רק לשער אותן. כללית, המופע לא היה מספיק טוב. היו בו כמה מגרעות שקשה לי לפרטן. אולי בעוד חצי שנה, במבט לאחור, אבין טוב יותר מה קרה".

גם לנעם זייד היה מה להגיד: "אני מצטער על הסיום. אני אוהב את אריאל ואם הוא ירצה שבעתיד אעבוד איתו - אשמח. אני לא יודע למה המופע הסתיים. יש הרבה סיבות אבל אי אפשר לדעת מה בדיוק קרה שם".

אנשים שהיו בהופעה "רוצי שמוליק" הסבירו אז את הסיבות, לדעתם, לנפילת הדבר. היו שטענו כי בראיונות שקדמו למופע הסביר אריאל שכל מה שהוא רוצה זה כסף - וזה התחבר בעיניהם למחיר הגבוה של הכרטיס. היו שטענו שבהופעה שר אריאל באופן שונה את השירים הידועים ולדעתם "קילקל" את ההנאה עבורם, כשהוא מוסיף משפטים חברי פשר, שלא נשמעו בהקלטות האולפן הידועות. היו שהתאכזבו שלא היה חיבור אמיתי על הבמה בין אריאל ולהקת הליווי, שהורכבה משמות ידועים שלא קיבלו מספיק מקום לביטוי. היו שטענו שקולות הליווי מהיו צורמים ולו היו לאריאל להיטים ברדיו גם בסוף שנת 1976 - המופע היה רץ על הבמות עוד זמן מה. אחרים טענו שהמופע היה קצר מדי וללא דברי קישור מעניינים בין השירים. סיבה נוספת שהועלתה הייתה המחסור בשירים חדשים, דבר שגרם להופעה להיות מיושנת.

למרות תחושת הכישלון, אריאל זילבר זכה לקבל, ב-24 בינואר 1977, את פרס כינור דוד ובפסטיבל נביעות הראשון הוא כבר הופיע מול הקהל רק עם פסנתר - כמו שהבטיח. אז הוא ביקש לערוך חזרות למסע מוסיקלי חדש. הוא יצר קשר עם איקי לוי.

איקי לוי: "אריאל היה אובססיבי כי הדבר היחיד שהניע אותו בחיים היה המוסיקה. הוא לא היה פסנתרן מקצועי, אבל התפקידים המוגבלים שהוא המציא לנגינתו בפסנתר היו מדהימים. ששת כבר התפרקה כשיום אחד קיבלתי טלפון מאריאל. הוא הזמין אותי לעשות אודישן בבית שלו, במרכז תל אביב. לא היה לי אוטו ולכן נסעתי לכל מקום באוטובוס. כך מצאתי את עצמי סוחב בידיי בס דראם גדול כשלתוך החלל שבו דחפתי את תוף הסנר, מצילות ודוושות. אנשים באוטובוס הביטו בי בהלם עם התוף הזה, אבל הייתי דלוק לנגן ולא היה דבר שעצר אותי. דרך אגב, כך גם נסעתי לפני כן - לאודישן בלהקת ששת. הגעתי לבית של אריאל ועליתי ברגל ארבע קומות, עם כל הציוד הכבד. עשינו שנינו ג'אם שהיה האודישן שלי ושם הוא בישר לי שבעוד כמה ימים יש לנו הופעה בטבריה, בחוף השקט. זה היה נהדר עבורי, כי הגעתי במקור מטבריה. אני ממש לא זוכר מי היה הבסיסט בהופעה ההיא, אבל אני זוכר שנסענו לטבריה בטרנזיט חבוטה של אריאל שלתוכה הוכנס כל הציוד. אז עוד לא היה לו פסנתר חשמלי פנדר רודס ולטרנזיט נדחף גם פסנתר קיר אקוסטי. לפני ההופעה היה זה מירון (רכטמן, החבר של אריאל מילדות) ועוד כמה בחורים שסחבו את פסנתר הקיר במדרגות לבמת ההופעה! אחרי ההופעה החליט הבסיסט שלא בא לו להמשיך, אז הבאתי אלינו את יוסי מנחם".

ההיכרות של איקי ויוסי הייתה עוד לפני כן והשניים אף הקליטו תקליט עם הגיטריסט אברי שרון, תחת השם OASIS. ההקלטות נערכו באולפני קולינור, בתל אביב וטכנאי ההקלטה היה דודי רוזנטל. איקי לוי: "ההקלטות נעשו כשלהקת ששת עדיין הייתה פעילה". בעיתון להיטון נכתב אז בביקורת על התקליט הזה: "אברי שרון, לשעבר עורך תוכניות בגלי צה״ל, יושב בימים אלה בניכר. כדי שלא נשכח אותו הוא מגיש לנו את תקליטו הכלי הראשון כנגן גיטרה, כשהוא מסתייע במתופף איקי לוי, בנגן הגיטרה בס יוסי מנחם ובדודי רוזנטל, נגן הפסנתר החשמלי. תקליט אינסטרומנטלי חשמלי מסוג בלתי מקובל, שסולנו מקדיש לבחירת ליבו, לאחר שגם הלחין את מרבית המוסיקה כאן. אם מנמיכים את העוצמה, מגלים שזהו תקליט די נעים להאזנה בשעות הקטנות של הלילה, שמתוך האזנה לתוכניות הרדיו של אברי שרון, זכורות כשעות החביבות עליו".

יוסי מנחם: "ההרכב אואזיס נוצר על ידי אברי שרון ז"ל, שהיה מוסיקאי נהדר. הוא היה גם העורך הראשי של המוסיקה בגלי צה"ל. הכרתי אותו שנים לפני כן כשיום אחד הוא אומר לי שהוא מנגן עם מתופף נחמד בשם איקי לוי ועם הבסיסט שמוליק ארוך (שניהם מלהקת ששת). הוא הוסיף שהוא לא מסתדר כל כך עם שמוליק אז נכנסתי במקומו כבסיסט והתחלנו להופיע".

איקי לוי: "הופעתי עם אברי ועם שמוליק ארוך במועדון בצפון תל אביב שנקרא "תה וסימפטיה". שמוליק ארוך עזב אותנו ואברי הביא את יוסי מנחם. הפגישה הראשונה שלי עם יוסי הייתה מחשמלת, כי הוא היה בסיסט הרבה יותר ריתמי משמוליק. משם זה הלך לחברות עמוקה בינינו".

יוסי מנחם: "איקי סיפר לי אז שהתחיל לעשות חזרות עם אריאל זילבר. את אריאל הכרתי שנים לפני כן והכרתי גם את חברו הטוב, מירון רכטמן, שיהיה בהמשך חלק חשוב בסיפור הזה. איקי הביא אותי לאריאל והתחלנו לעבוד כשלישייה והופענו במועדונים כמו הקליפסו ברמלה. אריאל רצה נגנים חדשים כדי לפתוח איתם דף חדש. הוא מאד נכווה מלהקת תמוז והוא גם לא היה מרוצה מהתקליט הראשון שלו, בו רואים בעטיפה תמונה שלו וצריף. הוא לא היה מרוצה כי זה היה תקליט שהורכב משירים שהוקלטו בזמנים שונים ולא ממש היו קשורים יחדיו. התקליט נועד לשמש מטרה אחת - למכור את השיר 'רוצי שמוליק', שהיה אז שלאגר היסטרי. זאת כי לא היה אז שוק של תקליטונים בארץ ולכן אי אפשר היה להוציא את השיר הזה בפורמט ההוא".

לאחר זמן מה אריאל רצה להרחיב את הצליל ולצרף להרכב את הגיטריסט חיים רומנו אך זה היה עסוק בעבודות מוסיקליות אחרות. יוסי מנחם: "כל הזמן אמרו לי שחיים רומנו תיכף מגיע אך הוא לא הגיע. חיים ניגן לפני כן עם אריאל בתקליט הראשון שלו ועשה שם עבודה נהדרת. אבל חיים היה עסוק מאד בכל מיני הפקות".

חיים רומנו: "אני דווקא זוכר שאריאל רצה במקור לעבוד לתקליט הבא שלו איתי, עם הבסיסט קובי כהן ועם המתופף מאיר ישראל. בינתיים טסנו שלושתנו לנגן בפסטיבל הזמר המזרחי בארה"ב. אפילו דאגנו לקנות ציוד חדש לקראת המסע עם אריאל. אבל בעודנו בחו"ל, למשך חודשיים וחצי, הוא כבר היה עם קוצים בישבן ומיהר לקבץ סביבו נגנים אחרים".

יוסי מנחם: "בינתיים איקי ואני מופיעים עם אברי שרון. באו כל מיני מוסיקאים לשמוע אותנו בהופעות שעשינו ואחד מהם היה הגיטריסט שמוליק בודגוב - שהיה חבר של איקי בלהקת ששת".

שמוליק בודגוב: "את איקי הכרתי עוד הרבה לפני כן, כששנינו היינו בלהקות צבאיות. נהגנו לג'מג'ם ביחד".

יוסי מנחם: "אז באותו יום שמוליק ואיקי הזמינו אותי לבוא לראות את ששת בהופעה. נדמה לי שזו הייתה ההופעה האחרונה שלהם. זה היה בבית לסין בתל אביב. כשלושים איש בלבד היו שם ויוני רכטר ואני ישבנו ביחד וצפינו בהופעה. אחר כך ניגשתי לחבר'ה והחמאתי להם על המוסיקה. אז בודגוב אמר לי שנמאס לו מעסקי המוסיקה ושהוא מתכוון לפתוח חנות למגבות. אמרתי לו שהוא משוגע לעשות כך ושכנעתי אותו להצטרף להרכב שלנו עם אריאל. שכנעתי את אריאל ומירון (שהפך להיות מפיק העניין) שכדאי להביא את בודגוב לעניין הזה".

שמוליק בודגוב: "הסיפור הוא כזה; אבי לא רצה שאהיה מוסיקאי והוא ראה איך אני מנגן בהרכבים שאין בהם ממש הצלחה מסחרית. אז הוא אמר לי שיש עסק בשם 'מגבות רוזן' שהחליט להתחסל ולמכור....

...אז אבא שלי אמר לי שאם אצטרף אליו, ניקח הלוואה ל 2 מיליון לירות ונקנה את זה. הסכמתי להצעה שלו, אבל אז באו יוסי ואיקי ומשכו אותי בחזרה למוסיקה".

הפאזל הושלם עם צירופו של הכנר טוני בראוואר, שהיה חבר בלהקת הרוק המתקדם, זינגלה (ZINGALE), שהתפרקה.

יוסי מנחם: "הכרתי היטב את להקת זינגלה ורוב החברים בה היו חברים טובים שלי. זינגלה בינתיים התפרקה ובחזרות עם אריאל הגענו להסכמה שחסר נגן שייתן צבע נוסף לצליל הגיטרה של בודגוב. אז הצעתי את טוני, כי מאד אהבנו אז מוסיקת פיוז'ן (ג'אז-רוק) כמו זו של מהאווישנו אורקסטרה וז'אן לוק פונטי. אז הצעתי את העניין למירון והוא פנה ליהודה עדר, חברו של טוני, שימצא לנו אותו".

איקי לוי: "אני דווקא זוכר שטוני הגיע ללהקה לפני שמוליק. הוא המליץ לנו להביא את הגיטריסט גיורא קנת, אבל יוסי ואני כבר היינו דלוקים על בודגוב ומשכנו לכיוונו".

שמוליק בודגוב: "אכן אני זוכר שהגעתי אחרון וההקלטה הראשונה שעשינו הייתה באולפני טריטון עם השיר 'אהבה שקטה'. השיר היה די מוכן מבחינה רעיונית כשנכנסתי לעניינים".

טוני בראוואר: "חוץ מאריאל, לא הכרתי את שאר החברים לפני כן. חתמתי על חוזה כמו שאר חברי הלהקה, אך בגלל שלא ידעתי ממש לקרוא עברית, אז הסבירו לי בכללי מה מדובר בו וחתמתי מבלי להבין את כל המילים".

חמשת החברים ערכו חזרות רבות, כשכולם זורקים רעיונות לסיר הבישול ומתלהבים מהתוצאה. איקי לוי: "האמת שאנחנו, כלהקת ברוש, די פחדנו מאריאל. הוא היה מבוגר מאיתנו בכמה שנים".

תשלום עבור החזרות? הם לא חשבו על זה, כי המוסיקה שיצרו יחדיו הלהיטה אותם יותר. אריאל רצה שהם ייצאו לשוק כלהקה אבל שאר החברים הסבירו לו שצריך למכור את המוצר החדש וששמו יעזור אם יהיה בולט. להרכב הוחלט לקרוא "ברוש", על שם אחד מלהיטיו של זילבר שאת מילותיו כתב אהוד מנור.

יוסי מנחם: "השיר 'ברוש' פתח אז את הופעותינו עם אריאל, עוד לפני שהיה לנו שם. יום אחד הצעתי לקרוא ללהקה בשם זה וכך זה נדבק".

בפברואר 1977 הוצג השיר "איך עפות המחשבות" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל.

ביוני 1977 הוצג "שיר הזרוק" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל.

בנובמבר הוצג השיר "אהבה שקטה" בפינה לשיפוטכם של מצעד גלי צה"ל. שיר זה, בניגוד לקודמיו, תפס את הקהל וטיפס יפה במצעד. השיר נכתב והוקלט במקור על ידי שלום חנוך לתקליט האנגלי שלו משנת 1971 (בשם SHALOM) ואחר כך הוקלט על ידי להקת תמוז לתקליטה היחיד, "סוף עונת התפוזים" שיצא בתחילת 1976.

בסוף 1977 ובתחילת 1978 הופיעו אריאל וברוש לצד ריצ'י הייבנס ושלום חנוך. בחסות סיגריות אירופה... למען התענוג.

החזרות המוסיקליות להרכבת המופע השלם נערכו, בינואר 1978, בקיבוץ גבעת ברנר. טוני בראוואר: "קיבוצים זה מקום מעולה לילדים, זקנים ומוסיקאים שרוצים לעשות ביחד מוסיקה".

איקי לוי: "זה היה נהוג אז לעשות דילים עם קיבוצים, שאתה בא לתקופה של חזרות, מתארח שם ונותן להם הופעה בחינם. גם את החזרות עם להקת ששת, לפני כן, וגם את החזרות אחר כך, של להקת ברוש עם יגאל בשן, עשינו בגבעת ברנר".

יוסי מנחם: "זה היה שם עם משמעת כמו בצבא. קמנו בבוקר, אכלנו ומיהרנו לנגן חמש שעות. אחר כך הפסקה וחוזרים לנגן עד הערב. ישנו שם בבית ההארחה והאווירה הייתה מצוינת ויצאנו משם בתחושה שאנחנו להקה מקצועית".

איקי לוי: "הקסם המיוחד בברוש נבע, בין השאר, גם מהקונפליקט האישי בין שמוליק ויוסי. הם אהבו להתווכח על כל דבר. לא ויכוחים קשים, אלא ויכוחים ברוח טובה. אך מסוג הויכוחים שיכלו להימשך שעות ללא פתרון שנראה באופק. לילה אחד היה ויכוח בין השניים וטוני כבר ממש התעצבן עליהם וצעק FUCK YOU ALL והתחיל לזרוק על שני המתווכחים נעליים. היה לנו ממש כיף שם".

שמוליק בודגוב: "בגבעת ברנר היינו כמו פלוגה קרבית. כמו סיירת מטכ"ל, עם כל האהבה והדבקות במטרה. היינו ממש כמשפחה ויצאנו הביתה רק בשישי-שבת. ממש כמו בצבא. אריאל הוא אחד האנשים החשובים והמקוריים ביותר שיצרו פה מוסיקה מקורית ישראלית שלא נשמע סגנון דומה לה בעולם. אנחנו הוספנו לשיריו את התבלין שלנו. ייאמר לזכותו הרבה שהוא הרגיש שבאה לו פה להקה של אנשים טעונים ונלהבים ביותר ליצירה. הוא עודד אותנו כל הזמן לנגן וזה עזר מאד לעסק לפרוח".

אריאל למעריב: "אני מרגיש טוב יותר עם ברוש. בלהקת תמוז לא ידעתי מה העניינים, הייתי חדש בעסק ולא ידעתי מה זה לעבוד עם להקה ועם אנשים. היום יש לי חומר בדוק שהצליח, אז הסכמתי לארגן להקה על הבסיס הזה. לכל אחד בה יש תפקיד. הלהקה החדשה היא דמוקרטיה מבחינה כלכלית. כולם משתכרים שווה בשווה. מבחינה מוסיקלית - אני קובע. לקחתי אנשים צעירים כי יש להם אנרגיה. אצלי היא באה לעיתים רחוקות יותר. הניסיון וההרגשה מחפים על העובדה שאינני צעיר כמותם".

ב-11 בפברואר 1978 הופיעו אריאל זילבר ולהקת ברוש בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "תן לי כוח". בתחילת השנה קיננו ברשות השידור ספקות בנוגע לשני שירים שאמורים להיות מבוצעים בפסטיבל הזמר הזה. חוק בפסטיבל הזמר קבע כי השירים בו חייבים להיות מבוצעים בהשמעות בכורה, אך שני שירים כנראה הושמעו קודם לכן. השניים הם 'למה לא', בביצועה של שרי ו'תן לי כוח' של אריאל זילבר ולהקת ברוש. הטענה נגד שירה של שרי היה כי הוא כבר הושמע, בביצועה של הזמרת רוחמה, בתוכנית הרדיו 'עת זמיר' שהוקלטה בהיכל התרבות התל אביבי. בנוגע לשיר של זילבר, נטען כי כבר הושמע פעם אחת בגלי צה"ל, אך כנראה בטעות. לבסוף הוחלט ברשות השידור לא לפסול שני שירים אלה בתחרות.

איקי לוי: "את השיר הזה הקלטנו בבית המורה. שם היה ויכוח גדול בין שמוליק בודגוב לטומי פרידמן הטכנאי. שמוליק לא סבל אפשק מהדהד בתופים וטומי אהב בעיקר לרפד את צליל התופים בהדהוד. בסוף שמוליק ניצח".

השיר זכה בפסטיבל במקום החמישי. טוני בראוואר: "מירון (רכטמן) ממש רתח עלינו אחרי התחרות הזו. הוא צעק עלינו כי הפסדנו בתחרות".

איקי לוי: "מירון זכר שלאריאל הייתה קריירה מוקדמת בצרפת ולכן כל המשאבים שלו הופנו לזכייה במקום הראשון בתחרות קדם האירוויזיון הזה. היינו משוכנעים שנזכה עם השיר 'תן לי כוח', ולא לקחנו בחשבון שנורית הירש ואהוד מנור יביאו פצצה עם 'אבאניבי'. האכזבה הכתה בנו ממש חזק עם היוודע התוצאות. מירון צרח עלינו, 'לעזאזל אתכם! תלכו הביתה!'. הפסטיבל הזה ותוצאותיו פוררו את הלהקה. מאותו רגע מירון כבר לא תמך בנו כבעבר. מירון התקרר".

מיד לאחר התחרות הופיע בפינה לשיפוטכם במצעד של גלי צה"ל. באפריל 1978 יגיע השיר למקום החמישי במצעד של גלי צה"ל ובמאי הוא יגיע למקום השני במצעד של שידורי ישראל.

שמוליק בודגוב: "יש קטע נגינה מהיר מאד בתוך השיר שכתבתי אותו בהשפעת הגיטריסט ג'ון מקלאפלין".

יוסי מנחם: "את עיבוד השיר עשינו כלהקה ואילן מוכיח, שכתוב כמעבד השיר, רק לקח את הרעיונות שלנו וכתב אותם לתזמורת עליה ניצח בהקלטה".

ב-17 בפברואר 1978, לאחר כמה הופעות הרצה מול חיילים, נערכה הופעת הבכורה של המופע "פעם הייתי ילד קטן" לקהל אזרחי. חמשת החברים ביצעו שירים ישנים ומוכרים של אריאל ("תני לי מחסה", "דרך ללא מוצא", "ככה את רצית אותי", "הולך בטל", "ברוש", "שמש שמש", "רוצי שמוליק", "אגדה יפנית", "אהבה שקטה", "קולנוע במקום") לצד שירים חדשים. יש גם קטע אינסטרומנטלי בשם "אימפרוביזציה".

טריוויה נוספת: השיר "פעם הייתי ילד קטן" הוקלט לראשונה על ידי אריאל בספטמבר 1976 עם הרכב שונה. בתחנת גלי צה"ל לא היה שקט עם זה; כבכל שנה, בחודש זה, ביקשה התחנה לקבל שיר חדש מטעם נבחר השנה, כדי לשדרו כהשמעת בכורה במצעד השנתי. בשנה זו היה זה מבצע לא קל. אהוד מנור כתב שיר בשם 'פעם הייתי ילד קטן' שהלחין אותו מתי כספי. נבחר השנה, אריאל זילבר, נבחר גם לבצעו כהקלטה המיוחדת למצעד זה. עד פה הכל טוב ויפה. עד שיום אחד צלצל אריאל לעורך המצעד, ניר חכלילי, כדי לדרוש ממנו להסיר את השיר מהשמעה, כי התוצאה לא מצאה חן בעיניו. חכלילי המופתע ניסה לשכנע, אך אריאל בשלו. לבסוף הושגה פשרה כשאריאל הקליט גרסה שונה והתיר את שידורה.

לאחר כישלון המופע הקודם של אריאל, "רוצי שמוליק", הוא החליט לנסות להופיע שוב על הבמות עם להקה. כדי למנוע את המצב בו אריאל יחליט לפתע לפרק את הכל, הוא חתם על הסכם בו הבטיח לא לפרק עניינים כל עוד ההופעה רווחית.

בפברואר 1978 הצטלמו החברים לכתבה בטלוויזיה, באולפן ההקלטות טריטון (עם טכנאי ההקלטה הבכיר, טומי פרידמן) ובבית מבודד בנס ציונה בו גר אז אריאל, לתוכנית הטלוויזיה "קלעים". אריאל למצלמות: "בינתיים אפשר לחיות ממוסיקת רוק, לעתיד קצר. לעתיד ארוך צריך כוחות. בארץ אי אפשר לשמור על בריאות טובה. קשה, המקצוע הזה. אני מחפש שזה יהיה הצלחה, קודם כל. ברור, דבר ראשון. הצלחה זה שאנשים יאהבו את זה. שיבינו את זה תיכף. משמיעה ראשונה. בלי כובד ראש. אני כותב מעט כי אני לא הולך להיות בלופר בשביל הצלחה כספית. אין לי תוכניות. עכשיו עשינו להקה... אנחנו יוצאים עם הלהקה ונראה מה אחר כך".

שמוליק בודגוב: "ההקלטות באולפני טריטון לא היו קלות, לפי מה שזכור לי. בעיקר בגלל שאנחנו הגענו עם קונספט ברור בנוגע לסאונד שלנו ומולנו עמדו אנשי טריטון שדרשו להקליט עם הסאונד שלהם. עד שפעם אחת ניצבתי מולם בכעס ואמרתי באופן חד משמעי שאם הם לא יקליטו לפי הדרישה שלנו כלהקה, אנחנו נקליט את התקליט באולפן אחר. הם נאלצו להתקפל וכך יצרנו צליל מיוחד מאד לתקליט הזה שלנו עם אריאל".

בינתיים צעד השיר "אהבה שקטה" בעשרים הגדולים של גלי צה"ל. איזו מחלה זו - האהבה!

אריאל: "השירים הישנים בהופעה הזו בוצעו לפני כן עם הרכב שלא הייתי שלם עמו. הלהקה שהרכבתי לצורך התוכנית החדשה מייצג הרכב מוסיקלי חדש עם גישה חדשה לכל שיר". חלק מההופעות באות עם הפסקה באמצע, כנהוג אז. יש גם הגברה ותאורה מושקעות ויש גם מפיק נלהב, מירון רכטמן.

ב-2 במרץ התפרסמה בעיתון להיטון ביקורת על תקליט פסטיבל הזמר והפזמון. כך נכתב בה על "תן לי כוח", שפותח את הצד השני של תקליט זה: "שיר חזק מאד של אהוד מנור ואריאל זילבר. עם עיבוד מבריק של אילן מוכיח. הוא לא הגיע לפסגה אך היווה פנינה נוספת בכתר של אריאל זילבר ולהקת ברוש".

יוסי מנחם: "בתקליט שעשינו עם אריאל, אפשר לשמוע גם את הגרסה האנגלית של 'תן לי כוח' שנקראת LOVE ME LOVE ME. את הגרסה הזו הקליט אריאל לפני כן בחו"ל וכשהתחלנו לעבוד על השיר, הוא ביקש להשמיע לנו את הגרסה שעשה באנגלית. לא הסכמנו כי רצינו לעבוד על השיר בלי דעה מוקדמת. אחר כך, כשהשלמנו את השיר בעיבוד שלנו, הקשבנו לגרסה הזו באנגלית והיה לנו ברור שמה שעשינו נשמע טוב יותר".

ובחברת התקליטים נזכרו באותם ימים להוציא את התקליט של להקת "ששת" שכבר התפרקה לה עם שניים מחבריה שעכשיו בלהקת ברוש (ויהודית רביץ ששרה בפסטיבל הזמר לבדה את השיר "מישהו").

אריאל וברוש מופיעים לא מעט, אך יש גם תקריות מצערות שגורמות לביטולים, כמו ההופעה שהייתה אמורה להתקיים ב-11.3.1978, אך בוטלה.

זה היה במוצאי שבת. קבוצת מחבלים מהפת"ח חטפה אוטובוס ודהרה עמו בכביש החוף לכיוון דרום. המשטרה עצרה את האוטובוס ליד צומת גלילות. האוטובוס פוצץ והאירוע הקשה גבה קורבנות רבים. באותו יום היה אמור אריאל זילבר להופיע באולם 'בר שירה' שבאוניברסיטת תל אביב, אבל כוחות הביטחון אסרו על שוטטות בשטח רחובות השכונה שמעבר לירקון. הודעה זו יצרה מצור על הקמפוס. זילבר, שגם כך לא היה לו מצב רוח להופיע עקב הפרשה המסעירה, הודיע לעשרות האנשים, שכן הצליחו להגיע, על ביטול ההופעה. מדינה שלמה כואבת והמומה.

ב-23 במרץ הוצג השיר "תן לי כוח" בפינה לשיפוטכם של שידורי ישראל.

אגודת הסטודנטים התל אביבית כעסה מאד על אריאל זילבר. עד כדי כך שפנתה לבית המשפט כדי לתבוע אותו על ביטול הופעה בקמפוס, ברגע האחרון. סכום התביעה עמד על 10,000 לירות. ההופעה הייתה אמורה להיערך במוצ"ש, 8 באפריל 1978 אך התבטלה לאחר שנודע כי נמכרו רק עשרים כרטיסים. מהאגודה נמסר כי הודיעה לזילבר על מיעוט המכירה כבר יומיים לפני המופע, אך לא נעשה דבר מטעמו. בכתב התביעה ציינה האגודה שהביטול ברגע האחרון לא איפשר לה לפרסם הודעה על כך ולכן החליטה לתבוע עקב עוגמת הנפש וההפסדים שנגרמו לה.

13.5.1978 - הופעה ב"מדינת אכזיב". אריאל ולהקת ברוש הספיקו להופיע אך אחרי חצות החל לרדת גשם והופעתו של שלום חנוך בוטלה. הדבר גרם לצופים לדרוש מהמפיק את הכסף בחזרה. הוא טען בחזרה שנחל הפסדים ולכן אין כסף להחזיר.

ביולי 1978 ערכו אריאל ולהקת ברוש את ההשלמות לתקליטם באולפני טריטון, במרתף הבניין ברחוב ה' באייר 6 בתל אביב. בלהיטון דיווחו:

ואם עסקינן בלהיט "ישראלים מצחיקים", אז קודם כל אספר שבסיס השיר המוסיקלי נלקח משיר ישן של אריאל, TWEEDLE AND FIDDLE, שיצא על גבי תקליטון במרץ 1972.

עם להקת ברוש זה הפך לשיר הנושא בסרט המתיחות החדש של בעז דוידזון וצבי שיסל, "ישראלים מצחיקים". בין המתיחות - מחסום פיקטיבי של רכבת העוצר את המכוניות לקול צפירת קטר מדומה, ראיון לעבודה כמזכירה כשהנבחנות מגלות להפתעתן שהבוס המיועד שלהן נרדם באמצע הראיון, אנשים שמגיעים בעקבות מודעה לשכירת דירה ומגלים שאין בה שירותים, בעל חנות שמגלה לתדהמתו שבאים לבנות קיר מגן מחוץ לכניסה לחנותו.

יוסי מנחם: "כשרק התחלנו לבנות את העסק, שאלתי את מירון מה תהיה מערכת הסאונד שלנו. הוא הוציא ממזוודה כבלים לא ברורים וחשכו עיניי. אז הצעתי לו לחבור לחבר שלי, יואל ברנט, שקנה את כלי זמר וסוכנות ימאהה בארץ. כך הפכה חברת ימאהה לספונסרית ההופעה, קיבלנו ציוד הגברה משובח ובפוסטרים רואים את לוגו החברה ההיא".

בספטמבר יצא התקליט של אריאל זילבר ולהקת ברוש. בראוואר: "אין ספק שהתמונה שצולמה קודם בעטיפה הייתה זו של הלילה. כי נהגנו להקליט את המוסיקה בטריטון בלילה. בתמונה של הבוקר שם רואים את הפרצופים שלנו עייפים אחרי לילה שלם של עבודה".

איקי לוי: "רואים אותנו טרוטי עיניים אחרי לילה של הקלטות. אני חושב שהקלטנו באותו לילה את 'דמעות זולגות על חלוני'. ליד הבניין של האולפן הייתה חנות שמכרה כריכים, אז יוסי קנה כריך משם וזה מה שהוא נראה אוכל בצילום העטיפה".

יוסי מנחם: "מאד אהבתי את עטיפת התקליט אבי רואד, של הביטלס, והצעתי לחבר'ה שגם אנחנו נצטלם כשאנחנו יוצאים מאולפן ההקלטה. כך שהביטלס הם ההשראה הגדולה לעטיפה הזו".

הנה הביקורת בלהיטון על התקליט, תוך התעלמות תמוהה של י. בר-און על מספר הלהיטים בו: "על ההצלחה הענקית שהייתה לאריאל לפני שנתיים ב'רוצי שמוליק קורא לך' - קשה, כנראה, לחזור. עובדה, אין בתקליט החדש של אריאל סימן ללהיט כה גדול. גם לא רמז לפריצת דרך קדימה. אריאל אינו מצליח לחדש הרבה, גם כשהוא שר שיר של מתי כספי או של שלום חנוך. יש הרבה קצב, לא מעט חן, אך לא מעבר לכך. מתבלט דווקא השיר 'תן לי כוח' בעברית ובאנגלית, מהפסטיבל האחרון. וכש'עפות המחשבות' על מה שקורה לאריאל זילבר, זמר שבסך הכל קשה שלא לחוש סימפטיה כלפיו, שמים לב למילים, שלא תמיד הן על הגובה. דוגמה: 'אחת שתיים שלוש / אני אחשוורוש / אתמול הייתה לי מסיבה / ויש לי כאב ראש / אויש אויש אויש / הראש כואב נורא' וכו'...".

26.8.1978 - הופעה בפסטיבל "חגיגה בנביעות". אריאל: "לא הייתי מרוצה שם. אני לא אוהב קהל גדול. ברדק. בלאגן. זה לא הסטייל שלי".

28.9.1978 - הופעה בתוכנית הטלוויזיה זהו זה - שם להקת ברוש היא להקת הבית (כשהקלידן הקבוע שלה בתוכנית הוא עדי רנרט). היה זה בני נגרי, המנהל המוסיקלי של התוכנית, שהכניס את להקת ברוש להפקה הזו.

בדצמבר 1978 הופיעו אריאל זילבר ולהקת ברוש בפסטיבל הישראלי לשירי ילדים מס' 9, עם השיר "שן דובי שן"

בינואר 1979 פורסם בלהיטון כי החיבור של אריאל זילבר ולהקת ברוש נפרם באקורדים צורמים.

יוסי מנחם: "הידיעה על ברוש וריקי גל בלהיטון הייתה פייק ניוז, בגלל שבזמנו עשינו כלהקת ברוש את התקליט 'חסידיסקו' ביחד איתה. זה הכל".

איקי לוי: "כל הקטע הזה של 'חסידיסקו' התחיל כשיוסי מנחם, גרי אקשטיין ואנוכי היינו להקת הבית של אולפני קוליפון, של האחים אזולאי, בכיכר השעון ביפו. עד אז נהגתי לשאול את בני נגרי, מתי הוא יכניס אותי להפקות שלו. הוא השיב לי שבינתיים זה לא קורה ושאמשיך להשתפשף. יום אחד הוא נכנס לאולפני קוליפון, בזמן שהקלטנו שם את הפלייבק לשיר 'נולדתי לשלום', עבור להקת סקסטה. הוא שמע אותי מתופף בהקלטה עם תוף הבס לפי הקצב, נדלק והתחיל לשתף אותי בהפקותיו. אז כשהגיעה ההצעה לעשות את חסידיסקו, הוא מיד חשב עליי ועל יוסי. הגענו לאולפני טריטון ונאמר לנו שצריך מחרוזת דיסקו של כרבע שעה. זה מאד קשה לנגן דיסקו עם תוף בס לפי קצב אחיד במשך זמן שכזה. אז פרנקי גליקסמן, טכנאי ההקלטה, הקליט כמה פעימות תוף שכזה ממני, ויצר מזה LOOP".

במרץ 1979 החליט אריאל כי נשבר לו. על התקליט עם ברוש הוא אמר אז ללהיטון: "אני לא מרוצה ממנו, כי אין בו אווירה. אין את הכיף. יש עבודה טובה, יש הקלטות טובות, יש מוסיקה טובה אבל אין לו חיים. אולי זה קרה בגלל שהקלטנו אותו יותר מדי מוקדם. רק לקראת סוף ההופעות האנשים השתחררו יותר והתחילו להיות הרבה יותר אחד בראש של השני. בתקליט זה לא מורגש. הוא יצא יותר מדי סטרילי. אני חושב שרק בשיר 'שמש שמש' אפשר להרגיש קצת אווירה. הופעתי כי יצא תקליט והייתי צריך לדחוף אותו".

בהופעה בבית החייל, תל אביב, הוא בישר לקהל שאין יותר הופעות. על כך הסביר לאחר מכן במעריב: "הקהל לא הגיב לזה בצורה מיוחדת. נדמה לי שרק עכשיו המאזינים והקהל תופסים את הרעיון. אני נחוש בהחלטתי לקחת פסק זמן ואפילו אם יבקשו ממני לחזור לבמה - לא אסכים. פשוט התעייפתי. בלהקת ברוש מצאתי חברים טובים אבל כאן כבר לא היו שלאגרים כל כך ענקיים. הקהל לא קונה כל דבר במהירות. עובדה שעם כל הפרסומת לא הופענו בפני אולמות מלאים. המאות שבאו בכל פעם שילמו מספיק כדי שלא נצא בהפסד. הפרישה שלי הייתה תהליך איטי. היו לי כל כך הרבה תקוות עם 'תן לי כוח' וגמרתי חמישי".

יוסי מנחם: "זו הייתה תקופה לא קלה לרוק'נ'רול. היינו רק חמש שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים ולא היה קהל לרוק. זו הייתה תקופת ביניים לא ברורה. הקהל שכן הגיע היה מורכב מגרעין קשה שהיה לשלום חנוך ולאריאל זילבר. בהופעות זיהיתי את אותם הפרצופים. לאריאל היה אז סוג של הרס עצמי. הרגשנו שהוא לא נהנה מההופעות וברגע שהוא לא נהנה - הוא מפסיק. אנחנו, בינתיים, התחלנו לעבוד חזק בתוכנית 'זהו זה', שהפכה למגרש השעשועים המוסיקלי שלנו".

שמוליק בודגוב: "חברת 'כלי זמר' ציידה אותנו במגברים ומערכת ההגברה הכי טובים. בתוכניות הראשונות היינו צריכים לנגן קטעי מעבר שטותיים, כמו 'שלומית בונה סוכה' וכאלו. אבל יום אחד זה נמאס לי מזה וביקשתי שננגן שם שיר של הביטלס. ההפקה הסכימה וביצענו את NORWEGIAN WOOD. זה עבר טוב ואנשים ממש אהבו את זה. אז בשבוע לאחר מכן הלכתי צעד קדימה והצעתי ללהקה שננגן קטע פיוז'ן של המתופף בילי קובהאם. עשינו את זה והעולם לא התפוצץ. להיפך - אנשים מבוגרים וגם ילדים שצפו בתוכנית ממש אהבו את זה. פתאום הפכנו שם מלהקה שסתם מלווה ללהקה מוסיקלית מיוחדת שנותנת משהו איכותי משלה לתוכנית".

יוסי מנחם: "אמנים רבים הגיעו להתארח בתוכנית, ראו להקה מקצועית שמנגנת היטב וביקשו שננגן גם איתם. ברור ששם היה כסף טוב יותר ממה שהרווחנו עם שתי הופעות בשבוע עם אריאל".

אריאל החליט להתמקד עם מירון בעסקי השכרת ציוד להופעות. שם, הוא טען, יש כסף טוב יותר. אל תדאגו, הוא עוד ישוב לבמות, אבל לפי דיווחי העבר - ניסיונו הראשון לחזור לבמה הביא למריבה קשה בינו לבין צביקה פיק, שבדיוק לקח את להקת ברוש לעבוד איתה על הופעתו.

עיתון העולם הזה דיווח על קרבות קשים שם ואריאל אכן הקים הרכב חדש וקרא לו בשם "קרבות קשים". טוני בראוואר, שכבר לא היה אז בלהקת ברוש, הצטרף להרכב החדש.

משם המשיך אריאל לסלול את דרכו כאמן חשוב בעולם המוסיקה הישראלית. ולהקת ברוש? היא הייתה ונשארה מותג של תעוזה ואיכות מקצועית גבוהה מאד בתרבות המוסיקה הישראלית.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.