אנדר קאבר: מאחורי עטיפות תקליטי רוק קלאסי אהובים מחו"ל

בואו לגלות איתי את פרטי המידע והסיפורים המיוחדים מאחורי עטיפות התקליטים היפים והחשובים של אז.

GOODBYE YELLOW BRICK ROAD - ELTON JOHN (1973)

הרעיון ליצירת העטיפה נוצר כשאחד ממפיקי התקליט, סטיב בראון, התלהב מציור שעשה בזמנו אמן בשם איאן בק. מיד הוחלט שיש לפגוש את אותו אמן על מנת לגייסו לפרויקט.

הזמן תיקתק באופן מלחיץ כי חברת התקליטים סימנה דד ליין ליציאת האלבום. שירי התקליט הוקלטו בתחילת 1973 בג׳מייקה אך התוצאות היו רעות. אלטון וחבורתו נאלצו להתחיל הכל מחדש במאי. כך שבקושי נותר זמן על מנת להתעסק בענייני ההפקה שמסביב להקלטות.

המעצב המשני לעטיפה, דייויד לארקהאם, מצא את עצמו טס מלוס אנג׳לס ללונדון על מנת לתפור בארבעה ימים את כל קונספט העטיפה לביצוע, כולל גם את העיצוב הפנימי של העטיפה עם מילות השירים. בזמן שלארקהאם טס לאנגליה, נערכה שם פגישה של בראון עם בק, שבמהלכה הושמעו לאחרון כמה מהשירים שהוקלטו.

בק עבד שנה לפני כן על עטיפה לאלבום של ג׳ונתן קלי, שנקרא ׳חכו עד שהם ישנו את הרקע׳. אנשי ההפקה של אלטון אהבו כל כך את העיצוב עד שביקשו לקנות אותו מבק על מנת להשתמש בו שוב לעצמם, מה שנתפס כלא הגיוני. בק הציע לעשות משהו חדש לגמרי.

הוא ידע ששימוש באותו עיצוב לשני תקליטים שונים יבלבל את הקהל. הרעיון המרכזי מאחורי העטיפה של קלי הראה קבוצת נערות שהופיעו בבאלט על הבמה בעוד האיש הטכני של הבמה מרים וילון מרקע של נוף טבעי לנוף תעשייתי. הקונספט הזה הוא מה שחלחל לעטיפה המוכרת של אלטון.

לארקהאם ידע היטב את מה שהוא רוצה לראות בעטיפה מהרגע בו התבשר על שם התקליט. בק מצדו ראה בראשו אלמנטים של סרטי הוליווד משנות השלושים והארבעים. בתחילת הסבנטיז הייתה תחייה של התרבות הזו וכמובן שהקוסם מארץ עוץ היה מוטיב מרכזי בכל העניין.

לארקהאם שירבט על דף קונספט לעטיפה והביאו לבק, שמשימתו הייתה לספק את ציוריו במשך שלושה ימים. במהלך הזמן הזה התבקש בק מההפקה להוסיף פסנתר וגם בובה של דובי, כי אלטון אהב מאד את הבובות מהסוג הזה.

המגפיים האדומים של אלטון היו הכלאה של מגפי הפלטפורמות האופנתיים אז ביחד עם הנעליים האדומות של דורות'י, הדמות המרכזית בקוסם מארץ עוץ.

בעטיפה הקדמית נראה אלטון כשהוא מקלף פינה שמתחתיה נמצא הלוגו של שמו כפי שהופיע באלבומו הקודם, ׳אל תירו בי כי אני רק הפסנתרן׳. הרעיון לזה הגיע מההנהלה של אלטון שרצתה להדגיש כי התקליט הזה הוא צעד חדש ומשמעותי של אלטון מאלבומו הקודם.

הפוזיציה בה צוייר אלטון הגיעה מסדרת צילומים שקיבל בק, בה רואים רק את ראשו. בק ביקש מחבר שלו, מעצב אופנה בשם לזלי צ׳אפמן, שיעמוד בסטודיו בזמן שהוא מצלם אותו בתנוחות עמידה שונות. צ׳אפמן לבש בעת הצילום ז׳קט בייסבול עם הכיתוב, ׳ניו יורק׳ עליו. בק החליט להוסיף ציור של אותו ז׳קט לעטיפה ובמקום המילים ׳ניו יורק׳ הוא כתב את שמו של הזמר.

ENGLAND'S NEWEST HITMAKERS - THE ROLLING STONES (1964)

אנדרו לוג אולדהאם, המנהל של הרולינג סטונס (בשנים 1963-1967):

״התקליט הראשון של הסטונס נרקח על ידי, כמנהלם, כקונספט מיסתורי שאמור היה להזניקו היישר למעלה. הייתה לי הוראה ברורה להוציאו עם עטיפה בה תתנוסס תמונת הלהקה ללא כיתוב כלשהו. אבל חברת התקליטים באמריקה עשתה פעולה מאחורי גבי והוציאה את התקליט עם הכותרת ENGLAND'S NEWEST HITMAKERS (עושי הלהיטים החדשים ביותר של אנגליה). הדבר גרם לאלבום להיראות, מבחינה גרפית, כמוצר מבית היוצר של להקת הפופ הסתמית, ׳פרדי והחולמים׳. זה מאד עיצבן אותנו".

תקליטה השני של הלהקה יצא ב-15 בינואר 1965 וצלם העטיפה היה חבר של מיק ג'אגר בשם דייוויד ביילי, שסיפר: "שמתי את מיק (ג'אגר) בכוונה מאחור, כי לא רציתי שהאחרים יחשבו שהוא מקבל יחס מועדף בגלל שהיה חבר שלי".

רוג'ר דין ידוע, לחובבי הרוק הקלאסי והמתקדם, כאיש שיצר עטיפות מרהיבות עבור להקות רבות ובכך אף עזר להגברת מכירות אלבומים ומיתוג ראוי. בין הלהקות שצייר עבורן נמנות יס, אוריה היפ, גרינסלייד, אוסיביסה, גרייבי טריין, ג'נטל ג'יאנט, פאלאדין ועוד.

בשנת 1972 הוא סיפר למלודי מייקר: "יש אנשים שלא מבינים את החשיבות של עטיפת תקליט. מה שכן, המוזיקה שבתקליט מסוים לא השפיעה עליי מעולם ליצור עטיפה כזו או אחרת. המוזיקה היא לא מה שמניע אותי לצייר עטיפות. אני לא מקשיב למוזיקה של להקה לאלבום לפני שאני מצייר לה את עטיפתו. הרעיונות באים אצלי בעיקר משם מיועד לתקליט או שם של הלהקה. זה הכל".

LONDON CALLING - THE CLASH (1979)

בואו נלך רגע לעטיפה שהשפיעה רבות על עטיפה זו של הקלאש. את הצילום של אלביס פרסלי עשה, ביולי 1955, וויליאם ס. רנדולף, בעת הופעה בטמפה, פלורידה. מנהלו של אלביס, קולונל טום פארקר, שלח את הצילום לחברת התקליטים - וזאת תמורת כסף שקיבל תמורתה וגם קרדיט לשמו בתקליט כמנהל אמנותי.

העיצוב בתקליט של הקלאש דומה מאד לזה של אלביס, רק שהתמונה של הקלאש באה עם הבסיסט, פול סימונון, רגע לפני שבירת גיטרת הבס (פנדר פרסיז'ן) שלו על הבמה של הפלאדיום בניו יורק, ב-20 בספטמבר 1979.

סימונון: "ההופעה באותו ערב הלכה בסדר גמור, אבל משהו בתוכי גרם לתחושה שזה לא כך. אז הוצאתי את הכעס שלי על הבס. אם הייתי כה חכם, הייתי עושה זאת עם גיטרת הבס הרזרבית ולא עם זו. כשאני מסתכל היום בעטיפה, אני מצטער שלא הרמתי את הראש קצת יותר".

בגלל שהתמונה הייתה לא ממוקדת (כלומר, ללא פוקוס), ניסתה הצלמת לשכנע את הלהקה לא להשתמש בזה - הם סירבו לבקשתה. בהמשך היא זכתה בפרסים על צילום זה.

WINGS OVER AMERICA - WINGS (1976)

יוצר העטיפה, אוברי פאוואל: "הרעיון של העטיפה הזו היה להציג את פול ולהקתו כשהם מגיעים לאמריקה. פתיחת דלת המטוס נראית כהזזת וילון שניצב לפני הבמה המוארת. כדי לקבל את התוצאה הטובה, צילמתי חלקי מטוס מקרוב וגם תגובות של אור כשהוא משתקף על מתכת. ריצ'ארד מאנינג לקח את הצילומים שלי ויצר מהם ציור".

DESPERADO - EAGLES (1973)

ב-18 בדצמבר בשנת 1972, יצאו חברי להקת איגלס לחווה נטושה ב-AGOURA HILLS כדי לצלם עטיפה לתקליטם השני, ׳דספראדו׳.

הצלם, הנרי דילץ: ״ביום הצילום שיחקנו בלהיות קאובויים. ג'יי די סאות'ר, שבא איתנו, הביא עימו את הספר על פורעי החוק. בספר הזה נראו גם צילומים של חלק מאותם פורעים כשהם מתים וקשורים זה לזה על הקרקע. אז השכבתי את הארבעה על הקרקע, כדי לשחזר את צילום המתים, בשביל העטיפה האחורית".

THE WALL - PINK FLOYD (1979)

מאז שנת 1968 לא היה מעצב אחר לעטיפות תקליטי להקת פינק פלויד חוץ מסטורם ת'ורגרסון (חבר ותיק של הלהקה ובעל חברת העיצוב HIPGNOSIS).

אבל בשביל האלבום "החומה" בחר רוג'ר ווטרס, שהיה הבעלים הראשי של היצירה, להשתמש לעיצוב בשירותיו של צייר הקריקטורות, ג'ראלד סקארף.

(בתמונה, מימין: דייויד גילמור, רוג'ר ווטרס וג'ראלד סקארף)