top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

באנדל רוק - מקבץ כתבות רוק נדירות מן העבר 30

עודכן: 19 בנוב׳ 2023




ברוכים הבאים לבאנדל 30 ומעניין של כתבות רוק נדירות מהסיקסטיז והסבנטיז, אותן ליקטתי, ערכתי, תרגמתי וחיברתי בהן את הנתונים. פה תמצאו פרטי מידע מיוחדים ביותר שרוב הסיכויים שלא הכרתם. הפעם אני לוקח אתכם לשנת 1965. אז בואו נצא לדרך... קריאה מהנה.


במרץ 1965 פורסם על בוב דילן במלודי מייקר:


בוב דילן עומד להגיע לסיבוב הופעות בבריטניה. כוכב הפולק המשפיע ביותר באמריקה יטוס לכאן לכמה קונצרטים בשש ערים מה-30 באפריל. זה יהיה הסיבוב הבריטי האמיתי הראשון של דילן בן ה-24. בשנה שעברה הוא הופיע רק קונצרט אחד בפסטיבל הול של לונדון. האימפרסריו טיטו ברנס, שהחתים את דילן

השבוע, אמר: 'הוא יעשה הופעה אחת באלברט הול, לונדון, ב-10 במאי. כמו כן הוא יופיע בשפילד, בלסטר, בברמינגהם, בניוקאסל ובמנצ'סטר'.


בעודו כאן, דילן גם יקליט תוכנית טלוויזיה משלו. דרך תקליטים שלו, בוב דילן הגיח כאחד מהאמנים-כוכבים בעולם ששנויים במחלוקת. השירים שלו, כולם נכתבו על ידי דילן, הם פרשנויות חברתיות חריפות שמושכות תשומת לב עצומה. דילן הוא חבר קרוב של הביטלס, אותם הוא הכיר באמריקה בשנה שעברה. ג'ון לנון חזר מארצות הברית ואמר שהמוזיקה של דילן הפילה אותו מרגליו".


בינואר 1965 פרסם המלודי מייקר על מה שבין מיק ג'אגר וג'יימס בראון.


"ה-RAVE הנוכחי של הרולינג סטונס הוא ג'יימס בראון, אחד מאנשי השואו ביזנס האמריקאים יוצאי דופן ביותר. מיק ג'אגר מדרג אותו ככוכב המלהיב ביותר שהוא ראה אי פעם, ויש לו כל תקליט שעשה בראון. ג'אגר ושאר הרולינג סטונס פגשו את בראון בניו יורק כשהופיעו בארצות הברית בשנה שעברה.


באמריקה, בראון הוא אחד האמנים שמקבלים את השכר הגבוה ביותר. הוא מעסיק מספרה פרטית, אנשי להקה, שלישייה ווקאלית לתמוך בו כשהוא שר, שומר ראש, חייט, מזכירה, שני נהגים, וכמובן, יחצ"ן. הוא מעביר את הצבא הזה ברחבי אמריקה בסך 14,000 פאונד. ג'יימס בראון הוא כוכב. לא כדאי להגיד שאתם לא אוהבים את העבודה של ג'יימס אם ג'אגר כן. 'הוא נוקאאוט', התפרץ מיק. 'זה אולי לא נראה כך בתקליטים שלו - אבל אני אוהב אותם. אבל אם תראו אותו על הבמה, אתם חייבים להודות שהוא נפלא. הוא מעורר כל כך הרבה התרגשות ומסתובב על הבמה כמו מטורף. כולנו חושבים שהוא נוקאאוט, אבל אני מחבב אותו יותר מכל אחד'.


להקות בריטיות אחרות, כולל האנימלס, מעריצות את המופע של בראון. אחד הנכסים המרכזיים שלו הוא

היכולת לפתות את הקהל. הוא נקרא 'מר דינמיט'. אמנם בראון לא השפיע משמעותית פה באנגליה וזה יכול לקרות בגדול יום אחד. ג'יימס בראון הוציא כמה תקליטים בבריטניה, ותקליטונים רבים. כדאי לזכור שאותו הדבר קרה עם ריי צ'ארלס".



בפברואר 1965 פורסמה כתבה על האנימלס במלודי מייקר.


"הזמר אריק ברדון נגד קסיוס קליי אולי נשמע כמו קרב איגרוף לא סביר אבל אריק מודיע לי שזהכמעט קרה כשהאנימלס היו בניו יורק בפעם האחרונה. קליי שהה באותו מלון כמותם וכנראה היו כמה הסתייגויות מהגיטריסט, הילטון ולנטיין, שיצא עם גיסתו, לינטוי. בעוד אריק אכל את הקורנפלקס שלו במסעדת המלון,

יד חומה גדולה ירדה על כתפו והצמידה אותו לכיסא שלו. 'אתה אחד מהאנימלס האלה, נכון?', שאל קליי. 'טוב, תזכור שאני אלוף העולם במשקל כבד ואני יכול לרסק אותך'. כשאריק נסוג בחיפזון, עדיין נותרה קערת הקורנפלקס על שולחן המסעדה!



האנימלס שוחחו איתי על אמריקה ועל הלהיט החדש שלהם, DON'T LET ME BE MISUNDERSTOOD. לאחר שדיברתי עם הסוכן שלהם, הרולד דייוויסון, על סיורים להונג קונג וניו זילנד בהמשך השנה. הפגישה שלי עם הלהקה התחילה בבוקר בדירה שלהם בהולנד פארק. ג'נט,מזכירה ברונטית מושכת ומהצוות של המנהל מייק ג'פרי (וסוג של פלורנס נייטינגייל ג'וניור), פתחה את הדלת עבורי.


'טוב, אני מרגיש נורא', גנח אלן פרייס האורגניסט. 'אני מפחד לטוס והייתי זקוק לכמה משקאות כדי לעבור את זה'. בנוסף להנגאובר, אלן היה גם עם חום ונראה סמוק מאוד. 'אני רוצה שני בקבוקי לימונדה, בקבוק חלב ו-20 סיגריות', קבע אלן. עכשיו, למרות שלא הייתי ממליץ על כך למטופל הממוצע, אני שונא לראות 'חיה' סובלת, ולכן הלכתי לחנויות כדי לקבל אספקה. כשחזרתי, ג'נט התקשרה לרופא ואלן התעקש לשוחח

בזמן שהוא חיפש גרביים ודברים אחרים. 'בוא לשמוע את התקליט האמריקאי החדש שלנו. זה הכי טוב אי פעם. אתה תהיה האנגלי הראשון שישמע את זה'.


הרופא הגיע בסביבות הצהריים והביט אלן לפני שהעביר אותו לבית החולים לבדיקה יסודית. 'אין יותר מסיבות עבורי' הייתה ההחלטה הסופית של אלן כשעזב את הדלת. 'מעכשיו אהיה איש נעלי בית שצופה בטלוויזיה'. הרופא נראה מאשר - ניסיתי לא להיראות סקפטי. בערך בזמן הזה, צ'אס צ'נדלר, הבסיסט גדול המידות, ירד במורד המדרגות ללא חולצתו ונראה כאילו הוא חוזר למיטה. הוא נזכר, עם זאת, בפגישה שלנו ועבר בהשלמה למציאת חולצה.


במונית בדרך לסוכנות שלהם דיבר צ'אס על הטיול לאמריקה. 'זה היה כמו חג של תשעה ימים', הוא חייך. 'עשינו הופעה חיה אחת בתיאטרון אפולו. זה שימח אותנו מאוד, כי אנחנו הלבנים הראשונים שהופיעו שם אי פעם. היינו אמורים לעשות ארבע הופעות ביום, אבל נתקלנו בבעיות איגוד, אז העבודה הנוספת היחידה שעשינו הייתה בתוכנית טלוויזיה של אד סאליבן. היינו אמורים לעשות שלוש חזרות להופעה, אבל למעשה עשינו את ההופעה הזו בלי חזרות'.


חלק מהרגעים הפנויים באמריקה היו מלאים בראיונות כמו גם תביעות משפטיות שונות. אמרגן אחד שתבע את הבנים על 50,000 דולר הפסיד ונאלץ לשלם ללהקה 3,000 דולר. צ'אס דיבר על פגישתם עם זמר הפולק בוב דילן. 'הוא לקח אותנו לגריניץ' וילג' לפגוש את חברו ג'ון לי הוקר. למרבה הצער ג'ון היה חולה ולא הופיע במועדון באותו לילה, אז חזרנו לבית של בוב והשתלטנו על כמה חביות יין שהיו לו. הוא השמיע לנו את הסינגל הראשון שלו, שעומד לצאת בקרוב בכל העולם. זה נקרא THOSE OLD SUBTERRANEAN BLUES והוא סיפור על אנשים שחיים לאחר התפוצצות הפצצה. בוב קנה את התקליטון שלנו עם 'בית השמש העולה' והוא כה התרשם מזה שהוא קנה גיטרה חשמלית כדי שיוכל לכלול את הגרסה שלנו במופע הבימתי שלו. דילן

הוא בחור נחמד; כולנו אוהבים אותו מאוד. הוא לא מזויף. הוא אמר שהוא שמע את השיר לראשונה כשהוא נסע והוא עצר את המכונית וקפץ למעלה ולמטה, הוא כל כך אהב את זה. לדילן היו אוזניים פתוחות כל הזמן. הוא תמיד הקשיב והסתכל. זו כנראה הסיבה שהוא אמן פולק כל כך טוב'.


הגענו לסוכנות כדי לגלות שהילטון, אריק וג'ון כבר התאספו שם. 'תחזור עוד חצי שעה', הבטיח לי אריק, והם נכנסו פנימה לתוך משרד חיצוני. עד מהרה דנו בסינגל החדש. 'אני רואה שהם משחררים את הגרסה המקורית של נינה סימון', אמר צ'ס. 'זה נראה קצת מוזר כשהיא הכינה את זה לפני יותר מארבע שנים, אבל תחרות צריכה לעשות לנו טוב'.


'הגרסה של נינה טובה מכדי להיות להיט', אמר אריק. "יותר מדי קורה בגרסה שלה. זה עמוס מדי בשביל שהצעירים יוכלו להבין. הפסקנו את העומס אצלנו'. 'המעריצים שלנו נהדרים', אמר לי הילטון, 'למעשה הם טיפסו על גג של בלוק בן 15 קומות מול המלון כדי לנופף לנו דרך חלונות המלון'. ג'ון קטע את דבריו ואמר, 'הנבל הגדול ביותר בניו יורק הפך להיות מנהל מסעדה שנאלץ להמשיך לזרוק את הצעירים. לאיש המסכן היו אוזניים די בולטות ובכל פעם שהוא העז לצאת לרחוב, קהל של כ-50 ילדים היה עוקב אחריו, צועק על האוזניים שלו'.


האנימלס הסכימו שהאכזבה הגדולה ביותר שלהם הייתה שלא מצליחו להקליט את הופעתם בתיאטרון אפולו המפורסם. הם קיווו גם לעשות סרט דוקומנטרי במימון שלהם. בזמן שלגמתי בירה ביחידות עם אריק, הוא נזכר במרירות בהיבט מאוד לא נעים בגיחה האמריקאית של הלהקה. 'מישהו גנב 1,000 דולר מחדר השינה שלי במלון. אני יודע מי היה אחראי שם אבל הוא טען שזה לא הוא. זה אומר להתראות למכונית שקיוויתי לקנות כשאחזור לכאן'..."



"הביזנס של האלבומים ישתלט על שוק התקליטונים", קבע מפיק בריטי מפורסם - כפי שהתפרסם במלודי מייקר בפברואר 1965.


אותו מפיק היה מיקי מוסט (בצד השמאלי בתמונה) וכך נכתב באייטם אז: "האם הקסם יצא מעסקי התקליטונים? מפיק עצמאי מוביל בשם מיקי מוסט חושב שכן. מיקי הוא אחד המצליחים בתחום שנלחם על הצלחת התקליטונים כשהוא בתחרות עם ענקי הענף אבל מיומן בהפקת להיט אחר להיט. בין הכוכבים שהפיק יש את האנימלס, מתבודדי הרמן, נאשוויל טינס ועוד. מאז אפריל אשתקד, מיקי הפיק עשרה להיטים, ביניהם את HOUSE OF THE RISING SUN של האנימלס.


כמה מפיקים עצמאיים יש?

כשהתחלתי ב-1963 היה את ג'ו מיק, בוב סטיגווד ודניס פרסטון. עכשיו אני מסתכל דרך המצעדים ויש מאות

מהם - מרואי חשבון ועד נהגי משאיות - כולם מפיקים תקליטים. זה מתחיל להיות כך שיש מאה תקליטונים

שיוצאים כל שבוע ורק שבעה אחוזים יכולים להיות מצליחים. אתה לא יכול לקדם 100 תקליטונים בשבוע. היום, מקום ראשון במצעד שונה מדי שבוע, ואילו פעם שיר היה נשאר שם במשך שישה שבועות או יותר. נקודת רוויה זו הושגה וזה יהרוג את העסק. שום דבר לא נעשה בעניין. אנשים לא מסכים לקצץ בהוצאות השירים שלהם לאור.


למה אתה חושב ככה שהקסם נעלם?

יש יותר מדי אלילים והם לא יכולים להחזיק מעמד. נערה מתבגרת לא יכולה לאהוב תשעה מיליון

זמרים בבת אחת! אין מיקוד. במקום לאהוב באמת כוכבים כמו פעם, אני שם לב שבני נוער פשוט מקבלים אמנים -כמובן מאליו. העסקנים נותן לציבור מה שהוא רוצה כל הזמן ולוקחים לידיהם את היצירתיות

של הפקת תקליטים. הציבור אוהב להיות מופתע. הרוויה הזו תוציא בסוף את המסתורין והקסם.


מה לגבי העתיד?

עסקי האלבומים ישתלטו על העסק. הסטונס והביטלס מוכרים אלבומים כמו אף אחד שמכר פה אי פעם בעבר. חמישים אלף עותקים היה מספר מדהים לפני כמה שנים. עכשיו הביטלס יכולים למכור מיליון".


גבירותיי ורבותיי - מריאן פיית'פול!


תקליטון חדש לגיטריסט ג'ימי פייג'. הוא לא ידע אז שבהמשך הוא יהיה כוכב ענק.


פייג' הקליט בשיר הזה את כל כלי הנגינה חוץ מהתופים. הוא גם היה המפיק. צד ב' של התקליטון היה קטע אינסטרומנטלי בשם KEEP MOVING. הסינגל יצא עם מיקס מונו בחברת התקליטים FONTANA ונחשב מאז לפריט אספנים.


הנה מה שעיתון NME פרסם בביקורתו הלא מחמיאה על מוצר זה: "יש פה נגינת גיטרה משתוללת שמגובה בהלמות טמבורין, מפוחית ושירה קצת צעקנית. בשיר המרכזי של התקליטון יש אפקט מבויים של רית'ם אנד בלוז. ג'ימי, שכתב את השיר עם בארי מייסון, לקח כנראה רעיונות מהספר של הרולינג סטונס. הקטע האינסטרומנטלי בצידו השני של התקליט נקרא - בשם ההולם למצב שפה - KEEP MOVING".


על התקליטון אמר אז פייג' לעיתון 'דיסק': "הפעילו עליי לחץ להקליט את התקליטון הזה. אין בו דבר מדהים. יש בו שיר בשם SHE JUST SATISFIES שהכריחו אותי לבצע".


כך נראה אז מצעד מכירות באנגליה, בתחילת 1965:


ג'רי מרסדן, מלהקת ג'רי אנד דה פייסמייקרז, לא מהלל את הצליל שבא מעיר הולדתו, ליברפול...


כך הוא סיפר למלודי מייקר במרץ 1965: "כל מי שהצליח מליברפול חש שנמאס לו מכל הדיבור על הצליל של העיר שלנו, שהפך להיקרא 'מרסי ביט'. האמת היא שזמר כמו בילי ג'יי קריימר היה מצליח גם אם היה בא מאפריקה וכך גם הביטלס. אנשים עכשיו אוהבים לבוא מולנו עם מילים כמו FAB ו- GEAR כשהמילים האלו וכל דבר אחר שיצא מליברפול איבד פרופורציות".


במרץ 1965 פורסם בעיתון NME שהביטלס לא מרוצים מעטיפת התקליט האחרון שלהם:


"לביטלס יש רגשות מעורבים כלפי עטיפת התקליט BEATLES FOR SALE המרהיבה. אומר ג'ורג' האריסון: "זה מאוד נחמד אבל לא היינו מרוצים מהצבעים ומההצללה. אמרנו זאת לג'ורג' מרטין והוא דרש להדפיס אותו מחדש לאחר ש-200,000 עותקים כבר יצאו לשוק. אני מקווה שהם ייראו אפילו יותר טוב אז".


במרץ 1965 פורסם במלודי מייקר שהגיטריסט, אריק קלפטון, רואה דברים אחרת:


"אריק קלפטון, גיטריסט מוביל בלהקת היארדבירדס, עזב את הלהקה ואמר, 'גם הם מתמסחרים מדי'. הוא הוחלף עם ג'ף בק והמנהיג-זמר של ההרכב, קית' רלף, אמר לנו: 'זה עצוב מאוד כי כולנו היינו חברים. אריק

לא הסתדר טוב עם העסק. הוא לא אוהב התמסחרות. הוא אוהב את הבלוז כל כך הרבה שאני מניח שהוא לא

רוצה שזה ינוגן על ידי לבני מראה כמונו! אריק לא אהב את השיר החדש שהקלטנו, FOR YOUR LOVE. העזיבה שלו הייתה מכה ללהקה בהתחלה כי אריק היה מאוד פופולרי. ג'ף בק, שהוא גיטריסט טוב מאוד, הומלץ על ידי ג'ימי פייג',שהוא מהגדולים בתחום של הגיטרות בארצנו עכשיו".




דילן מול דונובן - מה קורה? כך דווח במלודי מייקר במרץ 1965:


"מוסיקת פולק מתפוצצת בכל הכיוונים ובמיוחד במצעדי הפזמונים. שני הבולטים שאחראים לזה הם בוב דילן באמריקה ודונובן באנגליה. קופת הכרטיסים להופעה של דילן באלברט הול נפתחה ב-10 במאי והמפיק, טיטו ברנס, הודיע שהם נחטפו מיידית. כל 5,000 הכרטיסים במחיר ליש"ט לכרטיס!



התקליטון הראשון של דילן באנגליה יגיע לחנויות מחר. התקליטון הראשון של דונובן, CATCH THE WIND, יצא ביום שישי האחרון וכבר קפץ למעלה במצעד המכירות. דונובן בדיוק חתם על חוזה שיכול להכניס לכיסו 25,000 ליש"ט בשנה הזו. הוא בהחלט שמע על דילן. 'זה יהיה טוב כשדילן יגיע. קניתי כרטיס להופעה שלו. יהיה נהדר לראות את שמו בכל העיתונים פה'.



האם דילן מוטרד מזה שאמנים אחרים מחקים אותו? 'זה לא מטריד אותי'. הוא אמר לנו. דונובן עדיין נתפס פה באנגליה בחשדנות על ידי חובבי מוסיקת פולק. האם הוא מתכנן להמשיך לעבוד במועדוני פולק? 'הם לא יכולים לשלם לי את מה שאני דורש' הוא צוחק. 'ההצלחה לא שינתה אותי. אני לא קונה מכונית או משהו כזה. אני מתכנן לקנות דירה'..."



בפברואר 1965 פורסם במלודי מייקר מכתב של הקוראת ויויאן פיאלה מרדינג: "להישמע כמו בוב דילן זה דבר אחד. לחקות את בוב דילן זה דבר אחר. האם דונובן הוא ביב דילן הבריטי? אני מקווה שלא!"


על זה השיב לה דונובן בעיתון: "דילן הוא אחד האמנים שאני מעריך, אבל ההשפעה העיקרית עליי היא וודי גאת'רי - האיש שהשפיע גם על דילן. אני לא מחקה מישהו במודע. אני מושפע מאנשים כמו הרבה אמנים אחרים. אני לא רואה בזה דבר פסול".


במרץ 1965 אירגן עיתון FAB הפתעה לחברי להקת הקינקס - להטיס מטוס בעצמם.


הנה הרשמים מהכתבה שפורסמה: "הקינקס רצו יותר מהכל להטיס מטוס אז זה בהחלט היה סוג של הגשמת חלום כשעיתון FAB הכניס אותם לתא הטייס. יחד איתם הייתה הכתבת סילביה סטיבן. 'אנחנו לא מאמינים. אנחנו הולכים להטיס מטוס ועוד באוסטרליה??'. הקינקס לא יכלו להאמין לבשורה הזו. פיט קוואיף הבסיסט רצה מאד להצטרף למועדון צניחה בהארטפורדשיר. מיק אבורי המתופף שקל פעם לרחף מבעד לחלון יועץ התקשורת של הלהקה. מזל שהוא לא עשה זאת.


מיק מספר: 'אני תמיד אוהב לעוף. כך זה נותן אוויר למחשבותיי'. חברי הקינקס גילו אכזבה קלה כשהגענו במהרה לסידני. הם כל כך נהנו במטוס שהיה להם חבל שזה נגמר. דייב דייויס הגיטריסט שם אזניות לראשו ותיפקד כאלחוטן. ריי דייויס, ביחד עם פיט קוואיף, נהנו עם הניווט במפות. ומיק המתופף פשוט היה בגן עדן. הם לקחו את העניין מאד ברצינות. נראה שאם היו שוקלים להפוך לטייסים, הם היו עושים קריירה נהדרת בתחום. במהרה הגיעו הוראות הנחיתה משדה התעופה בסידני. הנחיתה הגיעה וארבעת החברים יצאו באיטיות מהמטוס. עם ארבעה חיוכים, ארבע אנחות רווחה וגם ארבע לחיצות ידיים לכתבת שלנו".


במרץ 1965 התקשר ריי דייויס (מהקינקס) למערכות עיתוני מוזיקה כדי לשלול שמועות המתעקשות כי הלהקה מתפרקת.


מסתבר כי זה היה סיפור מצוץ שהודלף לתקשורת על ידי להקה מתחרה. בסיסט הקינקס, פיט קוואיף, מסר: "אנו מסתדרים. יש לנו את המריבות שלנו. כשהיינו באמריקה אז היו גם מכות. עבורנו זה היה בצחוק אך כל מי שראה אותנו חשב שזה אמיתי. זה לקח חמש דקות ואחר כך הכל נרגע. איננו מתפרקים. זו עוד שמועה שצצה וצפה. כשחזרנו מאוסטרליה הסתובבה שמועה כי ריי דייויס פורש מהלהקה. זו שמועה שבאה מלהקה מתחרה שהוסיפה כי הוא מתכנן להקים להקה משלו. אין בכך אמת ואנו נהיה טיפשים לפרק את מה שיש לנו. אנו רוצים להישאר בפסגה כמה שאפשר".


ובמאי 1965 פורסם אייטם על להקת הקינקס, עם הכותרת "הקינקס - האמת!"


"הקינקס מושבתים כרגע מפעילות והעתיד לא ברור. בעקבות פציעות הראש שספג הגיטריסט דייב דייויס בקרדיף בשבוע שעבר. מה הקינקס עושים בינתיים?הצלחתי לברר מוקדם יותר השבוע. המתופף מיק אבורי נשאר עם הוריו במולסי, נח הרבה, רואה חברים ותיקים וגם לומד אצל המורה שלו לתופים. הוא בא לראות אותי בביתי. על כוס קפה, הוא היה להוט להעלות את השמועות המוגזמות סביב 'תקרית סטנד המצלתיים'.


'בואי נתקן את העובדות', הוא אמר. 'קודם כל, זה מגוחך להציע שזה היה כל סוג של תעלול יח"צ. לדייב יש עשרה תפרים בראש ואנחנו לא צריכים פרסום כזה! שנית, יש איזושהי שמועה מטופשת שזה היה קרב ששנינו ניהלנו על איזו בחורה בבריסטול. זה גם שטויות. האמת היא שדייב ספר לי על הבמה להיכנס לשיר והתקרב אליי, מניף את הגיטרה שלו. הרמתי את סטנד המצילה וזרקתי אותו לעברו. זה פגע בצד של ראשו. דיברתי עם אחותו של דייב מאז, למרות שלא הצלחתי לדבר איתו'. בינתיים הוא קיבל טלפונים ובהם תחינות שלא יעזוב את הלהקה.


ביוני הקינקס מוזמנים להופיע בארה"ב , שם מיק הוא אחד הפופולריים ביותר. על השיר החדש אמר מיק:

'זה יהיה אירוני אם SET ME FREE יגיע למקום הראשון בגלל הפרסום הזה'..."


הנה הסבר שלי על מה שקרה שם...


שנת 1965 הייתה שנה כאוטית ביותר עבור להקת הקינקס. אחרי שהלהקה הקליטה את אלבום הבכורה שלה טסו חבריה לסיבוב מסביב לעולם. אך קצב העבודה היה מטורף מדי עבור ריי דייויס, מנהיג הלהקה. בתקופה ההיא כבר היו תחת שמה של הקינקס כמה להיטים גדולים, שהגדילו בהתאם את קצב העבודה והטירוף.


כשהלהקה הייתה אמורה להגיע לסאות'האמפטון על מנת להצטלם שם לתוכנית טלוויזיה, גילו שלושת חבריה שהמנהיג שלהם פשוט לא הולך להגיע. הוא נשבר מהעומס.


ככל ששנת 1965 התקדמה, כך גם גברו הלחצים והאומללות שבצידם. בסיסט הלהקה, פיט קוואיף, חטף אגרופים מגיטריסט הלהקה, דייב דייויס, בעת ששניהם נסעו יחד בלימוזינה רק בגלל שקוואיף 'העז' לשרוק כמה צלילים משיר של הביטלס. גם מתופף הלהקה, מיק אבורי, ספג לא מעט רוע מדייב דייויס. הגיטריסט הצעיר לא רצה בכלל את אבורי כחבר להקה ודאג שהמתופף יסבול כמה שיותר.


ב-9 באפריל 1965 פרצה מהומה באולם TIVOLI שבקופנהאגן. המשטרה הרביצה נמרצות בבחורים הצעירים שהגיעו לראות את ההופעה של הקינקס. חברי הלהקה ננעלו בחדר ההלבשה מחשש לחייהם. האולם עצמו נחרב לגמרי מהבלגאן ששרר שם. דייב דייוויס החליט שהוא יוצא מהאולם לחגיגה אלימה משלו. הוא תפס בחורה מקומית, שתה בקבוק אלכוהול שלם ויצא למסע של הרס, כולל שבירת קיר מראה גדול בבאר של המלון בו שהה. הוא התעורר למחרת בתא המעצר. וכשהוא התעורר הוא גילה מול עיניו שם את מנהל סיבוב ההופעות שצרח עליו לצאת משם מיד כי הלהקה צריכה לחזור לאנגליה להופעה בטקס פרסי עיתון המוזיקה NME.


מופע הפרסים של NME אירע ב-11 באפריל ב- EMPIRE POOL בוומבלי. שורה ארוכה של אמנים ידועים עלתה זו אחר זו. הקינקס עצמם הופיעו בסוף הטקס, אחרי השיא שנרשם עם הביטלס. הקינקס הגיעו יחסית מאוחר לטקס הזה ואולצו להופיע אחרי שכבר הושג שיא הערב. ג'ון לנון אמר לאחר מכן מאחורי הקלעים שזו הנקמה המתוקה של הביטלס בקינקס, אחרי שארבעת המופלאים מליברפול נאלצו לספוג מפלה ב-2 לאוגוסט 1964, ב- BOURMEMOUTH כשאולצו לעלות אחרי הקינקס שהלהיבו את הקהל עד כדי כך שלא רצה כבר לראות את הביטלס.


חודש לאחר טקס ה- NME יצאה להקת הקינקס לסיבוב בריטי ביחד עם להקת היארדבירדס. ב-18 במאי 1965 הוזמן דייב דייוויס למסיבה ב- TURQUAY. במסיבה ההיא חולקו סמים ואלכוהול באופן חופשי. דבר ששימח מאד את ליבו של דייוויס הצעיר. שאר חברי הלהקה, שידעו כי הופעתם נתונה בסכנה אם לא יגררו אותו החוצה מהמסיבה, החליטו לנסוע לשם ולהוציאו מההילולה.


כשדייב ראה את חברי להקתו הוא התחרפן לגמרי. הוא רתח מזעם. במכונית, בדרך חזרה, הוא פצח בקרב אגרופים עם ריי, אחיו הגדול. כשהגיעו למלון, הבסיסט והמתופף המבוהלים החלו לברוח פנימה אך דייב זרק מזוודה גדולה שפגעה חזק בגבו של המתופף הנמלט. אבורי הפגוע הסתובב לאחור והחל לרדוף אחרי דייב על מנת לפגוע בו בחזרה. הוא הצליח לתפוס את דיב והעניק לו אגרוף חזק בפניו. דייב עצמו היה כה מחוק שלא שם לב לכאב.


בהופעה שלמחרת בקארדיף אורגנו חדרי הלבשה נפרדים לחברי הלהקה, על מנת למנוע בלגאן אך חברי הלהקה האויבים נאלצו לפגוש זה את זה שוב כשהם עלו לבמה, שהפכה לזירת קרב. זה קרה אחרי ביצוע השיר השני בהופעה. דייב פנה לכיוון עמדת המתופף וירה עליו את המשפט: "למה שלא תוציא את השמוק שלך ותתופף איתו על תוף הסנר? זה בטח יישמע טוב יותר ממה שאתה עושה עכשיו". אז דייב שלח את רגלו ובעט בחוזקה במערכת התופים ומיד לאחר מכן הוא חזר לעמדת המיקרופון שלו והחל לנגן את השיר הבא.

אך אבורי לא היה מוכן להצטרף בנגינה. הוא כבר ראה אדום מול עיניו. הוא לקח את ידיו ושיחרר מצילה אחת ממערכת התופים שלו, ניגש אל מאחורי דייב והנחית את המצילה החדה על ראשו של הגיטריסט הסורר. דייב התעלף במקום. דם החל לנזול בכמויות על הבמה. המתופף המבוהל לקח את רגליו והחל להימלט מהזירה. הוא היה בטוח שהרג את דייב ושהמשטרה עכשיו בעקבותיו. ריי דייוויס היה בהלם מוחלט מהצד שלו של הבמה. 5,000 איש בקהל לא האמינו למה שראו. ריי דייוויס החל לצעוק על הבמה, "הוא הרג את אחי!". דייב הובהל לבית החולים המקומי וקיבל 16 תפרים בראשו.


אבורי המבוהל הלך להתחבא בבית של חברו העיתונאי קית' אלת'ם, שפרסם הודעה שקרית בעיתון שהמתופף נמצא בבית הוריו. הסיפור הזה של הריב בין דייב לאבורי הפך מאז להיקרא בקרב הקהל בשם THE KINKS KONTROVERSY. כולם חשבו אז שברגע הזה הגיע הסוף של להקת הקינקס. וזה אכן היה יכול אבל סביב צווארם הונח חוזה חתום לסיבוב הופעות בארה"ב. ההצגה חייבת להמשיך.


מאי 1965 והרולינג סטונס נקלעים לחוויה טראומטית שכמעט וקיפדה את חיי חבריה. כך סיפר בסיסט הלהקה, ביל ווימן, לעיתון NME:


"כבר היו לנו בעבר כמה תאונות דרכים נוראיות אבל זו הייתה הנוראית מכל. הייתי בטוח שכולנו נימחץ ונחנק בלימוזינה ההיא בלונג ביץ'. זה היה אחרי הופעה שלנו שם, כשהמונים עלו על גג המכונית שהיינו בה ומחצו אותו. זה היה נראה כאילו מאה אנשים עומדים על הגג הזה. מסביב למכונית נצמדו המונים שלא אפשרו לנו כלל זוז. כולם מסביב נצמדו לחלונות. זה היה מבהיל ביותר. ילדות נמחצו לחלונות שלנו ונראו מבוהלות כי חיפשו אוויר לנשימה. אנחנו היינו בתוך המכונית וניסינו לדחוף את הגג כלפי מעלה. לא מצאנו שום דרך מילוט מהמכונית. היינו לכודים. אני הייתי בטוח שהגג יתמוטט עלינו. הזרועות שלי כאבו מאד מהמאמץ לדחוף את הגג בכל הבלגאן הזה. המכונית עצמה נחבלה קשות. זה היה אחרי מופע מול כ-9,000 איש, והנסיון שלנו לברוח בסוף ההופעה התפקשש. היציאה שתוכננה עבורנו הייתה צרה מדי עבור הלימוזינה שחיכתה לנו. ביצענו רוורס וחיפשנו יציאה אחרת. אבל גם שם נתקלנו ביציאה צרה מדי. ברגע הזה כבר היו סביבנו אלפי אנשים. לחץ הדחיפות היה כה חזק עד שחלק מהם קפץ על הגג כדי לנסות ולהימלט מהדחיפות. המשטרה ניסתה להחזיר את הסדר תוך הרבצה באלות לכל עבר. היו פציעות מהעניין. ילדה אחת איבדה כמה אצבעות ביד אחת. רגלה של ילדה אחרת נמחצה לחלוטין. זה היה נוראי".


רינגו סטאר לעיתון פלייבוי, 1965:


"המסעדות שאני אוכל בהן כיום אינן המסעדות שהייתי הולך אליהן לולא הייתי מפורסם. לא הייתי הולך אליהן אפילו אם היה לי את אותו סכום כסף ולא הייתי מפורסם. כי האנשים שהולכים אליהן מעצבנים. לפחות הם לא ניגשים לשולחן שלך והם מעמידים פנים כאילו אינם יודעים מי אתה".


ביולי בשנת 1965 דיווח מיק ג'אגר (מהרולינג סטונס) לעיתון DISC על התרשמותו מחברי להקת הבירדס אותם פגש בארה"ב, כשחיממו את להקתו:


"הם בחורים די נחמדים ודומים באופיים לאופי הבריטי. יש להם שיער ארוך וכל מה שנלווה לזה. הם היו איתנו בסיבוב הופעות במשך כשבוע, כשחרשנו את החוף המערבי. הם נהגו להופיע לפנינו ובערב אחד, בסאן דייגו, המכונית בה נסענו לאולם התאטרון בו נערכה ההופעה, הפסיק לפתע לפעול. זה גרם לאיחור של חצי שעה וכך הבירדס קיבלו יותר זמן להופיע ולשמור את הקהל בהנאתו. כשהגענו לשם בסוף, הבירדס כבר לא מצאו משהו משלהם לנגן ועברו לנגן שירים שלנו. זה היה נהדר. המנהל שלהם מקורב לבוב דילן ולכן הוא שומע את שיריו של בוב לפני שהם מוקלטים ומציע אותם גם לאחרים. כך היה גם עם השיר על איש הטמבורין".


והיום בו אבן התגלגלה מול פרנקי.


השנה היא 1965. המקום הוא לוס אנג׳לס ומנהל הרולינג סטונס, אנדרו לוג אולדהאם, קיבל הזמנה להתארח בסשן הקלטה של פרנק סינטרה. בגלל שלא כל האבנים הוזמנו, בחר המנהל לקחת עמו את גיטריסט הלהקה, קית׳ ריצ׳רדס.


בשעה חמש הגיעו השניים לאולפני RCA, נכנסו לחדר הבקרה וחיכו שם לבואו של הזמר הידוע. כמה דקות לאחר מכן עשה סינטרה כניסה מרשימה. הוא לא הגיע לחדר הבקרה אלא הלך מיד לאולפן וניגש לשרפרף שחיכה לו שם באמצע. לידו ניצבו אוזניות, מיקרופון ורמקול.


הוא התמקם על השרפרף, הניח אוזניה על אחת מאוזניו והודיע לטכנאי ההקלטה, שישב בחדר הבקרה, להתחיל להקליט אותו עם הפלייבק שהוכן מראש. בינתיים נקש סינטרה באצבעותיו כדי להרגיש את האוויר שבחדר. לאחר מכן הוא ניגש למלאכה.


אולדהאם וריצ׳רדס נדהמו כשסינטרה ביצע מולם טייקים נפלאים של שירים, ללא טעויות ועם הגשה מופתית. השניים חשו כי הם בהופעה פרטית.


אחרי 45 דקות של ביצועים ניגש סינטרה לחדר הבקרה והורה לטכנאי לבחור את הטייקים שנשמעו לו הטובים ביותר. הדבר המם את האבן המתגלגלת והמנהל שלה, שראו כמה חשוב תפקיד הטכנאי בהקלטה של מר עיניים כחולות.


לאחר מכן נערכה היכרות קצרה בין הנוכחים. פרנק לחץ את ידי האורחים, הודה להם על בואם ובירך איתם בהמשך בילוי טוב בלוס אנג׳לס. השניים יצאו מהאולפן בריחוף...


וקצת ניחוח ברזילאי... כשביוני 1965 פורסם אייטם במלודי מייקר על הזמרת אסטרוד ג'ילברטו (זו גם עם להיט הבוסה נובה, THE GIRL FROM IPANEMA)


"אסטרוד ג'ילברטו הברזילאית היא בחורה צעירה וצנועה למראה שנפל עליה פרץ פתאומי של תהילה. 'הייתי רק עקרת בית ששרה', היא אמרה לנו. 'לפני 'הבחורה מאיפנמה', לא היה לי שום דבר. התעניינתי במוזיקה, אבל פעם התעניינתי בלשיר רק במסיבות פרטיות ובמועדונים. כולנו היינו רק חובבנים, אבל אהבנו שירה ורוב החברים שלי הפכו מפורסמים מאז. כך שתמיד התעניינתי במוזיקה, אבל כמובן שלמדתי המון נבעלי לשעבר, הגיטריסט ג'ואאו ג'ילברטו'.


אסטרוד מתמחה בשירי בוסה נובה. 'הלחנתי כמה מנגינות. עשרה או 12 שירים ברזילאים. האם אבצע אותם בפומבי? אני לא יודעת אם הם אפילו מספיק טובים. אני שרה אותם בבית, לבן שלי, בן הארבע. הוא אוהב אותם. השמעתי אותם לג'ואאו ג'ילברטו, והוא אומר שהם טובים'.


איך אסטרוד מגדירה בוסה נובה? 'ובכן, זה כמו קסם חדש. בוסה נובה אף פעם לא מלהיב כמו רית'ם אנד בלוז. אבל יש בזה קסם. אני אוהבת להאזין לכל סוג של מוזיקה. אני שרה בעיקר שירים ברזילאים, וזה אומר בוסה נובה כי זו המוזיקה הלאומית שלנו. אבל כמובן, יש הרבה מצבי רוח ומקצבים שונים בתוך הבוסה נובה. למעשה, אני אוהבת לשיר ג'אז. בבית, כן, אבל לא בפומבי. אני שרה באנגלית וגם בפורטוגזית, כי למדתי קצת אנגלית בתיכון בריו. אני מעריצה גדולה של סינטרה ושל אלה פיצג'רלד'.


איך אסטרוד הגיעה לשיר את THE GIRL FROM IPANEMA? 'ובכן, ז'ואאו ג'ילברטו היה בעלי, עכשיו הוא גרוש, והוא הכיר את הסקסופוניסט סטן גץ. גץ ודאי הכיר את הקטע DESAFINADO מהתקליט של בעלי. אז הם עבדו ביחד וכשהוחלט לעשות שירים באנגלית. ג'ואו סיפר לסטן שאוכל לעשות את זה'..."



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר






















Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page