הצליל שלהם כונה אז "הבשורה לבנה". זה כי היו לצמד הנשוי הזה צלילים חזקים של שירת גוספל שחורה ולצדה שאיבת השראה כמעט מכל מקור רוק נפוץ, כשהם מייצרים סוג אקלקטי ייחודי משלהם של בשורה לדור החדש. זה מה שבוני כינתה אז "רית'ם וקאנטרי גוספל בלוז. זו מוסיקה טובה".
דילייני ברמלט גדל בחווה ענייה במיסיסיפי, למד גיטרת בלוז בגיל 8. לאחר שהגיע לגיל ההתבגרות במיסיסיפי הוא הפך לנגן גיטרה נודד. לאחר תקופה בצי הוא הגיע לקליפורניה, נמשך ללוס אנג'לס שם החל לעבוד בהרכב בשם "השינדוגס".
בוני לין אופארל, מאילינוי, שרה בכנסיות. כשהייתה בת שבע עשרה היא הייתה מספיק טובה כדי להיות מוזמנת להופיע עם ה-IKETTES של אייק וטינה טרנר כשאחת הזמרות עזבה. "שמתי פאה כהה כי אני בלונדינית לבנה ועזרתי להם", היא סיפרה בגאווה. היא הגיעה לקליפורניה כי כולם אמרו לה שהיא חייב ללכת לשם אם היא רוצה להיות כוכבת.
היא ודילייני נפגשו ב-CAROLINA LANES, שהיה אולם באולינג, שם בוני שרה עם שלישייה בשם "סם והנשמה" והוא ניגן ושר עם השינדוגס. הם התחברו מספיק כדי להתחתן איפשהו בין חמישה ימים לשבועיים לאחר מכן.
לדילייני היה חבר, דאג גילמור, שהכיר להם את האנשים בסטקס רקורדס, לייבל הרית'ם אנד בלוז הידוע בממפיס. בסטקס אהבו את מה ששמעו והחתימו אותם על חוזה הקלטות. הם היו הקבוצה הלבנה הראשונה אי פעם שהחתימה סטקס. התוצאה באה עם תקליט בשם HOME שניגנו בו כוכבי העל של אותה חברה - אייזק הייז, בוקר טי והאם ג'יז ועוד. עדיין, התקליט לא זכה להצלחה והצמד המשיך משם הלאה. השמועה על ההופעות שלהם פשטה ובכל מקום אליו הגיעו להופיע, הגיעו גם מוסיקאים מהטובים באזור כדי לג'מג'ם.
היה זה גראם פרסונס ששמע אותם בבר בעמק סן פרנאדו, ששמו SNOOPY'S והתעקש שמנהל בשם אלן פריזר ילך לראות אותם. הוא עשה זאת וביקש להחתים אותם. אז התחרות של חברות התקליטים על דלייני ובוני החלה במהירות. דיוויד אנדרל רצה אותם עבור חברת אלקטרה, הביטל ג'ורג' האריסון החליט שהוא רוצה אותם עבור החברה של הביטלס, אפל. בסוף אלקטרה קיבלה את המתנה הזו והאריסון קיבל את הזכויות האנגליות להפצת הדבר הזה עבור אפל, אבל העסקה הזו נפלה מכיוון שאלן קליין, מנהל העסקים של הביטלס, החליט שאם אפל לא תוכל לקבל את הפצתם ברחבי העולם, אז אפשר לשכוח מזה.
האלבום שלהם שיצא בחברת אלקטרה נמכר היטב עם דגש על שירה הרמונית עתירת נשמה של דלייני ובוני עם האוורגניסט של ההרכב, בובי וויטלוק וזמרת הליווי ריטה קולידג'. מרכיב חשוב נוסף בהופעות בא עם ליאון ראסל, שהיה גם בן זוגה של קולידג'. לפעמים נהגו דלייני, בוני ועמם וויטלוק להופיע רק כשלישייה. לסיבוב הזה הם קראו בשם MOTEL SHOT.
ההזמנה להופיע כחימום ללהקת בליינד פיית' העניק לדלייני ובוני חשיפה נחוצה והקהל זכה לשמוע מוסיקה אמיתית. נראה אז שחברת אלקטרה צדקה כשאמרה על דילייני ובוני - "הכנות חזרה". והכנות הביאה להצלחה גדולה מהרגיל. אריק קלפטון יודה מאוחר יותר שלעתים קרובות הוא מצא את עצמו נמשך יותר לסט שלהם מאשר ללהקה שלו, ולעתים קרובות הצטרף אליהם על הבמה כדי לג'מג'ם.
הקבוצה של דילייני ובוני כללה כוכבים עתידיים כמו גם המתופף ג'ים גורדון, הבסיסט קארל ריידל, ואפילו כלי נשיפה עם כישרונות כמו בובי קיז וג'ים פרייס. ההרכב הזה היה חלק עיקרי ממה שכבש את קלפטון - הנגינה הייתה הדוקה, מלאת נשמה ומלאה ברגישות הדרומית שקלפטון השתוקק לה לאחר ההתבוססות בבוץ של להקת CREAM.
לאחר שבליינד פיית' התפרקה בשנת 1969, קלפטון נותר בחיפוש אחר המיזם המוסיקלי הבא שלו. ההערצה שלו ללהקה של דילייני ובוני דחפה אותו להיות מעורב יותר איתה. קלפטון תרם גיטרה להופעות ולתקליט בהופעה יה שגם נשא את שמו לצדם. שיתוף הפעולה הזה היה מכריע להתפתחותו של קלפטון, וחשף אותו לסאונד רגוע יותר, מבוסס שורשים, שיבוא לאפיין את עבודת הסולו שלו.
עם זאת, הקסם של קלפטון מהלהקה של דילייני ובוני עבר במהרה מעבר לשיתוף פעולה בלבד. הוא החל לגייס חברים מההרכב שלהם לפרויקטים שלו. הפיתוי להקים להקה עם מוסיקאים אלו היה כמו הפיתוי של קלפטון לחמוד את אשת חברו הקרוב יותר. חברי מפתח בלהקה של דילייני ובוני העבירו את נאמנותם לקריירת הסולו המתהווה של קלפטון.
על פי הדיווחים, דילייני זעם על כך שקלפטון גנב את הלהקה שלו. בראיונות, דילייני תיאר את הרגשתו כנבגד, כאשר המוסיקאים שטיפח ועבד איתם בצמוד קפצו לפתע ממנו לעבודה עם קלפטון. תקופה זו ראתה גם את התפוררותה ההדרגתית של הלהקה של דילייני ובוני, שכן הצל של קלפטון התנשא מעליה.
למרות אובדן של חברי מפתח רבים, דילייני ובוני המשיכו ליצור מוסיקה עוד כמה שנים. לוח ההופעות שלהם נשאר פעיל. עדיין, הניצוץ ההוא כבר לא היה. הסדקים ביחסיהם האישיים של השניים החלו לגבות מחיר בקריירה המקצועית שלהם. הדינמיקה הלוהטת של דילייני ובוני, שהייתה חלק בלתי נפרד מהמוסיקה שלהם, הפכה ליותר ויותר קשה לניהול מחוץ לבמה. עד 1972, מערכת היחסים ביניהם התפרקה, והיה ברור שלא ניתן היה לקיים את השותפות המוסיקלית שהייתה פעם בעלת עוצמה. דיווחים על שתייה מופרזת, צרחות איומות וקשיים כלכליים הטרידו את בני הזוג, וכשהם הוציאו את אלבומם האחרון, D&B TOGETHER, בשנת 1972, מערכת היחסים ביניהם הסתיימה למעשה.
בוני תתאר מאוחר יותר את הפיצול שלהם כאחת התקופות הקשות בחייה, בעוד דילייני נאבק באלכוהוליזם ובשדים אישיים בשנים שלאחר הפרידה. למרות זאת, גם דילייני וגם בוני המשיכו לנהל קריירה במוסיקה, אם כי אף אחד מהם לא חזר לעוצמת ההצלחה שהשיגו יחד. וקלפטון? הוא עשה עם החבר'ה את להקת דרק והדומינוס - אך גם אצלו העסק הזה התפוצץ במהרה בפרצוף, בעת ניסיון להקליט את התקליט השני.
עבור דילייני ובוני, הסיפור שלהם הפך לפרק מר-מתוק בתולדות הרוק. למרות שהם מעולם לא התאוששו לחלוטין מאובדן הלהקה שלהם או מהפרידה האישית שלהם, השפעתם על קלפטון ועל אינספור מוסיקאים אחרים נותרה בלתי ניתנת להכחשה. דילייני ברמלט המשיך לעבוד מאחורי הקלעים עם אמנים שונים, בעוד בוני המשיכה בקריירת סולו ומאוחר יותר התמקדה במשחק ובכתיבה.
בסופו של דבר, הסאגה של דילייני ובוני היא אחת של הצלחה חולפת, השפעה עמוקה וטרגדיה אישית. למרות הפירוק בסופו של דבר, הלהקה שהקימו - והמוסיקאים שהם טיפחו - הותירו חותם בל יימחה על מוסיקת הרוק והנשמה, שעיצבה את הקריירה של כמה מגדולי האמנים של שנות ה-70.
הרצאות המוסיקה המיוחדות שלי ותוכן מוסיקלי אחר לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנה לכל מקום בארץ: 050-5616459