השפעות מוסיקליות: על טאונס ואן זנט

רבים גילו את הזמר-יוצר האמריקאי, טאונס ואן זנט, רק לאחר מותו. היה זה כ"סינדרום ניק דרייק". בחייו, ואן זנט לא זכה כלל להצלחה מסחרית ובפועל היו לו קשיים מרובים להוציא את יצירתו לאור, וכשכבר הצליח בכך, זו אזלה במהרה מהדפסה ולא שבה למדפים. החל משנות האלפיים צץ ענין מחודש ביצירתו, אך זה כבר היה מאוחר עבור היוצר, כי ביום הראשון של שנת 1997 הוא נפרד מן העולם - אחרי 52 שנים שבחלקן הגדול שוטט בדרכים שיכור, מסומם ומהמר.

ואן זנט היה אחד מכותבי השירים הצבעוניים והמקוריים ביותר בדורו והשירים שלו כוסו לעתים קרובות בחושך וייאוש אך בוצעו בהצלחה על ידי מגוון רחב של אמנים, כולל כוכבי קאנטרי מבוססים. אקסצנטריות יחד עם אורח חייו המתבודד ברוח חופשית סייעו להעניק לו מעמד פולחן שהיווה השראה להשוואות עם וודי גאת'רי והאנק וויליאמס. הוא הזדהה עם המקופחים והמדוכאים ופיתח דרך משלו לבטא את הייסורים של הנשמה הפנימית והעצים את ההשפעה שלו.

הוא נולד בטקסס למשפחת עשירה שעסקה בנפט ולה שורשים חזקים בפוליטיקה המקומית, כשאבותיו עזרו לנסח את החוקה של טקסס. כשהיה בן 12 קנה לו אביו גיטרה וכשעיניו נתקלו באלביס פרסלי שריצד במכשיר הטלוויזיה, בתוכניתו של אד סאליבן, הוא החליט שמתאים לו להיות זמר. ואן זנט: "לאלביס היו את כל הכסף, הקדילאקים והבחורות שבעולם וכל זה כי ידע לנגן בגיטרה ולשיר". בהמשך, כמובן, הכסף היה הדבר שהכי פחות עניין את ואן זנט.

הוא היה תלמיד טוב מאד, אובחן כמחונן והוריו ייעדו לו מסלול חיים כעורך דין או פוליטיקאי. אך הוא היה ילד בעייתי שברח מהבית מספר פעמים. למרות ניסיונות נואשים של הוריו להשיבו למוטב וללימודים, נשר ואן זנט מכל המסגרות הלימודיות. רבות משנות העשרה שלו הוא בילה במוסד לחולי נפש ופנה לכיוון שאותו סימן מאז שראה את אלביס שר ומפזז בתכניתו של סאליבן- להיות זמר נודד. הוא אובחן עם מניה דיפרסיה, וטופל על פי השיטה של אותה תקופה שנקראה IST, אשר במהלכה מזריקים כמויות גדולות של אינסולין לתוך דמו של המטופל וכתוצאה מכך הוא נכנס לתרדמת. התהליך הטיפולי הזה לא היה אפקטיבי ולמעשה גרם לואן זנט לאבוד את הזיכרון לטווח ארוך.

ואן זנט עזב את בית הוריו והחל לנוע בדרכים כשהוא מופיע במקומות שכוחי אל ותמורת שכר זעום. הוא עבר ליוסטון בתחילת שנות ה-60 כדי לנסות קריירה כמוסיקאי. בסופו של דבר הוא היה כה עני שישן על הבמות בהן הופיע. הוא ניסה להצטרף לחיל האוויר במהלך מלחמת וייטנאם אך נדחה בגלל ההיסטוריה הפסיכיאטרית שלו.

בהופעותיו הוא ניגן בעיקר קאברים לשירי קאנטרי ושירים של בוב דילן. הוא בקושי ביצע שירים מקוריים ואביו, כשהיה על ערש דווי, ביקש ממנו להתמקד במוסיקה שהוא כותב. ואן זנט ראה בכך אישור למסלול חייו והחל לחצוב למען היצירה.

אלבומו הראשון, FOR THE SAKE OF THE SONG, יצא בשנת 1968 והכיל שירי פולק עם ליווי קצבי שקט. פה ושם נשמעת גיטרה בסגנון פלמנקו וקולו נשמע גבוה במיקס. יש מקומות בתקליט בהם ההפקה אפקטיבית ביותר ובמקומות אחרים נשמע שניסו לרככו. זה לא אלבום להתחיל איתו את המסע עם ואן זנט, אבל אפשר לשמוע פה את פיסות היופי שיתחברו בהמשך. למרות שזכה לתשומת לב מועטה, התקליט כלל את אחד השירים האופייניים ביותר שלו, WAITING AROUND TO DIE. הנושא המורבידי הזה הפך לחלק מהפולקלור העגום שלו כשהוא נאבק שוב ושוב עם בריאות לקויה ומשתמש בהומור שחור כדי לצלוח עוד יום.

שנה לאחר מכן יצא OUR MOTHER THE MOUNTAIN. פה הסיפור כבר אחר ובאחת ממודעת השיווק בזמנו נכתב עליו באופן נבואי: "הוא כותב מוסיקת פולק שבאה להראות עולם חדש. הוא שר מוסיקת פולק שלא מחקה אף אחד אבל רבים יחקו אותה. תקשיבו לתקליט הזה ואז תבינו".

עד היום נחשב התקליט הזה בעיני רבים לאלבומו הטוב ביותר, אך לא כולם אהבו את זה בזמנו. עיתון CIRCUS, למשל, פרסם את הביקורת הזו: "לצערנו, הבחור הזה, שרוצה להיות ג'ק אליוט, נשמע יותר כמו ג'ואן באאז בעת יגון. כל מה שהוא עושה מבאס".

בעיתון FUSION נכתב בביקורת: "אין ספק שקולו יכול להיחשב כפנטסטי ומיוחד, אבל יש פה יותר מזה, עם קול יציב ובעל ניחוחות נאשוויל. זה ממש מפחיד לחשוב שקאובוי לא ידוע זה מצליח לעשות אלבום שכזה. השירים שלו מדהימים וחייבים להיות מוכרים כשירי פולק מהמעלה הראשונה. המילים שלו הן שירה צרופה עם מטאפורות מופלאות".

בעיתון הג'אז, דאון ביט, נכתב גם כן על התקליט: "הוא זמר קאנטרי-פולק משובח, פרפורמר אישי מאד ומלחין". ואכן, התקליט הזה מיצב את ואן זנט ככוח מיוחד בעולם המוסיקה. רבים ששמעו את התקליט קיוו שדרכו תהיה סלולה רק כלפי מעלה.

באותה שנת 1969 יצא תקליטו השלישי, שנקרא כשמו, אך הוא הגיע וחלף ביעף. ארבעה שירים בו הוקלטו מחדש, לאחר שנכללו באלבום הבכורה. ואן זנט בחר לעשותם שוב כי לא אהב את הפקתם המקורית. בעיתון STEREO REVIEW לא אהבו את המוצר והביקורת שפורסמה שם הלכה כך: "הגיטרה והשירה של הבחור הזה יובילו אתכם בבטחה אל ארץ הנחירות. קחו את הרמז הראשון לקראת מסע מרדים זה כבר מתמונת העטיפה. הוא נראה יושב מאחורי שולחן, נשען עליו וישן שנת ישרים".

אבל מסלול יצירתו לא תם פה. הוא המשיך להוציא עוד אלבומים משובחים.

ואן זנט הופיע כמעט ללא הפסקה כשהוא מונע, לפי חבריו, על ידי שדים פנימיים שלא הוא ולא הם יכלו להסביר אותם. לפעמים ההופעות שלו היו מפותלות, והסתיימו בכך שהוא היה מתמוטט על הבמה. המופע האחרון שלו בניו יורק, במועדון בוטום ליין בשנת 1995, במהלכו עורבבו בצורה מרגשת סחיטת דמעות מינורית עם חוש הומור קיצוני.

גם דייויד ברוזה, זמר-גיטריסט ומלחין ישראלי, זכה להכירו בשנת 1994 ולקבל ממנו שירים להקליט. זה יצא באלבום בשם NIGHT DAWN. ברוזה התיידד עם ואן זנט כשהופיעו יחדיו ביוסטון. לקראת מותו, השאיר ואן זנט קופסה ובה מילות שירים כשהוא מבקש מברוזה להחיות אותן וזה נפגש עם אלמנתו של ואן זנט. אך היא ביקשה ששירי בעלה המנוח יבוצעו על ידי אמנים ידועים יותר. רק אחרי כמה שנים, כשהבינה ששיריו לא יגיעו לאן שהיא חפצה, היא התירה לדייויד לקחת אותם ולהשלימם. כך נוצר עוד חיבור מעניין בין מוזיקת פולק אמריקאית למוסיקה ישראלית.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? הביטלס?תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.