חדשות רוק ופופ מהיום

נכתב ב-25 באוגוסט 2025

סופרטרמפ: ארוחת הבוקר נגמרה, החשבון הגיע

הסאגה המשפטית של להקת סופרטרמפ, שנמשכת כבר שנים, הגיעה לנקודת רתיחה חדשה ומפתיעה. בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של מערב ארה"ב הפך על פיה פסיקה קודמת, וקבע שמייסד הלהקה, רוג'ר הודסון, לא יכול היה על דעת עצמו לבטל הסכם חלוקת הכנסות משנת 1977. במילים פשוטות: הוא חויב לחזור ולחלק את התמלוגים השמנים עם חבריו לשעבר, הבסיסט דאגי תומסון, הסקסופוניסט ג'ון האליוול והמתופף בוב סיבנברג.

הסיפור מתחיל אי שם בשנות ה-70, כאשר שני כותבי השירים העיקריים של הלהקה, הודסון וריק דייוויס, הסכימו לחלוק את תמלוגי הפרסום שלהם עם שאר חברי הלהקה. מדוע? כי באותה תקופה, תמלוגי ההקלטות של הלהקה שימשו בעיקר לכיסוי חובות לחברת התקליטים, מה שהשאיר את החברים שלא כתבו שירים כמעט ללא הכנסה, למרות ההצלחה הגוברת. זה היה הסכם של חברות, של להקה.

אבל הזמנים השתנו. בשנת 2018, הודסון החליט שנמאס לו. הוא הפסיק את התשלומים בטענה שההסכם היה זמני וכי לאחר 41 שנים, "זמן סביר" בהחלט חלף. באופן מדהים, חבר מושבעים בלוס אנג'לס הסכים איתו בשנת 2024. אלא שבית המשפט לערעורים חשב אחרת. השופטים קבעו שההסכם כלל אינו עניין של "זמן סביר", אלא קשור במהותו לזכויות היוצרים עצמן. כל עוד השירים של סופרטרמפ – וביניהם הקלאסיקות מהתקליטים CRIME OF THE CENTURY ו-BREAKFAST IN AMERICA – מייצרים הכנסות, ההסכם לחלוק אותן תקף. הוא יפוג רק כשהשירים יהפכו לנחלת הכלל. סוף פסוק.

הפסיקה הזו היא לא רק ניצחון לשלושת חברי סופרטרמפ. היא מהווה תקדים חשוב שיכול להגן על חברים "שקטים" בלהקות רבות אחרות, שנשענים על הסכמים דומים מאותה תקופה. זהו מסר ברור בעולם ה-CATALOG ECONOMY החדש, שבו קטלוגים של אמנים נמכרים במאות מיליוני דולרים: הבטחות ישנות לא נמחקות כל כך בקלות.

הקרב על השם אפולוניה: מורשת פרינס נגד זהות של אישה

בזווית אחרת של עולם הקניין הרוחני, עיזבונו של פרינס מנהל קרב חזיתי נגד אפולוניה קוטרו, שותפתו לסרט המיתולוגי PURPLE RAIN. העיזבון, באמצעות חברת PAISLEY PARK ENTERPRISES, הגיש בקשה לרשום כסימן מסחרי את השם "אפולוניה". קוטרו, מצידה, טוענת בתביעה נגדית שהם מנסים "לגנוב את שמה".

לטענתה, במשך ארבעה עשורים שלמים פרינס לא רק שהרשה לה להשתמש בשם, אלא אף עודד אותה לעשות זאת בקריירה המקצועית שלה. היא מזכירה שהם היו "חברים לכל החיים" ואף שיתפו פעולה בכתיבת הלהיט MANIC MONDAY של להקת הבאנגלס.

העיזבון הגיב בהצהרה חריפה, שבה כינה את תביעתה "קלת דעת". הם מבהירים כי אפולוניה הוא שם שפרינס המציא עבור דמות בסרט, ולכן הוא נכס של העיזבון. "מעולם לא הורנו לה להפסיק להשתמש בשמה המקצועי", כתבו, "למעשה, הצענו לה שוב ושוב הזדמנויות להופיע בפייזלי פארק תחת שם זה".

המקרה הזה חושף את המתח המובנה בין פרסונה שניתנה במתנה לבין זהות מקצועית מבוססת. האם שם שניתן על ידי מנטור נשאר קשור אליו לנצח, או שהשימוש המתמשך בו הופך אותו לרכושו הבלעדי של המבצע? בית המשפט יצטרך להכריע.

כלכלת הארכיון: העבר מעולם לא נשמע כל כך טוב (ויקר)

במקביל לדרמות בבתי המשפט, תעשיית המוזיקה ממשיכה במרץ במודל העסקי המרכזי שלה כיום: "כלכלת הארכיון". ארבעה ענקי רוק מדגימים השבוע בדיוק איך עושים את זה נכון.

פטי סמית': 50 שנה אחרי שיצא, תקליט הבכורה שלה, HORSES, זוכה למהדורת דלוקס מפוארת. המהדורה החדשה כוללת רימאסטר מהסרטים המקוריים ושלל קטעים נדירים שטרם נשמעו, כולל קלטת האודישן המקורית שלה לחברת התקליטים RCA משנת 1975.

ברוס ספרינגסטין: ה"בוס" חוגג 50 שנה לתקליט המכונן BORN TO RUN עם שחרור של קטע גנוז מההקלטות, LONELY NIGHT IN THE PARK. מתברר שהמפיק ג'ון לנדאו נלחם כדי שהשיר ייכנס לתקליט המקורי, אך ספרינגסטין העדיף במקומו את MEETING ACROSS THE RIVER. עכשיו, סוף סוף, כולם יכולים לשמוע מה הפסדנו.

סמי הייגר: הסולן האנרגטי מוציא תקליט הופעה חיה חדש המתעד את הופעותיו בלאס וגאס עם להקת העל שלו, THE BEST OF ALL WORLDS, הכוללת את חברו לוואן היילן, מייקל אנתוני, ואת הגיטריסט ג'ו סטריאני.

הביטלס: ואם כבר מדברים על ארכיונים, אפל קורפס, חברתם של הביטלס, מכריזה על מהדורה מחודשת ומורחבת לפרויקט העצום ANTHOLOGY לרגל 30 שנה. סדרת הטלוויזיה שוחזרה והורחבה עם פרק תשיעי חדש, בהשתתפות הבמאי פיטר ג'קסון וטכנולוגיית ה-DE-MIXING המהפכנית שלו. אוסף המוזיקה יורחב אף הוא לכרך רביעי ויכלול מיקסים חדשים לשירים FREE AS A BIRD ו-REAL LOVE, שבהם נעשה שימוש בטכנולוגיה כדי לבודד את קולו של ג'ון לנון מהקלטות ישנות.

המהלכים האלה אינם מקריים. הם מייצגים אסטרטגיה מחושבת להפיק רווחים מנכסים קיימים, להציג אותם לדור חדש ולבצר את המורשת התרבותית של האמנים.

החרטה הגדולה של בריאן וילסון

עורך דינו לשעבר של בריאן וילסון, גאון המוזיקה של הביץ' בויז שהלך לעולמו ביוני האחרון, חשף סיפור קורע לב. וילסון, כך מתברר, הצטער מאוד על כך שלא השתתף בכתיבת הלהיט של הלהקה, KOKOMO, משנת 1988. הסיבה? הפסיכותרפיסט השנוי במחלוקת שלו דאז, יוג'ין לנדי, פשוט מנע ממנו. לנדי דרש לקבל קרדיט ככותב שותף, הלהקה סירבה, ווילסון נשאר בחוץ. "בריאן הצטער על כך כל חייו", סיפר עורך הדין. הסיפור הזה הוא תזכורת כואבת לתקופה האפלה בחייו של וילסון, שבה היה נתון לשליטתו המוחלטת של לנדי, עד שבית המשפט התערב ושחרר אותו.

פיט טאונסנד לא פורש, הוא רק מתחיל

בגיל 80, פיט טאונסנד, הגיטריסט והמוח מאחורי להקת המי, לא מראה סימני האטה. בראיון חדש הוא מספר שהוא מתכנן סיבובי הופעות סולו ומתכוון סוף סוף לסיים את פרויקט הסולו השאפתני שלו, THE AGE OF ANXIETY, שעליו הוא עובד מאז 2007. למרות שהוא סובל מטינטון, הוא טוען שהמוח שלו "חד כתער" והוא מרגיש מאוד מאוד יצירתי. ומה לגבי המי? "רוג'ר דלטרי ואני בהחלט נעבוד יחד למטרות צדקה", הוא אומר, ומודה שהם לא "מתקשרים טוב במיוחד", אך יחד הם מייצגים את מורשת הלהקה.

דיוויד בואי: האניגמה ממשיכה להדהד

גם שנים לאחר מותו, דיוויד בואי ממשיך להוות מקור השראה אינסופי. דוגמנית העל קייט מוס, חברתו הקרובה, תגיש פודקאסט חדש ב-BBC שיחקור את התפתחותו האמנותית בין 1970 ל-1975. "הוא היה הרבה יותר מחבר, הוא היה אניגמה", אמרה. במקביל, השחקן גארי אולדמן, עוד חבר ותיק, נזכר בבואי בראיון נוגע ללב. "הוא תמיד דחף את הגבולות", סיפר אולדמן, ושיתף בעצה שבואי נתן לו: ללכת קצת יותר רחוק במים, למקום שבו הרגליים כבר לא נוגעות בקרקעית, כי שם "תוכל לעשות את עבודתך הטובה ביותר". אולדמן סיכם בתחושה שרבים שותפים לה: "אתם לא מרגישים שמאז שהוא מת, העולם הלך לעזאזל? זה היה כאילו הוא היה דבק קוסמי או משהו. כשהוא מת, הכל התפרק".

סטינג גנב? נקרא למשטרה!

אחרי עשורים של מתח רווי יצרים, הגיטריסט אנדי סאמרס והמתופף סטיוארט קופלנד פותחים חזית משפטית נגד הסולן הכריזמטי.

נראה שהשיר DON'T STAND SO CLOSE TO ME מקבל משמעות חדשה ומצמררת עבור סטינג. עשורים אחרי שהטריו המופלא שנקרא פוליס התפזר ברעש צורם, נראה שהיחסים בין חברי הלהקה הגיעו לנקודת רתיחה חדשה, כזו שגם סיבוב הופעות איחוד מכניס במיוחד לא הצליח לצנן. הגיטריסט אנדי סאמרס והמתופף סטיוארט קופלנד, שותפיו של סטינג ליצירה ולהצלחה המסחררת, החליטו שהגיע הזמן ללחוץ על הכפתור האדום והגישו תביעת ענק נגד הזמר בבית המשפט הגבוה בלונדון. על הפרק: מיליוני ליש"ט של תמלוגים שלטענתם נמנעו מהם לאורך השנים.

הזמר, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה-73, קיבל את כתב התביעה תחת שמו האמיתי, גורדון מת'יו סאמנר. לצידו, נתבעת גם חברת ההוצאה לאור שלו, MAGNETIC PUBLISHING LIMITED. מקור המקורב לפרשה סיפר לעיתון הסאן הבריטי כי לא מדובר בהחלטה פזיזה. "הסיפור הזה מתבשל כבר הרבה מאוד זמן", הוא גילה, "עורכי הדין ניסו שוב ושוב להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, אבל הגיעו למבוי סתום". על פי אותו מקור, סאמרס וקופלנד הרגישו שכלו כל הקיצים: "הם החליטו שאין ברירה אחרת מלבד לפנות לערכאות ופשוט לחצו על הכפתור. הם טוענים בתוקף שחייבים להם מיליונים בתמלוגים אבודים". בתיעוד הרשמי של בית המשפט, התביעה מסווגת תחת הקטגוריה היבשה "חוזים והסדרים מסחריים כלליים", אך מאחורי המילים המכובסות מסתתר סיפור של חברות, קנאה, אגו וכמובן, המון המון כסף.

כדי להבין את גודל הסכומים, מספיק להתמקד ביהלום שבכתר של הלהקה, הלהיט EVERY BREATH YOU TAKE. על פי הערכות, סטינג לבדו מרוויח מהשיר הזה, שנחשב לאחד מחמשת השירים הנמכרים ביותר בשנות ה-80, סכום בלתי נתפס של כ-550,000 ליש"ט בכל שנה. הבעיה? סאמרס וקופלנד מעולם לא קיבלו קרדיט רשמי על כתיבת הלהיט הענק הזה, למרות תרומתם הברורה לעיבוד שהפך אותו למה שהוא. זהו רק קצה הקרחון בסכסוך שורשים עמוקים.

נראה שכמעט מהרגע הראשון, מאחורי ההצלחה התפתח מאבק כוחות משולש שיכל לתת השראה לתסריטאים הוליוודיים. "לא הלכנו יחד לבית הספר ולא גדלנו באותה שכונה. מעולם לא היינו שבט", הודה סטינג בעבר. "אכפת לנו מאוד מהמוזיקה וכולנו דמויות חזקות ואף אחד לא היה מוכן שיתנכלו לו. רבנו על כל דבר". המריבות והעקיצות ההדדיות לא נשארו בחדר החזרות. חברי הלהקה דיברו בפומבי על המתחים ביניהם, לעיתים באמצעות בדיחות ארסיות במהלך ראיוונות. השיא הגיע במהלך הקלטת תקליטם החמישי והאחרון, SYNCHRONICITY. הסכסוכים הפנימיים היו כה קשים, עד שהם נאלצו להקליט את התפקידים שלהם בחדרים נפרדים. לאחר סיבוב ההופעות האחרון שלהם בשנת 1984, הלהקה פשוט התפוגגה באווירה של כעס וטינה, ללא פרידה רשמית מהמעריצים. סטינג המשיך לקריירת סולו מפוארת, מה שככל הנראה רק הגביר את תחושת המרירות של חבריו.

ואז, כמעט 25 שנים מאוחר יותר, קרה הבלתי ייאמן. פוליס חזרו במפתיע לסיבוב הופעות איחוד עולמי בין השנים 2007 ל-2008. במשך 151 הופעות הם מילאו אצטדיונים ברחבי העולם, מאירופה ועד דרום אמריקה, והוכיחו שהקסם עדיין שם. גם הכסף. על פי הדיווחים, האיחוד הזה שלשל לכיסם של השלושה סכום אסטרונומי של 292 מיליון ליש"ט. אנדי סאמרס סיפר בראיון ל"טלגרף" ב-2022 שהרוויח מיליון דולר ללילה. "סיבוב הופעות האיחוד של 2007 היה תשלום ענק עבור כולנו ודי מדהים. זה הכסף הרב ביותר שהרווחתי אי פעם", התגאה. "עשינו SOLD OUT בכל אצטדיון בעולם. ואני שונא להגיד את זה, טוב, לא, אני לא שונא להגיד את זה, אני חושב שהייתי הגיטריסט בעל השכר הגבוה ביותר בעולם במהלך סיבוב הופעות האיחוד ההוא".

נראה היה שהכסף הגדול הצליח לאחות את הקרעים, אך כעת מתברר שהוא רק טאטא את הבעיות מתחת לשטיח. התביעה הנוכחית מוכיחה שהצלקות הישנות מעולם לא הגלידו, והקרב על הקרדיט והמורשת חשוב לא פחות מהכסף. עולם המוזיקה עוקב כעת בדריכות כדי לראות כיצד יסתיים הפרק האחרון והסוער בסאגה של אחת הלהקות המשפיעות והמצליחות ביותר שידע עולם הפופ. הו הא... מה קרה - נשברה המשטרה!