חדשות רוק ופופ מהיום

נכתב ב-30 באוגוסט 2025

פול מקרטני: האלבום הרביעי בטרילוגיה של איש אחד

בגיל 83, פול מקרטני לא מראה סימני האטה. למעשה, הוא עושה בדיוק את ההפך. מקורבים למוזיקאי מדווחים שהוא לא רק מתקרב לסיום העבודה על אלבום חדש. לפי מקורב, רוב העבודה כבר מאחוריו, ונאמר כי "פול מאוד גאה בו". נו, שיהיה בהצלחה!

ניל יאנג: אותו המנון, אויב חדש

בזמן שמקרטני מתמקד בחקר העצמי, עמיתו ניל יאנג ממשיך להשתמש בבמה כזירה פוליטית. בהופעה ב-23 באוגוסט בוונטאג', ניו יורק, יאנג שלף מהארכיון שיר מחאה שלא ניגן בהופעה חיה מאז 1989 בשם LONG WALK HOME. השיר, שהוקלט במקור עם להקת קרייזי הורס לתקליטם LIFE מ-1987, עוסק בצביעות של מדינה המתגאה בחירות אישית בעודה נוקטת באלימות מערכתית מעבר לים.  

אך יאנג, כהרגלו, לא הסתפק בנוסטלגיה. הוא הפך את השיר העתיק לרלוונטי מתמיד באמצעות שינוי קטן אך משמעותי במילים. השורה המקורית, "מווייטנאם לביירות הישנה", הוחלפה בגרסת 2025 ל"מקנדה לאוקראינה הישנה". הבחירה הזו חושפת עומק מפתיע. יאנג לא רק מביע את תמיכתו הידועה באוקראינה (הוא אף תכנן לפתוח שם את סיבוב ההופעות שלו, אך ביטל זאת מסיבות ביטחוניות), אלא גם מכניס למשוואה את מולדתו, קנדה. בכך הוא מרחיב את הביקורת מעבר למדיניות חוץ אמריקאית ספציפית, ורומז על אחריות מערבית רחבה יותר. זהו מהלך אופייני לאמן שמעולם לא ראה את שיריו כמוצגים מוזיאוניים קפואים בזמן, אלא ככלים חיים ונושמים שניתן להתאים למציאות המשתנה. השיר עצמו עבר גלגולים, החל כקטע שלא שוחרר בשנות ה-70 בשם LETTER FROM 'NAM, מה שמדגיש עוד יותר את יכולתו להתפתח עם הזמן.  

להקת המי: המומחים לפרידות מאז 1982

אם יש אמנות שחברי להקת המי שכללו לכדי שלמות, זוהי אמנות הפרידה הבלתי-סופית. הלהקה, שנמצאת כעת במה שמכונה סיבוב ההופעות האחרון שלה, THE SONG IS OVER, ממשיכה במסורת ארוכת שנים של פרישות לכאורה. בראיון שנערך לאחרונה עם הניו יורק טיימס, הגיטריסט פיט טאונסנד והסולן רוג'ר דלטרי סיפקו הצצה משעשעת וחושפנית אל מאחורי הקלעים של תעשיית סיבובי הפרידה.

כשנשאל אם ההופעות בארצות הברית ב-2025 הן אכן הסוף המוחלט, טאונסנד, כעת בן 80, ענה בכנות בוטה שהיא כמעט קומית: "אתה רומז שאנחנו מרמים את הציבור? העובדה היא שאנחנו מוכנים לרמות אותם. זה מה שעשינו כל חיינו. למה להפסיק?". ההודאה הגלויה הזו חושפת את מה שרבים בתעשייה יודעים מזמן: "סיבוב פרידה" הפך למהלך שיווקי מבריק, טקס שבו הלהקה והקהל משתתפים בהצגה של סופיות, מה שמעלה את הממד הרגשי (ואת מחירי הכרטיסים), מבלי להתחייב באמת לשום דבר.

זו לא הפעם הראשונה שהם עושים זאת. סיבוב ההופעות שלהם ב-1982 תואר גם הוא כפרידה, ואף תועד באלבום הופעה חי בעל השם האירוני-בדיעבד, WHO'S LAST. מאז, הם התאחדו וחזרו להופיע פעמים רבות. טאונסנד המשיך והסביר שההחלטה להמשיך נתונה בידיו של דלטרי, אך גם הודה בעייפות מהדרכים: "אני לא מחפש לבלות את חמש השנים הבאות בחיי בהמתנה לצנוח מת על הבמה". דלטרי, מצידו, הציע פתרון ביניים: "אולי נעשה כמה סדרות הופעות במקום קבוע". כך או כך, נראה שהשיר עוד רחוק מלהסתיים. "להתראות" הוא לעתים קרובות רק דרך אחרת להגיד "נתראה בסיבוב הבא".

להקת קיס: מהבמה אל שדה הקרב הווירטואלי

בעוד המי משאירים את הדלת פתוחה לחזרה פיזית, להקת קיס, שסיימה את סיבוב הפרידה (השני) והמקיף שלה בדצמבר 2023, מתכננת עתיד שונה לחלוטין – עתיד דיגיטלי. לאחר שחבריה ירדו מהבמה בפעם האחרונה במדיסון סקוור גארדן, הם הכריזו על "עידן חדש" שבו הלהקה תמשיך להופיע באמצעות אוואטרים וירטואליים.

בינתיים, עד שהחזון הזה יתממש, ג'ין סימונס ופול סטנלי לא יושבים בחיבוק ידיים. הם חברו למשחק הווידאו WORLD OF TANKS MODERN ARMOR לאירוע מיוחד בשם "פסטיבל המטאל", שייערך בין ה-26 באוגוסט ל-15 בספטמבר. במסגרת שיתוף הפעולה, שחקנים יכולים להשיג ארבעה טנקים ייחודיים, כל אחד מהם מעוצב בהשראת דמויות הבמה של חברי הלהקה: THE DEMON, THE STARCHILD, THE SPACEMAN ו-THE CATMAN. כבונוס, בחירה באחד הטנקים תפעיל את המנון הלהקה משנת 1975, ROCK AND ROLL ALL NITE. סימונס וסטנלי אף הקליטו דיאלוגים מותאמים אישית למשחק, והדמויות שלהם מופיעות כמפקדי טנקים תלת-ממדיים.

המהלך הזה הוא יותר מסתם גימיק שיווקי; הוא מסמן את הצעד הראשון בהפיכת קיס מלהקה של בני אדם למותג בידורי נצחי. התוכנית הגדולה, כאמור, היא מופע אוואטרים בסגנון ABBA VOYAGE. המופע של ABBA בלונדון הפך לסנסציה טכנולוגית וכלכלית, והציב רף חדש לבידור חי. הוא משתמש בטכנולוגיה פורצת דרך שפותחה על ידי חברת INDUSTRIAL LIGHT & MAGIC, עם 160 מצלמות שלוכדות תנועה, מסך של 65 מיליון פיקסלים ולהקה חיה של 10 נגנים המלווה את ה-ABBAtars. התוצאה היא חוויה היפר-ריאליסטית שמאפשרת לקהל לחוות את הלהקה בשיאה, עשורים לאחר שירדה מהבמה. עבור קיס, להקה שתמיד שמה דגש על המיתוג והספקטקל לא פחות מהמוזיקה, זהו המהלך האולטימטיבי. הוא מאפשר לדמויות האיקוניות שלהם להמשיך להופיע לנצח, ללא תלות במגבלות הפיזיות של גיל. זוהי הפיכת הלהקה לקניין רוחני טהור, מותג שיכול להתקיים בכל פלטפורמה, מטנק וירטואלי ועד לבמה דיגיטלית.

אוזי אוסבורן: המסך יורד על נסיך האופל

בניגוד לפרידות המתוכננות והמהלכים העסקיים המחושבים, סוף דרכו של אוזי אוסבורן היה פרק סוער, מרגש ושנוי במחלוקת, שהמשיך להדהד גם לאחר מותו ב-22 ביולי בגיל 76. החודש האחרון חשף מאבק עיקש של משפחתו לשלוט בנרטיב של מורשתו, מאבק שהתנהל בשלוש זירות שונות: הבמה, מסך הטלוויזיה והרשתות החברתיות.

1. ההופעה האחרונה בווילה פארק

הפרידה הציבורית של אוזי הייתה רגע של ניצחון טהור. ב-5 ביולי, שבועיים בלבד לפני מותו, הוא עלה לבמה בפעם האחרונה באצטדיון הכדורגל של קבוצתו האהובה, וילה פארק, בעיר הולדתו ברמינגהם. הכניסה שלו הייתה תיאטרלית וסמלית: הוא התרומם ממרכז הבמה כשהוא יושב על כס מלכות שחור ועצום, שגבו עוצב כעטלף ענק וזדוני. הכס היה הכרה כנה במצבו הפיזי הרעוע, אך גם הצהרה עוצמתית על מעמדו. מרותק לכיסאו, אוזי תיעל את כל האנרגיה המפורסמת שלו לקולו, פניו וידיו, והעניק הופעה מרגשת שבה הודה שוב ושוב לקהל. השיא הגיע כאשר חברי ההרכב המקורי של בלאק סאבאת' – טוני איומי, גיזר באטלר וביל וורד – הצטרפו אליו על הבמה לראשונה מזה שני עשורים, וניגנו יחד המנונים ברורים. זה היה סיום מתוכנן בקפידה, שנועד להגדיר את הזיכרון הציבורי האחרון של אוזי כאמן מנצח בעיר הולדתו.  

2. הסרט שנגנז

אך בעוד הזיכרון מהבמה היה בשליטה מלאה, הנרטיב התקשורתי היה עניין אחר. ב-18 באוגוסט, שעות ספורות לפני שידורו המתוכנן, ה-BBC הסיר במפתיע מלוח השידורים סרט תיעודי חדש בשם "אוזי אוסבורן - בא הביתה". הסרט, שתואר כ"תיעוד מרגש ומעורר השראה" של הפרק האחרון בחייו של אוסבורן, צולם במשך שלוש שנים ותיעד את חזרתם של אוזי ושרון לאנגליה. הפרויקט החל את דרכו כסדרת ריאליטי בת 10 פרקים בשם HOME TO ROOST, מעין המשך לסדרה המצליחה שלהם ב-MTV, האוסבורנ'ס, ששודרה בין 2002 ל-2005 והייתה חלוצת ז'אנר הריאליטי-סלבס. עם הידרדרות מצבו של אוזי, הפרויקט הפך לסרט חד-פעמי. תחילה, ה-BBC לא סיפק הסבר לביטול, אך מאוחר יותר אישר דובר כי "הסרט הוזז בלוחות הזמנים" וכי הם "מכבדים את רצון המשפחה להמתין מעט לפני שידור הסרט המיוחד הזה". דיווחים בצהובונים טענו כי המשפחה חשה שהסרט "נחפז מדי" וש"הטון שלו שגוי". זה מדגים את כוחה של משפחת אוסבורן, ובראשה המנהלת שרון, לעצב את מורשתו של אוזי בתנאים שלהם, ולמנוע כל נרטיב חיצוני שאינו תואם את ראייתם.  

3. דם רע בבירמינגהם

הזירה השלישית והבלתי צפויה של המאבק על המורשת הייתה זירת ההיאבקות המקצועית. ב-25 באוגוסט, במהלך שידור חי של תוכנית WWE RAW מברמינגהם, המתאבקת בקי לינץ' השתמשה בשמו של אוזי כדי להעליב את הקהל המקומי. במסגרת "טראש טוק" עם יריבתה, ניקי בלה, אמרה לינץ': "אני לא נלחמת בבירמינגהם. הדבר הטוב היחיד שיצא מפה מת לפני חודש. אבל למען ההגינות כלפי אוזי אוסבורן, היה לו השכל לעבור ללוס אנג'לס, עיר אמיתית. כי אם אני הייתי גרה בבירמינגהם, גם אני הייתי מתה". התגובה של קלי אוסבורן הייתה מיידית וזועמת. היא פרסמה באינסטגרם סטורי שבו כינתה את לינץ' "חלאה חסרת כבוד" והוסיפה: "בירמינגהם לא היו משתינים עלייך גם אם היית עולה באש. בושה ל-WWE שמאפשרים לדברים כאלה להיאמר על אבא שלי ועל ביתו!". ההתפרצות הזו לא הייתה רק הגנה על אביה, אלא גם הגנה על הנרטיב כולו: אוזי, שחזר למות בעיר הולדתו האהובה, הוצג על ידי לינץ' כמי שברח ממנה. עבור משפחת אוסבורן, כל פרט בסיפור חייו ומותו של אוזי נמצא תחת פיקוח הדוק, וכל סטייה מהתסריט הרשמי תיתקל באש.

בלאק סאבאת': האוצר האבוד והמעריץ המפורסם שפשוט לא התחבר

בעוד מורשתו של אוזי מנוהלת בקפידה, המורשת המוקדמת של להקתו, בלאק סאבאת', ספגה לאחרונה מכה כואבת ובלתי הפיכה. המוזיקאי והמפיק המוערך סטיב וילסון, הידוע ברמיקסים המוקפדים שלו לתקליטים קלאסיים, חשף מדוע הצליח לעבוד רק על תקליט אחד של הלהקה מתוך הקטלוג המפואר שלה. הסיבה, לדבריו, פשוטה ומצמררת: "הסלילים אבדו". סלילי המאסטר המקוריים, מרובי-הערוצים, של רוב תקליטי הלהקה מהתקופה הקלאסית, פשוט נעלמו.  

האובדן הזה טרגי במיוחד בהקשר של התקליט משנת 1972, VOLUME 4. וילסון הצליח למצוא רק סלילים של טייקים חלופיים (OUTTAKES) מההקלטות, אך לא את סלילי המאסטר של התקליט עצמו. VOLUME 4 מייצג רגע מכונן עבור הלהקה. זה היה התקליט הראשון שהחברים הפיקו בעצמם, והוא מתעד אותם בשיא יצירתי ובהתמכרות חסרת רסן לקוקאין. התקליט הוקלט בלוס אנג'לס באחוזה שכורה, והוא ספוג באווירה של דקדנטיות מונעת-קוקאין. הלהקה אף התכוונה לקרוא לתקליט SNOWBLIND, אך חברת התקליטים התנגדה. התוצאה הייתה יצירה מגוונת ונועזת, שבה לצד ריפים כבדים כמו SUPERNAUT, הופיעו גם בלדת פסנתר-מלוטרון קורעת לב בשם CHANGES וקטע אינסטרומנטלי אקוסטי בשם LAGUNA SUNRISE. אובדן סלילי המאסטר פירושו שאוצר בלום של פרטים מוזיקליים, היכולת לבודד כלים ולנתח את תהליך היצירה הייחודי של התקופה הזו, אבד כנראה לנצח.  

באופן אירוני, בזמן שחובבי מוזיקה מתאבלים על האובדן הפיזי של המורשת הזו, אחד מגדולי היוצרים של ז'אנר האימה, סטיבן קינג, חשף שהוא מעולם לא התחבר אליה. בסשן "שאלו אותי כל דבר" באתר REDDIT, שנערך לקידום עיבוד קולנועי חדש לספרו "ההליכה הארוכה", נשאל קינג מה היה הפסקול שלו לאותה הליכה קטלנית. הוא סיפק שתי רשימות, אחת המשקפת את טעמו בזמן כתיבת הספר (1979) ואחת להיום. הרשימה העכשווית שלו כללה את AC/DC, מטאליקה וברוס ספרינגסטין, אך הוא הוסיף הבהרה נחרצת: "לא בלאק סאבאת', מעולם לא אהבתי אותם". ההצהרה הזו מפתיעה, בהתחשב בכך שקינג הוא אדריכל של עולמות אפלים ומפחידים, והמוזיקה של בלאק סאבאת' נחשבת לפסקול המושלם עבורם.

פוליס: הקרב על כל נשימה (וכל תמלוג)

אם יש סיפור שמסכם את המתח בין יצירה משותפת לקרדיט אישי, בין אחווה של להקה למאבקי אגו, הוא סיפורה של להקת פוליס. וכעת, כמעט 40 שנה לאחר שהתפרקו, הסיפור הזה מגיע לשיא דרמטי בבית המשפט. הגיטריסט אנדי סאמרס והמתופף סטיוארט קופלנד הגישו תביעה בבית המשפט הגבוה בלונדון נגד הסולן והבסיסט סטינג, בטענה למיליוני לירות שטרלינג בתמלוגים אבודים. התביעה הוגשה נגד סטינג (ששמו האמיתי גורדון סאמנר) ונגד חברת ההוצאה לאור שלו, MAGNETIC PUBLISHING LIMITED.  

היחסים בתוך פוליס היו תמיד רעילים. למרות ההצלחה המסחרית האדירה, הלהקה הייתה כור היתוך של מתחים, שהגיעו לא פעם לאלימות פיזית. הם הקליטו את תקליטם האחרון והמצליח ביותר, SYNCHRONICITY, כשכל אחד מהם נמצא בחדר נפרד באולפן. סטינג, ככותב השירים העיקרי, ראה בעצמו את הכוח היצירתי המרכזי, והתייחס לתרומות של חבריו כנחותות.  

בלב הסכסוך הנוכחי, על פי רוב הדיווחים, עומד הלהיט הגדול ביותר שלהם, EVERY BREATH YOU TAKE משנת 1983. סטינג רשום ככותב היחיד של השיר, ולפי הערכות מרוויח ממנו לבדו כ-550,000 ליש"ט בשנה. דובר מטעמו של סטינג הכחיש שהתביעה קשורה ספציפית לשיר הזה, אך לא סיפק פרטים נוספים. טענתו ארוכת השנים של סאמרס היא שריף הגיטרה האייקוני והבלתי נשכח שלו בשיר הוא חלק מהותי מהיצירה, ולא רק עיבוד. עבור מיליוני מאזינים, הריף הזה הוא השיר. התביעה הזו היא הניסיון הסופי לתרגם את התרומה המוזיקלית הזו להכרה משפטית וכלכלית. זהו קרב על הגדרת המהות של כתיבת שיר בתוך להקה: האם הכותב הוא רק מי שחיבר את המילים והאקורדים, או שגם מי שתרם את החלק המוזיקלי שהופך את השיר לקלאסיקה זכאי לחלק מהשלל? העובדה שסטינג מכר לאחרונה את כל קטלוג השירים שלו ל-UNIVERSAL תמורת סכום מוערך של 300 מיליון דולר, רק מעצימה את ההיבט הכלכלי של המאבק.