כשיצאתי למסע לכתיבת ספרי השני, "רוק ישראלי 1973-1967", בחרתי בדרך הקשה – להשיג כמה שיותר אמנים רלוונטיים לסיפור ולראיינם עם שאלות שבפעם הראשונה הם יספקו להן תשובה. כך, נפגשתי עם המון אמנים ששמחו לשתף איתי פעולה והמפגשים איתם היו מרגשים / מצחיקים / מפתיעים / מיוחדים / בלתי נשכחים. במהלך סדרה של מאמרים בבלוג מוסיקה זה, אספר לכם על מפגשים שהיו לי עם כמה אנשים מעניינים מאד שאתם ודאי מכירים. בפוסט זה אספר על שיחותיי עם אחד האנשים שבאמת לא האמנתי שאצליח אי פעם לראיין - ריצ'רד גולדבלט.
מוסיקה ישראלית, ריצ'רד גולדבלט - ואני
הסיפור שלי עם ריצ'רד גולדבלט החל בשנות התשעים. אז הייתי חייל שהחל לחקור עמוק יותר בתחום הרוק הישראלי ולגלות כל מיני אוצרות מדהימים על זמרות וזמרים ישראלים ולהקות רוק. את שלמה גרוניך הכרתי בצליליו עוד בשנות השמונים, כשלרדיו יצאו להיטים שלו כגון "יש לי סימפטיה", "נואיבה" ו"שירים פשוטים". בשנתי הראשונה בצבא הכיר לי חבר בקורס הצבאי את התקליט של להקת "קצת אחרת". באחת החופשות שלי הביתה מיהרתי לחנות תקליטים ומצאתי אותו ביד שניה. הצלילים שנשפכו משם לאוזניי הממו אותי. אפילו היה שם איזכור ללהקה שאני כה אוהב, הביטלס, כך שהבנתי ששלושת החבר'ה פה באים מאותה אהבה שלי לארבעת המופלאים. הערצתי את שלמה גרוניך על הטירוף שהתחולל שם. לא שיערתי לעצמי שזו רק מדרגה נוספת לעבר הטירוף המוחלט.
כה התאהבתי בצלילים ההם שהתחלתי לחפור פנימה יותר והבנתי ששלמה עשה לפני כן תקליט בהופעה עם מתי כספי בשם "מאחורי הצלילים". מיד רכשתי גם אותו. השירים שם היו נפלאים לאוזניי (וכך הם עד היום), אך היה חסר לי טירוף. רציתי רוק מתקדם והתקליט הזה נשמע לי נגיש מדי בהקשבה ראשונה. למזלי הרב, זכיתי לחקור אודותיו הכי לעומק, עם שלמה גרוניך, מתי כספי והמפיק איתן גפני. על זה תוכלו לקרוא בספר שלי על הרוק הישראלי.
זאת עד שקראתי היכן שהוא שגרוניך הוציא לחנויות תקליטים בארץ תקליט סולו ראשון, בשנת 1971, ושמו "למה לא סיפרת לי?". תקליט זה נחשב לאייטם נדיר מאד בהדפסתו המקורית והוא לא יצא אז על גבי דיסק. ובכן, חברות וחברים, זה לא כמו היום, כשבלחיצת כפתור מגיעים לכל מוזיקה שהיא. פעם קראתי המון על תקליטים ושירים שהריר שלי נזל רק מהרצון לשמוע אותם ולא יכולתי. זאת עד שהתקליט הזה של גרוניך יצא על גבי דיסק! הללויה!
אז רצתי לחנות דיסקים ורכשתי את ההוצאה הזו, עם העטיפה בשחור לבן, כשאני רץ מיד לאחר מכן לביתי כדי לשמוע את מה שכה השתוקקתי לו - וממש לא התאכזבתי! זה נפתח עם הפרלוד של באך וממשיך לשירים מלודיים מצד אחר ואוונגארדים מצד שני, שטילטלו אותי ללא הכנה מוקדמת. עד שלקראת סוף המסע הגיע "אבינו מלכנו" שגרם לי להתבלבל ולהתנודד לעבר קטע הסיום, שהוא כשם האלבום, שעם סיום ההקשבה לו הייתי חסר מילים. הייתי המום ומוצף. לא שמעתי עד אז דבר שדומה לזה. הייתי מאושר שגיליתי יצירה כה חסרת פשרות ולא האמנתי שזה בכלל יצא על גבי תקליט בארצנו. זו הייתה מוזיקת רוק אחרת לגמרי. היו הרבה זמרים ישראלים מצליחים פה, אבל גרוניך הצליח לעשות לי משהו אחר לגמרי - הוא טילטל אותי.
עברו השנים וכשהתחלתי את המסע שלי לכתיבת הספר "רוק ישראלי 1973-1967", ידעתי שאני חייב לחקור גם על התקליט הזה. בהתחלה פניתי לשלמה גרוניך. הוא היה נפלא כשאירח אותי לראשונה בביתו. התיישבנו בחדר המוסיקה שלו ומה שהוא ציווה עליי לכתוב, בתחילת פגישתנו, תוכלו לקרוא בהקדמה שלי בספר.
במהלך השיחה שלי עם שלמה הוא גם חיבר אותי למתי כספי ואז הוא אמר לי, "אתה חייב לדבר גם עם צביקה כגן". צביקה היה המפיק של התקליט וזה שבזכותו בכלל נוצר התקליט הזה. צביקה, למעשה, גילה את גרוניך. הסיפור המלא עם צביקה נמצא גם הוא בספר וזה פשוט סיפור מדהים. איך אומרים באנגלית? פרייסלס!
זה רוק ישראלי באופן שונה לגמרי
הנוהל שלי, כשהקשבתי למוסיקה, היה תמיד לקרוא גם את הקרדיטים שעל העטיפה והשם של המפיק המוסיקלי והגיטריסט בו היה ריצ'רד גולדבלט. שמו אפילו מופיע בתקליט עצמו, כשגרוניך מזכיר אותו בתחילת הקטע האחרון כשהוא אומר באנגלית: "אני רוצה להתחמם. אני רוצה להתחמם, בנאדם. לא, לא - תעזוב את האורות. אני רוצה להתחמם. אני צריך את האורות. אני צריך את האש. אני צריך את הרוח. אני רוצה להתחמם. ריצ'י... ריצ'י... "
אז ריצ'י נשמע עונה באינטרקום, "כן?"
גרוניך: "תגיד לי כשאתה מוכן".
ריצ'רד גולדבלט עונה לו, "אני מוכן, הסרט כבר רץ".
גרוניך: "האם זה כבר רץ?"
גולדבלט: "כן, זה רץ"
גרוניך: "הו, פאק יו! למה לא סיפרת לי?" - ואז מתחיל מסע של טירוף מוחלט עם גרוניך אחד ופסנתר אחד באולפני גארט, ברחוב הירקון בתל אביב, כולל ניסוי בהקלטת סליל לאחור כשגרוניך צועק "פאק!" כמה וכמה פעמים. וואט דה פאק?? כן כן! זה תקליט נסיוני שנשחט לרוב בביקורות בזמן אמת ומאז צבר סטטוס של קלאסיקת רוק ישראלי.
כחוקר מוסיקה, הבנתי שאני חייב להשיג את ריצ'רד גולדבלט. הוא היה שם. הוא הקליט את כל זה. שאלתי את גרוניך אם הוא יודע היכן ריצ'רד נמצא. קיבלתי תשובה שלילית. שאלתי את צביקה כגן - אותה תשובה שלילית. שאלתי בפייסבוק ולפתע מישהי שם ענתה לי שיש לה אפשרות לקשר אותו איתי. ואוווו!
אז הנה ההתכתבות שלי עם ריצ'רד גולדבלט לכתיבת עוד פרק מוצלח על רוק ישראלי.
מייל ראשון שלי לריצ'רד, בשנת 2017 (המקור באנגלית, כמובן): "שלום ריצ'רד היקר. שמי נעם רפפורט ואני מאוד נרגש לכתוב לך את זה. למה?
1. כי גדלתי עם התקליט של שלמה גרוניך משנת 1971 שהקלטת באולפני גארט בתל אביב.
2. אני כותב את הספר השני שלי, על סצנת הרוק הישראלית בין השנים 1967-1973.
יש לי כמה שאלות לשאול אותך על ההקלטות שם. אני יכול לכתוב אותן כאן ואתה יכול לענות עליהן בזמנך הפנוי. האם אתה מוכן להיכנס איתי לחוויית מנהרת הזמן? יהיה לי העונג לעשות זאת. ראיינתי מלחינים ישראלים רבים שכנראה עבדת איתם. עם המון המון תודה מראש, נעם רפפורט"
אז ריצ'רד ענה לי לראשונה: "אשמח לעזור, נעם. אלו היו זמנים מאוד מיוחדים ויקרים! אם אני יכול לעזור במשהו, תגיד לי"
יששששש!!! הרגשתי שהשגתי את החתיכה החסרה להשלמת הפאזל על הרכבת הסיפור שמאחורי התקליט הכה חשוב הזה.
הקלטות עם להקות רוק מפורסמות בעולם רוק קלאסי
אז יצאנו ביחד למנהרת הזמן והזכרתי לו נשכחות כשהוא לפתע כתב לי דבר שעוד יותר המם אותי: "עבדתי עם פינק פלויד מספר פעמים, כשהייתי עוזר טכנאי באולפן כשהם הקליטו את השירים לפסקול הסרט MORE וגם ובהקלטה החיה של האלבום הכפול UMMAGUMMA שנעשתה במנצ'סטר". אז ניגשתי למקורות שלי ומצאתי שההופעה עם פינק פלויד במנצ'סטר נערכה ב-2 במאי 1969. באותו יום הופיעו שם גם להקות רוק כגון SMOKEY RISE, WHITE TRASH ו- GROUNDHOGS והזמר-מלחין רוי הארפר. זה היה אירוע שלם במתחם עם סרטים שהוקרנו על הקירות וגם מתקני שעשועים בחצר.
גולדבלט המשיך לכתוב לי: "הרבה יותר מאוחר עשיתי מיקס לפסקול הסרט שפינק פלויד הקרינו בסיבוב ההופעות שהציג את בלון החזיר שלהם, אני חושב שזה היה בסיבוב ההופעות של התקליט 'אנימלס'. עבדתי עם המון להקות בזמן שעבדתי שם – כולל ארבע העונות, אי.אל.או ואפילו עשיתי את האלבום ליזהר כהן ולהקת אלפא-בית".
מה?! פינק פלויד? אי.אל.או? מה קורה פה? הייתי חייב לחקור יותר לעומק וריצ'רד ענה לי: "הקלטתי את רוב המוזיקה של התקליט של אי.אל.או, FACE THE MUSIC. זה היה במינכן, בגרמניה, והם הגיעו לשם מטעמי בריחה ממס ההכנסה הבריטי. צלילי מקלדות הפסנתר והקלאווינט בלהיט EVIL WOMAN וצליל הגיטרה, עם אפקט ה- PHASER בלהיט STRANGE MAGIC הם חלק מההקלטות שאני הכי גאה בהן. הקלטתי גם את כל קטעי התזמורת עם לואי קלארק ואני ממש גאה בעבודה שלי על האלבום הזה. באלבום הוויניל המקורי השם שלי מופיע שם על העטיפה! רק השם ריצ'רד. זה אני!!!"
כשריצ'רד ראה שאני מבין בלהקות מאז, הוא הרחיב אף יותר, מעבר להמון הפרטים שהוא שפך לי על העבודה עם גרוניך: "עבדתי באולפנים מגיל 16. תחילה עבדתי כעוזר עבור כותב שירים בשם ג'ף סטיבנס שכתב את הלהיט A KIND OF HUSH (שביצעו מתבודדי הרמן) ומצאתי את עצמי מנגן בפסנתר וכותב עיבודים לשירים שהוא כתב ועובד באולפנים שונים בלונדון. כל כך אהבתי אולפנים שהגשתי בקשה לעבודה באולפן שנקרא SPOT PRODUCTIONS ברחוב SOUTH MOULTON שבו אנשים כמו ג'ימי הנדריקס ומארק בולאן נהגו להקליט. עבדתי שם במקור בבניית הקונסולה שלהם ולאחר מכן בסטודיו עבדתי עם אמנים כמו ג'וני האלידיי, ג'ולי דריסקול ולהקת יס. עברתי משם לאולפני PYE ברחוב בריאנסטון והפכתי לטכנאי ועבדתי על פרויקטים עם אמרסון לייק ופאלמר, הקינקס, סטטוס קוו, פינק פלויד ועוד.
אז הועסקתי על ידי SOUTHERN MUSIC ברחוב דנמרק, בלונדון, כדי לעבוד בסטודיו שלהם על פרויקטים עם כותבי שירים כמו ג'ון קרטר וקן לואיס ואמנים כולל דונובן ולהקת סטרובס".
וכמו שכתבתי, זכיתי לשמוע הרבה סיפורים של ריצ'רד על הסשנים שהוא עשה עם שלמה גרוניך לתקליט המיוחד ההוא. אותם תמצאו בספר הרוק הישראלי. כמו כן, ריצ'רד שלח לי את העלון המקורי של אולפני גארט בהם הוקלט התקליט, עם העיצוב המדליק, פרטי האולפן וגם תעריפי ההקלטה. את התעריפים תוכלו למצוא גם בספר – אם בא לכם להקליט שם, למרות שהאולפן סיים את תפקידו בשנת 1973.
ושוב, ריצ'רד, המון המון תודה. שלמה גרוניך שאל אותך פעם, "למה לא סיפרת לי?" – ובכן, לי סיפרת את הכל!
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
להזמנות: 050-5616459
