בית החייל, בתל אביב, כבר ידע קרבות מוסיקליים עוד לפני סוף שנת 1977 אך גם מנהליו הופתעו הפעם לגלות עגבניות שהושלכו מהקהל כמו שאר חפצים שאינם כלי נגינה. זה היה חג חנוכה וכמו שכד קטן נתן שמן למשך שמונה ימים, כך עלו לבמה, ב-11 בדצמבר 1977, שמונה להקות (טוב, כך לפי המודעה - במציאות, לא ממש היה כך).
קהל רב הגיע למקום ומאות אנשים נותרו בחוץ ללא כרטיסים. רחוב וייצמן התל אביבי שמח לאכלסם, אם כי הם היו מאוכזבים למדי. כמובן שהיו מהם כאלו שלא אמרו נואש וביקשו לפלס את דרכם פנימה ללא כרטיס בידם. הכאוס היה רב והסדרנים נותרו המומים. השעון שנועד להביא את זמן תחילת ההופעה התעקם לפתע כשעון בציור סוריאליסטי של סלבדור דאלי. ההפנינג החל שעה מאוחר יותר ממה שנקבע.
המנחה הייתה שדרנית הרדיו, עיינה אילון, וראשונים עלו לבמה חברי להקת גן עדן. את המיקרופון אחז בדיו מני בגר, שהחליף בלהקה את אלברט צרפתי, אחרי שעלה לבמה בהופעה בנצרת והצטרף לשירה. החבורה הפגיזה בבית החייל עם שירים של לד זפלין. כמובן שהיה גם STAIRWAY TO HEAVEN עם סולו גיטרה של דני ממן. לצדו היו אלו הבסיסט מיקי גל והמתופף מישל עמר שסיפקו את הקצב.
אחרי גן עדן הגיע התור של אנסמבל הרוק החדש. מי אלו היו? ובכן, מדובר בהרכב של הבסיסט מוטי דיכנה. יחד עם עדי רנרט, איקי לוי (שניהם ינגנו בהמשך הערב עם להקה אחרת) יגאל מאירוב וארנון סמית. הם ביצעו גם שירים של הביטלס. גם חיים רומנו היה שם ועלה אחר כך לבמה עם להקת "חברים טובים". הם ניגנו גרובים של פ'אנק והרקידו את הקהל.
בחלקו השני של הערב עלתה להקה חדשה וחמה ביותר - "מים חמים" (לשעבר להקת "זבוב"). מנהיג הלהקה היה רמי פורטיס, שכינה את עצמו "פורטיס המגעיל". רבים בקהל באו במיוחד כדי לצפות בו ובלהקתו. הוא היה מבחינתם הדובדבן שבקצפת, או ליתר דיוק - סיכת הביטחון שבאף. חברי הלהקה עלו לבמה, ללא פורטיס, וניגנו קטע פתיחה שכלל גם זריקת עגבניות לעבר הקהל. כשפורטיס עלה לבמה - הקהל השתולל והמקום דמה להר געש שהתפרץ. פורטיס לא איכזב ופתח את הופעתו עם "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". פורטיס, כאמור לא איכזב - הוא קפץ, השתולל, השליך חפצים והמטיר גם מילים בגרמנית (האם קללות?)
באמצע ההופעה עלה לבמה בחור גדול שענה לשם "שולץ האיום" (או בשמו האמיתי - דורון אייל). כשרטייה על עינו, מגפי עור לרגליו, מעיל עור לגופו וחבל תליה סביב צווארו, הוא השתולל, ירק, קילל וגם חשף פלחי ישבן. הוא לא נתן מנוח גם כשעשה תנועות חניקה לפורטיס והשתלח בשאר חברי הלהקה.
אחרי שלהקת "מים חמים" סגרה את הברז וירדה מהבמה, עלתה שוב להקת גן עדן וביצעה כמה שירים מקוריים משלה. הפעם גם היה ביצוע לשיר של הביטלס WITH A LITTLE HELP FROM MY FRIENDS, בעיבוד של ג'ו קוקר.
הבאה בתור הייתה להקת הרוק המתקדם, אטמוספרה, שביצעה את יצירתה הארוכה LADY OF SHALOTT. הגיטריסט מוטי פונסקה (שמאז שינה את שמו להד) הפליא בצליליו שדמו, למי שעצם עיניים, לנגינתו של סטיב האו מלהקת יס. סולן הלהקה, אפרים ברק, שר בקול גבוה ממש כמו ג'ון אנדרסון (הזמר של יס). הבסיסט, אלון נאדל, והמתופף, עמי ליפנר (ששינה מאז את שמו למי), הידקו חגורות ריתמיות מורכבות. קלידן הלהקה, יובל ריבלין, העניק צבעים פרוגרסיביים בסינטיסייזר שלו. הקהל השיב במחיאות כפיים סוערות.
הלהקה האחרונה באותו ערב הייתה להקת ששת, שכבר התפרקה אך הסכימה להגיע באופן חד פעמי לערב זה. שם טוב לוי וחבריו ללהקה (הזמרת יהודית רביץ, הגיטריסט שמוליק בודגוב, המתופף איקי לוי, הבסיסט שמוליק ארוך והקלידן עדי רנרט) הראו לקהל כי מדובר בחבורת מוסיקאים משכמם ומעלה.
תקליטה היחיד של הלהקה בדיוק יצא אז וזה היה אחרי שהלהקה כבר לא הייתה שם כדי לשווק אותו. אותו מקרה שהיה, לפני כן, ללהקת אחרית הימים. להקת ששת ניסתה להתקדם עם המנהל, שאול גרוסברג. אחריו ניסה להניע המפיק איתן גפני. הניסיונות לא צלחו וההבטחה התפוררה. יהודית רביץ אמרה אז: "היינו רוצים להופיע יותר אך משהו חורק. אם הארגון היה טוב יותר, אולי היו יותר הופעות. בינתיים הפיצוי אינו ממשי. אני יודעת שיש קהל למוזיקה שלנו למרות שקיבלנו כבר את הכינוי להקת מחתרת".
בית החייל הפיץ באותו ערב אור גדול. חנוכה חנוכה - חג יפה כל כך...