הפעם ברצוני לקחת אתכם ללהקת רוק מתקדם ישראלית מיוחדת שהייתה קיימת בסבנטיז, הופיעה מעט יחסית, הוציאה תקליט אחד ונותרה פרויקט מוזיקלי שהניב צלילים חסרי פשרות וגם להיט עצוב אחד ששייך לפנתיאון הפסקול הישראלי.
אז קודם כל, המון תודה לאבנר קנר ויוני רכטר שענו לי בכיף גדול על השאלות ששאלתי אותם כשהם משלימים לי עוד סיפור על רוק ישראלי חשוב.
אני נחשפתי לראשונה לתקליט של 14 אוקטבות בתחילת שנות התשעים. זה היה אחרי שכבר חרשתי לעומק את תקליט הסולו הראשון של רכטר, "התכוונות", ולא ידעתי שהיה לו גם פרויקט שכזה לפני כן. מה לעשות? האינטרנט עוד לא היה קיים אז וכל בדל מידע קיבלתי מהרדיו, העיתון והטלוויזיה – ובהם לא שמעתי על הדבר הזה. במהלך שיטוטיי הרגילים בחנויות תקליטים בתל אביב, הגעתי גם לחנות תקליטים בשם "אלגרו" בשינקין בתל אביב, ושם צץ מולי התקליט והיה לי כהפתעה גמורה. לא ידעתי שליוני רכטר היה תקליט שכזה ומיד אספתי אותו לחיקי ויצאתי חזרה עם המון תשוקה להגיע כבר הביתה ולהניח את התקליט על צלחת הפטיפון.
הכוכבים המרכזיים בסיפור שלנו הם שני אנשים, שהם גם קלידנים, זמרים ומלחינים ישראלים. אלו הם יוני רכטר ואבנר קנר; שניים שהכירו עוד בגיל 16 כששיחקו כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב. שנים לאחר מכן הם נפגשו שוב, הפעם באקדמיה למוסיקה בה הם למדו, והעלו רעיון ליצור משהו יחדיו.
הבשורה על הבשורה החדשה במוזיקה צצה בעיתון להיטון, בספטמבר 1974. אז יוני רכטר היה עסוק מאד עם להקת כוורת, שכבר הספיקה להוציא שני תקליטים, להופיע באירוויזיון ולהופיע המון הופעות בארצנו, בתוכניתה הראשונה ושמה "סיפורי פוגי".
מתי פורסם לראשונה על הבשורה הזו של מוסיקה ישראלית?
כך נכתב בלהיטון, בספטמבר 1974: "יוני רכטר, אורגניסט להקת כוורת, ייצא בקרוב בתוכנית משותפת עם הפסנתרן אבנר קנר. השניים מתכננים להגיש תוכנית מגוונת שתכלול נגינת קטעי מוסיקה חדשה (בחלקה מפרי עטם), קטעי מוסיקה קלאסית וכן שירים שחיברו בעצמם. יוני יופיע בערבים הפנויים שלו מהופעותיו בלהקת כוורת. אבנר קנר התפרסם לראשונה כשחיבר לצמד הדודאים את השיר "לא נדע הלילה", שזכה לפני מספר שנים במקום השלישי בפסטיבל הזמר. לאחרונה שימש כפסנתרן המלווה של ההצגה 'המלחמה האחרונה'. את המופע יפיק האמרגן אשר ביטנסקי".
ביטנסקי, לפני כן גיטריסט שהפך להיות אמרגן, ביקש לעשות הרכב שיהיה מפגש צמרת של מוסיקאים. כדי לממן את המיזם שלו, הוא היה ממקימי חומוסיה ושמה "חומוס אשכרה" בתל אביב. בין ניגוב צלחת אחת לשניה – נוספו עוד מצלצלים להקמת מיזם של מוסיקה ישראלית מתקדמת.
רכטר וקנר מצרפים אליהם את המתופף זהר לוי, לשעבר חבר להקות זהר השביעי, כיף התקווה הטובה ואחרית הימים.
אבנר קנר סיפר לי שהוא הכיר את זהר כששניהם ניגנו, לפני כן, בהצגת ילדים. השלושה עבדו יחדיו על שירים מקוריים כמו גם עיבודים ליצירות של מלחין הרגטיים, סקוט ג'ופלין, המלחין הקלאסי יוהאן סבסטיאן באך והפסנתרן והמלחין אנדרה פרווין.
בינואר 1975 כבר הופיע ההרכב, פה ושם. עם זאת, יוני עדיין עסוק מדי עם להקת כוורת והזמן לטפל ב-14 אוקטבות היה מוגבל. בינתיים הוצג השיר "כשאור דולק בחלונך" בפינה לשיפוטכם במצעד של קול ישראל אך לא הצליח לטפס משם אל המצעד עצמו.
ב-9 באפריל 1975 הוצג שיר נוסף של 14 אוקטבות בפינה לשיפוטכם של קול ישראל. זה הוא "דמעות של מלאכים" שהלחין יוני רכטר בגיל 15 למילים שנכתבו על ידי חברו לספסל הלימודים, דן מינסטר. השיר הזה, כקודמו, לא נהצליח להיכנס למצעד הפזמונים אז.
זו לא הפעם הראשונה שהשיר קיבל ביצוע מוקלט, כשבשנת 1971 היו אלו חברי שלישיית אף אוזן גרון (יובל דור, קיקי רוטשטיין ועמי מנדלמן) שהקליטו את זה. יוני ניגן בהקלטה ההיא בפסנתר.
ביוני 1975 יצא שיר חדש לרדיו ושמו "אומקא גומקא". מה הפירוש של השיר הזה? בשביל זה שאלתי את אבנר קנר: "אין לאומקא גומקא שום משמעות עמוקה. לפני כמה שנים יוני אירח אותי בפסטיבל הפסנתר ושם עשינו מין מערכון קטן ומצחיק. סיפרנו שבתקופה ההיא כשעשינו את התקליט, עוד היינו רוכבים על גמלים לאולפן אחרי שהיינו מייבשים ביצות. אז לגמל של יוני קראו אומקא ולזה שלי גומקא. זו בדיחה כמובן".
השיר הזה הצליח להיכנס אל המצעד של גלי צה"ל אך לא טיפס אל המקומות הגבוהים בו.
אז יצא התקליט היחיד של 14 אוקטבות לחנויות התקליטים
בהמשך הוא יצא גם עם עטיפה קדמית שונה:
אבנר קנר: תמונת העטיפה הזו צולמה בבית קפה ברחוב בן יהודה, בתל אביב".
בעיתון להיטון נכתב אז, תוך איזכור תקליט חדש: "הרכב הרוק המתקדם המוכר ביותר בארץ, הוא ללא ספק ההרכב המהפכני של להקת 14 אוקטבות, שחבריה הם יוני רכטר ואבנר קנר, המנגנים על כלי קלידים שונים, והמתופף זהר לוי. השלושה מוכרים מהרכבי רוק וג'אז ידועים, כלהקת כוורת ולהקת אחרית הימים. להקת 14 אוקטבות היא להקת הרוק המתקדם הישראלית היחידה שהקליטה אלבום שלם, שממנו אפשר לעמוד על המוסיקה המיוחדת של הלהקה. לדעת מעריצי ההרכב, המוסיקה שלהם מיועדת בעיקר לקהל מתקדם אנין-טעם, והיא מאוד מסובכת להאזנה.
לדברי יוני רכטר: 'האנשים בהרכב חותרים לכנות ללא זיופים וחינחונים, ויוצרים לפי תכתיבים של עצמם ולא לפי שום תכתיבים אחרים. אינני חושב שהמוסיקה מסובכת, אך גם אינה פשוטה. זהו, למעשה, סיכום של מה שכל אחד מאתנו קלט עד עתה'. עצם העובדה שהרכב כה יוצא-דופן ומסובך כמו זה זוכה לאהדה מרובה בקרב הקהל הצעיר מעידה על כך שיש עתיד לרוק ישראלי. אז תנו צ'אנס לרוק הישראלי".
אורחים בהקלטת התקליט של 14 אוקטבות: אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, שלמה גרוניך, אפרים שמיר ועוד. על התקליט סיפר לי אבנר קנר: "היה נפלא להקליט אותו. שנינו היינו חסרי נסיון באופן בולט, אני חושב ששומעים את זה בסאונד של התקליט, אבל התקליט מלא רעיונות מוסיקליים יפים בשפע. ככה אני מסתכל על זה היום".
אז הקלידן שבי רצה לדעת מה היה הקטע בתקליט שיוני רכטר חש בו הכי מאותגר, מבחינת נגינה. אז שאלתי אותו והנה תשובתו: "בכל אחד מהקטעים היה משהו מאתגר מסוג אחר. לכן קשה לתת קטע אחד. אולי, אם הייתי נאלץ לבחור, זה היה הקטע 'שבע פי שלוש'..."
כמו כן שאלתי את יוני בנוגע למלוטרון שצליליו נמצאים בשיר "לא טוב היות האדם לבדו". הנה תשובתו: "נראה לי הגיוני שזה אותו מלוטרון שהיה אז באולפני טריטון והשתמשתי בו גם בהקלטת 'פוגי בפיתה' של כוורת".
במעריב פורסמה על התקליט הביקורת הזו: "פעילותה הרציפה של להקת 14 אוקטבות הופסקה בעת האחרונה בשל השתתפותו של יוני רכטר בכוורת. אולם ההרכב המשובח הזה, שהגיש מספר הופעות קטן בלבד, ככר הספיק להוציא תקליט אריך נגן. אבנר קנר ויוני רכטר חיברו את כל הלחנים והעיבודים, וזהר לוי מלווה בתופים ואף מזמר. הגם שהמוצר אינו מגובש דיו, יש בו קטעים ("קטע איתי'', דמעות של מלאכים", "שבע פי שלוש") המעידים על כשרון המתבטא בהמצאות מקוריות ובביצוע כמעט מושלם. אבנר ויוני, שני תלמידי האקדמיה למוסיקה בת"א, מבליטים כאן את יכולתם ואת שיתוף הפעולה בטכניקת נגינה, בהרמוניות מורכבות, במעברים מעניינים ובהומור פרטי. ההקלטה עשתה, לדעתי, שרות לשניים בכך שהסתירה פגמים בצורת ההגשה ובשירה שהורגשו בהופעה. ניכר כאן פוטנציאל, אף גבוה, והשאלה היא, האם השניים יוכלו להתמיד בדרכם".
גם השיר "הסבון שבמקלחת" הוצג אז בפינה לשיפוטכם, של מצעד הגל הקל, כשבינתיים שירים אחרים שרכטר ניגן בהם כבשו את צמרת המצעד ואת המקום השישי.
כשהכל זורם!
באוקטובר 1975 קיבלו רכטר וקנר את ההזדמנות להופיע בתוכנית בשם "הכל זורם". זהר לוי כבר לא היה שם. זה היה מופע עם במה למוזיקה חיה שהתקיים במוזיאון תל אביב והוקלט על ידי גלי צה"ל. לצד רכטר וקנר עמדו על הבמה גם הפסנתרן משה זורמן, הבסיסט אבנר יפעת, החלילן שם טוב לוי, המתופף ג'רי גרבל והגיטריסט יצחק קלפטר. זמרים ישראלים שנתנו את קולם בפרויקט היו עדי עציון-זק, גידי גוב, אפרים שמיר ושלמה ידוב. בנוסף, הייתה גם רביעיית כלי מיתר עם הכנרית באה שרון-קרישן, הכנר אמיר שיף, נגן הויולה דן הנדלסמן והצ'לן יאן רדז'ינסקי.
סדר הקטעים במופע היה כזה:
שבע פי שלוש (מאת רכטר וקנר)
קטע איתי (מאת רכטר וקנר)
לך לשלום (לחן של משה זורמן למילים של ברטולד ברכט שתורגמו על ידי נתן זך)
המוות בקצה מחשבותיי (מילים: גידי רוזנטל ז"ל / לחן: אבנר קנר)
לא טוב היות האדם לבדו (מילים: נתן זך / לחן: רכטר וקנר)
קוראל עם וריאציות לפי נעימת "העיר באפור" מאת נעמי שמר (מאת דניאל שליט)
כן יאבדו (לחן של יאן רדז'ינסקי לפי א. גבעון)
תמונה (מאת יצחק קלפטר)
נמרוד (מאת רכטר וקלפטר)
(הפסקה בהופעה לפני חצי שני)
פה מינור (מאת רכטר וקנר)
נוקטורנו (מאת קנר)
בקצה השדה (מאת קנר לפי שיר של יהודה עמיחי)
אלגיה מרוקנת (מאת משה זורמן למילים של מאיר ויזלטיר)
כשצלצלת (מאת קנר לשיר של נתן זך)
קונצ'רזוטא (מאת רכטר)
סוף דבר (מאת דניאל שליט)
מטרת המופע הייתה להפיל את המחיצות בין סוגים שונים של מוסיקה וסוגים שונים של מוסיקאים. החזרות לקראתו נמשכו כמה חודשים עם הרבה תיקונים ושיפורים. על הצד המוסיקלי הופקד דניאל שליט והרבה תקוות נתלו בערב זה.
אבל למרות ההבטחה הגדולה והצלחת אותו ערב, 14 אוקטבות לא המשיכו לתקליט שני. מדוע נבצר מאיתנו עוד תקליט משובח של מוסיקה ישראלית? אבנר קנר נתן לי הסבר: "שנינו הפכנו עסוקים מיד אחרי זה עם אריק איינשטיין, ומשם דברים התגלגלו. אחרי שנים קצת נפגשנו על האפשרות לעשות אלבום שני, אבל זה לא יצא לפועל". כך פיספסנו את ההזדמנות לקבל עוד טעימה של להקת רוק חשובה שיצרה ללא פשרות.
יוני וגם אבנר המשיכו בסבנטיז לעבוד עם אריק איינשטיין. יוני גם הלחין והוציא, בשנת 1978, את לחניו המופלאים למילים של יהונתן גפן, תחת השם "הכבש השישה עשר". באוקטובר 1979 הוא סיים להקליט את תקליט הסולו הראשון שלו והנה כמה מילים שלי עליו:
הוא גילה אז לידיעות אחרונות: "היו לי התלבטויות רבות בנוגע לצד המוסיקלי. בכוונה כתבתי חומר חדש מפני שאינני אוהב דגירה. הכי חשוב זה ליצור כל הזמן. אסור לסמוך על הישגי העבר. תמיד צריך לחדש. הרגשתי אחריות לעשות דברים שאני מתכוון אליהם ושיש מאחוריהם משמעות. משום כך היה ברור לי ששם התקליט יהיה 'התכוונות'...".
כפי שציינתי, העבודה על התקליט ארכה חודשים רבים והדבר הביא גם להשקעה כספית רבה בו. רכטר בחר את הנגנים באופן קפדני ובלתי מתפשר, ולא משנה כמה כסף הם עלו עבור שירותיהם.
את עטיפת התקליט המיוחדת עיצבה אחותו של רכטר, מיכל לויט, ואת מילות השירים בו כתבו עלי מוהר, דן מינסטר ורכטר עצמו. ביניהם יש גם קטעים איסטרומנטליים נהדרים, אם זה קטע הנושא בעל הניחוח הקלאסי, "בתנועה מתמדת" (שנשמע עם השפעה טובה של צ'יק קוריאה ועליו אמר רכטר שהוא חש שה קטע שלא נגמר) או "פנטסיה" (שבו רכטר מפליא בנגינת סולו פסנתר וסיפר, "יש בו אווירה דמיונית שלקחה אותי לבחור בשם זה עבורו").
האלבום "התכוונות" אינו אלבום מסחרי. רכטר "הואשם" בעבר, בביקורות בעיתונים, שהפך את אלבום הסולו הראשון של גידי גוב לאלבום לא מסחרי, כשהקהל ציפה מגידי לתקליט הכי קליט שיש. אבל רכטר לא התעניין בשוק המסחרי אלא בהבעה מוסיקלית והעברת הרגשה, כשגם שיר שובב כמו "לא מכירים" מקבל באלבומו עיבוד מורכב, עם מקצבים משתנים באופן תזזיתי.
אלילי רוק פחות עניינו את יוני, אלא אמנים שמביאים את הרגש שלהם. בזמנו היו אלו אמני ג'אז וקלאסי (כמו גם הביטלס, מעולם מוזיקת הרוק והפופ) שמילאו את לבו. יצא לי לשבת עם יוני, כמה פעמים, ולדבר איתו על מוסיקה לעומק. אז שמתי לב שכשדיברנו על, למשל, הטריו של ביל אוונס - עיניו נדלקו יותר מכאשר ששמו של ג'ימי הנדריקס עלה בשיחתנו. זה אומר הכל.