תקליט ישראלי - מצב הרוח של שם טוב לוי

תחזיקו חזק, כי יש לי וידוי: שם טוב לוי, כן, האחד והיחיד, השאיר אותי עם טעם מר. ממש ככה! הסיפור הוא כזה: לפני כמה שנים טובות, הרמתי טלפון חדור מטרה – לראיין אותו לספר שכתבתי על הרוק הישראלי. הוא היה מהבודדים שחתכו אותי עם "לא" מהדהד, עוד לפני שהספקתי למצמץ. לא עזר שהסברתי שהמספר שלו הגיע אליי היישר משלמה גרוניך, שהתלהב מהרעיון ואמר, "שמי ישמח מאד לדבר איתך". גם לא הזיז לו שהדגשתי את החשיבות של המחקר שלי לתיעוד תרבות הרוק המקומית. שמי, בחוסר סבלנות מרגיז, פשוט התבצר בעמדתו, ואפילו לא טרח להקשיב לי ברצינות. מאז, אני מודה, המוזיקה שלו ממשיכה לרגש, אבל ברמה האישית? משהו שם נסדק. וחבל, באמת חבל.

אבל היי, אחרי ששפכתי את הלב, בואו נדבר על היהלום המוזיקלי שבגללו התכנסנו: התקליט המופתי ששמו "מצב רוח"! התקליט הזה, שיצא בחברת פולידור, לא היה סתם עוד צעד בקריירת סולו מפוארת של שם טוב (או שמי, לחברים), אלא הצהרה אמנותית מטלטלת של יוצר שכבר הטביע חותם ענק על הפסקול הישראלי, בזכות עבודתו עם אגדות כמו אריק איינשטיין וחברותו בהרכב פורץ הדרך, קצת אחרת.

ומה מחכה לכם בין החריצים? פצצת אנרגיה סגנונית! לוי רקח שם קוקטייל מתוחכם ונדיר בטירוף לאותם ימים בישראל. תחשבו רוק מתקדם פוגש ג'אז משובח עם סולואי חליל וירטואוזיים שרק הוא יודע לספק, נגיעות קלאסיות והלחנה גאונית לשירה עברית. התוצאה? יצירת מופת מורכבת, צבעונית ומרתקת. נכון, התקליט לא שבר קופות מיד עם צאתו, אבל אל תטעו – מדובר באחד התקליטים החשובים והמשפיעים שנולדו כאן.

התזמון, שנת 1976, ממקם אותו בנקודה קריטית בקריירה של לוי, ממש על סף הקמת להקת ששת בשנת 1977. והבחירה האמיצה שלו להלחין שירה כה עמוקה, כמו "שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג ו"צער הלילה" של דליה רביקוביץ, מוכיחה כמה רחוק הוא כיוון.

המסע של שמי לעולם הצלילים התחיל עוד בילדות. הוא נולד ברחובות ב-1950 למשפחה ממוצא בולגרי וספג מוזיקה קלאסית מהרגע הראשון. בגיל 13, חליל הצד נכנס לחייו והפך לסימן ההיכר שלו (ברור שלהקת ג'ת'רו טול האדירה נתנה לו השראה ענקית בהמשך!). הוא למד אצל הטובים ביותר: סרג'יו פיידמן מהפילהרמונית לימד אותו חליל, ובגיל 15 כבר כיכב במחזמר גברתי הנאווה. הוא המשיך ללימודים פרטיים אצל המלחין גיורא שוסטר בתיכון, ולאחר מכן העמיק בקומפוזיציה וג'אז אצל דוקטור צבי קרן, והשלים שנתיים באקדמיה למוזיקה בתל אביב.

ואז, בום! מפגש מקרי אחד, אבל איזה מפגש, עם אריק איינשטיין, שהיה כבר אלוהי הרוק, שינה הכל. איינשטיין, שתמיד חיפש את הדבר הבא, שמע במקרה את הנגינה של לוי. זה קרה כשבקומת הקרקע בביתו של אריק, ברחוב חובבי ציון בתל אביב, התגוררה בחורה בשם חנה שניגנה פסנתר קלאסי. מדי פעם בקעו מחלונה צלילי רביעייה קלאסית. הצלילים האלו לכדו את אוזנו של אריק, שהכניס ראש, הציג את עצמו, ושם, בין הנגנים, היה שם טוב. חנה מיד זיהתה את הפוטנציאל והציגה את לוי ככותב שירים שאסור לפספס. אריק לא היסס והזמין את שמי אליו. לוי התיישב ליד פסנתר לא מכוון והחל לנגן, ממלמל הברות במקום מילים, את מה שיהפוך ללהיט הענק, "שיר של אחרי המלחמה". אריק נדלק ומיד התיישב לכתוב מילים. כששמי תהה מי יעשה את העיבוד, איינשטיין הפתיע: "אתה!". לוי נלחץ, אבל אריק לא ויתר, והשאר היסטוריה. התוצאה המחשמלת נכנסה לתקליט יסמין של איינשטיין שיצא בשנת 1972, ופתחה דלת לשיתוף פעולה פורה וארוך שנים.

בשנים 1975-1974, לוי היה כוח מרכזי בשלישיית הרוק המתקדם המהפכנית קצת אחרת, לצד שלמה גרוניך ושלמה יידוב. הם כבשו במות בכל הארץ, ולמזלנו, השאירו אחריהם תקליט אחד שהוא פשוט וואו. אחרי שההרכב התפרק, לוי החליט שזה הזמן לתקליט סולו. באולפני טריטון האגדיים בתל אביב הוא אסף נבחרת חלומות של נגנים: אוהד אינגר על גיטרה בס ברוב הקטעים, מאיר ישראל בתופים בחלקם. ב"שירי סוף הדרך" ו"צער הלילה" הצטרפו אבנר יפעת בבס ומאיר פניגשטיין (הלא הוא פוגי מכוורת) בתופים. חיים רומנו הוביל בגיטרות, ויצחק קלפטר, גם הוא מכוורת, תרם את הגיטרה שלו בשני השירים האלו. שם טוב לוי עצמו שלט על פסנתר, פנדר רודס, אורגן, סינטיסייזר, קלווינט וכמובן, חליל. אלונה טוראל הפליאה בפסנתר חשמלי בקטע הנושא את שם התקליט, ואבנר קנר בפסנתר בקטע "אדג'יו". איזו נבחרת, אה?

סיפור קטן על "צער הלילה": לוי סיפר מאוחר יותר שדליה רביקוביץ' בעצמה שאלה אותו למה בחר לתת לשיר ניחוח מזרחי ואתני. תשובתו הכנה? זו המוזיקה שפשוט בקעה מתוכו כשהתחבר למילים.

את העטיפה האייקונית של התקליט עיצבה מיכל רכטר לויט (כן, האחות של), וז'ראר אלון צילם את פורטרט העטיפה הבלתי נשכח. שם טוב עצמו התקשה אז להגדיר אם זה ג'אז, פופ או קלאסי. אבל דבר אחד הוא ידע בוודאות: המוזיקה שלו מקורית!

למזלו, אחרי הנפילה הקטנה שחווה בסיום יצירת התקליט (קורה לטובים ביותר!), הגיעה הצעה מאריק איינשטיין לעבוד על תקליט שירי ילדים. בין לבין, לוי הספיק גם לכתוב מוזיקה למחזות של הלל מיטלפונקט כמו הקוף, שרגא קטן, ואפילו להצגת נוער בשם החתול במגפיים.

במשך שנים, להשיג עותק מקורי של התקליט היה משימה כמעט בלתי אפשרית, אז תארו לעצמכם את השמחה כשהוא יצא סוף סוף בדיסק בשנת 1994! עד אז, הוא כבר הפך לקלאסיקת קאלט מדוברת. ההוצאה הזו כללה, כמיטב המסורת, קטעי בונוס. הבולט ביניהם היה גרסה מחודשת ל"דון קישוט", דואט של שם טוב, אריק איינשטיין וארקדי דוכין. ואם להיות כן עד הסוף? לי זה קצת קלקל. הוספת בונוסים מתקופות אחרות שם? זה הרגיש כמו לערבב מלפפון עם עוגת קצפת – שניהם מעולים, אבל לא ביחד! בשנת 2008 יצאה מהדורה נוספת, שעברה רימסטר רציני, וגם היא באה עם עוד קטעי בונוס.

אז נכון, היתה אכזבה אישית, אבל אי אפשר לקחת משם טוב לוי את הגאונות המוזיקלית שלו, ותקליט הסולו הראשון שלו, מצב רוח, הוא הוכחה נצחית לכך!

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459