השיר שלנו: אלטון ג'ון בשנת 1970

אלטון ג'ון - הזמר של קינג קרימזון?!

בסוף 1969 התפרקה להקת הרוק המתקדם, קינג קרימזון, והגיטריסט שנותר להמשיך אותה, רוברט פריפ, שלח הודעה בדבר הצורך במציאת נגנים חדשים וזמר. הדבר הוביל לכך שאחד ממנהלי הלהקה סגר באופן נמהר עם זמר על הקלטות השירה לאלבום השני של קרימזון, כשהתהליך ליצירתו יתחיל.

שם הזמר היה אלטון ג'ון, אך ברגע שפריפ שמע את אלבומו, EMPTY SKY שיצא ב-1969, הוא הבין שאלטון ממש לא מתאים לו והחליט לבטל את העסקה. אלטון עדיין קיבל 250 ליש"ט כפי שהובטח לו, למרות ששירותיו להקלטה בוטלו.

בתמונה, עטיפת תקליטה השני של קינג קרימזון, THE WAKE OF POSEIDON, וללא אלטון.

ב-20 במרץ בשנת 1970 יצא התקליטון BORDER SONG. צד ב' בא עם השיר BAD SIDE OF THE MOON, שלא ייכלל באף אלבום.

בעיתון מלודי מייקר נכתב בביקורת עליו, יום לאחר צאתו: "זה ביצוע מלא משמעות שיש בו המון השפעה מלהקת הבאנד. אלטון הוא זמר ויוצר מוערך, שנשמע טיפוס בודד. זה ודאי יהיה להיט". ובכן, הנבואה של ההצלחה לא הוגשמה עם המוצר הזה, שלא נמכר היטב באנגליה.

ב-10 באפריל בשנת 1970 יצא תקליט הסולו השני של אלטון ג'ון שנקרא כשמו. הוא נחשב לקלאסיקה ברורה, עם שירים כמו YOUR SONG ו- BORDER SONG. אך בזמנו הוא לא נמכר היטב והיה צריך שיקרה משהו לעורר מכירות.

Your Song / I Need You To Turn To / Take Me To The Pilot / No Shoe Strings On Louise / First Episode At Hienton / Sixty Years On / Border Song / The Greatest Discovery / The Cage / The King Must Die

בעיתון NME נכתב אז בביקורת על התקליט: "אפשר לחשוב שהזמר הזה הגיע מאמריקה. הוא שר במבטא אמריקאי מאנפף ואותנטי. לשירים שלו יש תחושה שחוצה גבולות - ועדיין, אלטון נולד במידלסקס".

בעיתון מלודי מייקר נכתב בביקורת: "זה נחמד לראות את קאט סטיבנס ואת אלטון ג'ון מספקים את התשובה הבריטית לניל יאנג וואן מוריסון. התקליט הזה של אלטון טוב יותר מהראשון שלו. זה ממש תקליט טוב".

ב-19 ביוני בשנת 1970 יצא תקליטון חדש, עם שני שירים שלא מופיעים באף אלבום - ROC'K'NROLL MADONNA ו- GREY SEAL.

השיר המרכזי בתקליטון הוא שיר רוקי עם מילים שנכתבו, כרגיל, על ידי ברני טאופין. עם כל הרצון הטוב, התקליטון לא נמכר כהלכה, למרות האפקט של הקהל החי שהולבש על ההקלטה האולפנית (ובאופן מרושל). השיר בצד השני קיבל, בשנת 1973, גרסה מהירה יותר שנכללת באלבום הכפול, GOODBYE YELLOW BRICK ROAD.

ב-3 ביולי בשנת 1970 יצא בארה"ב תקליטון, עם אלטון ג'ון ששר את השיר FROM DENVER TO LA. בקרדיט התקליטון נכתב שמו בטעות כאלטון ג'ונס. השיר, שהוקלט באולפני אולימפיק בלונדון, נכלל בסרט THE GAMES.

אלטון וחברת התקליטים שלו דרשו להפסיק להדפיס את התקליטון, כדי שלא יפגע בשמו הטוב. מאז הפך תקליטון זה פריט לאספנים.

ב-25 באוגוסט בשנת 1970, פתח אלטון ג'ון סידרת הופעות במועדון 'טרובאדור' שבלוס אנג'לס.

אלטון ג'ון היה בשנת 1970 פסנתרן-זמר-יוצר לא מוכר בארה"ב, כשפסע לבמה במועדון זה. היה זה המופע הראשון שלו מעבר לים. עם סיום ההופעה הזו, שבמהלכה הציג את רוב שירי אלבומו השני החדש וגרסה רוקיסטית ל'נשות הונקי טונק' של הסטונס - הוא כבר היה בגדר סנסציה.

בעל המועדון, דאג ווסטון, סיפר: "זה היה מופע לא רגיל. הייתי מהופנט. אני ושאר האנשים שם לא ראינו מישהו מנגן על פסנתר כך. הוא אפילו עשה תרגילי אקרובטיקה מרשימים וניגן בפסנתר כשרגליו מונפות באוויר. הוא ממש התעופף שם. היו רגעים בהם רק ידיו היו על הפסנתר ושימשו כקשר היחיד שלו עם האדמה".

לא רק אלטון התעופף באותו ערב באוויר. גם הקריירה שלו זינקה אל על. הוא עצמו לא האמין לקבלת הפנים הנלהבת שזכה לה שם. בקהל נכחו ליאון ראסל, ניל דיאמונד, המפיק קווינסי ג'ונס וגם דייויד קרוסבי וגרהאם נאש. כולם עצרו נשימתם. שאר הופעותיו שם הפכו לסולד-אאוט באופן מיידי. השמועה פשטה כאש בשדה קוצים.

המתופף של אלטון, נייג'ל אולסון, סיפר כי יום לאחר הופעת הבכורה הוא הסתובב בשדרת סנטה מוניקה ואנשים ניגשו אליו להחמיא על ההופעה של אתמול.

אחד האלמנטים שהממו את הקהל בטרובאדור היה הניגוד בין אלטון הפרפורמר מול אלטון שבתקליטים, שהופקו באופן קפדני עם תזמורת גדולה מאחוריו.

הבסיסט, די מאריי, סיפר אז לרולינג סטון: "עשינו המון רעש. זה היה משהו חדשני ואלטון ערך ניסויים מוסיקליים ותיאטרליים על הבמה. מה גם שהיינו צריכים, כשלישייה, לחפות על המחסור בתזמורת. אנשים ממש השתגעו מאיתנו. כי הם שמעו בזכות ההופעות החיות את השירים האלו באופן רענן ושורשי לגמרי".

נייג'ל אולסון: "אלטון הוא בחור ביישן אבל הוא השתנה לגמרי על הבמה. כבר בהופעה הראשונה בארה"ב הוא שם על עצמו אוזני מיקי מאוס, שקנה בביקור שעשינו בדיסנילנד לפני כן, והחל לקפוץ על הפסנתר. משם התחיל הטירוף. די הסתכל עליי במבט של אחד שלא מאמין למה שקורה מולו".

השם של אלטון הפך לסחורה חמה ביותר וכולם רצו לראותו בסיבוב ההופעות הראשון הזה בארה"ב. חברי להקת THE BAND, אותם הוא העריץ כל כך, טסו מבוסטון לפילדלפיה רק כדי לצפות בהופעתו שם. אלטון ושני נגני הליווי שלו הבינו כי חייהם לא יהיו אותו הדבר מעתה והלאה.

ולא, אלטון לא שר במועדון הזה את 'רוק הקרוקודיל', למרות שהסרט (המיותר, לטעמי) 'רוקטמן' גרס כך באופן תמוה.

ב-2 באוקטובר 1970 הופיע אלטון ג'ון ברויאל אלברט הול. הלהקה הראשית בערב זה הייתה FOTHERINGAY.

אז הנה קודם כל הביקורת שפורסמה במלודי מייקר, מאת ריי קולמן: "השילוב של להקת פות'רינגיי לצד אלטון ג'ון נראה בהתחלה כדבר מסוכן. למרות ששניהם נמצאים באותו מעמד, הסגנונות שלהם שונים מדי מלמשוך קהל ליהנות משתי ההופעות באופן שווה. אבל שניהם הציגו הופעות נהדרות ביום שישי האחרון ברויאל אלברט הול. השילוב שלהם הוכיח שאפשר להפיל מחיצות, כשהמוסיקה מצוינת.

ההצלחה של שני האמנים הייתה במעורבותם במוסיקה שלהם. כתיבת השירים של אלטון הובילה לנגינת פסנתר מלאת רגש. להקת פות'רינגיי הייתה קצת מרוחקת מהקהל שלה, מבחינת הגשה.

אלטון הופיע במחצית הראשונה. הוא הגיע אחרי סיבוב הופעות מוצלח באמריקה. הוא היה במצב מעולה. הקול שלו חזק כמו זה של דילן, עם גמישות רבה יותר אך פחות דמיון בכתיבת השירים. הוא כוח חזק מאד בסצנת המוסיקה העכשווית.

אבל לחניו פה ושם קורסים בגלל הצורך שלו לבצע אקרובטיקה על הבמה. עדיין, בשירים הטובים הוא ממש היה שם. שירים כמו SIXTY YEARS ON והשיר החדש שלו, INDIAN SUMMER.

לפות'רינגיי היה הרבה מה לעשות כדי להמשיך בהצלחה את המופע שלו. אין ספק שקולה של סנדי דני הוא החותם של הסיפור. היא שרה בקול טהור וטבעי וזה היה מרגש לשמוע אותה שרה ומנגנת בפסנתר את השיר NOTHING MORE. אבל זו הייתה טעות לעשות את השיר SILVER THREADS כי הוא נמשך ונמתח יותר מדי. יש הרבה כשרון בלהקה הזו אך הוא עדיין לא מומש לחלוטין".

עד כאן הביקורת והנה הסברים שלי; אלטון בדיוק חזר מהופעות מוצלחות במועדון ׳טרובאדור׳ שבלוס אנג׳לס. באנגליה הוא עדיין היה אמן לא ידוע וברויאל אלברט הול הוא חימם להקת פולק-רוק ושמה פות׳רינגיי (FOTHERINGAY), עם הזמרת סנדי דני.

סנדי עזבה, זמן קצר לפני כן, את להקת פיירפורט קונבנשן. המפיק ג׳ו בויד, שהפיק את פיירפורט קונבנשן, התחנן בפניה שתפצח בקריירת סולו. סנדי לא רצתה בכך והעדיפה לחבור לבן זוגה, טרבור לוקאס, במטרה להקים להקה משותפת, פות׳רינגיי. בויד נאלץ להסכים, כדי לא להפסיד אותה. לוקאס פירק באותו זמן להקה בשם ECLECTION ואחת הסיבות שבגללן סנדי עזבה את פיירפורט קונבנשן הייתה בגלל רצונה לעבוד עמו.

בספטמבר 1970 ביקש בויד מחלק מחברי להקת פות׳רינגיי להגיע לאולפן כדי להקליט עם אלטון ג׳ון וזמרת בשם לינדה פיטרס (שבהמשך הפכה להיקרא לינדה תומפסון, עם נישואיה לגיטריסט ריצ׳ארד תומפסון) סשן ובו ביצועים שלהם לשירים שכתב הכישרון החדש שלקח תחת חסותו ושמו ניק דרייק.

הסשן נערך בשעות אחה״צ ואלטון ניגן בו מול האחרים גם שירים שהלחין. השאר התענגו והבינו כי מולם יוצר מיוחד. לקראת הופעתה של פות׳רינגיי הבינו חבריה שחסר להם אמן חימום להופעה ברויאל אלברט הול. ניק דרייק לא היה זמין (או לא כשיר, מבחינה נפשית) וחברי פות׳רינגיי שניגנו בסשן ההוא עם אלטון המליצו עליו לסנדי דני וטרבור לוקאס.

לוקאס שמע על אלטון פה ושם, אך לא תהה על קנקנו וסמך על חבריו. הוא התקשר לאלטון והציע לו את עמדת החימום.

באותו ערב ברויאל אלברט הול הלכו סנדי דני וטרבור לוקאס לקהל כדי לצפות בהופעתו של אלטון. השאר חיכו מאחורי הקלעים כי כבר שמעו אותו בסשן ההקלטה וציפו לאותו דבר ממנו. אבל אלטון לא ריחם באותו ערב. הוא עלה לבדו לבמה וסחף את הקהל עם נגינה ייחודית בפסנתר, שירים נהדרים וכריזמה כובשת.

עם תום ההופעה ועם שאגות הקהל אצה סנדי אל מאחורי הקלעים כשהיא המומה ומזועזעת. היא מלמלה, ׳כיצד אנחנו אמורים לעלות עכשיו לבמה?׳. ההופעה שלה ושל להקתה הייתה מאכזבת בהתאם. אלטון עזב את המקום מיד אחרי הופעתו ושנים לאחר מכן כתב בספרו האוטוביוגרפי:

"כמו מה שהיה איתי לפני כן במועדון טרובאדור, ברויאל אלברט הול חשבו שיקבלו זמר עדין ורגיש. האמן המתאים למשבצת הפולק-רוק. במקום זה הם קיבלו אמן רוק'נ'רול שלבש בגדים נוצצים ועשה עמידת ידיים על הפסנתר. להקת פות'רינגיי לא יכלה לעלות בבטחה אחרינו, כי היה לי ולנגניי כל כך הרבה אדרנלין...

...וכשהאדרנלין הזה ירד הבנתי את הטעות שעשיתי והרגשתי נורא. סנדי דני הייתה אחת הגיבורות שלי וזה היה אמור להיות הערב שלה ואני הרסתי לה ולחבריה את הכל. ברחתי הביתה מבועת, עוד לפני שהם עלו לבמה".

ב-26 באוקטובר בשנת 1970 יצא התקליטון עם השיר YOUR SONG. ברני טאופין סיפר על השיר, בשנת 1971: "זה שיר שנועד להיכתב כאילו נוצר על ידי מישהו שלא כתב שיר מימיו. אני חי בעולם של פנטזיות. ספרי ילדים מהפנטים אותי. אני לא קורא עיתונים או מקשיב לחדשות בטלוויזיה".

השיר יגיע למקום ה-7 במצעד הבריטי.

ב-30 באוקטובר בשנת 1970, יצא האלבום של אלטון ג'ון, TUMBLEWEED CONNECTION.

Ballad Of A Well-Known Gun / Come Down In Time / Country Comfort / Son Of Your Father / My Father's Gun / Where To Now St. Peter? / Love Song / Amoreena / Talking Old Soldiers / Burn Down The Mission

עטיפת האלבום צולמה בתחנת רכבת בשם BLUEBELL RAIL, שנמצאת במרחק חצי שעה נסיעה דרומה מלונדון. אלטון ג'ון וברני טאופין מצולמים בה וצבע העטיפה החום הוסיף לקונספט של המערב הפרוע.

ברולינג סטון נכתב בביקורת עליו בזמנו: "הביקורת היחידה שנשמעה על האלבום הראשון שלו שיצא באמריקה, 'אלטון ג'ון', הייתה שההפקה גרנדיוזית מדי. הלחנים היו מעולים, והמילים לרוב טובות מאוד, והביצועים ללא רבב. עם זאת, אלטון אכן הלך לאיבוד ברבים מהשירים, וכמו רבים ממעריציו, אני שמח שהוא הפחית קצת מזה בתקליט החדש. למעשה, ההסתייגות העיקרית שלי מהאלבום החדש היא שהוא לא הלך מספיק רחוק.

התקליט מתרכז במילים של ברני טאופין. כמו הבאנד וקרידנס, ששתיהן השפיעו עליו, טאופין כותב על הדרום והמערב האמריקני המיתולוגי ונראה שהוא מעדיף את העבר על ההווה כנושא קונספט. אלימות היא חלק חשוב מאוד בחזון שיצר כאן טאופין ומספר שירי האהבה באלבום מבטאים רגשות מיושנים ותוהה אם ההקשר מובן עד עכשיו או שזה מייצג סטייה מהגישה ההיסטורית.

הקונסטרוקציות של טאופין לרוב מביכות וקשות לשיר ולפעמים העמימות יוצאות משליטה. הוא לא תמלילן גדול אבל הוא בהחלט מעניין והוא מספק לאלטון ג'ון כלי מצוין להביע את עצמו. אלטון ג'ון הוא זמר משובח ברוח הנשמה-פולק. השירה שלו והלחנים שלו באלבום הזה טובים במיוחד. מה שלא כל כך מרגש הוא העיבודים העמוסים שנראים מפזרים את האנרגיה של הביצועים. מרגיז במיוחד השימוש החוזר בכלים כגון מפוחיות, גיטרות סטיל ונגיעות הפקה אחרות. זה נשמע מסובך מדי לאוזני וגישה פשוטה יותר הייתה משאירה יותר מקום לאלטון לזרוח, ללא הסחת דעת.

רוב השירים אמנם כוללים רק בס, תופים, פסנתר וגיטרה אבל כל אחד כל כך עמוס שהסאונד מאבד את המיקוד שלו. הפסנתר של אלטון עומד במרכז וסגנונו המסונכרן מדי תורם לסגנון המפוצל ולעיתים כאוטי של השירים. מקום אחד שבו דברים מסתדרים הוא בשיר MY FATHER'S GUN. מקהלת הנשמה הגדולה מעלה את התמונות המתאימות בצורה מבריקה. גם הסאונד הגדול ב- BURN DOWN THE MISSION יעיל, וההתחלה של AMOREENA פשוט מעולה. ובכל זאת, נגינה מצומצמת כמו בשירים TALKING OLD SOLDIEWRS ו- LOVE SONG אולי הייתה מעניקה לאלבום עומק אישי גדול יותר.

זה עדיין אלבום מרגש, כזה שניגנתי בלי סוף במשך שבוע, אבל זו גם הזדמנות שהוחמצה ובפעם הבאה אני מקווה שהוא ילך עד הסוף ויגיע לשום דבר מלבד הבסיס. הוא אחד הבודדים שהוא טוב מספיק כדי לא להזדקק לשום דבר אחר".

עד כאן קול מבקר העבר. אז בואו תלגמו בירה, תאכלו נזיד שעועית חם (לא יותר מדי...), תקפצו על הסוס ותתחילו לדהור. יש פה, לטעמי, את אחד משיאיו של אלטון כיוצר וכמבצע.

ב-17 בנובמבר בשנת 1970, הוקלט אלטון ג'ון בהופעה חיה בניו יורק, במסגרת תכנית רדיו. חלק מההקלטה ייצא בשנה הבאה כתקליט. באירופה זה ייצא בשם 17-11-70 בעוד שבארה"ב זה ייצא בשם 11-17-70. זאת כדי להגיד, מן הסתם, באיזה יום זה הוקלט.

Take Me To The Pilot / Honky Tonk Women / Sixty Years On / Can I Put You On / Bad Side Of The Moon / Medley: Burn Down The Mission - My Baby Left Me - Get Back

בסוף שנת 1970 החל אלטון ג'ון לפרוץ חזק באנגליה, כשבארה"ב הוא זינק בפופולאריות שלו עוד לפני כן. התקליטון הראשון המצליח שלו (YOUR SONG) יצא באנגליה רק בתחילת 1971. בארה"ב כבר צעדו אז שני שירים שלו במצעד - השיר שציינתי וגם BORDER SONG. המצב היה דומה גם בשוק התקליטים מבחינתו. בארה"ב הוא קיבל הכרה ותהודה מהירה יותר מאשר באנגליה. זאת למרות שבאנגליה יצא תקליטו השני, שנקרא על שמו, כמה חודשים לפני כן, זכה לביקורות נלהבות אך המכירות לא הרקיעו שחקים.

אלטון הבין שכדי להצליח באמת הוא חייב להופיע הרבה. לכן הקים בסוף 1970 טריו משלו, עם הבסיסט די מאריי והמתופף נייג'ל אולסון. האחרון הגיע אליו לאחר שעזב את להקת אוריה היפ. דרך אגב, מאריי ואולסון היו חברים יחדיו לפני כן באחד הגילגולים הפחות ידועים של SPENCER DAVIS GROUP.