עוד זוויות שאולי לא הכרתם על - הגיטריסט מייק בלומפילד.

מייק בלומפילד מוכר כאחד הגיטריסטים הטובים בעולם שרבים לא מכירים. הוא ניגן עם בוב דילן, אל קופר, פול באטרפילד ועוד. אבל הוא גם היה דמות טראגית שמצא את מותו במכונית.

הניסיון המקצועי המשמעותי הראשון שלו היה בשיקגו עם הרכב שנקרא THE GROUP. לאחר מכן, הוא הצטרף ללהקת הבלוז של פול באטרפילד, השתתף במספר הקלטות עבור בוב דילן, ועזב את באטרפילד כדי להקים להקה משלו, ELECTRIC FLAG.

בלומפילד הוא שמאלי ולדבריו לא הצליח לנגן היטב בהתחלה. הוא לקח שיעורים במשך כשנה ולמד לנגן מקצבי ריקוד. סביב גיל 15 כבר נחשב לנגן רוק'נ'רול מפלצתי שניגן חומרים של צ'אק ברי. הוא נמשך לנגני גיטרה כמו ג'ימי ברטון וסקוטי מור. עבורו, הנגינה בגיטרה הייתה ביטוי טהור, והוא הגדיר את עצמו כמשורר ללא ידיים כאשר הוא מנגן, מכיוון שהגיטרה אפשרה לו להתבטא בצורה ברורה יותר מכל דבר אחר.

הסצנה של שיקגו הורכבה באותם ימי סיקסטיז מאספנים והיסטוריונים של בלוז, ושם הוא פגש נגנים ותיקים שחיו בעיר. בגיל 18 הוא הקים להקה וניגן בפסנתר יחד עם ביג ג'ו ויליאמס, בעוד צ'ארלי מאסלווייט ניגן במפוחית. בעיות כלכליות? לא היו לו. הוא הגיע ממשפחה עשירה ואבא שלו אמר לו שלא ידאג בנוגע לכסף - שרק ידאג לפתח את הכישרון שלו. מייק, הבן הממושמע, לא היה צריך יותר מזה.

זה היה כשבלומפילד הגיע למועדון מגו בשיקגו, כאשר פול באטרפילד חיפש מישהו שינגן גיטרת סלייד עבור תקליט חדש שלו. מפיק התקליטים פול רוטשילד בחן אותו, ובלומפילד נבחר לנגן בהקלטה. למרות שבהתחלה הוא לא חיבב את באטרפילד ברמה האישית, הוא הצטרף אליו מכיוון שלדעתו זו הייתה הלהקה הטובה ביותר באותה תקופה וסמי ליי היה המתופף הטוב ביותר שניגן איתו אי פעם. בלומפילד העריך את האופן שבו באטרפילד נטמע לחלוטין בסביבת הבלוז והפגין קשיחות מוחלטת ואותנטית של הרחוב.

במקביל, בלומפילד פגש את בוב דילן במועדון בשיקגו שנקרא THE BAR. זמן קצר לאחר מכן, דילן התקשר אליו משום מקום כדי להקליט את השיר LIKE A ROLLING STONE. בעקבות כך, בלומפילד קנה בפעם הראשונה בחייו גיטרת פנדר טלקאסטר. הוא תיאר את ההקלטות עם דילן כמאוד לא מאורגנות ומוזרות, שנמשכו יום עד שלושה ימים לכל היותר. לדבריו, דילן לא ניהל דבר באולפן, אלא רק שר את שיריו וראה את תפקידו ככותב בלבד, בעוד עיבוד המוזיקה הוטל על הנגנים. כאשר נאלץ לבחור בין להמשיך עם דילן או עם באטרפילד, בלומפילד בחר בבאטרפילד כי הרגיש ששם הראש שלו נמצא.

עזיבתו את להקתו של באטרפילד נבעה מכך שהוא הרגיש מתוסכל ומשום שהגיטריסט השני בלהקה, אלבין בישופ, רצה לנגן גיטרה מובילה, מה שגרם לבלומפילד להרגיש שדוחקים אותו הצידה לנגן גיטרה שנייה. הוא רצה להקים להקה משלו. כך קמה להקת ELECTRIC FLAG. הלהקה הפכה ללהקה בסגנון נשמה במידה רבה בגלל אישיותו הדומיננטית של המתופף בה, באדי מיילס. הופעת הבכורה של ההרכב התקיימה בפסטיבל מונטריי. בלומפילד הרגיש שהם ניגנו בצורה נוראית, אך הקהל אהב אותם. באותה הופעה ניגן גם ג'ימי הנדריקס, שבלומפילד התרשם ממנו עמוקות וראה בו כישרון יוצא דופן.

בלומפילד החזיק בדעות מוצקות על עמיתיו. הוא ראה באריק קלפטון מוזיקאי מושלם וגיטריסט נטול פגמים שמנגן בלוז באופן בלעדי. מנגד, הוא העביר ביקורת חריפה על להקות מסן פרנסיסקו. הוא לא העריך את הגרייטפול דד או את BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY, או את ג'פרסון איירפליין או קאנטרי ג'ו אנד דה פיש, וטען שהם חובבנים. עם זאת, הוא אהב מאוד את שירתה של ג'ניס ג'ופלין. הוא ציין את פיט טאונסנד, ג'ורג' האריסון והנרי וסטין מלהקת CANNED HEAT כנגנים נהדרים. יורמה קאוקונן (מג'פרסון איירפליין), לדעתו, לא היה נגן גיטרת רוק מהטובים ביותר אלא יותר טכנאי. הוא התייחס גם לאלברט קינג וטען שהלהקה שלו הורכבה מנגנים חלשים ועייפים, אך אלברט עצמו ניגן בצורה יוצאת דופן ומרגשת.

עבור בלומפילד, הבלוז הטוב ביותר היה בלוז מושר, וזאת משום שמוזיקה קולית היא בעלת עוצמה רגשית גדולה. הוא הבחין בין בלוז למוזיקת נשמה, והסביר שמוזיקת נשמה מגיעה מהכנסייה וכוללת אלמנטים של גוספל ווירטואוזיות קולית, בעוד בלוז הוא מוזיקת ברים פשוטה וחילונית יותר. ארית'ה פרנקלין הייתה בעיניו הייצוג המושלם של מוזיקת נשמה וזמרת הרית'ם אנד בלוז הטובה מכולן, כשהוא תיאר אותה כזמרת נוקשה ודינמית ביותר. שני מוזיקאי הבלוז הגדולים ביותר לדעתו היו בי.בי קינג וריי צ'ארלס. כאשר נשאל האם הוא מחשיב את עצמו כאיש בלוז או כוכב רוק, בלומפילד השיב שבראשו הוא איש בלוז שיודע הכל על הצורה המוזיקלית הזו, אך במקביל הוא מודע לחלוטין לכך שהוא כוכב רוק'נ'רול.