top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-16 באוקטובר בעולם הרוק

עודכן: 3 בינו׳




כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-16 באוקטובר (16.10) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "התיאוריה שלי היא שבכל פעם שהתעשייה מקבלת עוצמה וחשיבה תאגידית שולטת במה שהיא המוזיקה, אז המוזיקה מחווירה" (פול סיימון)


ב-16 באוקטובר בשנת 1974 יצא התקליט IT'S ONLY ROCK'N'ROLL של הרולינג סטונס. יש הרואים בו את הסוף של הלהקה במתכונת הרוק'נ'רול האמיתית שלה.



SIDE 1

1. If you Can't Rock Me

2. Ain't Too Proud To Beg

3. It's Only Rock 'N' Roll (But I Like It)

4. Till The Next Goodbye

5. Time Waits For No One


SIDE 2

1. Luxury

2. Dance Little Sister

3. Of You Really Want To Be My Friend

4. Short And Curlies

5. Finterprint File


אפשר לומר כי התקליט הזה הוא שלב המעבר האמיתי של הסטונס, מלהקה מחוספסת ללהקה של הפקות. לכן, שם האלבום נראה קצת תלוש. גם העטיפה, בה מצוירים חברי הלהקה כשהם הולכים על שטיח אדום כשנימפות רבות מנסות לגעת בהן, נראית כדבר שהסטונס של שנת 1969 לא היו חושבים לשים.


עם זאת, זכתה עטיפה זו כטובה ביותר, בשנת 1974, מטעם קוראי עיתון NME. מעצב העטיפה, גאי פילארט, עבד אז גם על העטיפה של התקליט DIAMOND DOGS, מאת דייויד בואי. קית' ריצ'ארדס מיהר להסביר: "העטיפה שלנו תמימה לעומת העטיפה של דייויד. אצלנו אין רמז לאיבר מין זכרי". מיק הוסיף: "אני מאד מעריך את דייויד, למרות שתקליט ההופעה שלו, DAVID LIVE, היה נוראי. אם הייתי מקבל את הביקורות הרעות שהוא קיבל על האלבום הזה, לא הייתי מקליט יותר לעולם. מה שבטוח, אני לא מעז לנעול נעליים חדשות ומיוחדות מול דייויד כי הוא בטח יגנוב מיד את הרעיון".


הזמנים השתנו. זה גם התקליט הראשון שהופק על ידי ג'אגר וריצ'ארדס, תחת השם הבדוי THE GLIMMER TWINS, כשהמפיק הקבוע, ג'ימי מילר, הובל לכיוון היציאה, כפי שריצ'ארדס סיפר בזמנו: "הגענו למצב בו ג'ימי כבר הפך אותנו להרגל. הוא כבר התרגל להוציא איתנו תקליט כל שנה והריגוש שלו מזה נעלם. מיק ואני החלטנו שיש לנו מספיק ידע לעשות זאת בעצמנו".


מיק טיילור, הגיטריסט שהצטרף בשמחה גדולה ללהקה באמצע 1969, עשה פה את עבודתו האחרונה כחבר בלהקה. כמות הסמים שמסביב הכריעה אותו, כמו גם התמרמרות על ענייני קרדיטים בכתיבת שירים בתקליט.

בזמן אמת, התקליט התקבל באהבה על ידי התקשורת. עיתון NME: "כמה שאני אוהב את האלבום הזה! כי הוא מביא לנו בדיוק את מה ששאר האמנים שאנו משקיעים בהם המון, באמונה עיוורת, מביאים לנו רק בהבטחות". עיתון מלודי מייקר: "האלבום הזה חשוב, כי הסטונס הם הדבר ואין מישהו שנמצא קרוב אליהם".


ברולינג סטון נכתב בביקורת: "זהו אלבום נואש שמתריע בסוף צד אחד ש'חלומות על הלילה יעלמו עם עלות השחר', ומצד שני ש'מישהו מקשיב, לילה טוב, שינה ערבה'. זה אלבום רוק'נ'רול כי הוא כל כך אלים.

ברמה הפשוטה ביותר, האלבום עוסק בפסיכוזה של להיות בלהקת רוק'נ'רול ולעשות זאת ככוכב. ברמה אחרת יש יחסים בין להקה לקהל שלה כמטפורה ליחסים הטפילים בין גבר לאישה. כמיטב המסורת של הרוק'נ'רול, האלבום מתהדר בצורה משכנעת בחוצפה שלו. הרגע האופייני לו ביותר הוא התוף של צ'ארלי ווטס בשיר הנושא. הוא מהדהד כמו קול של רובה ציד. האלימות הזו - שמועברת באמצעות השירה, המילים והמוזיקה - הופכת את זה לאחד התקליטים המסתוריים ביותר, כמו גם האפלים ביותר של הרולינג סטונס".


שיר הנושא של התקליט נחשב על ידי רבים כמשהו שנוגן על ידי הלהקה שנראתה מקפצת בקליפ שלו, בתוך אוהל עם קצף. אבל האמת שונה, כפי שסיפר הבסיסט ביל ווימן: "הגירסה הזו של השיר הוקלטה במקור בבית של רון ווד. מיק ג'אגר ורון בגיטרות, וילי ויקס בבס וקני ג'ונס בתופים. ההקלטה הזו הובאה אחר כך לאולפן ואנחנו הוספנו עליה עוד כמה תוספות". התקליטון עם שיר זה יצא כחודש לפני התקליט והפך לאחד הפחות מצליחים במצעדים, בהיסטוריית הלהקה.


ב-16 באוקטובר בשנת 1978 יצא אלבום חדש לאלטון ג'ון ושמו A SINGLE MAN. היה ברור לכל שמשהו קרה לו. משהו מאבקת הקסמים שלו נעלמה אז והיו שני אנשים שנעלמו מעולמו ואולי בגללם זה כך.



SIDE 1

1. Shine On Through

2. Return To Paradise

3. I Don't Care

4. Big Dipper

5. It Ain't Gonna Be Easy


SIDE 2

1. Part-Time Love

2. Georgia

3. Shooting Star

4. Madness

5. Reverie

6. Song For Guy


כפי ששם התקליט מרמז, יש פה גבר רווק שמתכונן לנקודת המפנה החשובה ביותר בקריירה שלו. אלטון, מותש לגמרי, נתן ללהקת ההופעות שלו הפסקה מתפקידה באמצע קיץ 1976, כמה חודשים לאחר הקלטת האלבום BLUE MOVES. באסיפה השנתית של חברת התקליטים העצמאית של אלטון, שהתקיימה ב-22 באוקטובר 1976, גאס דאדג'ון המפיק ביקש לדבר. הוא הפיק את תקליטיו של אלטון מתחילת הדרך אך התנגד נחרצות לאופן בו הנהלת חברת התקליטים הזו (רוקט רקורדס) נהגה כלפיו. המפיק דפק על השולחן והמטיר בעיות שלדעתו היה צורך לתקן בדחיפות. כשסיים, השתררה שתיקה ארוכה. "טוב, בכנות, גאס", אמר ג'ון ריד - המנהל של אלטון, "אנחנו לא מסכימים איתך". ואז גאס ענה, "אז מה שאתה אומר זה שאתה לא מסכים עם שום דבר שהצעתי, ואתה מבין שאם הדברים האלו לא יוסדרו, אני אצטרך ללכת מכאן?". שאלתו לא נענתה והוא יצא נסער מהחדר. הוא ציפה שיתקשרו אליו שוב, אבל זה לא קרה. אלטון היה בדעה שאחרי

שהם הפיקו כל כך הרבה אלבומים ביחד, כנראה שהגיע הזמן לקחת הפסקה, והוא איפשר לדרמה הזו להתנהל מבלי שיצטרך להתערב.


הפרידה הזו, והתוצאות המאכזבות של האלבום BLUE MOVES, הביאו את אלטון להעריך מחדש גם את השותפות שלו עם התמלילן ברני טאופין. האם הם עדיין רצו את אותם הדברים? האם הם עדיין היו על אותו כוכב? גם למחבר התמלילים היו שאלות על יחסי העבודה שלהם: "לא חשבתי שיש ברירה אלא לקחת הפסקה", התוודה טאופין מאוחר יותר בראיון. "פחדתי להמשיך. הייתי מפוחד מכישלון. אני בטוח שסמים, אלכוהול, העניין הגיאוגרפי, הכל תרם. אבל הגרעין הבסיסי של זה היה, אני לא יודע אם ידענו מה אנחנו רוצים לעשות בצעד הבא, או אם נוכל לעשות את זה". ההפסקה המקצועית הוחלטה בהסכמה משותפת בין השניים, וזה התרחש ללא חריפות. עם זאת, זה הביא לסוף תור הזהב של יצירת תקליטים שבמהלכו הרוויח אלטון את עולמו ככוכב עולמי והצטרף לשורות האמנים העשירים ביותר בעולם.


בשנת 1986 הודה הזמר / פסנתרן: "הפרידה הזו הייתה טעות. באותה תקופה כתבתי המון מלודיות וברני לא הספיק לכתוב מילים. אז פניתי לחבר אחר שלי, גארי אוסבורן, ושאלתי אם הוא יכול לכתוב את המילים למנגינות הרבות שיצרתי. ברני עשה אז אלבום לאליס קופר וחי בלוס אנג'לס. אני הייתי אז באנגליה והוא לא רצה להגיע אליי. ואני בטח שלא רציתי להגיע ללוס אנג'לס. זה מצב שגרם לאנשים לחשוב שפרצה מריבה בינינו, כשבסך הכל היינו זקוקים רק למנוחה זה מזה מבחינה מקצועית".


התמלילן גארי אוסבורן כתב שירים מצליחים עוד בשנות השישים, לאמנים והרכבים שונים. בין לבין הוא עבד בקביעות על כתיבת מילים לג'ינגלים. שיר בולט שלו היה FOREVER AUTUMN, שהחל כשיר לפרסומת למשחק לגו אך קיבל תפנית והצלחה אדירה כשנכלל בפרויקט "מלחמת העולמות" והושר על ידי ג'סטין הייווארד.


ההשוואה בין סגנון כתיבתו של אוסבורן לזה של טאופין לא עשתה חסד בזמנו עם אלטון. המעריצים רצו את עולם הדימויים של טאופין וקיבלו מילים יותר ברורות עם אוסבורן. פה ושם נפל אוסבורן גם לחריזות באנאליות.


למרות שאלטון ודאדג'ן לא עבדו יחד באופן רשמי, לא הייתה איבה בין שני הגברים. לכן אלטון הקליט שיר חדש, EGO, באולפן של דאדג'ן. מעט חרד מהקאמבק שלו, אלטון לא השאיר דבר במקרה, והוא האריך את ההקלטות מינואר עד ספטמבר 1978, אפילו למרות שהחלק העיקרי של תהליך ההקלטה הסתיים עד מרץ.

הוא ידע שבלי טאופין, ובמידה פחותה, בלי דאדג'ן, האלבום החדש ייבדק עד לפרט הקטן ביותר. בצירוף מקרים טהור, ובלי להביע טינה כלשהי כלפי טאופין, הרוב הגדול של המילים בתקליט החדש היו על בגידה או פרידה. כאילו כדי למחוק את הראוותנות של דמותו הקודמת, העטיפה של A SINGLE MAN עגומה ומציאותית. מבטו הרציני של אלטון מתמקד בעדשה של הצלם טרי אוניל. התקשורת, שהייתה רגילה בהתמקדות בהיבטים השטחיים של הפרסונה של אלטון, אפילו במידה של השמת הערך המוזיקלי שלו במקום השני, מיהרה לציין שהוא הופיע ללא משקפיים ובכך שינה באופן קיצוני את תדמיתו. דבר אחד היה בטוח: אלטון רצה להשתחרר מעבר הגלאם-רוק שלו, שהיה מיושן בשנת 1978, אבל הוא לא רצה לרכב על העגלה של זרם הפאנק או הגל החדש. הוא ביקש להטיל פרסונה חדשה כחבר באצולת רוק דמיונית.


השיר הבולט באלבום זה הוא זה שחותם אותו ונקרא SONG FOR GUY. שיר זה, שהוא אינסטרומנטלי ברובו, נכתב ללא עזרתו של אוסבורן. בזמנו היו שחשבו כי השיר הוקלט לזכר הגורילה שמתה בגן החיות של לונדון, מהתקף לב, כמה חודשים לפני כן. אלטון מיהר להכחיש וסיפר גם: "כשכתבתי את השיר הזה, עברתי חוויה מחוץ לגופי. שטתי מעל והבטתי בגוף שלי. דמיינתי את עצמי מת. למחרת קיבלתי את הבשורה שגאי בורצ'ט בן ה-17, שעבד אצלי כשליח בחברת התקליטים שלי, רוקט, נהרג בתאונה עם האופנוע שלו. גאי מת ביום בו כתבתי את השיר הזה". בורצ'ט מת ב-18 באוגוסט 1978 והשיר לזכרו גם יצא על גבי תקליטון שהגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי, לאחר מספר תקליטונים שהוציא ולא הצליחו להגיע למעמד שכזה. וכל מה שאלטון שר בשיר זה, כמה וכמה פעמים, זה את המשפט "החיים אינם הכל".



שיר אחר באלבום, PART TIME LOVE, היה להיט מינורי שלא הצליח להתקרב להצלחות העבר והביקורות על האלבום היו מעורבות. באנגליה הוא הגיע למקום השמיני במצעד המכירות אבל בארה"ב היה המצב פחות טוב. אלטון וטאופין חזרו לעבוד יחדיו רק בשנת 1983 והצליחו שוב ובענק, עם האלבום TOO LOW FOR ZERO. בינתיים נאלץ אלטון לשכשך לבדו בבריכה.


פרט טריוויה קטן: זה התקליט הראשון של אלטון ג'ון שיצא רשמית ברוסיה.



ב-16 באוקטובר בשנת 1968 קרה אירוע מביש לזמרת מאמה קאס, כשהיא ניסתה לעשות מופע משלה מיוחד בלאס וגאס. ערב הפתיחה הזה התרחש במלון היוקרתי, 'ארמון הקיסר'.



זה תוכנן להיות הערב הראשון בו מופיעה שם דמות מעולם הפופ. בראיון שערכה קאס לפני כן היא סיפרה שברצונה לגרום למוחות של אנשים בקהל להתפוצץ מתדהמה לנוכח איכות הופעתה. בשביל ההפקה היא שכרה את הבסיסט הארווי ברוקס על מנת שינהל מוסיקלית את ההפקה. כמו כן היא שכרה את שירותיו של מייסון וויליאמס, מצוות כותבי הטקסטים לתוכנית הטלוויזיה האמריקאית 'האחים סמות'רס'. בליל הפתיחה הגיעו חברים לעודד את הזמרת השאפתנית. ביניהם ג'ימי הנדריקס וגם שלושת חבריה ללהקת 'האמהות והאבות', שבשלב הזה הייתה כבר מפורקת.


לפני עלייתה של קאס לבמה היה מופע חימום קומי של פליפ ווילסון, שגרם להנאה וצחוק בקרב הקהל המבוגר. בינתיים, מאחורי הקלעים, פיתחה קאס חום והצטננות שהחלו להחמיר עם כל רגע שעבר. חבריה חשבו לבטל את ההופעה ולהסיעה לבית החולים אך מנהלה התעקש שתופיע כי לדעתו זה ערב חשוב מאד. ההנאה בקהל הפכה לחמיצות פנים בשניה בה קאס עלתה לבמה בשמלה עם גוון צבעים פסיכודאלי. התסרוקת שלה נראתה כמו של אישה שקמה בזה הרגע מ-15 שעות שינה.


קאס פתחה את ההופעה עם השיר 'רוקדים ברחובות'. אך קולה היה חלש ובקושי נשמע. קאס נאבקה בגרונה לאורך כל ההופעה. אך הדרן ראוי לא היה כי הקהל לא מחא כפיים על מנת להחזירה לבמה. קאס, שלא רצתה לוותר בקלות על חלומה, עלתה בכל זאת לבמה וסיפרה בקול מתנצל כי היא רצתה להיות בעסקי השעשועים מאז גיל ארבע ושבערב הזה היא הגיעה לשיא שלה מבחינת שאיפתה. היא הוסיפה שהיא תזכור את הערב הזה גם אם היא לא תצליח להופיע שם שוב. לקהל ההמום היא הוסיפה שכרגע היא לא זכרה היטב את כל מילות השירים למופע אבל המצב רק ישתפר. בשלב הזה היו פה ושם מחיאות כפיים. קאס שרה את 'תחלום חלום קטן' ועזבה את הבמה. מאוחר יותר באותו ערב נערכה ההופעה השניה. הפעם קולה של קאס היה במצב גרוע יותר ממה שנשמע בהופעה הראשונה.


הקהל לא ריחם ועזב את האולם בקולניות. מישהו צעק כי המופע מזכיר לו את הטיטאניק וגורלה. הביקורות למופע היו קוטלות. ביקורת של ג'ון קארפנטר, מעיתון LOS ANGELES FREE PRESS, ציינה שזה היה ערב שכולו מבוכה נוראית. הקהל המבוגר של לאס וגאס הראה בעיקר התנגדות כלפי המיצג הפסיכדלי של מאמה קאס וכמה מחבריה. עיתון NEWSWEEK הישווה את ההופעה לאסון הטיטאניק. קארפנטר הוסיף שנראה לו כי קאס לא עשתה כלל חזרות למופע, סמכה על הקסם האישי שלה והיכולת לשלוט בקהל בצורה טבעית ופשוט שכחה שלאס וגאס זה לא מועדון רוק.


מאוחר יותר התבררה עובדה מטרידה שעזרה לכשלון המופע; קאס הזריקה הרואין לפני שעלתה לבמה. למחרת האירוע המביש טסה קאס ללוס אנג'לס בדיכאון גמור וביטלה את שאר תאריכי הופעותיה שנקבעו בלאס וגאס. ההימור הפעם לא השתלם.


ב-16 באוקטובר בשנת 1973 יצא אלבום הופעה כפול ללהקת קרידנס קלירווטר רווייבל, ששמו LIVE IN EUROPE. רק שהלהקה כבר התפרקה אז.



SIDE 1 1. Born on the Bayou 2. Green River / Susie Q 3. It Came Out of the Sky


SIDE 2 1. Door to Door 2. Travelin' Band 3. Fortunate Son 4. Commotion 5. Lodi


SIDE 3 1. Bad Moon Rising 2. Proud Mary 3. Up Around the Bend 4. Hey Tonight 5. Sweet Hitch-Hiker


SIDE 4 1. Keep on Chooglin'


הנה הביקורת שכתבו על התקליט ברולינג סטון: "האלבום הכפול הזה, שהוקלט באופן רע, מציג צד שונה של ג'ון פוגרטי. הוא נשמע פה הרבה יותר אנרגטי מאשר בתקליטים האולפניים. עם זאת, בשירים השקטים יחסית יש ללהקה בעיה על הבמה. זה מתבטא בשיר LODI. השירים של קרידנס, שמתבססים על אקורד אחד, שיעממו אותי בגרסתם האולפנית ופה זה כבר נמתח יותר מדי., בשירים כמו BORN ON THE BAYOU ו- KEEP ON CHOOGLIN. הראשון מביניהם תופס צד שלם עם סולו מפוחית נוראי וחזרתיות מוגזמת וקולו של פוגרטי לא מקבל בהופעה את הריפוד הנכון. הנגינה של הבסיסט, סטו קוק, והמתופף, דאג קליפורד, מוגבלת מדי. המרחק בין פוגרטי לשני נגניו פה מסבירה באופן מדויק את סיבת הפירוק".


ג'ון פוגרטי, שאז ביקש לסלול לעצמו קריירת סולו, רתח מזעם על האלבום הזה, שיצא ללא אישורו. כך הוא אמר אז: "זה לא היה צריך להיות מוקלט מלכתחילה. דיברו איתי בזמנו על עשיית אלבום החי בהופעה ללהקה ונראה שלא התחשבו בי ובדעתי נגד זה. מעולם לא חשבתי שחברת התקליטים FANTASY תעשה זאת. הנה אני כאן, עם קריירת סולו, כביכול, והם מוציאים תקליטים של קרידנס מהר יותר ממה שיכולתי ליצור בעצמי. כל הדברים הישנים המשיכו להציף את השוק. כל מיני אוספים כמו GOLD ו- MORE GOLD. והנה הם הוציאו אלבום חי, משהו שנשבעתי שלעולם לא יקרה. נראה שהחברה הזו לא תפסיק לחלוב אותנו". למרות גחמת חברת התקליטים, האלבום הזה לא נמכר היטב.


ב-16 באוקטובר בשנת 1969 הקליטה להקת רוק חדשה בשם בלאק סאבאת' את תקליט הבכורה שלה.



הבסיסט, גיזר באטלר, בספרו: "זמן לא רב לאחר הופעת הבכורה שלנו ברדיו, התקשר צייד כשרונות בשם טוני הול למנהל שלנו, לג'ים סימפסון, ובא עם הצעה: הוא ילווה לו את הכסף כדי להקליט אלבום ולעזור לנו למצוא חברת תקליטים. כל אחד מאיתנו לקח מההלוואה הזו 125 פאונד עבור בגדים, אוכל ותשלומים עבור כלי הנגינה שלנו. הגענו לאולפני ריג'נט סאונד בסוהו של לונדון, שם הרולינג סטונס, הקינקס, המי, ג'ימי הנדריקס ואחרים הקליטו.


המפיק היה רוג'ר ביין, שעבד עבור חברת התקליטים פונטנה, שהיה צעיר ולא מנוסה. ובגלל שמעולם לא היינו באולפן הקלטות ולא ידענו מה אנחנו אמורים לעשות, התייחסנו לזה כמו הופעה. בכל מקרה היו שני סשנים של שמונה שעות כשערוצי הנגינה ורוב השירה הוקלטו ביום ראשון ותוספות נעשו ביום השני. אני זוכר את אוזי (אוסבורן) רוצה לעשות מחדש את השירה שלו בסוף השיר WARNING, אבל לא היה לנו מספיק זמן לזה".


אוזי אוסבורן בספרו: "עד כמה שאני זוכר, לא היו לנו שום הקלטות דמו לפני כן ולא היה דיבור רשמי על יצירת אלבום. ג'ים רק אמר לנו יום אחד שנעשה זאת כשהוזמנו לשבוע של הופעות בציריך, ובדרכנו לשם, נצטרך לעצור באולפני ריג'נט סאונד בסוהו ולהקליט כמה רצועות עם מפיק בשם רוג'ר ביין והטכנאי שלו, טום אלום. אז זה מה שעשינו.פשוט הבאנו את הציוד שלנו ועשינו סט חי בלי קהל. לאחר שסיימנו, בילינו כמה שעות בהוספת גיטרה ושירה פה ושם וזה היה זה. העניין בוצע. ככה צריך לעשות אלבומים לדעתי. לא היה לנו את הלוקסוס לקחת את הזמן שלנו. זו לא הייתה אופציה. אז פשוט נכנסנו לשם ועשינו את זה. ואז למחרת יצאנו לדרך לציריך בטרנזיט. אפילו לא שמענו את המיקס האחרון של רוג'ר וטום כשעזבנו את סוהו. כך התנהלו עסקי המוזיקה באותם ימים. כלהקה, היה לך פחות מה לומר על מה שקורה. אני זוכר שהדרך לשוויץ בחלק האחורי של טנדר טרנזיט הייתה ממש ארוכה. כדי להרוג את הזמן, עישנו סמים. המון סמים. כשהגענו סוף סוף לציריך, היינו כל כך רעבים שמצאנו את אחד מאותם בתי קפה שוויצרים יוקרתיים וערכנו תחרות לראות מי יכול לאכול הכי הרבה בננה ספליט בזמן הקצר ביותר. הצלחתי לדחוף עשרים וחמש בננות מזורגגות בגרון שלי לפני שהבעלים זרק אותנו החוצה. כל הפנים שלי היו מכוסות בקרם ועדיין יכולתי לאכול עוד כמה בננות".


הגיטריסט, טוני איומי, בספרו: "הסבל שלנו, לוק, הסיע את הציוד שלנו לאולפן ריג'נט סאונד ליד טוטנהאם קורט רואד בלונדון, ב-16 באוקטובר 1969, והניח שם את המגברים. הסטודיו לא היה גדול בהרבה מסלון קטן וכולנו ניגנו שם ביחד, עם מחיצות בינינו לבין ביל המתופף. אוזי שר בתא קטן בזמן שהלהקה ניגנה. הכל בוצע כמו כמו להקה חיה. מעולם לא הייתי באולפן לפני כן ולא ידעתי כלום על הקלטה ואיפה לשים מיקרופונים או משהו. אני חושב שבטח היה קשה לרוג'ר ביין והטכנאי טום אלום להיכנס ולעבוד איתנו. שני בחורים שמעולם לא טיילו איתנו, לא ידעו איך אנחנו, לא ידעו איך אנחנו נשמעים, אבל נכנסו ופתאום הוסיפו לזה את הדבר שלהם. הבעיה שתמיד הייתה לנו היא להסביר לאנשים איך הקליטו אותנו ואיך אנחנו מגדירים את הסאונד שלנו".


ב-16 באוקטובר בשנת 1968 יצא אלבומו השלישי (והפעם כפול) של ג'ימי הנדריקס ושמו ELECTRIC LADYLAND. רבים (ואני ביניהם) מכתירים את האלבום הזה לשיא היצירתי שלו. הוא גם היה האלבום האחרון שיצא בזמן אמת של שלישיית "ג'ימי הנדריקס אקספריינס". אז מה באמת קרה בהכנות לאלבום?



SIDE 1

1. And The Gods Made Love

2. Have You Ever Been (To Electric Ladyland)

3. Cross Town Traffic

4. Voodoo Chile


SIDE 2

1. Little Miss Strange

2. Long Hot Summer Night

3. Come On (Part 1)

4. Gipsy Eyes

5. The Burning Of The Midnight Lamp


SIDE 3

1. Rainy Day, Dream Away

2. 1983....(A Merman I Should Turn To Be)

3. Moon, Turn The Tides....Gently, Gently Away


SIDE 4

1. Still Raining, Still Dreaming

2. House Burning Down

3. All Along The Watchtower

4. Voodoo Chile (Slight Return)


"אנחנו כבר מקליטים שירים חדשים כי הם באמת פנטסטיים ואנחנו פשוט כבר נכנסנו לזה", סיפר ג'ימי הנדריקס לרולינג סטון בפברואר 1968, מייד אחרי שהופיע בפילמור ווסט בסן פרנסיסקו. "יש לך את השירים האלו בראש. אתה רוצה למהר ולחזור לדברים שעשית באולפן, כי ככה אתה מכוון את דעתך. רצינו לנגן בפילמור באופן טבעי למדי, אבל אתה חושב על כל השירים האלו, שהם שונים לחלוטין ממה שעשיתי עכשיו".


אף אחד לא ידע את זה אז, אבל השירים החדשים שאליהם התייחס הנדריקס יהוו את הגרעין של ELECTRYC LADYLAND. זה אלבום האולפן האחרון שהוקלט אי פעם על ידי ג'ימי הנדריקס אקספריינס.


האלבום לא נולד בלידה טבעית. לקח להנדריקס שנה שלמה להרכיב אותו מסשנים שונים שנערכו במקומות שונים. בתקופה ההיא, טווח של שנה נחשב לזמן ארוך מדי על מנת להרכיב אלבום. במהלך ההכנות נטש אותו המנהל צ'אס צ'אנדלר, שהיה גם זה שגילה אותו. בנוסף, להקתו הקבועה (עם נואל רדינג על הבס ומיץ' מיטשל בתופים) החלה להתפורר. ואם זה לא מספיק, הנדריקס סבל גם מבעיות משפטיות שצצו בעקבות חוזים מפוקפקים שחתם עליהם.


בגלל הבעיות המשפטיות האלו נאלץ הנדריקס לעצור את תהליך ההקלטה ולצאת להופעות על מנת להרוויח כסף כדי לשלם חובות. בשלב הזה היו שלושת חברי הלהקה מותשים נפשית ופיזית. מאחוריהם היו שני אלבומים מעולים ואין ספור הופעות. גם צריכת האל.אס.די הקבועה לא תרמה לחידוש אנרגיות.


ההקלטות בו נערכו (עם הפסקות) בין אוקטובר 1967 לאפריל 1968 ועם ארבעה ערוצים. זוהי אמנם טכנולוגיה מאד פרימיטיבית בסטנדרטים של ימינו אך היא גם דירבנה את טכנאי האולפן של אז לתור אחר המצאות שונות ומקוריות ליצירת סאונדים חדשים. באפריל 1968 רצה הנדריקס שינוי באווירת ההקלטות והחליט לעבור לאולפני RECORD PLANT בניו יורק. שם הורשה לו לנגן בווליום גבוה וללא הגבלת זמן קפדנית. גם עיצוב האולפן היה צבעוני ושונה מהאולפנים הבריטיים המדכאים, בהם כל הקירות היו לבנים וטכנאי ההקלטה היו אפורים. באולפן האמריקני חש הנדריקס בבית.


יחסיו עם הבסיסט נואל רדינג לא היו טובים בתקופה הזו. רדינג הממורמר פנה להקמת להקה משלו בשם FAT MATTRESS, אותה כינה הנדריקס באופן לגלגני בשם THIN PILLOW. הנדריקס חש אז שהבסיסט שלו משקיע את רוב מרצו בלהקתו החדשה על חשבונו.


להרבה זה נראה כאילו הסשנים לאלבום הזה היו כחגיגה גדולה באולפן, אך הנדריקס ידע בדיוק מה הוא רוצה להשיג. היה לו חזון ברור בראשו. הוא ידע מלכתחילה שהוא רוצה את אלבומו השלישי כאלבום כפול. הרעיון של האלבום הכפול לא קסם כלל לצ'אנדלר וחברת התקליטים, שידעה כי עלות ההדפסה תהיה יקרה.


במקור רצה הנדריקס שעטיפת האלבום תכיל תמונה של הלהקה כשהיא יושבת עם חבורת ילדים ליד פסל של אליס בארץ הפלאות שבסנטרל פארק. התמונה המיועדת צולמה על ידי לינדה איסטמן (בעתיד אשתו של מקרטני). הנדריקס כתב מכתב ברור לחברת התקליטים האמריקנית REPRISE ובו הוא ציין כיצד הוא רוצה שעטיפת אלבומו תיראה. אך חברת התקליטים דחתה את הצעתו והשתמשה בצילום מטושטש של ראשו.

באנגליה המצב היה שונה ומוזר עוד יותר. שם הוחלט על יצירת עטיפה שונה לגמרי עם נשים עירומות. הנדריקס תיעב את התמונה הזו והרגיש נבוך שהיא זו שפיארה את יצירתו החשובה. "לא ידעתי דבר על העטיפה האנגלית," אמר הנדריקס למלודי מייקר בנובמבר 1968. "אני חושב שזה עצוב איך שהצלם גרם לבחורות להראות מכוערות. הוא עיוות את התמונה עם עדשת עין דג או משהו. זה מרושע. זה גרם לבנות להיראות רע. אבל זו לא אשמתי".


ריינה סאטקליף, אחד הבחורות הערומות, הגיבה בכעס למלודי מייקר על העטיפה: "העטיפה הזו מציגה אותנו כמו פרוצות זקנות. ככה אנחנו נראות על העטיפה. העטיפה הזו רקובה. כל הנשים נראו נהדר בעת הצילום אבל הדרך בה צולמנו גרמה לנו להיראות עייפות וזקנות. ניסינו להיראות סקסיות אבל זה ממש לא נראה בעטיפה הזו, לצערי".


על פי כתבה חדשותית ב-7 בדצמבר 1968 ברולינג סטון, הוצאת האלבום באנגליה נתקלה בהתנגדות וצנזורה בחנויות תקליטים רבות, בעוד סיטונאים בלונדון מכרו את התקליט רק בעטיפה חומה מטשטשת, כאילו מדובר בחוברת פורנוגרפית.


בעיתון "דיסק" הבריטי נכתב אז בביקורת על האלבום: "זה אמור להימכר במיליונים וודאי זה גם יקרה. לא רק בגלל שזה אלבום של הנדריקס האגדי שמעריציו יקנו כל דבר שלו מבלי להתייחס למוזיקה, אלא גם בגלל שהוא מתח פה את גבול המוזיקה. מומלץ להקשיב לזה בסטריאו. אבל קודם כל - מומלץ פשוט להקשיב לזה!".


ברולינג סטון נכתב בביקורת בזמנו: "מכיוון שנמאס לי קצת ממוזיקה רועשת, הייתי נחוש לא להבין את האלבום הזה, אבל הייתי חייב. הנדריקס הוא מוזיקאי טוב ומושגי המדע הבדיוני שלו מתגברים על רעש. במקום זאת יש אחדות וזרימת אנרגיה.


הנדריקס יצר וביים צדדים אלו בעצמו. זה אלבום שהוא טיול באגדות. האם הוא פסיכדלי? או סתם מוזיקאי ומפיק טוב? תלוי אם אתם רוצה להאמין לתמונה או לאוזניים שלכם (ואם אתם רוצים לזרום, תקשיבו לזה באוזניות ותראו את הגיטרה מתהפכת קדימה ואחורה בראש שלכם). בסך הכל, הנדריקס מדהים, ואני מקווה שהוא יגיע לירח. אם הוא ימשיך בדרך שהוא הולך פה, הוא ימשיך לשם".



גם זה קרה ב-16 באוקטובר:



- בשנת 1938 נולדה הזמרת ניקו. היא החלה כדוגמנית ובשנת 1966 הייתה הסולנית של להקת 'מחתרת הקטיפה'. לאחר מכן עברה לקריירת סולו משלה. היא מתה ב-18 ביולי 1988 כתוצאה מאירוע מוחי בזמן שרכבה על אופניה במהלך חופשה באיביזה.


- בשנת 1962 יצאה חברת התקליטים MOTOWN בפעם הראשונה בסיבוב הופעות 'חבילה', שכלל אמנים והרכבים שהיו חתומים אצלה ביחד על במה אחת בערב אחד. בערב הזה אלה היו מארווין גיי, THE MIRACLES, נסופרימס, סטיווי וונדר ומארי וולס. סיבובי 'החבילות' האלה הפכו בהמשך לדבר שיגרתי.


-

בשנת 1947 נולד בוב וויר, הזמר / גיטריסט / פני נער ואחד היסודות של הגרייטפול דד. אין לי מספיק מילים כדי לתאר את תרומתו ללהקה הזו בפרט ולתרבות האמריקנית בכלל.


- בשנת 1972 יצאה הצהרה רשמית לתקשורת על פירוק להקת 'תחיית קרידנס קלירווטר'. זאת בשל ריב בין שלושת חברי הלהקה שלא היה ניתן לגישור. ההודעה לתקשורת ניסתה לרכך את העניין עם הצהרות כמו "אנו לא רואים זאת כפירוק אלא כהרחבת פעולותינו".


- בשנת 1965 הקליטו חברי הביטלס את אחד משירי המריחואנה הראשונים שלהם, שנקרא DAY TRIPPER. יש בו גם רמיזה מינית עם SHE'S A PRICK TEASER...


- בשנת 2003 פתחו סיימון וגרפונקל את סיבוב ההופעות המצליח שלהם בשם OLD FRIENDS.


- בשנת 1943 נולד פרד טרנר, הבסיסט מלהקת BACHMAN TURNER OVERDRIVE.


- בשנת 1966 נעצרה זמרת הפולק ג'ון באאז באשמת חסימת כניסה למרכז גיוס צבאי באוקלנד. יחד עמה נעצרו עוד 123 מתנגדי מלחמה.


- בשנת 2001 חווה בוב דילן מה קורה כששוכרים אבטחה מוגברת. במהלך ההכנות לסיבוב ההופעות של אלבומו LOVE AND THEFT (ששמו כבר נשמע מגוחך לאחר שדילן הואשם לאחר מכן בגניבת תכנים לזה ממקור אחר שלא שלו.) ניסה דילן להיכנס למתחם החזרות אך לא הורשה על ידי שני מאבטחים חדשים. הסיבה היא כי הוא שכח את הסיסמה. שני המאבטחים פוטרו מיד לאחר מכן.


ועוד דילן: בשנת 1992 נערך מופע גדול לחגיגת שנת ה-30 לפעילותו הענפה בעולם המוזיקה. המופע, שכלל אמנים אורחים רבים, נערך במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק.


- ביום ה-16 באוקטובר מתו שני מתופפי ג'אז שהשפיעו על המון מתופפי רוק מהגדולים ביותר. אלו הם ג'ין קרופה (שמת בשנת 1973 בגיל 64) וארט בלייקי (שמת בשנת 1990 בגיל 71).


- בשנת 2015 התרגשה הזמרת פאטי סמית' עד דמעות, אחרי שמעריץ החזיר לה שקית שנגנבה ממנה, 36 שנים לאחר שנעלמה. בשקית היו חולצה יקרה לליבה ובנדנה שניתנה לה במתנה על ידי אחיה המנוח. הפריטים נעלמו ביוני 1979, כאשר משאית שנשאה ציוד בשווי 40,000 דולר (כולל מגברים, גיטרות וציוד מוזיקלי אחר) נגנבה מחוץ למלון בשיקגו, לאחר שסמית' ולהקתה הופיעו באולם ARAGON BALLROOM.


- בשנת 1976 יצא האלבום JOHNNY THE FOX של להקת ליזי הרזה.


- בשנת 1968 נערך באולפני EMI מרתון של עריכות שירי ביטלס, בשביל הוצאתם בסדר הנכון כאלבום הלבן. ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר לא נכחו כי שהו בלוס אנג'לס. ג'ון לנון ופול מקרטני עמלו במשך 24 שעות, ביחד עם ג'ורג' מרטין וטכנאי האולפן, על העריכה, כפי שיצאה לאחר מכן באופן רשמי.


- בשנת 1977 פורסמה ב'רקורד מירור' ביקורת על התקליטון החדש של להקת קווין ובו השירים WE ARE THE CHAMPIONS ו- WE WILL ROCK YOU: "השיר 'אנחנו האלופים' הוא הקרוב ביותר לאווירה של רפסודיה בוהמית אך הוא אינו שיר טוב. להקת קווין מחפשת אחר תרמית זהב אבל אי אפשר למצוא אותה פעמיים בתוחלת חיים אחת. סימני הסכנה של קווין ברורים מאי פעם. המקוריות הבוטה של הלהקה מתפוצצת לה בפרצוף. כיום כבר אפשר לדעת כיצד יישמע שיר חדש של להקת קווין, עוד לפני שצליליו בוקעים - וזה דבר רע. עם שכבות בלתי פוסקות של קולות, גיטרה מטורפת קלות של בריאן מאי, שירתו האוורירית של מלך מסכות הווקאליות - פרדי מרקיורי ותחושה של מיחזור מיותר".


לסיום: פינת המפרסם - פירסומות למיקרופונים עם רוברט פלאנט מלד זפלין. שנת 1974.




בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים











Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page