כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-31 באוקטובר (31.10) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "הדבר ששנות ה-60 עשו היה להראות לנו את האפשרות ואת האחריות שהייתה לכולנו. זו לא הייתה התשובה. זה רק נתן לנו הצצה לאפשרות. ובשנות ה-70 כולם היו שליליים ואולי, בשנות ה-80, כולם יגידו, טוב, בסדר, בואו נקרין שוב את הצד החיובי של החיים. אתה צריך להודות לאלוהים, או מה שזה לא יהיה שם למעלה, על העובדה שכולנו שרדנו. כולנו שרדנו את וייטנאם או ווטרגייט או את המהפך האדיר של העולם כולו. זה השתנה. אנחנו (הביטלס) היינו הלהיטים של שנות ה-60, אבל העולם הוא לא כמו שנות ה-60. אני הולך לעתיד לא ידוע, אבל כולנו עדיין כאן. יש תקווה! אני מדבר עם גברים ונשים שעברו את מה שעברנו ביחד, קבוצת שנות ה-60 ששרדה... שרדה את המלחמה, הסמים, הפוליטיקה, האלימות ברחוב, כל החבילה. שרדנו את זה, ואנחנו כאן" (ג'ון לנון, בשנת 1980)
ב-31 באוקטובר בשנת 1966 הקליטה להקת פינק פלויד המחתרתית כמה דמואים. זה היה באולפן קטן בהמפסטד ושמו THOMPSON PRIVATE RECORDING STUDIOS.
מנהל הלהקה החדש, פיטר ג'נר, סיפר שנים לאחר מכן: "אין לי מושג מדוע הגענו לשם. כנראה שמענו על האולפן ממישהו והוא היה זול. דווקא זה היה אולפן נחמד ששכן באזור כפרי".
גם מנהל הלהקה השני, אנדרו קינג, סיפר שנים לאחר מכן: "אני זוכר את האולפן הזה, שלמעשה היה ממוקם בחדר שינה בבית פרטי. זה היה אולפן חובבני ביותר אך בזמנו די התלהבנו מזה".
ג'נר: "זה היה אולפן פרימיטיבי. היו בו רק שני ערוצים. בזמנו לא הבנו מזה כלום. הספיק לנו לראות הרבה כבלים על הרצפה כדי לחשוב שהגענו למקום מקצועי".
פינק פלויד הקליטה שם את הקטעים INTERSTELLAR OVERDRIVE (גרסה מוקדמת וארוכה מאד - כרבע שעה!) ו- I GET STONED. בשנת 1967, כשפינק פלויד החלה להצליח, צץ לפתע הבעלים של אותו אולפן ואיים לתבוע אם לא יכירו בהקלטה זו כשייכת לו.
פיטר ג'נר: "כן, זה בהחלט יכול לקרות כי זכור לי שלא שילמנו לו עבור המאסטר. שילמנו רק עבור התענוג להקליט את זה. זה קרה בתקופה בה חברת התקליטים EMI ביקשה להחתים את הלהקה וחששנו שסליל ההקלטה הקדום הזה יגיח פתאום משום מקום".
אנדרו קינג: "זכור לי שהצלחנו לטאטא את העניין במהרה ובקלות יחסית".
ההרצאה "הצד האפל של החומה - הסיפור של פינק פלויד" והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנה: 050-5616459
ב-31 באוקטובר בשנת 1986 תבע רוג'ר ווטרס את חברו לשעבר מפינק פלויד, דייויד גילמור. מטרתו הייתה למנוע מהגיטריסט (כמו גם מהמתופף, ניק מייסון) להשתמש במותג הידוע בלעדיו. הסכסוך הממושך בין ווטרס וגילמור נמשך מאז שנים קדימה, אז בואו לגלות שלב אחר שלב בריב זה, עם ציטוטים שבחרתי להביא משנים שונות של שני אנשים שעבדו ביחד ומאז בעיקר מתקוטטים.
שלב 1 - האם אפשר לעשות להקת פינק פלויד ללא רוג'ר ווטרס?
ווטרס: "פינק פלויד הפכה להיות כוח מבוזבז מבחינה יצירתית. חייבים להודות שהלהקה התפרקה וצריכה לפרוש בצורה מכובדת מסצנת המוסיקה" (1986)
גילמור: "אני לא מבין מדוע רוג'ר עושה את זה. אם היה משקיע את כל הזמן והאנרגיה שלו בקריירה שלו, במקום לדפוק אותנו, הוא היה בעמדה חזקה יותר מאיפה שהוא נמצא. הוא איבד את כל הסימפטיה מהתקשורת וגם מהציבור. זאת לפי מה שאנו רואים בהופעותינו, עם צעירים שלובשים חולצות ובהן כתובות כמו 'לעזאזל עם רוג'ר' ו'מי זה רוג'ר'?..." (1988)
שלב 2 - רגע, למי מותר להופיע באיצטדיונים?
ווטרס: "אני כתבתי את 'החומה' כמתקפה על תופעות הופעות הרוק באיצטדיונים, והנה קמה לה פינק פלויד בלעדיי ועושה מזה כסף על ידי נגינה באיצטדיונים! הם צריכים לחיות עם זה. מבחינתי זו בגידה" (1992)
גילמור: "אני לא רואה סיבה להתנצל על הרצון לעשות מוסיקה ולהרוויח ממנה כסף. זה מה שאנו עושים. אני חושב שהמוסיקה שלנו מתאימה יותר לאיצטדיונים גדולים" (1994)
הריב בלהקת הרוק הזו רק מחמיר
שלב 3 - ומה עם האלבום THE DIVISION BELL, שיצא בשנת 1994?
גילמור: "אני ממש אוהב את האלבום הזה, אבל זה לא אלבום שמתחבב מיד עם הקשבה ראשונה. צריך לגלות דברים רבים בו עם הקשבות רבות" (1994)
ווטרס: "זה ממש כמו ספיינל טאפ, האלבום הזה. המילים בו כתובות על ידי האישה החדשה של דייויד, פולי סאמסון. תעשו לי טובה! איזו חוצפה זו, לקרוא לדבר הזה פינק פלויד. זה היה אלבום נוראי" (2004)
שלב 4 - מי המוסיקאי הטוב יותר?
גילמור: "מה שאני מתגעגע מרוג'ר הוא הדרייב שלו. הכתיבה הגאונית שלו. הרבה דברים. אבל מוסיקה לא הייתה דבר מרכזי טוב אצלו. הוא לא מוסיקאי ממש טוב. הוא ממש לא" (1994)
ווטרס: "זה שטויות! אין ספק שדייב הוא גיטריסט מצוין. אבל האופן בו הוא מנסה להגיד שהוא מוסיקאי טוב ממני, זה שטויות" (2003)
שלב 5 - האם יש הזדמנות להשלים?
גילמור: "אני חושב שיש לו את מספר הטלפון שלי ולי יש את שלו. אבל אין לי עניין לדבר איתו. הוא אמר יותר מדי שקרים ויותר מדי דברים רעים קרו בגללו כלפינו" (1990)
ווטרס: "אני לא מתגעגע לדייב. אין לנו הרבה במשותף ולכן לא כדאי לנו להתאמץ לחזור להיות ביחד" (2003)
כשלהקת רוק כמו פינק פלויד מתאחדת
שלב 6 - הלא יאמן קרה! מופע איחוד בלייב 8, יולי 2005. אבל אל תפתחו ציפיות - ההרמוניה לא תישאר זמן רב.
ווטרס: "זה היה נהדר! ממש אהבתי את זה. אני מקווה שנעשה זאת שוב ביחד. זה היה טוב יותר מטוב. זה היה נהדר" (2005)
גילמור: "זה היה נהדר אבל זה היה סיום מוחלט. זה היה כמו לישון עם אשתך לשעבר. אין עתיד לפינק פלויד והלהקה לא תתאחד יותר" (2006)
שלב 7 - דייויד גילמור חוסם ורוג'ר ווטרס זועם; גילמור לא מאפשר יותר לווטרס לפרסם בדף הפייסבוק של פינק פלויד.
ווטרס: "אין לדייב מושג מזוין על מה הוא מדבר, בעניין הכנת השיר MONEY. למה? כי הוא לא היה שם, אלא אם כן הוא התחבא מתחת לכיסא המזורגג שלי כשהכנתי את הלופ הזה עבור השיר באולפן שלי ושל אשתי ג'ודי. שם, ליד הפאב בו נהגתי לשחק בהטלת חיצים! הסיפור המלא של מה שקרה באמת נמצא בספר הזיכרונות שאני כותב. אז אני מקווה שזה יעורר את הזכרון של דייב ושל אשתו, פולי. מכיוון שדייב גילמור אסר עליי לפרסם בדף הפייסבוק של פינק פלויד עם 30,000,000 המנויים שלו, אני מפרסם את ההודעה הזו כאן מהיום והלאה באתר שלי. זהו חלק קטן ממערכה מתמשכת של גילמור ואשתו פולי לתבוע יותר קרדיט לדייב על העבודה שעשה בפינק פלויד. כן הוא היה, והוא גיטריסט וזמר טוב אבל הוא אמר במשך 35 השנים האחרונות הרבה שקרים על מי שעשה מה בפינק פלויד, כשעוד אני הייתי אחראי. יש הרבה 'עשינו את זה' ו'עשינו את זה' ו'עשיתי את זה' ו'עשיתי את זה' שיוצאים באופן שגוי מפיו.
דיוויד חושב שהוא הבעלים של האתר הזה. אני חושב שהוא חושב שבגלל שעזבתי את הלהקה בשנת 1985, שהוא הבעלים של פינק פלויד, שהוא פינק פלויד, שאני לא רלוונטי ושאני צריך לסתום את הפה שלי".
שלב 8 - חיות טורפות: ההוצאה המחודשת של האלבום ANIMALS נתקעה בגלל שווטרס לא אהב את המאמר שהיה אמור להתלוות בחוברת המצורפת, מאת מארק בלייק.
ווטרס: "המיקסים החדשים לאלבום ANIMALS לא פורסמו בגלל מחלוקת על כמה הערות בעטיפה שכתב העיתונאי מארק בלייק עבור המהדורה החדשה הזו. גילמור הטיל וטו על יציאת האלבום אלא אם כן יוסרו הערות אלו... הוא אינו חולק על אמיתות ההיסטוריה המתוארת ברשימותיו של מארק, אבל הוא רוצה שההיסטוריה הזו תישאר סודית" (2021)
שלב 9 - אנחנו או הם? פינק פלויד הוציאה תקליטון תמיכה באוקראינה במלחמתה מול רוסיה. ווטרס בחר להיות בעד ולדימיר פוטין במתקפה זו והתחלחל כשהמותג "פינק פלויד" תומך במה שהוא נגדו.
גילמור: "זה דבר ממש קשה ומתסכל לראות את ההתקפה המטורפת והבלתי צודקת הזו של רוסיה - מעצמה גדולה, על אוקראינה - אומה עצמאית, שלווה ודמוקרטית. התסכול מלראות את זה ולחשוב 'מה לעזאזל אני יכול לעשות?' הוא די בלתי נסבל" (2022)
ווטרס: "הרעיון הזה שאני מציע, עשוי שלא להשפיע כל כך טוב על כל אזרח באוקראינה כרגע - במיוחד לאור העדויות המתגברות על פשעי מלחמה, כולל קברי אחים ושימוש באונס כנשק מלחמה. כשאומרים שהרוסים התערבו בבחירות שלנו; הרוסים עשו את זה. הכל שקרים, שקרים, שקרים, שקרים. אני יכול לחיות עם עצמי וללכת לישון בלילה בידיעה שהסיפור שנמכר בתקשורת המערבית הוא תעמולה, וזו לא האמת. אני יודע את האמת ואני בטוח שאני צודק לגבי זה" (2022)
שלב 10 - מילים קשות מאד באינסטגרם, מאשתו של גילמור, פולי סאמסון, נגד ווטרס.
פולי סאמסון (אשתו של גילמור, באינסטגרם): "למרבה הצער, רוג'ר ווטרס, אתה אנטישמי עד הליבה הרקובה שלך. גם מתנצל של פוטין וגם שקרן, גנב, צבוע, בורח ממס, מסנכרן שפתיים, שונא נשים, חולה קנאה, מגלומני. די עם השטויות שלך" (2023)
גילמור שיתף את דבריה בטוויטר והוסיף הערה משלו: "כל מילה שמוצגת פה נכונה" (2023)
במהרה פורסה תגובה מרוג'ר ווטרס: "רוג'ר ווטרס מודע להערות המבעיתות והבלתי מדויקות שנאמרו עליו בטוויטר על ידי פולי סמסון, אותן הוא מפריך לחלוטין. כרגע הוא מקבל עצות לגבי עמדתו" (2023)
כוכבי רוק כמו פיטר גבריאל, אריק קלפטון וגם ניק מייסון חתמו על עצומה נגד ביטול הופעה מחו"ל של ווטרס בגרמניה.
ואחרי הכל, זו עוד לבנה בחומה...
ההרצאה "הצד האפל של החומה - הסיפור של פינק פלויד" והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנות 050-5616459
ב-31 באוקטובר בשנת 1978 ערכה להקת קווין את אחת ממסיבות השחיתות היקרות ביותר, לכבוד צאת האלבום JAZZ. היה זה מיד אחרי הופעתה באודיטוריום MUNICIPAL. ההופעה התעכבה בזמן שנהג הלימוזינה של הלהקה נאלץ לחזור למלון כדי להביא לאולם את נעלי הבלט של פרדי מרקיורי שנשכחו.
המסיבה נערכה באולם הנשפים IMPERIAL במלון FAIRMONT בניו אורלינס ועלות ההפקה הייתה 200,000 ליש"ט (של אז). המון כתבי מוזיקה מארה"ב, קנדה, יפן, דרום אמריקה ואירופה הוטסו למסיבת ליל הקדושים הפרועה ביותר בניו אורלינס. מה שבטוח, היה זה תעלול שיווקי מוזר ואפקטיבי.
נכחו שם מאות אנשים ודיווחים מהמקום ציינו אקטים מיניים שניתנו לאנשי עסקים בכירים בתעשייה, חשפניות שהושכרו במיוחד לאירוע על ידי הלהקה, גמדים, אמני דראג, אוכלי אש, רקדנים אפריקאיים והרבה יותר. המסיבה הייתה כה פרועה שהאלבום החדש של קווין למעשה לא הושמע במהלכה, בסופו של דבר. ג'יימס הנקה, כתב הרולינג סטון, דיווח בזמנו שהייתה שם גם "גברת שמנה עירומה שעישנה סיגריות במפשעתה".
ויש את הסיפורים האגדייםמאז על הגמדים שהתרוצצו עם מגשי קוקאין שהציעו להסניף מהם. רוג'ר טיילור התייחס לזה בדיפלומטיות, שנים לאחר מכן: "זה מעולם לא קרה. ובכן, מעולם לא ראיתי את זה".
מנהל הלהקה, ג'ים ביץ', חשף יותר בטלוויזיה הבלגית ב-2011: "הלכתי לשם לפני המסיבה כדי לשכור כמה שיותר שחקנים מוזרים שיכולנו למצוא. כן, היה לנו גמד עם ערימת קוקאין על הראש, והיו לו קשיות קטנות בכיס העליון".
הדיווחים מסרו על חגיגות ניו אורלינס של קווין כ"מרתון ללא הפסקה של 12 שעות הכולל דוגמנית עירומה בתוך ארגז עם כבד נא. בנות עירומות למחצה רקדו בכלובי במבוק תלויים מתקרתו של אולם נשפים ענק".
בריאן מאי (בשנת 1999): "זה היה מוגזם בכוונה, חלקית להנאתנו שלנו, חלקית להנאת החברים, חלקית כי זה היה מרגש עבור אנשי חברות התקליטים - וחלקית לעזאזל. היו כל מיני אקטים מוזרים, כולל בחורה שישבה בערימה של כבד נא, נשים שעשו דברים יוצאי דופן עם האיברים שלהן. התיידדנו עם כל החשפניות ואנשים שהרגישו לא במקום כמונו. על פניו הם היו שערורייתיים ומופקרים, אבל חלקם היו נשמות טהורות. זה בהחלט צרם לנו".
ההרצאה "לילה באופרה - סיפורה של להקת קווין" והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה 050-5616459
וב-31 באוקטובר בשנת 1975 יצא תקליטון חדש ללהקת קווין ושמו 'רפסודיה בוהמית'. צידו השני הכיל שיר, מאת המתופף רוג'ר טיילור, ושמו I'M IN LOVE WITH MY CAR.
בעיתון המוזיקה NME נכתב בביקורת בזמנו על שיר זה כך: "לשיר יש ארבעה חלקים שונים מאד זה מזה. לכן זה מעניין לראות אם ישמיעו אותו במלואו בתחנות הרדיו. הוא מבוצע היטב, אבל יותר מבחינת הפקה מאשר נגינה. הדבר שכתב צ'ארלס שאר מאריי, על התקליט BORN TO RUN של ברוס ספרינסטין, הינו בר תוקף גם במקרה הזה; להקת קווין נשמעת מלאה בחשיבות עצמית".
ב-22 בנובמבר 1975 אמר פרדי מרקיורי לעיתון מלודי מייקר: "הרבה אנשים קטלו את 'רפסודיה בוהמית' אבל אם תקשיבו לתקליטון הזה, האם תוכלו להשוות אותו למשהו אחר? תביאו לי להקה אחת שעושה אופרה כמונו ועוד מוציאה את זה כתקליטון. אני לא מצליח לחשוב על להקה אחת שכזו חוץ מאיתנו. תמיד לקחנו סיכונים. אני חושב שלהקת קווין מיצבה את הזהות שלה ולא אכפת לי מה שהמבקרים אומרים. השיר 'רפסודיה בוהמית' אמנם ארוך, אך אנחנו בחרנו את הטוב ביותר לתקליטון. עם זאת, היו המון מריבות בנוגע לבחירת צאתו בפורמט הזה. מישהו הציע לחתוך אותו בעריכה, כדי שיתקבל במדיה אבל אני לא רואה טעם בצעד שכזה. זה התקליטון שלנו ותקבלו מאיתנו גם אלבום לאחר מכן".
אין רגעים ברורים, בהיסטוריית המוזיקה, שמסבירים את תהליך כתיבת השיר הזה. יש בו מהלכים מוזיקליים ותיקים, עוד כשפרדי שר בלהקת סמייל בשנת 1970, לפני הפיכת השם לקווין. כריס סמית' היה אז קלידן הלהקה והוא נזכר שפרדי הציג בפניו את "שיר הקאובוי", שנפתח במשפט - "אמא, הרגע הרגתי בנאדם...".
שנים ספורות לאחר מכן הציג פרדי את השיר למפיק תקליטי הלהקה, רוי תומאס בייקר, שסיפר: "זה היה בדירתו בקנסינגטון. הוא אמר לי שהוא רוצה להשמיע לי שיר חדש שכתב. הוא ניגן את החלק הראשון ולפתע עצר לגמרי והכריז שפה יתחיל קטע האופרה. זה ממש הפתיע אותי". בייקר, שהיה רגיל להיכנס להרפתקאות מוזיקליות בהפקותיו, קיבל את ההצעה בברכה.
שלושה שבועות עברו מתחילת ההקלטה של השיר ועד סופו. הפסנתר, הבס והתופים הוקלטו ראשונים, באולפני רוקפילד שבוויילס. היו אלו אולפנים מרוחקים באזור כפרי, כשצמוד להם היו מגורים עבור המוזיקאים שהקליטו. תפקידי הגיטרה והשירה הוקלטו לאחר מכן באולפני SARM EAST ותפקידי שירת האופרה השונים הוקלטו לאחר מכן באולפני SCORPIO שבלונדון.
טכנאי ההקלטה, גרי לנגהאם, שעבד באולפן האחרון שציינתי, סיפר: "השיר הגיע אלינו בשלוש סקציות נפרדות. פרדי ידע היטב מה הוא עושה פה. התמונה הגדולה כבר הייתה שלמה. היינו באולפן רק כדי לחברה להיות מה שהיא". בגלל שהחלקים הוקלטו בנפרד, היו פה ושם שינויי מהירות קצב והיה צורך בשימוש בהאצה או האטת חלק זה או אחר כדי להתאימם לחתיכה מוזיקלית אחת שזורמת היטב. כשהתהליך הושלם והיצירה הושמה באולפן במלואה, היה ברור לכל שיש פה דבר חלוצי.
פרדי היה משוכנע שזה התקליטון הראשון שצריך לצאת לשוק, מהאלבום החדש. כמעט כולם ניסו להניאו מזה, כי השיר לא היה קליט וגם ארוך מדי. היו שחששו ששיר זה, על גבי תקליטון, יחרוץ את גורלה של להקת קווין. רק בייקר המפיק צידד במרקיורי וניגש לפול וואטס, בכיר בחברת EMI ואמר: "אם השיר 'מקארתור פארק' של ריצ'רד האריס הצליח כך, כמו גם היי ג'וד של הביטלס - אז מדוע לא קווין?". אבל חברת התקליטים נותרה איתנה בדעתה ופרדי נאלץ לגשת לחברו, שדרן הרדיו קני אוורט, כדי להשמיע את היצירה לקהל הרחב שיחליט. בספרו האוטוביוגרפי, טען מנהל אולפני טריידנט, נורמן שפילד, שדווקא הוא זה שלקח את השיר לאוורט. כנראה לא נדע את האמת הברורה בעניין זה, אך אוורט, שחש בסקופ, השמיע את השיר 14 פעמים ביום אחד. תחנת הרדיו קיבלה מבול של טלפונים נלהבים לשמע הצלילים החדשים. חברת EMI הבינה שהובסה והשיר יצא במלואו על גבי תקליטון.
כשמנהלה החדש של קווין, ג'ון ריד, השמיע את השיר הזה לאלטון ג'ון, שגם אותו ניהל אז, ענה לו הפסנתרן: "אתה מטורף?! השיר הזה לא יושמע לעולם ברדיו!". וכמה שאיש הפסנתר טעה! השיר צעד, במשך תשעה שבועות רצופים, בצמרת המצעד הבריטי. היה זה הישג מרשים עד מטורף. השיר הוריד מהפסגה את הלהיט YOU SEXY THING של להקת HOT CHOCOLATE וכשחברי קווין הגיעו לצפות במופע של אותה להקה, אמר הסולן שלה, ארול בראון, בעליצות במיקרופון: "אתם מנוולים! זה היה הסיכוי שלי לקבל להיט במקום הראשון בחג המולד".
המשמעות האמיתית מאחורי שיר זה נקברה ביחד עם פרדי. חבריו ללהקה הודו, שנים לאחר מכן, כי אין להם באמת מושג למה הוא התכוון במילים של השיר וכי הכל נתון לפרשנויות שונות. בריאן מאי: "לא דיברנו בינינו על מילים שכתבנו לשירים שלנו. זה היה מביך מדי. כשהלטנו את 'רפסודיה בוהמית' כבר הפכנו תחרותיים ביותר בינינו וכל אחד התמקד בשיריו מבלי לגלות מה באמת יש בהם, כדי לא לסכן את מעמדם בתהליך". שדרן הרדיו קני אוורט, סיפר: "פרדי אמר לי שהשיר מורכב מנונסנס שפשוט מתחרז היטב".
"אנשים פשוט צריכים להקשיב לזה ולהחליט מה זה אומר", אמר מרקיורי.
והנה טריוויה ישראלית - השיר הזה של קווין נכנס לפינה לשיפוטכם במצעד הפזמונים הלועזי של תחנת הרדיו שידורי ישראל, בתחילת דצמבר 1975, אך הוא לא טיפס משם אל תוך המצעד עצמו. בהמשך הוא כבר לא נכנס למצעד הזה.
מי נולדו ב-31 באוקטובר? בואו נגלה...
1937 - טום פאקסטון (זמר פולק)
1945 - ראס באלארד (זמר-גיטריסט בלהקת ARGENT ולאחר מכן פצח בקריירת סולו)
1949 - בוב סיבנברג (המתופף של להקת סופרטרמפ)
1952 - ברנרד אדוארדס (הבסיסט של להקת CHIC). הוא מת באפריל 1996.
1961 - לארי מולן ג'וניור (המתופף של להקת U2)
ב-31 באוקטובר בשנת 1956 מתה אמו של פול מקרטני, מרי. הוא היה בן 14 ובשנת 1969 הנציח אותה בשיר מיוחד במינו ששמו LET IT BE.
כשהייתה בת 45 חשה מרי בכאב מטריד. עברו כמה שבועות והיא לא התלוננה על אותו כאב או על גוש שחשה לפתע. כשאזרה אומץ לספר לחבריה הרופאים, היה זה כבר מאוחר מדי והיא נתבשרה כי חלתה בסרטן השד.
מרי מתה בבית החולים "נורת'רן", כשחרוזי תפילה נקשרו סביב פרקי ידיה ומילותיה האחרונות והכואבות היו "רציתי לראות את הבנים שלי גדלים".
הבנים, פול ומייקל, לא היו לצדה בימיה האחרונים ותחושה של פרידה מוחמצת ליוותה מאז את שניהם. פול: "אני זוכר יום נוראי אחד שהלכתי עם אחי לבית החולים. הם ודאי ידעו שהיא גוססת. זה היה הביקור האחרון שלנו אותה וזה היה איום ונורא. ראינו דם על אחד הסדינים במחלקה וחיברנו את זה לדמותה של אמנו ועולמנו החשיך. ברור שהיא הייתה אמיצה מאד ובכתה אחרי שהלכנו. נדמה לי שהיא גם בכתה קצת בזמן שהיינו שם. לא ידענו מה קורה כי המשפחה גוננה עלינו מפני זה".
פול ומייקל הועברו להתגורר בבית הדוד שלהם, ג'ו ואשתו ג'ואן. בינתיים ניסו קרובים לשכנע את האב, ג'ים, לא לבצע מעשה ולהצטרף לאשתו שמתה. ג'ים התאבל, התאושש והחליט שיהיה בית יציב לשני בניו.
בחלום של פול נסגר המעגל בין השניים כשרוח אמו באה לייעץ לו כיצד לפעול בתקופה קשה עם הביטלס ועם חברת "אפל". כך הוא שר: "כשאני מוצא את עצמי בזמנים קשים / אמא מרי באה אלי / אומרת מילות חוכמה / תן לזה לקרות / ובשעתי החשוכה היא עומדת ממש מולי / אומרת מילות חוכמה / תן לזה לקרות".
פול: "אמא שלי טיפלה בי ובאחי היטב כי היא הייתה אחות מקצועית. ישבנו המון על ברכיה והתחבקנו ונדמה לי שהייתי ממש קרוב אליה. היה לה חוש הומור נהדר וחמימות רבה".
ב-31 באוקטובר בשנת 1980 יצא אלבום למייק אולדפילד ושמו QE2.
SIDE 1
1. Taurus I
2. Sheba
3. Conflict
4. Arrival
SIDE 2
1. Wonderful Land
2. Mirage
3. QE2
4. Celt
5. Molly
אולדפילד בספרו האוטוביוגרפי: "לאלבום הבא שלי החלטתי שאני זקוק לאנשים לעבוד איתם, כי לא יכולתי יותר לעבוד לבדי על המוזיקה. אז קיבלתי את טכנאי ההקלטה והמפיק דייויד הנצ'ל, שעבד בעבר עם להקת ג'נסיס. זה היה כיף לעבוד איתו. פיל קולינס התארח בהקלטות האלבום ותופף פה ושם. אני לא בטוח מהיכן הבאתי את שם האלבום. אולי בגלל שבקטע מסוים יצרנו צליל שדמה לצופר ערפל שנמצא בספינות. חשבתי לקרוא לאלבום בשם 'טיטאניק' אבל פחדתי שזה ישפיע על הצלחת האלבום".
עטיפת האלבום, עם השם QE2, באה להציג זווית מהצד של אותה ספינה יוקרתית.
זה האלבום הראשון של אולדפילד בו שרה הזמרת מגי ריילי (שבהמשך גם תשיר כמה מלהיטיו הגדולים ביותר, כמו MOONLIGHT SHADOW ו- TO FRANCE). צד א' של האלבום אף חותם עם קטע של להקת אבבא, שבמקור היה באלבומה משנת 1976 (ARRIVAL) ונשא את שמו.
ניגשתי לארכיון העיתונות שלי ושלפתי עבורכם את הביקורת שנכתבה בזמנו על התקליט ברקורד מירור: "המילה 'טיטאניק' מתאימה יותר כשם האלבום הזה. אבל בידיעה שהספינה הגדולה הזו עומדת לעזוב את המים בשל גילה הרב, אולי זה בכל זאת שם לא רע לתקליט. לפעמים אני מתפלל שאולדפילד יישאר מוזיקאי מרוחק ומתבודד אי שם בהרים. אולי הפגיעות המוזרה ההיא הייתה הגורם שהביא להצלחת המאסטרפיסים הישנים שלו. כיום, אולדפילד נראה ונשמע כפרודיה שצוחקת על עצמה בקול אדיר. הלהבה הגדולה של פעם כבתה. ואין בתקליט הזה טריק שלא נעשה בעבר על ידו. יש הבלחות יפות, כמו הפריצה המוזיקלית ביצירה TAURUS, אבל ברוב האלבום הוא פשוט מציף את עצמו בצלילי גיטרה מעוותים, אפקטים מתחכמים וצלילי מנדולינה חמודים.
הקטע SHEBBA מראה את משיכתו העזה של אולדפילד למוזיקה האפריקאית. אבל הפזמון מלא בסתמיות זבלית. ויש את הקטע ARRIVAL שהיה מתאים יותר כשיר של דמיס רוסוס. מר אולדפילד, אתה שוקע מהר מדי".
האלבום קיבל שם ציון של כוכב אחד בלבד מתוך חמישה.
ב-31 באוקטובר בשנת 1969 הופיע דייויד בואי את אחת מהופעותיו הפחות מוצלחות.
מדובר בשתי הופעות שהוא עשה באותו יום. הראשונה נערכה בפאב בשם GENERAL GORDON שבשדרת CEDAR שבגרייבסאנד. השניה נערכה במלון אורורה, שבגילינגהם. ההופעה הראשונה מהשתיים עברה ללא הפרעה, אך בשנייה הוא נתקל בקהל עוין שזרק עליו פחיות בירה ובדלי סיגריות.
אנג'י, חברתו החדשה, התקוטטה פיזית עם כמה מהמפריעים. ההופעה הזו גרמה לו להפסיק להופיע, ללא להקה לצדו, למשך זמן מה - חוץ מהמקום הקבוע בו נהג אז להופיע בשם THE ARTS LAB).
ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה 050-5616459
ב-31 באוקטובר בשנת 1983 יצא אלבום (לא משהו) של פול מקרטני. שמו הוא PIPES OF PEACE. רבים (כמוני) התאכזבו ממנו, אחרי TUG OF WAR.
SIDE 1
1. Pipes Of Peace
2. Say Say Say (Featuring - Michael Jackson)
3. The Other Me
4. Keep Under Cover
5. So Bad
SIDE 2
1. The Man (Featuring - Michael Jackson)
2. Sweetest Little Show
3. Average Person
4. Hey Hey
5. Tug Of Peace
6. Through Our Love
הרולינג סטון העניק אז לתקליט שני כוכבים בלבד מתוך חמישה והסביר:
"אחרי האלבום הקודם, TUG OF WAR, מגיעים באופן הגיוני חלילי השלום. כשמדובר בשני אלבומים רצופים של פול מקרטני, קשה לפספס את מטאפורת המלחמה והשלום שבהם. גם המסר פשוט ובלתי ניתן לערעור, כמו קו החוכמה ההודית שרשום בתוך העטיפה הפנימית של האלבום החדש: 'באהבה, כל הסתירות שבחיים נעלמות'. צינורות של שלום שטופים באהבה. אהבת כל הילדים הקטנים. אהבה בין גבר לאישה. אהבה למוזיקה. אהבה לכל האנושות. הבעיה היא שסירת האהבה של מקרטני כמעט מתהפכת בגלים של הרגשה טובה כמדי.
למען האמת, 'חלילי השלום', המנגינה של שיר הנושא הפותח, מתחילה באופן די מבטיח. תרועה של דיסוננס תזמורתי מפנה את מקומה למקרטני ששר מנגינה מפוארת עם אקורדים של פסנתר שעולים. זהו רגע נדיר ועוצר נשימה עם מופע של מקרטני במיטבו. אבל אז זה הופך בפתאומיות למנגינת קלת דעת ומטומטמת עם קולות המהדהדים כל שורה. למרבה הצער, חזה הופך לעוד שיר אהבה מטופש.
בתקליט זה אין מחסור בשירי אהבה מטופשים. הוא גם חבר למייקל ג'קסון כדי לבחון את שיר הריקודים החביב אך בנאלי, עם SAY SAY SAY. שיתוף הפעולה האחר שלהם באלבום, THE MAN, משלב גיטרה כבדה עם שמאלץ טהור מברודוויי.
שיתוף הפעולה של מקרטני עם בסיסט הג'אז-פיוז'ן, סטנלי קלארק (בשיר 'היי היי'), לעומת זאת, הוא אינסטרומנטלי וסתמי שלא משאיר שום רושם בכלל. באופן מוזר, הדבר נכון גם לגבי "כל כך רע" וגם "דרך אהבתנו", הסוגרים צד אחד ושני, בהתאמה. שתיהן בלדות במסורת המקרטני הגדולה ובמיוחד נראה שהאחרון שבהם רוצה לקשור בין הנושאים השונים של התקליט לגמר מסעיר, אך הוא, שוב, לא יעיל מבחינה לירית, ומגבש שלל קלישאות וגחמות לערימת שטויות מובהקות.
עכשיו, פול מקרטני הוא, אחרי הכל, פול מקרטני, כך שאלו אינם דברים של טירון כלשהו או של אמן נוח להאזנה כמו כריסטופר קרוס. נראה כי במובן כלשהו מקרטני מתכוון לחלוטין לא להיות יוצא דופן פה. מתחת לכל העיבודים המפורטים וההפקה הגבוהה (שסופקה על ידי ג'ורג 'מרטין, שעבד גם על האלבום הקודם של פול) יש אדם שרוצה לשמור על קשר עם האנשים הפשוטים. בסופו של דבר קשה לא לאהוב את פול, אבל לרוב הוא מנסה כל כך להיות אדם ממוצע, שהוא מסיים עם מוזיקה מתחת לממוצע ועם קלילות ופשטות מבלבלים. חלילי השלום באים, בגדול, עם מקרטני במצב מאד בינוני".
קבלו את פול מקרטני ומיכאל ג'קסון:
ב-31 באוקטובר בשנת 2005 נמכרה במכירה פומבית החליפה הלבנה שג'ון לנון לבש בצילומי עטיפת התקליט "אבי רואד", של הביטלס, תמורת 118,000 דולר.
ב-31 באוקטובר בשנת 1964 נעצר ריי צ'ארלס בבוסטון באשמת אחזקת הרואין. זה מעצר הסמים השלישי שלו. פסק הדין היה לשלוח אותו לגמילה או לכלא. צ'ארלס העדיף את הגמילה ועונשו נקבע לשנה על תנאי.
ב-31 באוקטובר בשנת 2011 יצא אלבום-פרויקט משותף ללו ריד ולהקת מטאליקה ששמו LULU. הקהל הרחב לא ממש הבין מה רוצים ממנו פה.
כמה ימים אחרי שנוצא המאסטר של האלבום הזה, תיאר המתופף של מטאליקה, לארס אולריך, לרולינג סטון את ההאזנה לאלבום בנסיעה מאוחרת בלילה. 'הייתי המום', הוא התוודה. 'הרגשתי, שזה באמת ייחודי. זה גורם לאלבום שלנו, AND JUSTICE FOR ALL, להישמע כמו האלבום הראשון של ראמונס... זה לא היה 'זה החרא שלי, תעשו מה שאומרים לכם. לו הבין שאנחנו הולכים לתת לו משהו שאף אחד אחר לא ייתן לו. זה כמעט כמו שתי שפות".
למרות הפרש הגילאים - ריד בן 69; מטאליקה כולם בשנות הארבעים המאוחרות לחייהם - והמוניטין של ריד כאגוז קשה, הייתה נוחות והערצה הדדית בזמן שהם עבדו על הפרויקט. "לו ואנחנו - אנחנו נשמות קרובות", אמר הגיטריסט, קירק האמט. "לשנינו יש חזון ברור איך צריך להישמע ומה להגיד. כמו כן, יש לו יתרון שמתאים לנו לחלוטין. הוא מדבר בשפה שלנו, מעט סרקסטי ובוטה, כמו עוד אפונה בתרמיל".
ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על האלבום (עם מתן שלושה כוכבים מתוך חמישה): "כשלו ריד ומטאליקה הלכו יחד אל הצד הפרוע בהופעת יום השנה של היכל התהילה של הרו'ק'נרול בשנת 2009, זה נראה כמו ג'אם סשן חד פעמי. אבל שנתיים לאחר מכן, הם איחדו כוחות לשיתוף פעולה שהוא פחות מגוחך ממה שאתם יכולים לצפות. מטאליקה הם פרוג-מטאל מורכב בנשמתם, אבל באלבום הזה הם פוגשים את לו ריד באמצע הדרך ולעתים קרובות הם הופכים את היומרות של ריד למשהו שרירי.
מחזור השירים האמנותיים – שנכתב במקור להפקת תיאטרון ברלינאי, מתענג על שחיתות ונוזלי גוף ('רצועה מדממת על גבי...'); 44 שנים אחרי VENUS IN FURS, המילים לא יזעזעו אף אחד, למרות שהן מנסות. הקריאה של ריד שטוחה מספיק כדי להיקלט במזל"ט. הוא עדיין עדיף על קולות הקיא-מפלצת שמחליפה שירה בתקליטי מטאל רבים".
הבסיסט-מפיק הישראלי, יוסי פיין, שעבד עם לו ריד, סיפר לי: "הסיפור שלי עם לו ריד התחיל כמה שנים לפני שהגעתי להקליט את האלבום הזה. היה לי בניו יורק של שנת 1990 הרכב טריו שקראתי לו FINE LINE. זה היה הרכב אינסטרומנטלי - בס, תופים וגיטרה, כשהבס מהווה כלי קדמי בעניין. המתופף היה טל ברגמן והגיטריסט היה ג'ף קמבל. המוסיקה שלנו עירבבה רוק עם פ'אנק, היפ הופ ופסיכדליה. שם פיתחתי את סגנון נגינת הבס עם אפקטים ובאחת ההופעות הגיע למועדון המתופף של בריאן אינו. הוא המליץ אחר כך לבריאן לבוא לראות אותנו מופיעים. בריאן הגיע ונהנה.
גם קרלוס אלומר הגיע, בעקבות המלצה, להופעה שלנו. למי שלא יודע, קרלוס עבד עם דייויד בואי החל משנת 1974 והיה במשך שנים יד ימינו המוסיקלי. קרלוס, למעשה, היה זה שבא כגיטריסט עבור דייויד לאחר לכתו של מיק רונסון. אז אחרי ההופעה ניגש אליי קרלוס בהתלהבות וביקש לג'מג'ם איתנו בהדרן. לאחר מכן הוא אמר, 'אשמח מאד להיפגש אתכם בחדר חזרות כי בהחלט יש פה משהו מיוחד'. עשינו ג'אמים עם קרלוס בחדר חזרות והוא, כאחד שאהב להמליץ על נגנים, מיהר להמליץ לזמר בילי איידול על טל ברגמן. במהרה מצאתי את עצמי בלי טל, שטס ללוס אנג'לס בעקבות העבודה החדשה. גם ג'ף קמבל הומלץ במהרה ומצא את עצמו עובד עבור סטינג.
נשארתי בניו יורק וניגנתי עם התזמורת של גיל אוונס וגם התחלתי לעבוד עם לו ריד. למעשה, העבודה עם לו התחילה עבור אמן בשם רובן בליידס שלו ריד כתב לו שירים והפיק אותו. זה היה בשנת 1988 ומיד לאחר מכן לו כתב שירים שיהפכו לאלבומו הבא, NEW YORK. זו בהחלט הייתה חוויה בלתי נשכחת לעבוד עם לו. הרבה לא יודעים, אך האיש הזה הוא אודיופיל מטורף. סאונד היה דבר מאד חשוב לו והוא השקיע המון כסף בציוד. לכן התקליטים שלו נשמעים על-זמניים. אבל כשבאתי לעבוד איתו על השירים לאלבום NEW YORK, שיזכה לשבחים רבים, לא ראיתי את האור בקצה המנהרה שם. זה היה תהליך ממש מדכא. במשך כחצי שנה מצאתי את עצמי עובד על אותם שירים מעייפים - ללא מתופף! מצאתי את עצמי סחוט ומותש מהסיפור. אהבתי אז מאד את להקת מטאליקה והייתי מגיע לעבודה באולפן עם לו כשלגופי חולצה שלהם. כשגיליתי שהמגבר של לו דומה למגבר של הזמר וגיטריסט הקצב של מטאליקה, ג'יימס הטפילד, לא התאפקתי ובהפסקה כיוונתי את הכפתורים במגבר הזה כדי להגיע לסאונד של מטאליקה אהובתי. לו ריד לא הכיר את מטאליקה. כשהוא לפתע שמע סאונד שונה שבקע מהמגבר שלו, הוא נרעש ושאל אותי מה זה לעזאזל. עניתי לו במי מדובר והוא השיב שהוא לא מכיר שום מטאליקה. אז הכרתי לו שירים של מטאליקה ומגאדת' ולהקת אנתרקס (שדרך אגב, חדר העבודה בו עבדנו היה שלה). לו הקשיב לצלילים וחייך לעצמו.
אחרי תקופה של עבודה סיזיפית על השירים שלו, קיבלתי שיחת טלפון מחברי, ירון בכר. הוא הציע לי לחזור לישראל ולהקליט אלבום לירדנה ארזי. קפצתי על הרעיון והודעתי ללו שאני עוזב אותו. לא אשכח את שיחת הטלפון המסיימת בה הוא אמר לי, 'אתה חושב שמטאליקה זה טוב, אה? ובכן, זה שיט!' - וניתק את הטלפון. דרך אגב, בהמשך עבדתי עם הגיטריסט סטנלי ג'ורדן ויום אחד הגעתי איתו ללובי של בית מלון ושם מצאנו את חברי מטאליקה, שמיד קפצו מכסאותיהם וביקשו להביע בפני סטנלי את הערכתם הרבה כלפיו. במקרה לבשתי באותו יום חולצה של פסטיבל שנערך בדנמרק. המתופף של מטאליקה, לארס אולריך, ראה את החולצה ובהיותו מדנמרק הוא שאל אותי בהתלהבות מאיפה החולצה. כשנודע להם שעבדתי עם לו ריד, הטפילד מיד ענה, 'אנחנו מאד אוהבים את לו ריד'. התאפקתי מלהגיד לו, 'כן, אבל לו שונא אתכם'. המצחיק הוא ששנים לאחר מכן מטאליקה ולו ריד הקליטו ביחד אלבום בשם LULU. מעניין אם גם אז לו ריד חשב שמטאליקה זה שיט".
ב-31 באוקטובר בשנת 1970 התחתנה הזמרת היפהפייה של 'האמהות והאבות', מישל פיליפס, עם השחקן דניס הופר. אחרי שמונה ימים היא הגישה בקשה להתגרש ממנו ומאז אמרה שזה בגלל הדרישות המיניות הלא טבעיות שלו. בראיון למגזין "ואניטי פייר" בשנת 2007, היא כינתה את מה שהופר עשה במהלך הזמן הקצר שלהם יחד במילה "מייסר". לתקשורת היא סיפרה גם: "אבא שלי גרר אותי למשרד של עורך הדין שלו ואמר, 'גברים כאלו אף פעם לא משתנים. תגישי תביעת גירושין עכשיו. זה יהיה מביך לכמה שבועות, ואז זה ייגמר'. ובכן, זה היה מביך במשך יותר מכמה שבועות".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
