ברוכים הבאים לבאנדל 31 ומעניין של כתבות רוק נדירות מהסיקסטיז והסבנטיז, אותן ליקטתי, ערכתי, תרגמתי וחיברתי בהן את הנתונים. פה תמצאו פרטי מידע מיוחדים ביותר שרוב הסיכויים שלא הכרתם. אז בואו נצא לדרך... קריאה מהנה.
השנה היא 1967 ופיט טאונסנד, גיטריסט להקת המי, מספר לקוראי עיתון ביט אינסטרומנטל על צליל הגיטרה שלו:
"יש לי גיטרית ריקנבקר עם תריסר מיתרים שהייתה בעבר שייכת ללהקת הבירדס. היא נועדה לצליל סטריאופוני ויש בה רכיב שמאפשר לי לשלוט על עוצמת אפקט הפאז היישר ממנה. אבל לאחרונה ירדתי מהאפקט הזה. עם זאת, זה יהיה יעיל כשאחזור לאפקט ואז אשתמש בגיטרה כדי לשלוט בו. נראה לי שאפקטים כמו ECHO ו- REVERB חוזרים עכשיו לעניינים. אנשים רוצים כעת צלילים שנמצאים מעל לפני הקרקע. קשה לי להצביע על צליל אחד שאני מעדיף, כי כל השירים שלנו, בלהקת המי, שונים זה מזה. בקרוב אתחיל להשתמש גם בגיטרת פנדר סטראטוקאסטר. זו הגיטרה הקשוחה ביותר שיש כיום".
הנה מה שהיה לבסיסט, ג'ק ברוס, לכתוב בפעם הראשונה בטור החדש לעיתון 'ביט אינסטרומנטל', אפריל 1967:
"מאד הופתעתי לקבל את ההזמנה לכתוב טור קבוע בעיתון הזה. לא עשיתי מעולם דבר שכזה. אבל אני מקבל את ההצעה בשמחה. ראשית, אינני יודע הרבה על הסצנה שמתרחשת כיום. אני לא מתעסק בה. אני ממעט להיפגש עם אנשי הפופ. יש לאותם אנשים הרבה כוח אך הם לא משתמשים בו כראוי. הרבה מהם ביקרו לרעה אותי ואת להקתי, CREAM. ופעמים רבות לא באופן הוגן. אם אתם רוצים לשוחח איתי רבות על נושא שמעניין אותי אז זה הבלוז. אבל בואו נודה בעניין, יש לא מעט אנשים שמנגנים בלוז ורעים בזה. הייתי בלא מעט פסטיבלי בלוז כאלה וצחקתי למראה הקהל שספג כל בלוז רע שנוגן לו מהבמה. הקהל הזה לא ידע להבחין בין בלוז טוב לרע".
יוני 1967 ובעיתון ביט אינסטרומנטל נדהמים מהגיטרה החדשה של ג'ימי פייג', גיטריסט להקת היארדבירדס:
"פייג' מעורר סנסציה על הבמה עם גיטרה שמחליפה צבעים! אין איש יודע כיצד הוא עושה זאת אבל הגיטרה הזו משנה צבעה מאדום לכחול ולירוק וכל זה במשך שיר אחד!".
האם הרולינג סטונס מרחיקי לכת? כך נשאלה הלהקה, במרץ 1964 על ידי עיתון המוזיקה הבריטי, ביט אינסטרומנטל.
על כך ענתה החבורה: "אנחנו לא מנסים להיות שונים בכוונה. אנחנו פשוט לא אוהבים להסתפר והרבה ממעריצינו מסכימים איתנו. לא תתפסו אותנו מנסים לעשות סגנון של להקות אחרות או להתלבש כמותן רק כי ככה זה נהוג. אנו מעדיפים לתת למוזיקה לדבר בשמנו. אם אנשים יגידו שאנחנו הלהקה המשלומפרת ביותר שיש... אז שיגידו. אנחנו מעדיפים שישפטו אותנו לפי הביצועים המוזיקליים שלנו".
בשנת 1967 מצאה את עצמה להקת 'המי' נאלצת להסביר על השמועות לפירוקה. שניים מחבריה, הגיטריסט פיט טאונשנד, והמתופף, קית' מון, סיפקו הסברים לעיתון 'ביט אינסטרומנטל':
פיט טאונסנד: "אני מתנצל בפני כל הלהקות שטענתי כי הן מעתיקות מאיתנו. גם אני הושפעתי מכותבים ואמנים אחרים. ואם זה קורה לי, אין לי סיבה לצעוק על אחרים בנושא. הכי חשוב זה הכבוד ההדדי שהצלחנו להשיג בינינו - האמנים שבתחום. עד לא מזמן היו בתוכנו הריבים האיומים ביותר. מיד הגיעה לעיתונות השמועה שאנחנו מתפרקים. האמת? מי שהקשיב למריבות שלנו צדק בהחלט כששיער שאנחנו נמצאים בסוף דרכנו. אבל אז פתאום נפלה עלינו התובנה שאנחנו להקה. ולא סתם להקה אלא להקה טובה מאד ושלכל אחד מאיתנו יש חלק חשוב בה. אני מאמין שאנחנו עכשיו מגיעים לרמה משלנו. ואני שמח שהביקורות מאשרות בהתלהבות את יצירותינו האחרונות. השיר 'תמונות על לילי' הוא שיר מוזר והיה יכול להתרסק לרצפה. למזלנו, המבקרים חשבו שהשיר הזה הוא צעד חשוב קדימה ותמכו בו. עכשיו אנחנו צריכים, כלהקה, לשמור על עצמנו. תראו למשל את הביטלס. הם לא עושים דברים רבים כרגע. אנחנו, כלהקת המי, רוצים להגיע לרמת ההכרה בארה"ב אליה הגיעו הביטלס. כלהקה שיש לה משהו אחר להציע".
קית' מון: "אנשים קוראים לנו אלימים אבל אני לא מרגיש אלים כשאני על הבמה. אבל המוסיקה שלנו מובילה אותנו לקצה מסוים. ארה"ב הייתה המקום המושלם בשבילנו לממש את זה. הכל קורה שם. יש שם מעריצים נהדרים. לעיתים רחוקות אני נכנס לפאניקה כשהמעריצים מאבדים שליטה. אז אני יכול להיות קצת תוקפני עם התופים שלי, כסוג של הגנה עצמית".
יולי 1973 ולהקת אי.אל.או נמצאת בסיבוב ההופעות הראשון שלה בארה"ב. מנהיג הלהקה, ג'ף לין, דיווח משם בהתלהבות לעיתון 'רקורד מירור':
"הכל הולך פנטסטי. אני ממש לא מאמין שאנחנו מצליחים כך, כלהקה מובילה בפעם הראשונה. בכל מקום בו אנו מופיעים האנשים מכירים את השירים שלנו. יש פה אפילו אנשים שמכירים דברים שעשיתי עוד בימי להקת THE IDLE RACE. אנחנו מסתובבים פה בדרכים מזה שלושה שבועות וההתנסות הזו מצוינת עבורנו. המופע שלנו לא הותאם במיוחד לקהל האמריקני אבל ההופעות פה ארוכות יותר. אין פה הופעה שלנו שהיא פחות משעה וחצי. נשארו לנו עוד שלושה שבועות ונחזור לאנגליה. לוס אנג'לס הייתה נהדרת עבורנו. כשהופענו בפניקס, מזג האווירה היה חם מאד. גם אתה הולך שם לאט מאד אתה נוטף מזיעה. ב-FRENSO, במדבר של קליפורניה, זה היה אפילו חם יותר. הקהל שם קיבל אותנו באהבה גדולה. לא היו שם צעקות במהלך נגינתנו. הקהל ישב והקשיב קשב רב למה שביצענו מולו. בפניקס חשנו כאילו אנחנו הביטלס. זה היה מוזר מאד. הקהל לא נתן לנו לרדת מהבמה. הם לא הפסיקו למחוא כפיים וביצענו מולם שלושה הדרנים. בסוף הם דהרו לכיווננו ורצו לגעת בנו. דבר כזה לא קרה לנו כלל באנגליה".
ספטמבר 1966. עיתון 'רקורד מירור' הבריטי מדווח, בכתבה נדירה, על בסיסט להקת האנימלס לשעבר.
"צ'אס צ'אנדלר הוא אחד האנשים שלא יתנו לדבר טוב לחלוף לידם. הוא החתים גיטריסט שחום עור בן עשרים והביאו לאנגליה. לגיטריסט קוראים ג'ימי הנדריקס (שם המשפחה כתוב HENRIX בכתבה - נ.ר). הגיטריסט הזה יודע לנגן בגיטרה עם השיניים שלו ונראה כי הוא יהיה בהחלט הדבר הבא. צ'אנדלר שמע בפעם הראשונה את ג'ון (שוב שיבוש שמו של הגיטריסט בכתבה - נ.ר) באחד המועדונים הקטנים בגריניץ' וילאג'. לא עבר זמן רב והוא שיכנע את הגיטריסט שרחובות לונדון יהפכו לזהב ברגע שיפסע בהם. צ'אנדלר מספר: 'הוא נראה כמו דילן. יש לו את כל השיער הזה שהולך לכל הכיוונים. ש לו רעיון בסיסי על מה שהוא רוצה להיות. הוא טוב יותר מאריק קלפטון. הוא ניגן עם להקת 'קצפת' בקולג' בלונדון והעיף את קלפטון מהבמה (הנתון הזה לא נכון. הנדריקס העיף את בטחונו העצמי של קלפטון במועדון שהיה ברחוב ריג'נט שבלונדון - נ.ר)' ג'ינג'ר בייקר לא הסכים שהנדריקס יישאר על הבמה כי רצה להמשיך לעבוד עם קלפטון שהובס. קלפטון עצמו הודה שג'ים הוא גיטריסט נהדר'.
בשנת 1971 הייתה להקת EGG הבריטית כבר אחרי שני תקליטים מתקדמים, מהסוג שבעיקר חובבי הפרוגרסיב מקאנטרברי אוהבים.
בסיסט הלהקה היה מרטין קמבל, שסיפר לעיתון רקורד מירור כי 'במשך שלוש שנים פעלנו כרביעיה אבל הגיטריסט המוביל שלנו פרש ללימודים באוניברסיטה ועכשיו שמעתי שהוא עזב אותה כדי להקים להקה משלו. הוא קצת איחר במחשבתו על מוסיקה כדבר מרכזי'. אותו גיטריסט היה סטיב הילאג'.
להקה זו החלה את דרכה בהקלטות עם חברת תקליטים ושמה 'נובה', שקמבל העיד עליה כי 'לא היה לנו אז חוזה. אז צצה העסקה עם נובה. זו הייתה עסקה שממש לא אהבנו את תנאיה אבל העניקו לנו שם מקדמה קטנה אז הלכנו איתם. המטרה שלנו היא לעשות מוסיקה ולא לחפש את התהילה הנוצצת'. יחד עם קמבל היו בלהקה המתופף קלייב ברוקס והאורגניסט דייב סטיוארט.
קמבל: 'איננו מרוצים מהתקליט הראשון שלנו כי כבר התקדמנו מאז. לא אכפת לנו שאין לנו כסף אבל אכפת לנו לא להיכנס לחובות. זו אחת הסיבות שאנו פועלים כעת כטריו. כולנו גרים עם ההורים שלנו כך שהוצאותינו קטנות יחסית וזה מאפשר לנו לנגן בסגנון המתאים לנו. לא מזמן הוצאנו את תקליטנו השני, בחברת דקא, ובהמשך נחפש חברת תקליטים אחרת שתוציא את השלישי. אי אפשר לרקוד למוסיקה שלנו והמלודיות שלנו לא מהטובות, אבל אנחנו מתקדמים'.
אוגוסט 1968 וריי דייויס, מלהקת הקינקס, סיפר אז לעיתון 'רקורד מירור' על מצב להקתו:
"אני חש כי ללהקת הקינקס אין היום מקום בעולם הפופ. הסטטוס שלנו כמוזיקאים כנראה מעניין רק אותנו ולא את הקהל הרחב. אני תולה תקווה רבה בתקליטון החדש שלנו, שקוראים לו DAYS. אין לי מושג כיצד הוא יתקבל בקרב הקהל. אני מקווה שהוא יקבל חשיפה טובה. אבל זה הכל תלוי במכירות. אם הוא לא יצליח - לא יהיה לנו סיכוי להגיע עמו לטלוויזיה. כך זה עובד. דוגמה טובה למה ששיווק יכול לעשות ללהקה היא שלנו מול השוק בארה"ב. כשהגענו לשם, לפני כמה שנים, היינו סוג של מוצר. דברים לא הלכו כשורה והשיווק שלנו שם היה כל כך גרוע, עד שפרצה מריבה וספגנו חרם שם במשך שלוש שנים. עוד מעט יתאפשר לנו לחזור לשם, לאחר סיום החרם שהוטל עלינו, ניאלץ לבנות שם הכל מההתחלה, כי נעלמנו זמן רב מדי לקהל שם. האמת היא שאני מתחיל לתעב את עניין הוצאת התקליטונים כי אני יודע את כל מה שנדבק לזה, מבחינה שיווקית".
בחודש מאי 1974 פירסם עיתון רקורד מירור על בריאן מאי מלהקת קווין, עם כותרת שנשאה את המילים QUEEN ARE HOME:
"הגיטריסט של להקת קווין, בריאן מאי, הוטס לביתו מארה"ב לאחר שלקה במחלה קשה ושמה צהבת. רופאים ריתקו אותו למנוחה מוחלטת במיטתו במשך חודש לפחות. זה אומר שהלהקה לא תוכל להמשיך להופיע לצד MOTT THE HOOPLE בארה"ב. מאי נדבק בצהבת בברודוויי, כשביומנו נרשמו הופעות לחודש קדימה שם. דובר מטעם הלהקה מיהר להסביר שהתאריכים שבוטלו עם קווין ייקבעו מחדש, בחודש ספטמבר. אותו דובר הוסיף שמחלתו של בריאן תפגע גם בתהליך הקלטת אלבומה השלישי של הלהקה. לסיכום אמר כי מחלתו של בריאן שם גרמה עכשיו לפאניקה בקרב שאר האומנים שמופיעים שם, שנאלצו להיבדק רפואית".
מאי סיפר מאוחר יותר כי זה הרגע בו חשש ששאר חברי קווין יעיפו אותו מהלהקה בגלל הבלגאן שהוא גרם להם.
בדצמבר 1977 פורסם ברקורד מירור הבריטי אייטם קטנטן על להקה שתהיה ענקית... דייר סטרייטס.
כך נכתב שם: "דייר סטרייטס, להקה בריטית חדשה, חתמה על חוזה עולמי ארוך טווח עם חברת פונוגראם. התכנון להוציא אלבום כפול באפריל בשנה הבאה. דייר סטרייטס הם מארק נופפלר בשירה מובילה וגיטרה מובילה, דייויד נופפלר בגיטרה, פיק ווית'רס בתופים וג'ון אילזלי בבס. הם הגיעו לחברת התקליטים הזו דרך ג'ון ג'ילט שמשדר את התכנית HONKY TONK ברדיו לונדון. אומרים שההשפעות של הלהקה נעות בין ואן מוריסון לג'יי ג'יי קייל".
ובכן, אלבום כפול לא ייצא מזה אך תהיה מוזיקה בהחלט מופלאה.
באוקטובר 1974 פורסם בעיתון רקורד מירור על בעיה במחנה להקת ג'נסיס.
"להקת ג'נסיס נאלצה לדחות את סיבוב ההופעות שלה, ברגע האחרון, בגלל תאונה שקרתה לגיטריסט שלה, סטיב האקט. האקט לא יכול כעת לנגן בגלל שהוא פגע בעצבים של כף ידו השמאלית ויהיה כך לפחות בחודש הקרוב. נמסר לנו שהוא עבר בהצלחה ניתוח בלונדון. הסיבוב, שהיה אמור להתחיל בניוקאסל ונמכרו לו כל הכרטיסים, נדחה".
שנים לאחר מכן הסביר האקט את מה שקרה: "הלכתי לראות הופעה של THE SENSATIONAL ALEX HARVEY BAND ומישהו אמר לי שם שאין להם סיכוי להצליח בלי אלכס. באותו רגע של זעם מדבריו ניפצתי את כוס היין שהחזקתי בידי. כנראה שבאותו רגע חשבתי על ג'נסיס ועל המצב עם פיטר (גבריאל). זה גרם לעיכוב בצאתנו לסיבוב הופעות".
בפברואר 1971 פורסמה ידיעה מפתיעה בעיתון 'רקורד מירור', לחובבי הפולק-רוק.
הגיטריסט ריצ'רד ת'ומפסון פרש מלהקת פיירפורט קונבנשן. הגיטריסט המייסד החליט על כך לפני ביקור הלהקה בהולנד והופעותיה שם היו הראשונות בלעדיו. עם זאת, המופע שנקבע לפסטיבל הול שבלונדון בוטל. הגיטריסט המייסד השני, סיימון ניקול, הסביר מהולנד: 'הצטערנו מאד לראות את ריצ'רד הולך מאיתנו. עבר כל כך הרבה זמן מאז שהתחלנו לעבוד יחדיו. אבל יכול להיות שעזיבתו טובה לנו ותעניק זריקת חיזוק בזרוע שלנו. כבר הספקנו לכתוב כמה שירים חדשים ואין לי מושג מה תכניותיו לעתיד'.
ת'ומפסון חשב על עזיבת הלהקה זמן מה לפני שאזר אומץ ועשה זאת. עם זאת, הוא לא הגיע להולנד עקב מחלה שמנעה ממנו את ההגעה לשם. ההופעה בפסטיבל הול בוטלה וחבל כי הייתה אמורה לסמן את חזרתה של הלהקה להופעות באנגליה אחרי תקופה ארוכה. ביטול המופע הוחלט כשהובן כי לא יהיה מספיק זמן לערוך חזרות על חומר חדש עם גיטריסט מחליף.
ניקול: 'לנגן רק חומר ישן יהיה כמו לרמות את הקהל שלנו'. ריצ'רד ת'ומפסון לא היה זמין להגיב עד סגירת הגיליון".
בשנת 1971 הייתה להקת יס בשנת פריצה חשובה ביותר מבחינתה. בדיוק יצא לאור אלבומה FRAGILE, כשהגיטריסט שלה, סטיב האו, סיפר לעיתון 'רקורד מירור' כמה דברים:
"המחשבה, האם לקחת שיעורים בנגינה בגיטרה, מפחידה אותי. זה יכול לגרום לי לנגן באופן שונה ולאו דווקא כפי שאני רוצה. ביל ברופורד, המתופף שלנו, יודע לקרוא תווים אבל לפעמים זה מוריד לו מהביטחון העצמי של לנגן באופן טבעי. הוא יכול להיות מודאג רק בגלל שעדיין לא הגיע לעמוד 103 בספר תיאוריית המוסיקה שהוא קורא. זה ממש מוריד ממצב הרוח שלו. אני אוהב להקשיב לאמנים כמו פרנק זאפה, קרוסבי סטילס נאש ויאנג ועוד, אך אינני גונב רעיונות מהאלבומים שאני מקשיב להם. אני מאד אוהב מוסיקה קלאסית אבל זה ממש מתקדם מעבר ליכולותיי. הלוואי ויכולתי לנגן קונצרט משל עצמי ברויאל פסטיבל הול. זה היה מוסיף לאגו שלי. הלוואי והייתי כמו ג'ון וויליאמס או ג'וליאן ברים. לשני אלו יש תחושה נפלאה למוסיקה".
על הצטרפותו של הקלידן ריק וויקמן, הוא סיפר: "עשינו איתו חזרות במשך שבוע ב-DEVON. זה היה לפני שיצאנו לסיבוב הופעות באנגליה. זו הייתה תקופה מלחיצה ביותר מבחינת לוח זמנים. אבל ברגע שהתחלנו להופיע, הקהל ממש עטף את ריק באהבה".
על ההופעות ומה שמסביבן: "יש מקומות בהם מרשים לנו להשמיע את המוסיקה שאנחנו רוצים לפני שאנו עולים לבמה. בדרך כלל אנו שמים קסטה שערכנו עם שירים של ג'וני מיטשל, כדי להרגיע את הקהל. ואז מגיעה היצירה FIREBIRD SUITE שמודיעה על תחילת המופע. אבל יש מקומות בהם מתעקשים שהדי ג'יי המקומי ישמיע את המוסיקה שהוא אוהב לפני המופע שלנו. השירים שהוא שם בדרך כלל, לא מתאימים לנו. זה מעצבן כי זה אמור להיות סיבוב ההופעות שלנו ולא שלו".
האו על מה שמסביב: "ריצ'י בלאקמור כל הזמן מתרברב שהוא יכול להביס על הבמה כל גיטריסט אחר. זה חבל, כי הוא ממש לא מרשים אותי בנגינתו. כשדיפ פרפל התחילה, הייתי בטוח שמצפה לה עתיד נפלא מוסיקלית, אבל הם ירדו מהפסים ונכנסו לתחום של יצירת מוסיקה נוסחתית, ממש כמו בלאק סאבאת', שהקטע שלה הוא להרביץ שלושה אקורדים בווליום גבוה. קינג קרימזון ו-ELP עושות מוסיקה טובה אבל אני סבור שאם הביטלס היו קיימים עכשיו כלהקה, הם היו ממשיכים להיות הטובים ביותר. הלוואי ויכולתי לראות אותם מופיעים היום על הבמה עם שירים כמו לוסי ברקיע היהלומים".
באוגוסט 1970 שהתה להקת דיפ פרפל בסיבוב הופעות בארה"ב והגיטריסט שלה, ריצ'י בלאקמור, דיווח לעיתון רקורד מירור משם:
"האקלים חם מאד בעודנו יושבים סביב הבריכה במלון שלנו בהוליווד. זו הפעם הראשונה שהבסיסט שלנו, רוג'ר גלובר, מגיע לאמריקה וגם איאן גילאן הזמר לא היה פה. אני, ג'ון לורד ואיאן פייס כבר בילינו פה בעבר והרבה. ההופעה הראשונה שלנו בדנבר הייתה מהנה. מישהו שיחרר פצצת עשן על הבמה והאיר על זה שלל צבעים. כנראה זה היה רעיון של המפיק המקומי ליצור מין פריקאאוט.
אנשים שם ביקשו שננגן קטעים מהתקליט החדש שלנו, 'אין רוק' וזה היה נהדר. הרדיו האמריקני הרבה יותר טוב ממה שיש לנו בבית, עם שדרנים מקצועיים ביותר. בי.בי.קינג הולך להופיע פה השבוע ואני ודאי אלך לראותו. לפני כמה ימים הלכנו, כך הלהקה, לראות את להקת פליטווד מאק בוויסקי א גו גו. פיטר גרין כבר לא שם אבל כריסטין פרפקט מקווי הופיעה נהדר כשהיא מנגנת בפסנתר. הלהקה הייתה טובה ופשוטה ויש לה את זה. הלכנו גם לראות את ריצ'רד הקטן. בהופעה שלו נתקלנו בפרצופים מוכרים של פליטווד מאק, לד זפלין, ביג ג'ים סאליבן ועוד.
ריצ'רד הקטן הוא פנטסטי. לא מבחינה מוזיקלית כי אם מבחינת שואו. יש עמו להקה בת 13 נגנים שנשמעת מהודקת להפליא. ג'ון לורד ואיאן גילאן הלכו לבקר את גרהאם נאש, שגר לא הרחק מכאן. הוא השמיע להם את החלק האקוסטי בתקליט ההופעה שיצא לו עם חבריו קרוסבי, סטילס ויאנג. יחד עימם שהו אצל נאש גם דייב מייסון ושני הזמרים מלהקת הצבים שעכשיו שרים עם פרנק זאפה. וכמובן שאחרי ההקשבה הם ניגנו שם כולם ביחד".
בתחילת ספטמבר 1969 תהו רבים כיצד הגיטריסט, ג'ף בק, פירק להקה כה מוצלחת שהייתה לו, עם זמר ושמו רוד סטיוארט. אבל בק לא התרגש והסביר לעיתון 'רקורד מירור' כי בכוונתו להקים להקה חדשה עם בסיסט ומתופף גדולים וידועים מאד בארה"ב.
בק: "הם שני אנשים שאני מאד רוצה לעבוד איתם. עכשיו אני מחפש גם זמר טוב שיעבוד איתנו, אבל כרגע יש מחסור גדול בזמרים כאלו. לא הייתי מתוסכל מהלהקה הקודמת שהייתה לי אבל חשתי שהגיע הזמן להתקדם הלאה. הפעם אני מתכנן צעד קיצוני שאין לי מושג כיצד ייצא, מוזיקלית". אותם שני אנשים, עליהם שמר אז עדיין בסוד, היו הבסיסט טים בוגארט והמתופף קרמין אפיץ' - שניהם מלהקה ושמה ואנילה פאדג'. בק סיפר עליהם אז: "הם שני בחורים מלהקה באמת גדולה וידועה בארה"ב. אני לא יכול להסגיר את השמות שלהם עד שכל העניינים יסודרו. אני רוצה לעבוד בארה"ב כי המנהל של ענייניי שם נראה נח רוב הזמן ואילו המנהל שלי באנגליה עובד ללא הרף. זה רק מראה כמה כסף יש בארה"ב לעומת באנגליה".
המתופף בלהקתו המפורקת של בק, טוני ניומן, סיפק זווית משלו על הלהקה שפורקה: "הלהקה הזו הייתה תמיד לא יציבה. כל הזמן קרו שם מריבות ובלגאנים. מעולם לא ערכנו חזרה מוזיקלית אחת הגונה, במהלך שמונה החודשים בהם הייתי חבר בלהקה. זו אחת הסיבות שלהקות ג'אז כיום לא צוברות קהל גדול. כי הן לא עורכות מספיק חזרות כדי להיות מהודקות. כרגע אני רוצה להמשיך ולנגן. יש לי עסקים נוספים, אבל נראה לי שאצטרף ללהקת הליווי של בילי פרסטון, שהוא חבר טוב שלי. לא תראו אותי עובר לגור בארה"ב, כי מבחינתי לחיות שם זה כמו לחיות בסיוט ממוזג".
בסוף אותה כתבה הנחית הכתב, איאן מידלטון, פצצה ובה הודיע: "אם אתם תוהים מי אלו הנגנים המסתוריים של ג'ף, נסו להמר על להקת ואנילה פאדג'...".
אבל חלומו של בק נקטע עם תאונת אופנוע שגרמה להשבתתו מפעילות. בוגארט ואפיץ' המשיכו הלאה והקימו להקה ושמה CACTUS. ב-1972 החלו השלושה לעבוד יחדיו על תקליט והופעות, אך המצב כבר השתנה וההבטחה הגדולה הפכה להחמצה.
ג'ון ווטון, הזמר ובסיסט להקת אסיה, סיפר בשנת 1982 לעיתון רקורד מירור:
"האמת היא שלא טרחנו אפילו להופיע באנגליה. זאת כי התקשורת הבריטית דאגה לקטול אותנו עוד לפני שהוצאנו צליל אחד. וכשיצא האלבום, היה בחור אחד שכתב ביקורת עליו מבלי לכתוב מילה אחת על המוזיקה! אנחנו יצרנו בכוונה תקליט שיהיה קל להקשיב לו. עם זאת, לא הורדנו את עצמנו לזנות. המוזיקה שלנו הוקלטה כמו שהיא נכתבה. לא יצרנו שירים באורך שלוש דקות רק בשביל להיכנס לרשימות ההשמעה ברדיו. אני לא מבין איך אפשר להטיל ביקורת על מישהו שפשוט רוצה להביא תקליט עם הרמוניות טובות. אני לא בא לכתוש את קינג קרימזון ורוקסי מיוזיק, אבל הגיע הזמן שאתרחק מכל זה, ואני ממש שמח שעשיתי זאת. יש אנשים ברי מזל שיכולים בגיל 19 ליפול על להקת החלומות שלהם ולהישאר איתה תריסר שנים. כמו שהיה לקארל פאלמר. היה לו מזל לעבוד עם האנשים שהוא רצה, מגיל שכזה. לי לא היה ככה. תמיד הייתי מתחיל בלהקה ואז אחרי כמה חודשים מגלה שאלו לא האנשים שהייתי רוצה לבלות איתם את שאר חיי".
רוי ווד, הדמות המובילה של להקת THE MOVE, סיפר ב-1967 לעיתון רקורד מירור:
"הביטלס הם משהו לא נורמלי. הם ראו כי הם מתחילים לאבד את הקהל הצעיר שלהם והם גם הבינו כי יש סיכוי שהמאנקיז יירשו אותם בשוק הזה, ולכן החליטו לשנות לחלוטין את התדמית שלהם. אני לא טוען שהם שינו את התדמית רק כדי לשווק את עצמם, אבל הם בהחלט משכנעים בצעד הזה. ועכשיו הם כמו אלים. וג'ורג' מרטין הוא מדהים. אנחנו רוצים להיות במקום של הביטלס, ליצור מוזיקה נסיונית מבלי לחשוב כל הזמן על מצעדי הפזמונים".
איאן פייס, המתופף של דיפ פרפל, סיפר בשנת 1971 לעיתון רקורד מירור:
"אנחנו לא מנגנים בשביל המבקרים אלא בשביל הקהל. אם 5,000 איש בקהל נהנים ממה שאנחנו עושים ומבקר אחד לא - זה לא מדאיג אותנו. העיתונים לא בנו אותנו והם גם לא ישברו אותנו. הגענו להצלחה שלנו למרות כל הפרסום השלילי שהיה נגדנו בעיתונים. כיום אנחנו הלהקה שמרוויחה הכי הרבה בהופעה באירופה. הסטנדרטים שלנו גבוהים מאד. אנחנו מומחים במה שאנחנו עושים. אם יש מבקר אחד, שלא ניגן מעולם ולא יודע לנגן, שכותב עלינו משהו רע - אז זה זבל מבחינתי. מה לעזאזל הוא יודע בתחום? נראה לי שכלום.
כיום אנחנו עובדים כלהקה ביחד אבל לכל אחד מאיתנו יש גם רצונות לעשות דברים אחרים. ג'ון לורד, האורגניסט שלנו, הוא כבר לא צעיר כשהיה ואי אפשר לצפות ממנו להיות רק אורגניסט רוק למשך כל חייו. העבודה שהוא עושה מחוץ ללהקה לא מטרידה אותנו". (הערה: שבע שנים מפרידות בין שנות הלידה של איאן פייס וג'ון לורד - נ.ר).
פייס המשיך תוך מתן ביקורת על אחרים: "ג'ינג'ר בייקר המתופף לא התקדם כלל מאז שהתפרקה להקת CREAM. זו כנראה הסיבה שבגללה הפרויקטים המוזיקליים האחרונים שלו לא מצליחים. להקת חיל האוויר שלו הייתה נוראית. לא הייתה לג'ינג'ר מעולם טכניקת תיפוף טובה. הוא פיצה על כך פעמים רבות עם רגש. אבל עכשיו הוא נשמע כאילו כבר אין בו רגש. קית' מון הוא מתופף טוב ללהקת המי. אבל הוא יהיה חסר ערך בכל להקה אחרת. קית' הוא איש של הצגות ולא מתופף. כל פעם ששמעתי אותו עם מישהו אחר, הוא נשמע לא טוב. בעצם, זה לא הוגן לשפוט אותו כך, כי כנראה הוא היה שיכור כהוגן. היחיד בלהקת המי שראוי לשבחים ואינו מקבל אותם, הוא הבסיסט ג'ון אנטוויסל. הוא בסיסט נהדר וחבל שלא שמים לב לזה.
המתופף באדי ריץ' יכול לגרום לי להיות חולה. מדוע? כי הוא עושה ביד אחת את מה שאני ואחרים מסוגלים לעשות רק עם שתי ידיים. אבל הוא יותר מדי יהיר עם הדבר הזה. מה שכן, הוא הטוב בתחומו. אני אוהב מתופפים כמו פיט יורק, ששמעתי שהוא מרכיב עכשיו להקה עם שלושה מתופפים. זה בטח יהיה מעניין. והתיפוף של יורק בלהקת ספנסר דייויס היה אדיר. צ'ארלי ווטס וביל ווימן הם השניים שמחזיקים את המוזיקה של הסטונס. זו חטיבת הקצב הטובה ביותר של עולם הרוק. מיק טיילור טוב מאי פעם אבל קית' ריצ'ארדס, משום מה, התגמד. הרולינג סטונס הפכו כיום ללהקה של עסקי השעשועים. הכל הודות לג'אגר. נראה כי הלהקה הזו כבר פג תוקפה. הביטלס היו להקת הופעות טובה יותר מהסטונס. אצל הביטלס הייתה רק התלהבות מוזיקלית. הסטונס מושכים לכיוון שכבר לא ממש קשור למוזיקה. הצרחה של מקרטני בשיר HELTER SKELTER היא אחד הדברים הטובים ביותר ששמעתי בחיי".
בספטמבר 1968 היה קית' אמרסון חבר בלהקת THE NICE ואורגניסט מוביל באנגליה. באותו חודש הוא סיפר לעיתון 'רקורד מירור' הבריטי על ימי קדם:
"פעם הייתי בחור מאד מסוגר. עבדתי בבנק בשעות היום ובערב ניגנתי בפאבים עם מתופף ובסיסט. שלושתנו היינו מנותקים מעולם הפופ שהיה מסביבנו. עולם הפופ לא עניין אותי אז. העולם המוזיקלי שלי הורכב מאנשים כמו ויואלדי, באך וסיבליוס. אבל יום אחד ממש נמאס לי בעבודה בבנק. שמתי את העט שלי על השולחן, בשעת אחר הצהריים, ושאלתי את עצמי 'מה לעזאזל אני עושה פה? מתי אחזור לנגן?'. תוסיפו לזה את הרגע בו מנהל הבנק צרח עליי שאני נראה עייף ולכן אני חייב לבחור בין עבודה בבנק לעולם המוזיקה. אז קיבלתי הזמנה מזמר בשם גארי פאר להצטרף ללהקתו. הוא ראה אותי מנגן בברייטון והזמין אותי לנגן בלהקה שנקראה THE T-BONES. הסכמתי בשמחה והגעתי ללונדון. שם הבנתי כי מתחוללת מסיבה מדהימה שלא הייתי מודע לה עד אז. התחלתי לפתח לי סגנון נגינה משלי ומשם זה התקדם עד שאני עכשיו מנגן בלהקת THE NICE".
בסוף שנת 1968 נשאל קית' אמרסון, אורגניסט להקת THE NICE, על ידי קורא בעיתון מלודי מייקר בעניין הצליל הנהדר שהוא מפיק מהאורגן שלו. אמרסון ענה:
"לקח לי שלוש שנים להגיע לצליל הזה. אין רכיב זר שחובר לאורגן שלי חוץ מקופסת=אפקט ושמה 'פאז'. יש לצד האורגן מגבר לזלי שנבנה במיוחד לדרישתי וגם מגבר לזלי רגיל שנמצא לצידו ונועד רק כדי להגביר את ווליום האורגן. ללזלי המיוחד חיברתי מגבר מרשאל בעוצמת 100 וואט. הרבה מהצלילים שאני משתמש בהם הגיעו אליי במקריות. בכל פעם שאהבתי צליל מסוים שנתקלתי בו בחיפושיי - שמרתי אותו לשימוש בהמשך. אני יכול לנגן בהאמונד שלי גם בקלידים שבו וגם להיכנס לתוך הגוף שלו, מאחורה, ולהפיק ממנו צלילים שנשמעים כגיטרת בס, כשאני מתופף ברכיבים שבו עם מקל תופים. אבל חשוב לדעת על מה להכות עם המקל הזה, אחרת אתם עלולים לשבור רכיבים מסוימים וחבל. האורגן שלי הוא האמונד מדגם L100".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר
