האם הרולינג סטונס התמסחרו באופן מביך באייטיז? בואו לקרוא

הרולינג סטונס, להקת הרוק הגדולה והמשפיעה ביותר של המאה ה-20, נכנסה לעשור חדש כשהיא ניצבת בפני דילמה שתגדיר אותה מחדש. היכולת המופלאה שלהם להיות כמו זיקית מוזיקלית תמיד הבטיחה את מקומם בצמרת, אבל שנות ה-80 הביאו איתן אתגרים שונים לחלוטין. הכיוון האמנותי, ההחלטות העסקיות והקשר עם הקהל העלו שאלה אחת גדולה ומהדהדת: האם הרולינג סטונס מכרו את נשמתם לשטן המסחריות?

קרע בצמרת: רוק טהור נגד פופ עדכני

עם שחר שנות ה-80, חברי הלהקה כבר היו במעמד של אלילי רוק. הם שרדו את הפאנק, צלחו את הדיסקו ועברו ממועדוני בלוז אפופי עשן לאצטדיוני ענק. אבל העשור החדש דרש סאונד אחר, מסונתז וזוויתי יותר, בעוד שהמתח הפנימי איים לקרוע את הלהקה מבפנים. מיק ג'אגר, הסולן הכריזמטי, רצה בכל ליבו לחדש ולהתאים את הסאונד של הסטונס לעידן ה-MTV. מנגד, קית' ריצ'רדס, גיטריסט ואיש הרוק'נ'רול הטהור, דרש להישאר נאמן לשורשי הבלוז והרוק. הסכסוך ביניהם היה כל כך מר שהם בקושי דיברו, והתקשורת ביניהם נעשתה דרך גורמים שלישיים והתקשורת. האם הסאונד החדש של הסטונס היה ניסוי אמנותי אמיץ או פשוט פשרה מסחרית כואבת?

מסע בין התקליטים: ניסויים, שאריות וחיפוש זהות

העשור נפתח עם התקליט EMOTIONAL RESCUE, שהמשיך את קו הדיסקו-רוק של קודמו המצליח, SOME GIRLS. רבים הזדעזעו לשמוע את ג'אגר שר בפלצט גבוה ומעט מביך בשיר הנושא, אך אחרים ראו בכך צעד נועז וחקירה של טרנדים עכשוויים. שנה לאחר מכן הגיע TATTOO YOU, שנחשב בעיני רבים לתקליט הרוק הקלאסי הגדול האחרון של הלהקה. באופן אירוני, רוב החומרים בו היו שאריות שהוקלטו עוד בשנות ה-70 ולא נכנסו לתקליטים קודמים. אבל אי אפשר להתווכח עם העוצמה של המנון כמו START ME UP, שהוכיח שהקסם עדיין שם. בשלב זה, הסטונס עוד החזיקו באמינותם, אך הסדקים החלו להופיע.

הלחץ להישאר רלוונטיים הגיע לשיא ב-1983 עם התקליט UNDERCOVER. כאן הלהקה כבר צללה עמוק לתוך הסאונד של התקופה: תופים אלקטרוניים, הפקה מהונדסת והשפעות ברורות של גל חדש, סינת'-פופ ורגאיי. המבקרים טענו שהם מנסים בכוח להיות מודרניים מדי, וההאשמות על התמסחרות החלו להישמע בקול רם וברור. באופן מעניין, הקליפ לשיר הנושא, שבוים על ידי ג'וליאן טמפל, היה כל כך אלים ופוליטי שהוא צונזר חלקית על ידי MTV, מה שהראה שעדיין היה בהם ניצוץ מרדני.

השפל והקאמבק המחושב

חלפו שלוש שנים ארוכות עד ל-DIRTY WORK, תקליט שהוקלט בצל הריב המר בין ג'אגר לריצ'רדס. המתיחות הגיעה לשיא כזה שהשניים כמעט ולא שהו באולפן יחד. ג'אגר היה עסוק בקריירת הסולו שלו ואיבד עניין בלהקה, בעוד ריצ'רדס ראה בכך בגידה של ממש. אפילו עטיפת התקליט, בעיצובה הנקי והצבעוני, נראתה יותר כמו פרסומת לרהיטים מאשר עטיפה של להקת הרוק'נ'רול המסוכנת בעולם. עם הפקה חלקלקה ושירים חסרי נשמה, נדמה היה שהסטונס איבדו את זה. הם, סמל המרד, נראו כמי שנסחפים בזרם של סינתיסייזרים ובלדות רוק מנופחות שנועדו לרדיו ול-MTV.

אך אז, ב-1989, הגיע המפץ הגדול. ג'אגר וריצ'רדס התפייסו, והתוצאה הייתה STEEL WHEELS, תקליט שזכה לשבחים אדירים על חזרתו לסאונד הרוק הקלאסי והמוכר. אך האם זו הייתה התעוררות אמנותית או מהלך עסקי מחושב היטב? התקליט לווה בסיבוב הופעות עולמי חסר תקדים, שהפך לאחד הרווחיים ביותר בהיסטוריה. לראשונה, הסטונס חתמו על עסקאות חסות ענקיות, הבולטת שבהן עם ענקית הבירה BUDWEISER. המעריצים הוותיקים התקשו לראות את להקת המורדים שלהם הופכת לתאגיד משומן היטב. במקביל, קריירת הסולו של ג'אגר נטתה חזק לכיוון הפופ והדאנס, מה שרק חיזק את התחושה שהוא מעדיף הצלחה במצעדים על פני שמירת הזהות הייחודית של הסטונס.

אז מה השורה התחתונה?

האם הרולינג סטונס אכן התמסחרו? התשובה מורכבת. אין ספק ששנות ה-80 היו עשור של פחות לקיחת סיכונים אמנותיים ויותר התמקדות במיתוג ובעסקים. הם נראו פחות כמו מהפכני רוק ויותר כמו מכונה משומנת שנבנתה כדי לייצר רווחים. מצד שני, ייתכן שההתאמות האלו וההבנה העסקית העמוקה הן בדיוק מה שאפשר להם לשרוד את העשור המאתגר הזה. האם בלי המהלכים האלה, הסטונס היו ממשיכים להתקיים ולהופיע עד היום? ייתכן שההתמסחרות, כואבת ככל שתהיה למעריצים מסוימים, הייתה המחיר שהיה עליהם לשלם עבור חיי נצח בעולם המוזיקה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459