האריסון וקלפטון - צמד חמד

דצמבר 1964. אולם האמרסמית' אודאון בלונדון הזדעזע מצרחות של מעריצות במופע חג המולד המיוחד של להקת הביטלס. אבל ההיסטוריה האמיתית התרחשה דווקא מאחורי הקלעים. היארדבירדס, אחת מלהקות החימום של אותו ערב, הסתובבה שם, וגיטריסט צעיר וזועף בשם אריק קלפטון פגש שם לראשונה את ג'ורג' האריסון. "הביטלס היו אז בעולם אחר לגמרי מבחינתנו", הודה קלפטון. אבל עבור האריסון בן ה-21, הפגישה עם קלפטון בן ה-19 הייתה בגדר התגלות. "אני זוכר שפשוט ראיתי את אריק", שחזר האריסון, "חשבתי לעצמי, 'אני מכיר אותו. אני בטוח שאני מכיר את הבחור הזה, והוא נראה, אתם יודעים, ממש בודד'".

האריסון הרגיש שהמפגש הזה הוא "כמו להסתכל על עצמי". קלפטון הצעיר התגלה כאדם לא ממש מנהיגותי בטבעו, תכונה שהאריסון הזדהה איתה לחלוטין. מתוך המפגש הקצרצר הזה, בין שיחות על אוספי גיטרות למיתרים לנגן בהם, נולדה חברות שתשנה את פני הרוק. כזו שתשרוד להקות מתפרקות, סמים קשים, ומשולש רומנטי מסובך במיוחד עם דוגמנית יפהפייה אחת.

ג'ורג' גדל בליברפול במשפחה ענייה אך חמה ואוהבת, עם אמא, לואיז, שעודדה את תשוקתו למוזיקה ואת התספורות המרדניות שלו. מגיל צעיר הוא גילה אלרגיה קשה למוסדות ולצביעות. הוא תיעב את בית הספר, וכבר בגיל 11 הבין שאינו מתחבר לממסד הדתי, כשתהה מדוע השכנים שלו משתכרים בפאב ומיד לאחר מכן תורמים את מעט הכסף שיש להם לכומר המקומי. המוזיקה הייתה המפלט שלו; מגילוי הגיטרה דרך מוזיקת הסקיפל, ועד להצטרפותו ללהקת "קווארי מן" של ג'ון לנון (אחרי שסינוור את חברי הלהקה בביצוע מדויק ללהיטים אינסטרומנטליים כמו GUITAR BOOGIE). ג'ורג' תמיד היה הילד עם הביטחון העצמי והפה הגדול שניצב בשקט מאחור. הוא אפילו היה זה שעקץ את המפיק ג'ורג' מרטין באודישן המפורסם של הביטלס באולפני EMI, כשמרטין שאל אם יש משהו שלא מוצא חן בעיניהם בתהליך, והאריסון פלט בלי למצמץ: "ובכן, אני לא אוהב את העניבה שלך". זה מה ששבר שם את הקרח.

מנגד, אריק קלפטון גדל בריפלי תחת עננה כבדה של סוד משפחתי. הוא גודל על ידי סבו וסבתו כשהוא מאמין שהם הוריו, עד שביום בהיר אחד גילה את האמת המרה: אמו האמיתית הייתה מי שחשב שהיא אחותו הגדולה, פטרישיה, שילדה אותו מרומן מחוץ לנישואין עם חייל קנדי ונעלמה מהתמונה. כשהבין שדודו לא סתם התבדח כשקרא לו "ממזר קטן", אריק נאטם בתוך עצמו. "הבית היה מלא סודות", הוא שחזר. הבדידות והתחושה שהוא מנודה חברתית הובילו אותו למצוא נחמה בשני דברים: ממתקים (מהם נהג למלא את כיסיו בחנות המקומית) והבלוז. צלילי התקליטים של רוברט ג'ונסון, מאדי ווטרס וביג ביל ברונזי חדרו לו ישירות למערכת העצבים. קלפטון הושפע עמוקות מהאגדה על רוברט ג'ונסון, אותו בלוזיסט שלפי המיתוס מכר את נשמתו לשטן בצומת דרכים. על הגיטרה הראשונה והעלובה שלו (מתוצרת HOYER הגרמנית, שעליה ניגן עם חמישה מיתרים כי לא ידע כיצד לתקן מיתר שנקרע), הוא חרט בעט את המילים LORD ERIC בציפייה להפוך לטרובדור נודד.

הקריירות של השניים צברו תאוצה מסחררת בשנות השישים, אבל שניהם סבלו מתסכולים אדירים במסגרות שבהן פעלו. ג'ורג' היה "הביטל השקט" שנאלץ להיאבק על כל פיסת קרדיט מול מכונת הלהיטים הדורסנית של לנון ומקרטני. בראשית הדרך, לנון ביטל אותו לא פעם, בטענה הפשוטה ש"החומר שלו לא היה מספיק טוב". לג'ורג' לקח זמן לגבש את זהותו ככותב; תקליטים שלמים חלפו מבלי שקיבל נתח משמעותי בקדמת הבמה. אבל ג'ורג' לא ויתר. הוא מצא את הקול שלו דרך הרוחניות והמוזיקה ההודית. מרגע שגילה את הסיטאר, נפתחו בפניו שערי היצירה, והוא הפך לפילוסוף הנועז של הלהקה.

ואילו אריק? אריק היה אלוף הבריחות. כל פעם שהרגיש שלהקה הופכת למסחרית מדי או סוטה מדת הבלוז הנוקשה שלו, הוא חתך בלי סנטימנטים. הוא עזב את היארדבירדס בדיוק כשהשיר FOR YOUR LOVE הצליח במצעדים, פשוט כי זיהה שהציפורים הופכות ללהקת פופ רדודה להמונים. הוא הצטרף לג'ון מאייאל והבלוזברייקרס, שם הפך לאגדה וזכה לכתובות הגרפיטי המפורסמות ברכבת התחתית בלונדון, CLAPTON IS GOD. מאז, נטען שהיה זה תעלול שיווקי של יד מכוונת מהתעשייה - אבל היי, הטריק עבד!

עם מאייאל הוא הקליט את התקליט הידוע והחשוב שבעטיפתו הוא נראה קורא במגזין קומיקס בשם BEANO, אבל אז הוא נטש גם אותם לטובת הקמת ה"סופרגרופ" הראשונה, CREAM, עם ג'ינג'ר בייקר וג'ק ברוס. "אני מנסה לשים את חוסר המנוחה שלי מאחוריי כשאני מעורב בלהקה חדשה", הודה קלפטון בפני עיתונאי, "אבל זה תמיד מופיע שוב ומביס אותי בסוף".

עד כמה שהאריסון וקלפטון היו שונים באופיים – האריסון היציב, הפרגמטי והמחפש רוחנית, מול קלפטון ההפכפך, חסר הביטחון והמתייסר – הקשר המוזיקלי ביניהם הפך למיוחד. האריסון הבין מהר מאוד שכדי לשבור את הדינמיקה הרעילה שהחלה להשתלט על הביטלס ב-1968, הוא היה צריך להביא מבוגר אחראי לחדר כדי לרסן את האגו של ג'ון ופול. כשהקליט את השיר החדש והבוגר שלו WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS, הוא הזמין את קלפטון לנגן את סולו הגיטרה הראשי. קלפטון סירב בהתחלה בהלם: "אף אחד אחר לא מנגן בתקליטים של הביטלס!", אבל האריסון לא שחרר. הנוכחות של קלפטון באולפן עבדה כקסם: פתאום, ג'ון ופול התנהגו יפה, התאמצו, והתייחסו לשיר של ג'ורג' בכבוד. שיתוף הפעולה הזה גלש גם לכיוון ההפוך; קצת לאחר מכן ג'ורג' סיפק קולות ונגינה עבור השיר BADGE שייכנס אל תקליט הפרידה של הלהקה של קלפטון, שייקרא GOODBYE.

אבל מתחת לפני השטח, משהו הרבה יותר מסובך החל להתבשל. באביב של 1969, האריסון המתוסכל החליט יום אחד להבריז מישיבת עסקים מייאשת של החברה של הביטלס, אפל. הוא נסע לאחוזתו המפוארת של אריק, שוטט בגינה הירוקה עם אחת הגיטרות האקוסטיות של חברו, ותחת קרני השמש החמימות כתב את HERE COMES THE SUN. אם הוא לא היה נוסע לבקר את קלפטון באותו יום - כנראה ולא היה מגיע אלינו השיר הזה. מדהים, לא?

מה שג'ורג' לא ידע באותו זמן, הוא שאריק קלפטון, חברו הטוב ביותר, מתאהב נואשות באשתו של ג'ורג', הדוגמנית פאטי בויד (שאת לבה ג'ורג' כבש במקור עוד על סט הצילומים של A HARD DAY'S NIGHT, כשהציע לה נישואין בחצי הלצה ביום ההיכרות הראשון שלהם). קלפטון התחיל להגיע לבקר לעיתים קרובות יותר ויותר בביתם של הזוג. "בכל פעם שעזבתי את הבית שלהם, הרגשתי ריקנות נוראית - כי הייתי בטוח שלעולם לא אפגוש אישה כה יפה כמוה", התוודה קלפטון מאוחר יותר. הוא ידע בדיוק מה עובר עליו וקשר זאת ישירות לתחושת הנטישה של הילד מריפלי. "חשקתי בפאטי כי היא הייתה שייכת לאדם רב עוצמה שהיה לו כל מה שרציתי - מכוניות מדהימות, קריירה מדהימה ואישה יפהפייה. הרגש הזה לא היה חדש לי. כשאמי חזרה הביתה עם המשפחה החדשה שלה, רציתי את הצעצועים של אחי למחצה כי הם נראו יקרים וטובים יותר משלי". קלפטון יצא לזמן קצר עם אחותה של פאטי, אבל זה היה חזק ממנו - הוא רצה את פאטי.

שנת 1970 הייתה השנה שטרפה את כל הקלפים בעולם הרוק. הביטלס התפרקו סופית ברעש אדיר ולהקות CREAM ו-BLIND FAITH כבר היו זיכרון רחוק עבור אריק. קלפטון והאריסון נהנו לזמן קצר בהופעות עם הצמד דלייני ובוני.

ג'ורג' עמד מול מציאות חדשה. אחרי שנים במושב האחורי, הוא גילה שיש לו מספיק שירים, חלקם נדחו באכזריות על ידי לנון ומקרטני, כדי להוציא אלבום סולו עצום ממדים. הוא חבר למפיק הגאון והמעורער, פיל ספקטור, הידוע כממציא שיטת "חומת הסאונד". הם נכנסו לאולפן מספר 3 ב-EMI עם צבא חזק של נגנים: אריק קלפטון, רינגו סטאר, קלאוס פורמן, בילי פרסטון, פיטר פרמפטון הצעיר, ולהקת באדפינגר. המטרה הייתה יומרנית - להקליט את מפלצת הסאונד שזכתה לשם ALL THINGS MUST PASS.

ג'ורג' לא חסך בכלום - אם זה בהקלטות לאלבומו או רכישת אחוזת "פראייר פארק", אחוזה ויקטוריאנית עצומה שהייתה שייכת פעם לאציל תמהוני בשם סר פרנק קריספ. האחוזה, שהייתה עמוסה בשיחי גן בצורות משונות, מערות נסתרות, ושלטים מצופים בבדיחות ומשחקי מילים, כבשה את דמיונו של ג'ורג' והעניקה השראה לשיר LET IT ROLL, המהווה מעין סיור בנכס.

אבל בעוד ג'ורג' מטפס לפסגה, קלפטון רק חיפש את התחתית. תוך כדי ההקלטות, קלפטון צירף סביבו את נגני האולפן – קרל ריידל, הקלידן בובי ויטלוק וג'ים גורדון – ויצר את להקת הפלא החדשה שלו: דרק והדומינוס. אותם חבר'ה עברו להתגורר באחוזתו והם ניגנו, אלתרו, ובעיקר – שקעו לתוך בולמוס מפלצתי של סמים. באותם סשנים של האריסון ניצל קלפטון את הזמנים כדי להקליט עם ספקטור גם תקליטון ללהקתו החדשה.

"זה הפך לכימיה של חיינו, ערבוב של כל הדברים האלה יחד (קוקאין, כדורי שינה, ואלכוהול). אלוהים יודע איך הגוף שלנו עמד בזה", שיחזר ויטלוק את השגרה שם. זמן קצר לאחר מכן, קלפטון התנסה גם בהרואין. בתוך כל הכאוס הזה, קלפטון יצק את כל הדיכאון, אהבתו הבלתי מושגת לפאטי ואת השראתו מהבלוז, לתוך האלבום המיועד של להקתו. השיר "ליילה" עצמו, שנשא השראה מסיפור פרסי עתיק על אהבה אסורה שמטריפה את דעתו של גבר צעיר (ליילה ומג'נון), היה זעקתו של אריק לפאטי.

במסיבת קיץ של מנהלו, רוברט סטיגווד ב-1970, אריק לא יכול היה לשאת יותר את המשא והתוודה ישירות בפני ג'ורג': "אני מאוהב באשתך". ג'ורג', בדרכו הבריטית הייחודית ונוכח המצב המגוחך שנוצר, שמר על קור רוח והפך את השיחה כמעט למערכון, למרות שקלפטון העיד שיכול היה לראות את הכאב בעיניו של חברו הטוב. פאטי נשארה לעת עתה עם ג'ורג', וקלפטון הציב לעצמו מטרה להרוס את עצמו לחלוטין. מותו הטרגי של דוואן אולמן (שניגן גיטרה ב"ליילה") בתאונת אופנוע זמן קצר לאחר מכן, רק תרם לצלילה העמוקה של קלפטון לתהומות הייאוש. האלבום שיצא לדרק והדומינוס לא הצליח להימכר היטב ובאמצע ההקלטות לאלבום השני - קלפטון רב עם ג'ים גורדון. הלהקה התפרקה. הוא שקע לתוך ההרואין והסתגר באחוזתו.

האהבה המוזיקלית והאנושית בין קלפטון להאריסון הייתה חזקה מכל סם או משולש רומנטי. באוגוסט 1971, ג'ורג' האריסון יזם יחד עם ראווי שנקר את "הקונצרט לבנגלדש" במדיסון סקוור גארדן – שפתח עידן חדש של מופעי צדקה מוזיקליים ברחבי העולם. ג'ורג' לא הסכים לוותר על אריק, ושכנע אותו להגיח ממחבואו באחוזה ולטוס לניו יורק, תוך שהוא מארגן בעצמו את החומר שקלפטון הזדקק לו רק כדי להצליח לעמוד על הבמה. קלפטון הופיע אך לא היה מפוקס לגמרי, אבל עבור ג'ורג', העיקר היה שהחבר שלו לצידו.

בסוף פאטי, שראתה במו עיניה כיצד ג'ורג' נמשך בכלל לאשתו של רינגו, החליטה לעזוב אותו לטובת קלפטון. היא סיפרה שהמעבר הזה הפך אותה מאישה רוחנית לאישה שלא מפסיקה לשתות אלכוהול. היא וקלפטון גרו יחד כמה שנים והתחתנו ב-1979. שלושה מהביטלס הגיעו למסיבה וג'מג'מו ביחד (אל תדאגו אם לא הייתם שם - דני ליין, חבר להקתו של מקרטני, סיפר שזה היה רע). מי שהיה חסר שם זה ג'ון לנון, שלא קיבל הזמנה לאירוע. הזוגיות של קלפטון עם פאטי לא החזיקה מעמד מעבר לשנת 1989.

עם השנים, ג'ורג' ואריק המשיכו לפרוט על מיתרים במשותף, מבינים אחד את נפשו של השני כפי שאיש כנראה מעולם לא הבין. הם גם יצאו לסיבוב הופעות משותף ותמיד פירגנו זה לזה. בשנת 2002, במלאת שנה למותו של ג'ורג' ממחלת הסרטן, אריק קלפטון עלה לבמת הרויאל אלברט הול כדי להוביל את האירוע שנקרא "הקונצרט לג'ורג'". שם, כשקלפטון את השיר BEWARE OF DARKNESS בקול רועד מול קהל נרגש ביותר, שני הביטלס שנותרו בחיים ומשפחתו של ג'ורג' – המעגל נסגר.