הביטלס - זוויות פחות נעימות

אם חשבתם שהפירוק של הביטלס היה עניין של חילוקי דעות אמנותיים ומנומסים, תחשבו שוב. המאבק המשפטי והכספי בין החברים היה אכזרי ומתיש. בשיא המתיחות, פול מקרטני תבע את שלושת חבריו ללהקה בבית המשפט הגבוה בלונדון כדי לפרק את השותפות העסקית שלהם (הפרטים המלאים, בספר שכתבתי על הביטלס, "ביטלמאניה!).

הביטלס אולי התפרקו בשנת 1970, אבל מבחינה משפטית הם לא הפסיקו להיות ביטלס מעולם. הם היו כבולים בחוזים, בהסכמים, בחברות. חברות-בת, חברות-בת של חברות-בת. כסף שעובר דרך איי בהאמה, דרך שווייץ, דרך לונדון. אינסוף בעלויות של אחרים על השירים, התמלוגים, האחוזים, המשרדים הסכסוכים. ובמרכז כל זה – אפל, חלום נאיבי שהתחיל כדרך לברוח ממס, הפך למערכת עסקית פסיכדלית, ונגמר כקבוצת מוסיקאים ידועה שמבלים את ימיהם בעיקר עם עורכי דין. וזה בדיוק מה שסולל דרך לדיכאון.

אחד הרגעים הביזאריים ביותר נרשם בדצמבר 1974. הלהקה הייתה אמורה לחתום סוף סוף על מסמכי הפירוק הרשמיים במלון פלאזה בניו יורק. ג'ורג' האריסון ופול מקרטני כבר היו שם, אבל ג'ון לנון? הוא נשאר בצד השני של הפארק וסירב להגיע. הסיבה? האסטרולוג שלו אמר לו שזה לא היום הנכון. ג'ורג' הזועם צרח בטלפון: "תוריד את המשקפיים המזויינים האלה ותבוא הנה!", אבל ג'ון לא זז. במקום זה, הוא שלח אליהם בלון עם הכיתוב: "תקשיבו לבלון הזה" (לפי הסלוגן עמו שיווק את תקליטו האחרון). רק למחרת, כשהכוכבים (תרתי משמע) הסתדרו, החתימה התבצעה.

האריסון, שידוע כ"הביטל השקט" והרוחני, הסתיר חיים סוערים למדי. בעודו נשוי לפאטי בויד, הבית שלהם הפך למקלט של תככים רומנטיים. חברו הטוב אריק קלפטון חיזר בגלוי אחרי אשתו, אבל התפנית המפתיעה באמת הייתה הרומן שניהל ג'ורג' עם לא אחרת מאשר מורין קוקס – אשתו של רינגו.

כשהארבעה, ועוד אנשים, נכחו באותו חדר - האריסון הכריז בפני כולם, כולל רינגו ההמום, שהוא מאוהב במורין. התגובה של רינגו הייתה שוברת לב: הוא נכנס להיסטריה והסתובב כשהוא ממלמל שוב ושוב: "שום דבר לא אמיתי, שום דבר לא אמיתי". הרומן הזה היה אחד המסמרים האחרונים בנישואים של הזוג. בהמשך, מורין הייתה כה שבורה שרינגו ביקש להיפרד ממנה עד שבייאושה היא נסעה עם האופנוע שלה לתוך קיר לבנים. היא ריסקה את הפנים שלה.

בסוף שנת 1999, האימה הגיעה לאחוזה של האריסון. פורץ מעורער בנפשו בשם מייקל אברם פרץ לבית ותקף את ג'ורג' בסכין מטבח. התיאור של אותו לילה מצמרר: בעודו נדקר שוב ושוב (כ-40 דקירות!), ג'ורג' ניסה להרגיע את התוקף ואת עצמו על ידי קריאת המנטרה "הארה קרישנה". התוקף, למרבה האירוניה, פירש את המילים כשפת השטן והגביר את ההתקפה. חייו של ג'ורג' ניצלו רק בזכות אשתו השניה, אוליביה, שהלמה בראשו של התוקף עם מנורת ברזל כבדה עד שהתעלף. לאחר האירוע, ג'ורג', בחוש ההומור השחור האופייני לו, אמר על התוקף: "הוא בטח לא נבחן ל-TRAVELING WILBURYS". אבל האמת היא שהאירוע שינה אותו לנצח ופגע קשות ביכולתו להילחם במחלת הסרטן שתקפה אותו מאוחר יותר.

בשנותיו האחרונות בניו יורק, ג'ון לנון הסתגר בבניין הדקוטה והפך כמעט בלתי נראה. למרות התדמית של "אופה לחם ביתי ומגדל את בנו", המציאות הייתה מורכבת יותר. ג'ון ניהל יומנים קוליים שבהם הוא השתלח בחבריו, כולל ב-MIGHTY MCCARTNEY, מתוך קנאה ותסכול. הוא היה אובססיבי למשקלו עד כדי כך שחי על דיאטה של שוקולד ומשקה DR PEPPER, כשהוא מנסה נואשות להימנע מלהפוך למה שכינה "תקופת האלביס השמן שלי", משנת 1965. הוא היה חסר ישע לחלוטין בחיי היום-יום, משאיר לצוות פתקים עם הוראות לקניית אוכל לחתולים ומבקש עזרה אפילו בדפיקת מסמר בקיר. באחד הפתקים המשעשעים הוא כתב לעוזר שלו: "תזכיר ל-Y.O (יוקו) שהשיניים שלה יידרשו לה בהמשך החיים (כלומר, חייבים לבקר אצל רופא השיניים)".

ובינואר 1980, להקת WINGS של מקרטני הגיעה לסיבוב הופעות ביפן, אך פול נעצר בשדה התעופה לאחר שנמצאה במזוודתו כמות נכבדת של מריחואנה. טיפשות, נכון? הוא בילה תשעה ימים בכלא יפני וגורש מהמדינה. הפרט המעניין? ישנה תיאוריה, שאמנם הוכחשה, אך הוזכרה על ידי מקורבים, שייתכן וג'ון ויוקו היו קשורים לטיפ שגילו ובגינו נתפס פול. יומיים לפני הטיסה, פול התקשר לדקוטה וסיפר ליוקו שהוא מתכנן להביא איתו "חומר משובח". יש הטוענים שהזוג לנון לא רצה שפול ישהה בסוויטה הנשיאותית האהובה עליהם במלון אוקורה ביפן, ולכן דאגו ש"יטופל". כך או כך, זו הייתה סופה המעשי של להקת כנפיים.

עם הרצח, הכול השתנה. ג'ון כבר לא היה בן אדם – הוא היה סמל. קדוש כמעט. העיתונים בבריטניה הכריזו שהוא גיבור שמייצג את שאיפותיו של דור שלם. איך פול אמור להתמודד עם זה? הרי במשך עשור הוא חי בצילו של לנון, ואחרי הפירוק – מול לעג מהתקשורת שהעדיפה את "הביטל החכם" על פניו. וכעת?

לנון הופך למיתוס. ומקרטני נשאר אדם אנושי, בשר ודם, ולפעמים – גם טועה. למשל אותו יום שבו יצא מהאולפן, אחרי שעבד כל היום רק כדי לברוח מההלם, וזרק לעיתונאים: "זה מבאס, לא?" – והתקשורת אכלה אותו חי על כך שנים. הוא הסביר מאוחר יותר: "אמרתי 'מבאס' במשמעות הכי כבדה של המיל הייתי בהלם". אבל הנזק כבר נגרם.

ג'ורג' התמלא בזעם. רצח? זה לא רק טרגדיה. עבורו – זה פשע של לקיחת נשמות אבודות. בהצהרה הרשמית שלו כתב: "לגנוב חיים הוא השוד האולטימטיב זה זוועה שאנשים לוקחים חיים של אחרים כשאין להם שליטה אפילו על שלהם". אבל מאחורי המילים עמד אדם מרוסק. ידידו אל קופר סיפר שג'ורג' היה לבן כמו סדין, בהלם מוחלט. ואז הם פשוט התחילו לשתות כדי לא לקרוס לגמרי. הם הלכו לעבוד – כי זה כל מה שהכירו. עבדו, שתו, עבדו עוד. כמו מפלט אחרון.

אם עד סוף שנות ה־70 הביטלס יכלו להגיד לעצמם: "נו, ג'ון עוד שותף. הוא עדיין חותם על העסקאות", אז אחרי הרצח – יוקו אונו הפכה לאדם היחיד שמייצג את חלקו של לנון. בכל דיון. בכל מסמך. בכל הסכם. היא הפכה ל"מגינת הלהבה", כפי שהגדירה את עצמה – והשליטה על חלקו של ג'ון בחברת אפל הפכה אותה לשחקנית החזקה ביותר בשולחן. לשלושה הביטלס האחרים – זה היה סיוט. עכשיו הם לא מנהלים מול ג'ון – אלא מול אישה שמעולם לא הבינו לחלוטין, ושנהפכה בדיוק למה שחששו ממנו: "הביטל החמישית".

כשהעולם בכה – שלושת הנותרים מצאו את עצמם מבינים פתאום משהו שאף אחד לא הכין אותם אליו: לנצח הם יהיו הביטלס. וזה לא תמיד מתנה. לפעמים זו הכלא הכי יקר בעולם. הם ניסו לחפש אחד את השני בתוך הכאב, בתוך הזיכרונות, בתוך הדי המוזיקה שנשארו תמיד בחדר. הם עבדו, שתו, נלחמו, חתמו, התפללו – כל אחד בדרכו. כי מאז אותו לילה בדצמבר 1980, לא נשארו באמת ארבעה. וגם לא שלושה. רק אגדה אחת.

באמצע שנות ה-90, שלושת הביטלס הנותרים התאחדו לפרויקט האנתולוגיה וניסו להקליט שירים חדשים על בסיס סקיצות ישנות של ג'ון. בעוד ש-FREE AS A BIRD ו-REAL LOVE יצאו לאור, היה שיר שלישי בשם NOW AND THEN שנגנז. למה? כי האריסון פשוט סירב להמשיך לעבוד עליו. הוא טען שההקלטה גרועה וכינה את השיר "זבל". האווירה באולפן הייתה מתוחה, כשג'ורג' מעיר לפול הערות עוקצניות ומזכיר לו כל הזמן: "אני לא מתכוון לקחת יותר חרא מאף אחד". המתח הישן בין השניים לא נעלם, וג'ורג' אפילו הטיל וטו על הכללת קטע אוונגרדי נדיר בשם CARNIVAL OF LIGHT באוסף, במשפט המחץ: "אוונגרד זו מילה בצרפתית ל'בולשיט'". השיר שג'ורג' שנא יצא לאור שנים לאחר מכן. הוא ודאי רוטן על זה משהו מלמעלה.

רינגו עבר שנים קשות של אלכוהוליזם לאחר הפירוק. הוא הודה שאיבד שנים מחייו ב"בלאק-אאוט" מוחלט. "לא ידעתי איך הגעתי למיטה כל לילה", סיפר. באחת התקופות המוזרות שלו, הוא גילח את כל שיער ראשו, כולל הגבות, בחיפוש נואש אחר חידוש. למרות היותו הכי פחות מעורב עסקית, הוא נאלץ להתמודד עם השפלות מקצועיות, כמו לקריין סדרה על ההיסטוריה שלו עצמו או להשתתף בפרסומת לפיצה האט שבה התבדח על איחוד הלהקה – רק כדי למצוא את עצמו מצולם עם שלושה מחברי להקת THE MONKEES במקום חבריו המקוריים. לא נעים.