הלהקה שהמציאה את הרוק'נ'רול ונשכחה מאחור: היארדבירדס

בואו נדבר רגע על צדק היסטורי. בעולם הפופ, ישנם שמות שכל ילד מכיר. הביטלס, הרולינג סטונס, המי, הקינקס. כולם בני אותו מחזור מופלא של 1963, השנה שבה בריטניה התפוצצה מכישרון מוזיקלי. התקליטים שלהם עדיין ממלאים את החנויות, והמורשת שלהם חקוקה באבן. ואז יש את היארדבירדס. חכו, מי? ובכן, זאת בדיוק הבעיה. כנראה ששום להקה אחרת לא עיצבה את הרוק כפי שאנחנו מכירים אותו כמו היארדבירדס, ובכל זאת, נדמה שהם קצת נדחקו לשוליים של ספרי ההיסטוריה, הפכו לפריט לאספנים, להערת שוליים מעניינת אבל לא ממש זכורה. ללהקה שזכורה בגלל הגיטריסטים שהמשיכו ממנה הלאה.

תחשבו על זה רגע. אתם רוצים תקליט של הביטלס? של הסטונס? פשוט היכנסו לחנות הקרובה ותקנו אותו. כמעט כל מה שהקליטו עדיין מודפס וזמין. אבל תקליט של היארדבירדס? יש, אבל לא בזמינות מיידית.

הסיפור שלנו מתחיל בפאתי לונדון, בסוף 1963. בחורים אנגלים צעירים בילו אז את ימיהם בחנויות תקליטים, צדים כל פיסת ויניל חדשה של אמני הבלוז האמריקאים הגדולים: אלמור ג'יימס, האולין וולף, בי.בי. קינג. בין הבחורים האלה היו קית' רלף (שירה ומפוחית), פול סאמוול-סמית' (בס), כריס דרג'ה (גיטרת קצב), ג'ים מקארתי (תופים) ואנתוני "טופ" טופאם (גיטרה מובילה). יחד הם היו היארדבירדס, והם הפכו לנפיצים עוד יותר כשאדם צעיר בשם אריק קלפטון הצטרף והחליף את טופאם, שעזב כדי ללוות את הזמרת כריסטין פרפקט ואז נעלם מהרדאר.

החבורה הזאת עשתה לעצמה שם אדיר בסצנת המועדונים הבריטית. הם לקחו את שירי הבלוז האמריקאיים שאהבו, פירקו אותם לגורמים והרכיבו אותם מחדש עם אנרגיה מחשמלת, עד שיצרו משהו שהיה כמעט כולו שלהם. הם קראו לזה RAVE UP: קטע אינסטרומנטלי ארוך באמצע השיר שבו הנגנים היו מגבירים את הקצב והעוצמה עד לטירוף מוחלט. התוצאה תועדה בתקליט הבכורה שלהם, FIVE LIVE YARDBIRDS. כשמו כן הוא, תקליט שהוקלט בהופעה חיה (תהליך זול יותר מלהקליט באולפן הקלטות).

הפנייה של הלהקה לכיוון מסחרי יותר היא זו שגרמה לזעזוע הראשון. הלהיט הגדול הראשון שלהם, FOR YOUR LOVE, שנכתב על ידי גראהם גולדמן (לימים חבר בלהקת 10cc), היה קפיצת מדרגה מתוחכמת מהבלוז הבסיסי שלהם. כל כך מתוחכמת, למעשה, שהיה בה שימוש דומיננטי בצ'מבלו, עליו ניגן בכלל קלידן חיצוני בשם בריאן אוגר. אריק קלפטון, טהרן הבלוז, מצא את עצמו מנגן תפקיד גיטרת קצב זניח וזעם על הכיוון ה"פופי" החדש.

קלפטון לא חיכה הרבה, ארז את הגיטרה ועזב למרעה בלוזי יותר. הוא הצטרף לג'ון מאייTל, הקים את CREAM ואת בליינד פיית', ניגן עם דלייני ובוני, הקים את דרק והדומינוס ופתח בקריירת סולו ארוכת שנים שהפכה אותו לאיש עשיר מאוד (וממורמר לא מעט במהלך הדרך).

המחליף של קלפטון, ג'ף בק, הומלץ ללהקה על ידי חבר וגיטריסט אחר, ג'ימי פייג', שבעצמו דחה הצעה להצטרף. עם בק בגיטרה, היארדבירדס המריאו למחוזות חדשים לגמרי. הם לקחו את שורשי הבלוז ויישמו אותם על רעיונות שלא נשמעו כמותם: הסאונד ה"מזרחי" והמהפנט ב-HEART FULL OF SOUL, פתיחת הגיטרה המחשמלת והבלתי נשכחת של OVER UNDER SIDEWAYS DOWN, וההמנון SHAPE OF THINGS, שהיה ספוג בצליל פידבק ורמז על מהפכת הפסיכדליה שעמדה בפתח.

במקביל, בק התגלה כאישיות הפכפכה. התקפי הזעם שלו, שלפעמים יוחסו לתאונת אופנוע שעבר בנעוריו ולפעמים פשוט לאגו מנופח, הפכו את העבודה איתו לקשה מנשוא.

היציבות הגיעה ממקום לא צפוי. הבסיסט פול סאמוול-סמית' החליט לפרוש כדי להפוך למפיק מוזיקלי. מי יחליף אותו? לא אחר מאשר ג'ימי פייג'. פייג', שהיה כבר נגן אולפן מבוקש ביותר, הכיר את הלהקה ואת החומרים שלה היטב. בתחילה הוא ניגן בס, אבל עד מהרה הוא שכנע את גיטריסט הקצב כריס דרג'ה לעבור לבס, והשאר היסטוריה.

לתקופה קצרה ומופלאה, ליארדבירדס היו שני גיטריסטים מובילים מהטובים בעולם: ג'ף בק וג'ימי פייג'. אבל ההרכב הזה לא יכול היה להחזיק מעמד, והוא אכן לא החזיק. רק שני שירים, STROLL ON (שנשמע גם בסרט "יצרים" של אנטוניוני) ו-HAPPENINGS TEN YEARS TIME AGO, הוקלטו עם שני הגיטריסטים, ולמרבה האירוניה, הם כנראה שיא היצירה של הלהקה. קטע שלישי, צד ב' נשכח בשם PSYCHO DAISIES, כולל גם הוא את הצמד, אך כאן פייג' מנגן רק בס.

בסוף 1966, ג'ף בק עזב. הוא הקים את הלהקה הבאה תחת שמו עם רוד סטיוארט ורון ווד, ולאחר מכן המשיך בקריירה מגוונת, כולל התנסויות בג'אז-פיוז'ן. כפי שניסח זאת מבקר אחד, הוא עבר מלהיות הדג הגדול ביותר בבריכת הרוק'נ'רול לדג קטן בים גדול ועכור הרבה יותר.

עם פייג' כמנהיג הבלעדי, היארדבירדס הוציאו את תקליט האולפן האחרון שלהם, LITTLE GAMES, ב-1967. השאגה האדירה של הלהקה הפכה לציוץ חלוש. המפיק החדש, מיקי מוסט, ניסה בכוח להפיק תקליט מלא בלהיטים, והתוצאות היו פושרות במקרה הטוב. למרות זאת, התקליט הזה הוא מסמך מרתק המבשר את בואה של לד זפלין: ג'ון פול ג'ונס, לימים הבסיסט של זפלין, סיפק את עיבודי המיתרים לשיר הנושא, והקטע האינסטרומנטלי WHITE SUMMER הוא למעשה גרסה מוקדמת ל-BLACK MOUNTAIN SIDE של זפלין (שנגנב נברט יאנש).

עוד כמה סינגלים כושלים הגיעו, עד שהלהקה התפרקה סופית. אבל צד ב' של אחד הסינגלים האחרונים, שיר בשם THINK ABOUT IT שנכתב על ידי פייג', היה הברקה אחרונה ורמז ברור לעתיד לבוא.

כשלד זפלין הפכה לתופעה עולמית, חברת EPIC נזכרה פתאום שיש לה בארכיונים אוצר בלום של חומרים גנוזים. הם מיהרו להוציא תקליט כפול שניסה לתעד את הקריירה של הלהקה, אך נראה יותר כמו ניסיון ציני לעשות כסף מהיר. לאחר מכן יצא תקליט הופעה בשם LIVE YARDBIRDS FEATURING JIMMY PAGE, שהוקלט בניו יורק ב-1968. איכות הסאונד הייתה לא טובה, אבל הוא תיעד את הלהקה בשלבי המעבר שלה להרכב החדש של פייג'. גולת הכותרת: קית' רלף שר גרסה מוקדמת למה שיהפוך ל-DAZED AND CONFUSED (כן, גם זה גנוב משיר של זמר בשם ג'ייק הולמס).

ג'ימי פייג', לעומת זאת, ממש לא אהב את התוצאה. הוא פתח בהליכים משפטיים ואילץ את EPIC להוריד את התקליט מהמדפים, מה שהפך אותו מיד לפריט אספנים נדיר. שנים לאחר מכן, הוא יצא מחדש ושוב הורד מהמדפים בעקבות לחץ של פייג'.

וכך הגיעו היארדבירדס לסופם. קית' רלף וג'ים מקארתי הקימו את להקת רנסאנס. טרגדיה נרשמה ב-1976, כשקית' רלף (אז כבר חבר בלהקה בשם ארמגדון) התחשמל למוות בביתו כשניגן בגיטרה. פול סאמוול-סמית' הפך למפיק מצליח, שעבודתו הבולטת ביותר היא עם קאט סטיבנס. כריס דרג'ה פנה לקריירה בצילום, ואף צילם את העטיפה האחורית של התקליט הראשון של לד זפלין, לפני שמצא משרה נוחה במשרד פרסום.

ובקיץ 1968, ג'ימי פייג' מצא את רוברט פלאנט, ג'ון פול ג'ונס וג'ון בונהאם והחליט שהגיע הזמן להמשיך הלאה. הוא קרא להרכב החדש שלו "לד זפלין", והשאר, כמו שאומרים, כבר היסטוריה מסוג אחר לגמרי. היסטוריה שכולם זוכרים.