הנסיך האפל של הגלאם: הסודות, הדרמות והטיסות של בריאן פרי

הוא מוכר כ"סולטן של הסטייל", האיש שהפך את חליפת הטוקסידו למדים הרשמיים של הרוק המתוחכם. אבל מאחורי החזות הקרירה והמלוטשת של בריאן פרי ולהקת רוקסי מיוזיק, מסתתר סיפור שמתחיל בכלל במכרה פחם, עובר דרך אודישנים כושלים ומערכות יחסים סוערות עם דוגמניות-על, ומסתיים כמעט בהתרסקות מטוס קטלנית.

אם צריך לבחור להקה אחת שהצליחה להיות גם מצחיקה, גם אינטלקטואלית, גם מלאת פוזה וגם גאונית - הרי שרוקסי מיוזיק תמיד תעמוד ראשונה בתור, כשהיא מנופפת במטפחת משי ומרפרפת בריסים כמו דוגמנית בפריס. הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של אחת הלהקות המשפיעות (והמוזרות) בהיסטוריה, כפי שלא הכרתם.

לפני שהפך לאייקון אופנה בינלאומי, בריאן פרי היה רחוק מאוד מחיי הזוהר. הוא נולד למשפחה ממעמד הפועלים בוושינגטון (לא הבירה האמריקאית, אלא עיירה אפורה בצפון אנגליה), בן לאב שטיפל בסוסי פוני במכרות פחם. האירוניה הגדולה? העבודה הראשונה שלו הייתה לחלק עיתונים, כשבתיק שלו הוא סוחב את המלודי מייקר, המגזין שיום אחד יכתיר אותו כמלך.

הדרך לפסגה הייתה רצופת כישלונות מפוארים. הלהקה הראשונה שלו, THE GAS BOARD, פיטרה אותו בטענה שהוא לא זמר מספיק טוב. הוא אפילו ניסה את מזלו באודישן ללהקת קינג קרימזון, אך נדחה. רוברט פריפ, גיטריסט הלהקה, זכר את הזמר המוזר הזה, מה שבסופו של דבר עזר לפרי להשיג חוזה ניהול. בינתיים, כדי לשלם חשבונות, פרי עבד כמורה לקרמיקה בבית ספר לבנות, שם העביר את הזמן בשיחות עם התלמידות ובהשמעת תקליטים במקום ללמד.

הקמת רוקסי מיוזיק נשמעת כמו בדיחה קוסמית. אנדי מקיי (הסקסופוניסט) פגש את בריאן אינו ברכבת התחתית בלונדון לגמרי במקרה. אינו, דמות אקסצנטרית שהגדיר את עצמו כ"לא מוזיקאי", היה אז סוחר באלקטרוניקה משומשת שהתעניין ברשמקולים יותר מאשר בתווים.

בתחילת הדרך, הלהקה הייתה כל כך ענייה ובלתי מנוסה, שפרי נאלץ ללמד את עצמו פסנתר (הוא ניגן בעיקר על הקלידים השחורים כי זה נשמע טוב יותר). האודישן הגורלי שלהם בפני חברת הניהול EG התקיים בבית קולנוע נטוש שהוסב לאולם בינגו, כשהלהקה מנגנת מול כסאות מאובקים ושלטי מספרים.

אחד המתחים הגדולים ביותר בלהקה היה בין שני הבריאנים: פרי ואינו. בעוד פרי ניסה למצב את עצמו ככוכב הפרונט, אינו גנב את ההצגה עם תלבושות נוצות טווס, איפור כבד וגישה אוונגרדית. אינו, שהיה אהוב הנשים (פרי הודה בקנאה שמעולם לא ראה הצלחה כזו אצל המין השני), הפך לכוכב תקשורת למרות שבקושי ניגן.

המתח הגיע לשיאו ב-1973. פרי, שהרגיש שבריאן אינו גונב לו את הפוקוס, החליט להקפיא אותו החוצה מבלי לדבר איתו. אינו, שמאס במשחקי הכוח, פשוט קם ואמר "אוקיי, לעזאזל עם זה, אני עוזב". תגובתו הראשונה של אינו? הוא רץ במורד הרחוב באושר, וכתב את השיר המפורסם שלו BABY'S ON FIRE באותו היום ממש. מאוחר יותר טען אינו שעזב את הלהקה כי מצא את עצמו עומד על הבמה וחושב על הכביסה שלו.

חיי האהבה של פרי היו סוערים לא פחות מהמוזיקה שלו. הרומן המפורסם ביותר שלו היה עם דוגמנית העל ג'רי הול. הם נפגשו בצילומים לעטיפת האלבום SIREN בוויילס, שם הול נצבעה כולה בצבע כחול כדי להיראות כמו בתולת ים. הצבע סירב לרדת, והול נאלצה לנסוע ברכבת חזרה ללונדון עטופה במגבות, כשהיא עדיין כחולה בחלקה.

הצעת הנישואין הגיעה בנסיבות ביזאריות לא פחות. במהלך חופשה בקריביים, הול השתכרה והחלה להדגים לחברים "היאבקות רגליים", ספורט בו הצטיינה בילדותה בטקסס. פרי, המובך עד עמקי נשמתו מההתנהגות הלא אריסטוקרטית, כעס עליה בחדר המלון – ופתאום, באמצע הריב, הציע לה נישואין.

הסוף, כידוע, היה כואב. הול עזבה את פרי לטובת מיק ג'אגר. המפגש הראשון בין השלושה היה טעון: ג'אגר הוזמן לביתו של פרי והחל לקפוץ על שולחן הפינג-פונג, מה שגרם לפרי הסולידי לתיעוב מיידי. כשפרי גילה על הרומן, הוא נשאר שבור לב, והול הודתה מאוחר יותר: "התנהגתי רע. אין תירוץ".

פרי ידוע כפרפקציוניסט, לעיתים עד כדי אבסורד. האלבום MAMOUNA (שנקרא במקור HOROSCOPE) לקח שש שנים להפקה, עלה כ-800,000 פאונד וכלל לא פחות מ-112 נגנים שונים. באחת הפעמים, כשבנו התעורר ומצא שהתוכי שלו מת, פרי התקשר למנהל שלו ב-1:30 בלילה בדרישה למצוא חנות חיות פתוחה כדי להחליף את הציפור לפני שהילד יתעורר. המנהל הציע לו פשוט למסמר את התוכי המת למוט, ופרי ניתק את הטלפון בזעם.

במקרה אחר, לפני סיבוב הופעות בארה"ב, פרי הודיע שזרק את הדרכון שלו לפח כי "הוא פשוט לא אהב את התמונה שלו שם". העוזרים נאלצו לחטט בזבל כדי למצוא את המסמך המושחת.

אולי הסיפור המדהים ביותר התרחש בשנת 2000, בטיסה לניירובי. אדם מעורער בנפשו פרץ לתא הטייס וניסה לרסק את המטוס. המטוס צלל בחדות מגובה 35,000 רגל, המסכות נפלו והמנועים צרחו. בעוד הנוסעים צורחים באימה, פרי עמד שם, קצת מבוהל. המחשבה הראשונה שלו? "אוי לא, יש לי אלבום לסיים. האם אפשר לדחות את הלו"ז?". למרבה המזל, הטייסים הצליחו להשתלט על המטוס שניות לפני ההתרסקות.

רוקסי מיוזיק כבר ניסתה להתאחד בשנת 1995, כמעט הצליחה - ואז פרי נסוג ברגע האחרון. אבל בשנת 2001, זה קרה. וכמו תמיד אצל רוקסי - זה קרה עם דרמה. למשל: המתופף פול תומפסון, זה שתופף בלהקה מההתחלה ובמשך השנים החשובות שלה, נדרש להיבחן לתפקיד שלו עצמו! מי עוד מכריח את חברי הלהקה המיתולוגיים לעבור אודישן? רק בריאן פרי. בסוף, כולם הודו שתומפסון לא רק שמר על רמתו - הוא אפילו השתפר.

באוקלנד, 2004, התרחש אחד האירועים הדרמטיים בהיסטוריית ההופעות של בריאן פרי - הגיטריסט מיק גרין התמוטט על הבמה במהלך השיר. שלושה רופאים בקהל רצו לבצע בו החייאה בזמן שהלהקה המשיכה לנגן כרגיל.

“המשכנו לשיר בזמן שהרופאים מבצעים CPR על הגוף שלו בצד הבמה", כתבה הנגנית ג’וליה ת’ורנטון ביומנה. לאחר 20 דקות - גרין חזר להכרה. אז מי אמר שדרמת פופ היא לא אמנות בפני עצמה?

למרות הדרמות, האובססיות והלבבות השבורים, בריאן פרי נותר דמות ייחודית. כפי שאמר עליו המבקר פול דו נוייר: "אם לא שום דבר אחר, הוא הציל אומה שלמה מהצורך להתלבש כמו ג'ו קוקר". ובעולם של רוק'נ'רול מיוזע, זה בהחלט הישג לא מבוטל.

דרך אגב, הקול שלו תואר פעם “כמו אדית פיאף רוכבת על אופניים מעל כביש מרוצף אבנים". נייס!