הסודות של ה"אפל סקראפס" של הביטלס

הן ידעו מתי ג'ון לנון במצב רוח קרבי, מי גנב את המכנסיים של ג'ורג' האריסון, ואיך נראה חדר האמבטיה של פול מקרטני (מבפנים). הן היו שם לפני כולם, מחכות בגשם הלונדוני, ישנות על המדרכות של אולפן ההקלטטה באבי רואד ובנייני חברת אפל ברחוב סאוויל רו מס' 3. קראו להן ה"אפל סקראפס" והן ידעו על הביטלס דברים שאפילו נשותיהם לא ידעו. הנה הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הלהקה הגדולה בהיסטוריה, דרך העיניים של קומנדו הבנות שהקדישו לה את חייהן.

לונדון של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 הייתה המקום להיות בו, אבל עבור קבוצה מצומצמת של נערות, המקום היחיד שנחשב היה גרם המדרגות מחוץ למשרדי "אפל" בסאוויל רו 3, או החניה של אולפני EMI. הן היו ה"אפל סקראפס", יחידת עילית של מעריצות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף של הביטלס. הן לא היו סתם גרופיות; הן היו המודיעין, המשמר והחברות הכי נאמנות, והסיפורים שהן אספו בדרך הם לא פחות מדהימים מהשירים עצמם.

אחד הסיפורים המיתולוגיים ביותר, שאושר מפיו של פול מקרטני עצמו, הוא סיפור הפריצה לביתו ב-CAVENDISH AVENUE. זה קרה ביום ראשון שקט ב-1969. הבית היה ריק, והפיתוי היה גדול מדי עבור חבורת הבנות. כריס, אחת המנהיגות, טיפסה מעל החומה, והבנות מצאו סולם רעוע בחצר.

אחד הסיפורים הכי בלתי נתפסים מתרחש בצהרי יום ראשון אחד, כשפול מקרטני לא היה בבית. החבורה, משועממת מהיעדר אקשן, החליטה לעשות מעשה. היעד: הבית של פול בשדרות קוונדיש 7. הטקטיקה: סולם רעוע שנמצא בחצר. קארול, נערה מטקסס שהפכה לחלק מהחבורה, נבחרה למשימה כי הייתה הקלה ביותר. היא טיפסה על הסולם הרועד, השתחלה פנימה ונחתה, ניחשתם נכון, בתוך חדר האמבטיה. הדלת האחורית נפתחה מבפנים, והבנות היו בפנים.

אבל הן לא הסתפקו בסיור. הן התחילו "לעשות שופינג". אחת לקחה מכנסיים הודיים שפול לבש ברישיקש, אחרת סחבה חולצה עם נקודות אדומות. הן אפילו רוקנו את סל הכביסה המלוכלכת וחילקו ביניהן תחתונים משומשים (כן, באמת). אבל השלל הגדול באמת היה אוסף של שקופיות ותמונות שצילמה לינדה איסטמן (לימים מקרטני), ותמונה ממוסגרת בזהב של פול עם אביו.

הטוויסט הגיע למחרת. כשמארגו, אחת ה"סקראפס", הגיעה לקחת את הכלבה של פול, מרתה, לטיול (כן, המעריצות גם עשו בייביסיטר לכלבים), פול נראה זועף. "מישהו פרץ לבית שלי אתמול", הוא אמר. במהרה הובן לו מי עשו את זה. במקום להזמין משטרה, פול ניסה להבין איך הן נכנסו. כשהבנות רמזו על סולם, הוא ביטל את הרעיון בביטחון של גבר טיפוסי: "בנות לא יכולות לטפס על סולמות". כדי להוכיח את צדקתו, הוא קפץ למדרגה נמוכה בחצר – וכמעט השתטח על הפרצוף מולן. בסופו של דבר, במבצע השבת ציוד מורכב שכלל איומים בגירוש מאנגליה על אחת הבנות שסירבה להחזיר את השלל, התמונות הוחזרו לפול כי הוא היה נואש להשיג אותן בחזרה. "אנחנו עושים סרט על הביטלס", הוא הסביר, "ואנחנו לא יכולים לעשות את הסרט בלי התמונות האלה". הוא היה אסיר תודה, ואז זרק את הפצצה: "אגב, כתבתי שיר על הבנות שפרצו פנימה..."

היחסים בין חברי הלהקה באותה תקופה היו מתוחים, והבנות ראו הכל. יום אחד, ג'ון לנון זעם על כך שפול מקרטני הגיש תביעה נגדו ונגד חבריו. ג'ון, שלא היה ידוע באיפוק שלו, נכנס לרולס-רייס הלבנה שלו ונסע לביתו של פול. הבנות עמדו שם וצפו במחזה שלא ייאמן: ג'ון טיפס מעל השער של פול, פתח אותו מבפנים, ניגש לתא המטען של הרולס-רויס והוציא שתי לבנים. לקול צחוקם של ג'ורג' ורינגו שישבו ברכב, ג'ון השליך את הלבנים ישר דרך החלונות הקדמיים של פול. צליל הזכוכית המתנפצת היה הצליל של סוף תקופה. באותו יום שהה פול הרחק מביתו.

ההרפתקאות לא נעצרו אצל פול. באחד הביקורים בביתו של ג'ון לנון בווייברידג', הבנות מצאו במוסך הפתוח אוצר: האופניים הלבנים המפורסמים עם פרחי הנייר מהסרט MAGICAL MYSTERY TOUR. בלי לחשוב פעמיים, הן החליטו "לשאול" אותם. הבעיה היחידה? לאופניים לא היו בלמים. זה נגמר באחת הבנות, דוהרת במורד הגבעה ומתרסקת לתוך שיח קוצני. המסע חזרה ללונדון כלל הברחת האופניים ברכבת וסחיבתם במדרגות הרכבת התחתית. ומה עלה בגורלם של האופניים ההיסטוריים? בעלת הבית בו גרה אחת הבנות ראתה אותם למחרת בשטח ביתה, חשבה שמדובר בגרוטאה ומסרה אותם לאנשי הזבל. פיסת היסטוריה של הביטלס נגרסה במשאית זבל לונדונית.

מכל הביטלס, הקשר המיוחד ביותר נרקם עם ג'ורג' האריסון. הוא היה עוצר את המרצדס הלבנה שלו כדי לדבר עם הבנות, ולעיתים אף מסיע אותן הביתה. בערב אחד, הוא אסף את קארול מתחנת אוטובוס ברחוב ריג'נט ולקח אותה לסיבוב במכונית דרך ריג'נטס פארק, תוך כדי שהם מאזינים לקלטת חדשה של בוב דילן. "את יודעת," הוא אמר לה ברגע של גילוי לב נדיר, "אם יש מישהו שצריך להרגיש אובדני, זה אני. את לא מבינה את הלחצים. אנשים חושבים שאנחנו יכולים לרפא אותם במגע יד, כמו נכים שבאים אלינו מאחורי הקלעים. זה טירוף". באותו ערב, ג'ורג' נתן לה מתנה יוצאת דופן: עותק של הספר "אוטוביוגרפיה של יוגי", ואמר לה: "אלוהים נמצא בתוכך. אל תשכחי את זה". באחד הלילות הקרים, אחרי שהבנות חיכו שעות מחוץ לאולפן, מאל אוונס (עוזר הלהקה) הזמין אותן פנימה. ג'ורג' ישב שם, נבוך, והשמיע להן את השיר שזה עתה הוקלט. המילים דיברו על עמידתן בגשם ובערפל, ועל האהבה שלהן. זה היה רגע השיא של ההכרה בהן.

יום אחד באולפני טריידנט, המפיק פיל ספקטור עבד עם ג'ורג' על סינגל לאשתו, רוני ספקטור. הם היו צריכים קולות רקע, ובשעה מאוחרת כזו לא היו זמרות בנמצא. ג'ורג' יצא החוצה ושאל את הבנות: "אתן יודעות לשיר?". התשובה הקולקטיבית הייתה "לא!", אבל זה לא עצר אותו. הבנות הוכנסו לאולפן, קיבלו אוזניות והקליטו קולות רקע לשיר בשם "טנדורי צ'יקן". פיל ספקטור, אגב, היה דמות בפני עצמה. הוא הסתובב עם שומרי ראש מחשש מכנופיית צ'ארלס מנסון, והקיף את ביתו בגדר חשמלית. אבל באותו לילה, הוא היה פשוט המפיק שנתן למעריצות את הצ'אנס של החיים שלהן. זו לא הפעם הראשונה בה בנות מהיחידה הזו נתנן את קולן באולפן. לפני כן זכו שתיים מהן להיכנס לאולפני EMI ולשיר קול גבוה בפזמוני שיר חדש בשם ACROSS THE UNIVERSE.

לא הכל היה הרמוני בין הבנות על המדרגות. יריבות עזה התפתחה בין המקומיות לבין מעריצה אמריקאית בשם אלפי, שניסתה לגנוב את תשומת הלב של ג'ורג'. אלפי הייתה אגרסיבית, לבשה בגדים חושפניים וניסתה לתפוס את ג'ורג' לשיחות פרטיות. באחד הימים הגשומים, ג'ורג' יצא מהרכב עם ליאון ראסל. אלפי חסמה את דרכו עם מטריה, אבל החזיקה אותה רק מעל עצמה, בזמן שג'ורג' נרטב עד לשד עצמותיו. היא חיפשה בתיק שלה מתנה עבורו במשך נצח. בסוף היא שלפה... חטיף שוקולד. ג'ורג', רטוב ועצבני, חטף את השוקולד, סינן משהו והשאיר אותה המומה בגשם. בפעם אחרת, אלפי ניסתה לארוב לו מעבר לפינה ברחוב סאוויל רו, כדי לתפוס אותו לשיחה אינטימית ברכב. ג'ורג' קלט את התרגיל. הוא נסע לכיוונה, וכשהיא קפצה לכביש כדי לעצור אותו, הוא פשוט סובב את ההגה, עקף אותה והמשיך לנסוע, משאיר אותה עומדת באמצע הכביש. ה"סקראפס" האחרות צהלו מאושר.

הרגע המרגש ביותר התרחש בלילה חורפי וקפוא. הבנות חיכו מחוץ לאולפני EMI כל הלילה. ב-6 בבוקר, מל אוונס, העוזר הנאמן של הביטלס, יצא החוצה ואמר: "ג'ורג' רוצה לראות אתכן". הן נכנסו רועדות מקור לחדר הבקרה. ג'ורג' ישב שם, נבוך, וביקש מהטכנאי להשמיע הקלטה. מהרמקולים בקע שיר חדש עם מפוחית ומילים שגרמו להן לבכות: "עמדתי וצפיתי בכן שם. ראיתי את החיוכים שלכן ונגעתי בדמעות שלכן. אפל סקראפס, איך אני אוהב אתכן". זו הייתה תעודת הכבוד האולטימטיבית. ג'ורג' האריסון, החיפושית המסתורית, הקדיש להן שיר נצחי. כאות תודה, הן הכינו לו זר פרחים ענק, וכשהוא קיבל אותו למחרת, הוא תלה אותו על צווארו כמו גורו הודי.

אז כן, הן היו שם כשהביטלס התפרקו רשמית, הן היו שם כשג'ורג' ופטי בויד עברו תאונת דרכים קשה (ג'ורג' התנגש בכיכר ב-140 קמ"ש), והן היו שם כשרק ג'ורג' נשאר להקליט את יצירת המופת שלו, ALL THINGS MUST PASS. הן היו ה"אפל סקראפס" – העיניים והאוזניים של העולם, הבנות שידעו איפה הביטלס נמצאים לפני שהביטלס ידעו זאת בעצמם. וכמו שג'ורג' הבטיח להן בשיר: "בבוא השנים, אהבתכן ודאי תראה לי, שמעבר לכל זמן ומרחב, אנחנו יחד פנים אל פנים".