סקירת תקליטוני רוק פסיכדלי - אוגוסט, בשנת 1966

זה לא היה עוד חודש רגיל, זו הייתה התפרצות געשית של צלילים חדשים, להיטי ענק שהגדירו דור, צדדי ב' שהיו טובים יותר מהלהיטים, וסיפורים מאחורי הקלעים שיכולים למלא ספר שלם. אז תחזיקו חזק, אנחנו חוזרים אחורה בזמן.

הפנים הקטנות: הכל או כלום, ובגדול

באוגוסט 1966, להקת הסמול פייסס (הפנים הקטנות), חביבת קהילת ה-MODS, שחררה את מה שרבים מחשיבים לקלף המנצח שלה, התקליטון העוצמתי ALL OR NOTHING. השיר, שנכתב על ידי הצמד בלהקה, הגיטריסט- זמר סטיב מריוט והבסיסט רוני ליין, לא היה סתם עוד שיר רוק. זו הייתה זעקת קרב של תרבות שלמה, עטופה בקולו מלא הנשמה של מריוט ובאנרגיה מתפרצת. ההצלחה הייתה מיידית ומסחררת, והתקליטון זינק היישר אל המקום הראשון במצעד הבריטי, הלהיט הראשון של הלהקה שהגיע לפסגה.

בעיתון המוזיקה רקורד מירור ניסו לנתח את התופעה וכתבו: "זוהי יצירה די מלנכולית אך חכמה מאוד עם צלילים אדירים מאחורי הקולות. קצב כבד, וכמה מילים מצוינות שמגבירות את הסאונד החזק. זה יעיל בצורה מהדהדת. מבחינה מוזיקלית, זה אולי הטוב ביותר שלהם עד כה. אבל ייתכן שיידרשו כמה האזנות כדי שהמלודיה תיקלט במלואה". בצד ב' של התקליטון הסתתרה פנינה נוספת בשם UNDERSTANDING, שהוכיחה שללהקה יש עוד הרבה מה להציע. התקליטון שלט בצמרת המצעד הבריטי במשך אחד עשר שבועות, אך באופן תמוה, בארצות הברית הוא כלל לא הצליח להיכנס למצעדים, מה שמראה את הפער התרבותי של אותה תקופה. ודרך אגב, השיר הזה, הכל או כלום, הושמע גם בהלווייתו של מריוט והקהל הזיל דמעות רבות.

הביטלס: צוללת ודיכאון מתוזמר בתקליטון אחד

איך אפשר לדבר על אוגוסט 1966 בלי להזכיר את הענקים מליברפול? הביטלס שחררו באותו חודש תקליטון A SIDE כפול ויוצא דופן: בצד אחד שלו בא השיר "צוללת צהובה" ובצד השני "אלינור ריגבי". שני השירים נלקחו מהתקליט המהפכני REVOLVER, שיצא גם הוא באותו חודש ושינה את חוקי המשחק. בעוד ש"הצוללת הצהובה", בקולו החם של רינגו סטאר, הפך לשיר ילדים אהוב ומוכר בכל בית, רוב המבקרים והמעריצים הסכימו שיצירת המופת האמיתית הייתה "אלינור ריגבי".

העיתונות הבריטית הייתה כמעט תמימת דעים. פני ולנטיין, כתבת המגזין DISC, לא חסכה במילים: "הדבר היחיד שבאמת מבלבל אותי בתקליטון הזה הוא מדוע שני הצדדים הם צד A, כאשר 'אלינור ריגבי' הוא שיר כל כך נעלה. הוא בעל יופי יוצא דופן. השיר הטוב ביותר שהביטלס כתבו אי פעם, ומי שכתב את המילים – ואני חושדת שזה היה פול – מראה תובנה נדירה לחייהם של הבודדים. הוא נמצא קילומטרים רבים מעל 'מישל' ו'אתמול' באיכותו הפואטית. זוהי תמונה שוממת ומרגשת של בדידות מוחלטת. אני יכולה רק להניח ש'הצוללת הצהובה' המשוגעת נוספה רק כדי למנוע מכולנו לקפוץ מדיכאון מגשר ווטרלו". השיר אכן היה פורץ דרך, הוקלט עם כלי מיתר בלבד, ללא גיטרות או תופים, מהלך אמיץ וחסר תקדים ללהקת פופ באותה תקופה.

כשנשאל על התקליטון, ג'ורג' האריסון הגיב בציניות האופיינית לו, תוך עקיצה לאיש להקת הקינקס שקטל את התקליט החדש של להקתו: "כולנו חושבים שזה תקליטון מסחרי טוב. אני אוהב את שני השירים. 'צוללת צהובה' כנראה יפנה לגמלאים ולסוג כזה של קהל, בעוד ש'אלינור ריגבי' כנראה יפנה רק לאנשים בסגנון ריי דייויס מהקינקס".

דיוויד בואי: הוא אוהב את הכל אך נוחל כישלון חרוץ

באותו חודש ממש, אמן צעיר בשם דיוויד בואי הוציא את התקליטון האחרון שלו בחברת התקליטים PYE RECORDS, שנקרא I DIG EVERYTHING. בדומה לניסיונותיו הקודמים, גם זה נכשל מסחרית באופן מוחלט, מה שגרם לחברת התקליטים לנטוש אותו סופית. נראה של-PYE RECORDS לא היה שום עניין לקדם את האמן הצעיר. התקליטון זכה לביקורת קצרה וארסית במיוחד מהרקורד מירור, שקבעה בפשטות: "אני אוהב הכל, אבל לא את זה". בעוד שהסינגלים הקודמים של בואי הושפעו מלהקות כמו הקינקס והמי, לשיר הזה היה צליל פופי ומסחרי יותר. בצד ב' היה שיר בשם I'M NOT LOSING SLEEP, אך למרבה הצער, למרות עירנותו של מי ששר את השיר - הקהל היה מנומנם והדבר חמק הצידה.

הצלילים של העתיד: להקת המי והניצנים של דיפ פרפל

עוד פצצה שנפלה באוגוסט 1966 הייתה I'M A BOY של להקת המי. השיר היה במקור חלק מפרויקט שאפתני של פיט טאונסנד, אופרת רוק בשם QUADS, שעסקה בעתיד שבו הורים יכולים לבחור את מין ילדיהם. טאונסנד נטש בסופו של דבר את הרעיון המורכב, אך הלהקה החליטה להוציא את השיר כסינגל עצמאי. ברקורד מירור התלהבו: "מילים חכמות, דרך מושכת אך נועזת להגיש אותן, והרעש האינסטרומנטלי הרגיל. להיט ברור – וכבר זכה להצלחה רבה בטלוויזיה". בצד ב' הופיע השיר IN THE CITY, הקטע היחיד אי פעם שבו הקרדיט על הכתיבה התחלק בין המתופף קית' מון לבסיסט ג'ון אנטוויסל. הסינגל דהר למקום השני בבריטניה והיה להיט גדול בגרמניה, אך כרגיל, לא הצליח לכבוש את אמריקה.

באופן מוזר, אותו חודש סימן גם את פעילותם של כמה מוזיקאים שלימים יהפכו לענקי רוק בלהקת דיפ פרפל. להקת THE ARTWOODS, שכללה את ג'ון לורד באורגן ואת ארט ווד, אחיו של רון, כסולן, הוציאה את הסינגל I FEEL GOOD. למרות שהיה זה אחד מקטעיהם הטובים, עם צליל קשוח וסקסי, הוא כמעט לא קודם ונעלם. במקביל, להקה בשם MI FIVE, שכללה את חברי דיפ פרפל לעתיד רוד אוונס כסולן ואיאן פייס על התופים, הוציאה את הסינגל הראשון והיחיד שלה. להקה נוספת, EPISODE SIX, שגם בה היו חברים לעתיד של דיפ פרפל, הוציאה גרסת כיסוי בינונית למדי לשיר HERE THERE AND EVERYWHERE של הביטלס. מיותר לציין, אף אחד מהתקליטונים הללו לא התקרב למצעדים.

פנינים נסתרות ולהיטים מפוספסים

תקליטון נוסף מאותו חודש הגיע מלהקת THE KOOBAS, עם SWEET MUSIC בצד א' ו-FACE בצד ב'. במקרה הקלאסי של "הצד השני יותר טוב", השיר FACE היה קטע "פריקביט" (כך הגדירו אז קצב פסיכדלי מדליק באנגליה) מחוספס ונהדר, שהזכיר חומרים של להקות כמו THE CREATION. למרות ביקורות חיוביות והשמעות בתחנות רדיו פיראטיות, הסינגל לא הצליח לפרוץ.

להקת SPENCER DAVIS GROUP, עם סטיבי ווינווד הצעיר והמוכשר, הוציאה את WHEN I COME HOME. השיר נחשב לנפילה קלה אחרי שני להיטי הענק הקודמים שלהם שהגיעו למקום הראשון, אך עדיין טיפס למקום ה-12 המכובד. בצד ב' היה קטע אינסטרומנטלי מגניב בשם TRAMPOLINE.

ולסיום פרק זה, תקליטון של להקת THE BUNCH OF FIVES הציג את ויו פרינס בתופים. פרינס, המתופף המקורי של THE PRETTY THINGS, היה ידוע בבריטניה בזכות התנהגותו הפרועה, שהובילה לכך שלהקתו לשעבר קיבלה איסור כניסה לניו זילנד. למרות הנוכחות המסקרנת שלו, הסינגל לא הותיר חותם.

חודש של קאברים: אפקט REVOLVER

אוגוסט 1966 היה רווי בגרסאות כיסוי, במיוחד לשירים מהתקליט החדש של הביטלס, REVOLVER. הסיבה לכך הייתה עסקית לחלוטין: חברת ההוצאה לאור של הביטלס, בניהולו של דיק ג'יימס, שלחה עותקים מוקדמים של התקליט ללהקות ואמנים שונים, בתקווה שיקליטו גרסאות משלהם ויכניסו כסף לג'יימס, ללנון ולמקרטני. התוצאה הייתה מבול של גרסאות כיסוי ריבולבריות.

אולי גרסת הכיסוי המוזרה ביותר של החודש הייתה של להקת הבנות SHE TRINITY לשיר "צוללת צהובה". הגרסה שלהן נשמעה כמו הקלטה אבודה של להקת THE SHAGGS (אותה שלישיית בנות שלא ממש ידעה לנגן והוציאה תקליט מטורף בהתאם), מה שמשאיר את המאזין תוהה אם מדובר בזבל מוחלט או בגאונות צרופה.

אך היו גם הצלחות מסחררות. קליף בנט וה-REBEL ROUSERS הוציאו גרסת כיסוי מלאת נשמה לשיר האהבה לסמים, GOT TO GET YOU INTO MY LIFE, שהופקה על ידי פול מקרטני בכבודו ובעצמו. השיר הפך ללהיט ענק והגיע למקום השישי במצעד.

פנינה נוספת הייתה גרסת הכיסוי של להקת LOOSE ENDS לשיר TAXMAN. השיר, שיצא באותו יום כמו התקליט REVOLVER, הציג סאונד נשמה מחוספס עם כלי הקשה ואורגן האמונד דומיננטי. זו הייתה גולת הכותרת של הקאברים שיצאו באותו חודש, אך בניגוד ללהיט של קליף בנט, הוא נכשל במצעדים ונשאר כסוד נהדר.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.