סקירת תקליטוני רוק פסיכדלי - אוגוסט, בשנת 1967

אוגוסט 1967. העולם כולו, או לפחות החלק הצעיר והבועט שלו, נמצא בעיצומו של "קיץ האהבה". באוויר יש ריח של קטורת, אופטימיות ושינוי. ממועדוני לונדון הסוערת ועד לחופי סן פרנסיסקו שטופי השמש, דור שלם מחפש דרכים חדשות לבטא את עצמו, והפסקול של המהפכה הזו מתנגן בקול רם מתחנות הרדיו הפיראטיות ומהפטיפונים הביתיים. החודש הזה היה נקודת רתיחה של יצירתיות, והפיק שורה של תקליטונים שהגדירו מחדש את גבולות הפופ והרוק, והפכו לקלאסיקות בלתי נשכחות. בואו נשים תקליטון, נגביר את הווליום ונחזור בזמן אל אותו חודש מופלא.

הרולינג סטונס – WE LOVE YOU

רק שלושה שבועות חלפו מאז שמיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס השתחררו בערבות ממעצר מתוקשר, לאחר שהרשויות היו נחושות להכניסם לכלא באשמת סמים. והנה, כאילו כלום לא קרה, הסטונס משחררים הצהרה מוזיקלית מורכבת ונועזת. מצד אחד, השיר היה מכתב תודה והערכה מרגש למעריצים הנאמנים שעמדו לצידם במשך חמישה חודשים של קרבות משפטיים וסיקור תקשורתי צהוב. אך מהצד השני, וזה הצד המעניין יותר, זו הייתה יריקה סרקסטית ומלאת בוז ישר בפרצופו של הממסד הבריטי השמרן.

המסר האנטי-ממסדי הודגש במילים חדות כמו "לעולם לא תנצחו אותנו / המדים שלכם לא מתאימים לנו". מוזיקלית, זו הייתה יצירה שוברת מוסכמות, תערובת כאוטית ואנרכיסטית של פסיכדליה. השיר נפתח בצליל מצמרר של דלת תא כלא נטרקת, רמז עבה למה שעבר על החברים, ומיד צולל לתוך מה שתואר כסאונד כמעט כאוטי אך מהפנט. מי שאחראי במידה רבה לצליל הייחודי הוא בריאן ג'ונס, הקוסם המוזיקלי של הלהקה, שהפיק מהמלוטרון שלו צלילים חדשניים שלא נשמעו כמותם (הפעם בצליל מסקציית ה-BRASS של המכשיר). נטען אפילו שג'ון לנון ופול מקרטני מהביטלס, שהגיעו לאולפן כדי להפגין סולידריות, שרו קולות רקע. מקורבים לביטלס שללו זאת בהמשך וטענו שהיה רק ביקור ללא שירה. בכל אופן, פסגת פסגות של הרוק הבריטי.

הפנים הקטנות – פארק איצ'יקו

ההמנון הבלתי רשמי של קיץ האהבה הבריטי. "פארק איצ'יקו" הפך לאחד הלהיטים הגדולים והאהובים ביותר של להקת הסמול פייסס, סמל מובהק של התקופה. השיר כבש את המצעדים, הגיע למקום השלישי בבריטניה, והפך לתקליטון היחיד של הלהקה שהצליח לפרוץ גם בארצות הברית, שם טיפס למקום ה-16 המכובד במצעד הבילבורד.

השיר מחזיק במקום של כבוד בהיסטוריה של ההקלטות גם בזכות היותו אחד הראשונים שהציגו באופן בולט את אפקט ה-FLANGING, צליל מסתחרר ומהפנט שהפך למזוהה עם הפסיכדליה. התוצאה הייתה סאונד ייחודי שגרם למבקרים להשתפך. דרק ג'ונסון מעיתון NME כתב: "זה שינוי כיוון לסמול פייסס. עם קצב קופצני ועסיסי, יש בו כמעט אווירה של GOOD TIME. פשוט מאוד במבנה שלו, גם לירית וגם מוזיקלית. זה אמור לתפוס מהר מאוד". הוא צדק, כמובן.

ג'ימי הנדריקס אקספריינס – שריפת מנורת החצות

התקליטון הרביעי של שלישיית הכוח של ג'ימי הנדריקס נולד מתוך תסכול עמוק. ההקלטות החלו במאי 1967, אך התקדמו בעצלתיים, מה שהותיר את הנדריקס מתוסכל ומדוכא. לאחר סיבוב הופעות באירופה, הלהקה חזרה לעבוד על השיר בניו יורק ביולי, והשלימה אותו סופית רק אחרי יותר משלושים טייקים. לגרסה הסופית נוספו קולות רקע מלאי נשמה של שלישיית ה-SWEET INSPIRATIONS, שעבדו בין היתר עם ארית'ה פרנקלין ואלביס פרסלי.

הביקורות היו נלהבות. דרק ג'ונסון מה-NME שוב קלע בול: "תקליטון מטלטל של ג'ימי הנדריקס שמרתק אותך לחלוטין... אני מניח שזה בעצם בלוז, אבל בקושי תזהו אותו ככזה עם כל מה שקורה מאחורי השירה הנלהבת של ג'ימי... זה אחד מאותם תקליטונים שכמעט בלתי אפשרי לתאר, אבל השילוב של השירה הקדחתנית והביט המהפנט הוא באמת משהו מיוחד". למרות השבחים, השיר נעצר במקום ה-18 במצעד הבריטי, מיקום מאכזב יחסית לשלושת הלהיטים הקודמים של הלהקה. כנראה שהעולם עוד לא היה מוכן לגמרי לגאונות של הנדריקס.

טראפיק – חור בנעל שלי

אחרי ההצלחה של שירה הראשון, PAPER SUN, להקת טראפיק שחררה את התקליטון השני שלה, HOLE IN MY SHOE, באוגוסט 1967. השיר, שנכתב ובוצע על ידי חבר הלהקה דייב מייסון, נחשב לשיא בתקופה המוקדמת, הפסיכדלית והניסיונית יותר של הלהקה.

הביקורות היו מהללות. פני ולנטיין ממגזין DISC הכריזה עליו כעל "תקליטון נפלא. תקליטון מלא דמיון. תקליטון מעורר ומהנה. תקליטון שמוכיח ש-PAPER SUN לא היה הצלחה מקרית". ולנטיין התפעלה מהסאונד הייחודי, "שמתחיל עם סיטאר ותוף פועם ואז מצטרפים אליהם חלילים חמים", ונתנה קרדיט להפקה המעולה של ג'ימי מילר. היא חזתה במדויק את הצלחתו וסיכמה: "אה, ואם לא ניחשתם, זה להיט". היא צדקה בגדול. התקליטון זינק עד למקום השני במצעדים. אה כן, וחברי הלהקה שלא כתבו ושרו את השיר הזה הודו בהמשך שהם תיעבו אותו.

מרכבתו של דנטליאן – MADMAN RUNNING THROUGH THE FIELDS

בשנת 1967, אם לא התפתחת, נשארת מאחור. הסיפור של הקלידן זוט מאני וה-BIG ROLL BAND שלו הוא דוגמה מושלמת ללחץ הזה. הלהקה, שהייתה הרכב מועדונים מצליח בזכות שילוב של רית'ם אנד בלוז וסול, וכללה גיטריסט צעיר ואלמוני בשם אנדי סאמרס (כן, ההוא מלהקת הפוליס), החליטה שהיא חייבת להמציא את עצמה מחדש. הם מאסו בסאונד הישן, שינו את שמם ל-DANTALIAN'S CHARIOT וצללו ראש לתוך הפסיכדליה.

התקליטון הראשון שלהם תחת הזהות החדשה היה MADMAN RUNNING THROUGH THE FIELDS. בראיון למגזין מלודי מייקר, אנדי סאמרס הסביר את המהפך: "לפני שלוש שנים, הרגשנו שאנחנו נותנים לקהל משהו שהוא לא ראה. אבל אז כל הלהקות ניגנו בערך את אותו הדבר. עכשיו יש רק אותנו ואת הפינק פלויד באותה סצנה, למרות שאי אפשר להשוות בינינו מוזיקלית".

השיר זכה לשבחים מאלן פרייס (מלהקת האנימלס) בטור הביקורת שלו במגזין DISC, שכינה אותו "נהדר. טוב מאוד... תקליטון אישי מאוד עבור זוט מאני. זהו התקליטון הטוב ביותר מכולם השבוע". למרות כל זאת, התקליטון כשל במצעדים. עם זאת, המוניטין שלו רק הלך וגדל עם השנים, והיום הוא נחשב ליצירת מופת של הפסיכדליה הבריטית.

להקת העדר - FROM THE UNDERWORLD.

אוגוסט 1967 העניק לפיטר פרמפטון, אז נער פלא בן 17, את טעימת ההצלחה האמיתית הראשונה שלו עם התקליטון FROM THE UNDERWORLD של להקת THE HERD. אחרי שהשיר הראשון שלהם פספס את המצעדים, השיר הזה הפך ללהיט טופ 10. הבעיה הייתה שהלהקה משכה קהל מעריצות צעירות במיוחד, מה שגרם למבקרי המוזיקה הרציניים להתייחס אליהם בזלזול מסוים.

חלק גדול מתשומת הלב התקשורתית התמקדה בפרמפטון הפוטוגני, שאף הוכתר כ"הפנים של 1968" על ידי מגזין RAVE. הפוקוס הזה יצר מתחים בתוך הלהקה, ובסופו של דבר הוביל לעזיבתו של פרמפטון בסוף 1968, כדי להקים את להקת HUMBLE PIE יחד עם סטיב מאריוט מהסמול פייסס. ה-NME דווקא החמיא לשיר, ונכתב שם שהוא "מוקלט יפהפה ובטוב טעם. היצירה הרצינית והמחושבת ביותר עד כה של צמד הכותבים הווארד-בלייקלי, והלהקה עושה עמו חסד. זה יכול להצליח אם יקבל מספיק חשיפה".

להקת THE MOVE – פרחים בגשם

זהו סיפור על הצלחה מסחררת וטעות מרה. FLOWERS IN THE RAIN היה להיט ענק עבור להקת THE MOVE, והגיע למקום השני במצעדים. יש לו גם מקום מיוחד בהיסטוריה כתקליט הראשון שהושמע אי פעם בתחנת הרדיו החדשה של ה-BBC, רדיו 1, עם השקתה ב-30 בספטמבר 1967 על ידי השדרן טוני בלקברן. אבל את הצלחת השיר העיבה שערורייה גדולה, תוצאה של תעלול יחצ"ני שיצא משליטה, פרי מוחו של מנהל הלהקה, טוני סקונדה.

כדי לקדם את התקליטון, סקונדה הפיץ גלויה ובה קריקטורה של ראש הממשלה דאז, הרולד וילסון, כשהוא עירום במיטה עם מזכירתו. וילסון, שלא ממש אהב את ההומור, תבע את הלהקה על הוצאת דיבה. בית המשפט העליון פסק לטובתו וקבע שכל התמלוגים מהשיר ייתרמו מעתה ועד עולם לארגון צדקה לפי בחירתו של וילסון. מה שנראה כמו רעיון שיווקי מבריק התברר כטעות יקרה במיוחד, שעלתה לכותב השיר רוי ווד מיליוני פאונדים לאורך השנים.

פנינים נסתרות וכישלונות מפוארים

מעבר ללהיטים הגדולים, אוגוסט 1967 היה מלא גם בתקליטונים פנטסטיים שלא הצליחו לפרוץ את המחסום המסחרי, אך הפכו עם הזמן לקלאסיקות פולחן אהובות.

כמו למשל השיר HYACINTH THREADS של להקת THE ORANGE BICYCLE. זה היה התקליטון הראשון של הלהקה, יצירת מופת פסיכדלית עם עיבוד קולי מבריק. חוסר קידום כנראה חרץ את גורלו בבריטניה, אך באופן מפתיע, השיר דווקא זכה להצלחה בצרפת.

להקה חדשנית שהייתה אהובה במיוחד על השדרן ג'ון פיל, מהבי.בי.סי, הייתה SKIP BIFFERTY והשיר שלה ON LOVE. פיל התלונן במגזין DISC על חוסר ההצלחה שלהם: "אני פשוט לא מבין למה הם לא זוכים להכרה רחבה יותר. הם אחת הלהקות המקוריות והמרגשות במדינה". למרות שהחברים מהסמול פייסס הם שהפיקו את התקליטון, הלהקה מעולם לא פרצה. שניים מחבריה, מיק גלאגר וג'ון טרנבול, מצאו הצלחה מאוחר יותר לצד איאן דיורי והבלוקהדס.

ומה עם להקת THE FORTUNES עם התקליטון ששמו THE IDOL? ובכן, לאחר סדרת להיטים בשנת 1965, להקה זו נקלעה לזמנים קשים. בשנת 1967 החברים עברו לחברת UNITED ARTISTS והוציאו את התקליטון הזה, שיר מצוין עם הרמוניות מבריקות בארבעה קולות. פני ולנטיין כתבה עליו ביקורת עבור עיתון DISC , ושיבחה את ההפקה ואת "הסוף יוצא הדופן". למרות שהשיר פספס את המצעד בבריטניה, הוא זכה להצלחה בגרמניה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.