תקליט אוצר אבוד: האלמנה השחורה של הרוק המתקדם

מאז שחר ימי הסאונד המוקלט, השטן תמיד קיבל תפקידי אורח קטנים לאורך עידן הבלוז ועד לתוך מהפכת הרוק'נ'רול. ואז, ממש בסוף הסיקסטיז, בדיוק בזמן להופעה הזכורה לשמצה של הרולינג סטונס באלטמונט עם השיר "סימפטיה לשטן", משהו השתנה. אסתטיקה שטנית מפורשת הרבה יותר החלה להתגבש ולהרים את ראשה המקורנן.

בעוד בארצות הברית, להקת COVEN משיקגו שחררה ב-1969 את התקליט שלה, "כישוף מחריב מוחות וקוצר נשמות" (בררר... איזה שם!) ובאנגליה, בתחילת 1970, בלאק סאבאת' מבירמינגהם הגיחו עם תקליט בכורה אדיר שתיאר את השטן המגיע מעבר לפינה ומצביע לעברו של הזמר אוזי אוסבורן, היה עוד מתמודד מרתק וחלוצי על הכתר האפל. במרץ 1970 יצא תקליט נוסף ויוצא דופן של להקה מהעיר לסטר בשם BLACK WIDOW. שמו היה SACRIFICE.

זה היה תקליט קונספט שלם בסגנון ג'אז-רוק, שעסק כולו בתורת הנסתר ובאובססיה דמונית. אבל התקליט היה רק חצי מהסיפור. הוא לווה במופע במה מורכב וראוותני שכלל עירום, טקס הקרבת קורבן, ואת שיר הנושא המרכזי וההמנוני, COME TO THE SABBAT (לא כהזמנה לסעודת שבת מסביב לשולחן, כן?). השיר הזה, באופן מפתיע, מצא קהל רחב למדי לאחר שנכלל באוסף FILL YOUR HEAD WITH ROCK (שבעטיפתו רואים את הכנר ג'רי גודמן, אז מלהקת THE FLOCK) שהציג אותו למיליוני מאזינים תמימים.

אבל מאיפה צצה הלהקה הזו? חייה של האלמנה השחורה החלו בכלל ב-1966 תחת השם PESKY GEE, הרכב R&B שניגן מוזיקה שונה לחלוטין. הם אפילו שחררו תקליט יחיד תחת השם הזה בשנת 1969. הלהקה, למעט הסולנית המקורית קיי גארט, שינתה את צורתה לבלאק ווידאו מאוחר יותר באותה שנה. "אני חושב שפשוט השתעממנו מלעשות את אותו הדבר שוב ושוב," סיפר הזמר קיפ טרבור.

את הניצוץ להצתת האש סיפק המתופף, קלייב בוקס. "הוא היה דמות מעניינת", נזכר טרבור, "קצת משוגע, ואני אומר את זה בדרך הכי נחמדה שיש. הוא נהג לרתק אותנו עם הרעיונות שלו על מאגיה שחורה". בוקס היה הטריגר, וג'ים גאנון, הגיטריסט, החליט שהוא הולך לכתוב תקליט שלם ומופע שלם שיתבססו על תורת הנסתר. "כולנו היינו בקטע של ספרי דניס וויטלי", הוסיף טרבור, בהתייחסו לסופר הבריטי הפופולרי שכתב מותחנים רבים על כישוף ושטניזם. "אז הכל היה מאוד מרגש! כנראה לקח לגאנון בערך חודש לכתוב הכל, ואני עדיין מסתכל על זה בפליאה".

הלהקה הרכיבה את הכוריאוגרפיה להופעה בעזרת תיאטרון פיניקס בלסטר, שם גם החברים קיימו את ההופעה הראשונה שלהם. בשלב זה הם כבר הוחתמו תחת ניהולם של פטריק מיהאן, שותף של האמרגן הקשוח דון ארדן (אביה של שרון אוסבורן), ובנו, פטריק ג'וניור. דרך אגב, בהמשך מיהאן יהפוך גם למפיק של בלאק סאבאת'. הם חתמו על חוזה הקלטות עם חברת CBS. טרבור זכר שהקלטת התקליט עצמו ארכה ימים ספורים באולפני IBC במרכז לונדון, עם השלמות שנעשו באולפנים אחרים בבירה. הקרדיט על ההפקה ניתן רשמית ל'פאט מיהאן ג'וניור', אם כי טרבור טען שהעבודה האמיתית נעשתה על ידי הגיטריסט גאנון והטכנאי הצעיר והמבטיח רוי תומאס בייקר, שלימים יהפוך למפיק הראשי של להקת קווין ועוד.

העלילה של התקליט הייתה דרמטית למדי: היא עסקה במכשף פוטנציאלי המנסה להחיות את אשתו המתה. בדרך, הוא נאלץ להילחם בכוחות האופל ובסופו של דבר לזמן את שדה ושמה אסטרות' כדי להקריב אותה. הפסקול, עם זאת, עשוי להישמע לא מוכר למי שמצפה לדמונולוגיה בסגנון הבי מטאל. במקום ריפים כבדים, המוזיקה הייתה ג'אז-רוק סוער עם חלילים, סקסופונים ואורגן האמונד בשרני – סגנון שהזכיר במקצת את התוצרים ה"מאגיים" של אמן הבלוז הבריטי גרהאם בונד. למרות הסגנון הלא צפוי, המוזיקה הצליחה להעביר את המתח ואת חומרת המצב של מכירת נשמה בכישרון רב.

התקליט נפתח עם IN ANCIENT DAYS, שפירט אלוהויות פגאניות וכלל את הגיבור הטרגי (בגילומו של טרבור) דורש: "אני משביע אותך להופיע / אני מעלה אותך, שדה אדירה". משם זה רק הסתבך. COME TO THE SABBAT תיאר מפגש לילי לאור ירח מלא עם השטן עצמו, בסגנון פולק-רוק, כולל התייחסות למפגש חיצוני נטול בגדים. במקומות אחרים בתקליט, מקצבים לטיניים תיארו את בעל זבוב כדבר די חלקלק וקליל, בעוד השדה-הפאם-פאטאל ליידי אסטרות' רקדה לצלילי גיטרות ווא-ווא וסקסופון, מה שיצר אווירת שבטיות מוזרה בלב סוהו התוססת של לונדון.

בהופעה החיה, שיא המופע הגיע עם ביצוע ג'אם ארוך של שיר הנושא. "זה היה הרגע," סיפר טרבור, "של ההקרבה האמיתית של השדה אסטרות', ואז המסך היה יורד. האם הוא קיבל את אשתו בחזרה? אף אחד לא יודע".

נראה שההצגה החיה הייתה קריטית לחוויה הכוללת, והיא בהחלט יצרה גלים. הלהקה נאסרה להופיע בכל רשת מועדוני MECCA היוקרתית לאחר הופעה אחת בלונדון לייסיאום. "פאט מיהאן ג'וניור אמר לי, 'אנחנו בהחלט לא יכולים להרשות שום עירום על הבמה', אבל הוא קרץ לי כשאמר את זה", נזכר טרבור. "כשהחלוק של הבחורה הוסר, מישהו הצליח לצלם תמונה. נכנסנו לצרות גדולות. הגענו לעמודים הראשיים של צהובון NEWS OF THE WORLD! אבל האמת? היה כיף חיים".

כדי להוסיף נופך של אותנטיות לכל הפרויקט, חברי הלהקה אף קיבלו ייעוץ מאלכס סנדרס, יליד בירקנהד שהכתיר את עצמו כ"מלך המכשפות". "ג'ים ואני נהגנו ללכת לראות אותו בדירה האפלה והמטונפת שלו ברחוב פורטובלו", סיפר טרבור, והוסיף כי אשתו של סנדרס, מקסין, גילמה לפעמים את השדה אסטרות' על הבמה. "הוא נהג להמציא דברים כדי לנסות להפחיד אותנו. אני חושב שבסוף הוא צבר מזה יותר פרסום מאשר אנחנו".

התקליט הצליח באופן מפתיע והגיע למקום ה-32 במצעד הבריטי באפריל 1970. אולם, למרות ההצלחה, קונספט תורת הנסתר נזנח לחלוטין כבר בתקליט השני של הלהקה, שנשא את שמה ויצא מאוחר יותר באותה שנה. המופע עם התקליט הראשון קם לתחייה פעם אחת אחרונה, עבור תוכנית הטלוויזיה הגרמנית "ביט-קלאב" ב-1971. טרבור שמח שקיים תיעוד מצולם, אך הוסיף, "בדרך כלל השתמשנו בקרח יבש, אנשי הצוות שלנו בנו מערך תאורה שלם, היו לנו אורות משוכללים. המופע האמיתי היה הרבה יותר צבעוני, חזק ומרגש ממה שהסרטון הזה מראה".

ומה נכתב בביקורות בזמן אמת? בשביל זה צללתי אל הארכיונים. ובכן: " הנה עוד אלבום שמתעסק במאגיה שחורה. הושקעה מחשבה רבה בעיבוד ובהפקה, כך שהאיום שבמילים מוקל במידת מה על ידי סקסופון נחמד וליווי מלא הבעה" (עיתון דיסק אנד מיוזיק אקו). "האריזה מרשימה יותר מהמוזיקה עצמה. הרצועות עוקבות אחר מעין נרטיב ויש להן לכידות כללית. האלבום מתאר את הזימון ובסופו של דבר את ההקרבה של הקדוש של המכשפות. ללהקה יש מופע במה מדהים שבטוח ימשוך תשומת לב מהעיתונות ומהקהל בכל מקום בו היא מופיעה, מה שמגביר את המכירות תוך כדי" (עיתון RECORD RETAILER).

"נאמר לי על ידי חברים מיודעים היטב שהלהקה הזו מבצעת כישוף שחור במהלך ההופעה שלה. מעולם לא ראיתי אותם בהופעה חיה, אם כי מהאלבום שלהם אני חושב שהחוויה עשויה להיות מאוד מבדרת. ההפקה מלאה בדברים נחמדים בסטריאו שקופצים מרמקול לרמקול. הלהקה מנגנת על כלים רבים, וכל החומר מקורי. זהו במידה רבה אלבום של לפנות בוקר, כשכל העולם עדיין דומם וכולם ישנים" (עיתון MUSIC NOW). "כמה מהמוזיקה הזו, שזכתה לפרסום רב, אנו חייבים לכישוף שחור אותנטי לא נרצה לומר, אבל אם שופטים אותה פשוט כמוזיקה, זה הארד רוק טוב, וההתרחשויות הפולחניות מעצבנות ולא רלוונטיות. זה יהיה פולחן קצר מועד" (עיתון MUSIC BUSINESS WEEKLY).

"למרות ש-CBS הייתה רוצה שתאמינו שהסט הזה הוקלט במערות אש הגיהנום תחת פיקוחו האישי של דניס וויטלי, אני שמח לציין שאין שום דבר מרושע באמת בתקליט הזה מלבד עליית המחיר. בשביל מוזיקת רוק מצוינת, אפשר לעשות הרבה יותר גרוע מאשר להשקיע בתקליט הזה, למרות שהוא לא מציע שום דבר חדש, מה שכנראה מסביר מדוע CBS השתמשה בתגית הכישוף השחור כשורת מכירה" (עיתון RECORD REVIEW).