Search
  • Noam Rapaport

אסיר מס' 22: סיפורו של פול מקרטני בכלא היפני

Updated: May 4



ה- 16 בינואר בשנת 1980 היה היום בו החל הסיוט הגדול של פול מקרטני.


בינואר 1980 חש פול מקרטני שנמאס לו מלהקת כנפיים. הלהקה, בהרכב חדש, ערכה חזרות לקראת סיבוב הופעות חדש. אך הפעם החזרות לא נעשו בצורה טובה וההרגשה הייתה שיוצאים לסיבוב כשההרכב לא ממש מוכן.



ב-12 בינואר טסו פול, לינדה וילדיהם במטוס קונקורד משדה התעופה הית'רו (לונדון) לניו יורק. שם הם התמקמו במלון סטאנהופ, ששכן לא הרחק מהבית של ג'ון ויוקו. יומיים לאחר מכן התקשר פול לג'ון וביקש להגיע אליו כדי שיעשנו ביחד מריחואנה משובחת שהוא השיג. יוקו קיבלה את השיחה הזו ולא הסכימה להעבירה לג'ון. בשיחה זו מספר לה פול שהוא בדרך ליפן והוא הולך להתגורר במלון האהוב עליה ועל בעלה, מלון אוקורה.


מאז צצו השמועות שהיא דאגה להתקשר לבן דודה, שעבד במכס היפני, על מנת לעדכן אותו על בואו של מקרטני ושכדאי לבדוק אותו עם כניסתו לארץ השמש העולה. יוקו עצמה שללה לגמרי את ההאשמה הזו וגם הוסיפה שאין לה בכלל בן דוד שכזה.



בכל אופן, פול היה נרגש ביותר להגיע ליפן. הרי זו הארץ שאסרה עליו להיכנס בגלל הרשעת סמים קודמת בשבדיה, ב-10 באוגוסט 1972.


זה קרה בהופעה ב- GODENBURG, שבדיה, בדיוק כשחברי להקת כנפיים הטריה יחסית היו על הבמה בביצוע השיר האחרון לערב. זה היה השיר LONG TALL SALLY. לפתע כובתה מערכת ההגברה באולם ושורה ארוכה של אנשי משטרה פרצה לאולם עם רובים בידיהם ובשניה בה ניסו חברי הלהקה לחמוק אל מאחורי הקלעים רצו שוטרים לכל הכיוונים וחסמו אותם באופן אגרסיבי.



פול, לינדה ודני סיוול המתופף הופרדו משאר החבורה והתבשרו על מעצרם באשמת אחזקת מריחואנה. מה שקרה הוא שבאותו יום אספו פול ולינדה מעטפה שהגיעה אליהם לבית המלון. המעטפה הכילה את המריחואנה והייתה ממוענת לסיוול. הזוג מקרטני לא חשד שהוא נמצא באותו רגע תחת מעקב. סצנת השוטרים באולם ההופעה הפכה במהרה לכאוס אחד גדול. השוטרים אחזו בשלושת הנאשמים באופן אגרסיבי למדי. לינדה צעקה לצלם ג'ו סטיבנס, שנכח שם כדי לצלם את ההופעה, להמשיך ולצלם את כל סיפור המעצר הזה.



בתחנת המעצר לא הירפו השוטרים מהשלושה עד שהודו בעניין, אחרי שלוש שעות חקירה. הם ידעו שמקרטני הוא צרכן מריחואנה קבוע. הם אף הקליטו שיחות שלו בעת ששהה בשבדיה, בהן הוא נשמע נותן הוראות למשרדו בלונדון לשלוח לו לשם שתי קופסאות של קסטות, שבתוכן הוחבא הסם. באחת השיחות הוא נשמע נותן הוראה לשלוח את הסם ל- GODENBURG. השיטה הקבועה הייתה של כל חברי הלהקה להתרוקן לגמרי מכל סם שהוא כשעמדו לעזוב לעיירה הבאה. זאת בידיעה ששם כבר יחכה להם המשלוח הבא.



בחקירה המשטרתית לא הירפו מהשלושה כי ראו שהכמות שנשלחה אליהם הייתה גדולה בהרבה מהנורמה לצריכה אישית. השלושה הודו בתחנה שהם מכורים למריחואנה. העניין נסגר לבסוף עם קנס שאולצו השלושה לשלם בסך 1,800 דולר. מהרגע הזה הפכו פול ולינדה ללוחמים אדוקים למען הפיכת המריחואנה לדבר חוקי. דבר אחד היה ברור לפול - ימי הביטלס נגמרו. כשהביטלס היו קיימים ובסיבובי הופעות, לא הייתה לחברי הלהקה בעיה להיכנס לארצות זרות עם סמים בחפציהם. זאת כי היה להם מעמד של עליונים.


בכל שדה תעופה אורגנו להם סידורים כאלה שנתנו להם להיכנס ולצאת חופשי מארצות ללא חיפוש בחפציהם. אך מקרטני הבין שבשנת 1972 המצב שלו מול הרשויות כבר לא כזה.


נחזור אל שנת 1980...



פול לא דרך על אדמת יפן מאז שהביטלס נחתו שם בשנת 1966 והפעם אושרו לו 11 הופעות בתקופה של 18 ימי שהייה שם. שלטונות יפן הבינו את הפופולריות הרבה שלו בארצם והחליטו להקל בעניין. פול ולהקת כנפיים היו אמורים לעבור, לאחר ההופעות המוצלחות ביפן, להופעות בסין.



ב-16 בינואר 1980 נחת פול המחויך ביחד עם משפחתו בשדה התעופה נאריטה שביפן. ברגע בו הופסקו הבהובי המצלמות, עברו חברי הלהקה לכניסת התיירים. שם הם עוכבו במשך כשעתיים עם ניירת ושאלות. לאחר מכן המשיכה החבורה עם כל המטען שלה לעבר עמדת המכס. פקידים לבושי מדים כחולים וכפפות לבנות החלו לבדוק את תיקי האורחים. החיפוש לא היה דקדקני ונראה היה שהכל בשליטה. פקיד אחד פתח את מזוודתו, בצבע בז', של פול וגילה בפנים ז'קט מקופל של הזמר ומתחתיו ברדס של אחת מבנותיו.


בתוך הברדס נמצאה קופסת פלסטיק שקופה עם חומר מפליל בתוכה, במשקל 219 גרם. לפני כניסת הלהקה ליפן, קיבלו כל חבריה אזהרה רצינית ממשרדו של מקרטני בנוגע להבאת סמים ליפן. נאמר להם שהם חייבים לבדוק היטב כל מטען שיש להם, אחרת הצרות יהיו צרורות. כולם בדקו היטב והגיעו נקיים ליפן. חוץ מהבוס והבוסית.



פול, שעמד ליד המזוודה, הפך להיות חיוור כסיד. הפקיד נראה המום ומבויש מהתגלית.

פול: "הייתה לי האפשרות לזרוק את הסם בארה"ב או להיות טיפש ולארוז אותו במזוודה. לא חשבתי שיהיה לי קשה להיכנס עם הסם הזה ליפן. לפני שעזבתי את ארה"ב, סיפר הנשיא קארטר שהוא בעד קנאביס. זה כנראה השפיע עליי וזרקתי את החומר שלי למזוודה. לא ניסיתי אפילו להסתיר את זה. זה היה ממש מטופש מצדי. הפקיד בשדה התעופה אף נראה כאחד שבתחילה חשב להסתיר בחזרה את הקופסה שמצא. אך אז הוא הבין שאי אפשר להתעלם ממה שמצא וקרא לממונה עליו".


בתמונה: התכולה של פול מוצגת לראווה לתקשורת היפנית.


באותה שניה נאזק פול ונדחף לתשאול בחדר צדדי. הסיוט התחיל. האמרגן המקומי שהזמין את הופעתו של פול היה עדיין אופטימי שהסיפור תיכף נגמר וחוזרים לתכנון הרגיל. במהרה הם הבינו ש-100,000 הכרטיסים שכבר נמכרו ימיטו עליהם אסון כלכלי.



הגיטריסט דני ליין והמתופף סטיב הולי הגיעו ליפן מלונדון כשעה לפני שפול ולינדה נחתו שם. שניהם חיכו מחוץ לשדה התעופה ותהו מדוע יש עיכוב כה גדול ליציאתם של פול ולינדה מהשדה. מהר מאד הם קיבלו הודעה שיש 'בעיה קטנה' בעניין הבוס שלהם. הם שמחו על העלאת המשכורת שהובטחה להם לפני סיבוב ההופעות הזה ועתה נותרו מבולבלים.


לאחר המתנה נוספת הוסעו חברי הלהקה למלון אוקורה, שם קרסו על מיטותיהם מרוב עייפות. זמן קצר לאחר מכן הם קיבלו טלפון מלינדה, שבישרה להם שפול נעצר. בתחילה חשב הולי שלינדה עושה מתיחה קונדסית. אך כשירד ללובי המלון וראה את כמות העיתונאים שחיכו שם ואת צוות ההפקה עם פנים נפולים, הוא הבין שהצרה היא גדולה.



כולם תהו כיצד הבוס הגדול עשה מעשה כה טיפשי של הכנסת מריחואנה למזוודה שלו עם היכנסו ליפן. חלק מהם טענו שפול ניסה להתנהג כסופרסטאר שחי בתוך בועה שהיא מעל לחוק. הפעם לא עמדו לעזרתו התהילה והעושר שלו. הוא נאלץ לחתום על מסמך שבו הודה שהוא לא מעשן יותר מריחואנה. שופט עליון יפני חתם על ההודאה וכך מקרטני לא נחשב ביפן כמסתנן לא חוקי, אם כי הוא היה במצב של מעצר. ליפנים נדמה היה שמקרטני בא לעשות צחוק מהחוק הנוקשה שלהם. לפיכך הוחלט ללמדו לקח.



הם דאגו לצלמו במצב הזה כשהוא מובל עם שוטרים אל מחוץ לשדה התעופה, שם חיכו המעריצים וצרחו בהתלהבות כאילו הביטלמאניה חזרה ובגדול. הם לא הבינו שפול לא יופיע מולם כמתוכנן. הוא הובל לתחנת משטרת קוג'ימאצ'י שבמרכז טוקיו ותוחקר שם במשך כשעה, שבמהלכה הודה במעשהו והביע חרטה. במהרה נודע לכל שסיבוב ההופעות היפני של מקרטני ולהקתו מבוטל.



בינתיים הועבר פול לבית הכלא. הוא הופשט מבגדיו וחפציו האישיים, כולל טבעת נישואים והפך להיות אסיר מס' 22. מונה לו סנגור ציבורי שהודיע לו ששני יפנים נידונו לא מזמן לשלוש שנים בכלא (כל אחד) על כך שנתפסו עם סם בכמות קטנה במחצית מזו שנתפסה אצל פול. האמת המרה שנחתה עליו הצביעה על גזר דין אפשרי של שבע שנים בכלא. בינתיים החליטו תחנות רדיו יפניות רבות להחרים כל שיר של פול.



לינדה שהתה במלון עם ילדיה ואמרה לתקשורת: "זה באמת מטופש, מה שקורה פה. אנשים מאד שונים פה. הם לוקחים את זה ברצינות רבה מדי. פול עכשיו מוחזק במקום כלשהו ואוסרים עלי לבקר אותו. ברגע שהם עוצרים מישהו נחמד כמו פול, הם חוגגים עליו בעניין. אני בטוחה שלא אחזור לעולם ליפן! זו הפעם הראשונה והאחרונה שלי פה!".




דני ליין היה רחוק מאד מלשמוח: "הייתי ממש כעוס ומריר כשבוטל סיבוב ההופעות שלנו ביפן. לא באתי ליפן כדי לשבת סתם כך במלון מזורגג. אז הבנתי כמה שהלהקה הזו שלנו פגיעה. הסיבוב בוטל וזה היה הסוף מבחינתי. עבדתי כל כך קשה לקראת הסיבוב הזה ובסופו של דבר לא שילמו לי עליו!".



למחרת מקרטני נחקר על ידי שוטרים יפניים, כשלצדו נמצא עורך הדין היפני טסוקו מצואו. החקירה נמשכה כשש שעות ובמהלכה סיפר פול שהמריחואנה שנמצאה במזוודתו נועדה לשימוש אישי ושהוא התכוון לעשן אותה כשהוא לבדו. הוא סיכם ואמר לחוקריו שזה פחות רעיל בהרבה מאלכוהול. החקירה נערכה בשפה האנגלית ואחריה ניסו השוטרים להחזיר את פול לתחנת המשטרה. אבל התכנון שלהם נתקל בכ-200 מעריצים שצרחו את שמו של פול, חסמו את הדרך וגרמו לשוטרים להחזיר את פול לחדר החקירה. בינתיים דאגו שוטרים אחרים לפזר את הקהל.


פול בילה את לילו השני במעצר לבדו. לא היה ברור שמא יהיה משפט או שפול יגורש מיד מהמדינה, כי בכל זאת הוא נעצר עוד לפני שנכנס ליפן.



ב-18 בינואר אישר בית המשפט המחוזי של טוקיו לתובעים להחזיק את פול במעצר לעוד עשרה ימים, כדי שיוכלו לבצע עוד חקירות מולו. אותם תובעים ראו כמה רעש מביא לתקשורת האסיר החדש שלהם וזה עורר אותם לדרוש ממנו עוד. אותם תובעים מסרו לתקשורת המקומית שאם לא תתקבל עד אז החלטה לשחררו או להרשיעו, הוא יוחזק לעוד עשרה ימים. העיתונים המקומיים פרסמו שהם משערים כי הוא יגורש בסוף התהליך מיפן.


סוכני ההופעות היפנים של פול הודיעו לתקשורת שסכומי הכסף שנאספו ממכירת כרטיסים, יוחזרו לרוכשים. מדובר בסכום שעמד על כ-1,800,000 דולרים.


בינתיים הגיע לבקרו הקונסול הבריטי, דונלד וורן-נוט, והשניים דיברו למשך רבע שעה. לאחר מכן יצאה הצהרה רשמית לתקשורת: "פול ישן היטב בכלא, אבל הוא מאד דואג לאשתו לינדה ולארבעת ילדיהם".



פול: "הקונסול הגיע לבקר אותי וחשבתי לעצמי בשמחה שהנה אני יוצא. אבל לפתע הוא התיישב מולי ואמר 'ובכן, פול. תצפה למשהו כמו שמונה שנים פה בפנים'. זה הכניס בי פחד. זה היה גיהנום. המעצר שלי דווח בכל טלוויזיה אפשרית".


סוהר מהכלא מסר גם הוא לתקשורת, שלינדה תיקרא גם היא לחקירה מולם. פול, שכבר תיכנן בראשו שלינדה והילדים יחיו ביפן בשנים הקרובות, ביקש שיביאו לו גיטרה לכלא אך הבקשה נשללה.



פול: "האסירים שם ידעו מי אני וביקשו ממני לשיר. לא נתנו לי שם גיטרה אבל תאמינו לי שהתקשורת העולמית הייתה מתה לשים שם מצלמות ולתעד אותי שר ומתופף בידיי לשאר האסירים. ובכן, גם אני ראיתי את הסרט 'הגשר על הנהר קוואי' וידעתי כיצד להתנהג בכלא שכזה. הייתי צריך לצחוק הרבה ולשמור על רוחי שלא תישבר. תקשרתי עם שאר האסירים על ידי דפיקות על הקירות שעשינו בינינו. כששאלו אותי אם אני רוצה להתקלח, הייתי בטוח שסופסוף אזכה למקלחת פרטית, אבל דחפו אותי לאמבטיה משותפת ומצאתי את עצמי מתקלח צמוד לבחור שישב באשמת רצח, בעוד השומרים עומדים בפתח המקלחות ומחייכים. האמת היא שבתוכי ממש פחדתי, לבלות שנים רבות בכלא ולפספס את כל תהליך הגדילה של ילדיי".



לינדה למגזין פלייבוי: "הילדים ואני היינו בינתיים במלון היפני ולא ידענו מה יקרה. פחדתי מאד על פול. קשה לי אפילו לתאר את זה. הדמיון שלי ממש הפליג שם. ראיתי בראשי את הסוהרים מתעללים בו ובשביל מה? מריחואנה זה לא כמו פצצות או רצח של המאפיה. אני לא חושבת שהסם הזה הוא חטא, אבל אני לא רוצה שנהיה הדוברים בעד זה".



בבוקר יום זה, כמו בכל יום, הודלקו האורות בשעת שחר והאירו גם את תאו הקטנטן של פול. אז הוא היה צריך לקפל את השמיכה, שהותאמה לגודל פיזי מקומי ולכן הייתה קטנה עבורו. אז הוא היה חייב לשבת בתאו, בישיבה מזרחית, כשהוא ממתין לסוהר שיגיע לתאו. ברגעים האלה הוא הרחיק במחשבותיו. "חשבתי כל הזמן שאני נמצא כשחקן בסרט מלחמה. הם צעקו את המספר 22 ביפנית ואני הייתי חייב להשיב לחיוב ביפנית. אחר כך הגיע הזמן לארוחת בוקר שהייתה עם שלוש לחמניות ומרק מיסו. זה גרם לי לשנוא מרק מיסו מאז. בערב הייתה זו קערת אורז ואחר כך היו מכבים את האור בשעה שמונה בערב".



בצד השני של העולם ניגש בחור מעורער בן 29 , קנת' לאמברט, לשדה התעופה של מיאמי, ניגש לאחד הדלפקים ודרש בהיסטריה שיביאו לו מיד כרטיס ליפן כדי לשחרר את פול. לאמברט לא היה עם כסף או תעודת זהות עליו אך הוא המשיך לצרוח על פקיד הקבלה, כשלפתע הוציא מכיסו אקדח צעצוע. מאבטח מקומי לא היסס וירה בו למוות.


בלוס אנג'לס החלו למכור חולצות עם הדפסת הלוגו של להקת כנפיים, הכיתוב של ההופעות ביפן והמילה CANCELLED (בוטל) מודגשת מעל הכל.



שאר חברי להקת כנפיים, שחיכו במלון מאז התקרית, בתקווה שפול מיד ישוחרר והסיבוב בכל זאת ימשיך, הבינו שזה נגמר. כל אחד מהם קיבל כרטיס טיסה במחלקה הראשונה ליעד כלשהו שיבחר, כול עצירות בדרך כמה שירצו עד שיחזרו ללונדון. דני ליין מיהר לטוס לצרפת ולחפש שם חברת תקליטים שתסגור איתו עסקה כאמן סולן. הדבר הזה עיצבן מאד את מקרטני שראה בכך בגידה לכל דבר, כי בעוד שהוא נרקב בכלא, חברו ללהקה כבר מחפש את הדבר הבא.

אבל איזו ברירה נותרה לליין, שראה כיצד פול הרס את הכל?



למחרת, ב-19 בינואר, הוחלט לאפשר לפול האסיר לקבל לתאו שמיכות נוספות, בגדים ואוכל חם. עורך דינו, לי איסטמן (אביה של לינדה) הגיע לטוקיו כדי לתכנן את קו ההגנה עם עורך הדין המקומי.


בינתיים נתקבלה שיחה מארה"ב למשרד התביעה היפני ובה נמסר שהסנטור קנדי ביקש לחקור את העניין של מקרטני, כי להקת כנפיים הייתה אמורה בהמשך להגיע גם אליהם להופעות. הסנטור רצה לדעת אם מקרטני יורשע, כי אם כן - תישלל ממנו אשרת כניסה לארה"ב.




בזמן שפול העביר את זמנו בחשש רב בכלא היפני, היה זה היום בו שודרה לראשונה באנגליה (ברבע לשמונה בערב, לפי שעון אנגליה) תוכנית הספיישל שהוא עשה בשנת 1973 ונקראה "ג'יימס פול מקרטני". באחת הסצנות שם הוא שר GOTTA SING GOTTA DANCE, וזה היה הדבר האחרון שכנראה התחשק לו באמת לעשות.


הוא התקלח עם שאר האסירים ואז נהג לשיר להם שירים שונים, כשהאהוב עליהם היה YESTERDAY. כך זכה פול להופיע ביפן, אבל לא כמו שתיכנן במקור...



מכתבים ומברקים רבים נשלחו לפול בכלא והציפו בשקים רבים. רוחו התעודדה מזה ואחד הסוהרים, יאסוג'י אריגה, סיפר לתקשורת: "הוא מאד מנומס ועושה רושם חיובי רב על השומרים".


ב-21 בינואר הגיע מברק למלון "אוקורה" ולינדה קיבלה אותו. במברק נכתב: "חושבים עליכם באהבה. תשמרו על מוראל גבוה ובתקווה שתחזרו במהרה הביתה. באהבה, ג'ורג' ואוליביה". אלו הם כמובן הזוג האריסון.



ב-22 בינואר ביקרה לינדה את פול בבית הכלא בפעם השנייה, מאז שנכלא. המפגש ארך חצי שעה ובמהלכו היא הביאה לו ספרי מדע בדיוני. לאחר מכן היא תודיע בתקשורת שפול נראה במצב רוח מרומם. "לקחתי ספרים בשבילו כי אסור היה להביא לו גיטרה או טייפ. הוא נראה טוב ואף הצליח להתבדח מולי על כל המצב. הוא ממש הצליח להצחיק גם אותי. החלק הכי קשה עבורי הוא להיות בנפרד ממנו. זו הפעם הראשונה, מאז שהכרנו, שאנחנו לא ביחד. פול רוצה לכתוב את חוויותיו בכלא, אך אסור לו לקבל עפרון ונייר. הכנתי לו כריך גבינה ובשאר הזמן הוא אוכל מזון יפני, כי הוא רוצה לעשות זאת כמו השאר".



בכלא היה מותר לו לעשן שתי סיגריות ביום בלבד, אותן הוא עישן בחצר, בעת שעת האימונים.


בניגוד לג'ורג' האריסון, ששלח מברק תמיכה ליפן, אמר ג'ון לנון לתקשורת שפול היה צריך לדעת שהתיק שלו בשדה התעופה יטופל היטב, בשל היותו חבר לשעבר בביטלס. לנון תהה בקול: "מדוע הוא סחב על עצמו מריחואנה כשאחרי זמן רב הורשה להיכנס ליפן?".



עוזרו האישי של לנון, פרד סימן, סיפר אחר כך שמעסיקו ביקש ממנו לקבל מדי יום את כל העיתונים כדי לקרוא כמה שיותר על הפרשה הזו. "אתה יודע, הפרשה הזו הגיעה לפול, כי הוא רצה להראות לעולם שהוא עדיין סוג של ילד רע. עכשיו הוא חוטף על זה. נראה לי שבתת מודע שלו הוא רצה להיתפס". רינגו סטאר היה יותר סימפטי לתקשורת: "זה הסיכון שאתה לוקח כשאתה מעורב בסמים. הוא פשוט היה חסר מזל".


ב-24 בינואר חושפים הדיווחים בתקשורת היפנית שכמות המריחואנה שפול "ניסה להבריח" (כלשונם) לתוך יפן הוערכה בשווי 700,000 ליש"ט.


ב-25 בינואר הסיוט נגמר. אחרי עשרה ימים בכלא היפני שוחרר פול ועמד בפני גירוש מיפן. הוא הובהל לשדה התעופה בטוקיו לאחר שהשלטונות החליטו לא להרשיעו. התובעים לתקשורת: "החלטנו כך כי מר מקרטני הביא את המריחואנה לשימוש אישי בלבד והוא כבר נענש מספיק".



כשפול עזב את מתקן הכליאה חיכו מעריצים בחוץ וצעקו "סיונארה! סיונארה!". פול: "המעריצים היפניים נהדרים. ארצה לשוב לפה אם ירשו לי". עורכי הדין שטיפלו בעניינו הודו שהסיכוי לכך שווה ערך לסיכוי בו הביטלס יחזרו להופיע יחדיו בקאברן.



ליד מטוס הג'מבו שחיכה לו המתינו גם בני משפחתו שסופסוף התאחדו איתו ועלו יחדיו לטיסה של 12:30 בחזרה לאנגליה. במהלך הטיסה נחת המטוס לתידלוק באלסקה ולתחנה נוספת בשדה התעופה שבהולנד. שם, באמסטרדם, אמר פול לכתבים המקומיים: "כולנו משתמשים בסמים. אם זה סיגריות, אלכוהול, נשים ובתוך כל זה יש גם את המריחואנה. סיגריות הרי יכולות להרוג. הן גרועות ממריחואנה. ומה עם כל הנשים הקטנות שצורכות וליום ללא הכרה? תחשבו על הסכנות שגלולות אספירין עושות לבטן. אבל אני לא מתכוון להטיף יותר בעד מריחואנה. מריחואנה היא כמו הומוסקסואליות; אתם לא חייבים לאהוב את זה, אבל זה לא פוגע באף אחד, אז מה זה משנה?".




המטוס חזר להמריא ופול אמר במהלך הטיסה, כשדמעות בעיניו: "זו התקופה הארוכה ביותר שלי ללא לינדה והילדים לצידי, בעשר השנים האחרונות. לעולם לא ארצה פרידה שכזו שוב".


התקשורת לא הרפתה ממנו בכל רגע בדרכו חזרה לאנגליה. פול אמר להם: "הייתי טיפש. מה שעשיתי היה צעד מטומטם. אלוהים, כמה טיפש הייתי! ממש פחדתי מכליאה ארוכה ועכשיו החלטתי לא לגעת יותר בחומר הזה. מעכשיו אעשן רק סיגריות רגילות. לא עוד מריחואנה!". את ההבטחה הזו שיחרר פול כדי לרצות את השלטונות היפניים ששיחררו אותו. במהרה הוא יחזור לסורו.



פול הוסיף ואמר: "שרתי את השיר 'יסטרדיי' לרוצח במקלחות! הצטרפתי למקלחות עם האסירים ושרנו ביחד. תיקשרתי עם האסירים האחרים על ידי נקישות בקיר וצעקות. התיידדתי עם הבחור שהיה כלוא בתא לידי. הוא גם נכלא בגלל מריחואנה. סיפרנו זה לזה את הבדיחות המלוכלכות ביותר שיש. זה עזר לפוגג את המתח. המשמעת בכלא הייתה מאד נוקשה. לא הורשה לי לראות את אור השמש ולנשום אוויר צח. זה היה מדכא. איבדתי את טבעת הנישואים שלי וזה ממש דיכא אותי. זה נארז עם שאר חפציי כשהועברתי לכלא ומישהו גנב את זה. אני כרגע עונד טבעת מאולתרת שעשויה מאטב. זו מחווה שלינדה ואני רואים באור רומנטי. הימים האלו היה קשים ביותר עבור לינדה ועבורי. כששוחררתי, זו הייתה סצנת פרידה עצובה משאר האסירים. לחצתי ידיים עם כולם, כשהם מושיטים את ידיהם דרך החרך הקטן שבדלתות שלהם".



ההפסד הכלכלי, שנחת כולו על כתפיו של פול שנהג באופן פזיז, עמד על כמה מיליוני דולרים. בגלל שביטוח סיבוב ההופעות שלו פג, קצת לפני היציאה עם להקתו ליפן, נאלץ פול לעמוד מול ההפסדים לבדו. האמרגנים היפניים היו על סף תביעה ענקית ופול נאלץ למהר ולשלם להם כסף רב עבור הנזק הכלכלי שנגרם להם.


אחיו של פול, מייק מגיר, אמר מביתו שבליברפול: "אלה חדשות מעולות שממש ציפינו להן. כולנו דאגנו מהאופן בו כל זה טופל. יהיו כמה חגיגות הערב בליברפול".



פול: "רציתי מאד לכתוב על הזמן שלי בכלא. רק כדי לשמר את החוויה, כי אני יודע שאני נוטה לשכוח דברים. אין לי את הזכרון הטוב בעולם. אז כשהגעתי הביתה, מיהרתי לכתוב את כל מה שאני זוכר. ממש כמו לכתוב חיבור לבית הספר. ממש הכרחתי את עצמי לעשות את זה. כתבתי 20,000 מילים. עשיתי זאת בעיקר לילדיי, כי בטח יבוא יום והבן שלי ישאל 'אבא, מה היה שם ביפן?'. אז אוכל לתת לו את מה שכתבתי והוא פשוט יקרא את זה. יש לי עותק אחד בלבד וקראתי לזה JAPANESE JAILBIRD. אני זוכר שהדבר שחששתי ממנו יותר מכל היה שמישהו יאנוס אותי שם. אז דאגתי לישון עם הגב לקיר, כשאני לובש את אותו הסרבל הירוק של הכלא. אפילו לא ידעתי שאפשר לבקש בגדי כלא נקיים".


בעיתון קורייר אקספרס, מניו יורק, נכתב אז: "אנחנו יודעים שאלביס פרסלי, גדול הרוקרים של זמננו, היה מכור ל סמים. אנו יודעים שפול מקרטני, בן 37 ​​- ללא ספק העדין, הנדיב, ואולי המוכשר ביותר מבין חברי הביטלס לשעבר - משתמש במריחואנה. אנו יודעים שהוא נעצר ונכלא בטוקיו בינואר על נסיון להבריח מריחואנה ליפן. אנו יודעים שפול, אשתו לינדה והמתופף של להקת כנפיים, דני סייוול, נקנסו בשנת 1972 על הברחת מריחואנה לשוודיה. אנו יודעים ששנה לאחר מכן מקרטני נעצר ונקנס ב-240 דולר לאחר שהודה באשמת גידול צמחי מריחואנה בחווה שלו.


אנחנו גם יודעים שהגיטריסט קית' ריצ'רדס, מהרולינג סטונס, ואשתו נהגו להזריק הרואין. אנחנו יודעים שמוזיקאי הפאנק-רוק, סיד וישס, דקר את אהובתו למוות, ואז מת באמצעות הרואין. אנחנו יודעים על גרג אולמן, מיק ג'אגר, ג'ימי הנדריקס המנוח וג'ניס ג'ופלין... כל כוכבי הרוק הם על מריחואנה, קוקאין, הרואין, גלולות ממריצות ומדכאות ומה שביניהן. אבל אנחנו לא יודעים למה - למה מוזיקאים צעירים עם כישרון והבטחה וכסף צריכים להשתמש בסמים. האם זה בגלל שהם מרגישים את עצמם נחותים או עליונים? האם זה בגלל שהם חושבים שסמים מאפשרים את המשך הצלחתם? האם הם כל כך עייפים שהם מחפשים ריגושים חדשים יותר, אקסטזות גבוהות יותר? האם הם מוצאים את החיים בצמרת כל כך בלתי נסבלים עד שסמים משמשים כמנגנון בריחה? האם הם כקבוצה חסרת כוח רצון או כוח אופי? האם סמים הם מרכיב בסיסי באורח החיים שלהם?"



הדבר האחרון שפול רצה, אחרי כל הפרשה הזו, הוא לחזור ולפעול במסגרת להקת כנפיים. המריבה שלו עם דני ליין שאבה את האוויר והכנפיים התרסקו לקרקע. בינתיים כתב דני ליין, חבר להקת כנפיים הכעוס, שיר חדש בשם JAPANESE TEARS ובו הוא מטיל ביקורת על כל התקרית.


"כולנו היינו פעם חברים אבל עכשיו יש רק צבע שחור", הוא שר. "הייתה טפיחה על כתפי מיד צהובה קטנה. הבטתי למטה וראיתי ילדה קטנה ויפה. עיניה היו שחורות כפחם ושיניה לבנות כפנינים. ראיתי הרבה פרצופים מחייכים אך שלה היה עצוב. כשהיא דיברה, שפתותיה רעדו וזה גרם לי להרגיש כה רע. היא הייתה שם ומאד מאוהבת במוזיקה שעשינו. אחרי כל ההמתנה, אחרי כל השנים. היא הביטה למעלה אליי וראיתי דמעות יפניות".


את השיר הוא מיהר להקליט באולפני ROCK CITY שבשפרטון. ליין עדיין כעס מאד, כי למרות הפיצוי שקיבל, עדיין הוא היה בהפסדים של 50,000 ליש"ט שהובטחו לו מרווחי הסיבוב. הוא גם ידע שלא יקבל יותר עבודה מפול מקרטני.


דני ליין: "חובתם של הזוג מקרטני הייתה להסביר לי מה קורה, אבל לא קיבלתי שום הסבר מהם. פול חש צער רב על עצמו כשיצא מהכלא אבל הוא לא הבין שהוא פגע בדרך בהמון אנשים".


9 views0 comments
©
...