Noam Rapaport
דייויד בואי - כרונולוגיה של זמר לא ידוע בשנת 1967
Updated: 5 days ago

אי אפשר לנתק את עולם הרוק המצליח מהשם דייויד בואי, שכינויו לא פעם היה "זיקית הרוק" - כי הצליח לרוב להמציא את עצמו מחדש. בהרצאתי המיוחדת עליו ("חמש שנים 1973-1969") מחכים לכם המון פרטי מידע מדהימים, נדירים ומופלאים - כמו גם דוקומנטים בלעדיים מאז - בין ימי מייג'ור טום לתקופת אלדין סיין.
בפוסט זה תקבלו את דייויד בואי בצעדיו הראשונים עדיין, כאמן סולו בשנת 1967 שהייתה תוססת מאד לאחרים אך קשה ומאתגרת עבורו, מבחינה מקצועית. מתחילים לצעוד...

ב-3 בינואר מגיע מנהל האמנים, קן פיט, למשרדו של האמרגן התוסס, רוברט סטיגווד, ומשמיע לו הקלטת דמו עם שיר של בואי, OVER THE WALL WE GO. סטיגווד מתרשם לטובה ואומר לפיט שישמח לתת אותו להקלטה עבור זמר שהוא מטפח בשם אוסקר. זה הוא למעשה אוסקר בוזלניק ג'וניור, שיספר שנים לאחר מכן: "דייויד כתב שיר על בריחת אסירים מבית הכלא, דבר שקרה בזמנו". השיר הזה ייצא כתקליטון של אוסקר בהמשך שנה זו.

ב-14 בינואר נפגש בואי עם בכירים בחברת התקליטים בה חתם, DECCA. שם אומרים לו שתקליט הסולו הראשון שלו ייצא גם במיקס מונו וגם בסטריאו. באותם ימים שוק המונו (תקליטים בהם שומעים בשני הרמקולים את אותם צלילים) היה פופולרי יותר, אך הסטריאו החדיש החל לקבל תהודה.

ב-17 בינואר מגיע בואי לדירתו של קן פיט, ברחוב מנצ'סטר בלנדון, ומבקש ממנו עצה כיצד להיפטר מהמנהל העכשווי שלו, ראלף הורטון, ולקבל במקום זה את שירותיו. פיט מייעץ לו, קודם כל, להירשם לאיגוד האמנים המבצעים, כדי שיקבל כסף על השמעות ברדיו, על 26 שירים שלו שכבר הוקלטו (על ידו או על ידי אחרים).

ב-19 בינואר נפגשים קן פיט וראלף הורטון, כשהאחרון מודיע שהוא מוותר על ניהולו את בואי, בעיקר בגלל החוב הכספי שצבר בנסיון לקדם את לקוחו.

ב-20 בינואר חותם הורטון על מסמכים שמבטלים את המשך ניהולו את דייויד בואי.

ב-21 בינואר מבלה בואי ערב בפאב "זרועות הבנאים", ברחוב OLD KENT ROAD שבדרום-מזרח לונדון. הוא אף עולה שם לבמה ומבצע כמה שירים. הקהל במקום לא ממש מתרשם לטובה מהביצועים.

ב-23 בינואר נפגשים קן פיט וראלף הורטון, כשהאחרון מוסר לידי פיט את המסמכים עליהם חתם וכך מסתיימת תקופת ניהולו את דייויד בואי, שנמשכה שנה וחצי וללא תוצאות מרשימות.

ב-26 בינואר מגיע בואי לאולפני DRCCA כדי להקליט כלי נגינה לשיריו החדשים, THE LAUGHING GNOME ו- THE GOSPEL ACCORDING TO TONY DAY. מפיק ההקלטה הוא מייק ורנון וידוע לכל הנוכחים שאלו השירים שאמורים לצאת כתקליטונו החדש של בואי. הגיטריסט באולפן הוא פיט האמפשייר, האורגניסט (בשיר על טוני דיי) הוא בוב מייקלס, המתופף הוא ג'ון איגר והבסיסט הוא דק פירנלי. טכנאי ההקלטה הוא גאס דאדג'ן, שבין ההקלטות נשמע לא פעם צוחק עם בואי על שאר צוות האולפן. גם קן פיט נוכח באולפן.

ב-30 בינואר יוצא לאור התקליטון של הזמר אוסקר, עם השיר שכתב בואי, OVER THE WALL WE GO. התקליטון ייכשל במכירות.

להקשבה לשיר עם אוסקר פה:
ב-3 בפברואר מבקש בואי מקן פיט להיות מנהלו הרשמי, מאחר ולא נערך ביניהם הסכם ברור לאחר עזיבת הורטון את עמדת הניהול.

ב-7 בפברואר נמצא בואי באולפן ועובד על שירה בשירו, THE LAUGHING GNOME. הסשן נערך משעת אחר הצהריים ועד הערב. בואי שר את המילים, כשאת תפקיד הגמד הצוחק עושה הטכנאי גאס דאדג'ן, שלאחר מכן מאיץ את מהירות ההקלטה איתו ויוצר כך צליל של גמד מדבר. בהמשך (או ליתר דיוק, בשנת 1973) ינחת הגמד הזה על כתפיו של בואי ויהווה מטרד רציני. על כך בהרצאת המוסיקה שלי, "חמש שנים 1973-1969".

ב-9 בפברואר מתלווה בואי לקן פיט ובני דודיו מאוסטרליה (שמגיעים לבקרו בפעם הראשונה בלונדון) לתאטרון הנסיך מוויילס. שם הם צופים בהצגה WAY OUT IN PICCADILLY, בכיכובם של הזמרת סיליה בלאק והקומיקאי פרנקי הווארד.

ב-9 בפברואר ממשיך בואי לעבוד על השיר THE LAUGHING GNOME בעוד קן פיט כותב לאביו של בואי, ג'ון ג'ונס: "דייויד אישר בפניי שהוא, אתה ואשתך רוצים שאנהל את ענייניו העסקיים. אז אכין חוזה מסודר בשביל זה".
ב-22 בפברואר הולכים בואי ואחיו למחצה, טרי ברנס, לראות הופעה של להקת CREAM במועדון BROMEL שבברומלי. טרי היה זה שהציג לראשונה לבואי את המועדונים והמוסיקה בווסט אנד. הוא חשף אותו לספרים מעוררי מחשבה מאת ג'ק קרואק ואלבר קאמי, ולתקליטי הג'אז והנשמה החשובים. אבל המוסיקה הרועשת שמנגנים אריק קלפטון, ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר משפיעה לרעה על טרי, שמעורער מבחינה נפשית עם סכיזופרניה ומניה-דיפרסיה.

זו הפעם הראשונה בה בואי מבין את חומרת המצב, כשהוא גורר את טרי מחוץ למועדון ושם נופל האח על המדרכה וטוען שהוא רואה להבות שיוצאות בין הסדקים במדרכה ושהוא נמשך לשמיים. הדבר מותיר את בואי בהלם.

ב-25 בפברואר חוזר בואי לאולפן ההקלטות ומקליט מחדש את השיר RUBBER BAND בסטריאו (התקליטון שיצא עם השיר, ב-2 בדצמבר 1966, היה במונו). כמו כן, שני שירים נוספים מושלמים בסשן הקלטה זה ומיועדים להיכנס לתקליט הבכורה של בואי. אלו הם LOVE YOU TILL TUESDAY ו- WHEN I LIVE MY DREAM. את עיבוד התזמורת עשה ארתור גרינסלייד. בינתיים מורה קן פיט לעורך דינו לנסח חוזה ניהול לבואי.

ב-1 במרץ מושלמות העריכות לתקליט הסולו של בואי ונקבע שזמן צאתו יהיה בחודש יוני.
בערב מבלה בואי עם קן פיט בצפייה בהצגה-הופעה "סינדרלה" עם קליף ריצ'רד בתיאטרון לונדון פלאדיום. לצד קליף מנגנת להקת הצלליות ומופיעים גם הקומיקאים ג'ק דאגלס, טרי סקוט ויו לויד. לאחר מכן פונים בואי ופיט לסעוד במסעדה המסתובבת שנמצאת בקומה העליונה במגדל סניף הדואר המרכזי בלונדון.

ב-13 במרץ מתקבלת בקשתו של בואי להצטרף לאיגוד המבצעים. בשעות אחר הצהריים הוא עורך חזרה מוסיקלית עם להקת THE RIOT SQUAD. בראשו הוא רוצה ליצור מופע שישלב מוסיקה עם תיאטרליות - בדומה למה שעשתה להקת מחתרת הקטיפה עם אנדי וורהול. את תקליט הבכורה של אותה להקה קיבל בואי מקן פיט, כמה חודשים לפני כן כשהאחרון חזר מביקור בארה"ב. התקליט משפיע מאד על בואי בשלב זה. הוא יודע שעם מנהלו הקודם הוא לא יכל לעשות ניסויים שכאלו. ליתר בטחון, בואי לא מיידע בדבר גם את קן פיט.

ב-18 במרץ מגיע בואי לצפות בהופעה של להקת 1-2-3 במועדון מארקי בלונדון. בואי שמע שהם מבצעים את שירו I DIG EVERYTHING ומבקש לשמוע אותו בעצמו. הוא מופתע לטובה מהעיבוד שהלהקה עשתה לשירו.
להקת 1-2-3 הייתה אז במרכז העניינים של לונדון. בריאן אפשטיין, המנהל של הביטלס, קלט את הפוטנציאל והחל לבדוק אפשרות לנהל את השלישיה הזו. בילי ריצ׳י, שניגן בלהקה זו בוירטואוזיות באורגן ההאמונד שלו, גם אהב לצוטט בהופעותיו מוטיבים של יצירות קלאסיות. רבים טוענים מאז שהאורגניסט קית' אמרסון העתיק ממנו.