Search
  • Noam Rapaport

דייויד בואי - כרונולוגיה של זמר לא ידוע בשנת 1967

Updated: Mar 12



אי אפשר לנתק את עולם הרוק המצליח מהשם דייויד בואי, שכינויו לא פעם היה "זיקית הרוק" - כי הצליח לרוב להמציא את עצמו מחדש. בהרצאתי המיוחדת עליו ("חמש שנים 1973-1969") מחכים לכם המון פרטי מידע מדהימים, נדירים ומופלאים - כמו גם דוקומנטים בלעדיים מאז - בין ימי מייג'ור טום לתקופת אלדין סיין.


בפוסט זה תקבלו את דייויד בואי בצעדיו הראשונים עדיין, כאמן סולו בשנת 1967 שהייתה תוססת מאד לאחרים אך קשה ומאתגרת עבורו, מבחינה מקצועית. מתחילים לצעוד...



ב-3 בינואר מגיע מנהל האמנים, קן פיט, למשרדו של האמרגן התוסס, רוברט סטיגווד, ומשמיע לו הקלטת דמו עם שיר של בואי, OVER THE WALL WE GO. סטיגווד מתרשם לטובה ואומר לפיט שישמח לתת אותו להקלטה עבור זמר שהוא מטפח בשם אוסקר. זה הוא למעשה אוסקר בוזלניק ג'וניור, שיספר שנים לאחר מכן: "דייויד כתב שיר על בריחת אסירים מבית הכלא, דבר שקרה בזמנו". השיר הזה ייצא כתקליטון של אוסקר בהמשך שנה זו.



ב-14 בינואר נפגש בואי עם בכירים בחברת התקליטים בה חתם, DECCA. שם אומרים לו שתקליט הסולו הראשון שלו ייצא גם במיקס מונו וגם בסטריאו. באותם ימים שוק המונו (תקליטים בהם שומעים בשני הרמקולים את אותם צלילים) היה פופולרי יותר, אך הסטריאו החדיש החל לקבל תהודה.


ב-17 בינואר מגיע בואי לדירתו של קן פיט, ברחוב מנצ'סטר בלנדון, ומבקש ממנו עצה כיצד להיפטר מהמנהל העכשווי שלו, ראלף הורטון, ולקבל במקום זה את שירותיו. פיט מייעץ לו, קודם כל, להירשם לאיגוד האמנים המבצעים, כדי שיקבל כסף על השמעות ברדיו, על 26 שירים שלו שכבר הוקלטו (על ידו או על ידי אחרים).


ב-19 בינואר נפגשים קן פיט וראלף הורטון, כשהאחרון מודיע שהוא מוותר על ניהולו את בואי, בעיקר בגלל החוב הכספי שצבר בנסיון לקדם את לקוחו.


ב-20 בינואר חותם הורטון על מסמכים שמבטלים את המשך ניהולו את דייויד בואי.


ב-21 בינואר מבלה בואי ערב בפאב "זרועות הבנאים", ברחוב OLD KENT ROAD שבדרום-מזרח לונדון. הוא אף עולה שם לבמה ומבצע כמה שירים. הקהל במקום לא ממש מתרשם לטובה מהביצועים.


ב-23 בינואר נפגשים קן פיט וראלף הורטון, כשהאחרון מוסר לידי פיט את המסמכים עליהם חתם וכך מסתיימת תקופת ניהולו את דייויד בואי, שנמשכה שנה וחצי וללא תוצאות מרשימות.

ב-26 בינואר מגיע בואי לאולפני DRCCA כדי להקליט כלי נגינה לשיריו החדשים, THE LAUGHING GNOME ו- THE GOSPEL ACCORDING TO TONY DAY. מפיק ההקלטה הוא מייק ורנון וידוע לכל הנוכחים שאלו השירים שאמורים לצאת כתקליטונו החדש של בואי. הגיטריסט באולפן הוא פיט האמפשייר, האורגניסט (בשיר על טוני דיי) הוא בוב מייקלס, המתופף הוא ג'ון איגר והבסיסט הוא דק פירנלי. טכנאי ההקלטה הוא גאס דאדג'ן, שבין ההקלטות נשמע לא פעם צוחק עם בואי על שאר צוות האולפן. גם קן פיט נוכח באולפן.


ב-30 בינואר יוצא לאור התקליטון של הזמר אוסקר, עם השיר שכתב בואי, OVER THE WALL WE GO. התקליטון ייכשל במכירות.

להקשבה לשיר עם אוסקר פה:


ב-3 בפברואר מבקש בואי מקן פיט להיות מנהלו הרשמי, מאחר ולא נערך ביניהם הסכם ברור לאחר עזיבת הורטון את עמדת הניהול.


ב-7 בפברואר נמצא בואי באולפן ועובד על שירה בשירו, THE LAUGHING GNOME. הסשן נערך משעת אחר הצהריים ועד הערב. בואי שר את המילים, כשאת תפקיד הגמד הצוחק עושה הטכנאי גאס דאדג'ן, שלאחר מכן מאיץ את מהירות ההקלטה איתו ויוצר כך צליל של גמד מדבר. בהמשך (או ליתר דיוק, בשנת 1973) ינחת הגמד הזה על כתפיו של בואי ויהווה מטרד רציני. על כך בהרצאתי "חמש שנים 1973-1969".

ב-9 בפברואר מתלווה בואי לקן פיט ובני דודיו מאוסטרליה (שמגיעים לבקרו בפעם הראשונה בלונדון) לתאטרון הנסיך מוויילס. שם הם צופים בהצגה WAY OUT IN PICCADILLY, בכיכובם של הזמרת סיליה בלאק והקומיקאי פרנקי הווארד.


ב-9 בפברואר ממשיך בואי לעבוד על השיר THE LAUGHING GNOME בעוד קן פיט כותב לאביו של בואי, ג'ון ג'ונס: "דייויד אישר בפניי שהוא, אתה ואשתך רוצים שאנהל את ענייניו העסקיים. אז אכין חוזה מסודר בשביל זה".


ב-22 בפברואר הולכים בואי ואחיו למחצה, טרי ברנס, לראות הופעה של להקת CREAM במועדון BROMEL שבברומלי. טרי היה זה שהציג לראשונה לבואי את המועדונים והמוזיקה בווסט אנד. הוא חשף אותו לספרים מעוררי מחשבה מאת ג'ק קרואק ואלבר קאמי, ולתקליטי הג'אז והנשמה החשובים. אבל המוזיקה הרועשת שמנגנים אריק קלפטון, ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר משפיעה לרעה על טרי, שמעורער מבחינה נפשית עם סכיזופרניה ומניה-דיפרסיה.


זו הפעם הראשונה בה בואי מבין את חומרת המצב, כשהוא גורר את טרי מחוץ למועדון ושם נופל האח על המדרכה וטוען שהוא רואה להבות שיוצאות בין הסדקים במדרכה ושהוא נמשך לשמיים. הדבר מותיר את בואי בהלם.


ב-25 בפברואר חוזר בואי לאולפן ההקלטות ומקליט מחדש את השיר RUBBER BAND בסטריאו (התקליטון שיצא עם השיר, ב-2 בדצמבר 1966, היה במונו). כמו כן, שני שירים נוספים מושלמים בסשן הקלטה זה ומיועדים להיכנס לתקליט הבכורה של בואי. אלו הם LOVE YOU TILL TUESDAY ו- WHEN I LIVE MY DREAM. את עיבוד התזמורת עשה ארתור גרינסלייד. בינתיים מורה קן פיט לעורך דינו לנסח חוזה ניהול לבואי.


ב-1 במרץ מושלמות העריכות לתקליט הסולו של בואי ונקבע שזמן צאתו יהיה בחודש יוני.

בערב מבלה בואי עם קן פיט בצפייה בהצגה-הופעה "סינדרלה" עם קליף ריצ'רד בתיאטרון לונדון פלאדיום. לצד קליף מנגנת להקת הצלליות ומופיעים גם הקומיקאים ג'ק דאגלס, טרי סקוט ויו לויד. לאחר מכן פונים בואי ופיט לסעוד במסעדה המסתובבת שנמצאת בקומה העליונה במגדל סניף הדואר המרכזי בלונדון.


ב-13 במרץ מתקבלת בקשתו של בואי להצטרף לאיגוד המבצעים. בשעות אחר הצהריים הוא עורך חזרה מוזיקלית עם להקת THE RIOT SQUAD. בראשו הוא רוצה ליצור מופע שישלב מוזיקה עם תיאטרליות - בדומה למה שעשתה להקת מחתרת הקטיפה עם אנדי וורהול. את תקליט הבכורה של אותה להקה קיבל בואי מקן פיט, כמה חודשים לפני כן כשהאחרון חזר מביקור בארה"ב. התקליט משפיע מאד על בואי בשלב זה. הוא יודע שעם מנהלו הקודם הוא לא יכל לעשות ניסויים שכאלו. ליתר בטחון, בואי לא מיידע בדבר גם את קן פיט.


ב-18 במרץ מגיע בואי לצפות בהופעה של להקת 1-2-3 במועדון מארקי בלונדון. בואי שמע שהם מבצעים את שירו I DIG EVERYTHING ומבקש לשמוע אותו בעצמו. הוא מופתע לטובה מהעיבוד שהלהקה עשתה לשירו.

להקת 1-2-3 הייתה אז במרכז העניינים של לונדון. בריאן אפשטיין, המנהל של הביטלס, קלט את הפוטנציאל והחל לבדוק אפשרות לנהל את השלישיה הזו. בילי ריצ׳י, שניגן בלהקה זו בוירטואוזיות באורגן ההאמונד שלו, גם אהב לצוטט בהופעותיו מוטיבים של יצירות קלאסיות. רבים טוענים מאז שהאורגניסט קית' אמרסון העתיק ממנו.


בתמונה: להקת 1-2-3


ב-28 במרץ מופיע בואי עם להקת THE RIOT AQUAD במועדון קודאק, שבפרבר HARROW. תפאורת ההופעה באה עם ציורים שהם עשו וגם אור מהבהב של משטרה. הם גם דאגו להתאפר ולהתלבש כהלכה. על הבמה הם מבצעים גם את השיר WAITING FOR THE MAN, של מחתרת הקטיפה וגם שיר חדש של בואי, LITTLE TOY SOLDIER.


ב-5 באפריל מנצל בואי זמן פנוי באולפן ההקלטה של DECCA כדי להקליט עם THE RIOT SQUAD. הם מקליטים שלושה שירים - LITTLE TOY SOLDIER (בארבעה טייקים) SILLY BOY BLUE האינסטרומנטלי (בשבעה טייקים) ו- WAITING FOR THE MAN (בשלושה טייקים). הקלטה זו נעשתה ללא ידיעתו של קן פיט. בשיר של מחתרת הקטיפה ניגן בואי במפוחית, שלאחר מכן קיבלה טיפול של נגינה לאחור בסליל ההקלטה. טכנאי ההקלטה, גאס דאדג'ן, דאג להוסיף אפקטים בהקלטה.


ב-9 באפריל מגיע קן פיט לפגישה עם אביו של בואי והשניים עוברים על הנוסח לפני חתימה.


ב-13 באפריל מופיע בואי עם THE RIOT SQUAD במועדון TILES שברחוב אוקספורד, לונדון. הפעם הוא מופיע כחבר להקה מן המניין ושמו לא מובלט. בואי לובש עליון מקורדרוי ירוק, עליו דאג להוסיף פסים כחולים מדיו. עליון הקורדרוי הזה יימסר על ידו בהמשך ובשנת 2005 יצוץ במכירה פומבית. הוא גם מבצע על הבמה תנועות פנטומימה, בנוסף לשירתו.


ב-14 באפריל יוצא התקליטון של בואי עם השירים THE LAUGHING GNOME ו- THE GOSPEL ACORDING TO TONY DAY. למחרת תתפרסם ביקורת על התקליטון בעיתון NME: "הבחור הזה נשמע כמו טוני ניולי והוא כתב את השיר בעצמו, בו הוא נשמע שר ומדבר עם מישהו בעל קול מוזר".


להקשבה לשיר פה:



ב-25 באפריל נחתם החוזה בין בואי וקן פיט, שהופך להיות מנהלו בשנה הקרובה, עם אופציה להארכה לעוד שנה, בארבע השנים שלאחר מכן.



ב-7 במאי מופיע ג'ימי הנדריקס עם השלישיה שלו (ג'ימי הנדריקס אקספריינס) בתאטרון סאביל בלונדון. מתופף אותה להקה, מיץ' מיטשל, היה לפני כן חבר ב- THE RIOT SQUAD. יחד עם בואי מגיעים דק פירנלי הבסיסט וג'ון איגר המתופף - ביחד עם חברותיהם.


להקות החימום היו ELECTRIC STRING BAND (של סולן המודי בלוז לשעבר, דני ליין) ולהקת 1-2-3 והאורגניסט, בילי ריצ'י, סיפר: "כשהופענו עם הנדריקס בתיאטרון סאביל (שהיה בבעלותו של בריאן אפשטיין), הגיע איתנו דייויד בואי. הוא רצה מאד להיכנס להופעה, אז עשינו כאילו הוא הסבל שלנו. הוא אף סחב את הגיטרה של ג'ימי הנדריקס והלך מאחוריו כאילו הוא הסבל הפרטי שלו. סוג כזה של התחזות כסבל קבוע היה שיגרתי אז, כדי להיכנס להופעות. כיום זה נשמע אירוני שדייויד בואי סחב להנדריקס את הציוד, אך אז זה היה דבר רגיל".


בילי ריצ'י: "אני בטוח שדייויד בא אחרי ההופעה לחדר ההלבשה שלנו. אחר כך יצאתי איתו לשתות והוא היה עם בחורה בשם ג'יין. תמיד היו לדייויד נשים אטרקטיביות".


ב-13 במאי יוצאים בואי וקן פיט יחדיו לצפות בהצגה המצליחה OLIVER, בתיאטרון פיקאדילי בלונדון.


ב-19 במאי נפגש בואי עם לואיס ראד, ראש מחלקת תוכניות הילדים בטלוויזיה, במשרדו בהולבורן, לונדון. המטרה היא לבדוק אופציה לצרף את בואי כמנחה בתוכנית חדשה לילדים ושמה PLAYTIME. בואי מוסר לראד הקלטה שעשה עם השיר THERE IS AHAPPY LAND, אבל פגישה זו לא תתקדם לתוצאות מעשיות.


בינתיים שולח קן פיט עותק מתקליטו המיועד של בואי לפולי דוולין, עיתונאית של האיבנינג סטנדארט. הוא מצרף פתק: "את ודאי זוכרת באת פגישתנו לפני כמה שנים, כשהבאתי לך בחור צעיר בשם בוב דילן כדי שיצולם אצלכם. אני רוצה להציג לך אמן מעניין בשם דיייד בואי. יש לו כשרון יוצא מן הכלל ואני משוכנע שמצפה לו עתיד גדול. התקליט הזה, ובו 14 שירים, ייצא ב-1 ביוני. ממש כמו התקליט החדש של הביטלס".

(חשוב לציין, שבסופו של דבר יוקדם סרג'נט פפר של הביטלס בשבוע לצאתו).

ב-22 במאי שולח קן פיט עותקי פרומו של תקליטו החדש של בואי לכשלושים אנשים. אחד מהם הוא מנהל הביטלס, בריאן אפשטיין ועותק נוסף למפיק הלהקה, ג'ורג' מרטין.


ב-1 ביוני יוצא תקליטו הראשון של דייויד בואי, שנקרא בפשטות DAVID BOWIE. קן פיט כתב בצד האחורי של עטיפת התקליט: "בגיל 19 ראה בואי את העולם יותר ממה שאנשים רבים בגיל מאוחר יותר ראו". הסגנון המוזיקלי של התקליט שונה מאד ממה שהתרחש אז בעולם הרוק והפופ הפסיכדלי של לונדון התוססת. המכירות יהיו זעומות.


Uncle Arthur / Sell Me A Coat / Rubber Band / Love You Till Tuesday / There Is A Happy Land / We Are Hungry Men / When I Live My Dream / Little Bombardier / Silly Boy Blue / Come And Buy My Toys / Join The Gang / She's Got Medals / Maids Of Bond Street / Please Mr. Gravedigger


בואי יספר על האלבום בשנת 1976: "התקליט הזה הושמע קצת ברדיו. אבל לא הצלחתי לשכנע אז אנשים לקנות את יצירתי ולא ביקשו ממני להופיע בעקבותיו. כך שמבחינתי התקליט הזה הוא כישלון".


בואי צחק על התזמור שבתקליט בראיון שייערך עמו בשנת 1993: "רבים מהתזמורים נעשו דקה אחרי שדרק פירנלי המתזמר ואנוכי קנינו את ספר התיזמור בחנות המוזיקה. את העיבודים עשינו בעזרת פסנתר ונגני האולפן שגויסו לנגן את זה ודאי גיחכו ביניהם למראה הדפים שהצבנו מולם. שנינו חשבנו שאם סטרווינסקי יכול - אז גם אנחנו".


עיתון 'דיסק אנד מיוזיק אקו' פרסם בביקורתו על התקליט: "הנה מונח מולנו כישרון שראוי לתשומת לב, למרות שאין לו קול טוב. עם זאת - הוא יודע להציג את מילות שיריו כראוי". עיתון מלודי מייקר השווה את סגנון לחניו לקאט סטיבנס ותהה כיצד בואי לא הצליח עד כה. ובכן, עוד כמה שנים ודייויד בואי יהיה סופרסטאר.


ביום יציאת התקליט נפגש בואי עם במאי בשם פרנקו זפירלי ברחוב דין מס' 65 בלונדון, במטרה לדון על פסקול מיועד לסרטו החדש של זפירלי - 'רומיאו ויוליה'.



ב-11 ביוני עובר בואי לגור בדירתו של קן פיט, ברחוב מנצ'סטר 39, בלונדון. בואי צריך עכשיו להיות זמין כל הזמן בלונדון לפעילות שיווקית. סיבה נוספת למעברו; אורח חייו מתחיל להפריע לשגרת החיים של אביו, שצריך לקום כל יום מוקדם לעבודתו. בואי תופס את חדר השינה בקומה העליונה בבית של פיט ובו חלון שמשקיף לרחוב. אחד הדברים שהוא אוהב לעשות שם זה להדליק מקלות קטורת.


ב-12 ביוני שולח קן פיט כמה הקלטות של בואי לפרנקו זפירלי ובהן רעיונות לפסקול של 'רומיאו ויוליה'.


ב-27 ביוני כותב וולט מגווייר, מחברת התקליטים האמריקנית, LONDON RECORDS, לקן פיט. במכתב הוא מסביר שקיבל ממנו את עותק הפרומו עם השיר RUBBER BAND ושהוא מאד לא מרוצה מהתוצאה ששמע. באותו יום נפגש בואי עם השחקן-במאי מייקל ארמסטרונג, ברחוב מנצ'סטר הלונדוני, כדי לדון בשילובו של הזמר בסרט A FLORAL TALE, שנמצא בשלבי הכנה מוקדמים. ארמסטרונג דואג גם לספר לקן פיט שהוא רכש את אלבום הסולו החדש של בואי ושהוא ממש אוהב את ההומור המעוות שבו. באותו ערב הולכים בואי ופיט להשקת אולפן חדש שנפתח בחנות המוזיקה "צ'אפל", שברחוב בונד הלונדוני. בואי, ששמח לראות שהמשקאות באירוע בחינם, שותה הרבה מהם והשתכר.



ב-28 ביוני כותב אביו של בואי לקן פיט: "אשתי ואני אסירי תודה לך ששלחת לנו עותק מהתקליט של דייויד. זה מאד נחמד מצדך".



ב-5 ביולי נערכת פגישה בין בואי, המתופף ג'ון איגר והבסיסט דק פירנלי. הם דנים על רצונו של בואי להיות אמן קברט ומציעים רעיונות ביניהם כיצד לעשות זאת.


ב-14 ביולי יוצא התקליטון עם השירים LOVE YOU TILL TUESDAY ו- DID YOU EVER HAVE A DREAM. השיר הראשי פה הוקלט מחדש ולכן הוא שונה מגרסת התקליט השלם. ביום זה נבחן בואי לתפקיד כוכב הפופ דייויד קורפילד במחזה חדש.




ב-22 ביולי יוצא גליון של המלודי מייקר ובו כתב הבית, כריס וולש, משבח את בואי: "דייויד בואי הוא באמת אחד הזמרים המקוריים כיום בפופ הבריטי". אבל גיבורו המוזיקלי של בואי, סיד בארט מלהקת פינק פלויד, היה האמן האורח בפינת "בליינד דייט" של העיתון, בה הושמעו לו שירים חדשים מבלי שיידע את זהות המבצעים. כשהשמיעו לו את LOVE YOU TILL TUESDAY, הוא אמר: ""זה שיר שהוא בדיחה. בדיחות הן דבר טוב. כולם אוהבים בדיחות. פינק פלויד אוהבים בדיחות. אני חושב שאנשים יאהבו את העובדה שהזמר שר פה על יום שני כשבכלל מדובר על יום שלישי. זה שיר עליז אך רגליי לא רקדו פה לפי הקצב".


ב-24 ביולי מקבל קן פיט את הבשורה שמפיק אמריקני צעיר הגיע לאנגליה מניו יורק וברצונו לעבוד עם אמנים מקומיים. פיט ניגש מיד למלאכת החיבור בין טוני ויסקונטי לבואי. ויסקונטי ובואי נפגשו והתחברו מיד, לא בגלל דיבורים על מוזיקה כי אם על בודהיזם וסרטים זרים. השניים מיהרו לקבוע צפייה יחדיו בסרטו של רומן פולנסקי, "סכין במים".





ב-4 באוגוסט מופיע הפנטומימאי, לינדסי קמפ, בתיאטרון בקובנט גארדן, לונדון. מלווה אותו בפסנתר מייקל גארט ובמהלך ההפסקה באמצע ההופעה מושמע לנוכחים ברמקולים תקליטו של בואי. מזכירתו של קן פיט שמעה כי כך וסיפרה לבואי שכדאי לו להגיע לשם. בואי: "היא אמרה לי לבוא איתה לתיאטרון ההוא כדי לצפות בהופעת פנטומימה. פנטומימה? כמה משעמם! אבל אז היא אמרה לי שמשמיעים את התקליט שלי בהפסקה. פנטומימה? כמה מעניין!".


מיד אחרי ההופעה נפגשים בואי וקמפ ומתחברים מיד. קמפ מזמין את בואי להצטרף לשיעורים שלו במרכז הריקוד בקובנט גארדן. דייויד נמשך לרעיון, אם כי עדיין לא החליט אז אם ברצונו להיות זמר פופ, פנטומימאי או בודהיסט.


בתמונה: לינדסי קמפ.


ב-11 באוגוסט יוצא תקליטו של בואי בארה"ב, בלי שני שירים שמופיעים בהוצאה הבריטית. אלו הם WE ARE HUNGRY MEN ו- MAID OF BOND STREET, בגלל עניינים של מו"לות.



ב-14 באוגוסט כותב קן פיט ביומנו: "דייויד כתב מילים באנגלית לשירים ישראליים". אלו הם שירים שהלחין נחום היימן - "את ואני והרוח" (במקור עם מילים של יורם טהרלב), "אילו כל האוהבים" (במקור עם מילים של יוסי גמזו) ו"שתי יונים צחורות" (במקור עם מילים של אריה אהרוני). את הלחנים קיבל בואי מהמו"ל שלו, דיוויד פלאץ, שפגש את נחצ'ה ולקח שלושה מלחניו בשביל בואי.


בתמונה: נחום היימן.


ב-18 באוגוסט נפגשו קן פיט ודייויד פלאץ במטרה לחדש את חוזה המו"לות של בואי. פלאץ מקבל מפיט הקלטה ודף מילים עם שיר חדש של בואי, KARMA MAN, אותו כתב באווירת הבודהיזם. שבוע לאחר מכן מקבל גיטריסט להקת מנפרד מן, טום מגינס, מפיט את הקלטת השיר כדי לבדוק אפשרות שלהקת הפופ המצליחה הזו תקליט אותו.


ב-1 בספטמבר בשנת 1967, מודיע דייויד בואי לקן פיט, שבכוונתו להקליט "זבל של פופ".


למעשה, זה היום בו מתחיל בואי לעבוד עם המפיק והטכנאי, טוני ויסקונטי, והשניים מגיעים לאולפני ADVISION בלונדון, כדי לעבוד על שני שירים. הראשון הוא LET ME SLEEP BESIDE YOU והשני הוא KARMA MAN.


הסשן אורך שש שעות, כשבין נגני האולפן שהושכרו להקלטה נמצאים גם הגיטריסט ג'ון מקלאפלין, הגיטריסט ביג ג'ים סאליבן (אושיה בקרב הקלטות אולפן לאחרים) והמתופף אנדי ווייט - ההוא שבשנת 1962 תופף במקום רינגו סטאר בהקלטת השיר LOVE ME DO של הביטלס. בשנת 1977 יתאר ויסקונטי את התוצאה המוקלטת בתואר "נוראית".



ב-11 בספטמבר חותם בואי על חוזה להופיע כשחקן בסרט האימה האילם THE IMAGE. יומיים לאחר מכן יצולם הסרט בבית נטוש במערב לונדון. הצילום בשחור לבן וכמעט ואין עלילה בו.


ב-18 בספטמבר מחליטה חברת התקליטים של בואי לפסול את הוצאת השיר LET ME SLEEP BESIDE YOU כתקליטון בגלל הרמיזות המיניות בעיניה.

טוני ויסקונטי בספרו: "דייויד היה חתום אז בחברת התקליטים DERAM, אבל הוא לא היה מרוצה ממנה. תקליט הבכורה שהוא הקליט ויצא דרכה, לא הצליח כלל. ללא להיטים מתוכו, הוא גם לא קיבל השמעות ברדיו. אהבתי את השיר LET ME SLEEP BESIDE YOU, שנשמע לי מאד אמריקני, אבל חברת התקליטים מיהרה לשים מעצור על השיר בטענה שהוא מרמז על דברים מיניים ולכן הבי.בי.סי לא ישדר אותו. דייויד נאלץ להתקפל ולשיר את המשפט LET ME BE BESIDE YOU, במקום המשפט המקורי. ברור שזה שינה את כל מהות השיר. הבי.בי.סי בכל מקרה התעלם מהשיר, בכל צורה שהיא".


קן פיט כותב מכתב בטון תקיף לחברת התקליטים על חוסר השיווק שלה את דייויד בואי ומציע לבכיר בחברה, דיק רואו (זה שרבים סימנו כאיש שפספס את הביטלס בזמנו) להוציא את השירים WHEN I LIVE MY DREAM ו- KARMA MAN כתקליטון הבא של בואי.



ב-2 באוקטובר נפגש בואי לארוחת צהריים עם מפיק ברדיו הבי.בי.סי, בריאן אנדרו. אנדרו משכנע את בואי לבוא להיבחן לבי.בי.סי כדי לאפשר לו להקליט לשידור בתוכניות בערוץ התחנה החדש, RADIO ONE, את שיריו החדשים.



ב-28 באוקטובר מתקבל בואי כשחקן באיגוד השחקנים. מספרו הוא 57135.


ב-7 בנובמבר טס בואי, ביחד עם קן פיט, לאמסטרדם כד להצטלם, בפעם הראשונה, לתוכנית טלוויזיה שאינה בריטית. למחרת נערכים הצילומים לתוכנית הטלוויזיה ההולנדית FAN CLUB. הבמאי שלה הוא לא אחר מאשר ראלף עינבר ובואי שר מול המצלמות את LOVE YOU TILL TUESDAY.


בנוגע לעינבר, הבמאי הישראלי-הולנדי הזה יקבע עם בואי, שנתיים לאחר מכן, להופיע בתוכנית טלוויזיה הולנדית אחרת, DOEBIDOE, עם להיטו החדש "ספייס אודיטי". עינבר גם יהיה ממקימי הטלוויזיה הישראלית ויביים פה דברים רבים באותה תקופה.


בתמונה: ראלף עינבר.


בתוכנית FAN CLUB מתארח גם הזמר ג'ון ווקר (שם אמיתי - ג'ון מאוס) שבדיוק פרש משלישיית "האחים ווקר" כדי לפצוח בקריירת סולו. ווקר אחר מאותה שלישייה, סקוט ווקר, יהווה בהמשך השפעה עצומה על יצירתו של בואי.


ב-14 בנובמבר נפגש בואי עם ג'ון ווקר בדירתו של קן פיט והם דנים באפשרות של ווקר לשיר משיריו של בואי.


בתמונה: ג'ון ווקר.


ב-19 בנובמבר מופיע בואי לראשונה מזה חצי שנה מול קהל, בהופעת צדקה בשם THE STAGE BALL, במלון דורצ'סטר בלונדון. ההופעה של בואי נמשכת עשר דקות ומלווה אותו תזמורת המלון בהנהגתו של ביל סאביל. בקהל יש ידוענים רבים וזה ערב נוצץ למדי.


ב-7 בדצמבר מתחדש חוזה המו"לות של בואי עם חברת ESSEX, לשנה נוספת. הוא מקבל על זה מקדמה בסך 1,500 ליש"ט.


ב-18 בדצמבר מקליט בואי משיריו לתוכנית הרדיו של הבי.בי.סי, TOP GEAR. יחד איתו נמצא טוני ויסקונטי שמספק קולות רקע. זה ישודר שישה ימים לאחר מכן.


ב-26 בדצמבר כותב אביו של דייויד בואי לקן פיט: "הבה נקווה ששיר של דייויד, שיושר על ידו או על ידי אמן אחר, יגיע למקום הראשון. אז העתיד ייראה טוב יותר". בינתיים מבלה בואי את היום, עם נטשה קורנילוף בביתה, בצביעת וילונות לתפאורת הצגתם, PIERROT IN TURQOISE. היא מציירת את הדמויות על הוילון ושניהם צובעים אותן.


בערב מבלים שניהם בצפייה משותפת בשידור הבכורה הטלוויזיוני עם הסרט החדש של הביטלס, MAGICAL MYSTERY TOUR. אבל מכשיר הטלוויזיה לא תקין. קורנילוף: "תמונת המרקע התכווצה מול עינינו והסתיימה כעיגול קטנטן. שנינו התקרבנו יותר ויותר למסך, כדי לקלוט כמה שיותר פרטים. זה היה מצחיק ביותר".



ב-28 בדצמבר מופיע בואי בהצגת הבכורה של PIERROT IN TURQUOISE, בתיאטרון באוקספורד. במהלך ההצגה שר בואי משיריו, כדי לעבות את העלילה. מייקל גארט, הפסנתרן של לינדי קמפ שמשחק בהצגה, מלווה אותו בפסנתר.









18 views0 comments
©
...