דייויד בואי - כרונולוגיה של זמר לא ידוע בשנת 1967

אי אפשר לנתק את עולם הרוק המצליח מהשם דייויד בואי, שכינויו לא פעם היה "זיקית הרוק" - כי הצליח לרוב להמציא את עצמו מחדש. בהרצאתי המיוחדת עליו ("חמש שנים 1973-1969") מחכים לכם המון פרטי מידע מדהימים, נדירים ומופלאים - כמו גם דוקומנטים בלעדיים מאז - בין ימי מייג'ור טום לתקופת אלדין סיין.

בפוסט זה תקבלו את דייויד בואי בצעדיו הראשונים עדיין, כאמן סולו בשנת 1967 שהייתה תוססת מאד לאחרים אך קשה ומאתגרת עבורו, מבחינה מקצועית. מתחילים לצעוד...

ב-3 בינואר מגיע מנהל האמנים, קן פיט, למשרדו של האמרגן התוסס, רוברט סטיגווד, ומשמיע לו הקלטת דמו עם שיר של בואי, OVER THE WALL WE GO. סטיגווד מתרשם לטובה ואומר לפיט שישמח לתת אותו להקלטה עבור זמר שהוא מטפח בשם אוסקר. זה הוא למעשה אוסקר בוזלניק ג'וניור, שיספר שנים לאחר מכן: "דייויד כתב שיר על בריחת אסירים מבית הכלא, דבר שקרה בזמנו". השיר הזה ייצא כתקליטון של אוסקר בהמשך שנה זו.

ב-14 בינואר נפגש בואי עם בכירים בחברת התקליטים בה חתם, DECCA. שם אומרים לו שתקליט הסולו הראשון שלו ייצא גם במיקס מונו וגם בסטריאו. באותם ימים שוק המונו (תקליטים בהם שומעים בשני הרמקולים את אותם צלילים) היה פופולרי יותר, אך הסטריאו החדיש החל לקבל תהודה.

ב-17 בינואר מגיע בואי לדירתו של קן פיט, ברחוב מנצ'סטר בלנדון, ומבקש ממנו עצה כיצד להיפטר מהמנהל העכשווי שלו, ראלף הורטון, ולקבל במקום זה את שירותיו. פיט מייעץ לו, קודם כל, להירשם לאיגוד האמנים המבצעים, כדי שיקבל כסף על השמעות ברדיו, על 26 שירים שלו שכבר הוקלטו (על ידו או על ידי אחרים).

ב-19 בינואר נפגשים קן פיט וראלף הורטון, כשהאחרון מודיע שהוא מוותר על ניהולו את בואי, בעיקר בגלל החוב הכספי שצבר בנסיון לקדם את לקוחו.

ב-20 בינואר חותם הורטון על מסמכים שמבטלים את המשך ניהולו את דייויד בואי.

ב-21 בינואר מבלה בואי ערב בפאב "זרועות הבנאים", ברחוב OLD KENT ROAD שבדרום-מזרח לונדון. הוא אף עולה שם לבמה ומבצע כמה שירים. הקהל במקום לא ממש מתרשם לטובה מהביצועים.

ב-23 בינואר נפגשים קן פיט וראלף הורטון, כשהאחרון מוסר לידי פיט את המסמכים עליהם חתם וכך מסתיימת תקופת ניהולו את דייויד בואי, שנמשכה שנה וחצי וללא תוצאות מרשימות.

ב-26 בינואר מגיע בואי לאולפני DRCCA כדי להקליט כלי נגינה לשיריו החדשים, THE LAUGHING GNOME ו- THE GOSPEL ACCORDING TO TONY DAY. מפיק ההקלטה הוא מייק ורנון וידוע לכל הנוכחים שאלו השירים שאמורים לצאת כתקליטונו החדש של בואי. הגיטריסט באולפן הוא פיט האמפשייר, האורגניסט (בשיר על טוני דיי) הוא בוב מייקלס, המתופף הוא ג'ון איגר והבסיסט הוא דק פירנלי. טכנאי ההקלטה הוא גאס דאדג'ן, שבין ההקלטות נשמע לא פעם צוחק עם בואי על שאר צוות האולפן. גם קן פיט נוכח באולפן.

ב-30 בינואר יוצא לאור התקליטון של הזמר אוסקר, עם השיר שכתב בואי, OVER THE WALL WE GO. התקליטון ייכשל במכירות.

להקשבה לשיר עם אוסקר פה:

ב-3 בפברואר מבקש בואי מקן פיט להיות מנהלו הרשמי, מאחר ולא נערך ביניהם הסכם ברור לאחר עזיבת הורטון את עמדת הניהול.

ב-7 בפברואר נמצא בואי באולפן ועובד על שירה בשירו, THE LAUGHING GNOME. הסשן נערך משעת אחר הצהריים ועד הערב. בואי שר את המילים, כשאת תפקיד הגמד הצוחק עושה הטכנאי גאס דאדג'ן, שלאחר מכן מאיץ את מהירות ההקלטה איתו ויוצר כך צליל של גמד מדבר. בהמשך (או ליתר דיוק, בשנת 1973) ינחת הגמד הזה על כתפיו של בואי ויהווה מטרד רציני. על כך בהרצאתי "חמש שנים 1973-1969".

ב-9 בפברואר מתלווה בואי לקן פיט ובני דודיו מאוסטרליה (שמגיעים לבקרו בפעם הראשונה בלונדון) לתאטרון הנסיך מוויילס. שם הם צופים בהצגה WAY OUT IN PICCADILLY, בכיכובם של הזמרת סיליה בלאק והקומיקאי פרנקי הווארד.

ב-9 בפברואר ממשיך בואי לעבוד על השיר THE LAUGHING GNOME בעוד קן פיט כותב לאביו של בואי, ג'ון ג'ונס: "דייויד אישר בפניי שהוא, אתה ואשתך רוצים שאנהל את ענייניו העסקיים. אז אכין חוזה מסודר בשביל זה".

ב-22 בפברואר הולכים בואי ואחיו למחצה, טרי ברנס, לראות הופעה של להקת CREAM במועדון BROMEL שבברומלי. טרי היה זה שהציג לראשונה לבואי את המועדונים והמוסיקה בווסט אנד. הוא חשף אותו לספרים מעוררי מחשבה מאת ג'ק קרואק ואלבר קאמי, ולתקליטי הג'אז והנשמה החשובים. אבל המוסיקה הרועשת שמנגנים אריק קלפטון, ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר משפיעה לרעה על טרי, שמעורער מבחינה נפשית עם סכיזופרניה ומניה-דיפרסיה.

זו הפעם הראשונה בה בואי מבין את חומרת המצב, כשהוא גורר את טרי מחוץ למועדון ושם נופל האח על המדרכה וטוען שהוא רואה להבות שיוצאות בין הסדקים במדרכה ושהוא נמשך לשמיים. הדבר מותיר את בואי בהלם.

ב-25 בפברואר חוזר בואי לאולפן ההקלטות ומקליט מחדש את השיר RUBBER BAND בסטריאו (התקליטון שיצא עם השיר, ב-2 בדצמבר 1966, היה במונו). כמו כן, שני שירים נוספים מושלמים בסשן הקלטה זה ומיועדים להיכנס לתקליט הבכורה של בואי. אלו הם LOVE YOU TILL TUESDAY ו- WHEN I LIVE MY DREAM. את עיבוד התזמורת עשה ארתור גרינסלייד. בינתיים מורה קן פיט לעורך דינו לנסח חוזה ניהול לבואי.

ב-1 במרץ מושלמות העריכות לתקליט הסולו של בואי ונקבע שזמן צאתו יהיה בחודש יוני.

בערב מבלה בואי עם קן פיט בצפייה בהצגה-הופעה "סינדרלה" עם קליף ריצ'רד בתיאטרון לונדון פלאדיום. לצד קליף מנגנת להקת הצלליות ומופיעים גם הקומיקאים ג'ק דאגלס, טרי סקוט ויו לויד. לאחר מכן פונים בואי ופיט לסעוד במסעדה המסתובבת שנמצאת בקומה העליונה במגדל סניף הדואר המרכזי בלונדון.

ב-13 במרץ מתקבלת בקשתו של בואי להצטרף לאיגוד המבצעים. בשעות אחר הצהריים הוא עורך חזרה מוסיקלית עם להקת THE RIOT SQUAD. בראשו הוא רוצה ליצור מופע שישלב מוסיקה עם תיאטרליות - בדומה למה שעשתה להקת מחתרת הקטיפה עם אנדי וורהול. את תקליט הבכורה של אותה להקה קיבל בואי מקן פיט, כמה חודשים לפני כן כשהאחרון חזר מביקור בארה"ב. התקליט משפיע מאד על בואי בשלב זה. הוא יודע שעם מנהלו הקודם הוא לא יכל לעשות ניסויים שכאלו. ליתר בטחון, בואי לא מיידע בדבר גם את קן פיט.

ב-18 במרץ מגיע בואי לצפות בהופעה של להקת 1-2-3 במועדון מארקי בלונדון. בואי שמע שהם מבצעים את שירו I DIG EVERYTHING ומבקש לשמוע אותו בעצמו. הוא מופתע לטובה מהעיבוד שהלהקה עשתה לשירו.

להקת 1-2-3 הייתה אז במרכז העניינים של לונדון. בריאן אפשטיין, המנהל של הביטלס, קלט את הפוטנציאל והחל לבדוק אפשרות לנהל את השלישיה הזו. בילי ריצ׳י, שניגן בלהקה זו בוירטואוזיות באורגן ההאמונד שלו, גם אהב לצוטט בהופעותיו מוטיבים של יצירות קלאסיות. רבים טוענים מאז שהאורגניסט קית' אמרסון העתיק ממנו.

בתמונה: להקת 1-2-3

ב-28 במרץ מופיע בואי עם להקת THE RIOT AQUAD במועדון קודאק, שבפרבר HARROW. תפאורת ההופעה באה עם ציורים שהם עשו וגם אור מהבהב של משטרה. הם גם דאגו להתאפר ולהתלבש כהלכה. על הבמה הם מבצעים גם את השיר WAITING FOR THE MAN, של מחתרת הקטיפה וגם שיר חדש של בואי, LITTLE TOY SOLDIER.

ב-5 באפריל מנצל בואי זמן פנוי באולפן ההקלטה של DECCA כדי להקליט עם THE RIOT SQUAD. הם מקליטים שלושה שירים - LITTLE TOY SOLDIER (בארבעה טייקים) SILLY BOY BLUE האינסטרומנטלי (בשבעה טייקים) ו- WAITING FOR THE MAN (בשלושה טייקים). הקלטה זו נעשתה ללא ידיעתו של קן פיט. בשיר של מחתרת הקטיפה ניגן בואי במפוחית, שלאחר מכן קיבלה טיפול של נגינה לאחור בסליל ההקלטה. טכנאי ההקלטה, גאס דאדג'ן, דאג להוסיף אפקטים בהקלטה.

ב-9 באפריל מגיע קן פיט לפגישה עם אביו של בואי והשניים עוברים על הנוסח לפני חתימה.

ב-13 באפריל מופיע בואי עם THE RIOT SQUAD במועדון TILES שברחוב אוקספורד, לונדון. הפעם הוא מופיע כחבר להקה מן המניין ושמו לא מובלט. בואי לובש עליון מקורדרוי ירוק, עליו דאג להוסיף פסים כחולים מדיו. עליון הקורדרוי הזה יימסר על ידו בהמשך ובשנת 2005 יצוץ במכירה פומבית. הוא גם מבצע על הבמה תנועות פנטומימה, בנוסף לשירתו.

ב-14 באפריל יוצא התקליטון של בואי עם השירים THE LAUGHING GNOME ו- THE GOSPEL ACORDING TO TONY DAY. למחרת תתפרסם ביקורת על התקליטון בעיתון NME: "הבחור הזה נשמע כמו טוני ניולי והוא כתב את השיר בעצמו, בו הוא נשמע שר ומדבר עם מישהו בעל קול מוזר".

להקשבה לשיר פה:

ב-25 באפריל נחתם החוזה בין בואי וקן פיט, שהופך להיות מנהלו בשנה הקרובה, עם אופציה להארכה לעוד שנה, בארבע השנים שלאחר מכן.

ב-7 במאי מופיע ג'ימי הנדריקס עם השלישיה שלו (ג'ימי הנדריקס אקספריינס) בתאטרון סאביל בלונדון. מתופף אותה להקה, מיץ' מיטשל, היה לפני כן חבר ב- THE RIOT SQUAD. יחד עם בואי מגיעים דק פירנלי הבסיסט וג'ון איגר המתופף - ביחד עם חברותיהם.

להקות החימום היו ELECTRIC STRING BAND (של סולן המודי בלוז לשעבר, דני ליין) ולהקת 1-2-3 והאורגניסט, בילי ריצ'י, סיפר: "כשהופענו עם הנדריקס בתיאטרון סאביל (שהיה בבעלותו של בריאן אפשטיין), הגיע איתנו דייויד בואי. הוא רצה מאד להיכנס להופעה, אז עשינו כאילו הוא הסבל שלנו. הוא אף סחב את הגיטרה של ג'ימי הנדריקס והלך מאחוריו כאילו הוא הסבל הפרטי שלו. סוג כזה של התחזות כסבל קבוע היה שיגרתי אז, כדי להיכנס להופעות. כיום זה נשמע אירוני שדייויד בואי סחב להנדריקס את הציוד, אך אז זה היה דבר רגיל".

בילי ריצ'י: "אני בטוח שדייויד בא אחרי ההופעה לחדר ההלבשה שלנו. אחר כך יצאתי איתו לשתות והוא היה עם בחורה בשם ג'יין. תמיד היו לדייויד נשים אטרקטיביות".

ב-13 במאי יוצאים בואי וקן פיט יחדיו לצפות בהצגה המצליחה OLIVER, בתיאטרון פיקאדילי בלונדון.

ב-19 במאי נפגש בואי עם לואיס ראד, ראש מחלקת תוכניות הילדים בטלוויזיה, במשרדו בהולבורן, לונדון. המטרה היא לבדוק אופציה לצרף את בואי כמנחה בתוכנית חדשה לילדים ושמה PLAYTIME. בואי מוסר לראד הקלטה שעשה עם השיר THERE IS AHAPPY LAND, אבל פגישה זו לא תתקדם לתוצאות מעשיות.

בינתיים שולח קן פיט עותק מתקליטו המיועד של בואי לפולי דוולין, עיתונאית של האיבנינג סטנדארט. הוא מצרף פתק: "את ודאי זוכרת באת פגישתנו לפני כמה שנים, כשהבאתי לך בחור צעיר בשם בוב דילן כדי שיצולם אצלכם. אני רוצה להציג לך אמן מעניין בשם דיייד בואי. יש לו כשרון יוצא מן הכלל ואני משוכנע שמצפה לו עתיד גדול. התקליט הזה, ובו 14 שירים, ייצא ב-1 ביוני. ממש כמו התקליט החדש של הביטלס".

(חשוב לציין, שבסופו של דבר יוקדם סרג'נט פפר של הביטלס בשבוע לצאתו).

ב-22 במאי שולח קן פיט עותקי פרומו של תקליטו החדש של בואי לכשלושים אנשים. אחד מהם הוא מנהל הביטלס, בריאן אפשטיין ועותק נוסף למפיק הלהקה, ג'ורג' מרטין.

ב-1 ביוני יוצא תקליטו הראשון של דייויד בואי, שנקרא בפשטות DAVID BOWIE. קן פיט כתב בצד האחורי של עטיפת התקליט: "בגיל 19 ראה בואי את העולם יותר ממה שאנשים רבים בגיל מאוחר יותר ראו". הסגנון המוסיקלי של התקליט שונה מאד ממה שהתרחש אז בעולם הרוק והפופ הפסיכדלי של לונדון התוססת. המכירות יהיו זעומות.

Uncle Arthur / Sell Me A Coat / Rubber Band / Love You Till Tuesday / There Is A Happy Land / We Are Hungry Men / When I Live My Dream / Little Bombardier / Silly Boy Blue / Come And Buy My Toys / Join The Gang / She's Got Medals / Maids Of Bond Street / Please Mr. Gravedigger

בואי יספר על האלבום בשנת 1976: "התקליט הזה הושמע קצת ברדיו. אבל לא הצלחתי לשכנע אז אנשים לקנות את יצירתי ולא ביקשו ממני להופיע בעקבותיו. כך שמבחינתי התקליט הזה הוא כישלון".

בואי צחק על התזמור שבתקליט בראיון שייערך עמו בשנת 1993: "רבים מהתזמורים נעשו דקה אחרי שדרק פירנלי המתזמר ואנוכי קנינו את ספר התיזמור בחנות המוסיקה. את העיבודים עשינו בעזרת פסנתר ונגני האולפן שגויסו לנגן את זה ודאי גיחכו ביניהם למראה הדפים שהצבנו מולם. שנינו חשבנו שאם סטרווינסקי יכול - אז גם אנחנו".

עיתון 'דיסק אנד מיוזיק אקו' פרסם בביקורתו על התקליט: "הנה מונח מולנו כישרון שראוי לתשומת לב, למרות שאין לו קול טוב. עם זאת - הוא יודע להציג את מילות שיריו כראוי". עיתון מלודי מייקר השווה את סגנון לחניו לקאט סטיבנס ותהה כיצד בואי לא הצליח עד כה. ובכן, עוד כמה שנים ודייויד בואי יהיה סופרסטאר.

ביום יציאת התקליט נפגש בואי עם במאי בשם פרנקו זפירלי ברחוב דין מס' 65 בלונדון, במטרה לדון על פסקול מיועד לסרטו החדש של זפירלי - 'רומיאו ויוליה'.

ב-11 ביוני עובר בואי לגור בדירתו של קן פיט, ברחוב מנצ'סטר 39, בלונדון. בואי צריך עכשיו להיות זמין כל הזמן בלונדון לפעילות שיווקית. סיבה נוספת למעברו; אורח חייו מתחיל להפריע לשגרת החיים של אביו, שצריך לקום כל יום מוקדם לעבודתו. בואי תופס את חדר השינה בקומה העליונה בבית של פיט ובו חלון שמשקיף לרחוב. אחד הדברים שהוא אוהב לעשות שם זה להדליק מקלות קטורת.

ב-12 ביוני שולח קן פיט כמה הקלטות של בואי לפרנקו זפירלי ובהן רעיונות לפסקול של 'רומיאו ויוליה'.

ב-27 ביוני כותב וולט מגווייר, מחברת התקליטים האמריקנית, LONDON RECORDS, לקן פיט. במכתב הוא מסביר שקיבל ממנו את עותק הפרומו עם השיר RUBBER BAND ושהוא מאד לא מרוצה מהתוצאה ששמע. באותו יום נפגש בואי עם השחקן-במאי מייקל ארמסטרונג, ברחוב מנצ'סטר הלונדוני, כדי לדון בשילובו של הזמר בסרט A FLORAL TALE, שנמצא בשלבי הכנה מוקדמים. ארמסטרונג דואג גם לספר לקן פיט שהוא רכש את אלבום הסולו החדש של בואי ושהוא ממש אוהב את ההומור המעוות שבו. באותו ערב הולכים בואי ופיט להשקת אולפן חדש שנפתח בחנות המוסיקה "צ'אפל", שברחוב בונד הלונדוני. בואי, ששמח לראות שהמשקאות באירוע בחינם, שותה הרבה מהם והשתכר.