הסאונד של השרשראות: הסיפור המטלטל של אליס אין צ'יינס

ממעמקי סצנת הגראנג' הגשומה של סיאטל, בקעה מפלצת מוזיקלית עם צליל שונה, אפל וכבד יותר מכל מה שהכרתם. קבלו את הסיפור של אליס אין צ'יינס: סיפור על גאונות מוזיקלית, הצלחה מסחררת, והטרגדיה של התמכרות שגבתה מחיר דמים. נאחזים חזק? מתחילים.

החממה הרעועה של הגראנג'

לפני שהעולם הכיר אותם כאליס אין צ'יינס, ארבעת החברים עשו את דרכם בסצנת המוזיקה התחרותית של סיאטל בשנות ה-80. הזמר ליין סטיילי, באופן מפתיע, התחיל בכלל כמתופף. ויכוח קטן עם חבר להקה שהתעקש ש"מתופפים לא שרים" גרם לו להחליף את מערכת התופים במיקרופון. זה היה הצעד הראשון במסעו להפוך לאחד הקולות המזוהים ביותר בדורו. להקתו המוקדמת, SLEZE, הייתה הרכב גלאם רוק בו הוא התאמן על נוכחות הבמה הכריזמטית שלו, הרבה לפני שהגראנג' הפך לאופנה.

במקביל, הגיטריסט ג'רי קנטרל היה המוח מאחורי להקת DIAMOND LIFE, ומההתחלה היה לו חזון ברור של הצלחה. עולמו עוצב על ידי שני אירועים מכוננים: שירותו של אביו בווייטנאם, שהיווה השראה ישירה לשיר העוצמתי ROOSTER, והאובדן הכפול והקשה של אמו וסבתו שנפטרו מסרטן בהפרש של חצי שנה. הכאב הזה הפך לדלק המרכזי בכתיבת השירים העמוקה שלו.

הבסיסט מייק סטאר כבר היה כוכב מקומי בזכות עצמו. להקתו SATO (ראשי תיבות של SAILING AGAINST THE ODDS) ניצחה ביותר משני תריסרי תחרויות "קרב להקות". סטאר, שתואר ככריזמטי ו"מגנט לנשים", ידע מגיל צעיר כאחד שנועד להיות כוכב רוק. למעשה, הוא והמתופף לעתיד של הלהקה, שון קיני, ניגנו יחד בלהקה עוד בחטיבת הביניים. הקשר ביניהם התהדק עוד יותר כשקיני גילה שאחותו, מלינדה, יוצאת עם סטאר.

בייגל, בירה וג'אם סשן היסטרי

הנקודה שבה הכל התחבר הייתה ה-MUSIC BANK בסיאטל – מחסן רעוע אך תוסס ששימש כסיר לחץ יצירתי וכחממה מרכזית לתנועת הגראנג'. שם נפגשו לראשונה קנטרל, סטאר וקיני. המפגש הראשון בין סטאר לקנטרל היה, איך לומר, לא שגרתי. סטאר השיכור החליט למרוח בייגל על זרועו של קנטרל. למרות הפתיחה הצולעת, הם החליטו לנגן יחד. היה חסר להם סולן, ודרך הקשר של קיני לאחותו של סטאר, הם הגיעו לליין סטיילי, שהתגורר במקום לאחר שעזב את ביתו.

הג'אם סשן הראשון שלהם כלל ביצוע פרוע בן שעה לשיר-להיט הסיקסטיזי HANKY PANKY, ובמהלכו סטאר לא ממש התרשם מיכולותיו של סטיילי. אבל מהר מאוד, קולו הייחודי והאישיות הכובשת שלו הפכו לעמוד השדרה של הסאונד החדש שלהם. הם התאחדו תחת השם אליס אין צ'יינס, רעיון שליין הגה במקור עבור להקת ספיד מטאל פיקטיבית שחבריה יופיעו בבגדי נשים.

מהעוני המרוד אל פסגת ה-MTV

הלהקה חיה במה שתואר כ"עוני מחריד", אך ליטשה את המוזיקה שלה ללא הפסקה. הם שרדו בזכות עבודה יומית ברשתות מזון מהיר וקיימו "הופעות" פרטיות בחדר החזרות שלהם לבנות שהיו מביאות אוכל ובירה. בתקופה זו, ליין פיתח שיטת כתיבת שירים ייחודית: הוא קדח חור ברצפת חדר השינה שלו, שהיה ממוקם בדיוק מעל חדר החזרות, וכך יכול היה להקשיב לריפים של קנטרל ולכתוב מילים בפרטיות.

הכישרון היה כל כך ברור שאי אפשר היה להתעלם ממנו. מפיקי התקליטים ניק טרזו ורון סובלה נתקלו בהם במקרה ב-MUSIC BANK ונדלקו מיד. לאחר מלחמת הצעות מחיר עיקשת, הלהקה חתמה בחברת התקליטים קולומביה ב-11 בספטמבר 1989. דרך אגב, המשטרה סגרה את המקום במהלך פשיטת המריחואנה הגדולה ביותר בתולדות המדינה.

להקלטת התקליט הגיע המפיק דייב ג'רדן: "אמרתי ל(גיטריסט) ג'רי קנטרל, 'מטאליקה לקחה את מה שעשה טוני איומי, מבלאק סאבאת', והאיצה אותו. מה שעשית זה שהאטת אותו שוב'. הוא הסתכל עליי ואמר, 'הבנת את העניין'. כך קיבלתי את העבודה". המתופף שון קיני טען שניגן באלבום הזה ביד שבורה: "הם התחילו לעשות חזרות עם המתופף של להקת MOTHER LOVE BONE, גרג גילמור. למרבה המזל, לקחנו קצת חופש. היה לי את הגבס הזה במשך זמן מה, והייתי כמו, 'אני לא יכול לפספס את ההזדמנות הזו'. חתכתי את הגבס שלי בסטודיו ושמרתי דלי קרח ליד מערכת התופים. כך שלמעשה תופפתי עם יד שבורה, כי הנה הפריצה הגדולה הראשונה שלך, ואסור לך לדפוק את זה".

בראיון משנת 1991, אמר קנטרל שהרעיון המקורי של עטיפת האלבום היה לעשות "דבר עוברי" המייצג את הולדת הלהקה. הלהקה דנה בכמה רעיונות לאמנות העטיפה עם הצלם רוקי שנק. אחד הרעיונות האלה היה לגרום לזה להיראות כאילו הם צצים מגלגל עין. קולומביה רקורדס לא נתנה ללהקה תקציב גדול לצילומים, אבל שנק אהב אותם כל כך שהוא היה מוכן להתמסר לעניין. התקציב בקושי הספיק לצילום של יום אחד, אבל שנק מתח אותו במשך יותר משלושה ימים. היום הראשון לצילומים התרחש ב-2 במאי 1990, בבריכת שחייה בבורבנק, קליפורניה. הבריכה כוסתה בחתיכת פלסטיק דקה כדי לתת את הרעיון שהלהקה מגיחה מגלגל עין. החברים נאלצו לשחות מתחת לפלסטיק, לעלות אל פני השטח ולהיצמד לפלסטיק שעיוות את פניהם. אחת התמונות מאותה סשן כללה צילום של הסולן ליין סטיילי עטוף בניילון כשהחברים האחרים אוחזים בו. זה שימש עטיפה לסינגל הבכורה מהאלבום, WE DIE YOUNG. הפרצוף שנבחר לעטיפת האלבום היה של הבסיסט, מייק סטאר והוא עבר "טיפול מתיחה" אצל שנק - לכן שם האלבום.

תקליט הבכורה שלהם, FACELIFT, שיצא בשנת 1990, הזניק אותם לתודעה הארצית, בעיקר בזכות הלהיט MAN IN THE BOX. השיר, לפי דבריו של סטיילי, בצנזורה, כאשר צער בעלי חיים משמש כמטאפורה. "האיש בקופסה" הוא כמו עגל לכוד בכלוב. סטיילי: "בערך באותו זמן, יצאנו לארוחת ערב עם כמה מאנשי חברת קולומביה רקורדס שהיו צמחונים. הם סיפרו לי איך מכינים בשר עגל מעגלים שגדלו בכלובים הקטנים האלו, והתמונה הזאת תקועה לי בראש. אז הלכתי הביתה וכתבתי על צנזורה ממשלתית ואכילת בשר כפי שנראה דרך עיניו של עגל נידון". הקליפ לשיר, שבוים על בסיס קונספט אפל שליין הגה לאחר ששמע על התנאים המחרידים של עגלי חלב, הפך ללהיט היסטרי ב-MTV. החשיפה הזו הפכה את התקליט, שמכר בתחילה רק 40,000 עותקים, לתקליט זהב – הראשון מבין להקות הגראנג' הגדולות של סיאטל שהגיע להישג הזה.

השיר WE DIE YOUNG, לפי ליין סטיילי, "עוסק באלימות כנופיות. זה היה משהו שקרה בסיאטל, משהו שקצת פתח לנו את העיניים. זה היה נראה כאילו דברים יוצאים משליטה. תקריות בהן ילדים נורו. זה פשוט נראה שהילדים האלו מתים בגילאים צעירים יותר ויותר כי הם מעורבים בפעילות כנופיות". לדברי ג'רי קנטרל, הוא נסע לחזרה של הלהקה כאשר קיבל את הרעיון לשיר. "באוטובוס, היו כל הילדים בני 12-10 שסוחרים בסמים. המראה של ילד צעיר עם סמים פשוט הפחיד אותי".

האלבום DIRT: יצירת מופת אפלה והסדקים הראשונים

השלב הבא היה הקלטת EP בשם SAP (שהביא גם הופעת אורח של הזמרת אן ווילסון מלהקת HEART). ככל שהתהילה גדלה, כך גם המאבקים הפנימיים. תקליט ההמשך, DIRT, שיצא בשנת 1992, היה יצירת מופת מוזיקלית, נבואה אפלה שהגשימה את עצמה. המילים תיארו בכנות מצמררת את מציאות ההתמכרות לסמים, והקלטות התקליט היו טעונות ורוויות במתח ובנוכחות המאיימת של הרואין. במהלך סיבוב הופעות בפריס, ליין סטיילי הציע לראשונה את הסם למייק סטאר, שחש בודד ומשועמם. זו הייתה נקודת מפנה טרגית עבור סטאר ועבור הלהקה כולה.

האלבום DIRT הוא בעצם אלבום קונספט על כאבי התמכרות לסמים. אין הנחות פה. כל האמת המכוערת מוטחת בפרצוף. סטיילי שר/צורח בזמן ששלושת חבריו מנגנים בעוצמה ובעיבודים מדויקים, כשהם חושפים את הסוד האפל של סיאטל.

זה אלבום דחוס ביותר, הן מבחינת סאונד הפקה והן מבחינת תוכן. היישר מקטע הפתיחה THEM BONES וכלה בשיר הסיום ?WOULD. שני אלו הפכו להיטים גדולים עבור הלהקה. שירי התמכרות באלבום זה היו למשל JUNKHEAD ו- DOWN IN A HOLE. סטיילי הודה אז בראיונות כי הסמים שפעם פעלו לטובתו הפכו לאויביו המרים. באחד מראיונותיו האחרונים לרולינג סטון הוא הודה שהוא עובר גיהנום.

השיר ?WOULD עוסק בתהליך גמילה מסמים והשלכותיו. בחלק האחרון של המילים הזמר תוהה אם העתיד מבטיח יותר. הגיטריסט ג'רי קנטרל כתב את השיר הזה עבור הסולן המנוח של להקת MOTHER LOVE BONE, אנדרו ווד, שהיה דמות משפיעה מאוד בסצנת המוזיקה של סיאטל. ווד מת ממנת יתר של הרואין בשנת 1990. קנטרל הסביר שהשיר עוסק בווד אבל גם על אלו שישפטו את בעיות הסמים של ווד. "אני תמיד שונא אנשים ששופטים את ההחלטות שאחרים מקבלים", כותב קנטרל. "אז זה היה מכוון כלפיהם".

השיר THEM BONES עוסק בפחד של קנטרל למות. "כשכתבתי את זה בדיוק חשבתי על תמותה, שבאחד הימים האלו נגמור כערימה של עצמות. זו מחשבה מפחידה שיש לכל בן אדם, בין אם אתה מאמין בחיים שלאחר המוות או זה כשאנחנו מתים, זה הכל, המחשבה שכל הדברים היפים והידע והחוויות שעברת מסתיימים כשאתה מסתיים, המחשבה שכשאתה עוצם עיניים לתמיד, זה נעלם לנצח".

שם השיר ROOSTER בא מאביו של קנטרל. "תרנגול" היה הכינוי שלו בווייטנאם, שם לחם במלחמה. האב לא רצה לדבר על המלחמה, אז בנו יצר את המילים על סמך מה שהוא חשב שהיו רגשותיו וחוויותיו של אביו, מנקודת מבטו. השיר עוסק בחוסן, כשהחייל נשלח למלחמה ומשאיר מאחור אישה וילד. הוא צופה בחבר שלו מת, ועושה כמיטב יכולתו כדי להישאר בחיים. הם באים להרוג את התרנגול, אבל הוא לא ימות. אביו של קנטרל אכן שמע את הלהקה מבצעת את השיר הזה. "הוא ראה אותנו מנגנים את זה רק פעם אחת, והשמעתי את השיר הזה בשבילו כשהיינו במועדון ההוא. אני לעולם לא אשכח את זה. הוא בכה כל הזמן. השיר הזה אומר לי הרבה".

לסטיילי הותקן קיר מאולתר בתוך האולפן כך שאף אחד לא יכול היה לראות אותו שר. במקום הפרטי שלו הוא בנה מקדש קטן עם נרות, ציור של הסעודה האחרונה (הארוחה האחרונה שישו ערך לפני צליבתו), ובאופן המדאיג ביותר, ציור של כלב מת בצנצנת - סטיילי ממש הקיף את עצמו במוות. אף אחד לא היה בטוח למה הוא יצר את המזבח, אבל זה הפחיד את מי שהיה שם.

בביקורת על האלבום ברולינג סטון נכתב כי זה האלבום הטוב ביותר שיצא מהסצנה של סיאטל.

סטיילי: "כתבתי על סמים ולא רציתי שהמעריצים שלי יחשבו שהרואין זה מגניב. אבל אז ניגשו אלי מעריצים, עם אגודל למעלה, ואמרו לי שהם מסטולים. זה בדיוק מה שלא רציתי שיקרה".

זה התקליט האחרון של ההרכב המקורי, כי מייק סטאר הבסיסט עזב את הלהקה בינואר 1993 בגלל מה שסטיילי כינה אז, סדרי עדיפויות שונים. הסמים המשיכו לשלוט בסיפור הלהקה.

הקרע: מדוע מייק סטאר באמת עזב?

הדינמיקה בלהקה החלה להתפרק. לפי סטאר, אחת הסיבות המרכזיות לעזיבתו הייתה קנאה גוברת מצד ג'רי קנטרל, במיוחד סביב הפופולריות של סטאר בקרב המעריצות. אפילו אדי ואן היילן צוטט כאומר שסטאר הוא המוזיקאי היחיד שיכול למשוך יותר נשים מדיוויד לי רות'. החיכוך הזה, בשילוב השימוש הגובר בסמים והשחיקה של הדרכים, הביא את הבסיסט לנקודת שבירה.

גרסתו של סטאר טוענת שהוא בחר לעזוב כדי להציל את חייו. במהלך סיבוב ההופעות בברזיל בינואר 1993, הוא לקח מנת יתר של הרואין והיה במצב של מוות קליני לפני שהצליחו להחיות אותו. מזועזע עד עמקי נשמתו, הוא הודיע ללהקה שהוא פורש – החלטה שלטענתו התחרט עליה כבר למחרת. כשניסה לחזור בו, נאמר לו שזה מאוחר מדי.

מנקודת המבט של הלהקה, ההחלטה להחליף את סטאר הייתה הכרח. התמכרותו הפכה לנטל, והתנהגותו, שכללה גניבת כרטיסים להופעות כדי לממן סמים, יצרה בעיות קשות. הלהקה כבר יצרה קשר עם מייק אינז, הבסיסט של אוזי אוסבורן, כדי שיחליף אותו. הופעתו האחרונה של סטאר עם אליס אין צ'יינס הייתה בפסטיבל הוליווד רוק בריו דה ז'ניירו, ב-22 בינואר 1993.

הדעיכה הארוכה אל תוך הלילה

לאחר שעזב, מייק סטאר צלל עמוק יותר לתוך התמכרות להרואין שליוותה אותו עד סוף חייו. הוא התמודד עם מעצרים, מאסרים וניסיונות גמילה כושלים. סיפורו הפך פומבי כשהופיע בתוכנית CELEBRITY REHAB של VH1, שם התוודה בדמעות על האשמה העצומה שחש לגבי פגישתו האחרונה עם ליין סטיילי. ב-4 באפריל 2002, סטאר, שהיה תחת השפעת תרופות, ביקר את סטיילי החולה. הזמר הנרגז ביקש ממנו לעזוב. מילותיו האחרונות של סטאר לחברו היו: "לא ככה. אל תעזוב אותי ככה". המשפט הזה רדף את סטאר עד מותו ממנת יתר של תרופות מרשם ב-8 במרץ 2011.

ליין סטיילי: "תמותו! נאצים מזורגגים!"

ב-8 בפברואר בשנת 1993 הופיעה להקת הרוק מסיאטל, אליס אין צ'יינס, בשטוקהולם. ההופעה לא עברה ללא תקרית. בקהל היה בחור מגולח ראש (סקינהד) שהצדיע במועל יד כמנהג הנאצים והרביץ לאנשים. הוא פנה לאנשים והרביץ עם מרפקו בפנים שלהם.

ליין סטיילי דיבר עם הקהל ואמר, "אנחנו אוהבים אתכם, שוודים מזוינים". אחר כך הלך לקצה הבמה וכרע ברך לדבר עם מאבטח. הוא הצביע על מגולח הראש והזמין אותו לבמה. "תעלה לבמה. גבר. בוא להצטרף ללהקה. בוא תכייף".

מגולח הראש לא האמין, והצביע על עצמו ושאל: "אני?"

בינתיים, שאר חברי הלהקה והצוות הביטו על סטיילי ותהו למה לעזאזל הוא נחמד לדפוק הזה. המאבטחים המקומיים נדרכו. סטיילי ניגש אל קצה הבמה והתכופף, מסמן בידיו לסקינהד לעלות למעלה. אז משך אותו על הבמה. ברגע שהוא עלה, ליין החטיף לו שני אגרופים בפנים וזה מיד נפל בחזרה לתוך הקהל כשהוא שואג מכאב והאבטחה מרחיקה אותו מיד.

סטיילי חזר אל המיקרופון ואמר, "תמותו, נאצים מזורגגים!"

לאחר ההופעה שמעה הלהקה שמועות כי המשטרה המקומית עשויה להיות מעורבת בעניין. סטיילי והמאבטח שלו מיהרו לאוטובוס סיבוב ההופעות כדי לעוף משם מהר במעבורת לפינלנד. שאר הלהקה והצוות חזרו למלון ועמדו לבצע צ'ק אאוט כשראו שוטרים מחכים בלובי. השוטרים חיפשו את סטיילי והחרימו דרכונים של אנשי הצוות כדי שלא יוכלו לצאת מהארץ. כשהם גילו שהזמר לא איתם, השוטרים מיהרו לכיוון הנמל ותפסו שם את סטיילי ועצרו אותו. רק כשאחיו של אותו סקינהד, שהיה גם כן בהופעה, הלך למשטרה ואמר לה שאחיו נטפל לאנשים בהופעה וסטיילי עזר לעצור אותו. בשלב זה המשטרה שיחררה את חברי הלהקה להמשך דרכה.

אליס ממשיכה לצעוד

דרכו של ליין סטיילי הייתה מסלול של התבודדות גוברת לצד גאונות אמנותית. הלהקה המשיכה והוציאה בשנת 1994 את ה-EP הראשון בהיסטוריה שנכנס ישירות למקום הראשון במצעד הבילבורד. שמו היה JAR OF FLIES. שם האלבום בא מניסוי מדעי שערך גיטריסט הלהקה, ג'רי קאנטרל, כשהיה תלמיד בביה"ס.

ג'רי קנטרל: "זה אלבום משוגע. כבר היה לנו מיני אלבום אקוסטי באופיו לפני כן בשם SAP, שבא בין האלבום הראשון שלנו ל-DIRT, אז גם הפעם יצרנו משהו שיבוא בין DIRT לאלבום ALICE IN CHAINS (זה עם עטיפת הכלב בעל שלוש הרגליים). אני חושב שזה היה אחרי שתכננו לצאת לחופשה. לפני החופשה, החבר'ה אמרו, 'אנחנו רוצה שזה יהיה יותר עניין של להקה - אז אל תכתוב אסופת שירים על דברים רעים'. 'בסדר, זה מגניב - אין בעיה'. יצאתי לחופשה ולא ניגנתי בגיטרה שלי בכלל. יצאנו מהחופשה. כולם שאלו, 'בסדר, מה יש לך להציע?' ולא היה כלום. אז התחלנו אותו מאפס.. אני חושב שאולי היה לי את השיר DON'T FOLLOW מסיבוב ההופעות של DIRT באירופה, מתי שפשוט נשרפנו - אפשר להרגיש את זה במילים".

ברגע שרעיון של שיר עובד במלואו, חברי הלהקה היו יעילים בהקלטת התפקידים שלהם. זה היה טייק אחד או שניים והם סיימו. טכנאי ההקלטה זכר שראה את זמר הלהקה, ליין סטיילי, יושב על הספה בלובי האולפן צופה בטלוויזיה. בוקר אחד, ליין צפה בסרטים מצוירים ואכל דגני בוקר מהקופסה עם הידיים. בגב הקופסה היה משחק של להשלים את החסר, שליין השלים עם טוויסט של גסויות משלו. "הוא מילא אותו, וזה היה לגמרי מגעיל - מה שבא מראשו. הוא חתך את מה שכתב ותלה את זה על המקרר".

לאולפן גם הובעה רביעיית כלי מיתר שניגנה בשיר I STAY AWAY (שיר שכתב ליין סטיילי בתקופה הקצרה בה היה נקי מסמים). גיטריסט הלהקה שכתב את השיר, ג'רי קאנטרל, לא דאג לכתוב לזה עיבוד מיתרים לפני כן. הוא היה מאוד בטוח בעצמו, ויצא עם גיטרה לחדר הראשי שבו ישבה התזמורת וניגן לה את מה שהוא שמע, מה שהוא רצה, וזה לא משהו שעושים בדרך כלל כי נגני תזמורת בדרך כלל לא עובדים ככה. רביעייה זו הוקלטה גם לקטע האינסטרומנטלי WHALE & WASP.

המתופף, שון קיני, התעסק עם טכניקה מורכבת שפיתח עם פגיעה בשפת תוף הסנר עם צדו של מקל תופים. טכנאי ההקלטה לא אהב את הטכניקה וסירב להקליט כך. "בסופו של דבר סיימנו עם כמה בונגוס ועוד כלי הקשה קטנים".. זה הפך לפתיחת השיר NO EXCUSES (שיר שמדבר על המאבק הנואש של סטיילי נגד ההתמכרות לסם). ג'רי קאנטרל שר שירה מובילה וסטיילי שר הרמוניה בבתים, ואז הם החליפו תפקידים בפזמון. בכלל, שילוב הקולות של שני אלו היה מתוחכם מאד - מסוג הדברים שאי אפשר באמת להסביר אותם אלא רק להתענג עליהם ולהודות לאל שזה קרה.

השיר DON'T FOLLOW סיפק כמה מהרגעים הבלתי נשכחים יותר של מפגשי ההקלטה הללו. רנדי בירו - טכנאי הגיטרה של ג'רי קאנטרל, ומייק אינז שרו קולות רקע בחלק השני של השיר. נגן מפוחית הובא לאולפן. הוא היה בחור מבוגר שהיה נגן טוב, אבל הוא נהם כשהוא ניגן ולנוכחים זה נשמע כקולות מוזרים ומגעילים למדי. טכנאי ההקלטה: "אני זוכר שג'רי שאל, 'מה זה הרעש הזה?' ואז מישהו אמר לבחור, 'היי, זה נשמע נהדר. אתה יכול לעשות את זה עם פחות רעשי נהימה?' וההבחור היה אומר, 'אה כן, כן. סליחה על זה' ואז הוא היה עושה את זה שוב, עם אותם קולות נהימה".

אחרי שעה של זה, הם הבינו שזה לא יסתדר. בסופו של דבר, דיוויד אטקינסון נקרא לנגן את התפקיד. "אני זוכר את נגן המפוחית שהיה חבר של כריס קורנל. הוא נכנס, נלהב מסביב ועשה את תפקידו בטייק אחד.. ג'רי שר את המחצית הראשונה של השיר; ליין עשה את המחצית השנייה ויש לי הרושם שהוא לא אהב את השיר מסיבה כלשהי, כי בזמן שהוא הקליט את הקול שלו, הוא הוסיף משהו קטן נוסף שלא היה חלק מהמילים המקוריות של ג'רי. לאחר המשפט 'זה כואב לדאוג, אני יורד' מילת השיר לפני ההפסקה הקצרה שמובילה אל

במחצית השנייה של השיר, ליין התפרק, 'איך עכשיו, פרה חומה?' וזה היה בהקלטה הרבה זמן, אבל כשמיקססנו את זה, ג'רי ביקש מאיתנו להוציא את זה".

רוקי שנק היה זה שצילם את העטיפה בחדר האוכל שלו ב-8 בספטמבר 1993. "הלהקה הגתה את הרעיון לשם האלבום ורצתה שהעטיפה תהיה עם ילד צעיר שמסתכל לתוך צנצנת מלאה בזבובים. אני זוכר שהם ביקשו ממני להשתמש ב'צבעים מטורפים' בצילום, אז אני השתמשתי בהרבה פילטרים בצבעים שונים מעל האורות כדי להשיג את המראה הסופי". עוזרו של שנק עשה מספר נסיעות לאורווה סמוכה כדי לאסוף מאות זבובים עם רשת פרפרים.

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על המוצר: "עם שירים כמו GOD SMACK ו-HATE TO FEEL שהיו עמוסים בזעם נרקומני ומתח אדיפלי, האלבום DIRT היה המקבילה המוזיקלית של דם מגרונו של משתעל - מזעזע ואמיתי. גיטרות צפופות מסתובבות במנגינות שמבשרות רעות עם צליל של כלובים. ה-EP החדש בן שבעת השירים של רביעיית סיאטל, אליס אין צ'יינס, נוטה לנימה אקוסטית עדינה יותר. השירה של ליין סטיילי כמו הגיטרות של ג'רי קאנטרל, מעוררת פאתוס וגם כעס. אבל זה בקושי אליס בגרסה קלילה. כמעט בכל שיר, המילה 'בית' מהדהדת בצורה מצמררת - כאב, תפילה מרה".

אחרי הקלטת האלבום הזה נכנס ליין למערבולת עם התמכרותו להרואין.

שנת 1995 והאלבום עם הכלב בעל שלוש הרגליים

אלבומה האולפני השלישי והאחרון של אליס אין צ'יינס עם ליין סטאלי, שיצא בנובמבר 1995, נותר אחת היצירות האפלות, המאתגרות והחידתיות יותר בתולדות הגראנג'. האלבום, שזכה לכינויים TRIPOD (חצובה) או THE DOG ALBUM בפי המעריצים בשל עטיפתו המציגה כלב תלת-רגלי, הוא עדות לתקופה סוערת בחיי הלהקה, המאופיינת במאבקים פנימיים, התמכרות קשה והתבודדות גוברת. זוהי יצירת מופת כבדה וקודרת, המשמשת כמעין צוואה מוזיקלית של ההרכב המקורי.

הדרך לאלבום הייתה רצופת מכשולים. לאחר ההצלחה של JAR OF FLIES הלהקה יצאה להפסקה כפויה. סיבוב הופעות מתוכנן עם מטאליקה וכן הופעה בפסטיבל וודסטוק 94' בוטלו עקב "בעיות בריאותיות בתוך הלהקה" - ביטוי מכובס למצבו המחמיר של ליין סטיילי והתמכרותו להרואין, וכן למאבקו של המתופף שון קיני באלכוהוליזם. הלהקה התפרקה למעשה למשך שישה חודשים.

בתקופה זו, קנטרל החל לעבוד על מה שהיה אמור להיות אלבום סולו. הוא החל לעבוד על הקלטות דמו כששניים מהשירים שעליהם עבד, כולל גרסה מוקדמת של AGAIN, מצאו את דרכם בסופו של דבר לאלבום של אליס אין צ'יינס. עם זאת, קנטרל הרגיש שהוא לא יכול ליצור משהו שישתווה למה שאליס אין צ'יינס יכולה לעשות יחד, ותוכנית הסולו התפתחה לניסיון לאחד את הלהקה מחדש.

האווירה באולפן הייתה מתוחה ומלאת דרמה. הלהקה בחרה לבודד את עצמה כמעט לחלוטין מחברת התקליטים (קולומביה) ומההנהלה. הלהקה אפילו חסמה את סוזן סילבר, המנהלת שלה. תהליך היצירה היה ארוך ומפרך, ונמשך חודשים. הצוות עבד במשמרות של 12 עד 18 שעות. סטיילי, שהפך ל"ינשוף לילה", היה מגיע לאולפן בשעות לא צפויות, מה שחייב את הטכנאי סם הופסטדט לשאת עליו ביפר כדי להיות זמין בכל רגע.

למרות מצבו, כשסטיילי היה מוכן לשיר, הוא היה מקצוען. הוא היה כותב מילים במקום, מסתגר בחדר הבקרה כדי לעבוד על רעיונותיו לבד, ומקליט את עצמו לפני שהציג את התוצאה לאחרים. השימוש בסמים לא השפיע על הביצועים שלו באולפן. היה ברור שיש לו בעיה. כשאתה נועל את עצמך בשירותים לזמן ממושך, זה לא כי אתה באמת אוהב את השירותים.

הצליל של האלבום בא עם ריפים כבדים ומלוכלכים של קנטרל וההרמוניות הווקאליות בין סטיילי לקנטרל, סימן ההיכר של הלהקה, נוכחות כאן במלוא עוצמתן, אך הן אפופות בעלטה כבדה מתמיד. הנושאים הליריים עוסקים כמעט לחלוטין בהתמכרות, דיכאון, בדידות, בגידה ומוות. הם הצצה כנה ומטרידה לעולמו הפנימי של סטיילי באותה תקופה. את עטיפת האלבום צילם רוקי שנק. הכלב התלת-רגלי שמופיע עליה היה כלבו של קנטרל, אך הרעיון הגיע משון קיני, כמחווה לכלב שהיה רודף אחריו בילדותו כשחילק עיתונים.

כדי לקדם את האלבום, הלהקה יצרה סרטון מוקומנטרי בשם THE NONA TAPES. בסרטון, ג'רי קאנטרל מגלם עיתונאית בשם נונה וייסבאום, המנסה לאתר את חברי הלהקה "הנעלמים". שון קיני מופיע כליצן, מייק אינז כמוכר נקניקיות, וסטיילי נראה מחטט בפח אשפה. הסרטון הציג את חוש ההומור השחור והסוריאליסטי של הלהקה, שעמד בניגוד מוחלט לאפלה של המוזיקה.

האלבום זכה להצלחה מסחרית מיידית והגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד אך ההצלחה לוותה במחלוקת. הרולינג סטון פרסם כתבת שער על הלהקה, אך תמונת השער הציגה את סטיילי לבדו תחת הכותרת THE NEEDLE AND THE DAMAGE DONE - רפרנס ברור לשירו של ניל יאנג על הרואין. סטיילי, שדרש שהכתבה תתמקד בלהקה כולה, נפגע עמוקות. "ברכיו כמעט קרסו כשראה את זה. זה פגע בו מאוד, לא עבור עצמו אלא עבור משפחתו ואחותו. הלהקה מעולם לא יצאה לסיבוב הופעות כדי לקדם את האלבום.

אנפלאגד שהוא גם המסמר האחרון

הלהקה לא הופיעה אפילו הופעה אחת במשך שנתיים וחצי כשחבריה עלו על הבמה בברוקלין, ב-10 באפריל 1996. ההתמכרות הקשה להרואין של ליין סטיילי נשכחה באותו ערב בו הוא שוב יצק את עצמו לתוך המוזיקה שלו, עם ביצועים אקוסטיים בלתי נשכחים.

לפי מפיק התוכנית, MTV היא שפנתה ללהקה והחזרות החלו בסיאטל, אם כי זה לא היה בלי סיבוכים.בהפקה חששו מאד ובעודם כוססים ציפורניים כל הזמן המשיכו לשאול אם הלהקה תעשה את זה. חברי הלהקה בקושי התאמנו ובכל פעם היה מישהו שלא הגיע לחזרה שנקבעה. עם זאת, בהופעה עצמה קרה קסם. גורם אחד שפעל לטובת הלהקה היה שהיא לא הופיעה זמן רב ולכן הצליחה להשתחל בקלות רבה יותר לאווירה אקוסטית. הלהקה הביאה את סקוט אולסון, שניגן עם להקת HEART, בתור גיטריסט שני. המפיק קיבל גם בקשה ברגע האחרון למנורות לבה לקישוט הבמה, שבסופו של דבר הוסיפו אלמנט ויזואלי שלא ציפה לו. "אני

קיבלתי אותן כל כך מאוחר. כנראה שמנורות לבה צריכות להיות מחוממות ומופעלות די הרבה זמן לפני שהן עושות את מה שהן אמורות לעשות. אז אם אם אתם צופים בתוכנית, תראו שהן די איטיות ולא בפוטנציאל המלא שלהן. זה היה די הולם, אבל לא עשינו את זה בכוונה".

באופן מוזר, היה זה הגיטריסט ג'רי קנטרל שהיה לו קשה יותר לעבור את ההופעה מכיוון שהוא אכל כמה נקניקיות מקולקלות מוקדם יותר באותו יום והתמודד עם הרעלת מזון. עדיין, אנפלאגד היה הרגע הגדול האמיתי האחרון של אליס אין צ'יינס ביחד עם סטיילי. מכיוון שסטיילי צבע את שיערו בורוד, מנהל התאורה ניסה להתאים את הרקע לזה.

סטיילי היה זקוק לאספקת הרואין שאותה נשא בבקבוק גלולות זכוכית ישן מכוסה בפקק. עם זאת, במהלך ההופעה הוא לא רץ לשירותים כדי להזריק עוד. כשהלהקה התחילה את ההופעה עם השיר NUTSHELL, אנשי ההפקה היו עם דמעות מהביצוע שהלהקה העניקה. בקהל היו גם חברי להקת מטאליקה ובין צילומי שירים השתעשע הבסיסט, מייק אינז, בנגינת צלילי הלהיט ENTER SANDMAN.

אחרי עריכת הצילומים הגיע סטיילי לצפות בתוצאה ותיעב אותה. הוא לא רצה שזה ישודר, בגלל שהתאורה לא הייתה מספיק טובה. עריכה נוספת נערכה, עם מצלמות שונות - והפעם סטיילי אישר.

הרולינג סטון העניק לאלבום שלושה כוכבים מתוך חמישה והביקורת הייתה זו: "בהתחשב בקצוות הקשים והמשוננים של שני האלבומים הראשונים של אליס אין צ'יינס, זה הפתיע כאשר הלהקה בחרה בהגשה מאופקת, חצי אקוסטית, באלבום JAR OF FLIES משנת 1994. אם כך, הצעד המתבקש הבא הוא האלבום הזה. חלק מהביצועים כאן כמעט ולא שונים כלל מגרסאות האולפן המקוריות. NO EXCUSES, מתוך אותה צנצנת הזבובים, רותח בקצב חביב יותר, עם כלי הקשה פיקנטיים יותר; HEAVEN BESIDE YOU הוא מעט יותר עממי בטון שלו מהגרסה המקורית. בחומר הישן יותר השינויים האמיתיים בולטים יותר. השיר ROOSTER הסוער מתפרק באלגנטיות מלנכולית. השיר WOULD הפך מרוכך. הבסיסט מייק אינז והמתופף שון קיני שומרים על הדרמה והעוצמה אבל בחצי מהווליום, ומשאירים יותר מקום לניואנסים הווקאליים של ליין סטיילי. הגיטריסט ג'רי קנטרל מנצל היטב את החלל הגמיש, ומציג את ההיבטים הבלוזיים והטריפים יותר של הנגינה שלו. האלבום בהחלט מאשר את המנעד הרגשי והיכולת הטכנית של אליס אין צ'יינס. אבל הוא חסר חשמל ביותר ממובן אחד. הקתרזיס המרוכז במוזיקה של אליס אין צ'יינס עדיין נשמע בצורה הטובה ביותר כשהמגברים פועלים בעוצמה של 11".

עונה משוגעת? בהחלט!

ב-14 במרץ בשנת 1995 יצא אלבומה היחיד של להקת MAD SEASON ושמו ABOVE. היה זה מפגש פסגה של כוכבים מזרם הרוק בסיאטל.

זה החל מהבסיסט ג'ון בייקר סונדרס ג'וניור. "אהבתי להאזין לתקליטים של הביטלס, הקינקס והרולינג סטונס ומוזיקה נתנה לי איזושהי המשכיות בחיי", הוא אמר במהלך ראיון משנת 1995. "פשוט לא הכנתי את שיעורי הבית שלי, לא היה אכפת לי מזה, וניגנתי בגיטרה שלי והאזנתי לרדיו הרבה, כל הלילה, למעשה".

בתיכון הוא עבר מגיטרה לנגינה בבס. זה היה במהלך התקופה הזו שהוא פיתח עניין בסצנת הבלוז של שיקגו. הבעיה הייתה שהוא גם פיתח שימוש בהרואין. ההיסטוריה במשפחתו הצביעה על אלכוהוליזם במשפחה אך בייקר ספג גם טראומה גדולה אף יותר כשעבר התעללות מינית משכן בביתו, כשהיה בן שמונה. הוא נאבק בשימוש בסמים ובמאמצים להתנקות. בשלב מסוים, הוא יצא לסן פרנסיסקו, שם אחיו למד בקולג', לקח שיעורים ונרשם לתוכנית גמילה.

הוא הלך לגמילה מאלכוהול מספר פעמים במכון הגמילה של בטי פורד, הייזלדן. שם הוא לא סיפר לאף אחד שהוא מכור להרואין. הוא לא רצה שאנשים שם יזהו אותו כמטרה נוחה וימכרו לו מהסם.

הגיטריסט מייק מקרידי היה בלהקת פרל ג'אם וכשהם נפגשו לראשונה במכון הגמילה ההוא, הניצוץ נוצר להקמת להקה. השניים תמכו זה בזה בניסיון לפתח אורח חיים מפוכח. לאחר מכן עבר בייקר לסיאטל, שם מקרידי לקח אותו לחנות BASS NORTHWEST, לקנות כל ציוד וכלי נגינה שהוא רוצה על חשבונו. אז מקרידי יצר קשר עם מתופף להקת SCREAMING TREES, בארט מרטין, וסיפר לו שהוא רוצה להקים להקה. מרטין קיבל את ההזמנה כי להקתו לא הייתה אז פעיל והתקשר לליין סטיילי, סולן להקת אליס אין צ'יינס, בעודו במכון גמילה, כדי לראות אם הוא מעוניין לעבוד יחד.

למקרידי הייתה אג'נדה. זו הייתה התקווה שלו לנגן עם מוזיקאים מפוכחים שיעודדו את סטיילי להתנקות. "הייתי תחת התיאוריה השגויה שאוכל לעזור לו", אמר מקרידי אחרי מותו של סטיילי. עדיין, בזמן ההוא הייתה תקווה.

לדברי מקרידי, "הלהקה קמה אחרי שג'ימג'מנו ביחד פעמיים או שלוש והחלטנו לעשות הופעה. עשינו הופעה במועדון "קרוקודייל קפה", ב-12 באוקטובר 1994, ופשוט המצאנו שטויות תוך כדי. אז הם קראו לעצמם THE GACY BUNCH בהתייחסם לרוצח הסדרתי ג'ון וויין גייסי וגם לתוכנית הטלוויזיה THE BRADY BUNCH. לפי הקלטת בוטלג של המופע, זה כלל גרסאות מוקדמות של שירים שיופיעו באלבום, אם בצורה אינסטרומנטלית או בלי מילים שפותחו, כמו גם קאבר אינסטרומנטלית של VOODO CHILD, של ג'ימי הנדריקס.

מקרידי העלה את הרעיון להקליט הקלטת דמו, אבל סטיילי העלה את ההימור ואמר, "תשכח לעשות דמו, בוא נעשה אלבום". באותו זמן, מקרידי הבין את הקונוטציות השליליות של שם כמו חבורת גייסי. "זו הייתה בדיחה שהייתה מצחיקה במשך כחמש דקות, וכשהדקה השישית הגיעה, זה כבר לא היה מצחיק". כשהיה צורך בשינוי השם, הם בחרו ב-MAD SEASON. "הרבה פטריות הזיה גדלות באזור מסביב סארי, אנגליה, שם עשינו מיקס לאלבום הראשון של פרל ג'אם, והאנשים שם קוראים לזמן שבו הן מגיעות 'העונה המטורפת' כי אנשים מסתובבים מטורפים, קוטפים פטריות, יוצאים מדעתם". התיכנון אז היה להתייחס לזה כאל פרויקט צדדי שלא יאיים אל אף להקה אחרת בה נמצאים החברים.

הלהקה נכנסה לאולפני BAD ANIMALS עם הסאונדמן של פרל ג'אם, ברט אליסון, ומפיק וטכנאי הקלטה בשם סם הופסטדט שזכר שסטיילי עדיין עבד על המילים ותפקידי שירה עד שהגיעה ההקלטה בפועל. "הוא עדיין היה נכנס לסטודיו לבד, אין אף אחד אחר בסביבה בכלל. והוא יכל להפעיל את מכונת ההקלטה ופשוט לעשות ניסוי קטן מבלי להרגיש שמישהו מקשיב לו או מתבונן בו. כך הוא היה עובד". כאשר סטיילי הקליט את השירה שלו, האדם היחיד הנוסף באולפן היה אליסון, שאמר: "ליין לא היה בריא בגלל שימוש כבד בסמים. בחור כזה מתוק, כזה כישרון מדהים. אחד הזמרים הכי טובים שהקלטתי אי פעם. הבעיה הייתה להשיג אותו. השותף שלו לחדר, כל פעם עזר לנו להשיג את ליין שייצא מהמיטה ויבוא אלינו. ליין היה מופיע, הולך לשירותים ועושה שם סמים והיית מחכה שעות לפני שהוא יהיה מוכן לחזור. הוא היה די פתוח לגבי זה. שאלתי אותו: 'למה? למה אתה עושה את זה לעצמך?' הוא אמר, 'זה או לשתות או לעשות סמים, והשתייה קשה לי יותר'...".

אחד השירים באלבום נוצר בהשראת חליל ג'ובראן. סטיילי היה בלובי הסטודיו וקרא עותק של הספר "הנביא".בארט מרטין קרא את זה כמה שנים קודם לכן והחל לדבר איתו על זה ועל מה זה אומר להיות אמן ובעל מסר רוחני. סטיילי הכניס את רוח הספר לשיר במילים שהפכו לשיר RIVER OF DECIT. מקרידי נתן לסטיילי לכתוב את כל המילים לאלבום.

עם צאת האלבום פרצו עיתונים רבים בדברי שבח על הסופרגרופ החדשה כשבעיתון מלודי מייקר פורסם שהאלבום הוא שילוב של בלאק סאבאת' בסגנון כפרי עם חופשה מרעננת של מגה-סטארים.

ברולינג סטון בחרה מבקרת הבית להעניק לאלבום רק שני כוכבים וחצי מתוך חמישה, עם הסבר מצדה: "תאמינו או לא, הלהקה הזו עומדת מול מצב מוזר. זו סופרגרופ מסיאטל שיכלה לנוח על זרי הדפנה של כוכביה. אבל משהו פה אינו מתחבר בכימיה הזו. החיבור שהפך את להקותיהם השונות של החברים להצלחות גדולות, אינו מתקבל פה. אבל יש פה סיכון אמנותי ברור וזה ייאמר לזכותם. לעיתים הלהקה מחליקה במדרון עם מילים שמעריצי סיאטל ימצאו בהן ודאי פרשנויות סיאטליות. השיר ARTIFICIAL RED היה צריך להיקרא ARTIFICIAL BLUES. יש רגעים מעניינים כמו NOVEMBER HOTEL האינסטרומנטלי שמאפשר לחברים להימתח. אבל אולי המילה האחרונה באלבום הזה נמצאת בשיר LONG GONE DAY, בו סטיילי עושה דואט עם סולן להקת SCREAMING TREES, מארק לנגאן שנמצא לגמרי באלמנט שלו. הלהקה הזו יכולה להביא כוח אדיר שיהווה סכום גדול יותר מסך חלקיה. בינתיים זה לא קרה פה".

ליין סטיילי - מקרה אבוד

מותה של ארוסתו לשעבר, דמרי פארוט, באוקטובר 1996 מסיבוכים הקשורים לסמים, הכניס אותו לדיכאון שממנו כנראה לא התאושש.

בשנותיו האחרונות, סטיילי הפך למתבודד. בריאותו הידרדרה, שיניו נשרו, משקלו צנח לכ-36 קילוגרמים וגופו כוסה בפצעים. ב-19 באפריל 2002, לאחר שמשפחתו החלה לדאוג, המשטרה פרצה לדירתו. הם מצאו את גופתו על הספה, שם שכב מת במשך כשבועיים. חוקר מקרי המוות קבע שהוא מת ב-5 באפריל – באותו תאריך שבו מת קורט קוביין שמונה שנים קודם לכן – ממנת יתר של הרואין וקוקאין. הוא היה בן 34.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459