top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

הצד השני של הפופ והרוק הישראלי



למוזיקה יש את הכוח להעביר אותנו בזמן ובמרחב, לעורר רגשות וזיכרונות של זמנים עברו. ובתור מי שחוקר שנים רבות את העולם של רוק ישראלי, יש לי את העונג לתת לכם פה עוד כמה זוויות מאחורי הפסקול הישראלי. אז ברוכים הבאים לעולם של היסטוריה ומוסיקה בעברה של ישראל. במאמר זה תגלו הרבה יותר על להקות רוק, מלחינים ישראלים, זמרות ישראליות, תקליטים ועוד. זה בדומה להרצאות מוסיקה שאני מעביר והספר שכתבתי, "רוק ישראלי 1973-1967".


נובמבר 1980 ואריק איינשטיין מתכנן תוכנית טלוויזיה חדשה, עליה סיפר ללהיטון:


"כנראה שבחודש הבא אכן אופיע בתוכנית טלוויזיה מיוחדת, שתצולם בצבעים ותוסרט כולה באולפן. בתוכנית זו אבצע חלק ניכר מהשירים של 'חמוש במשקפיים' וכמה שירים שביצעתי בעבר, אם כי עדיין לא בחרתי לשבץ חיקויים בין השירים. אני מעדיף תוכנית טלוויזיה המבוססת על שירים, שסגנונם יהיה אישי, חם, אינטימי וקרוב...


...האמת היא כי מאז שראיתי בטלוויזיה את ההקרנות המחודשות של 'לול', בא לי החשק לחזור ולהתמודד גם עם סוג זה של בידור. מי יודע? יתכן שלקראת הסרטת תוכנית הטלוויזיה, תנוח עליי הרוח וארגיש גם רצון לדבר בין השירים על נושאים, שנראה לי חשוב לדבר עליהם. אולי אפילו להצחיק"...


על מתן קרדיט גדול לאנשים שעובדים לצדו: "תקליט חדש אינו פרי עבודתו של הזמר בלבד. המלחין, המעבד וכן הנגנים - כולם שותפים שווים ליצירתו. את 'חמוש במשקפיים' לא עשיתי לבדי. במשך שבעה חודשים תמימים עבדתי עם גבריאלוב. לא מעניין אותי בכלל למי משנינו יש קרדיט גדול יותר אצל הקהל ובגלל שמו של מי יקנו את התקליט, אלא רק זה שהתקליט החדש נעשה על ידי שנינו ביחד".


צביקה פיק על המשיכה שלו לנגינה בסינטיסייזר (פברואר 1978 ללהיטון):

"אני מהופנט ממוסיקת חלל. יש לי משיכה חזקה לחלל החיצון. הכוכבים, הפלאנטות, הקוסמוס - נורא מעניינים אותי. כשאני שומע מוסיקה מסינטיסייזר, אני נתקף הרגשה שמיימית. אני מקבל צמרמורת. לפעמים נדמה לי שנפלתי לכדור הארץ ממקום אחר".



השנה היא 1979 ושני חברי תיכון באר שבעי לשעבר איחדו כוחות כדי ליצור משהו אחר השניים היו, בעת לימודיהם באותו תיכון, חברים בשלישייה מוסיקלית. הצלע השלישית היה יעקב רביץ (אח של יהודית) והחומרים שהם ביצעו הושפעו מהביטלס, כשרוב ההופעות שלהם היו מול חבריהם.


לשני אלו קראו אילן וירצברג ושמעון גלבץ, שאחרי שנים בנפרד נפגשו במקרה וחזרו לעבוד יחדיו. השיר הראשון שהקליטו (ב-1979) היה למילים של יונה וולך - 'כשבאתי לקחת אותה מהעננים'. גלבץ חיבר את הלחן ווירצברג עיבד.


זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הלחין גלבץ (שעבד אז במשרד לפטנטנים) שיר של יונה וולך. שיר של השניים - 'שן דובי שן' - בוצע על ידי אריאל זילבר בפסטיבל שירי הילדים. וירצברג גם הוא היה פעיל בפסטיבלי הילדים אז, כעיבד שירים כמו 'תני לי להחליט' (בביצוע ג'וזי כץ), 'טוליק' (בביצוע אושיק לוי), 'הלילות הקסומים' (בביצוע נורית גלרון) ועוד.


בשיריה של וולך מצאו וירצברג וגלבץ מקור אדיר להשראה וניגשו להלחין עוד מתוצרתה. כשמבשלים אוכל בפתילייה, הוא יוצא טעים בהרבה מחימום במיקרוגל. וכך גם עם הפרויקט הזה, שהתבשל לאט לאט, עד שיצא ב-1982 בתקליט ושמו 'בציר טוב'. וזה יצא טעים לאללה.


המופע הזה נערך, הוקלט, שודר - ונעלם... כמו הספינה...



גידי גוב באוקטובר 1976 ללהיטון על מחווה שקיבלה להקת כוורת לאחר הופעת פרידה שערכה בחיפה:


"לבמה עלו שבע ילדות וכל אחת החזיקה בידה שושנה ונתנה לכל אחד מאיתנו. ממש התרגשנו. הן חשבו על כך ותיכננו זאת לבדן. זו הייתה המחווה היפה ביותר שהייתה לנו מצד קהל. לא ידענו מה לומר אחרי זה".


קשה שלא להיזכר בשמה של להקה המחתרתית אך המצליחה, 'פרפר הברזל', שקמה ב-1974 בחיפה מחיבור שתי להקות קצב שונות. בפברואר 1975 צץ שירה, 'בינך וביני', על גבי תקליטון. עבור חברי הלהקה היה שיר זה כפשרה בין הרצוי (מוסיקה מחתרתית אמיתית) למצוי (הקהל והתקשורת הישראליים).


חברי הלהקה, שידעה שינויים בהרכבה, היו אז מייק לוגסי , צחי סעד, דוד אלמשעלי וז'אק אביסידן וכך סיפרו ללהיטון: "בתחילה רצינו להקליט את השיר באנגלית אבל כיוון שידענו כי ניתקל בפנים חמוצות של אנשי הרדיו - הקלטנו אותו בעברית". בינתיים המשיכו חברי הלהקה להופיע בעיקר עם חומר שהורכב ממיטב רפרטואר להקות הרוק הכבד של אז - דיפ פרפל, גראנד פ'אנק ועוד.


על ניסיון כושל למשוך את תשומת לב הקהל סיפרו: "ניסינו לעשות משהו לפני פורים 1974. התאפרנו והתלבשנו בצורה יוצאת דופן. הקהל פשוט ישב ולא ידע מה לעשות. לא היו מוכנים לקבל את התופעה הזו".


השנה היא 1976 ולהלן מחירי האמנים שתצטרכו לשלם כדי להביאם אליכם:



יפה ירקוני - 3,500 לירות (כולל מלווה אחד)

שוקולד מנטה מסטיק - 4,000 לירות

אבי טולדנו - 3,500 לירות (הוא וגיטרה בלבד)

נועם קניאל - 3,500 לירות (כולל להקה)

שמוליק קראוס וג'וזי כץ - 2,500 לירות (כולל מלווה אחד)

צמד הפרברים - 2,500 לירות (כולל שתי גיטרות כמובן)

צמד רעים - 2,500 לירות (כולל שתי גיטרות כמובן)

דני גרנות - 2,300 לירות (כולל שני מלווים)

אופירה גלוסקא - 2,000 לירות (כולל מלווה אחד) וכמה זה יגאל בשן? ובכן, זה יעלה לכם 3,500 לירות (כולל להקה)


יש בקהל זמרת ליווי 'קאסחית' שרוצה לנסות את מזלה? יש מקום לשתיים, לצד דפנה ארמוני שנבחרה. אז קדימה - בואו תכסחו בחתונה הלבנה של שלום חנוך.



כשאריק איינשטיין ביצע הופעת הבכורה של תוכניתו 'אנשים אוהבים לשיר', בשנת 1977 - הייתה זו מסיבה של ממש, בהיכל התרבות התל אביבי.


כ-3,000 איש גדשו את האולם. ביניהם שלום חנוך, טליה שפירא, אושיק לוי, יהודית סולה, רבקה מיכאלי, דורי בן זאב וגם אנשי להקת כוורת לשעבר - גידי גוב ומאיר פניגשטיין, שבאו לעודד את חבריהם ללהקת העבר, שליוו את אריק על הבמה. אלה הם אפרים שמיר ויוני רכטר.


יחד עם שני אלה היו על הבמה שלמה ידוב (גיטרה), מורטון קם (כלי נשיפה), מוטי דיכנה (בס) ואלון הלל (תופים). יחד עמם ניגנה על הבמה תזמורת כלי המיתר של נתניה. באו לבקר גם אמו של אריק ושתי בנותיו. בתחילה היו אמורים להיות 20 מופעים בלבד, אך עם ההצלחה נוספו עוד תאריכים. יצא מזה גם תקליט.




בדצמבר 1975 הותר להקרנה בבתי הקולנוע סרטון הפרסומת של אורי זוהר, שהתבסס על מערכון חידון התנ״ך מתוכנית הטלוויזיה ׳לול׳.


הסרטון הוא פרסומת לחברת הביטוח ׳גפן׳, אך הדבר יצר הגשת צו מניעה מטעם רשות השידור שטענה כי חידון התנ״ך נקנה על ידה ולכן היא בעלת הזכויות היחידה לשימוש בו. לאחר דין ודברים החליט בית המשפט להסיר את צו המניעה ובאי הקולנוע יכלו ליהנות שוב מזיו פניהם של אורי זוהר, אריק איינשטיין ודורי בן זאב - והפעם בצבע.


תקליטו השני של מתי כספי, עם עטיפת פעמון הכניסה שעוצבה להפליא על ידי דוד טרטקובר, נחשב עד היום לקלאסיקה ישראלית בלתי מעורערת. אך בדצמבר 1976 הפך התקליט לנושא הסכסוך, שגרם לאיסוף עותקים מחנויות התקליטים. התקליט, שנחשב לאחד היקרים ביותר שהופקו עד אז בארץ (כמאה אלף לירות הושקעו בו), הפך לסכסוך בין חברות סי.בי.אס, הד ארצי ואקו"ם.


הכל התחיל כשחברת הד ארצי דרשה לכלול באלבומה, עם שירי חגיגות הזמר, את השיר החדש שמתי ביצע בשם 'ברית עולם'. מתי, שתכנן לכלול את השיר בתקליטו, אסר על הקלטתו בפסטיבל. חוק של איסור אמן על הקלטת שיר שלו מול אקו"ם הייתה תקפה אז לכל חברת תקליטים שהיא. אמן כלשהו שרצה לבטל איסור זה, כדי להוציא שיר לשוק - היה חייב להודיע על כך לאקו"ם עד שבועיים לפני צאת השיר.


מתי שכח להודיע לאקו"ם והשיר, שיצא בתקליט שלו דרך חברת סי.בי.אס וחתם את צדו הראשון של הוויניל, גרם למנכ"ל חברת הד ארצי, זאב לוין, לדרוש מיד את איסור הפצת התקליט. רק לאחר דחייה של חודש וחצי, בהן נערכו דיונים בין הצדדים והתקליט נאסף מהחנויות, חזר אריך הנגן לשכון במדפי המכירה.


סוף ספטמבר 1968. עושים כבוד גדול ללהקת רוק בשם האריות, לפני צאתה לאנגליה. שם יקליטו חבריה את 'אהבתנו היא דבר צומח'. מה בדיוק קרה להם שם?

הסיפור המדהים והשלם בספר "רוק ישראלי 1967-1973'.



לאחר פירוק להקת כוורת סיפר דני סנדרסון לעיתון מעריב לנוער אנקדוטה מעניינת:


"כשהתחלנו את העסק עם להקת כוורת, שמעו אותנו המון אנשים. היו שאמרו שזה טוב, מקסים, נהדר. והיו שאמרו שזה זבל. מישהו אמר שהמוסיקה טובה והמילים אינפנטיליות. אילו היינו מתחשבים בביקורת של כולם, היינו יכולים להפוך, בקלות רבה, את התוכנית שלנו לערב פנטומימה. לא לדבר, לא לשיר ורק לעשות פרצופים ולקוות שגם זה מצחיק. אבל משום מה המשכנו לדבוק בקו שלנו.


סממן נוסף שליווה אותנו לאורך כל הדרך הוא שעשינו כל מיני דברים משוגעים ואף אחד לא אמר לנו שלכלכנו או הגזמנו. הדבר היחיד שהיה קצת שנוי במחלוקת הוא השיר על לולו שקופצת הופה. אני אהבתי את השיר והוא גם הלך טוב מאד בהופעות וברדיו. מי שמתעמק בטקסט והתפלפל בו בתוספת כל מיני תבלינים, אולי מצא בו דברים שהרגיזו אותו".


להזמנות: 050-5616459


במרץ 1970 החליטו כמה מנהלי חנויות תקליטים בתל אביב לפעול נגד חנות אחת ושמה 'פופ שופ'. אותה חנות נפתחה זמן קצר לפני כן ברחוב אלנבי פינת סמטת בית השואבה, שבתל אביב. בפתיחתה הגיעה להקת האריות וניגנה במדרכה, צמוד לכניסה לחנות, להנאת העוברים ושבים. התקהלות רבה נוצרה במקום אך השמחה לא נמשכה זמן רב.


בעלי החנויות לא אהבו ש'פופ שופ' מכרה את תקליטיה במחיר נמוך יותר ובכך שברה את השוק. שני מנהלי החנות הצליחו לעשות זאת כי רכשו סחורה רבה מאד מחברות התקליטים ובמחיר נמוך. אבל הקש ששבר את גב החנויות האחרות היה כש'פופ שופ' מכרה את תקליטו החדש של יהורם גאון במחיר נמוך בשלישי מהמקובל.


אז התאגדו שאר המנהלים ושקלו לפתוח בחרם נגד חברת התקליטים סי.בי.אס. הלחץ בסוף עשה את שלו והחנות נסגרה.



זמן קצר לאחר ששודרה בטלוויזיה התוכנית ׳טנדו׳ בה אירח ופידח המנחה, ירון לונדון, את הזמר נסים סרוסי - פורסמה בלהיטון, ב-28 במרץ 1975, תגובתה של הקוראת שולמית ששון ממושב עולש:


״תכנית הטלוויזיה ׳טנדו׳ נועדה ללגלג על נסים ולהמאיס אותו על מעריציו. אבל התוכנית הזאת השיגה דווקא את התוצאה ההפוכה. היא הגבירה את ההערצה וההזדהות עם סרוסי. מדוע הרצון הזה להכשיל אדם בעל יוזמה והעזה לעשות דברים חדשים?״


הידעתם כי תקליטה השני של להקת גזוז, 'גלגול שני', יצא לחנויות בימים הראשונים של שנת 1980, כשהלהקה עצמה כבר התפרקה?


הייתה זו מין מתנת פרידה לקהל הרחב. עטיפת תקליט זה צולמה בעת ביצוע מערכון לספיישל הטלוויזיוני שהלהקה צילמה. היה זה אחד משידורי הצבע הראשונים בטלוויזיה שלנו.


זה לא יוסף! זה לא יוסף! זה לא יוסף! זה שלמה! כן כן. זה הוא שלמה ארצי, שנטל לידיו ב-1980 את התפקיד הראשי בפרודיית הפופ, 'יוסף וכותונת הפסים המשגעת'.


במהלך ההצגה הסתובב שלמה על הבמה בג'ינס רגיל ונעלי התעמלות (מתאים לו, לא?). את הגלימה עטה רק מהרגע בו פרעה הפך את דמותו של שלמה ליועצו. זו לא הפעם הראשונה בה ארצי מגלם דמותו של יוסף. שנים לפני כן נקראה דמותו כך במחזה 'שירי החומש'. לאחר מספר חודשים הוריד שלמה את הכותונת והתפנה להקלטת אלבום חדש - 'חצות'.


בפעם הבאה היה זה דני בסן (שבדיוק נפרד מתיסלם שהתפרקה) שעטה את הכתונת בהפקה נוספת של ההצגה הזו.


דצמבר 1970 ויש צרות בהפקת שירי הביטלס בעברית. החזרות למופע זה, עם להקת האריות, הופסקו אחרי שהבמאי ז'אק קתמור והמנהלת המוסיקלית והפסנתרנית, אלונה טוראל, פרשו מההפקה. תשאלו מדוע? עניין של תקציב. ערב זה, שבו היה אמור להיות משולב גם סרט באורך 40 דקות של קתמור, ירד לטמיון.


שלמה ארצי, מודל 1978 ועם תקליט חדש יחסית, 'גבר הולך לאיבוד', סיפר לידיעות אחרונות על הרגע בו החליט לעבור מזמר מחלטר לזמר שעושה רק את מה שבא לו: "זה רבץ עליי המון זמן. אני זוכר את היום שבו עשיתי את המעבר הזה.


נסעתי נסיעה ארוכה בחזרה מסיני. אתה נוסע בדרך והראש שלך כל הזמן עובד. אתה מסתכל סביבך, חושב והמחשבות הורגות אותך. כשהגעתי העירה, ידעתי: זהו זה. אני מפסיק. אל תחשוב שזה לא קרה לי גם בעבר. בהתחלה, כשרק התחלתי, חשבתי שזה מוזר להיות זמר. זה יפה לשיר. זה אפילו די נחמד. תמיד אהבתי את זה.


בגימנסיה הייתי הארטיסט של המחזור. בצבא הייתי הסולן של הלהקה. הכל טוב ויפה, אבל זמר? אבא שלי לא היה מבסוט מן הרעיון. הוא היה רוצה שהבן שלו יהיה עורך דין או משהו שכזה. נרשמתי לפקולטה למשפטים, התחלתי ללמוד וכבר ראיתי את עצמי כעורך דין. אבל אחרי איזה חצי שנה נשבר לי ועזבתי. החלטתי שזה לא בשבילי. זה לא מה שאני אוהב. אחרי כמה שנים ראיתי שגם מה שאני עושה זה לא זה. שמתי את הכל בצד ונשכבתי על הגב. מה שיהיה יהיה.


די, לא עושה יותר שלאגרים ולא נוגע בפסטיבלים. רק פה ושם כמה דברים קטנים, כדי להישאר על המפה ולהתפרנס. ניתן לזמן ללכת ונראה מה יהיה. אחרי איזה זמן התחלתי לכתוב כמו משוגע. כבר לא עניין אותי אם זה טוב למצעד הפזמונים או לא. החלטתי להגיד בדיוק את מה שאני רוצה - ויהיה מה שיהיה. אין לי ספק שזה אומר פחות כסף. אז מה? בן אדם עובד רק בשביל הכסף?


אני יודע שזה יהיה קשה אבל אני יודע שאני שלם עם עצמי וזה העיקר. במשך הזמן הקהל ילמד לצפות ממני את מה שאני רוצה שייצפה. קח את מתי כספי. מצבו הכלכלי בהתחלה היה בכי רע. אני הופעתי כמו משוגע - והוא היה בצד. מה יצא מכל הריצה המטורפת הזאת? משהו בינוני וזול. אבל מתי כספי פילס לעצמו את הדרך. האיכות שלו עובדת על אנשים והיום הוא משהו".


פברואר 1973 ולעוזי פוקס יש יום הולדת. אז איפה חוגגים? בבית שלו בבת ים.


בתחום הכיבוד פוזרו על השולחן בורקסים, נקניקיות, סלטים וחומוס. בין החוגגים בביתו של עוזי נצפו צביקה פיק, ריקי גל, רותי נבון, יוני נמרי, אלדד שרים, עליזה ומוצי אביב, שוש עטרי, מאיר ישראל, דובי גל, דודו זר ואחרים. כולם שמחו ושרו עד ארבע לפנות בוקר. המון מזל טוב!


השנה היא 1973 וששי קשת מסגיר לעולם הקולנוע כמה פרטים:

שם פרטי : ששון

שם משפחה : קוסובסקי

זמר אהוב : פרנק סינטרה, אלביס פרסלי, נאט קינג קול.

זמרת אהובה : שירלי בייסי, דיאנה רוס

להקה חביבה : מודי בלוז

תחביב : ציור

מספר מזל : שבע

מאכל אהוב : אוכל סיני

משקה אהוב : בירה

תכנית טלוויזיה חביבה : סרט ערבי של יום שישי

צבע אהוב : סגול


ששי קשת על מבחן הקבלה שלו ללהקת הנח"ל (כפי שסיפר ללהיטון ב-1977): "הגעתי ללהקה עם פרוטקציה. מי היה מקבל אותי אחרת? אני זוכר היטב את יום הבחינה. הגעתי ממשק גליל-ים. ילד קטן ומפוחד שבא להיבחן ללהקת הנח"ל המפורסמת. הוחלט שאכנס אחרון - משום ששאר הנבחנים גרו הרחק מתל אביב ורצו לאפשר להם להגיע הביתה מוקדם. כך חיכיתי, מתוח ונרגש, ומדי פעם הצצתי לאולם כדי לראות מה סיכויי לעומת השאר. והשאר היו בסדר גמור! סוף סוף הגיע תורי. המרחק בין הנבחנים לבוחנים היה כחמישים מטרים. היו אלה חמישים מטר שהפחידו יותר משדה מוקשים. התקדמתי לכיוון הבוחנים כשאני מנסה להיראות מאושש. לפתע אני שומע את אחת הבוחנות אומרת,

'או אה, הבחור הזה שווה...'. תארו לעצמכם אותי, ילד שבא מקיבוץ, שומע דבר שכזה. איך שלא יהיה - התקבלתי על המקום!".


בשנת 1975 הופיעו דני ליטני ויהונתן גפן בתוכנית משותפת ומצליחה ששמה 'מכתבים למערכת'. אחד הדברים החדשניים שבה היה דמותו של המתופף. עד אז הוא אחז בגיטרה וניגן עבור הצ'רצ'ילים, שמוליק קראוס, מייק בראנט ועוד. והנה לפתע הוא יושב מאחורי מערכת התופים ומעניק גרובים. גבירותיי ורבותיי, קבלו אותו במחיאות כפיים קצביות - חיים רומנו.


ליטני ללהיטון: "במשך חודש שלם חיפשתי אחר מתופף ובכל פעם פנה אליי חיים והציע את עצמו. לא התייחסתי לכך ברצינות. עבורי הוא היה ונשאר נגן גיטרה מעולה. רק יומיים לפני תחילת הצגות ההרצה, כאשר שוב חקרתי ודרשתי אחר מתופף, חיים עדיין הציע את עצמו, אז הסכמתי לנסות אותו. וההפתעה גדולה! הבחור התגלה כמתופף יוצא מן הכלל".


גם לי סיפר רומנו על העניין: "פתאום בא לי החשק לתופף בהפקה הזו. החלטתי להשקיע וסחבתי להפקה את מערכת התופים החדשה שקנה עמי טרייבטש, חברי ללהקת הצ'רצ'ילים לשעבר. הוא יצא אז ממעגל ההופעות ונתן לי את התופים שלו, שהיו אז המודה החדישה - כי הם היו שקופים. הרצון לתופף גם הביא אותי לתופף ב-1976 בהקלטה הידועה של 'רוצי שמוליק' עם אריאל זילבר".


השנה היא 1975 וצביקה פיק אמר לעיתון עולם הקולנוע על אי בחירתו כנציג ישראל באירוויזיון:


"מציק לי שלא שולחים אותי לאירוויזיון. אני לא יודע לפי איזה קריטריונים עורכים את הבחירה, אבל אני חושב שמשנה לשנה היא הולכת מדחי אל דחי. אני מכיר את השוק. הדבר שמרגיז אותי הוא העובדה שאפילו לא לוקחים אותי בחשבון - ועוד איזה תירוצים הם נותנים: שאני יוצא דופן וחריג מבחינת הופעתי ואני לא נראה ישראלי.


היום הצעירים נראים אותו דבר, מבחינת שיער ארוך, צורת הופעה, סגנון מוסיקה. התדמית של הישראלי החלוצי כבר לא קיימת. אז במה אני חריג? האם בגלל החריגות שלי גם לא משתפים אותי בתוכנית הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי''? בחוץ לארץ אומרים שאני נראה ישראלי במאה אחוז".


סקופ בלהיטון בשנת 1970. ומה התשובה? ברור שכן! מה, לא?



עיתון להיטון מגלה לכם ב-1971 דבר שלא הייתם צריכים לדעת. שששש..... "עד היום לא הצלחנו להבין מדוע החליטו חברי שלישיית שובבי ציון (חנן יובל, קובי רכט וקובי אשרת) לעלות על במת פסטיבל הזמר, כשבידיהם הגיטרות החשמליות. הרי בין כה וכה הן לא היו מחוברות לשום מקום".


כל הרעש עם המילה "חנטאריש" החלה בראיון של להקת הסודות לעיתון להיטון, בנובמבר 1969. הנה כותרותו:



בספר המילון העולמי לעברית מדוברת, מאת דן בן-אמוץ ונתיבה בן--יהודה, מוסבר כך על הערך חנטריש, שמקורו בערבית: "מהומה על לא מהומה, דברים בטלים, מעשים חסרי ערך, לא טוב, גרוע". אז קמו קוראי העיתון וקצפו וכתבו:



אוה בטשי מיפו הלכה למועדון קצב וגילתה את הסוד:



להקת עוזי והסגנונות החדשים סיפרה בשנת 1971 לעיתון 'בידור' (שחולק עם גיליונות לאישה) את דעתה הנקייה על סמים:


הגיטריסט אלי סולם: "מעולם לא לקחתי ולעולם לא אקח. כי אפשר לחיות בלי זה. אך לדעתי צריך להרשות למי שרוצה לקחת סמים. זה עניין אישי של כל אחד". האורגניסט מאיר רוזן: "אני נגד סמים כי לדעתי כל גוף זר שאדם מכניס לקרבו - מזיק. אני בעד הטבעיות של הבנאדם".


הבסיסט רפי שוורץ: "אני רחוק מכל סוג שהוא אך צריך להרשות למי שזקוק לכך". עוזי פוקס: "כולנו בלהקה נגד סמים". המנהל דני יצחקי: "אין כזה דבר אצלנו. אם הייתי תופס מישהו עם סמים, הייתי מרחיק אותו מיד מהלהקה".


שער האריות פתח את שעריו למסלול הדוגמנות. תגידו 'יה יה יה!'.


כך זה היה בשנת 1969, כשבוטיק ביגוד ואופנה ירושלמי בשם 'מאד' פצח אירוע מיוחד דווקא בתל אביב. זה התחיל בחושך, עם אלומות אור פסיכדליות על גופם של שני רקדנים. לאחר חמש דקות, בהן הקהל תהה מה קורה, נדלק לפתע האור ולהקת האריות הדליקה בהתאם את הנוכחים בגרסה משלה לשירי המחזמר 'שיער'.


זה הזמן של הדוגמנית הראשונה לצאת למסלול. אחריה יצא דוגמן ושמו חוסני, שהגיע היישר ממזרח ירושלים. חוסני עלה למסלול במכנסי פדלאפון מעוררי עילפון. הוא שיגע את הקהל בענטוז שרמנטי מול האחים אלגרנטי. בינתיים התכוננה מאחור הדוגמנית השלישית, קאתי שחומת העור, שהגיעה מדרום אמריקה. כמה שמח שם.


בואו גם אתם לרכוש את מיטב האופנה בבוטיק 'מאד' - פינת רחוב יפו 38, ירושלים. שם תגלו מבחר דגמים משיא האופנה.


השנה היא 1970 ובעיתון 'שמונה בערב' נכתב: "לדימונה הגיעה קבוצת כושים הרואים עצמם כיהודים לכל דבר. למרות זאת הם רוצים שיתייחסו אליהם כאל שווים וחשוב להם להיקלט בסביבה.


חיפשו חיפשו עד שמצאו את הפתרון - הם הקימו להקת קצב המתקראת 'להקת הנשמה' ובמסגרתה הם מופיעים במקומות שונים וזוכים לשבחים רבים בקרב הקהל החוזה בם. הם מופיעים בריקודים קצביים וסוערים, שהרקדנים הם בסך הכל גילאי שבע עד חמש עשרה. הופעה מקורית אחרת שלהם היא תצוגת אופנה של דוגמניות כושיות. המוצרים המודגמים הם מתוצרת מקומית.


המדריך הרוחני שלהם הוא יחזקאל, המדבר בעברית רהוטה. הוא סיפר כי רובם ככולם הגיעו משיקגו והם עובדים במפעלים שבדימונה. הנשים עובדות במפעל טקסטיל. הגברים עסוקים בבניין והילדים לומדים בבית הספר המקומי. במופע שלהם שזורים, לצד המוסיקה, גם מערכונים הלקוחים מהווי חייהם בשיקגו ובליבריה".


עד כה הסיקור מאותו עיתון נדיר ביותר. המוסיקה של הלהקה הזו מקפיצה ביותר. קשה להישאר אדישים לה. רמת הנגינה גבוהה מאד והלהקה הנהדרת הזו שינתה את שמה בהמשך אותו עשור ל'שליחי הנשמה'. אני ממליץ ביותר להשיג את תקליטי הלהקה מאותה תקופה. יש בהם משהו שורשי, מקפיץ, פ'אנקי ואדיר.



על פסטיבל להקות הקצב הירושלמיות, שנערך בשנת 1970, נכתב כי היה 'פסטיבל של בזיונות'. להלן המיטב מהדיווחים באחד מעיתוני הפופ הנדירים יותר:


"מה שהתיימר להיות פופ הפך עם כל להקה ולהקה לקקפוניה צורמת ומבישה. בפסטיבל השתתפו שבע מתוך שמונה הלהקות כי להקת הוויסקי ישבה בכלא 6. 'חבל שלא כל המשתתפים יושבים שם' - הגיב אחד השופטים בסוף הערב.


רוב הלהקות הפגינה רמה של גן ילדים. נכון, אף אחד לא ציפה לחיפושיות החדשות. אבל לפי השמות המפוצצים אפשר היה לצפות ליותר: כוכבי ציון, הכלבים החמים, שמיים כחולים, פעמוני סוני, מורנינג סטאר, הניסיון ואבני הכותל. הגדילה לעשות להקת הכלבים החמים.


לפני הופעתם אמר המנחה: 'זוהי תגלית! להקת קצב מחתרתית!'. ובכן, לא מחתרת ולא בטיח. הם שרו-צעקו איזה להיט שחיברו בעצמם, עם הרבה גניחות, צעקות ואפילו בכי אמיתי. אולי בגלל הבכי ריחם עליהם הקהל ונתן להם את המקום השלישי. הלוואי ששני שירי המחתרת שלה היו נשארים במחתרת..."


אוקטובר 1970. אבי טולדנו הופיע בצרפת עם להקת המחול של יונתן כרמון. לפתע, במהלך הופעתו, הניח מישהו נתח בשר על הבמה ושלח כלב לכיוונו. הכלב לא היסס ורץ אל אותו נתח ולעס אותו בהנאה, בעוד טולדנו המשיך לשיר. על זה נאמר - 'הופעה בשרית'.


כשאין מספיק מה לדווח בלהיטון, ממציאים שטויות מלבבות (-:



רבים שגדלו בסבנטיז על הרוק הישראלי זוכרים היטב להקה ושמה 'פיאמנטה', שהכתה גלים כשליוותה את סקסופוניסט הג'אז הנודע, סטן גץ, בהופעות וגם בכלל בשהותו אז בישראל.


בפברואר 1976 יצאה הלהקה בסדרת הופעות תחת השם 'שליחי מצווה', שכללה בתוכה שירים בסגנון רוק מתקדם עם תבלינים מהמזרח (שכללו גם את הלהיט של החבורה, 'מצווה גוררת מצווה'). כמו כן הציגה הלהקה במופע אופרת פופ בשם 'שיר השירים'. מטרת הלהקה הייתה להציג מופע זה באזורים רחוקים מתל אביב, בעוד שבתל אביב תמשיך להציג את תוכניתה הרגילה. באותם ימים פרשה הגיטריסטית-זמרת אביבה הד מהלהקה ובמקומה נכנס מתי הררי. בתכנון היה גם להקליט אלבום שלם, באולפני קולינור, שלא יצא מאז לאור.


אוקטובר 1975. מתי כספי אורז מזוודה ועומד לצאת לברזיל, להופעות והקלטות. הכיצד? שגריר ברזיל בישראל העניק לו הזמנה אישית להגיע. היה זה כאשר השגריר, קסטלו ריו ברנקו, נכח בערב שירי המשורר הברזילאי דוריוואל קאימי, שהוקלט על ידי רשות השידור. השגריר אהב את הופעתו של מתי, התקשר למספר גורמים בברזיל וההזמנה בוצעה. על הפרק: הקלטת שירים חדשים שמתי הלחין. שיהיה בהצלחה גדולה!


השנה היא 1975 ובועז שרעבי עסוק בפרויקט חדש ומבטיח - הלחנת מוסיקה לקטעים מ'שיר השירים'. המטרה - להעלות את היצירה כמחזה פופ ישראלי. זה לא הדבר היחידי שבועז מעורב בו באותם ימים - הוא גם הקליט שלושה שירים חדשים, שכתבו משה בן שאול ואלי בכר. ואם זה לא מספיק לכם, הוא גם הלחין יצירת פופ מזרחי, שאורכה כשבע דקות. מעבד היצירה הזו הוא נועם שריף והיא הוזמנה במיוחד על ידי רשות השידור לערב הפתיחה של פסטיבל הזמר המזרחי. מר שרעבי לא נח לרגע.


ביוני 1975 רכשה המועצה הלאומית למניעת תאונות 7,000 עותקים של התקליט 'סע לאט', של אריק איינשטיין. זאת כדי לחלק אותם כפרס 'הנהג הזהיר' לנהגים הזהירים בכבישים.

צביקה סיפר לעיתון להיטון באוקטובר 1976, על אמונות טפלות: "לא חסרות לי אמונות טפלות. אני לא חוצה את דרכו של חתול שחור. כאשר מישהו מתעטש - סימן שמה שנאמר קודם לכן נכון או עומד להתקיים. אלו הן שתיים מהאמונות הטפלות שלי שאני מוכן לגלות. יש לי המון. אבל אחת האמונות היא שאסור לגלות אותן לאחרים. אם אני מספר מהן האמונות - אני מזיק לעצמי, ולכן מוטב לשתוק".


ביקורת בלהיטון על תקליט הבכורה של להקת גזוז: "גוביינא, תשע בכיכר, היא לא תדע ושאר להיטי תוכנית הבכורה של להקת 'גזוז' מצטרפים יחד לכלל תקליט מקצועי ומלוטש, המשרה אוירה ייחודית ומקורית. את כל השירים כתב, עיבד והלחין דני סנדרסון, מנהיג הלהקה החדשה. השירים מבוצעים בליווי תזמורת גדולה יחסית, והמאמץ המוסיקלי והטכני ניכרים בעליל, אך קשה להתלהב ממילות השירים, המצורפות לתקליט. עניין של טעם, כנראה".


השנה היא 1975. הזמר שלמה ארצי נבחר על ידי הועד המנהל של רשות השידור להיות הנציג השלישי של ישראל באירוויזיון. חברי אותה ועדה, (יצחק שמעוני, נועם שריף וחנוך חסון) התכנסו וראיינו מספר אמנים. בסוף החליטו כי ארצי הוא שיקבל את הכבוד. שלמה ארצי סיפר כי מבחינתו חשוב לשיר בתחרות הזו בשפה העברית וכי הוא חושש שאם ישיר באנגלית - יעורר התמרמרות בקרב חוגים מסוימים בארצנו.

כמו כן, ארצי לא החליט בעצמו את השיר אותו ביצע כי הוא ראה עצמו כשליח בלבד. הוא הוסיף וסיפר: 'אני עומד לשמוע תקליטים רבים של האירוויזיון משנים קודמות על מנת להתרשם ולקבל מושג. כמו כן אני עומד להתלבש באופן שונה ממה שאני לובש בארץ. הלבוש שלי יהיה כנהוג באירופה'.

בינתיים סיפר אבי טולדנו, שרואיין גם הוא לוועדה, כי לא חש בנוח מולה. טולדנו, שנבחר בין ארבעת המתמודדים האחרונים לכתר הנציגות, נאלץ לנסות ולשכנע את שלושת הבוחנים כי הינו ייצוגי בנוסף לשירתו היפה. נסים סרוסי סיפר מצדו, לעיתון עולם הקולנוע, על הוועדה ושיטת הבחינות שלה: 'מי שבחר את שלמה ארצי לאירוויזיון פשוט עושה בושות לישראל. על ידי זה שבחרו אותו הבטיחו לישראל את הזכייה באחד המקומות האחרונים'.

ארצי יזכה במקום 11 מתוך 19.


כיום יודעים כולם כי 'שיר הפרכה' הוא קלאסיקת פופ ישראלית של אסי דיין / צביקה פיק / עפרה חזה, אבל בהתחלה היה זה מקור למריבה גדולה. רשת ג' החליטה כי שיר זה לא יושמע במצעד הפזמונים שלה.

הטענה שהועפה לחלל האוויר - 'זו לא עברית'. אסי דיין, שחיבר את מילות השיר לסרטו 'שלאגר', התקשר לתחנה כדי לברר האם השיר הזה יכול להיפסל מבלי שיקשיבו שם גם ללחן שלו. שם נאמר לו כי השיר נפסל רק למצעד אך יוכל להישמע בתוכניות אחרות. היה זה האבסורד בהתגלמותו.

מנהלת התוכניות, דרורה בן אב"י, טענה כי מילות השיר באות כאילו ממישהי שהיא זונה או מתפרפרת. אסי דיין מיהר להגיב כי פרכה אינה מילת גנאי אלא סלנג לאחת שרוצה לרקוד וליהנות. בגלי צה"ל נכנס השיר לפינה לשיפוטכם ומשם גם למצעד, אם כי עורך המצעד, דני קרפל, אמר שלא תהיה מגמה לדחוף את השיר כלפי מעלה. רבקה מיכאלי, ששידרה בעצמה אז ברדיו וגם שיחקה ב'שלאגר' - אמרה כי אינה חשה בנוח עם המילה הזו.

עפרה חזה שרה שבא לה לצעוק ובא לה שטויות. היא לא היחידה כנראה שזה בא לה אז.


במאי 1973 נפגשו תריסר קוראי להיטון עם הזמרת מירי אלוני שענתה לשאלותיהם. אחת השאלות: 'מה הניע אותך לפרוש מאחרית הימים?'. אלוני: "פרשתי מהלהקה לאחר תקופה ארוכה של עבודה משותפת. הסיבה העיקרית לפרישה הייתה חוסר קשר חברתי. היה בינינו קשר מקצועי אבל חסר היה הקונטקט האישי שיש בכל להקה העובדת זמן ארוך. עד פרישתי עבדנו יחד כשמונה חודשים וזהו זמן מספיק כדי ליצור את הקשר הזה. כיוון שהקשר לא נוצר - נאלצתי לפרוש".


השנה היא 1967. שיר אחד וצנוע בביצועה של שולי נתן הפך בפסטיבל הזמר להמנון. הקהל באולם ביקש לשמוע אותו שוב ובפעם השנייה כבר שר עם שולי במלוא גרונו. היה זה כתפילה מרגשת ביותר. במהרה הפך השיר, עם מלחמה אחת מנצחת, לפזמון זהב בפי כל. חברת סי.בי.אס מיהרה לשחררו על גבי תקליט והנה מודעת הפרסום המקורית מאותם ימים (חוץ מעטיפת התקליט ששיניתי לצבעונית...).


בתחילת הסבנטיז היה זה ידוע בארצנו כי זמרים ידועים פתחו גם עסקי הפקת ג'ינגלים. אריק איינשטיין היה שותף עם פופיק ארנון למשרד שכזה. גם יורם ארבל עסק בזה ביחד עם דוד קריבושי (בחברה ושמה אפרסמון). וגם שלמה ארצי עשה זאת במסגרת חברה שלו ושמה אירה המקליטה.


בינואר 1973 הצטרף לחבורת המג'נגלים שם נוסף בתחום - צביקה פיק. המשרד שהקים נקרא 'מונו קורד', שעסק גם בייצוג אמנים. השם הראשון שהחתים אליל הזמר ארוך השיער, בחברה החדשה שלו, היה יוני נמרי, לשעבר הכוכב ומפקד להקת צוות הווי הדרכה (עם השלאגר 'כל מה שרציתי', שהוא שר בו ואלדד שרים, אז המנהל המוסיקלי של אותה להקה, סיפר לי כיצד גילה בו גם את קולה של החיילת רותי נבון). נמרי יזכה מפיק לשלאגרים כ'שושנת פלאים' ו'החבר הכי טוב שלי'.


בסוף דצמבר 1974 התפרסמה בלהיטון ידיעה: "להקת עוזי והסגנונות עומדת לקום בקרוב מחדש. עוזי פוקס גילה כי בלהקת הסגנונות ייטלו חלק מאיר ישראל (תופים), חיים רומנו (גיטרה סולו), מאיר אזולאי (בס) ועוזי פוקס (סולו). אליהם יצורפו נגן פסנתר חשמלי, מחצצר וסקסופוניסט. 'כנראה שעד סוף החודש הבא נוציא את ההקלטות הראשונות שלנו', סיפר עוזי. 'הרעיון להקמתה מחדש בא לי באמריקה, שם הייתי במסגרת פסטיבל הזמר החסידי. אנחנו נשיר ונבצע שירים בעברית ובאנגלית. חלקם מקוריים וחלקם גרסאות כיסוי".


שלישיית 'קצת אחרת' ידועה כאחד ההרכבים המעניינים והנועזים יותר של שנות השבעים. שלמה גרוניך, שלמה ידוב ושם טוב לוי חברו לכדי יצירת מוסיקה ישראלית לא מסחרית ובלתי מתפשרת.

תקליטה היחיד של הלהקה נחשב כיום לנכס צאן ברזל. אך בתחילת דרכה היו גם רגעים בהם הקהל לא ממש הבין את מה שהשלישייה באה לייצג. אחד הרגעים האלה היה פוסטר שיווקי של הלהקה בו נראים חבריה עם הגב למצלמה, נטולי חולצות וחריץ חשוף מישבנו של הפסנתרן המהולל. וכן, יש כאלה שחשבו בזמנו, אחרי שראו את הפוסטר הזה, שמטרת השלישייה הייתה לומר 'שקו לנו בישבן'...


אבל חברי הלהקה סיפרו בראיון עימם באותה תקופה שהפוסטר מבאס אותם וציינו שרכזי תרבות של קיבוצים מסוימים ששאלו אותם אם הם בקטע של סטריפטיז על הבמה. השלושה נאלצו להסביר בכל פעם שמדובר במופע מוסיקלי נטו. הצילום של הפוסטר עצמו לא תוכנן. באותו יום הגיע צלם שהעמיד את השלישייה בכל מיני פוזות מאולצות ולא פוטוגניות. לבסוף התעצבנו חברי הלהקה והחליטו להצטלם עם הגב למצלמה.

שם טוב לוי: "גם זה היה גרוע אך לפחות לא מבוים". החבורה רצתה להחליף את הפוסטר אך כבר הודפסו ממנו כמה אלפי עותקים ולא היה תקציב לפוסטר חדש. ההתחלה של הלהקה לא הייתה קלה. אחת ההופעות הראשונות התקיימה בבית ספר תיכון מול כמה מאות תלמידים. בזמן שהשלישייה ניגנה היו לא מעט מהנוכחים בקהל שפטפטו וצחקו בקול רם. בשלב מסוים שם גרוניך את ידיו על הפסנתר ואמר: "זאת התוכנית שלנו. אין לנו משהו אחר. אבל אנחנו לא מחייבים אתכם להישאר. מי שלא מוכן להקשיב לנו, שיקום וייצא. מי שרוצה לשמוע, שיישב בשקט".


לא עברו כמה שניות ורוב תלמידים נהרו לכיוון היציאה מהאולם והקומץ שנשאר זכה להופעה טובה. השלישייה התחילה מחדש את תוכניתה והפעם באופן נינוח יותר. כך פעלה לזמן קצר ביותר אחת התופעות המוסיקליות המעניינות יותר בארצנו. כנגד כל הסיכויים.


בשנת 1974 היה עוזי חיטמן חבר בלהקה בשם הפופולים, שנקראה על שם חבר שלו בשם ז'אן פול. חיטמן הצטער בהמשך על בחירת שם זה ללהקתו. היו שטענו אז כי הלהקה מנסה לחקות את סגנונה של להקת כוורת. הדבר בלט בשיר 'אני יודע אבותי'.

חיטמן ניסה להסביר אז כי כתב את השיר ארבע שנים לפני צאתה של להקת כוורת לאור. מתופף הלהקה היה יהודה תמיר (שהפך אחר כך לקול הבס של להקת חלב ודבש). חיטמן שמע אותו שר את 'אדון עולם' והרגיש שיהיה פה חיבור טוב. כשהשתחררו מהצבא צירפו אליהם את איזי גדאל הבסיסט (לשעבר מלהקת הקצב 'המדרגות הנעות'), שהביא ללהקה את בן דודו, שמוליק קובלסקי, שניגן בגיטרה וסקסופון. ויהודה הביא ללהקה את הפסנתרן קובי קלמנוביץ'.


באותה שנה (1974) עסק חיטמן גם בכתיבת שירים לאחרים - כמו 'מי ידע שכך יהיה' (בועז שרעבי), 'למה הגדולים לא לומדים מהקטנים' (דודו זכאי) ועוד. הפופולים יצאו בתוכנית בשם 'נער והתנער' אך הסתכסכו עם המפיק והתוכנית הוקפאה ועוזי פנה ללמוד עיתונאות במכללה למדעי החברה.

להקת הפופולים על ההשוואה שעושים בינה לבין להקת כוורת:

עוזי חיטמן: "אני לא מבין מה פתאום משווים בינינו. חברי כוורת עושים דברים אחרים לגמרי. יש להם מוסיקה חשמלית. הם נעים על הבמה. יש להם גם סגנון שונה. אני חושב שאין שום דבר דומה בין הלהקות".

יהודה תמיר: "פרט לעובדה ששתי הלהקות הן על טהרת הגברים. זה המכנה המשותף היחידי. אני חושב שכל להקה אחרת, המורכבת מגברים בלבד - הייתה מקבלת את התווית הזו".

עוזי חיטמן: "עבורי זו מחמאה. אני אוהב מאד את המוסיקה של כוורת. אני חושב שהם מצוינים ואני בעדם אפילו בעיניים עצומות. הלוואי והיו עוד כמה להקות כמו כוורת בישראל".


ספטמבר 1981. זוהר ארגוב, שנתן את חסותו למועדון בחולון, היה אמור להגיע לחגיגת הפתיחה, בשעה אחת בלילה, אחרי הופעה בנהריה. אבל מה רבה הייתה אכזבת הנוכחים במועדון הטרי כשמלך הזמר המזרחי בושש מלהגיע. המאוכזבים הלכו הביתה מבלי לדעת כי צרור המפתחות של זוהר, כולל מפתח מכוניתו, נגנב ולכן נאלץ להישאר ללון בנהריה.


אוגוסט 1973. שלמה ארצי עסוק מאד.

הוא הולך להשלים מיני-אופרטה שיככב בה גם מני פאר. השם של יצירתו החדשה - 'טיטניוס'. אז מי הוא אותו טיטניוס? זה הוא שמו של גבר צעיר שמתנסה בכל מיני הרפתקאות. סביבו, על הבמה, יבוצעו פזמונים, סרטונים וגם שידורי טלוויזיה במעגל סגור. שלמה מייעד את עלילת ההצגה שלו להתרחש על הבמה ובאולם בו זמנית.

החזרות על ההצגה יתחילו רק בסוף ספטמבר ושלמה מקווה כי בתחילת 1974 טיטניוס ירוץ על הבמות ולא יגמור כמו טיטניק.


מתוך הביקורת בלהיטון על אלבום הבכורה של דייויד ברוזה, מאפריל 1980:

"דויד ברוזה הצעיר נוהג ללוות עצמו בגיטרה ולשיר בעיקר את לחניו שלו. תקליט הבכורה שלו עבר בלי הדים מיוחדים. מקרה? לאו דווקא. נראה שגם עם עיבודיו המלוטשים של אילן מוכיח אין הוא מצליח לדלג מעל משוכה בדמות המנעד הלא רחב של קולו".


רוצים לבוא ולאכול את אליליכם? כן כן!

כך היה בשנת 1969 כשרוז'ה וויבאסק, האיש שאחראי על מסעדת 'סקוטש האוז' היפואית, החליט להעניק למנות שבמסעדתו שמות של אלילי תרבות ישראליים. ולא רק זה - הוא גם הזמין אותם לאכול בעצמם את מנותיהם. והם הגיעו ואף נהנו. רוצים לדעת את המנות שהיו שם?

ובכן, היה קרם 'הגר' שרימפס, על שם חברת 'הגר של אריק איינשטיין וחבריו. גם הגששים קיבלו מנת שרימפס על שמם. למי שחשקה נפשו בארטישוק, יש ארטישוק השלושרים. ויש גם סטייק הצ'רצ'ילים למי שחפץ בבשר חשמלי עסיסי. ויש גם קינוחים. תגידו חן חן ל'מוס שולה חן'. גברת שולה טעמה מהמוס - וסיימה אותו בהנאה ובנימוס (כמו שאתם רואים בתמונה).

וחברי הצ'רצ'ילים טרפו את הסטייק - כי לא הצליחו להתאפייק.

אז בואו לזלול גם אתם את אליליכם. שיהיה לכם בתיאבון. יאמי יאמי!

בשנת 1979 עבר חתול שחור בין שלמה ארצי ואריק סיני. ומתי פסע חתול זה לראשונה? כשאריק ישב בביתו, צפה בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית, 'שעה טובה' (בהנחיית מני פאר) ולפתע ראה שם את ארצי מבצע שיר ושמו 'שיר פרידה'. באותו רגע נפרד אריק משלוותו.

הוא נעמד מול הטלוויזיה וכעס מאד. בראשו ידע כי בקרוב מאד הולך הוא להוציא את תקליטו הראשון (בחברת סי.בי.אס) ושיר זה אמור להיכלל בתוכו. מחשבותיו גם הובילו אותו מיד ל-5,000 הלירות ששילם לארצי תמורת שיר זה. אריק טען, לעיתון להיטון, כי שלמה היה צריך לחכות עם השיר עד שהתקליט היה יוצא לאור.

אריק הוסיף: "שלמה עזר לי הרבה, ביעוץ ובכתיבה. לפני חודשים אחדים החלטנו, ללא ריב, להפסיק את העבודה המשותפת. נשארתי חייב לו 5,000 לירות עבור שיר בשם 'רבע חדר' שהוא כתב לי. לא היה לי אז כסף והוא הסכים לחכות. הוא קיבל את הכסף לפני חודש. הכל היה בסדר עד ששלמה שמע שהתחלתי לעבוד עם מתי כספי. זה הפריע לו והוא החליט לנקום בי בצורות שונות. ברור לי שביצוע 'שיר פרידה' בטלוויזיה נעשה כדי לפגוע בי. הרי יש לו כל כך הרבה שירים, למה היה צריך לשיר דווקא את זה? דבר כזה עוד לא נעשה בבידור הישראלי. שלמה גם פגע בי כאשר ביטל את הופעתי בתוכנית הטלוויזיה שלו. שבועיים לפני ההקלטה דאג לי שיודיעו לי שהופעתי מבוטלת 'מסיבות טכניות'. אני בטוח שמתי כספי היה ה'סיבה הטכנית' שלו".

מבחינה חוקית היה כמובן מותר לארצי לבצע את השיר אך אריק טען לפגיעה באתיקה. ומה בסוף? התקליט של אריק יצא בשנת 1980 והשיר הפותח אותו היה 'שיר פרידה'.


הנה ציטוטים מהביקורת שפרסם להיטון על תקליט הילדים (המוצלח והמרתק ביותר, לטעמי): "התקליט המדובר ביותר והנחטף ביותר באחרונה הוא תקליט של... התחזות. שכן, התקליט 'הכבש השישה עשר' מתחזה בפני הציבור כ'תקליט לילדים', אך למעשה הוא קנה לבבות אצל ילדים בני כל הגילים כאחד התקליטים המקסימים ביותר שהוצאו באחרונה. יהונתן גפן כאן במיטבו. יוני רכטר מצטרף אליו בעבודה נהדרת וחבריהם לצוות נסחפים וסוחפים אותנו. נראה שה'מסמר' של התקליט הם שיריו של יוני רכטר ('גן סגור', 'הילדה הכי יפה בגן')...".


מי שבא למופע 'שלום שיר' של שלמה ארצי, באפריל 1977, קיבל לידיו תכניה מפורטת על מה שיקרה באותו יום במופע ומה שמסביבו. כך נכתב באותה תוכניה:

"חלק ראשון - יציאה בחמש אחר הצהריים, נסיעה, הרכבת במה, כיוון כלים, כניסת קהל, התרגשות חושף באולם.

חלק שני - הופעה, פירוק מיקרופונים ותאורה, העמסת כלים על המכונית, נסיעה, מחשבות, חזרה הביתה, שינה.

להלן שירים שלא יבוצעו הערב - 'לוסי ברקיע היהלומים' - החיפושיות, 'דניאל' - אלטון ג'ון, 'החמישית' - בטהובן, 'הבלתי גמורה' - שוברט, 'המגפיים של ברוך' - כוורת".


בשנת 1982 שאל עיתון להיטון מספר אמנים על החוויה התרבותית החזקה ביותר לה זכו באותה שנה. להלן שתיים מהתגובות:

יהורם גאון: "השנה הייתי עסוק בהצגה 'ילדים חורגים לאלוהים', בעשיית הסרט 'רחוב ללא מוצא', בצילומי סדרת טלוויזיה חדשה בשם 'המשפחה' ובימים אלה סיימתי לערוך, לכתוב ולהנחות את המופע 'שדמתי' בפסטיבל ישראל - וכל אלה הם חוויה בפני עצמה". צביקה פיק: "הופעה לא מקומית - זו של גארי ניומן במונטריאול, שגרמה לי להרבה מחשבות על עולם הבידור".


בינואר 1978 הופיע שלום חנוך באולם צוותא והמופע שודר בטלוויזיה.

מה שרבים לא יודעים זה שבעת ההפסקה בצילומים הזמין שלום את חברו הקרוב, דורי בן זאב, והשניים פצחו בביצוע חי של השיר 'למון טרי', להנאת הקהל. ריצ'י הייבנס, האמן הידוע שאף פתח את פסטיבל וודסטוק המקורי, נכח באולם ואף התחבק בעת ההפסקה עם שלום. הוא לא הפסיק פה ואף פינק את הקהל בביצוע חי משלו לשיר שהפך אותו באותו פסטיבל ידוע מאוגוסט 1969 - FREEDOM. בקהל נכחו אריק איינשטיין, אסתר שמיר, מתי כספי ורבים אחרים וטובים.


בשנת 1971 יצא תקליט מופע פסטיבל הזמר שנערך באותה שנה. אך בתקליט עצמו לא נמצאים כל הביצועים המקוריים, כי חברות התקליטים לא הצליחו להגיע ביניהן להסכם. רוב שירי התקליט הם בביצועים המקוריים - חוץ משלושה. השיר 'חלומות של חושך ואור', ששרה בפסטיבל צילה דגן - הוקלט מחדש בקולה של טמירה ירדני. השיר 'רגע שקט' הוקלט מחדש על ידי גבי ברלין, במקום דני גולן. והשיר 'כשאהיה זקן' הוקלט מחדש עם בני אמדורסקי ורבקה מיכאלי, במקום שולה חן ששרה לצדו בפסטיבל המקורי.

אמדורסקי גם שר בפסטיבל במסגרת הדודאים (עם השיר 'לא נדע הלילה'). זו לא הייתה הסערה היחידה שהתחוללה סביב פסטיבל זה. גם שיטת ספירת הקולות הייתה שונה הפעם מפעמים קודמות והתוצאות הביאו בתחילה להתמרמרות, עד שהוסבר לכל כיצד מתבצעת השיטה החדשה. יגאל בשן היה האמן האורח בפסטיבל זה והוא עלה לבמה עם להקת פיקוד צפון ושר את 'מתוק מתוק'.

להלן דירוג ארבעת השירים במקומות הגבוהים בפסטיבל זה:

מקום ראשון - 'רק הירח' בביצועה של אילנית

מקום שני - 'מתוק האור בעיניים' בביצועו של ששי קשת

מקום שלישי - 'לא נדע הלילה' בביצוע הדודאים

מקום רביעי - 'נגן לי ירדן' בביצועה של רבקה זוהר (פרט טריוויה - השיר הוצע במקור לאילנה רובינא שדחתה אותו)

מנחה הפסטיבל, יצחק שמעוני, גרר גם הפעם ביקורת אחרי שהעיר על הבמה לשיר של הדודאים. שנה לפני כן העיר לביצועה של שלישיית הגשש החיוור לשירה 'מים לדוד המלך'. היו שקראו מעל דפי העיתונים להחליפו מהנחיה באירוע שכזה.


דורון לדר מירושלים כתב לאחר מכן מכתב שפורסם בלהיטון: "בחירת הקהל בפסטיבל הזמר האחרון לא הייתה מוצדקת. אני קובע כך עקב השתתפותי הפעילה באיסוף הקולות. הייתי אחד מהצופים שעברו בקהל עם הקופסאות בעלות שלושת החריצים, אליהם היו צריכים הבוחרים לשלשל את תלושי ההצבעה. רוב הקהל לא עשה כנדרש ולא שלשל את התלושים כל אחד לחריץ שונה. צופים רבים שלשלו אל תוך החריץ הראשון של שלושת התלושים. מעטים בלבד מילאו נכונה את דרישות השיפוט".


סוף ספטמבר 1973. רגעים אחרונים של אופוריה לפני המשבר הגדול של מלחמת יום כיפור. זו כבר מסורת ידועה בקרב להקת הנח"ל, לערוך ערב ובו משתתפים ותיקי הלהקה. להקת הנח"ל הראשונה נוסדה בשנות החמישים המוקדמות.

היו שם, עם השנים, יוסי בנאי, יונה עטרי, אריק איינשטיין, גברי בנאי, שולה חן, מוטי פליישר, ששי קשת, מירי אלוני ורוב חברי להקת כוורת - וזו כמובן רשימה קטנטנה. וכך נפגשו, בגני התערוכה שבתל אביב, הוותיקים למיניהם. אורחת הכבוד הייתה אשת הנשיא, נינה קציר. לאחר מספר מילים של אלוף פיקוד מרכז, רחבעם 'גנדי' זאבי' הגיעו ההופעות.

יוסי בנאי הגיש את הקטע עמו נבחן ללהקה - 'החדר הספרדי'.

מירי אלוני שרה את 'שיר לשלום'

הגששים העניקו לקהל שפע של צחוקים.

ששי קשת שר את 'הוא לא ידע את שמה'

ולהקת כוורת פינקה את הקהל במיטב שירים מתוכניתה 'סיפורי פוגי' וגם ביצוע בכורה לעיבוד חדש שעשתה לשיר ישן - 'הורה האחזות'.

היה שם ממש שמח. אף אחד לא שיער כי עוד מספר ימים הכל ישתנה...



הנה חלק מהביקורת בלהיטון (מרץ 1979) על האלבום הכפול 'חגיגה בנביעות': "אלבום כפול ובו מבחר הקלטות מחינגת הפופ הגדולה של השנה האזרחית הקודמת. הרבה קצב, הרבה חשמל, משתתפים רבים, המשתלבים באווירה ססגונית. צביקה פיק ושלום חנוך, חנן יובל ודייויד ברוזה, יגאל בשן וגרי אקשטיין, רותי נבון ואסתר שמיר, מיקי גבריאלוב וקורין אלאל, אריק רודיך ולאה לופטין, אפרים שמיר ודורי בן זאב. מרבית השירים מוכרים. החידושים מעטים. ניכר שהמשתתפים העדיפו ללכת על בטוח. עם כל הציוד הטכני המשוכלל, לא כל השירים נשמעים כאן במיטבם. אך האווירה, כן האווירה, דומה, שבעיקר בזכותה כדאי לכרות אוזן לאלבום הכפול. יש בהקלטה החיה, עם הקהל שברקע, קסם שאיננו בשום הקלטת אולפן. מומלץ לחובבי פופ".

אז מה עוד היה שם?

- המפיקים הפסידו כסף בגלל מיעוט קהל. הגרעון עמד על כחצי מיליון לירות.

- ריצ'י הייבנס (זה שפתח את פסטיבל וודסטוק המקורי) הופיע על הבמה, כמו גם להקת שמפניה שהגיעה מהולנד. לצדם, בערב הראשון, הופיעו רותי נבון, שרי (בליווי פלייבק), יהודה אלבוים (במחרוזת שירי רוק'נ'רול) ולהקת גן עדן. להקת שמפיין ושרי הספיקו גם להופיע באותו יום בבסיס צבאי קרוב לשם. חברי שאמפיין (שני זמרים ושתי זמרות) גם נהנו מרחצה מרעננת ושיזוף הגון.

- בערב השני הופיעו אריק רודיך ולהקת מצדה (כולל לאה לופטין), שלמה ארצי, יהודית רביץ עם יוני רכטר, נתן כהן (עם הזמרת הצעירה מילי מירן), מיקי גבריאלוב עם קורין אלאל - ואת הערב חתם יגאל בשן.

- בערב השלישי עלה דורי בן זאב להנחות (במקום ניר חכלילי שהנחה את שני הימים הקודמים) והופיעו גרי אקשטיין, אפריים ואסתר שמיר, אריאל זילבר עם להקת ברוש (ונגן מפוחית אורח), דייויד ברוזה ושלום חנוך.

- הסאונד המשובח הופקד על אנשי אולפן טריטון ובראשם טומי פרידמן.

- חולצות עם לוגו הפסטיבל, בשלל צבעים, הוצעו למכירה. הצבע היחיד שלא נמכר היה אדום, כי בצבע זה התהדרו הסדרנים שביקשו למנוע התפלחויות באמתלא של התחזות לסדרן.


בשנת 1975 נבחרה שלישיית 'שוקולד מנטה מסטיק' לנציגה הישראלית באירוויזיון. בעיתון עולם הקולנוע שאלו מספר אמנים לדעתם על הבחירה.

מתי כספי: "ברור ששמחתי על הבחירה. אם כי לא ציפיתי שיבחרו בהן. אני מאמין בהן וכמנהל המוסיקלי שלהן אדאג שהשיר יבוצע על הצד הטוב ביותר".

שלמה צח (אמרגן): "הן שלישייה טובה, אך אם מדובר בתחרות בינלאומית, צריכים לשלוח את הטוב ביותר וזו אילנית. היו צריכים לבוא ולשאול אותי קודם אם היא רוצה להשתתף. ולא משנה אם כבר נסעה או לא...".

אבי טולדנו: "דעתי על השלישיה טובה מאד. אני מאחל המון בהצלחה ולא לשים לב למתנגדים להן". דני ליטני: "העניין כולו אינו מעסיק אותי. אני לא אוהב את האירוויזיון, שכל שנה חוזר על עצמו עם אותה מתכונת משעממת של אנשים עם חליפות מפוצלחות, מלמלות ותזמורת ענק בעלת מאתיים סקסופונים ומאה חצוצרות הכופה על כל השירים להישמע דומים. המוסיקה שם היא תת-מוסיקה ולכן גם לא מעניין אותי את מי שולחים".


בשנת 1975 היו חיימון אלגרנטי (מלהקת האריות) ומירי אלגרנטי זוג יפה מאד (האמת? שעד היום...). באותה שנה החלו השניים גם לשיר יחדיו באופן מקצועי. מירי, שעסקה עד אז כדוגמנית מבוקשת, הפכה לזמרת וביחד הקליטו השניים שיר ראשון - 'האושר הוא את ואני'. הרעיון של השניים לאחד כוחות מוסיקליים הבשיל כשנסעו ב-1973 לגרמניה.


חיימון ליווה אז את מירי, שהוזמנה לדגמן. היה זה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. חיימון הקליט שם שיר ובו ליווי קולות נשיים, אך הייתה חסרה לו זמרת נוספת. הוא ניגש לאשתו וביקש ממנה לתרום מקולה. חיימון סיפר בזמנו, לעיתון עולם הקולנוע, כי צעד שכזה מזכיר את מה שעשה פול מקרטני עם אשתו, לינדה.


הידד ללהקת העכבישים. זה סוף 1971 וחברי הלהקה רשמו מספר הישגים באירופה. נקודה ראשונה נקבעה במועדון 'קפה רומא', שבאיטליה. שם עבדה הלהקה כחודשיים, עם נגינה משבע בערב ועד שלוש לפנות בוקר. כך כל יום - במשך חודשיים. נשמע קשה אך מחשל ומחשמל. לאחר מעבר למועדון נוסף ברומא חשבה הלהקה להמשיך לדנמרק אך נמלכה בדעתה.


הלהקה נשארה באיטליה והמשיכה למועדון הופעות נוסף - PIPER CLUB. שם עבדה במשך חודש ותמורת 100 דולר ללילה, לכל חבר להקה. בינתיים גם זכו החברים ליהנות ממיטב הופעות הלהקות הבכירות שבאו להופיע שם. וכעת הגיע זמנם של העכבישים לחזור ארצה. האם יצליחו במשימתם לשחזר את הצלחת העבר הישראלית שלהם בתחום הקצב? (ספוילר - לא...).


דו"ח מצב על אריק איינשטיין, מודל 1976, מתוך העולם הזה: "החליט שהוא מפסיק לחלטר כי העסק הזה נהיה קטן עליו. הוא לומד גיטרה באופן עצמאי בבית ומגיש תוכנית חדשה בגלי צה"ל".


סוף אוגוסט 1977. ידיעה בלהיטון - "צביקה פיק לקורס קצינים". בגוף הכתבה אמר הזמר שהוא מצפה להזמנה למבדקי קצונה. הבה נאחל לצביקה פיק הצלחה גדולה במסלולו כקצין. באותם ימים נהנה צביקה מדרגת הקצונה הגבוהה ביותר במצעד הפזמונים של גלי צה"ל, כי שירו 'אהבה בסוף הקיץ' נמצא שם במקום הראשון.


ומה שהגיטריסט שבתמונה לא יודע זה שאוטוטו הוא הולך להיות אליל מוסיקה בעצמו. פה הוא מנגן לצד צביקה פיק, אך יהודה פוליקר יראה לכולם, זמן קצר לאחר מכן, מה הוא ולהקת בנזין יודעים בהחלט לעשות מבחינה מוסיקלית. אששש!


להיטון, מאי 1974. שלישייה חדשה קמה: "שלמה גרוניך חוזר לפעילות. שלמה, מי שהיה לפני שנתיים תגלית בשדה הזמר הישראלי, קצת נשכח בחודשים האחרונים. לאחר סיום העבודה המשותפת עם מתי כספי, זנח מעט את עיסוקיו המוסיקליים. כעת הוא חוזר בהרכב הכולל את הנגנים לוי שם טוב ושמואל אדיב (שהוא, כמובן, שלמה יידוב - נ.ר). 'שם לשלישייה?', שואל שלמה. 'בלי שום שם. זה יהיה השם. נגן ונשיר חומר שלנו". השלישייה הזו הפכה במהרה להיקרא 'קצת אחרת'.


בשנת 1970 נשאל אריק איינשטיין על ידי עיתון הבידור, LOVE, על נערת החלומות שלו. על כך השיב:

"לדעתי, לא קיימת אישה מכוערת. יש אישה יותר יפה או אישה פחות יפה. כל אישה יכולה להצליח ולצוד את אביר חלומותיה. בדיוק כמו שגבר חייב תמיד לשאוף לקראת הגשמת החלום שלו. הכרתי כבר נערות רבות, שלרגע נדמה היה לי שהן עשויות להתאים לנערת החלומות שלי. אבל זה לא היה כך. אני רוצה שנערת החלומות שלי תהיה יפה. לא שמנה ולא רזה. ככה - בינונית.


מוכרח שיהיה לה רווח זעיר ביותר בין התאים האפורים, שמרכיבים את מוחה, ושתדע להפעיל את התאים האלה לפעמים. אני רוצה שנערה זו תוכל להתאים את עצמה אליי מבחינה אינטלקטואלית, השקפות חיים וצורת חיים. היא תהיה חייבת להבין אותי, להבין את כל השיגיונות הקטנים שלי ולהסתגל לעובדה שחייו של זמר-צמרת אינם קלים וורודים כל כך. אני לא רוצה שאם אאחר לשוב הביתה מהופעה או מהקלטה, אמצא אותה מסתובבת ברחובות, כשהיא מחפשת אותי, או מחכה לי מאחורי הדלת עם המקל של המטאטא...".


דני סנדרסון, מודל 1979, על העלאת תוכניתה הראשונה של להקת גזוז לבמות:

"זו התגשמות של חלום גדול. במשך שנתיים הייתי שקוע בהכנות לתוכנית. לא האמנתי שהיא תתממש. אני שמח להיווכח שהקהל אוהב את ההצגה ונהנה. 'תשע בכיכר' אינה חלק ג' של 'סיפורי פוגי'. השירים משעשעים, אולם לא תמצא בהם את ההומור באסוציאציות מטורפות. ההרכב של הלהקה שונה מזה של כוורת, וכן הסגנון. זמנים חדשים מחייבים זמירות חדשות. למזלי, מפיק התוכנית לא האיץ בי ואיפשר לי לגבש את החומר בזמן שלי. העבודה הייתה רבה".


דוד אלמשאלי, מתופף להקת "ההדים" הבאר שבעית, מספר בפברואר 1973 ללהיטון: "פעם הייתה תל אביב מרכז הקצב. כיום הקצב נדד דרומה לרמלה וצפונה לחיפה. גם בירושלים יש מרכז קצב, אבל הגרעין האמיתי והטהור- הוא כאן, ברמלה". כך חש המתופף באותה תקופה בה יצא לה תקליטון עם שני שירים מקסימים; "הזיות - מיקסם" ו"גלגול נשמות", שהושרו באנגלית.


קטע מתוך הביקורת של להיטון לתקליטו של אריק איינשטיין, 'סע לאט' מתחילת 1975: "השירים בתקליט זה מהווים באופיים המשך ישיר לתקליטו הקודם של אריק. אין כמעט כל שינוי בגוון, ברעיונות, בסגנון המוסיקלי. דריכה במקום משמעה נסיגה לגבי אריק, החדשן התמידי, זוהי נסיגה משמעותית".


האם ביקרתם כבר בחנות 'רוטינה' התל אביבית? זהו שמה של חנות אופנתית לבגדים שפתח מתופף להקת כוורת, מאיר פניגשטיין, עם חברתו, דבורי ריס, באמצע 1975. בחנות יש מגוון של בגדים וגם אביזרים שונים מעור (חגורות, כובעים ותיקים). בפתיחה החגיגית של החנות התייצבו כל חברי כוורת, כשגידי גוב הגיע לשם מחובק עם לאה לופטין (בתקופת הפסקה קלה ברומן עם חברתו, ענת).


אז מה קרה לאותה חנות? הנה מה שמאיר סיפר לי: "העסק לא הצליח והחלטנו לערוך מכירת חיסול. חיש קל הגיעו שני בחורים עם טנדר גדול, כשלא הייתי בסביבה ורק דבורי נשארה שם. הם שאלו אותה אם יש פה חיסול והיא ענתה שכן. אז הם חיסלו את כל הסחורה על הטנדר וברחו משם מהר מבלי לשלם".


קטע מתוך ביקורת של דן אבן, בלהיטון, על תקליטה של צילה דגן. אפריל 1971:

"אריך הנגן הראשון של הזמרת המתקדמת לקראת קריירה של כוכבת זמר ישראלית אמיתית. 12 פזמונים משובחים ואניני טעם מצויים בתקליט זה, השופע רגש ומלודיות. על עטיפת התקליט מסוכמת תקופת היצירה הקצרה של צילה דגן, במילים הבאות: 'צילה דגן הטביעה חותמה גם בתקופת הבוסר הקצרה בעולם הבידור, ויצרה משהו מיוחד מאד, מסוים מאד, מבטיח מאד המרשה להבדילה, ולו בקצת, מכל היתר...'


מתי כספי סיפר בשנת 1970 לידיעות אחרונות:

"בכיתה י"ב ניגשתי לבחינות ללהקת הנח"ל אבל נכשלתי. הייאוש היה גדול. התגייסתי לנח"ל אבל זנחתי את הרעיון להצטרף ללהקה צבאית. לקראת סיום הטירונות הגיעו לבסיס בוחנים שחיפשו מועמדים ללהקת הנח"ל. ניגשתי לבחינה, הצלחתי והתקבלתי. אבל גם הפעם לא צירפו אותי ללהקת הנח"ל, אלא הקימו צוות הווי של איש אחד - זה הייתי אני והאקורדיון. איני אוהב לסחוב אקורדיונים ולכן ניגשתי לבחינות של להקת פיקוד דרום. עברתי את הבחינות והתקבלתי ללהקה".


אי שם בימי רמלה העליזים של אמצע שנות השישים הייתה להקת האריות מהמובילות ולכן העסיקה עמה סוחב ציוד ושמו אידה'לה. או בשמו האמיתי - יהודה ויטמן.


כולם ידעו כי אידה'לה אוהב לשיר. עד שלפתע קם אמרגן אחד, יצחק סימון, והעלה את הרעיון להפוך את אידה'לה לכוכב. וכך הפך הסבל של האריות לכוכב בשם 'טוני הקטן', עם גובה מטר תשעים ומשקל 110 קילו. עכשיו השנה היא 1969 וטוני הקטן מופיע במועדונים עם להקת ליווי משלו - 'העיניים הקטנות'. כמו שאומרים: אין כמוני - יש לי טוני.


ביקורת בלהיטון (1979) על פסקול הסרט 'שלאגר': "אם תרצו, הרי תקליט הסרט 'שלאגר' הוא היפוכו של התקליט 'דיזנגוף 99'. מי שישמע את שירי 'שלאגר' מבלי לצפות בו, לא יבין מה רוצים ממנו. רמת המוסיקה והעיבודים של צביקה פיק היא בינונית. עם תנודות כלפי מעלה וכלפי מטה. אך די בה כדי להעמיד בצל את הסרט. באשר לתמלילים של אסי דיין: מי שינסה להקשיב לתמלילי הבמאי ברצינות, בוודאי ירצה לשלוח אותו למאסר, באשמת התעללות בשפה העברית. הגששים כבר ידעו ימים טובים יותר, הן ככוכבי הסרט והן כזמרים. פה ושם גונבת מהם את ההצגה כאן, כמו בסרט, הזמרת עפרה חזה. כשהיא שרה את 'שיר הפריכה', מתעלמים מהמילים ומתרגשים מהביצוע היפהפה שלה".


סיפורים גדולים מתחילים בדרך כלל בקטן. דני בסן, יליד ברזיל, תושב רמת השרון ולשעבר מחבורת הזמר של חיל האוויר (שם שירת עם דיוויד ברוזה ודפנה ארמוני), הגיע ב-1980 להקלטה בגלי צה"ל. במהלך שיטוטיו שם הוא פגש טכנאי הקלטה, שענה לשם יאיר ניצני ועורך מצעד הפזמונים שהגיב לשם יזהר אשדות. האחרון ידע לנגן היטב בגיטרה. הוא שמאלי ואף קיבל שני שיעורי נגינה מקורין אלאל.


השלושה קלטו במהרה כי יש להם שפה משותפת ושמה רוק'נ'רול. כך הקליטו שיר אחד ושמו 'תנו לי רוק'נ'רול' (עם נגני ההקלטות אוהד אינגר בבס, יוסי בוזין בתופים ו'אינדונזי' אחד בטקסט). בסן היה הזמר וניצני ואשדות תיפקדו כמפיקים בשם 'יוסי יוסי' , כי לא יכלו להשחיל את שירם ברדיו כטכנאי גל"צ. השם "יוסי יוסי" בא כדחקה על השם "שוקי שוקי", הצד הגברי בצמד שוקי ודורית (עם הלהיט "גן נעול").


לאחר מכן הוחלט לעשות להקה והשם הוחלף ב'תיסלם', שהייתה מילה חזקה מאד בסלנג של תחילת האייטיז. אבי פרץ, שהיה ממושכי החוטים בתעשייה המוסיקלית אז, שמע ונדלק. את השיר לקח לפסטיבל 'מידאם' היוקרתי וחזר עם בשורה, שיש התעניינות בחו"ל באלבום שלם באנגלית. עם רוח גבית חזקה נכנסו השלושה לאולפני טריטון - שם עבד טכנאי הקלטה בשם יהושע שדה. החבר'ה קראו לו יושי.


במהרה הצטרף יושי, איש המשבצות, ללהקה. את עמדת התופים אייש סמי אבזרדל, תושב קריית מלאכי שהשקיע רבות בנסיעה קבועה לתל אביב, כדי לעבוד עם החבר'ה, שקיבלו אותו אליהם אחרי אודישן. לפני כן תופף סמי בלהקה בשם 'אצבעות הזהב'. את עמדת הבס איש צחי 'צוף' פילוסוף, איש נעים הליכות, יפה למראה ולשעבר בסיסט בלהקת הרוק המתקדם 'אטמוספרה'. מעריצות, היכונו - כי החבר'ה האלו ינחיתו בחיש הבזק את רדיו חזק!


יולי של 1978 היה חם ולוהט, אבל אצל דני סנדרסון וגידי גוב היה זה קיץ של חיפושים תחת קרני השמש החמה. השניים ערכו אודישנים לזמרות רבות, חלקן ידועות וחלקן לא, אך לא נמצאה האחת. בעיתון להיטון מסרו כי 'אם זה לא יילך, הם עשויים לצרף אליהם זמר'. בסוף זה הלך, כשמזי כהן נכנסה לתמונה. והנה תמונה עם מזי כהן...


אוגוסט 1971 ונאוה פלד מניר גלים כועסת מאד על אריק איינשטיין. לכן כתבה מכתב למעריב לנוער, שמיהר לפרסמו בגליון מס' 45: "רצוני להעיר כמה מילים לאריק איינשטיין. אתה יוצא נגד מצעדי הפזמונים בטענות שאי אפשר לעשות תחרות ממוסיקה ואי אפשר להגיד ששיר זה טוב יותר מהשיר ההוא. שאלתי היא - מדוע?

לתחרות זו יש אופקים שונים ולא תמיד מראה המקום הראשון על השיר הטוב ביותר. אתה גם יוצא נגד הרמה הנמוכה במצעדים. מדוע אינך עושה משהו לשיפור המצב? האם שירך 'אני ואתה' או כל שיר אחר שלך, הם מעל לרמת המצעדים? ההיפך הוא הנכון. רק אל תאמר שזה בגלל שאתה לבדך אינך יכול להעלות את הרמה.

מדוע מפריע לך כשיש לשיר קצת תוכן? לדעתך טוב יותר שיר בלי תוכן - סתם שיר שנעלם לאחר חודש? לו ישבת וחשבת על מילים משמעותיות יותר, אני בטוחה שהיו מעריכים את שירתך הרבה יותר. חבל על המנגינה שאתה מקלקל. אתה טוען שמלהקת הנח"ל יצאו זמרים ישראלים טובים. זו הסוואה טובה לגאוותך. לדעתך אתה זמר טוב - וזו טעות מרה. מעריציך מתלהבים רק מהמנגינה שבשיריך. מהקצב - ולא מדבר אחר".


הרצאות על הרוק הישראלי, הרצאה על אריק איינשטיין, הרצאה על להקת כוורת, הרצאה על צביקה פיק ועוד,

להזמנות: 050-5616459


שנת 1974 ושלמה ארצי הינו בעל שלאגר גדול ושמו 'הבלדה על ברוך ג'מילי'.

מי היה ברוך ג'מילי?

מה עשה ברוך ג'מילי?

איפה הוא ברוך ג'מילי?

איפה הוא ברוך ג'מילי?


כך שר שלמה ארצי, עם להקת גברת תפוח, בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1974 כשלמעשה אותו ג'מילי, שאותר והוזמן כאורח כבוד, היה באולם ונהנה מהשיר. למי שלא יודע, ג'מיילי לחם במלחמת השחרור והיה מפקד כיתת לוחמים כשבמהלך המלחמה, בשנת 1948, הוא ביקש להנציח את שמו, בזפת חמה, על קיר של משאבת מים, ליד מושב שורש.


ארצי ללהיטון, מאחורי הקלעים של הפסטיבל ומיד לאחר זכייתו (בפרס בשווי 3,000 לירות): "באתי לפסטיבל במטרה לזכות. לא הייתה לי כל כוונה אחרת. אילו לא הייתי בא במטרה לזכות, לא הייתי משתתף כלל. למעשה, לא רציתי כלל לבצע את השיר. לאחר שהודיעו לי שהשיר נבחר, ביקשתי למסור אותו לזמר אחר. אפילו התנהל משא ומתן על כך עם אריק לביא. לא אהבתי את השיר. הייתי בטוח שהוא יתפוס מקום שישי או שמיני. לא יותר. רק לאחר שאריק לביא סירב והופעל עליי לחץ לבצעו, החלטתי לערוך בו שינוי, שיגביר את סיכוייו להתמודד על המקומות הראשונים. החלטתי לשנות כמה שורות באחד הבתים ולשלב בו את מחרוזת השירים. המטרה הייתה פשוטה; להכניס 'גימיק' כדי לזכות".


הזמר הסגיר את אכזבתו לעיתון עולם הקולנוע: "השגיאה הייתה שהביאו אותו. לא התייעצו איתי אם להביא אותו או לא. פתאום הוא מופיע ביום הפסטיבל בצהריים ואני די הופתעתי. לא ידעתי שהוא חי. לא ידעתי מי זה. ערכו בינינו הכרה, החלפנו מילים והתאכזבתי. אני ראיתי אגדה. לי המילים עשו חלום - ופתאום זה היה איש...".


לעיתון להיטון הוסיף אז: "הרעיון לכתיבת השיר נולד באחת הנסיעות שלי לירושלים. רציתי לתת לשיר אווירה של אגדה. אבל עצם המצאו של ג'מילי באולם קצת קילקל את העניין... ואולי זו לטובה".


...אבל מצד שני, גם שלמה ארצי לקח אגדה וניפץ אותה, כשהקליט זמן קצר לאחר מכן את השיר הזה באירופה עם מקצב אירופאי עדכני ובשפה הגרמנית, תחת השם PFIANZ EINEN BAUM (או בתרגום : נטיעת עץ)


עוזי פוקס, סולנה האגדי של להקת עוזי והסגנונות, אמר בשנת 1970 לעיתון המוסיקה LOVE: "אנחנו רוצים לתת רק פופ מקורי. עם מילים אנגליות. בעברית זה לא יוצא טוב. באנגלית זה הולך על בטוח יותר. בטחנו לכל המעריצים שלנו להיט חדש. קראנו לשיר 'חברים'. פעם שעברה לא יצאה ההקלטה כמו שרצינו והיום אנחנו מקליטים אותו מחדש. האלבום השלם שלנו יכלול שירים על טהרת הפופ".


השנה היא 1975 ויורם ירוחמי (הימני בתמונה), עד לא מזמן זמר בלהקת הנשמות הטהורות, החליט לעבור לעבודה אחרת שאין בה צורך במיקרופון, כפקיד בבנק.


את להקת 'גן עדן' הקימו, בשנת 1975, המתופף מישל עמר והגיטריסט דני ממן, שקבע את שם הלהקה אחרי רביצה מהנה בחוף הים שבנתניה. הוא חש כי הוא בגן עדן. ממן, שינק בצמא את צליליו של ג'ימי הנדריקס ושל מיטב להקות הרוק המתקדם, היה חוד החנית של הלהקה, עם שיערו הארוך והמתולתל והגיטרה החשמלית שלו.


גם מישל עמר למד את מלאכת התיפוף מהתקליטים ששמע עם ממן, בימי נעוריהם המשותפים. ללהקה הצטרף, בשנת 1978, מני בגר, שכתב את מרבית המילים לשירי תקליט הבכורה של הלהקה. בגר החליף בלהקה את אלברט צרפתי, אחרי שעלה לבמה בהופעה שלהם בנצרת והצטרף לשירה. את להיטה של הלהקה, 'התקרבי אליי', הוא כתב לאחר שיצא עם סטודנטית שרצתה לדבר איתו כל הזמן על אמנות אך זה לא נגע בו.


את עמדת הקלידים בלהקה תפס דורון פיקר, שהיה לפני כן מעריץ שלה. את לימודי המוסיקה הקלאסית שם בצד לטובת נגינת קלידים בסגנון רוק. חברי הלהקה לא ליקקו דבש ולא חשו בגן עדן, כשניסו לשווק את סחורתם בתקשורת הרגילה. בתוכנית הלהיטים הטלוויזיונית, 'עוד להיט', נאמר להם שהשיר הזה שצילמו לתוכנית לא ישודר. הדבר ציער אותם מאד.


את החזרות הם עשו בצריף קטן בקרית נורדאו, שכיכב בסרט על הלהקה שצולם אז בשחור-לבן. באפריל 1979 שקדה הלהקה על הקלטת תקליט הבכורה שלה באולפני 'קוליפון' שביפו. מונה ליזה מחייכת שוב ונראה כי העננים הבהירים באים ומקשטים את שמי התכלת של הלהקה.


בינואר 1969 הוצג בפינה לשיפוטכם של גלי צה"ל שיר מקורי שכתב הזמר רפי גינת ושמו 'צמד חמד' שגם יצא בהמשך אותה שנה על גבי תקליטון והפך ללהיט. הוא סיפר אז את דעתו על מספר נושאים:

"אופנת השיער הארוך תלויה לדעתי בסגנון בו שרים. לסגנון ה'ביט' זה מתאים. אבל זמרי פזמונים ישראליים אינם צריכים להיגרר אחר תסרוקות ארוכות. הזמר האהוב עליי הוא יהורם גאון. אינני מאמין בזמרים צרודים ובזמרים ששרים שירים שלהם למרות שאין להם קול. אני לא סובל את זה. הייתי פעם בלהקת 'הברושים' ואני עומד להקים שלישיה עם זמרת ושמה דליה אליעזרוב. יש לה קול לא נורמלי ועוד ישמעו עליה. לא חשבתי ש'צמד חמד' יהפוך ללהיט. אני דווקא סימנתי שיר אחד בעת ההקלטות לתקליטון שלי. אבל 'צמד חמד' זכה דווקא משום שהוא שיר קל ומתאים גם לילדים. הוא מושמע בלי הפסקה בתוכניות ילדים. אני משתדל להתקרב אל הנוער - הן בהופעה על הבמה והן בתוכן השירים. אני מאחל לעצמי שבעתיד אהיה קריין טלוויזיה, להצליח בלימודים ולעשות להיטים. ההופעה הראשונה שלי הייתה ביום העצמאות בקרית טבעון. הייתי בן 15 וחשתי בפיק ברכיים מול עשרת אלפים איש".


השנה היא 1976 ואמנים רבים כמו יגאל בשן, יהודה ברקן, חברי להקת כוורת, הגשש החיוור ועוד - עמדו בפתח לשכת ראש עיריית תל אביב, שלמה צ'יץ' להט, והפגינו בלהט נגד המיסוי הגבוה מאד, לטענתם, על הפקות מסחריות. מדובר בארבעים אחוזי מס על כל כרטיס שנמכר.


מזה שנים רבות נחשב השיר 'היכן החייל', בביצועה של אהובה עוזרי, לקלאסיקה תרבותית. אולם בשנת 1976 גרר השיר מאבק לא קל, כשכותרתו התאימה יותר ל'היכן הקרדיט שלי'. משני הצדדים בוויכוח עומדים אהובה עוזרי מול רמי דנוך, סולן להקת העוד.


הכל החל כשלהקת העוד עמדה להוציא את תקליטה השלישי ובו השיר עם הלחן של שיר החייל, אך עם מילים אחרות. אהובה שמעה ונזעקה. היא פנתה אל בית המשפט ודרשה שהשיר לא ייצא לאור חוץ בטענה שהשיר פרי עטה. הדבר עורר חשש כבד בקרב אנשי העוד, שתקליטם הגמור לא ייצא לחנויות, עקב הסכסוך המשפטי. לבסוף הובא העניין בפני בורר שפסק כי שני הצדדים יכולים להקליט את השיר ולהוציאו לשוק. הסיבה של אותו ברור לפסיקה זו היא כי לחן השיר הוא עממי הודי.


לדנוך ולעוזרי הייתה היסטוריה משותפת, כשהוא תופף בהופעותיה - לפני ובזמן מלחמת יום כיפור. לאחר מכן פנה כל אחד מהם לדרכו. עוזרי טענה שדנוך הכיר את לחניה ולכן השתמש באחד מהם לאחר מכן.

כך סיפרה ללהיטון על עניין הבוררות: 'בעת הבוררות אמר אחד העדים שלי שסגנון הלחנים שאני כותבת דומה לסגנון הודי. עורך הדין הבורר החליט, בעקבות עדות זו, שעל רמי דנוך לשלם לי 500 לירות עבור הלחן, ושנינו חופשיים מעתה לשיר את השיר. לפי פסק דין זה - משתמע זה לחן הוא באמת שלי'.


בשנת 1971 פרץ ריב גדול בין אבי טולדנו ומרדכי 'פופיק' ארנון. נושא המריבה - השיר 'היית לי לילה' (של טולדנו) מול 'היה לי לילה' (של ארנון).


טולדנו סיפר לתקשורת: 'המילים הן טהורות שלי וזכויות השיר רשומות אף הן על שמי. למי שיש טענות נגדי, יש חוק ויוכל לתבוע אותי לפי החוק'. מרדכי ארנון מצדו: 'יש חוק. יבוא יום והפרשה הזו תתפוצץ'.


השנה היא 1975 ואנשים רבים כססו ציפורניים לדעת שהזמר הצעיר (מאד), נועם קניאל, עומד לעבור ניתוח באוזניו, בגלל חריצים בעור התוף שלו מאז ילדותו. כשהכאבים החלו להפריע לו, היה ברור שאין מנוס מהאיזמל. האם זה יפגע בשמיעתו המוסיקלית? שאלו מעריציו בחשש רב...


ובכן, חששם נמוג ונועם המשיך לפעול כשהוא אף הגיע, שנה לאחר מכן, ליפן, שם זכה לכבוד מלכים עת השתכן במלון הילטון שבטוקיו. הוא גם שר בטלוויזיה המקומית ביפנית, עם מילים שכתב לפני כן, באופן פונטי, בעברית. איש הצילום המקומי החזיק את השלט הפוך ולמזלו של נועם, הוא זכר את המילים המקומיות, כשהתזמורת כבר החלה לנגן והשידור הועבר באופן חי. מיפן הוא טס להופעות ביוהנסבורג. שם חיכה לו שלט ענק בכניסה לאולם בו הופיע - "נועם בהופעה על הבמה, הסנסציה הישראלית המזמרת בן ה-12". אז מה אם נועם כבר היה אז בן 14? לוח העבודה היה עמוס - צריך למהר, לפני שיתחלף לו הקול!


'סיפור של חורף' - כך נקרא המופע החדש של מיקי גבריאלוב וקורין אלאל שעלה בימי החורף של שנת 1978. השידוך בין השניים נעשה על ידי אריק איינשטיין. קורין היא ילידת טוניס ועלתה לארץ בסביבות 1967. בגיטרה היא פורטת מאז כיתה ח', בבית ספר בו למדה בהרצליה. לאחר מכן טסה משפחתה לאיטליה, בעקבות עבודה של אביה. שם למדה מוסיקה באופן רציני בקונסרבטוריון שבמילנו.


בצבא שירתה בצוות הווי הנדסה קרבית (עם יהודית רביץ) ולאחר מכן החליפה את סמדר ויזדר בהצגה 'אדם וחבל', שם השתתף גם מיקי. ועכשיו הם מאחדים כוחות למופע, שבחלקו הראשון שירים שלו ובחלק השני שירים שלה. יש גם שירים של אחרים, שמבוצעים על ידי השניים. כמו למשל 'גן של שושנים'. בחיבור זה נוצר גם שיר מקורי משותף - 'הכל בסדר בינינו'. במופע 'סיפור של חורף' הם לא לבד על הבמה. עמם שני חברים מלהקת הרוק המתקדם 'אטמוספרה' - המתופף עמי ליפנר והבסיסט אלון נאדל, שתורמים מרעיונותיהם המוסיקליים לעיבודים.


בדצמבר 1969 התכנסו מיטב אמני ישראל לערב מיוחד שהכנסותיו נועדו לבניית בריכת שחיה במרכז השיקום של תל השומר. להקת השלושרים (בני אמדורסקי, שלום חנוך וחנן יובל) העניקה משיריה והקהל העניק כסף. הסכום שהצטבר עלה על המצופה (65,000 לירות לעומת 40,000 הלירות שנדרשו לבניית הבריכה). הערב אורגן ביוזמתו של יעקב העליון, כתב מעריב, נכה צה"ל ששוקם גם הוא בתל השומר. הידד לשלושרים!

לא רק ג'וני קאש הופיע מול אסירים בבתי כלא. גם בארצנו היה מנהג שכזה, להביא אמנים להופיע מול אסירים. בשנת 1971 היה אלו שובבי ציון שהגיעו לכלא תל מונד.


בשנת 1973 היו אלה צביקה פיק ועדנה לב שהופיעו מול אסירי כלא מעשיהו. ההופעות נערכו בהתנדבות. את ההופעות של השניים ליוותה להקת 'או שכן או שלא'. לשם שינוי, לא נצפו בחורות בקהל, בהופעה הזו של צביקה, אליל הזמר.


האם שלמה גרוניך ישיר דוד אבידן? כן כן. כך נטען באוקטובר 1971.


זמר המחתרת, שלמה גרוניך, הלחין את שירו של המשורר דוד אבידן - 'בוא נעלה על הגל'. שיר נוסף שגרוניך מתכנן להקליט, עם מילותיו של המשורר חובב הפרובוקציה, נקרא 'בוא תאכל לי ישר מהיד'. שיר זה הולחן על ידי חברו של גרוניך, יוסי מר-חיים. שני אלה עבדו לאחרונה יחדיו בהדרכת להקות צבאיות. בינתיים עובד גרוניך על תקליט הסולו הראשון שלו. היכונו לגלים מרעישים מכיוונו. (ספוילר: שני השירים של אבידן לא יצאו לפועל).


השנה היא 1971 ויורם ארבל, שזכה לשלאגר אדיר שנתיים לפני כן עם 'אני אצבע את השלכת בירוק', לא הצליח לשחזר את אותה מידת הצלחתו עם השירים 'שוקולי' ו'שירלי'.


לכן פנה להקלטה דווקא בשפה האנגלית - ועם שיר של אלביס פרסלי ושמו THAT'S WHEN YOUR HEARTACES BEGIN. ארבל אהב מאד את המלך וספריית התקליטים שבביתו הציבה כמה מהם בכבוד רב. בעזרת דוד קריבושי, שותפו לחברת הג'ינגלים 'אפרסמון', ניגש ליצירת גירסתו זו.


אבל היה חסר משהו בעיבוד המודרני ולכן פנה אל בני נגרי, שהוסיף עיבוד לכלי מיתר. ארבל אף הקליט מחדש את שירתו ואת התוצאה שלח אל תחנות הרדיו, בצורת סליל הקלטה (כך היה נהוג לעשות אז). בינתיים חיפש מפיק שיעזור לו לקחת את רעיון חידוש שיריו של אלביס ולהפכם להפקה מסודרת. במקביל, החל ארבל ברקיחת רעיון נוסף - 'פטר והג'אז', שמבוסס על היצירה הקלאסית 'פטר והזאב' אך עם טוויסט מוסיקלי לחמישיית ג'אז וקריין. בינתיים הוא המשיך לשדר באותם ימים בגלי צה"ל את התוכנית 'חיוג ושיר - הכה את התקליטייה'.


השנה היא 1969 וכל הארץ שמעה כיצד מושב ירדנה, שבבקעת בית שאן, הופצץ בידי מחבלים ירדנים. האמנים הישראלים רצו להרים את המוראל והתכוננו להגיע לשם כדי לתת מעצמם. המפיק מרקו תורג'מן לקח על עצמו את משימת הבאת האמנים, אך זה לא היה קל. בין האמנים שתוכננו להגיע אך נתקעו היה רן אלירן, שהופיע יום לפני כן בדרום סיני ונתקע שם.


תורג'מן שבר את ראשו עד שנזכר כי יהורם גאון יוכל להושיעו. יהורם קיבל את שיחת הטלפון מתורג'מן, שפקד עליו להגיע תיכף ומיד. הזמר הידוע הבין כי אין אפשרות להתווכח ויצא לדרך. באמצע הדרך הגיעה ללוותו בבטחה המשטרה הצבאית. זה לא חשוב למי יש יותר כבוד - ליהורם מגיע את כל הכבוד!


פברואר 1979. רמי פורטיס משוגע? או שמא כל העולם סביבו משוגע והוא השפוי האמיתי?


האם פורטיס היה פאנק באמת או פשוט רוק ישראלי שהולבש לקהל ישראלי שרצה להתחפש כמסיבת פורים לתרבות בריטית נוקבת ועמוקה יותר? (התשובה, כפי שהוא אמר בזמנו - 'אני לא פאנק ולא נעליים'). כך סיפר אז ללהיטון: "השיר 'רד מעל מסך הטלוויזיה שלי' נכתב כשישבתי עם סמי בירנבך במסיבה שהתקיימה בבית פרטי. מקלט הטלוויזיה היה פתוח. הסתכלנו ככה, בחצי עין, על המסך והקרינו שם תוכנית אידיוטית. זה היה משהו נורא. התחלתי לזמזם לעצמי ולקריין את מה שעל המסך: 'אולי תרד ממסך הטלוויזיה שלי'.


כך נולד השיר. מאוחר יותר נוכחתי לדעת כמה השיר הזה נכון. יום אחד, לאחר הופעה שהייתה לנו בהיכל התרבות בא אליי מישהו מהטלוויזיה וביקש לראיין אותי. לא התלהבתי במיוחד. אבל בגלל שנידנד לי - אמרתי לו שיבוא באחד הלילות לאולפני טריטון. שם עמדתי להקליט את השיר הזה. הם באו, צילמו ונעלמו. יותר לא ראיתי אותם. עד שערב שבת אחד אני פותח את הטלוויזיה ונהיה לי חושך בעיניים. עוד לפני הכתבה התחיל המגיש לרדת על מוסיקת הפאנק.


אחר כך צילמו במופע פאנק שנערך באולם 'אוהל' איזה ילד אחד שלא יודע מה זה פאנק. כך קרה שאותו ילד הפך למייצג הפאנק. לא שאלו אותי לדעתי ולא כלום. פשוט הונו אותי. הכתבה הסתיימה בשיר שלי. על רקע הצלילים אמר הקריין בחיוך ציני: 'אני ארד? שהוא יירד קודם...'.


ומה היה הסוף? אותו קריין, רם עברון, ירד בעצמו ממסך הטלוויזיה ולא ראיתי אותו יותר בשנה האחרונה". מסקנה - פורטיס לא הדליק אז הרבה את מסך הטלוויזיה, כי מר עברון המשיך לככב במדיה הטלוויזיונית.

בסוף 1977 היה צביקה פיק אמן לוהט מאד והופעותיו, בשם 'צביקה פיק וחבורתו', היו לרוב סולד אאוט. אמרגנו, יצחק גיזרי, ידע שיש לעשות מעשה ונעמד ליד סדרן הכניסה לאולם אחת ההופעות. לפתע נחו עיניו על זוג כרטיסים שהוצג לסדרן. כרטיסים אלה, שאחז בהם זוג שהגיע לבלות, נראו לעיניו של גיזרי חיוורים מדי.


במהרה נודע כי אלה הם העתקים פיראטיים. משטרה הוזעקה מיד למקום ואיתרה במהרה את הזייפן, שכבר ישב באולם וציפה לשמוע את 'אהבה בסוף הקיץ'. אותו אדם טען בתחילה כי 'לא אני הוא האיש, לא אני' וכי זייף רק זוג אחד לשעשוע, אך הוא 'היכה על חטא' והובן במהרה כי זייף עוד תריסר כרטיסים. המשטרה איתרה את האנשים שנכנסו לאולם עם כרטיסים לא מקוריים והשאר נהנו מהמופע ואולי הלכו גם אחר כך לצפות בהופעתו בסרט 'בדרנית בחצות' שהוקרן אז בבתי הקולנוע.


השנה היא 1982 ושמוליק קראוס הגיע לקפה כסית שבדיזנגוף. האירוע - מסיבה לכבוד צאת תקליטו החדש 'גלגל מסתובב'. הוא לא הגיע לשם לבדו. לצידו נעמד, בשעות צהרי יום שישי, משורר בשם יבי, שתרם מתמליליו לתקליט. במקום נערכה גם מכירת עותקים של התקליט.


דן בן אמוץ, שנכח במקום, קנה עותק. אבל כשהביט ברשימת הקרדיטים וראה את שמו של יבי - החליט לקרוע את העטיפה מול עיני החוגגים. יבי מצידו פלט קללות כנגד הקורע. אבל הכל נעשה בחוש הומור כחלק מהמסיבה. כוכבי שמש, ראה כי טוב והחליט לשלם עבור אותה עטיפה שנקרעה.


התקליטים המשיכו בינתיים להימכר. מאתיים שקלים לעותק. לשולחן המכירה הגיעו גם מעצב העטיפה, דוד טרטקובר, התמלילן יענקלה רוטבליט והצייר אורי ליפשיץ שציורו מתנוסס על אותה עטיפה. הם התעניינו בקצב המכירה. על השולחן יש גם כיבוד אופנתי, שכלל בלינצ'סים עסיסיים. ויין, שנשפך שם כמו מי ירקון לים ביום חורף סוער, סובב את הראשים כגלגל מסתובב - לקראת בואה של השבת.


'באופן קבוע וחד פעמי'. כך קראו יוני רכטר ויהודית רביץ למופע המשותף שלהם לקראת סוף 1978.


יוני ויהודית נפגשו לראשונה באולפן ההקלטות, כשהקליטו יחדיו את 'עטור מצחך' עם אריק איינשטיין. יוני, מלחין השיר, ישב מאחורי הפסנתר ויהודית נתנה בקולה יחד עם קורין אלאל. השניים חשו כי יש להם שפה מוסיקלית משותפת והחלו להיפגש כדי להרכיב רפרטואר משותף. לאחר מכן ניגשו למפיק דודו אלהרר, שהסכים להשקיע בתוכנית. נו טוב, דודו כבר השקיע לפני כן במיזם נוסף ומצליח עם השניים - 'הכבש השישה עשר'. להפקה החדשה הובאו הבסיסט ארנון פלטי, המתופף דובי קיזלשטיין, הגיטריסט רונן רבן והסקסופוניסט יוסי שלמון. לאחר חודש של חזרות אינטנסיביות החלו להתפרסם המודעות על קיום הופעה משותפת זו.


הופעת הבכורה נערכה בצוותא התל אביבי, בגלל שיוני ויהודית חשו כי הופעתם תצליח יותר באופן אינטימי. הופעת הבכורה הירושלמית, שנערכה בתיאטרון ירושלים, נרשמה כאכזבה מבחינת כמות הקהל שהגיע לשם. הבמה הגדולה והכמות הגדולה של הכסאות הריקים לא הייתה קלה לאמנים. אבל מאז הלך העסק וקיבל תנופה. הקהל החל להבין כי יש פה ערב מקסים לבילוי והחל למלא את האולמות.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.


להזמנות: 050-5616459














댓글


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page