Search
  • Noam Rapaport

הפינה הישראלית של רפפורט - הצד השני של הפסקול הישראלי

Updated: Mar 2




נובמבר 1980 ואריק איינשטיין מתכנן תוכנית טלוויזיה חדשה, עליה סיפר ללהיטון: "כנראה שבחודש הבא אכן אופיע בתוכנית טלוויזיה מיוחדת, שתצולם בצבעים ותוסרט כולה באולפן. בתוכנית זו אבצע חלק ניכר מהשירים של 'חמוש במשקפיים' וכמה שירים שביצעתי בעבר, אם כי עדיין לא בחרתי לשבץ חיקויים בין השירים. אני מעדיף תוכנית טלוויזיה המבוססת על שירים, שסגנונם יהיה אישי, חם, אינטימי וקרוב...



...האמת היא כי מאז שראיתי בטלוויזיה את ההקרנות המחודשות של 'לול', בא לי החשק לחזור ולהתמודד גם עם סוג זה של בידור. מי יודע? יתכן שלקראת הסרטת תוכנית הטלוויזיה, תנוח עליי הרוח וארגיש גם רצון לדבר בין השירים על נושאים, שנראה לי חשוב לדבר עליהם. אולי אפילו להצחיק"...


על מתן קרדיט גדול לאנשים שעובדים לצדו: "תקליט חדש אינו פרי עבודתו של הזמר בלבד. המלחין, המעבד וכן הנגנים - כולם שותפים שווים ליצירתו. את 'חמוש במשקפיים' לא עשיתי לבדי. במשך שבעה חודשים תמימים עבדתי עם גבריאלוב. לא מעניין אותי בכלל למי משנינו יש קרדיט גדול יותר אצל הקהל ובגלל שמו של מי יקנו את התקליט, אלא רק זה שהתקליט החדש נעשה על ידי שנינו ביחד".



======================


צביקה פיק על המשיכה שלו לנגינה בסינטיסייזר (פברואר 1978 ללהיטון):

"אני מהופנט ממוזיקת חלל. יש לי משיכה חזקה לחלל החיצון. הכוכבים, הפלאנטות, הקוסמוס - נורא מעניינים אותי. כשאני שומע מוזיקה מסינטיסייזר, אני נתקף הרגשה שמיימית. אני מקבל צמרמורת. לפעמים נדמה לי שנפלתי לכדור הארץ ממקום אחר".



======================


השנה היא 1979 ושני חברי תיכון באר שבעי לשעבר איחדו כוחות כדי ליצור משהו אחר השניים היו, בעת לימודיהם באותו תיכון, חברים בשלישייה מוזיקלית. הצלע השלישית היה יעקב רביץ (אח של יהודית) והחומרים שהם ביצעו הושפעו מהביטלס, כשרוב ההופעות שלהם היו מול חבריהם.


לשני אלו קראו אילן וירצברג ושמעון גלבץ, שאחרי שנים בנפרד נפגשו במקרה וחזרו לעבוד יחדיו. השיר הראשון שהקליטו (ב-1979) היה למילים של יונה וולך - 'כשבאתי לקחת אותה מהעננים'. גלבץ חיבר את הלחן ווירצברג עיבד.


זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הלחין גלבץ (שעבד אז במשרד לפטנטנים) שיר של יונה וולך. שיר של השניים - 'שן דובי שן' - בוצע על ידי אריאל זילבר בפסטיבל שירי הילדים. וירצברג גם הוא היה פעיל בפסטיבלי הילדים אז, כעיבד שירים כמו 'תני לי להחליט' (בביצוע ג'וזי כץ), 'טוליק' (בביצוע אושיק לוי), 'הלילות הקסומים' (בביצוע נורית גלרון) ועוד.


בשיריה של וולך מצאו וירצברג וגלבץ מקור אדיר להשראה וניגשו להלחין עוד מתוצרתה. כשמבשלים אוכל בפתילייה, הוא יוצא טעים בהרבה מחימום במיקרוגל. וכך גם עם הפרויקט הזה, שהתבשל לאט לאט, עד שיצא ב-1982 בתקליט ושמו 'בציר טוב'. וזה יצא טעים לאללה.



======================

המופע הזה נערך, הוקלט, שודר - ונעלם... כמו הספינה...



======================


גידי גוב באוקטובר 1976 ללהיטון על מחווה שקיבלה להקת כוורת לאחר הופעת פרידה שערכה בחיפה: "לבמה עלו שבע ילדות וכל אחת החזיקה בידה שושנה ונתנה לכל אחד מאיתנו. ממש התרגשנו. הן חשבו על כך ותיכננו זאת לבדן. זו הייתה המחווה היפה ביותר שהייתה לנו מצד קהל. לא ידענו מה לומר אחרי זה".



גם זה היה, בשנת 1973:


קשה שלא להיזכר בשמה של להקה המחתרתית אך המצליחה, 'פרפר הברזל', שקמה ב-1974 בחיפה מחיבור שתי להקות קצב שונות. בפברואר 1975 צץ שירה, 'בינך וביני', על גבי תקליטון. עבור חברי הלהקה היה שיר זה כפשרה בין הרצוי (מוזיקה מחתרתית אמיתית) למצוי (הקהל והתקשורת הישראליים).



חברי הלהקה, שידעה שינויים בהרכבה, היו אז מייק לוגסי , צחי סעד, דוד אלמשעלי וז'אק אביסידן וכך סיפרו ללהיטון: "בתחילה רצינו להקליט את השיר באנגלית אבל כיוון שידענו כי ניתקל בפנים חמוצות של אנשי הרדיו - הקלטנו אותו בעברית". בינתיים המשיכו חברי הלהקה להופיע בעיקר עם חומר שהורכב ממיטב רפרטואר להקות הרוק הכבד של אז - דיפ פרפל, גראנד פ'אנק ועוד.


על ניסיון כושל למשוך את תשומת לב הקהל סיפרו: "ניסינו לעשות משהו לפני פורים 1974. התאפרנו והתלבשנו בצורה יוצאת דופן. הקהל פשוט ישב ולא ידע מה לעשות. לא היו מוכנים לקבל את התופעה הזו".


======================


צלילי מוזיקה מבירות העולם.. למי שרוצה לבלות רק כשמסביבו רוקד נוער הזהב של תל אביב... המודעה משנת 1971.


======================


השנה היא 1976 ולהלן מחירי האמנים שתצטרכו לשלם כדי להביאם אליכם:

יפה ירקוני - 3,500 לירות (כולל מלווה אחד)

שוקולד מנטה מסטיק - 4,000 לירות

יגאל בשן - 3,500 לירות (כולל להקה)

אבי טולדנו - 3,500 לירות (הוא וגיטרה בלבד)

צביקה פיק - 3,500 לירות (כולל להקה)

נועם קניאל - 3,500 לירות (כולל להקה)

שמוליק קראוס וג'וזי כץ - 2,500 לירות (כולל מלווה אחד)

צמד הפרברים - 2,500 לירות (כולל שתי גיטרות כמובן)

צמד רעים - 2,500 לירות (כולל שתי גיטרות כמובן)

דני גרנות - 2,300 לירות (כולל שני מלווים)

אופירה גלוסקא - 2,000 לירות (כולל מלווה אחד)



======================


יש בקהל זמרת ליווי 'קאסאחית' שרוצה לנסות את מזלה? יש מקום לשתיים, לצד דפנה ארמוני שנבחרה. אז קדימה - בואו תכסחו בחתונה הלבנה של שלום חנוך.



======================


כשאריק איינשטיין ביצע הופעת הבכורה של תכניתו 'אנשים אוהבים לשיר', בשנת 1977 - הייתה זו מסיבה של ממש, בהיכל התרבות התל אביבי. כ-3,000 איש גדשו את האולם. ביניהם שלום חנוך, טליה שפירא, אושיק לוי, יהודית סולה, רבקה מיכאלי, דורי בן זאב וגם אנשי כוורת לשעבר - גידי גוב ומאיר פניגשטיין, שבאו לעודד את חבריהם ללהקת העבר, שליוו את אריק על הבמה. אלה הם אפרים שמיר ויוני רכטר.


יחד עם שני אלה היו על הבמה שלמה ידוב (גיטרה), מורטון קם (כלי נשיפה), מוטי דיכנה (בס) ואלון הלל (תופים). יחד עמם ניגנה על הבמה תזמורת כלי המיתר של נתניה. באו לבקר גם אמו של אריק ושתי בנותיו. בתחילה היו אמורים להיות 20 מופעים בלבד, אך עם ההצלחה נוספו עוד תאריכים. יצא מזה גם תקליט.




======================


בדצמבר 1975 הותר להקרנה בבתי הקולנוע סרטון הפרסומת של אורי זוהר, שהתבסס על מערכון חידון התנ״ך מתכנית הטלוויזיה ׳לול׳.


הסרטון הוא פרסומת לחברת הביטוח ׳גפן׳, אך הדבר יצר הגשת צו מניעה מטעם רשות השידור שטענה כי חידון התנ״ך נקנה על ידה ולכן היא בעלת הזכויות היחידה לשימוש בו. לאחר דין ודברים החליט בית המשפט להסיר את צו המניעה ובאי הקולנוע יכלו ליהנות שוב מזיו פניהם של אורי זוהר, אריק איינשטיין ודורי בן זאב - והפעם בצבע.


======================


הסיפור השלם של פסטיבל זה - בספר "רוק ישראלי 1973-1967".



======================


תקליטו השני של מתי כספי, עם עטיפת פעמון הכניסה שעוצבה להפליא על ידי דוד טרטקובר, נחשב עד היום לקלאסיקה ישראלית בלתי מעורערת. אך בדצמבר 1976 הפך התקליט לנושא הסכסוך, שגרם לאסיפת עותקים מחנויות התקליטים. התקליט, שנחשב לאחד היקרים ביותר שהופקו עד אז בארץ (כמאה אלף לירות הושקעו בו), הפך לסכסוך בין חברות סי.בי.אס, הד ארצי ואקו"ם.


הכל התחיל כשחברת הד ארצי דרשה לכלול באלבומה, עם שירי חגיגות הזמר, את השיר החדש שמתי ביצע בשם 'ברית עולם'. מתי, שתכנן לכלול את השיר בתקליטו, אסר על הקלטתו בפסטיבל. חוק של איסור אמן על הקלטת שיר שלו מול אקו"ם הייתה תקפה אז לכל חברת תקליטים שהיא. אמן כלשהו שרצה לבטל איסור זה, כדי להוציא שיר לשוק - היה חייב להודיע על כך לאקו"ם עד שבועיים לפני צאת השיר.


מתי שכח להודיע לאקו"ם והשיר, שיצא בתקליט שלו דרך חברת סי.בי.אס וחתם את צדו הראשון של הויניל, גרם למנכ"ל חברת הד ארצי, זאב לוין, לדרוש מיד את איסור הפצת התקליט. רק לאחר דחייה של חודש וחצי, בהן נערכו דיונים בין הצדדים והתקליט נאסף מהחנויות, חזר אריך הנגן לשכון במדפי המכירה.



======================


סוף ספטמבר 1968. עושים כבוד גדול ללהקת האריות, לפני צאתה לאנגליה. שם יקליטו חבריה את 'אהבתנו היא דבר צומח'. מה בדיוק קרה להם שם? הסיפור המדהים והשלם ב'ספר הרוק הישראלי 1967-1973'.


======================


לאחר פירוק להקת כוורת סיפר דני סנדרסון לעיתון מעריב לנוער אנקדוטה מעניינת:


"כשהתחלנו את העסק עם להקת כוורת, שמעו אותנו המון אנשים. היו שאמרו שזה טוב, מקסים, נהדר. והיו שאמרו שזה זבל. מישהו אמר שהמוזיקה טובה והמילים אינפנטיליות. אילו היינו מתחשבים בביקורת של כולם, היינו יכולים להפוך, בקלות רבה, את התוכנית שלנו לערב פנטומימה. לא לדבר, לא לשיר ורק לעשות פרצופים ולקוות שגם זה מצחיק. אבל משום מה המשכנו לדבוק בקו שלנו.


סממן נוסף שליווה אותנו לאורך כל הדרך הוא שעשינו כל מיני דברים משוגעים ואף אחד לא אמר לנו שלכלכנו או הגזמנו. הדבר היחיד שהיה קצת שנוי במחלוקת הוא השיר על לולו שקופצת הופה. אני אהבתי את השיר והוא גם הלך טוב מאד בהופעות וברדיו. מי שמתעמק בטקסט והתפלפל בו בתוספת כל מיני תבלינים, אולי מצא בו דברים שהרגיזו אותו".




======================



======================


במרץ 1970 החליטו כמה מנהלי חנויות תקליטים בתל אביב לפעול נגד חנות אחת ושמה 'פופ שופ'. אותה חנות נפתחה זמן קצר לפני כן ברחוב אלנבי פינת סמטת בית השואבה, שבתל אביב. בפתיחתה הגיעה להקת האריות וניגנה במדרכה, צמוד לכניסה לחנות, להנאת העוברים ושבים. התקהלות רבה נוצרה במקום אך השמחה לא נמשכה זמן רב.


בעלי החנויות לא אהבו ש'פופ שופ' מכרה את תקליטיה במחיר נמוך יותר ובכך שברה את השוק. שני מנהלי החנות הצליחו לעשות זאת כי רכשו סחורה רבה מאד מחברות התקליטים ובמחיר נמוך. אבל הקש ששבר את גב החנויות האחרות היה כש'פופ שופ' מכרה את תקליטו החדש של יהורם גאון במחיר נמוך בשלישי מהמקובל.


אז התאגדו שאר המנהלים ושקלו לפתוח בחרם נגד חברת התקליטים סי.בי.אס. הלחץ בסוף עשה את שלו והחנות נסגרה.




======================


השנה היא 1965 ובפארק רמת גן יש טוויסט בעלילה! רוקדים טוויסט עם אמן הטוויסט בכבודו ובעצמו.



======================

שנת 1970 ותזמורת עוזי והסגנונות (כמו גם תזמורת מוצי) מפנקת את באי מועדון הפלייבוי. גם תזמורת האריות הופיעה שם, לפי ארכיון המודעות שבאוסף שלי.



======================


זמן קצר לאחר ששודרה בטלויזיה התכנית ׳טנדו׳ בה אירח ופידח המנחה, ירון לונדון, את הזמר נסים סרוסי - פורסמה בלהיטון, ב-28 במרס 1975, תגובתה של הקוראת שולמית ששון ממושב עולש: ״תכנית הטלויזיה ׳טנדו׳ נועדה ללגלג על נסים ולהמאיס אותו על מעריציו. אבל התכנית הזאת השיגה דווקא את התוצאה ההפוכה. היא הגבירה את ההערצה וההזדהות עם סרוסי. מדוע הרצון הזה להכשיל אדם בעל יוזמה והעזה לעשות דברים חדשים?״




======================


פינת 'דבר המפרסם המכרסם'. שנת 1970.

אל תחמיצו את האליל עם ה'סכסאפיל'!

כי טוני ראקט יעיף אתכם כמו טיל!

אלביס וטום ג'ונס משקשקים מפחד

כשטוני וגם חופני ישירו פה ביחד.



======================


הידעתם כי תקליטה השני של להקת גזוז, 'גלגול שני', יצא לחנויות בימים הראשונים של שנת 1980, כשהלהקה עצמה כבר התפרקה? הייתה זו מין מתנת פרידה לקהל הרחב. עטיפת תקליט זה צולמה בעת ביצוע מערכון לספיישל הטלויזיוני שהלהקה צילמה. היה זה אחד משידורי הצבע הראשונים בטלוויזיה שלנו.




======================


רביעיית השלושרים? - ענק!




זה לא יוסף! זה לא יוסף! זה לא יוסף! זה שלמה! כן כן. זה הוא שלמה ארצי, שנטל לידיו ב-1980 את התפקיד הראשי בפרודיית הפופ, 'יוסף וכותונת הפסים המשגעת'. במהלך ההצגה הסתובב שלמה על הבמה בג'ינס רגיל ונעלי התעמלות (מתאים לו, לא?). את הגלימה עטה רק מהרגע בו פרעה הפך את דמותו של שלמה ליועצו. זו לא הפעם הראשונה בה ארצי מגלם דמותו של יוסף. שנים לפני כן נקראה דמותו כך במחזה 'שירי החומש'. לאחר מספר חודשים הוריד שלמה את הכותונת והתפנה להקלטת אלבום חדש - 'חצות'.


בפעם הבאה היה זה דני בסן (שבדיוק נפרד מתיסלם שהתפרקה) שעטה את הכתונת בהפקה נוספת של ההצגה הזו.



דצמבר 1970 ויש צרות בהפקת שירי הביטלס בעברית. החזרות למופע זה, עם להקת האריות, הופסקו אחרי שהבמאי ז'אק קתמור והמנהלת המוזיקלית והפסנתרנית, אלונה טוראל, פרשו מההפקה. תשאלו מדוע? עניין של תקציב. ערב זה, שבו היה אמור להיות משולב גם סרט באורך 40 דקות של קתמור, ירד לטמיון.


"נשף איומי סאדאת" - 22 במרץ 1972

העם הישראלי צחק וחגג

מהאיש המצרי הוא כלל לא דאג

הזמר זימר, הבדרן השחיז

ומיסטר וילי ביצע סטריפטיז

והאיש המצרי? המשיך לאיים

ובסוף? איים וגם קיים...


======================


שלמה ארצי, מודל 1978 ועם תקליט חדש יחסית, 'גבר הולך לאיבוד', סיפר לידיעות אחרונות על הרגע בו החליט לעבור מזמר מחלטר לזמר שעושה רק את מה שבא לו: "זה רבץ עליי המון זמן. אני זוכר את היום שבו עשיתי את המעבר הזה.


נסעתי נסיעה ארוכה בחזרה מסיני. אתה נוסע בדרך והראש שלך כל הזמן עובד. אתה מסתכל סביבך, חושב והמחשבות הורגות אותך. כשהגעתי העירה, ידעתי: זהו זה. אני מפסיק. אל תחשוב שזה לא קרה לי גם בעבר. בהתחלה, כשרק התחלתי, חשבתי שזה מוזר להיות זמר. זה יפה לשיר. זה אפילו די נחמד. תמיד אהבתי את זה.


בגימנסיה הייתי הארטיסט של המחזור. בצבא הייתי הסולן של הלהקה. הכל טוב ויפה, אבל זמר? אבא שלי לא היה מבסוט מן הרעיון. הוא היה רוצה שהבן שלו יהיה עורך דין או משהו שכזה. נרשמתי לפקולטה למשפטים, התחלתי ללמוד וכבר ראיתי את עצמי כעורך דין. אבל אחרי איזה חצי שנה נשבר לי ועזבתי. החלטתי שזה לא בשבילי. זה לא מה שאני אוהב. אחרי כמה שנים ראיתי שגם מה שאני עושה זה לא זה. שמתי את הכל בצד ונשכבתי על הגב. מה שיהיה יהיה.


די, לא עושה יותר שלאגרים ולא נוגע בפסטיבלים. רק פה ושם כמה דברים קטנים, כדי להישאר על המפה ולהתפרנס. ניתן לזמן ללכת ונראה מה יהיה. אחרי איזה זמן התחלתי לכתוב כמו משוגע. כבר לא עניין אותי אם זה טוב למצעד הפזמונים או לא. החלטתי להגיד בדיוק את מה שאני רוצה - ויהיה מה שיהיה. אין לי ספק שזה אומר פחות כסף. אז מה? בן אדם עובד רק בשביל הכסף?


אני יודע שזה יהיה קשה אבל אני יודע שאני שלם עם עצמי וזה העיקר. במשך הזמן הקהל ילמד לצפות ממני את מה שאני רוצה שייצפה. קח את מתי כספי. מצבו הכלכלי בהתחלה היה בכי רע. אני הופעתי כמו משוגע - והוא היה בצד. מה יצא מכל הריצה המטורפת הזאת? משהו בינוני וזול. אבל מתי כספי פילס לעצמו את הדרך. האיכות שלו עובדת על אנשים והיום הוא משהו".




======================


פברואר 1973 ולעוזי פוקס יש יום הולדת. אז איפה חוגגים? בבית שלו בבת ים. בתחום הכיבוד פוזרו על השולחן בורקסים, נקניקיות, סלטים וחומוס. בין החוגגים בביתו של עוזי נצפו צביקה פיק, ריקי גל, רותי נבון, יוני נמרי, אלדד שרים, עליזה ומוצי אביב, שוש עטרי, מאיר ישראל, דובי גל, דודו זר ואחרים. כולם שמחו ושרו עד ארבע לפנות בוקר. המון מזל טוב!




======================


יולי 1973 ועולם הקולנוע תוהה באייטם קטנטן מי ייצג אותנו באירוויזיון בברייטון. ואז הגיחה להקת כוורת...



======================


השנה היא 1973 וששי קשת מסגיר לעולם הקולנוע כמה פרטים:

שם פרטי : ששון

שם משפחה : קוסובסקי

זמר אהוב : פרנק סינטרה, אלביס םרסלי, נאט קינג קול.

זמרת אהובה : שירלי בייסי, דיאנה רוס

להקה חביבה : מודי בלוז

תחביב : ציור

מספר מזל : שבע

מאכל אהוב : אוכל סיני

משקה אהוב : בירה

תכנית טלוויזיה חביבה : סרט ערבי של יום שישי

צבע אהוב : סגול


ששי קשת על מבחן הקבלה שלו ללהקת הנח"ל (כפי שסיפר ללהיטון ב-1977) : "הגעתי ללהקה עם פרוטקציה. מי היה מקבל אותי אחרת ? אני זוכר היטב את יום הבחינה. הגעתי ממשק גליל-ים. ילד קטן ומפוחד שבא להיבחן ללהקת הנח"ל המפורסמת. הוחלט שאכנס אחרון - משום ששאר הנבחנים גרו הרחק מתל אביב ורצו לאפשר להם להגיע הביתה מוקדם. כך חיכיתי, מתוח ונרגש, ומדי פעם הצצתי לאולם כדי לראות מה סיכויי לעומת השאר. והשאר היו בסדר גמור! סוף סוף הגיע תורי. המרחק בין הנבחנים לבוחנים היה כחמישים מטרים. היו אלה חמישים מטר שהפחידו יותר משדה מוקשים. התקדמתי לכיוון הבוחנים כשאני מנסה להיראות מאושש. לפתע אני שומע את אחת הבוחנות אומרת,

'או אה, הבחור הזה שווה...'. תארו לעצמכם אותי, ילד שבא מקיבוץ, שומע דבר שכזה. איך שלא יהיה - התקבלתי על המקום !".




======================


בשנת 1975 הופיעו דני ליטני ויהונתן גפן בתוכנית משותפת ומצליחה ששמה 'מכתבים למערכת'. אחד הדברים החדשניים שבה היה דמותו של המתופף. עד אז הוא אחז בגיטרה וניגן עבור הצ'רצ'ילים, שמוליק קראוס, מייק בראנט ועוד. והנה לפתע הוא יושב מאחורי מערכת התופים ומעניק גרובים. גבירותיי ורבותיי, קבלו אותו במחיאות כפיים קצביות - חיים רומנו.


ליטני ללהיטון: "במשך חודש שלם חיפשתי אחר מתופף ובכל פעם פנה אליי חיים והציע את עצמו. לא התייחסתי לכך ברצינות. עבורי הוא היה ונשאר נגן גיטרה מעולה. רק יומיים לפני תחילת הצגות ההרצה, כאשר שוב חקרתי ודרשתי אחר מתופף, חיים עדיין הציע את עצמו, אז הסכמתי לנסות אותו. וההפתעה גדולה ! הבחור התגלה כמתופף יוצא מן הכלל".


גם לי סיפר רומנו על העניין: "פתאום בא לי החשק לתופף בהפקה הזו. החלטתי להשקיע וסחבתי להפקה את מערכת התופים החדשה שקנה עמי טרייבטש, חברי ללהקת הצ'רצ'ילים לשעבר. הוא יצא אז ממעגל ההופעות ונתן לי את התופים שלו, שהיו אז המודה החדישה - כי הם היו שקופים. הרצון לתופף גם הביא אותי לתופף ב-1976 בהקלטה הידועה של 'רוצי שמוליק' עם אריאל זילבר".



======================


פופיאדה 1971!


======================


השנה היא 1975 וצביקה פיק אמר לעיתון עולם הקולנוע על אי בחירתו כנציג ישראל באירוויזיון: "מציק לי שלא שולחים אותי לאירוויזיון. אני לא יודע לפי איזה קריטריונים עורכים את הבחירה, אבל אני חושב שמשנה לשנה היא הולכת מדחי אל דחי. אני מכיר את השוק. הדבר שמרגיז אותי הוא העובדה שאפילו לא לוקחים אותי בחשבון - ועוד איזה תירוצים הם נותנים : שאני יוצא דופן וחריג מבחינת הופעתי ואני לא נראה ישראלי.


היום הצעירים נראים אותו דבר, מבחינת שיער ארוך, צורת הופעה, סגנון מוזיקה. התדמית של הישראלי החלוצי כבר לא קיימת. אז במה אני חריג ? האם בגלל החריגות שלי גם לא משתפים אותי בתוכנית הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי' ? בחוץ לארץ אומרים שאני נראה ישראלי במאה אחוז".




======================


סקופ בלהיטון בשנת 1970. ומה התשובה? ברור שכן! מה, לא?




======================


בנובמבר 1968 ראיינה רבקה מיכאלי את להקת האריות בתוכניות הרדיו 'כוכב הבוקר'. בנימין צדקה מירושלים כתב מכתב לידיעות אחרונות, שפורסם ארבעה ימים אחרי שידור התוכנית ובו כתב: "מעולם לא נוכחתי בתשלובת כה מוצלחת של חוצפה ויהירות עצמית כפי שהופגנה על ידי חברי הלהקה, אופן דיבורם הנלוז שהתבטא בעברית גרועה ושעטנז של גיחוך ואנגלית גרועה עוד יותר.


חרה לי הדבר במיוחד כאשר ברוב גאוותם ניסו חברי הלהקה להעמיד עצמם בראש נזמר הישראלי הטהור, וגרוע מכך – לחלק ציונים ותארים לאחרים רבים וטובים. אין לי להתנחם בכך כי מסקנות הלהקה מתבססות על דעות של אנשים רציניים אשר גילם אינו עולה על 14 שנה, ואוצר מילותיהם בעברית כולל ודאי את השמות המחרידים של החבורות הקצביות הצעירות אשר שאלת ה'לאן' אינה מטרידתם כלל וכלל.


ובאשר ל'צליל המיוחד' אשר הצהיר עליו ראש להקת 'האריות' כי מאפיין הוא את הלהקה , אין זה כי אם צליל אנחת האכזבה הנגרמת לנו לנוכח הזמירות צורמות האוזן".




======================


עיתון להיטון מגלה לכם ב-1971 דבר שלא הייתם צריכים לדעת. שששש..... "עד היום לא הצלחנו להבין מדוע החליטו חברי שלישיית שובבי ציון (חנן יובל, קובי רכט וקובי אשרת) לעלות על במת פסטיבל הזמר, כשבידיהם הגיטרות החשמליות. הרי בין כה וכה הן לא היו מחוברות לשום מקום".





======================

כל הרעש עם המילה "חנטאריש" החלה בראיון של להקת הסודות לעיתון להיטון, בנובמבר 1969. הנה כותרותו:


בספר המילון העולמי לעברית מדוברת, מאת דן בן-אמוץ ונתיבה בן--יהודה, מוסבר כך על הערך חנטריש, שמקורו בערבית: "מהומה על לא מהומה, דברים בטלים, מעשים חסרי ערך, לא טוב, גרוע". אז קמו קוראי העיתון וקצפו וכתבו:


אוה בטשי מיפו הלכה למועדון קצב וגילתה את הסוד:


======================


להקת עוזי והסגנונות החדשים סיפרה בשנת 1971 לעיתון 'בידור' (שחולק עם גליונות לאישה) את דעתה הנקייה על סמים: הגיטריסט אלי סולם: "מעולם לא לקחתי ולעולם לא אקח. כי אפשר לחיות בלי זה. אך לדעתי צריך להרשות למי שרוצה לקחת סמים. זה עניין אישי של כל אחד". האורגניסט מאיר רוזן: "אני נגד סמים כי לדעתי כל גוף זר שאדם מכניס לקרבו - מזיק. אני בעד הטבעיות של הבנאדם".


הבסיסט רפי שוורץ: "אני רחוק מכל סוג שהוא אך צריך להרשות למי שזקוק לכך". עוזי פוקס: "כולנו בלהקה נגד סמים". המנהל דני יצחקי: "אין כזה דבר אצלנו. אם הייתי תופס מישהו עם סמים, הייתי מרחיק אותו מיד מהלהקה".



======================


שער האריות פתח את שעריו למסלול הדוגמנות. תגידו 'יה יה יה!'. כך זה היה בשנת 1969, כשבוטיק ביגוד ואופנה ירושלמי בשם 'מאד' פצח אירוע מיוחד דווקא בתל אביב. זה התחיל בחושך, עם אלומות אור פסיכדליות על גופם של שני רקדנים. לאחר חמש דקות, בהן הקהל תהה מה קורה, נדלק לפתע האור ולהקת האריות הדליקה בהתאם את הנוכחים בגירסה משלה לשירי המחזמר 'שיער'.


זה הזמן של הדוגמנית הראשונה לצאת למסלול. אחריה יצא דוגמן ושמו חוסני, שהגיע היישר ממזרח ירושלים. חוסני עלה למסלול במכנסי פדלאפון מעוררי עילפון. הוא שיגע את הקהל בעינטוז שרמנטי מול האחים אלגרנטי. בינתיים התכוננה מאחור הדוגמנית השלישית, קאתי שחומת העור, שהגיעה מדרום אמריקה. כמה שמח שם.


בואו גם אתם לרכוש את מיטב האופנה בבוטיק 'מאד' - פינת רחוב יפו 38, ירושלים. שם תגלו מבחר דגמים משיא האופנה.




======================


השנה היא 1970 ובעיתון 'שמונה בערב' נכתב: "לדימונה הגיעה קבוצת כושים הרואים עצמם כיהודים לכל דבר. למרות זאת הם רוצים שיתייחסו אליהם כאל שווים וחשוב להם להיקלט בסביבה.


חיפשו חיפשו עד שמצאו את הפתרון - הם הקימו להקת קצב המתקראת 'להקת הנשמה' ובמסגרתה הם מופיעים במקומות שונים וזוכים לשבחים רבים בקרב הקהל החוזה בם. הם מופיעים בריקודים קצביים וסוערים, שהרקדנים הם בסך הכל גילאי שבע עד חמש עשרה. הופעה מקורית אחרת שלהם היא תצוגת אופנה של דוגמניות כושיות. המוצרים המודגמים הם מתוצרת מקומית.


המדריך הרוחני שלהם הוא יחזקאל, המדבר בעברית רהוטה. הוא סיפר כי רובם ככולם הגיעו משיקגו והם עובדים במפעלים שבדימונה. הנשים עובדות במפעל טקסטיל. הגברים עסוקים בבניין והילדים לומדים בבית הספר המקומי. במופע שלהם שזורים, לצד המוזיקה, גם מערכונים הלקוחים מהווי חייהם בשיקגו ובליבריה".


עד כה הסיקור מאותו עיתון נדיר ביותר. המוזיקה של הלהקה הזו מקפיצה ביותר. קשה להישאר אדישים לה. רמת הנגינה גבוהה מאד והלהקה הנהדרת הזו שינתה את שמה בהמשך אותו עשור ל'שליחי הנשמה'. אני ממליץ ביותר להשיג את תקליטי הלהקה מאותה תקופה. יש בהם משהו שורשי, מקפיץ, פ'אנקי ואדיר.