top of page

השוטר שצד את הביטלס: סקס, סמים ושחיתות בסקוטלנד יארד

  • תמונת הסופר/ת: Noam Rapaport
    Noam Rapaport
  • 16 ביוני
  • זמן קריאה 5 דקות

כן, הוא היה האיש המפחיד של עולם הרוק, השוטר ששמו היה קוד לפשיטות סמים מתוקשרות. הבלש לשעבר נורמן פילצ'ר, האיש שעצר את ג'ון לנון, ג'ורג' האריסון ובריאן ג'ונס, פתח את הכל בספר זיכרונות חושפני. תשכחו מכל מה שחשבתם שידעתם: פילצ'ר טען למשטרה שרקובה עד היסוד, משפט שהיה הצגה פוליטית, וסיפור אישי שרחוק שנות אור מהקריקטורה שדבקה בו. הכינו את עצמכם לדו"ח המשטרתי האחרון והמטלטל ביותר שלו.


בספרו שקניתי, BENT COPPERS מוצג סיפורו של האיש שעצר את ג'ון לנון, ג'ורג' האריסון ובריאן ג'ונס", פילצ'ר ביקש לנקות את השולחן אחת ולתמיד. "תקוותי היא שעל ידי יישור הררי השמועות וההדלפות, ייווצר תיעוד חזק יותר מרכילות וסיפורי עיתונים", הוא כתב בספרו, "כי התיעוד הזה הוא האמת, והאמת היא הדבר החזק מכולם".


מהצבא ל"יחידת הלחישות"


המסע של פילצ'ר החל הרחק מהעשן הפסיכדלי של לונדון של שנות ה-60. אחרי שירות צבאי בצפון אפריקה, בעקבות אביו, הוא הצטרף למשטרת המטרופולין בשנת 1955, כשהיה רק בן עשרים. את ימיו הראשונים כשוטר מן המניין בילה בשוק קובנט גארדן ההומה, שם קיבל טעימה ראשונה מהשחיתות שתגדיר את הקריירה שלו. סבל מקומי תחב לידו שקית נייר עם סכום צנוע. כשדיווח על כך לממונים עליו, התגובה הייתה מאירת עיניים. "נכנסתי ומצאתי שני סמלים ושוטר ותיק יושבים וסופרים כסף על השולחן", הוא נזכר. "הסברתי מה קרה והם פשוט אמרו לי להשאיר את הכסף שם בשבילם". הם שמרו את הכסף.


בסוף שנות ה-60, פילצ'ר כבר היה סמל בילוש ביחידת הסמים של הסקוטלנד יארד, בדיוק כשעידן הסווינגינג סיקסטיז הגיע לשיאו. הוא מתאר בספר התנגשות תרבויות אדירה. "הממסד, משרד הפנים והממשלה היו מבועתים מהעידן החדש ורצו להיאחז בדרכים הישנות", הוא מסביר.


הבעיה המרכזית של היחידה הייתה הדלפות בלתי פוסקות מתוך המשרד. "היינו מגיעים לפשיטה ומופתעים לגלות שהתקשורת כבר מחכה לנו", ציין פילצ'ר. המצב הוביל להקמת יחידה סודית, כמעט חשאית, של שישה אנשים בתוך היחידה. "מעולם לא דיברנו על שום דבר במשרד", הוא מספר. "היינו יורדים לבית הקפה בפינת הסקוטלנד יארד הישן, יושבים מאחור ומדברים בשקט". הנוהג הזה הדביק להם את כינויים המפורסם: "יחידת הלוחשים".


מעצרים ששינו את פני המוזיקה


הלחץ מלמעלה היה עצום. משרד הפנים דרש מ"יחידת הלוחשים" לעצור כמה שיותר דמויות מוכרות כדי "לעצור את סחר הסמים". פילצ'ר, למרבה האירוניה, חשב שהאסטרטגיה הזו נידונה לכישלון מההתחלה, וטען שהיא רק תגביר את השימוש והסחר. למרות חששותיו, היחידה סיפקה את הסחורה עם כמה מהמעצרים המפורסמים בהיסטוריה של הפופ:


ג'ון לנון ויוקו אונו (אוקטובר 1968): חמוש בצו חיפוש שהתבסס על מידע מודיעיני, פילצ'ר וצוותו פשטו על דירתו של לנון בכיכר מונטגיו 34. הם מצאו את הזוג "עירומים כביום היוולדם". כלבי משטרה איתרו כמות קטנה של קנאביס, והשניים נעצרו. המעצר הזה, שלימים גרם ללנון קשיים עצומים בקבלת גרין קארד בארצות הברית, מתואר על ידי פילצ'ר כאירוע ידידותי. "לא הייתה שום טינה, ורעיונותיו על שלום ואהבה באו לידי ביטוי בהתנהגותו". באופן מפתיע, הוא חשף שעם הזמן התפתחה בינו ובין לנון מערכת יחסים חברית, ולנון אף נהג לשלוח לו גלויות ממסעותיו בעולם.


ג'ורג' האריסון ופאטי בויד (מרץ 1969): צירוף מקרים קוסמי, או תזמון מרושע במיוחד? הפשיטה על ביתו של הראיסון התרחשה בדיוק ביום חתונתו של פול מקרטני. פילצ'ר התעקש שהם כלל לא היו מודעים לכך. הצוות המתין בסבלנות לשובם של האריסון ועורך דינו לפני שערכו חיפוש ומצאו קנאביס. האריסון טען מצדו שהשוטרים השתילו חתיכת סם גדולה בארון הנעליים שלו.


בריאן ג'ונס: כאן הסיפור הופך לקודר במיוחד. צוותו של פילצ'ר אכן עצר את מייסד הרולינג סטונס בעבר, אך בנוגע למותו המסתורי בבריכה, פילצ'ר הטיל פצצה. "דעתי האישית היא שג'ונס מצא את מותו באופן אלים ולמעשה נרצח", הוא טען, ורומז לטיוח מסיבי. הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי המפקד וולי וירג'ו, קצין בכיר שהוא מתאר כ"מושחת לחלוטין", שהיה מעורב באופן מחשיד בניהול האירוע לאחר המוות. התאוריה על רצח, שיוחסה במשך שנים לשיפוצניק בשם פרנק ת'ורוגוד שלפי השמועות התוודה על כך על ערש דווי, מקבלת משנה תוקף כשהיא מגיעה מאיש חוק בכיר.


פילצ'ר גם מנצל את הבמה כדי לנפץ שמועות. הוא מכחיש בתוקף שעצר אי פעם את דונובן או את אריק קלפטון, וטוען בציניות שמוזיקאים רבים פשוט "ניכסו" לעצמם מעצר על ידי יחידתו המפורסמת כדי לשדרג את מעמדם.


"רקוב עד היסוד": שחיתות והפללה


התזה המרכזית של פילצ'ר היא שמשטרת המטרופולין היתה נגועה בשחיתות שהגיעה עד לצמרת, מוגנת על ידי רשת של קשרים בארגון הבונים החופשיים. הוא טוען שניסיונותיו לפגוע בסוחרי סמים גדולים באמת סוכלו שוב ושוב על ידי קצינים בכירים מושחתים והדלפות בלתי פוסקות.


השחיתות הזו, לדבריו, אילצה את היחידה לנקוט בצעד שימיט עליהם אסון. כדי להגן על חקירותיהם מפני "חפרפרת" במשרד, הבוסים שלהם, ויק קלהר והמפקד וולי וירג'ו, אישרו להם לכאורה לזייף את יומני המבצעים הרשמיים שלהם כדי להסתיר את תנועותיהם האמיתיות. "מעולם לא הכחשנו שהרישומים ביומנים שלנו היו מפוברקים, ושאת העדות שלנו בבית המשפט מסרנו מתוך פנקסי הכיס האמיתיים שלנו", מסביר פילצ'ר.


ההחלטה הזו חרצה את גורלם. במהלך משפט מוצלח שהם ניהלו נגד רשת הברחת קנאביס גדולה, משפחת סלאח, ההגנה זיהתה את הפערים בין פנקסי הכיס המדויקים של הצוות לבין היומנים המשרדיים המזויפים. זה היה התירוץ המושלם, לטענת פילצ'ר, עבור הנציב החדש, רוברט מארק, "לחסל" אותם. הוא מתאר את מארק כפוליטיקאי שאפתן וחסר רחמים במדים, שמטרתו האמיתית הייתה להרשיע את הבוס שלהם, ויק קלהר. קצין בכיר אמר לפילצ'ר שתגובתו של מארק לחששות לגבי גורל הצוות הייתה: "צריך לטפל בקלהר, וכל השאר הם נזק אגבי".


משפט, כלא וסוף דבר


המשפט שנערך בבית המשפט הפלילי המרכזי באולד ביילי בשנת 1973 היה, במילותיו של פילצ'ר, "קרקס". הוא וצוותו – נייג'ל לילי, ניק פריצ'רד, מוראג מקגיבון ואדם אקוורת' – יחד עם הבוס ויק קלהר, הואשמו בעדות שקר ובקשירת קשר לשיבוש מהלכי משפט.


במהלך המשפט, המפקד לשעבר שלהם, וולי וירג'ו, הכחיש כל ידיעה על כך שאישר רישום כוזב ביומנים. פסקי הדין היו דרמטיים. מקגיבון ואקוורת' זוכו. ואז הגיעה ההפתעה הגדולה: גם ויק קלהר, האיש שהתביעה כביכול כיוונה אליו, זוכה.


פילצ'ר, לילי ופריצ'רד נמצאו אשמים. מנהל חבר המושבעים הוסיף בקשה נדירה וביקש מהשופט "הקלה מרבית" מכיוון שלדעתם העבירות היו "בעלות אופי קל ולא בוצעו מתוך כוונת זדון".


אבל השופט מלפורד-סטיבנסון חשב אחרת. הוא גזר על לילי ופריצ'רד 18 חודשי מאסר. את גזר הדין הקשה ביותר שמר לפילצ'ר: ארבע שנות מאסר. "הרעלת את בארות הצדק הפלילי, ועשית זאת במכוון", הטיח בו.


מאז, פילצ'ר ראה את מאסרו כתוצאה בלתי נמנעת של מערכת מושחתת שהגנה על בכיריה. "הוקרבנו על מזבח התועלת הפוליטית", הוא כתב. בסוף ספרו, הוא מאמץ באופן מתריס את אותה דמות ממנה ניסה לברוח כל חייו, ומסיים בהצהרה חזקה: "זכיתי לחיות את החיים שחייתי. אני סמל בילוש נורמן פילצ'ר, האיש שעצר את ג'ון לנון. היינו 'יחידת הלוחשים' וזהו דו"ח המשטרה האחרון שלי".


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.


הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459



©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page