זה היה אתמול - התלאות של להקת פורינר (נוכרי) באייטיז

להקה זו, שהוקמה על ידי מיק ג'ונס ופרצה בסערה גדולה בשנת 1977, ידעה הצלחה אדירה עם להיטים כמו COLD AS ICE, DOUBLE VISION, BLUE MORNING BLUE DAY ועוד. שני תקליטיה הראשונים נמכרו בכמויות אדירות ותקליטי הפלטינה נערמו כשנראה כי העתיד יהיה אף טוב יותר. אבל כאשר האלבום השלישי HEAD GAMES, שיצא בשנת 1979, נמכר פחות טוב מקודמיו, הייתה תחושה שמשהו השתבש. במאמר זה אקח אתכם אל ההצלחות הגדולות והבעיות הפנימיות בתוך להקה מצליחה זו.

ג'ונס: "הבנו שאנחנו צריכים להיות חיוביים לגבי זהותנו באלבום הרביעי. האלבום HEAD GAMES היה מוגזם והסמים נכנסו לתמונה שם קצת יותר מדי. אז היה לנו קצת הנגאובר מסיבי אחרי האלבום ההוא וכשאני מסתכל אחורה על זה, אני חושב שזה לא היה אלבום ממוקד לגמרי. ניסינו להקשיח את הדימוי של הלהקה עם שירים כמו DIRTY WHITE BOY, אבל שם נוצרה השאלה לאן אנחנו הולכים באמת".

לבסיסט האנגלי, ריק ווילס, שהצטרף לפני הקלטת אותו אלבום שלישי, היו כמה חששות. "במובנים מסוימים, אחרי שני אלבומי הלהקה הראשונים, האלבום השלישי היה סטייה בסגנון ובצורה. זה היה קצת יותר רוקי וזה לא עבר כל כך טוב עם כולם וכמובן שהייתה לנו עטיפת אלבום מאוד שנויה במחלוקת".

אותה עטיפה הציגה נערה שנתפסה מנגבת מספר הטלפון מקיר שירותים של גברים. היו שזה נתפס בראשם כמשהו פרובוקטיבי יותר והרבה חנויות תקליטים אמריקאיות סירבו למכור אותו.

הדרישות של נגן הקלידים, אל גרינווד, ושל הגיטריסט-נגן כלי הנשיפה, איאן מקדונלד, להיכלל בתהליך כתיבת השירים גרם לג'ונס לחשוש שזה יחליש את הלהקה ואת חזונו.

לו גראם: "במהלך קיץ 1980, התחלנו לכתוב ולהקליט כמה שירים לאלבום הרביעי שלנו, אבל אף אחד מהם לא היה מספק. לאחר זמן מה הגענו למסקנה שהדברים לא נשמעו שונים מהאלבום האחרון שלנו, וזה אילץ אותנו להעיף מבט חזק וכנה על הלהקה. ההערכה שלנו - זו הייתה להקה הגונה עם מוסיקאים טובים ובחורים טובים, אבל משהו פשוט לא היה בסדר. עייפות ושאננות התיישבו עלינו, והיינו בנקודה בחיי הלהקה שבה לא יכולנו להרשות זאת לעצמנו. ידענו שאם נקליט אלבום דומה ל-HEAD GAMES, סיימנו את הקריירה. אז שאלנו אחד את השני, 'אם זה היה תלוי בך, מה היית עושה?' ובאי רצון הגענו לאותה מסקנה. היינו צריכים לארגן מחדש את הלהקה, לחתוך בה משישה לארבעה".

ווילס: "לא ציפיתי לזה. מיק אמר לי שהוא רוצה יותר חופש להכניס מוסיקאים אחרים ולהתנסות, במיוחד במקלדות, כי זה היה העידן שבו אנשים התחילו לעשות דברים מדהימים מבחינה אלקטרונית. מיק, שמעולם לא היה אחד שיעמוד במקום, רצה לנסות את הדברים האלו מכיוון שהוא חשב שזו הדרך לצעוד קדימה. האלבום השלישי נמכר היטב אבל בסטנדרטים של פורינר זה נחשב ככישלון. בדיוק אחרי שנכנסתי ללהקה חשבתי, 'לעזאזל, זה לא מבשר טובות לעתיד שלי!'...".

ג'ונס: "זו הייתה תקופה קשה, מבחינה רגשית. איאן היה חבר קרוב, אבל לו גראם ואני הרגשנו שיש לנו את זה מבחינת כתיבת שירים ורצינו באמת להתחיל למקסם את זה. דיברנו ארוכות על זה והיה לנו חזון די ברור לאן אנחנו רוצים להגיע. הרגשנו שאנחנו רוצים להתמקד וגם אם זה על חשבון חברים אחרים בלהקה".

(מימין: מיק ג'ונס, לו גראם, ריק ווילס, דניס אליוט)

לו גראם: "בדיעבד, אני חושב שהעובדה שהיו לנו שישה בחורים בלהקה הוסיפה הרבה לסערה הפנימית. הכימיה שיצרה את הלהקה ממש בהתחלה לא בהכרח התכוונה תמיד להיות נכונה. אני חושב שתקלה די גדולה בתקשורת בינינו הופיעה, ואני לא חושב שמישהו באמת ידע מה לעשות. הגענו לנקודה בה היה הרבה חוסר שביעות רצון.

לעולם לא אשכח את היום ההוא, בספטמבר ב-1980, שבו בישרנו לחבר'ה. רצינו לעשות את זה בעדינות כמה שאפשר, אבל אין דרך קלה לפטר מישהו. זה לא היה כמו איזו תוכנית ריאליטי מטופשת עם דונלד טראמפ. זה היה החיים האמיתיים. ואלו היו אנשים אמיתיים - חברים שעזרו לנו להגשים חלום. כולם הופיעו באולפן שלנו בניו יורק באותו היום המסוים עם הרעיון שזה הולך להיות כמו כל יום אחר - שאנחנו נקליט דברים לאלבום הרביעי שלנו. הייתה לי הרגשה רעה בבטן כשמיק ואני התחלנו לדבר. בקול רועד אמרתי לחבר'ה שאנחנו מכבדים אותם כמוסיקאים וכחברים ומעריכים את כל תרומותיהם עד כה. ואז מיק סיפר לאיאן מקדונלד ואל גרינווד שהחלטנו לשחרר אותם. ברור שהם היו המומים והתקוממו. לאחר שספגו את ההלם הראשוני, הם לקחו הדברים שלהם וקיללו אותנו כשהם יצאו בסערה מהחדר. זה היה אחד הימים הכי לא נעימים שחוויתי בעסק הזה.

איאן ואל כעסו ונפגעו באופן מובן, והם שיפדו אותנו כהלכה בכתבה בלוס אנג'לס טיימס. הוצגנו בתור להקה בבעיה, שנקרעה מבפנים. בראיונות נפרדים, איאן ואל תיארו את הפיטורים שלהם כמיותרים ולא הוגנים. הם אמרו ששניהם סבלו מתסכול יצירתי ואמרו שפורינר הפכה ללהקה של שני אנשים עם מיק ואני בתור כותבי שירים ראשיים. זה לא היה נעים לחוות שהכביסה המלוכלכת שלנו הובאה בסיפור הזה, וזה רק הגביר את הלחץ שהרגשנו להשיג את המוג'ו המוסיקלי שלנו בתור ארבעה. חברת התקליטים שלנו הודיעה שאם בחרנו לשנות כך את הלהקה, חסר לנו שלא נביא עם זה הצלחה. הלחץ היה אדיר".

בתחילת יולי 1981, יצא תקליטה הרביעי של פורינר, שנקרא 4.

עיתון להיטון מדווח, אך טועה במספר אלבומי הלהקה. נו, טוב...

אחד השירים הבולטים שנוצרו אז היה WAITING FOR A GIRL LIKE YOU.

כן, חברים, אני מאד אוהב בלדות שכתובות ומבוצעות להפליא. גם אם הן נשמעות טחונות או נדושות להפליא. כשהן פוגעות בי, אין מנוס מלהתאהב בהן. ויש משהו בשיר הזה שבכל פעם כשהוא צץ לי - אני מוצא את עצמי מקשיב לו קשב רב ומתרגש ממנו שוב עד שהוא מגיע לסופו. אז נכון, זה רחוק מאד מהסאונד והגישה של הגילגול הראשון של להקה זו (שזה הגילגול הכי אהוב עליי של פורינר). אבל יש משהו כובש בשיר הזה. האם זה הלחן שמולבש פיקס על המילים? האם זה הביצוע הווקאלי המרשים ביותר של הזמר לו גראם?

האם זו ההפקה? ובכן, בואו נבין עוד קצת מה קרה מאחורי השיר...

מיק ג'ונס: "להקת פורינר תמיד התרחקה מעשיית שירים שאפשר לקבל מהם פרשנות פוליטית או חברתית, אבל תקבלו מאיתנו שירים העוסקים במערכות יחסים ורגשות. לא הייתה לי שליטה על השיר הזה כשנכתב. הוא פשוט יצא ממני. זה הותיר בי רושם כה עמוק. בסופו של דבר זה היה שיר שקירב הרבה אנשים יחד. כתיבת השיר הייתה כמו סוג של טיסה באוויר, ואתה פשוט צריך להיות מספיק פתוח כדי לתת לזה לטוס דרכך. לפעמים זה מיסטי, מאיפה הרעיונות האלה מגיעים. לפעמים יש לך רעיון לשיר, או שיש לך כותרת שאתה מבסס עליה את שאר השיר, אבל לפעמים זה בא פשוטו כמשמעו מאזור לא ידוע. אתה חושב על משהו אחר לגמרי, ופתאום אתה מקבל את ההשראה לזה. זה מה שקרה לי עם השיר הזה".

תומס דולבי הוא זה שניגן את הפתיח של השיר עם הסינטיסייזר. הוא היה אז לפני פריצתו כאמן סולו ותרומתו עזרה להפוך את השיר ללהיט ענק. מפיק האלבום הרביעי של פורינר, מאט לאנג, הוא שהזעיק את דולבי בן ה -19 לאחר ששמע קלטת דמו שלו והתלהב.

דולבי: "הייתי מאוד לא מנוסה באולפן. קישרתי את פורינר עם רוק קשיח אבל הם אמרו שיש להם כמה בלדות נהדרות ושהם רוצים לנקוט בהן בגישה אחרת. אז יצרתי להם אווירה שלא נשמעה כמותה לפני כן בשיר של הלהקה".

זה אחד הלהיטים הגדולים בארה"ב שלא הגיע למקום הראשון במצעדים שם. הוא בילה עשרה שבועות במקום השני אך לא הצליח לטפס גבוה מזה.

באוטוביוגרפיה שלו מספר לו גראם על אישה יפה ומסתורית שהופיעה בחדר הבקרה של האולפן כשהקליט את שירתו. היא העניקה לו את ההשראה לשיר את הטייק הטוב ביותר שיכל. היא יצאה מהאולפן והוא לא ידע מאז מי היא. ובכן, בהמשך הוא הודה שהגזים בתיאור, כדי לצבוע את העניין, ושלמעשה לא הייתה אישה שכזו שם ושהוא כבר מצא אז את אהבתו, אשתו הראשונה רוזאן.

ולא, אין בשיר הזה סולו גיטרה או סולו סקסופון (כלי שהיה מאד שכיח בהפקות אז). יש צליל סינטיסייזר מוביל מנגן אורח, זמר אדיר ונדיר וחטיבת קצב מיומנת שהפעם שומרת על איפוק מקסים שנותן אוויר בשיר.

ג'ונס: "המפיק של התקליט, מאט לאנג, רצה להשתמש במטרונום לתזמון הקצב, ודניס אליוט, המתופף שלנו, ממש נעלב מכך. כשהוא ואני עבדנו על השיר, BREAK IT UP, נמאס לנו עד כדי כך, שבשלב מסוים פשוט אמרנו 'לעזאזל עם זה!' ונכנסו יחד לאולפן. ישבתי ליד הפסנתר, דניס ישב בתופים, וניגנו את ההקלטה הבסיסית, רק הוא ואני. ואז הסתובבנו אל מאט ואמרנו 'בסדר? אתה שמח עכשיו?!' רצינו להוכיח את הנקודה שהלהקה הזו יכולה לנגן ולשמור על הקצב ללא מטרונום. אני מניח שרציתי להישאר יותר אולד-סקול מאשר מאט. הוא התכוון להמשיך ולהשתמש בטכנולוגיה שהייתה באותה תקופה, כפי שאפשר לשמוע באלבומים שהפיק לדף לפארד. התופים שם הם אלקטרוניים, הם מסונתזים, אבל לא רציתי ללכת בדרך הזו. זה לא היה עובד בשבילנו".

אליוט היה אז מלח נלהב, ובמהלך הסשנים לאלבום הרביעי הוא עגן את סירתו באפר ווסט סייד, שם התגורר עם אשתו. חברי הלהקה ומאט לאנג היו עולים לרוב על הסיפון אחרי יום באולפן, כדי להירגע וליהנות מהנופים.

השירים הוקלטו ונאספו לאלבום. ביניהם להיטים נוספים כמו URGENT ו- JUKE BOX HERO ("שיר שהוא בהחלט אוטוביוגרפי שלי", אמר גראם). עם זאת, שעות האולפן המורחבות גבו את מחירן כלכלית.

לו גראם: "החלטנו לשחרר את הסינגל URGENT כדי לעורר עניין באלבום. לשיר הייתה משמעות מיוחדת עבורנו כי שם הייתה תחושת דחיפות לגבי עתידה של הלהקה. והיה לו סאונד מעולה. ברור שהוא בנוי סביב ריף גיטרה נהדר של מיק, אבל הוא גם הפך לבלתי נשכח בגלל סולו הסקסופון של ג'וניור ווקר. זה סיפור מעניין איך שזה הגיע; עוד לא סיימנו את המוסיקה לשיר. זה היה כמעט שם, אבל היה צריך עוד משהו ואנחנו לא ממש יכולנו לשים את האצבעות על מה זה. קראנו בעיתון VILLAGE VOICE יום אחד כשהגענו לפרסומת שאומרת שווקר עומד לנגן באחד המועדונים בסביבה שלנו. אז נפל לנו האסימון - אותו אנחנו צריכים! זה מה שהשיר הזה צריך כדי לסיים אותו. הייתי עסוק באותו לילה, אבל מיק החליט ללכת לראות את ווקר מופיע עם הרעיון לשאול אם הוא מוכן להופיע בהופעת אורח באלבום שלנו. כאשר ווקר סיים עם ההופעה שלו, מיק פנה לבנו שהיה המתופף בלהקה של ווקר. באותו לילה ווקר ניגן באולפן לשיר שלנו. הסולו הודבק מכמה טייקים שלו. בהמשך הוא הופיע באחת מהופעותינו בלוס אנג'לס והעניק סולו אדיר לקהל. זו הפעם היחידה שהוא היה איתנו".

עדיין, העלויות של ההקלטה חרגו מהתקציב...

"באותה תקופה זה נחשב לא מציאותי", אמר ווילס. "הוצאנו מעל מיליון דולר בעלויות הקלטה והיה לחץ רב מחברת התקליטים עלינו. זה היה די קשה. המנהל שלנו השתגע, ונאלץ לשלם עבור זמן האולפן. אז אתה מתחיל להבין שאתה תצטרך למכור הרבה מאוד תקליטים כדי להחזיר את המקדמה הזו".

התוצאה באה עם רב מכר אדיר שבהחלט החזיר את המקדמה וגם החזיר את פופולריות הלהקה לשיא חדש. למרות זאת, הרולינג סטון לא התרשם והעניק לו רק שני כוכבים (מתוך חמישה): "אם מישהו היה אומר לי שבאוגוסט 1981 יהיה שיר, עם סקסופון של ג'וניור ווקר, שיפגיז ללא הרף את הרדיו - הייתי מייעץ לו לחדול עם הסמים. אבל השיר URGENT הוא נפלא. האמת שתמיד חשבתי שפורינר היא להקה שעדיף להתעלם ממנה מאשר לבקר אותה. לו גראם הוא לא רוברט פלאנט או פול רודג'רס. אבל הוא שר נהדר בשיר הזה. אז איך, לעזאזל, הצליחה פורינר לדחוף בשאר האלבום שירים כה גרועים? ללא קולו של גראם, אין ללהקה הזו שום ייחודיות בצליל שלה. ועדיין, גראם נמצא בליגה השנייה אבל יש לו את הסיכוי לעלות עוד למעלה".

ב- 29 בנובמבר בשנת 1982, יצא תקליט האוסף RECORDS.