top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק סטורי - הפיצוץ המשפחתי בלהקת דייר סטרייטס

עודכן: 3 באוג׳ 2023




להקת דייר סטרייטס (בתרגום עברי: "צרות צרורות") ידעה הצלחה אמנותית נפלאה בסוף שנות השבעים. שני תקליטיה הראשונים הציגו להקה בתנופה, עם צליל שורשי והמון מעוף. מנהיג הלהקה היה מארק נופפלר, שגם כתב את שיריה והשפריץ צלילי גיטרה מיוחדים. לצידו היו אחיו הצעיר, דייויד נופפלר, שניגן בגיטרת קצב. בבס היה זה ג'ון אילזלי ובתופים הלם פיק ווית'רס.


אבל אחרי שני תקליטים לא פסק הלחץ ובשנת 1980 חשו חברי הלהקה את החום השורף שלו שנשף בעורפם. פה ניצב אזור הסכנה שהיה החייץ בין הצד היוצר (הלהקה) לצד השיווק (חברת התקליטים). הסדקים החלו להיפער בתוך הלהקה, כשהשבר הגדול נוצר בין שני האחים הגיטריסטים לבית נופפלר. כשהגיעו ארבעת החברים לחדר החזרות, כדי להתחיל לעבוד על התקליט השלישי, היה ברור כי המצב עדין ורעוע. דייויד נופפלר בדיוק התאושש אז ממחלה. לג'ון אילזלי הבסיסט היו בעיות בחיים האישיים שהיה עליו לפתור. מארק נופפלר, שכולם הסתכלו עליו כעל משיח הלהקה, שיגע את כולם והיחיד שנראה אז יציב היה המתופף, פיק ווית'רס.



דייב נופפלר: "אחרי צאת התקליט השני שלנו, COMMUNIQUE, חשתי רחוק מסיפוק ועונג. כל הגישה השתנתה ולרעה. אמרתי למארק שאני רוצה לחזור ולעשות מוזיקה כמו שעשינו פעם. רציתי לחוש שוב כמו הילד שרכב בקרוסלה, בגן השעשועים, והמוזיקה שהושמעה ברקע התמזגה בחוויה הסיבובית הנפלאה ההיא שפתחה את הדמיון. ניסיתי לשכנע את מארק לכתוב לאלבום הזה, בשביל לקבל את האווירה הזו, אך הוא כבר היה במקום אחר".


ביוני 1980 החלה הלהקה להקליט את תקליטה השלישי, שייקרא MAKING MOVIES, למרות שאז עדיין חשבו לקרוא לו בשם TUNNEL OF LOVE. האולפן היה מוכן. החשמל חזר לזרום באוויר, כשלפתע נכנס לחדר הפסנתרן רוי ביטן, שניגן אז עבור ברוס ספרינגסטין. ביטן התיישב מול הפסנתר והחל לנגן את צלילי הפתיחה, שהממו את כל הנוכחים. משם הוקלטו כל ערוצי הבסיס לשירי התקליט. נראה היה כי ארבעת המופלאים עולים שוב על הגל. הגיע יולי ו...


מכאן הדעות שונות בנוגע למה שקרה; מארק טען כי אחיו הצעיר לא הצליח לנגן את מה שנדרש ממנו ולכן החליט לפטר אותו. אילזלי הבסיסט זכר כי פרצה מריבה בין השניים בעת הקלטת השיר 'רומיאו וג'ולייט'. מארק, שראה את דייויד נאבק בנגינת תפקיד גיטרה, קרא לו מחדר הבקרה דרך המיקרופון. קולו עבר משם לאוזניות של דייויד והמילים שהאח הצעיר והמתוסכל שמע היו של אחיו הבכור שמצווה עליו לחזור לבית המלון ולהתאמן שם על מה שצריך. דייויד עשה כפי שנתבקש ויצא מהמקום. למחרת חודשו ההקלטות, כשמיד היה ברור כי הוא לא התאמן על מה שהיה צריך. מריבה פרצה בין השניים. דייויד קילל את מארק ושני האחים עזבו בנפרד ובכעס את האולפן. מארק דרש התנצלות ודייויד סירב לתת לו אותה. לבסוף הגיע דייב לג'ון אילזלי, כדי שייעץ לו מה לעשות. ג'ון יעץ לו ללכת הביתה.


דייויד לא עשה כך ובפגישה שנערכה לאחר מכן, על עיצוב העטיפה, נכחו ארבעת חברי הלהקה, כשמארק הודיע מיד שאינו מוכן לדון בסוגיה עם אחיו, שאינו מוכן להתנצל בפניו. ולאחר מכן יצא משם. אז דייויד הבין את המצב והלך להתנצל. לאחר מכן בא בחזרה לשאר חברי הלהקה והודיע להם בכאב כי מארק טוען שההתנצלות לא מספיק טובה.



דייויד: "החלטתי להמשיך ולהתנהג כאילו לא קרה כלום. בזמן הפסקה בהקלטות אמרתי לעוזר טכנאי ההקלטה שברצוני לנסות משהו, מבחינת צליל הגיטרה שלי. התחלתי לעשות את הניסוי שלי, כשלפתע נכנס מארק לחדר הבקרה, לחץ על כפתור האינטרקום ואמר לי שכל מה שאני עושה לא בסדר. אז השבתי לו שאני לא מנסה לנגן כרגע את התפקיד שנדרש ממני לשיר. אבל הוא המשיך לשגע אותי ולחץ על כפתור האינטרקום כל שבע שניות כדי להמשיך ולנדנד לי שאני לא בסדר. זה היה בזמן הפסקה מההקלטות. כל מה שרציתי זה קצת זמן לעצמי. זמן של שקט. השבתי למארק שייקח הפסקה, כי ראיתי שהוא נמצא בהיפר חסר שליטה.


ראיתי אותו כבעיה של הלהקה והוא ראה אותי בדיוק כך. מארק יצא בזעם מהאולפן וביטל את ההקלטה גם ליום שלמחרת. ושוב הוא דרש ממני התנצלות. זה כבר היה מוגזם מבחינתי".


ג'ון אילזלי: "היו די הרבה סערות ובסופו של דבר דייב חזר לדירה כדי להיות עם חברתו, כריס. בחזרה באולפן, כולנו הסכמנו שהמצב הפך לבלתי אפשרי והיינו צריכים לתת לדייב אולטימטום - ואני התנדבתי לעשות את זה ויצאתי לכיוון הדירה שלו. לא נשמעו צעקות. זה היה פשוט מאוד עצוב. ישבנו ודיברנו. הוא אמר כמה זה קשה עבורו והודה שהשדים שלו הפכו לשדים עבור כולנו. אמרתי, 'יש שתי דרכים לפתור את זה. תחזור לאולפן,

תשלים עם מארק, ואנחנו ממשיכים - או שתלך הביתה'. דייב אמר, 'טוב, אני הולך הביתה'... כשחזרתי לאולפן, הכעס שחשתי השתנה לדכדוך עמוק. דייב היה חבר שלי ואח של מארק ולא היה שום סיכוי שהריב שלהם יתוקן על כוס בירה בלונדון. חזרתי לאולפן, בישרתי שדייב החליט לחזור הביתה, כולם הסתכלו עליי במבט אדיש וחזרנו לעבוד על המוסיקה".


דייויד עזב את הלהקה וטס בחזרה לאנגליה. התהילה והלחץ גרמו לקרע בין השניים. דייר סטרייטס הפכה לשלישיה ותפקידי הגיטרה שדייויד נופפלר הקליט לתקליט השלישי נמחקו ומארק הקליט אותם מחדש.




ג'ון אילזלי: "זה נדיר מאד ששני אחים, שהם גם גיטריסטים, יסתדרו בלהקה אחת. בייחוד כששניהם רוצים להיות מוזיקאים וגם כותבי שירים. בכל אופן, החלטנו להמשיך בלעדיו". השינוי בהרכב הלהקה גרם גם ליחסים בין חבריה הנותרים להשתנות. דייר סטרייטס הפכה להיות להקתו של מארק נופפלר. אילזלי וגם וית'רס קיבלו זאת בזמנו, אך דייויד לא יכל לשאת זאת, כפי שסיפר: "כשאמרתי למארק, במריבה האולפנית האחרונה, שייצא להפסקה, בא אליי מנהל הלהקה ואמר לי שאני לא יכול לדבר כך למפיק הלהקה, בתור אחד שהוא רק מוזיקאי. אז הבנתי איפה אני נמצא בלהקה וזה לא התאים לי".


ג'ון אילזלי: "מי יודע - אולי דייב הקריב את עצמו למען המטרה הגדולה יותר בלי לדעת שזה מה שהוא עושה? בהחלט הייתה תחושה של גורל שנקבע מראש לגבי מה שקרה, ובמובן מסוים, דייב כנראה אכן נפל על החרב שלו. עם גאווה על כף המאזניים, הלחץ על זה הייתה הדרך היחידה לעשות את זה. במובן מסוים. דייב

לא יכל פשוט לקום ולומר, 'חבר'ה, אני לא בטוח לגבי כל זה. אני הולך לחשוב על זה קצת בלונדון'. כדי לראות את המעשה נעשה, זה היה צריך להיות דרמטי ומרהיב מצדו.


מארק היה מנהיג הלהקה, ובצדק, ועבור דייב, האח צעיר, זה היה קשה. הבנתי את זה, אבל הטינה והקדרות גררו את כולנו למטה. מארק היה מתוסכל מרגע לרגע - היה יותר על כף המאזניים מסתם הקלטת האלבום.

הם היו משפחה, עם אותם אמא ואבא אוהבים".


עזיבתו של דייויד הרגיעה את האווירה וההקלטות נמשכו באווירה שקטה יותר. סיד מגיניס, שעבד אז עם פיטר גבריאל וקארלי סימון, בא לנגן גיטרת קצב במקומו של דייויד.



כשיצא האלבום השלישי, כבר הייתה זו להקה שונה. לא עוד המוזיקה השורשית עם הנטייה לנגן באיטיות. ההפקה הפכה עדכנית יותר ועמוסה. היה זה הצליל הנכון בזמן הנכון. ואפילו יש מיני יצירה בקטע הפותח, TUNNEL OF LOVE, שאנשים רבים לא ציפו אז שתצא כמותה מבית היוצר של להקה שנשמעה כמו ג'יי ג'יי קייל, רק עם יותר חשמל. אבל המציאות הייתה ברורה - אין עכשיו להקה ממשית, אלא הפקה. סיבוב הופעות בארה"ב נראה באופק ולחץ חדש החל לבעבע.


מגיניס לא בא בחשבון כי דרש סכום גבוה מדי, לדעת הנהלת דייר סטרייטס, עבור שירותיו. היה ברור דבר נוסף, שהפעם חייבים להוסיף קלידן להופעות. או אפילו שניים. ימי המושלים בסווינג נראו כדבר שנמצא אי שם הרחק מאחור.


עיתון רולינג סטון בביקורתו על תקליט זה: "בשני התקליטים הראשונים היה ברור לכולם מהן ההשפעות על מארק נופפלר, אך בתקליט הזה הוא ניער אותן מכתפיו כדי להתמקד בביזנס, תוך הפקת תקליט שהוא גדול מכל חלקיו. בתקליט הזה יוצר נופפלר סרטים אמיתיים. רואים שהוא לא משחק אותם אלא מאמין בהם".

דייר סטרייטס המשיכה להתקדם לעבר הצלחה גדולה אף יותר והקשר בין מארק ודייויד לא חזר להיות כבעבר, כששניהם ניגנו יחדיו בתשוקה את צליליהם המקוריים. כי כשהביזנס נכנס לתמונה - חברויות מתפרקות.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.


Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page