כשאמנים מחו"ל הופיעו בישראל - מהסיקסטיז ועד תחילת האייטיז
Updated: Feb 4
חלקכם ודאי זוכרים את האמנים שנחתו אז בישראל כדי לקיים פה הופעות. אתם ודאי גם זוכרים להיכן נסעתם ובאיזה כיסא ישבתם, מה הייתה איכות הסאונד ואיזה שיר הכי אהבתם בהופעה. או שמא, היה חסר לכם דווקא השיר שהכי אהבתם.
אבל בלבכם חשתם שמחה גדולה לראות את האמנים כשהם מנגנים ושרים במיוחד בשבילכם. אז עבורכם, וגם עבור אחרים שלא היו באותן הופעות, הרכבתי פה מנהרת זמן עם כמה הופעות מעניינות מאד שהגיעו אלינו אז מחו"ל ומה קרה על הבמה וגם מאחורי הקלעים.
ב-2 ביולי בשנת 1978, נחת פול סיימון בישראל!
למחרת הנחיתה התייצב בשעת הצהריים למסיבת עיתונאים שנערכה עבורו במלון הילטון התל אביבי. המסיבה נקבעה לשעה 12:00 אך האמן המבוקש נכנס באיחור של שעה. לעיתונאים שמולו סיפק את ההסבר לאיחורו, שהוא עדיין חי לפי שעון ניו יורק. העיתונאים ישבו באולם סביב שולחנות שסודרו בצורת ח'. פול ניגש לדוכן שהוצב בו מיקרופון, הביט בו ואמר כי דוכן זה נראה יותר כבמה להרצאות ולא למסיבת עיתונאים.
באירוע זה סיפר את הרגע שהביא לקביעת הופעותיו בישראל. היה זה כשפגש בישראלי בארוחה חגיגית, שנערכה לכבוד ביקורו של מנחם בגין בניו יורק. אותו ישראלי היה יועצו של בגין. פול ציין באזני אותו יועץ כי היה רוצה להגיע לישראל כתייר. היועץ שאל מדוע לא ישלב בטיולו גם הופעות. פול השיב כי הדבר ודאי יגרום לתהליך ארוך וממושך. היועץ השיב לו כי הכל יהיה בסדר. רק שיבוא.
סיבוב ההופעות הישראלי שלו התחיל בקיסריה והמשיך לבנייני האומה שבירושלים. הקהל הרב מחא כפיים ממושכות ונתן לפול, נגני הליווי שלו וזמרי הליווי של ג'סי דיקסון, להרגיש כי מחבקים אותם פה חזק ובחמימות. נרות רבים נדלקו בשטח. פול, שנראה נרגש מהמעמד, ניגש לקדמת הבמה ולחץ עשרות ידיים שהוגשו אליו.
בירושלים נכח סימון גם בטקס חגיגי לפתיחת גן הפעמון שבירושלים. לצדו ישבו בטקס סמואל לואיס (שגריר ארה"ב בישראל), טדי קולק ויצחק נבון.
בהיכל התרבות זכה פול לאהבה נלהבת ואמיתית מהקהל שמולו. עד כדי כך שהעניק שמונה הדרנים! בין ההדרנים, שכללו גם את השיר BYE BYE LOVE, כבר פשטו זמרי הליווי את בגדי ההופעה ועברו לבגדיהם הרגילים. אבל הם נקראו לבמה לעוד הדרן ולכן עלו, ובשמחה גדולה, עם בגדי היום-יום, כדי להעניק לקהל עוד מנה של צלילים אהובים.
על זמרי הליווי שלו בהופעה סיפר שפגש בהם לראשונה בפסטיבל ניופורט וכי הם מהווים בשבילו תחליף מושלם לקולו של ארט גרפונקל, שסיפק הרמוניה מוסיקלית מושלמת אך דיסהרמוניה מושלמת מאחורי הקלעים.
הערה קטנה: אתרי אינטרנט רבים מציינים כי פול סימון הופיע פה במאי 1978 אך אין הדבר הנכון, אלא ביולי 1978.
באפריל 1972 הגיע לאונרד כהן, במצב מבולבל מבחינת יצירה ומסלול קריירה, לארצנו.
כהן הגיע עם חמשת נגניו, שתי זמרות הליווי שלו ועם במאי הסרטים, טוני פאלמר, שבא לתעד את הסיבוב לסרטו הנהדר BIRD ON A WIRE, שסצנת הפתיחה שבו צולמה בארץ. ואיזו סצנה היא זו - עם תגרה אלימה שפורצת בהופעתו כשברקע שומעים קללות עסיסיות בעברית ורואים תגרות ידיים.
ההופעה המצולמת הזו נערכה ב'היכל הספורט' (יד אליהו) התל אביבי במוצאי יום העצמאות של השנה הזו. התאריך היה 19 באפריל 1972.
אולם הכדורסל שביד אליהו נחשב אז לאולם בעל אקוסטיקה רעה למופעי מוסיקה. מייק בראנט הופיע שם לפני כן וזכה לסאונד מהדהד וקשה. מאז הופעתו של בראנט נעשו נסיונות לבנות בו אקוסטיקה טובה אך ללא הצלחה.
מול כהן עמדו 4,000 איש שהגיעו מכל קצוות הארץ כדי לראות אותו. בין כהן לבין הקהל נעמדו כמה סדרנים עם חולצות כתומות, שהיו אמורים לשמור על הסדר אך למעשה הפרו אותו. הסדרנים היו עסוקים בשמירה על רצפת הפרקט החדשה, שעלות התקנתה עמדה על כמה מאות אלפי לירות. ההוראה שקיבלו 'הכתומים' הייתה חד משמעית - לא לאפשר לקהל לעמוד עליה, אלא להתמקם ביציע הרחוק מהבמה.
בזמן שנגני הליווי של כהן היו עסוקים על הבמה בכיוון כליהם, פנה הזמר אל המיקרופון ואמר לאנשים שבאו לשמוע אותו שהוא מרגיש ריחוק מיותר ביניהם. לפיכך הוא הזמין את הצופים לקום ולהתקרב אליו וזה האות לו כנראה חיכו האנשים. מן היציע החלה נהירה המונית של קהל לעבר רצפת הכדורסל היקרה. הסדרנים לא היססו והחלו להסתער על ההמון ולהכות בו ללא רחמים.
כהן היה המום ממחזה האלימות שנגלה לפתע לפניו. הוא ידע שיש לו רק דרך אחת לנסות ולהחזיר את השקט - לשיר לקהל. הבעיה הייתה שמישהו דאג לנתק לו את מערכת ההגברה והתאורה. לבסוף הוחזרה ההופעה לסדרה וכהן הצליח למגנט את הקהל עם שיריו והדיאלוגים שביניהם. הוא ביצע את שיריו בדיוק רב ובין לבין הוא אלתר אנקדוטות וביצועים ספונטניים, כמו למשל עם שיר שהמציא לכבוד הרמקולים הגדולים שהציבו לו של מערכת ההגברה. הוא שר על הרמקולים האלו שהם מכונות חסרות חיים ושהוא מצפה מהם לתת לו סימן כלשהו שיש בהם נשמה. הביצוע הספונטני הזה הובן מיד על ידי הקהל כביקורת על כל הסיטואציה האלימה שהייתה קודם לכן. במהלך כל זה המשיכו הסדרנים האלימים להסתובב באולם באופן מאיים עם חולצות כתומות.
חייל אחד הצליח להערים על הסדרנים והשתחל אל הבמה ונעמד לצדו של כהן וביקש ממנו חתימה. הסדרנים ביקשו לגרור אותו מן הבמה אך כהן אמר למיקרופון שהוא לא זקוק להגנה בינו לבין הקהל. בחורה נוספת, שניסתה גם היא להשתחל, נתפסה על ידי הסדרנים ונגררה באלימות. כהן ירד מהבמה ורץ אליה. הוא חתם לה.
לאונרד כהן חזר לישראל בשנת 1973 ובדיוק פרצה אז מלחמת יום הכיפורים והוא הצטרף לחוליית בידור עם מתי כספי, אושיק לוי, פופיק ארנון ואילנה רובינא. את מה שמתי ואושיק סיפרו לי אישית על פגישתם עמו אז, תמצאו בספרי השני" רוק ישראלי 1973-1967".
כהן חזר להופיע בארצנו גם בנובמבר 1980.
במאי 1979 הופיע אלטון ג'ון בישראל.
ההופעה הראשונה שלו בארצנו נערכה ב-1 במאי, בבנייני האומה שבירושלים. אלטון עלה לבמה לבוש בגדים ססגוניים ומגפיים מבריקים עם עקב גבוה ובמשך שעתיים וחצי הלהיב אלטון את הקהל. הוא התחיל לבדו על הפסנתר ועם שיריו השקטים יותר ובאמצע ההופעה הצטרף אליו נגן כלי ההקשה ריי קופר, שתנועות גופו הבימתיות היוו אטרקציה לכשעצמה.
(צילום כתבה מלהיטון, מאת נעמי רון)
הקהל רצה עוד והחזיר את השניים להדרן סוער עם "קרוקודייל רוק", שבמהלכו קמו אנשים רבים ורקדו על הכסאות שלהם. הייתה גם נערה ישראלית שהצליחה לעלות לבמה ולרקוד לצד צמד המופיעים. שוטר מקומי ניסה לעצור בעדה, אך אלטון הורה לו לסגת. בסיום המופע לקחו אלטון וקופר זרי פרחים בידיהם וזרקו אותם לאות תודה לקהל.
(צילום: נעמי רון)
אחרי ההופעה נערכה מסיבה בסוויטה המלכותית שלו במלון הילטון שבעיר. אלטון תרם את הכנסותיו מהמופעים בארץ למען אירגון ווראייטי (למען ילדים נזקקים) ובין ההופעות הוא גם טייל באתרים שונים בארצנו (כולל בירושלים המזרחית) ומשך תשומת לב רבה. אבל את רוב זמנו הוא בחר להעביר בארץ במלון שלו, כשהוא קורא ספרים ומתקשר משם פעמים רבות לחו"ל.
במסיבת העיתונאים ביקשו רבים לבדוק כיצד הצליחה השתלת השיער שעבר לאחרונה, כפי שדווח, אך אלטון בחר להסתיר את קרקפתו עם כובע גדול.
אלטון לעיתונאים: "לא ידעתי שלהיטים שלי הצליחו כאן אצלכם. אחרי שמופיעים לא פעם ולא פעמיים באמריקה וביפן, המקומות ההם הופכים משעממים. טוב לבוא ולהופיע במקומות חדשים, כמו ישראל ורוסיה. אני לא חושש מחרם ערבי בגלל שהגעתי לפה. המוסיקה היא הדבר החשוב פה ולא הפוליטיקה. אני נהנה יותר להופיע עכשיו רק עם פסנתר וכלי הקשה. יש ביני לבין ריי קופר סוג של חוש שישי. האמת שאני לא כוכב רוק. בטעות קוראים לי כך. הרי כל הכוכבים הם מצומקים לוקחי סמים. אני לא כזה. אני לוקח סמים אבל לא מצומק. בעניין הפרידה שלי מהתמלילן ברני טאופין, זו המצאה של התקשורת. לא נפרדנו ובקרוב נעשה תקליט חדש. פשוט הייתה לי תקופה יצירתית כמלחין וברני לא היה פנוי לזה, בגלל בעיות מס הכנסה, ולכן פניתי לגארי אוסבורן שיכתוב לי מילים".
אלטון חזר להופיע בישראל ביוני 1993 - אך הפעם כניסתו לארצנו לא הייתה מלבבת.
יוני 1993 ואלטון ג'ון נוחת בישראל כדי לתת פה הופעה גדולה. מפיק המופע הוא זאב אייזק והקהל הרב ציפה לקבל מהכוכב הבריטי הנודע את שלל להיטיו.
אלטון נחת בישראל במטוסו הפרטי, לאחר טיסה ארוכה מאד מסינגפור. עמו היו מאבטחים, עוזרי הפקה ומשתתפים במופע. אלטון דרש מיד עם נחיתתו שיגיעו למטוסו גורמים רשמיים, אבל הם נתנו לו להתייבש במטוסו מבלי שיגיעו אליו. עוזריו ירדו בינתיים ועשו את הבירוקרטיה הנחוצה עד שאושרה כניסתו, לאחר המתנה מתוחה בת ארבעים דקות.
גם כשהגיע לבסוף האמן למלון הילטון התל אביבי הוא נתקל במעריצים עקשניים שכמה מהם אף נפצעו בגלל עבודת המאבטחים הנאמנים. אלטון הצליח לפלס את דרכו לכיוון המעליות אבל אז הוא התעצבן, החליט לחזור לאחור ודרש לטוס משם מיד אל מחוץ לישראל. הוא עלה בכעס על הספות שבלובי ודהר בסערה החוצה כדי לעזוב את הארץ שכך מטפלת בו.
לאחר שיחות פיוס הוא חזר עם המטוס, קיבל הפעם יחס טוב יותר והגיע להופעה. השיר הראשון שניגן לקהל הישראלי היה THE BITCH IS BACK.
ביוני 1963 היה אמור הזמר המצליח דל שנון (עם הלהיט RUNAWAY) להופיע בישראל. בסוף הוא הבריז וכל מה שנותר הוא רק פוסטר.
בשנת 1975 הגיע טים הארדין להופעות בארצנו.
יש סיפור עליו שבסוף מאי 1975 הוא בא להופיע בישראל, אחרי סיבוב הופעות באנגליה, והגיע לאחד הקיבוצים. זה היה במסגרת פסטיבל בשם 'הזמן הכפרי', בו הופיעו גם אריק איינשטיין, תמוז, הצ'רצ'ילים החדשים ושלישיית 'קצה השדה'. המנחה היה אורי זוהר.
הארדין היה מחוק לגמרי מסמים (דבר שיגרום למותו בסוף שנת 1980). בשלב מסוים בהופעה הוא חש צמא וביקש מים. אחד המארגנים לקח כד ורץ לבריכה הקרובה, שם הוא מילא ממנה את הכד והגיש להארדין לשתות - והזמר שתה. אחרים טוענים כי הארדין דווקא היה במצב טוב באותו פסטיבל. מה בדיוק קרה שם? הדעות חלוקות עד עצם היום הזה.
הארדין הופיע בארץ, בתחילת חודש יוני 1975, גם בחאן בירושלים, בצוותא תל אביב (שם גם הצטלם לעיתון הישראלי עם קצה השדה ועם שמוליק קראוס וג'וזי כץ) ובמכון ויצמן שברחובות.
באוקטובר 1979 הגיע גיטריסט-העל, אריק קלפטון, בפעם הראשונה להופעות בישראל.
רבים בארצנו כה קיוו לשמוע את קלפטון, "אלוהי הגיטרה" כשהוא פורט בגיטרת הפנדר סטראטוקסטר שלו ושר בקולו הייחודי שירי בלוז ולהיטים כמו "ליילה" ו"אני יריתי בשריף".
הנה קלפטון במסיבת העיתונאים במלון שרתון. לצדו זו היא אשתו פאטי בויד. עומד מימין זה אמרגנו, הארווי גולדשטיין. קיצוני משמאל זה הגיטריסט אלברט לי ולידו הקלידן כריס סטיינטון.
ההופעה הראשונה בהיכל התרבות עברה עם קלפטון שעלה בחליפה ועניבה ובהמשך סיפר שזה היה באופן ספונטני, כי "אני אוהב להופיע במכנסי ג'ינס ובלבוש קל".
זמן קצר לאחר ההופעה בהיכל התרבות נודע כי קלפטון כעס מאד על צלם העיתונות סימון סמדג'ה שצילם אותו ללא הרף בבית המלון, לפני הופעה בהיכל התרבות ובכך גרם לו למתח שהשפיע על שירתו. קלפטון מיהר לתבוע את סמדג'ה, מיד לאחר מכן, בסך 100,000 לירות.
קלפטון ביצע לקהל הישראלי גם את WONDERFUL TONIGHT ואת KNOCKING ON HEAVEN'S DOOR וגם את LAY DOWN SALLY. הייתה זו חגיגה של ממש לאוהביו. לקראת סוף ההופעה הוא ביצע את LAYLA וכולם כבר היו על הרגליים ורבים אף רקדו במעברים כשהם גורמים, בהופעתו השלישית של קלפטון, נזקים לא מעטים להיכל התרבות עם שבירת כסאות במהלך נהירת ההמונים לבמה.
קלפטון יחזור להופיע בישראל בשנת 1984.
וגם בשנת 1989...
באוקטובר 1972 הגיע גיטריסט הבלוז, בי.בי. קינג, להופעות בישראל.
