על עולם להקות הרוק המזויפות והמחיר הכבד שלהן בסופו של דבר

בשנות השישים והשבעים קמו המון להקות רוק מקוריות שיצרו צלילים נהדרים ועינגו מיליוני מעריצים. לד היופי הזה קמה אז גם תופעה מכוערת שביקשה לנצל את התמימות של שוחרי מוזיקת רוק והציעה להן הופעות של להקות מזוייפות במסווה של הדבר האמיתי. בסופו של דבר, התעלול הזה עלה להן ביוקר. במאמר זה אסקור כמה מהן.

ה"גיבור" הראשון בסיפור שלנו הוא הזמר, רוד אוונס, שהיה אחד מחמשת האנשים שהקימו, בשנת 1968, את להקת דיפ פרפל. התקליטון הראשון שיצא ללהקה הפך ללהיט גדול.

הוא שר, בקולו הנפלא, בשלושה תקליטיה הראשונים של הלהקה, היה חוד החנית שלה, אך פוטר, בשנת 1969, כשהגיטריסט ריצ'י בלאקמור, האורגניסט ג'ון לורד והמתופף איאן פייס - החליטו להחליפו בזמר חדש. הם אפילו לא טרחו להודיע לו, כשהחלו לערוך חזרות עם הזמר איאן גילאן.

אוונס בלע את הרוק וטס לארה"ב, תקליטון סולו ראשון שהוציא נכשל כשלון חרוץ ובשנת 1971 הקים להקת רוק בשם CAPTAIN BEYOND. להקה זו התפרקה במהרה, אחרי שני תקליטים.

השנים חלפו ולהקת דיפ פרפל הפכה, בינתיים, להצלחה פנומנלית. אך הלהקה לא הצליחה להחזיק מעמד עד סוף העשור ובשנת 1980 כבר לא הייתה פעילה אך אוסף משיריה, שנקרא DEEPEST PURPLE, הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. כשאין בו אף שיר ששר אוונס.

הגיטריסט ריצ'י בלאקמור היה כבר עסוק עם הבסיסט רוג'ר גלובר בלהקת ריינבאו. איאן גילאן הסולן היה עסוק בלהקה שנקראה על שם משפחתו. הזמר דייויד קוברדייל, הקלידן ג'ון לורד והמתופף איאן פייס היו חברים אז בלהקת WHITESNAKE. אפילו הבסיסט המקורי של דיפ פרפל, ניק סימפר, הוציא בתקופה הזו אלבום שני עם להקה משלו בשם FANDANGO.

הבסיסט גלן יוז היה עסוק בתקופה הזו בהתמכרות קשה לקוקאין. הגיטריסט טומי בולין (שהחליף את בלאקמור בשנת 1975) כבר הריח אז את העשב מלמטה בגלל סמים.

ורוד אוונס נכנס בשנת 1980 להרפתקה שממנה לא יצא כמו שצריך...

בשנת 1980 הייתה הקריירה שלו רחוקה מלהיות מצליחה. מאחוריו היו כבר כמה שנים אחרי פרישה מלהקת CAPTAIN BEYOND. מאז הוא הלך לאוניברסיטה על מנת ללמוד רפואה. אחרי כן הוא עבר לקליפורניה ושם הוא פגש גיטריסט בשם טוני פלין ואורגניסט בשם ג'ף אמרי שלחצו עליו להקים מחדש את דיפ פרפל.

שני אלו היו סוג של 'נחשים מוסיקליים'. הם היו מקצוענים בלהקים להקות מזויפות. מאחוריהם כבר היה ניסיון להקים להקה מזויפת תחת השם STEPPENWOLF, עד שסולן הלהקה המקורי (ג'ון קיי) שמע על כך ועצר את הסיפור מיד.

למעשה, תופעת הלהקות המזויפות כבר הביאה לא מעט דיווחים עוד לפני כן. הנה, למשל, להקת הזומביס האמיתית מול המזויפת:

באפריל 1969 פורסם בעיתון NME, במדור המכתבים FROM YOU TO US (שבהשראתו נכתב השיר FROM ME TO YOU של הביטלס): "כל הכבוד לרוד ארג'נט על כתישת הלהקה שמעזה לקרוא לעצמה הזומביס. ללהקה ההיא מגיעה כל חשיפה רעה שהיא בגלל גניבת השם הפתטית שלה. ובנוגע לזומביס המקורית, הלא הגיע הזמן שאחת הלהקות הבריטיות הטובות יותר תתאחד?".

אז חיפשתי בארכיון העיתונות האישי שלי ומצאתי גם את מה שרוד ארג'נט כתב בעניין והביא לשליחת מכתב זה מטעם קורא העיתון: "כחבר להקת הזומביס לשעבר שלא הופיע מזה שנה, חשוב לי להגיד לכם שהלהקה שמופיעה עכשיו באנגליה תחת השם הזה, אין לה שום קשר אלינו. ברצוני גם להזכיר לחברים שבה, שהחברה העסקית 'זומביס בע"מ' עדיין מקבלת כסף מתמלוגים ושעדיין יש לנו להיט בארה"ב בשם TIME OF THE SEASON. כך שזה אומר שהלהקה שלנו עדיין קיימת. במטרה להגן על הציבור ועל אמרגנים מפני התרמית הזו, אנו מתכוונים לטפל בזה באופן משפטי".

אז מה קרה פה? תנו לי להסביר לכם...

אריק ברדן, הסולן המקורי של להקת THE ANIMALS, רתח מזעם כשגילה שקיימת להקת האנימלס בלעדיו. הוא כה כעס עד שלקח עמו מחבט בייסבול ונסע לאחת מהופעות הלהקה כדי להלום בו על ראשו של מישהו. במקביל, כריס ווייט, שהיה הבסיסט המקורי של להקת הזומביס כבר נפגש באותו זמן עם עורכי דינו בנוגע לאפשרות תביעה נגד להקת הזומביס. וגם דון קירשנר המפיק, שהקים את הפרויקט המוסיקלי שנקרא הארצ'יז, פנה בעצמו לתבוע את הארצ'יס.

שלושת אלו שציינתי אכן התכוננו לתבוע אך לא את חבריהם ללהקות ההן אלא הרכבים עם אנשים לא מוכרים שעלו על גל החיקוי והחלו להופיע תוך שימוש במותגים של הלהקות הידועות וללא קבלת אישור. נתחיל מזה שהזומביס המזויפים לא היו בריטים וניסו לדבר ולשיר במבטא בריטי אותו לפעמים שכחו. כריס ווייט אמר אז: "לוקחים כסף מהמעריצים שלנו וגוררים את המוניטין שלנו למטה. הם גם מנסים לקחת כסף מקולומביה רקורדס, החברה בה הקלטנו. היה להם את החוצפה להתקשר למשרדי חברת התקליטים בדאלאס ולבקש 1,000 דולר עבור פרסום. הם נדחו, אבל הם לא נרתעו מלהמשיך באותו שם". ב-21 באוקטובר 1969 הופיעו ה"זומבים" בוויסקי או גו גו בלוס אנג'לס. "אנשים התקשרו אליי מכל עבר", אמר ווייט, "סיפרו לי כמה הם היו גרועים. זה היה נבזי".

שלוש להקות רוק מזויפות אלה הגיעו מחברת הפקות אחת בשם DELTA PRODUCTIONS שמשרדיה פעלו במישיגן.

אותה חברה ערכה סבב טלפונים לעיירות קטנות, שהיו פחות מעודכנות בסצנת הרוק, וסיפרה להן על האפשרות של הבאת הלהקות האלה, שלטענתה המפוברקת חזרו לעבוד שוב לאחר שהתפרקו.

סקוט ג'ונסון היה מפיק אחד מהרבה שנפלו בפח של אותה חברה, כשביקש להביא את האנימלס להופעה במינסוטה. בדרך כלל הוא נהג לשלם 400-300 דולר להופעה, אבל בגלל שהיה מדובר באנימלס, הוא הוציא מכיסו 2,000 דולר. לכן הוא גם נאלץ להגדיל את מחיר הכרטיס למופע. היה זה כמעט פי שניים מהמחיר הרגיל. הקהל ששילם והגיע, ציפה לקבל משהו מיוחד. גם התקליטן המקומי, דון בלו, נכח שם וסיפר: "המתופף שהיה אמור להגיע הבריז וההרכב שכן עלה לבמה השתמש במתופף מחליף שהיה מחורבן. הם ביצעו את SKY PILOT וכשהם סיימו, המתופף הזה המשיך לתופף! השאר לא ידעו מה לעשות, אז הם חזרו לנגן איתו שוב את השיר עד שזה הגיע לסיום. להקת החימום, PEPPER FOG, הייתה טובה בהרבה".

הנה תקליט של האנימלס החדשים, אך האותנטיים.

חברי האנימלס המזויפים אהבו להגיע לאולפני רדיו, להשמיע את תקליטי הלהקה המקורית ולחקות בדיבורם את המבטא הבריטי. מה גם שתמונות הפרסום להופעות כללו תמונות שצולמו עם הלהקה המקורית. להקת האנימלס המזויפת הגזימה מדי בעניין כשאף פרסמה תמונות של ההרכב המקורי שצולמו חמש שנים קודם לכן.

בשביל אריק ברדן זה היה יותר מדי. בתקופה ההיא הוא הופיע עם להקה משלו בשם WAR, אך נחרד לגלות שלא פעם אנשים לא רצו להגיע להופעותיו בגלל שהתאכזבו מהאנימלס המזויפים וחשבו שהוא אכן היה הסולן בהופעות ההן.

בתמונה: ברדן ולהקת מלחמה

המפיק גארי יורגנסן ביקש להזמין את הזומביס להופעה במיניאפוליס וביטל כמה ימים לפני האירוע. השמועה על הזיוף פשטה והוא הבין שגם הוא נעקץ.

רגע... בואו תראו מה קרה ללהקת פליטווד מאק. היה זה דאבל "מאק" רויאל עם הרבה חמוצים...

בתחילת שנת 1974 עמדה להקת פליטווד מאק בפני צרה לא קטנה.

חבריה גילו לתדהמתם שבמקביל אליהם קיימת להקה בשם זהה, שגם שרה את שיריה ואותה להקה פיקטיבית אף חרשה באותם ימים את ארה"ב בהופעות.

היחיד שלא הופתע מהדבר הזה היה המנהל הוותיק של הלהקה המקורית, קליפורד דייויס. הוא החליט להציג בפני אמרגנים ומשווקים להקה חדשה בשם פליטווד מאק, שחבריה הכילו אנשים שלא הקליטו מעולם תו אחד בכל הקטלוג של הלהקה. הסיבה שלו לצעד התמוה הזה היה להראות למתופף הלהקה המקורי, מיק פליטווד, שהוא (קליפורד) הבעלים של הלהקה הבלעדי. בראיונות עמו הוא ציין שתמיד היה הבעלים של הלהקה, עוד מימיה הראשונים.

חבורת הנגנים שקיבץ דייויס הורכבה מ אלמר גאנטרי כסולן, בחור בשם קירבי בגיטרה, פול מרטינז בבס, דייויד ווילקינסון בפסנתר וקרייג קולינג' בתופים. קליפורד החליט על דעת עצמו שהגיע הזמן לשנות את חברי הלהקה שנקראת 'פליטווד מאק' והתירוץ שנתן בתקשורת היה שהחליט להשאיר את מיק פליטווד כמתופף, אך האחרון נאלץ לטוס בחזרה לאנגליה עקב צרות במשפחה ולפיכך הוא הזניק במקומו את קולינג' המתופף.

כל המילים האלה של קליפורד היו כמובן שקריות...

דייויס הוסיף שלפני כל הופעה הוא דואג לעלות לבמה ולהסביר לקהל את העובדה שמיק פליטווד נאלץ לשוב לביתו ולכן יש מתופף מחליף. אך חברי הלהקה המקורית, ששהו אז באנגליה, מיהרו לשלול את גרסתו של דייויס הנוכל. במקביל הם מיהרו להיפגש ולהתייעץ עם עורכי דין בעניין.

להקת פליטווד מאק המקורית הפסיקה להופיע באוקטובר 1973 כשמיק פליטווד החל לעבור תהליך גירושים מכוער מג'ני בויד (אחותה של פאטי), שבגדה בו עם גיטריסט מהלהקה.

בזמן שחברי הלהקה שהו בחופשה, הם החלו לקבל מכתבים מקליפורד דייויס שהודיע להם על כוונתו להרכיב להקה חדשה במידה והחברים המקוריים לא יחזרו מהר להופעות. זאת כי החלו להיערם על שולחנו בקשות להזמנת הלהקה להופעות. הוא היה נחוש לקיים אותן.

עורכי הדין של הלהקה המקורית החלו לפעול במהירות על מנת לבדוק מי הבעלים האמיתי על השם "פליטווד מאק". דייויס, שהיה מנהל הלהקה משנת 1967, הצהיר מצדו שתמיד הוא היה המנהיג של ההרכב ואף הוסיף שהמילה MAC בשם הלהקה לא באה משמו של בסיסט הלהקה, ג'ון מקווי. הוא הוכיח זאת בכך שהבסיסט המקורי של הלהקה היה בכלל בוב בראנינג. כך שמבחינתו, החבר המקורי היחיד בלהקה הזו היה מיק פליטווד, שלפי דבריו השקריים של דייויס אכן נשאר לנגן בלהקה החדשה אך אולץ לחזור לביתו באנגליה ולכן הוחלף.