אז עד כמה היו חמורים היחסים בין איאן גילאן וריצ'י בלאקמור בלהקת דיפ פרפל והאם המתח הזה תרם לגדולתה של הלהקה? יצאתי לתהות בעניין...
מערכת היחסים בין הגיטריסט ריצ'י בלאקמור והסולן איאן גילאן היא אחת ממריבות הרוק הידועות לשמצה. הדינמיקה שלהם יצרה ניצוץ יצירתי עז שהניע את הצלחת הלהקה, אבל היא גם הובילה לעימותים קשים ששיבשו תכופות את אחדות הלהקה. בראיונות עמם, שני המוזיקאים הנהדרים הציעו הצצה למערכת היחסים המורכבת שלהם, שהתאפיינה בתערובת של הערצה הדדית, תסכול ועוינות גלויה.
בתחילת שנות ה-70, דיפ פרפל הגיעה לשיאים חדשים של פופולריות עם הקול החזק של גילאן ונגינת הגיטרה החדשנית של בלאקמור. אלבומים שהם עשו ביחד אז הגדירו את הסאונד של הרוק הכבד, והציבו סטנדרט גבוה. מאוחר יותר הכיר גילאן בכישרונו של בלאקמור בראיון, ואמר, "ריצ'י היה גיטריסט פנומנלי והביא כל כך הרבה לצליל של דיפ פרפל". עם זאת, הוא גם ציין שאישיותו של בלקמור הייתה מאתגרת, ותיאר אותו כ"בלתי צפוי ועקשן".
בספרו כתב גילאן: "על הבמה, ריצ'י התחיל לקחת את הדברים קצת באופן קיצוני, על ידי סירוב לעלות להדרנים, וכאשר דחקו בו הוא רק היה אומר שהקהל לא ראוי זה. אז מצאנו את עצמנו עם מעריצים שמסרבים לעזוב, לאחר ששילמו כסף טוב לראות אותנו, ומתחננים להחזרתנו במה. נאלצנו לעשות זאת, בלי נגן הגיטרה הגדול שאיתנו. היו הרבה ויכוחים במצבים כאלו". לא פעם נגן הגיטרה הגדול אהב גם מעשי קונדסות נגד אחרים וגילאן חטף זאת בשנת 1970, כשלפני הופעה הוא ביקש לשבת בכסא ולא שם לב שבלאקמור משך אותו ממנו ברגע האחרון. הזמר נפל בחבטה על הרצפה ולא האמין שכך הברנש שמולו עשה לו. היה זה מעשה שגרם לסדק ביניהם להיפער.
מערכת היחסים ביניהם הפכה ממש גרועה במהלך ההקלטה של התקליט WHO DO WE THINK WE ARE. היה זה אלבום שהוקלט בלחץ של חברת התקליטים וגם של קהל המעריצים ההולך וגדל של הלהקה. גילאן כתב אז את השיר SMOOTH DANCER ובו משפטים ברורים שמרמזים על אהבתו של בלאקמור את הלבוש השחור. השיר נכתב, כמובן, בלשון שאפשר לפרש לשני המינים ובלאקמור חשב בהקלטות שמדובר בשיר על בחורה. הוא לא ידע אז שגילאן כתב את זה למעשה עליו "זמש שחור, לא אומר שאתה טוב בשבילי / זמש שחור, רק מביא את המסתורין שלך / אני רוצה להיות בתוכך אבל אתה שחור ואני לא יודע מה לעשות / אתה רקדן חלקלק אבל זה בסדר / כי אני פרילנסר ולעולם לא תוכל לשבור אותי למרות שתנסה לגרום לי לחשוב שאתה קסום... אתה רוצה לשלוט בעולם, אבל אתה מתנהג כמו בחורה עם הריון כוזב /
התנפחת מבפנים בלי שום דבר מלבד הגאווה שלך ובכל זאת אתה ממשיך לרקוד... ניסיתי ללכת איתך אבל אתה שחור ואני יודע בדיוק מה לעשות... אני חושב שאתה משוגע, הדרכים הדו-פרצופיות שלך / הן לא מטרידות אותי / עדיף שתעשה את זה נכון כי יום או לילה אחד אני אצא אל החופש / אתה יודע שאהבתי אותך פעם אחת ואני רוצה לאהוב שוב אבל אתה לא נותן כלום / אתה יכול לראות את זה בעיניים שלי ואז אתה צריך להבין שאני לא מבלף".
גילאן על התסכול שהתעורר באולפן בתקופה זו: "לריצ'י היה חזון מאוד ברור, וזה לא תמיד השאיר הרבה מקום לרעיונות של מישהו אחר". בלאקמור, הידוע בגישתו המוקפדת, הפך יותר ויותר לא סובלני כלפי פשרה, והתנגש תדיר מול סגנונו העצמאי של גילאן.
הזלזול ההדדי שלהם גדל עד לנקודה שבה גילאן עזב את הלהקה בשנת 1973, בתחושה שהוא לא יכול עוד לעבוד במה שהוא תיאר כ"סביבה רעילה". בלאקמור, לעומת זאת, ראה אחרת את עזיבתו של גילאן, כשהעיר פעם ש"איאן היה פשוט עייף, והוא כבר לא נתן 100 אחוז ללהקה". הוא דחה את האשמותיו של גילאן וראה את יציאתו של הסולן כבלתי נמנעת ולא מצערת.
המתח בין גילאן לבלקמור נמשך גם לאחר שגילאן הצטרפה מחדש לדיפ פרפל בשנת 1984 לאלבום PERFECT STRANGERS. בעוד שהאיחוד הביא להצלחה מסחרית, היחסים בין גילאן לבלאקמור הוסיפו להיות בעייתיים. תקרית ידועה לשמצה הייתה בשנת 1990 כשבלאקמור החליף זמנית את גילאן עם סולן ריינבאו לשעבר, ג'ו לין טרנר. גילאן הביע כעס על ההדחה, ואמר, "זה לא היה עניין של יצירת מוזיקה יותר; זה היה על אגו ושליטה". בלאקמור, לעומת זאת, הגן מאוחר יותר על המהלך וקבע שגילאן "לא מוכן להסתגל" לסאונד המתפתח של הלהקה.
היריבות נמשכה עד לעזיבתו הסופית של בלקמור מדיפ פרפל. זה היה בעקבות תקרית נפץ בהלסינקי שבה הוא סירב לעלות לבמה ולאחר מכן, לפי הדיווחים, זרק מים על איש צוות צילום שהיה על הבמה, ובכך הרגיז את הלהקה כולה. לאחר פרישתו של בלאקמור, גילאן העיר כי עזיבתו של הגיטריסט הייתה "הקלה" וכי "הלהקה הייתה סוף סוף חופשייה להיות להקה שוב".
גם לאחר עזיבתו של בלאקמור, השניים זרקו מדי פעם הערות דוקרניות זה על זה בראיונות. בלאקמור כינה פעם את קולו של גילאן "הרחק ממיטבו", בעוד שגילאן מתח ביקורת על מזגו של בלקמור והשפעתו על הלהקה. עם זאת, שניהם הביעו חרטה על כך שההבדלים היצירתיים ביניהם האפילו על המוזיקה שלהם. גילאן הודה בראיון בשנת 2015, "ריצ'י היה חיוני לצליל של דיפ פרפל, ועל כך אני מכבד אותו מאוד, גם אם לא היינו יכולים להסתדר". בלאקמור, באופן דומה, ציין בסרט דוקומנטרי משנת 2016, "איאן הוא אחד מקולות הרוק הגדולים בכל הזמנים, אבל היינו כמו אש ומים ביחד".
הדבר בא לידי ביטוי גם עם סירובו של גילאן לצרף את בלאקמור לטקס הכנסת הלהקה למוסד היכל התהילה של הרוק'נ'רול. דיווחים מצביעים על כך שבלאקמור התכוון להשתתף בטקס אך בסופו של דבר התרחק עקב סירוב לכאורה של חברי דיפ פרפל הנוכחיים להופיע איתו על הבמה. גילאן, במיוחד, הביע את עמדתו שרק ההרכב הנוכחי צריך להופיע במהלך הטקס, ובכך השבית את בלאקמור ואחרים שהיו בעבר בלהקה. גילאן הרגיש שמכיוון שההרכב הנוכחי מופיע באופן פעיל ומקליט בתור דיפ פרפל, מתאים רק להם להופיע ולייצג את מורשת הלהקה. ההחלטה הזו זכתה לביקורת, שכן מעריצים רבים סברו שבלאקמור, כאחד מחברי היסוד של דיפ פרפל, היה צריך לקבל מקום על הבמה. יתרה מכך, נציגים של בלאקמור טענו כי מארגני הטקס הודיעו להם שבלאקמור "לא רצוי" בגלל המתיחות הקיימת. נראה היה שההודעה הזו רמזה שהיכל התהילה נכנע ללחץ מההרכב הנוכחי של דיפ פרפל, ויצר אולטימטום. בתגובה למחלוקת, הצהרה מהצוות של בלאקמור הביעה אכזבה והסבירה שהוא לא ישתתף בנסיבות אלו. גילאן, שחש (באופן מוגזם) כי הוא הדמות המרכזית בטקס הזה, בחר להתנהג באופן שגוי גם כלפי שני חברים בדיפ פרפל בעבר שכן הגיעו לטקס - גלן יוז ודייויד קוברדייל. יוז סיפר: "לא אדבר עם אף אחד מהם שוב - פשוט כי הם היו גסים כלפיי. גם רוג'ר גלובר וגם איאן גילאן היו גסים כלפי דיוויד וכלפיי. האמת שהייתי האיש המפוכח היחיד שם. לא אכפת לי מהחבר'ה האלו. גילאן התחצף אלי על הבמה כשקיבלתי את הפרס. הלכתי לברך אותו. הוא הסתכל לי בעיניים כאילו אני לא קיים. לבחור יש בעיה איתי. אני מאחל לו רק את הטוב ביותר, אבל לא נשאר לי זמן להתנהגות הבזויה הזו". גם לקוברדייל היה מה להגיד: "לגלן יוז ולי נאמר, 'טוב, אנחנו לא רוצים שתשירו איתנו'. בתחילה, דיברתי עם גילאן על לבוא ולשיר את קולות הרקע של SMOKE ON THE WATER, כי במקור הם התכוונו לסגור את ההופעה עם זה אבל פתאום הם ניסו לעצור אותנו בנאומים, ואישתי זעמה, חוץ מהעובדה שהיא הוציאה הון על שמלה יוקרתית לטקס..."
בסופו של דבר, המתח בין בלאקמור וגילאן היה הכוח המניע מאחורי המוזיקה של דיפ פרפל כמו שהיה נקודת מחלוקת. מערכת היחסים ביניהם, המוגדרת על ידי תחרות ויצירתיות, מכילה בתוכה גם את הקסם וגם את הקושי של אמנות שיתופית.
אז האם המתח והריב הזה בין הגיטריסט והזמר גם הועיל לדיפ פרפל? יכול להיות, כי המתח היצירתי שלהם הוביל לסוג של אווירה תחרותית, שדחף את שני המוזיקאים להצטיין. בתחילת דרכם המשותפת, כשהשניים עוד חלקו חדר בבית מלון, פנה הגיטריסט לזמר והודיע לו שהוא מתכוון לנסות להפיל אותו מהבמה בכל הופעה ולכן כדאי לו לשיר היטב. אז ריפי הגיטרה והסולו האפלים והמורכבים של בלאקמור המאוזנים עם השירה האינטנסיבית והנוסקת של גילאן, יצרו דינמיקה ייחודית שהזינה את עבודת הלהקה ולו לזמן קצר אך בלתי נשכח.
