top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

על תקליטי להיטים בעולם של מוזיקת רוק

עודכן: 13 ביוני 2023




בימי ילדותי ונעוריי תסס שוק התקליטים גם הודות לאוספי להיטים שיצאו ואיגדו לנו רבים מהשירים הידועים במסלול הקשבה אחד. לא פעם, כשאני נתקל שוב בתקליטים אלו, מציף אותי רגש נוסטלגיה מתוק. עדיין, תמצאו פה, בסקירה שלי, כמה מהם שלדעתי לוקים בחסר. אל תשכחו - אחרי הכל זה עניין של טעם, ועל טעם וריח - אין להתווכח ולא להתנגח.

אז הנה סקירה שלי את כמה מהם. בטח יש פה גם תקליט שאתם גדלתם עליו, כמוני.


אלבום הלהיטים של להקת סמוקי, שיצא בשנת 1977.


קודם כל, חשוב להתחיל מהעיקר; להקת סמוקי היא כריס נורמן, הזמר בעל הקול הצרוד שאי אפשר לטעות בו. לצערי, ההופעה שהביאו לארץ, תחת המותג סמוקי, לא הייתה איתו. זה כמו להביא לשולחן במסעדה מנת שיפודים, כשהמלצר מגיע אליך ובידו אכן צלחת אך בה רק סלט, צ'יפס ומקלות שיפודים ללא בשר. הבנתם את העניין. עכשיו אלך לתקליט הזה.


את התקליט הזה הכרתי כנער באייטיז. כמובן שהוא היה בתוך אוסף תקליטים של חברה של אחותי הגדולה. התמונה בעטיפתו הראתה ארבעה בחורים שהזמינו אותי לשמוע את להיטיהם. נו, אז למה לא? הייתי אז נער צעיר, חסר הגנות ומוכן לפיתויים.


המחט נחתה על תחילת הצד הראשון בתקליט והצלילים של הלהיט הטרי יחסית אז של סמוקי, LAY BACK IN THE ARMS OF SOMEONE, נזלו מהרמקולים. תוך שניה התאהבתי בזה. יש משהו יפהפה בשיר הזה שהוא מעבר להסבר במילים. מין תחושה שכזו. הוא כמו כרית נוחה להניח עליה את הראש.


ממשיכים באותו צד. יש בו עוד שני שירים שאני מ-מ-ש אוהב. הם מזכירים לי את הרדיו הישראלי של הסבנטיז ותחילת האייטיז; IF YOU THINK YOU KNOW HOW TO LOVE ME שגם הוא בלדה והשיר שחותם את הצד הראשון, I'LL MEET YOU AT MIDNIGHT הקצבי ומשובב הנפש. אין מישהו שיכול לשיר את זה טוב יותר ממאסטרו נורמן.



צד ב' נפתח עם LIVING NEXT DOOR TO ALICE, הלהיט שבאמצע הניינטיז לקחו אותו בהולנד ודחפו לתוכו, כמלפפון רקוב בתוך עוגת שמנת, את המשפט WHO THE FUCK IS ALICE. זו בדיחה חסרת טעם שהכתימה את השיר הנהדר שכתבו צמד כותבי השירים, מייק צ'אפמן וניקי צ'ין (שכתבו להיטים גם ללהקת סוויט ולסוזי קוואטרו). השניים הפיקו גם את להקת סמוקי והציעו להם לבצע את השיר שהוקלט במקור (בשנת 1972) על ידי הרכב ווקאלי מאוסטרליה בשם NEW WORLD. הביצוע של סמוקי הפך ללהיט גדול. תגידו מה שתגידו, שיר טוב לא חייב להיות בעל מסר פילוסופי או בועט או פוליטי. תביאו לי שיר על בחור שבור לב, ששכנתו מזה 24 שנים עוזבת לפתע. ולא משנה שיש שכנה אחרת בשם סאלי (יצא פה במקרה, בעברית, היפוך השם "אליס) שרוצה אותו. הוא רוצה רק את אליס.


אוקי, אז אסכם זאת כך. מעולם לא עקבתי אחרי הקריירה של להקת סמוקי ולא נמשכתי להקשיב לאלבום רגיל שלה. אבל אלבום האוסף הזה הוא הדבר הכי טוב שלה מבחינתי. יש בו את כל הלהיטים שאני אוהב שלה (חוץ מהיעדר ביצועה את להיט העבר NEEDLES AND PINS והשיר STUMBLIN' IN - הדואט המצליח של כריס נורמן וסוזי קוואטרו - אבל זה כבר סיפור אחר ומאוחר יותר...).


אז במקרה הזה, אלבום האוסף הוא בהחלט טוב למי שלא צריך יותר סמוקי מזה (כמוני). לא סתם כתבו בביקורת עליו בביקורת בעיתון רקורד מירור הבריטי ש"זה אלבום שיצא כדי לסחוט את הטיפות האחרונות של הכסף מכל הבום הזה של סמוקי, אבל זה יעיל אם אין לכם את כל האלבומים שלהם".


על אלבום האוסף שיצא לסטיבי וונדר בשנת 1982 ושמו ORIGINAL MUSIQUARIUM 1.


זה היה ההמשך לאוסף הקודם שלו, LOOKING BACK, כשבחברת התקליטים ידעו שהאוסף הזה יימכר היטב וגם סטיבי ידע כמה זה חשוב שייצא; אחרי הכל, הוא בזבז מיליונים של דולרים על הבתים שלו, האולפן ושאר הוצאות גרנדיוזיות. רואי החשבון שלו אמרו לו שהוא לקראת פשיטת רגל. לכן, כאשר הנשיא של חברת התקליטים מוטאון, ברי גורדי, הציע לו פרס של 2 מיליון דולר עבור הוצאת אוסף זה, סטיבי ביקש להגדיל את הסכום לשלושה מיליון, עם הבטחה שיוסיף ארבעה שירים חדשים. גורדי הלך על זה.


יציאת האלבום, במילוי החוזה שפג, חלה במקביל להסכם חדש לשבע שנים נוספות עם מוטאון, שפרטיו הכספיים נשמרו בסודיות לבקשתו של סטיבי, כשהוא לא להוט לחזור על תשומת הלב היתרה שהתקשורת נתנה להסכם המיליונים הקודם שלו. "אנשים חשבו שאני מסתובב עם 13 מיליון דולר בכיס", הוא התלונן. אבל הפעם היה ידוע שסכום העסקה היה נמוך משמעותית מההסכם הקודם.



לזכותו ייאמר שסטיבי לא רימה את גורדי בארבעת השירים החדשים, מה שלמעשה גרם לאלבום האוסף להרגיש כמו יצירה חדשה - תחבולה נוספת מנוצלת על ידי סטיבי ומוטאון עם הכותרת המוזרה, ללא מילים כמו "אנתולוגיה" או "להיטים גדולים" בכל מקום על העטיפה.


אז עכשיו אל האוסף; האמת? באלבום הזה נמצא הבשר של וונדר לאלו שאין להם את הכוח להקשיב לאלבומים הרגילים (והחשובים) שלו ובהם שירים רבים לא מוכרים. אחרי הכל, לוונדר היה כוח אדיר ביצירת שירים מלודיים שהתאימו להפוך ללהיטים. למרות שאם תשאלו אותי, איזה אלבום שלו אני הכי אוהב - אצביע ללא היסוס על INNERVISIONS. כי משהו באסופת השירים שם עושה לי התרוממות נפש. אבל עכשיו אחזור לאוסף הזה.


לראשונה קובצו להיטיו הגדולים, בתקופה המשמעותית ביותר שלו, במקום אחד. זה נפתח עם SUPERSTITION הפ'אנקי שמתמזג ל- YOU HAVEN'T DONE NOTHIN, עם קולות הרקע של הג'קסונים.



ואם זה לא מספיק כדי להלהיב, אז השיר השלישי בצד הראשון הוא LIVING IN THE CITY, עם הביקורת הנוקבת שלו, בה מושלך בחור תמים לבית הכלא, בגלל שעמד במקום הלא נכון בעת שאירע לידו שוד והמשטרה תפסה דווקא אותו.


כדי לא לתת למעריצים תחושה של אוסף משומש וחבוט, ועכשיו אנחנו יודעים מה הסיבה לכך,נוספו לאלבום הכפול הזה שלושה שירים שלא יצאו עד אז לאור, כשהבולט בהם הוא FRONT LINE עם אלמנט הפ'אנק שלו והמילים שמדברות על מלחמת ויאטנם.


שיר נוסף, וחדש אז היה הקטע החותם, DO I DO, שמרקיד ומקפיץ אך נמשך, לדעתי, יותר מדי זמן, ולאחר עשר דקות וחצי ממנו ועד לסיומו הוא כבר הופך לעוס ומתיש. חבל ששמו באקווריום המוזיקלי דג מתנפח מדי שכזה.


גם חסרים לי באלבום הזה שירים חשובים כמו DON'T YOU WORRY 'BOUT A THING או PASTIME PARADISE או THEY WON'T GO WHEN I GO או LATELY או HE'S MISSTRA KNOW-IT-ALL.


אז צר לי, אלבום האוסף הזה לא מספק אותי כדי ליהנות מעולמו של סטיבי וונדר כראוי. בשביל זה אני שולח אתכם, קודם כל, להקשיב לאלבומים TALKING BOOK, INNERVISIONS. FULLFILLINGNESS FIRST FINALE, SONGS IN THE KEY OF LIFE ו- HOTTER THAN JULY. תסיימו את אלו ואז אגיד לכם בבטחה שהקשבתם למיטב של וונדר בסבנטיז ועד 1980.


אלבום האוסף הראשון של להקת ABBA, שיצא בשנת 1975.


התקליט הזה ללא ספק שונה מרוב אוספי 'הלהיטים הגדולים ביותר' כי לא פחות מחמישה שירים בו היו חדשים לחלוטין לקהל הבריטי. האם האלבום "מיטב להיטים" באמת מצדיק את הוצאתו רק כשנה וחצי לאחר שאבבא התפרסמה לראשונה כזוכת האירוויזיון? או שמא מדובר באפשרות לחמם מחדש שירים שלא הצליחו בעברם הקרוב?


האוסף נפתח בשיר שפיט טאונסנד, מלהקת המי, אמר בשנת 2009 שהוא מהאהובים עליו ביותר. זה הוא השיר S.O.S, שאנייטה (הזמרת הבלונדינית מהשתיים) סיפרה שההקלטה שלו לא הייתה קלה עבורה ועבור הזמרת השניה והברונטית, פרידה, שנאלצו לשיר את הפזמונים כמה וכמה וכמה פעמים כדי שזה יישמע מרשים.


כפי שציינתי, באלבום אין בדיוק את כל הלהיטים הגדולים. כמו, למשל, השיר PEOPLE NEED LOVE שיצא כתקליטון בשנת 1972 ולא ממש הצליח. אז יש בתקליט הזה לא מעט להיטים שיצדיקו את היותו אוסף מוצלח, אם כי לצידם יש כמה שירים עלומים יותר שהייתי מוותר עליהם.



אבל להיטים של להקת אבבא הם חוויה מיוחדת, שנשמעת כמוצר חם מבית הספר המושלם לכתיבת שירי פופ והפקתם. שיר כמו MAMMA MIA (עם שילוב הפסנתר והמרימבה לצד הקולות הנשיים המושלמים) הוא קלף מנצח. כמובן שיש פה את הלהיט WATERLOO, שזיכה את אבבא במקום הראשון באירוויזיון שנערך בברייטון בשנת 1974 (בו כוורת שלנו זכתה במקום השביעי).


בתקופה ההיא של הסבנטיז הייתה אופנה של להיטי פופ מסטיק (BUBBLEGUM POP) כשלהיטים רבים נשאו שמות עם שתי מילים זהות. שירים כמו SUGAR SUGAR של הארצ'יז, SOLEY SOLEY של להקת "אמצע הדרך", CO CO של הסוויט ועוד. גם אבבא עלו על הנוסחה הזו ויצרו שירים עם שמות כמו HONEY HONEY ו- RING RING, אבל עדיין עם הפקה מלהיבה ובשרנית.


אחד השירים האהובים עליי באוסף הזה הוא BANG A BOOMERANG שיש בו איזון מעניין בין המלודיה הרכה לקשיחות המלודית שמגיעה לפני כל פזמון. זה שיר בהחלט ערמומי מבית היוצר של בני אנדרסון וביורן אולבאוס. שיר נוסף שאהוב עליי מאד הוא SO LONG הרוקי. זה מסוג השירים שאני אוהב להקשיב להם בווליום גבוה. רוק-פופ נשי משובח להפליא.


בבריטניה, האלבום הזה היה מהראשונים שהתפרסמו בטלוויזיה, כשיצא שם באפריל 1976, והפך מיד לרב מכר היסטרי. מי ידע אז שבהמשך הדרך תפיק הלהקה הזו עוד כמה וכמה להיטים שעולם הפופ לא יהיה אותו הדבר בלעדיהם? זה מסוג התהיות המעניינות שתקליט אוסף זה גורם להן.



בתמונה: ההדפסה הישראלית שיצאה בשנת 1976. במקור יצא האוסף בעטיפה נפתחת אבל בחברה הישראלית בחרו לחסוך בעלויות והדפיסו את התמונה הפנימית כעטיפה הראשית ואילו את החלק השני של אותה עטיפה פנימית נפתחת הדפיסו כצד האחורי. טריק ישראלי ידוע. חוץ מזה, היש יותר מצחיק מלתרגם את I DO I DO I DOI DO I DO כ"כן, כן, כן, כן, כן"?


אז האם האוסף הזה באמת טוב? ובכן, הוא די טוב לטעמי אבל בעיקר כתחנה בדרך של אחת מלהקות הפופ הטובות יותר שיש.


האוסף של הבי ג'יז, שיצא בשנת 1969 בשם BEST OF THE BEE GEES.


הבי ג'יז ידועים בלהיטיהם הרבים ובשל כך יצאו לאחים גיב אוספים רבים, אך זה הוא תקליט האוסף הראשון שלהם. הקהל הרחב קנה אותו בהנאה ובמחשבה שהלהקה מאוחדת כתמיד. אבל בזמן צאת האלבום היה כבר רובין גיב מחוץ להרכב, כי פרש בגלל סכסוכים בעניינים מוזיקליים.

כמו כן, גיטריסט הלהקה, וינס מאלוני, ניגן בשירי האוסף הזה אך לא נמצא בתמונת העטיפה, שצולמה לפני כניסתו ללהקה.


בעיתון להיטון נכתב בזמנו בביקורת על אלבום זה: "בסך הכל, תריסר להיטיה הידועים והמוצלחים ביותר של אחת הלהקות המקוריות והמיוחדות ביותר בימינו, שהצליחה לשמור על טון להיטים רגוע בסוף המאה העשרים הקצבית והרועשת. תקליט מצוין של להקה מצוינת, שיהפוך במהירות לתקליט פופ קלאסי".



אז מה יש לנו כאן? האלבום נפתח עם השיר HOLIDAY הרגוע והקסום, שיצא באלבום הבכורה הבינלאומי של הבי ג'יז. אחריו מגיע הלהיט הגדול I'VE GOTTA GET A MESSAGE TO YOU, שיצא במקור באלבומה השלישי של הלהקה, IDEA. השיר הנפלא הזה נכתב מנקודת מבט של אסיר הנידון למוות, שנותרו לו רק כמה שעות לחיות והוא חייב להעביר מסר לאשתו. שיר פופ מושלם!


יש גם את השיר WORDS, שנכתב במקור לסרט בשם THE MINNI-AFFAIR, במטרה שקליף ריצ'רד ישיר אותו. זה כמובן לא קרה בסוף. זה היה השיר הראשון, בשנת 1968, בו אין הרמוניה של האחים גיב כי אם רק את קולו של האח הבכור, בארי, שיודע לשיר היטב. בעיניי, בארי גיב הוא זמר נשמה אמיתי ונדיר (ולכן אני סולח לו ולשני אחיו על הפלצטים האיומים של תקופת הדיסקו).



ואיך אפשר בלי I STARTED A JOKE הכובש, אותו שר רובין? הוא סיפר שנים לאחר מכן שהמאזינים מוזמנים לפרש אותו כראות עיניהם. "לנסות לפרש את השיר בעצמי יסיח את הדעת של המאזין ממנו".


השיר MASSACHUSETTS נכתב במקור על ידי האחים גיב בתקווה שלהקת THE SEEKERS תשיר אותו. בסוף הם החליטו לשמור אותו לעצמם. כך הם אספו לתיק ההצלחות שלהם עוד הישג. האחים לא היו במקום עליו שרו, אך הם אהבו את השם ולכן בחרו בו. רובין גיב סיפר שהשיר הזה הוא סוג של ניצחון מר עבורו: "כשהשיר הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי נקלעתי לתאונת רכבת איומה בה כמעט נהרגתי".


ויש עוד רגעים קסומים באוסף הזה. אם זה עם השיר EVERY CHRISTIAN LION HEARTED MAN WILL SHOW YOU רווי המלוטרון והאווירה הפסיכדלית. התקליט הזה נחתם בשיר NEW YORK MINING DISASTER 1941, שהפך לאחד הלהיטים המוזרים של אותה שנת 1967, שסיפר על אסון (פיקטיבי) במכרה פחם.


אז האם האוסף הזה שווה או לא? ועוד איך הוא שווה! ככה עושים מוזיקת פופ אמיתית. אל תחמיצו את ההנאה הזו. מתאים מאד לימי החורף הקרים בפרט ובימי כל השנה בכלל.


האוסף GREATEST HITS של להקת סטילי דן.


ובכן, קודם כל זה קצת מוזר בעיניי לראות אלבום של להקה כה מתוחכמת זו שמקבל את השם הכי שבלוני שיש בתחום אוספי שירים. אבל מה שמקבלים באלבום הכפול הזה הוא מנה הגונה של השופרא דשופרא. וזה עוד לפני שיצא האלבום GAUCHO, שחתם לזמן מה את כל הסיפור.


חברת התקליטים, שידעה להגביר מכירות היטב, דאגה להוסיף למארז שיר שלא יצא קודם לכן. זה הוא HERE AT THE WESTERN WORLD, שהוקלט לאלבום THE ROYAL SCAM, אך בסוף הוחלט לשים אותו בצד.


ובכן, אין רגע דל אחד באלבום זה, שנפתח (איך לא) עם הלהיט DO IT AGAIN המהפנט. כרגיל אצל סטילי דן, המילים קשות לפירוש והבנה, אך הן יושבות באופן מושלם על מלודיה קליטה ועיבוד מהודק. זו נוסחת הקסם של המותג הזה, שהנהיג דונלד פייגן ביחד עם וולטר בקר.



כל שיר באלבום הזה עושה חשק לרוץ ולשמוע את האלבום השלם ממנו הוא הגיע, וזה כנראה הטריק השיווקי המקורי של חברת התקליטים. לפזר ממתקים קטנים שיגרמו לילדים לרוץ לחנות כדי לקנות עוד ועוד.


בין השנים 1972 - 1977 הוציאה סטילי דן שישה אלבומי אולפן. מספיק בשביל לדלות מהם אוסף ראוי. אך האם ראוי לקרוא לו "הלהיטים הגדולים ביותר?", שכן רובם הגדול לא הגיע למקומות גבוהים במצעדים, אבל הלהיטים הגדולים אינם ההישגים המסחריים של השירים כי אם הצלילים בהם המופקים להפליא.



מי שמכיר את הלהקה היטב, לא באמת זקוק לאלבום הזה, אלא אם כן אתם חייבים שיר אחד שלא הופיע עד אז באף מקום אחר. מי שרוצה לאסוף את כל חומריה במקום אחד, בשבילו יצא מארז הדיסקים CITIZEN. אבל אם יבואו אליי ויגידו, "יש לי פטיפון, אני לא מכיר(ה) את סטילי דן ואני רוצה להשיג משהו שיאגד לי את השירים הכי ידועים שלהם במקום אחד" - אכוון אותם לאלבום האוסף הזה ואוסיף, "אבל אם התאהבתם בזה, תחזרו אליי להמשך תדרוך".


בנובמבר בשנת 1982, יצא תקליט האוסף RECORDS של להקת פורינר.


להקת פורינר, שנקראה אז בארצנו גם בשם "נוכרי", הייתה באותה שנה אחרי הוצאת ארבעה אלבומים, כשאלבומה הרביעי עדיין היה מוצר חם במכירות. העולם טרם ידע אז שמלהקה זו ייצא להיט ענק נוסף בשם "אני רוצה לדעת מה היא אהבה" והספיקו ארבעה אלבומים כדי לספק מנת להיטים גדושה להרכבת אלבום אוסף מצליח ומוצלח זה.


זה האלבום הראשון שקניתי כנער של פורינר. הוא יצא בהדפסה ישראלית ואני זוכר כמה בהיתי בעטיפתו הנפתחת (עם התמונה הפנימית ובה ארבעת חברי הלהקה יושבים במסעדה. זה היה הרבה לפני עידן האינטרנט והשגת תמונות רבות בקלות שכזו. פעם, כל תמונה בעטיפה של אלבום הייתה עולם ומלואו. וכנער שרצה להבין עוד ועוד על עולם הרוק החדש שנגלה לו, בחנתי היטב את פרצופי ארבעת המוזיקאים וניסיתי להבין כל פרט קטן בשבריר השניה ההיא, כשהמצלמה תיקתקה מולם.



אז מה יש לנו כאן, בתבשיל הזה? ובכן, רוב השירים נאספו לתקליט מהגרסאות שיצאו בתקליטונים השונים. היוצא מהכלל בא עם גירסה אנרגטית בהופעה חיה לשיר HOT BLOODED, שלא יצאה עד אז לאור.


אה כן, והעטיפה באה עם חיתוך מגניב, כפי שנראה בתמונה הבאה:


מאז יצאו הרבה אלבומי אוסף לפורינר - אך אין אחד מהם שמשתווה מבחינתי למארז הזה. עם זאת, חסר לי פה מאד את הלהיט הגדול, BLUE MORNING BLUE DAY. הכיצד זה קרה?


הנה התקליט הראשון שקניתי אי פעם של פול מקרטני ולהקת כנפיים, אי שם בשנות השמונים. הדפסה תוצרת הארץ. והמוסיקה שבפנים? מושלמת.


אין מה להתווכח עם העובדה שפול מקרטני היה החיפושית הפעילה ביותר לאורך כל אותו עשור (לא שכמות היא תמיד ערובה לאיכות). הוא גם היה זה שהוציא הכי הרבה תקליטונים שעמדו בכוחות עצמם, ללא קשר לאלבום כלשהו שלו. כמה שנים לפני צאת אוסף זה סיפר מקרטני על רצונו לאסוף את כל שיריו הפזורים לאוסף שייקרא COLD CUTS - AND HOT HITS. אבל הרעיון הזה הושם בצד כל פעם מחדש, כי למקרטני היה דחוף יותר להציג חומר חדש בפני הקהל. תעשיית הבוטלגים הרוויחה מהעניין וסיפקה לקהל הרחב אוספים שרקחה בעצמה מתקליטוניו השונים.


לבסוף יצא האוסף הזה, שנקרא WINGS GREATEST והיה צעד אחד לפני סיום החוזה של מקרטני עם חברת התקליטים EMI. אותה חברה החתימה את הביטלס באנגליה עוד לפני הפריצה הגדולה ועתה חש מקרטני שהגיע זמנו לנוע הלאה לכיוון הצעה טובה יותר מחברת CBS.



אין ספק שזה יכל להיות אלבום אוסף כפול. לפול היו מספיק חומרים בשביל זה, אך הוא כנראה נמנע מצעד זה בגלל האלבום המשולש, בהופעה חיה, שהוציא שנתיים לפני כן (WINGS OVER AMERICA). למרות השם המטעה, לא מדובר באוסף של להקת כנפיים אלא באוסף של פול מקרטני, כי התקליט מכיל גם את ANOTHER DAY ואת UNCLE ALBERT / ADMIRAL HALSEY, שהוקלטו לפני הקמת אותה להקה ופותחים את שני הצדדים של האוסף הזה.


מקרטני השקיע בעטיפת התקליט ואף שלח את אוברי פאוואל, מבעלי חברת העיצוב HIPGNOSIS, להר מושלג בשווייץ כדי לצלם שם את הפסל ששלח עמו. פאוואל הופתע מהצעד הזה כי חשב שפול קמצן בענייני תשלום לעיצוב עטיפות והנה הוא שולח אותו למשימה שדורשת תשלום נאה בהתאם. התוצאה בהחלט מרהיבה כשבעטיפה נראה הפסל ענקי. בפוסטר שצורף לתקליט נתגלה אותו פסל כמיניאטורה שולחנית.


מאז הוציא מקרטני את שיריו, מתקופת הסבנטיז, באוספים שונים. הם נקראו ALL THE BEST. אחר כך WINGSPAN וגם את PURE MCCARTNEY (עם סאונד משודרג להפליא), אבל יש משהו באוסף המושלג הזה שמחמם את ליבי אף יותר.


האוסף THE SINGLES 1969-1973 של הקארפנטרס.


כן, אני אוהב מאד את הקארפנטרס. מזה שנים אני מקשיב לשירי הצמד המשפחתי הזה ומתמוגג. את הדרך שלי לחופה, עם אשתי לעתיד המופלאה, עשיתי כשברקע התנגן השיר WE'VE ONLY JUST BEGUN, עם קולה המלטף של קארן.


ובכן, הקארפנטרס היו אחת התופעות המוזיקליות המצליחות יותר בסבנטיז. האח הבכור, ריצ'רד, ניגן בקלידים ועשה את העיבודים הגאוניים. אחותו הקטנה, קארן, תופפה היטב בתופים (לצד מתופפי סשנים מהשורה הראשונה ובראשם האל בליין) והעניקה את אחד הקולות הנשיים עתירי הנשמה והיפים ביותר שאני מכיר במוזיקה.


בנובמבר 1973 יצא אוסף הלהיטים שלהם. זה היה בשיא משמעותי בקריירה של השניים והוא בילה 115 שבועות במצעד המכירות של הבילבורד האמריקני.



זה היה השופרא דשופרא של התוצרת המוזיקלית הקלילה, מצד אחד, אך ערמומית מצד שני. מדוע ערמומית? כי השירים הקלילים הללו בנויים באופן כזה שנגעו גם בליבם של רוקרים רבים וקשוחים. אם זה CLOSE TO YOU משובב הנפש עם סולו החצוצרה של צ'אק פינדלי, TOP OF THE WORLD העליז או SUPERSTAR המרגש (שבמקור נכתב על ידי ליאון ראסל ודלייני בראמלט בשם GROUPIE). ומה עם RAINY DAYS AND MONDAYS? אני לא יכול להקשיב לשיר הזה ולהישאר אדיש. זה נוגע בי. זו מוזיקה לנפש.


ויש פה גם גירסה נהדרת ל- TICKET TO RIDE של הביטלס או YESTERDAY ONCE MORE (שבתור ילד קראתי לו שיר ה"שה לה לה לה"). ויש גם ניצוצות של גיטרה חשמלית בשרנית בסולו המופלא של טוני פלוסו בשיר GOODBYE TO LOVE. הסולו הזה השפיע ישירות על צליל הגיטרה בשיר "יכול להיות שזה נגמר" של אריק איינשטיין. איך אני יודע? כי דיברתי על זה עם שמוליק בודגוב הגיטריסט. אצלי אין השערות. יש עובדות.



מהמחצית השנייה של הסבנטיז החלו הקארפנטרס לדעוך מוזיקלית. המוזיקה שלהם נתפסה אז לא אופנתית והייתה מטרה נוחה לחיצי לעג רבים. קארן קארפנטר החלה גם לדעוך באופן פיזי ונפשי וריצ'רד התמכר לסמים, עד שבסוף העשור הוא נאלץ לאשפז את עצמו בקליניקה לגמילה. כמה שנים לאחר מכן נמצאה קארן, בבית אמה, ללא רוח חיים. אנשים רבים לא ידעו אז מה היא באמת אנורקסיה ותוצאותיה ההרסניות.


למרות האסון הכבד, או אולי גם בזכותו (כי הרי מוות הוא כוח מסחרי מובהק במקרים רבים) הצליחה המוזיקה של הקארפנטרס לחזור בחזרה אל התודעה ואל אהבת ההמונים. אמנים כמו סוניק יות' הביעו בפומבי את אהבתם אליה.

אז האם האוסף הזה טוב? ובכן, לא טוב - אלא מעולה!


אלבום אוסף של הרולינג סטונס, שיצא בספטמבר 1969 ונשא את השם THROUGH THE PAST, DARKLY. כותרת המשנה שלו היא BIG HITS VOL 2.


ובכן, הרשו לי להגיד ואוו!!! ועוד איך זה אלבום אוסף טוב ואף משובח! עם עטיפה קדמית חתוכה בקצוותיה שבה נראים חברי הלהקה נצמדים לזכוכית (בסשן אחה"צ שנעשה בסטודיו של הצלם אית'ן ראסל) ועם ארטילריה של שירים פגזיים, אי אפשר ללכת פה לאיבוד.


חשוב לציין שבארה"ב יצא האלבום עם סדר שירים שונה מזה של ההדפסה הבריטית, אז ברשותכם אתייחס למה שיצא באנגליה (ואחר כך הודפס גם בארצנו, עם סאונד דלוח ובחרת התקליטים הדי קיקיונית PAX).


זה נפתח עם ג'ק פלאש המקפץ, שהוא אולי אחד משירי הרוק הטובים יותר שיש. זה אחד הריפים הגדולים ביותר מבית היוצר של קית' ריצ'רדס שהביא לאחד השירים החשובים ביותר בקריירה של הסטונס. ריצ'רדס הוא גם זה שמנגן פה את גיטרת הבס, בעוד בסיסט הלהקה, ביל ווימן, ניגן באורגן. היה זה שיר שקידם את הסטונס בברכה בחזר4ה אל מחוזות הרוק השורשי. זאת לאחר שיכשוך בבריכת הפסיכדליה, ששירים ממנה נשמע באוסף זה בהמשך.


השיר השני באוסף הזה זורק אותנו אל העבר. השיר הוא MOTHER'S LITTLE HELPER. השיר הינו קריצה של הסטונס לתופעת גלולות המרץ האסורות. משם אנו פונים לטריפ הזייתי יותר עם "אלפיים שנות אור מהבית". שיר מופלא וחללי זה יצא באלבום THEIR SATANIC MAJESTIES REQUEST והוא כולו מסע רווי מלוטרונים ויצירתיות למימדים אחרים. כשהסטונס רצו לעשות פסיכדליה משמעותית, הם שיחקו אותה בענק עם שיר כמו זה.



השיר הרביעי בצד הראשון הוא LET'S SPEND THE NIGHT TOGETHER שמחזיר אותנו לקרקע לאחר הטיסה ההיא הרחק מהבית. בשיר הזה הסטונס מביאים לנו קצב כובש ומילים שקשה לסרב להן. הרי איזו בחורה צעירה לא רצתה לבלות לילה עם ג'אגר? "השיר אינו חצוף", הוא טען במלודי מייקר בזמנו. "זה משפט שאני אומר לכל בחורה שאני יוצא איתה והוא יכול להתפרש בכמה מובנים". בתוכנית האירוח של אד סאליבן הבינו רק פירוש אחד ואסרו על ג'אגר לשיר את המילים התוססות ולהחליפן במילים אחרות. הוא עשה זאת כשהוא מגלגל את עיניו למצלמה ובכוונה.


הסטונס החלו כלהקת רית'ם אנד בלוז וגם לזה יש נציגות באוסף הזה, עם השיר YOU BETTER MOVE ON, שהיה במקור של ארתור אלכסנדר. השיר הזה יצא בגירסה של הסטונס בשנת 1964, כשיר המוביל בתקליטון מורחב שנמכר כלחמניות טריות באנגליה.

צד א' נחתם עם השיר שכתבו הסטונס על אחת הצרות הגדולות יותר שלהם בסיקסטיז. השנה היא 1967 והמשטרה לכדה את ריצ'רדס ואת ג'אגר במטרה להשליך אותם לכלא בעוון סמים. באותו זמן לא היה ברור אם הלהקה בכלל תמשיך להתקיים בעוד הם יבלו זמן רב בכלא. הימים היו עגומים. השיר הוקלט כתודה של הלהקה למעריציה שתמכו בה. עדיין, השיר הזה הגיע רק למקום השמיני במצעד הבריטי. "את האפקטים של הצעדים בבית הכלא לקחנו מספריית אפקטים", סיפר ג'אגר לעיתון NME. נטען כי ג'ון לנון ופול מקרטני שרו קולות רקע בשיר זה, אך יחצ"ן הביטלס, טוני בארו, שלל זאת באומרו שהשניים רק באו לבקר. שימו לב לצלילי המלוטרון הנוקבים, שמוסיפים לאווירה האפלה.



צד ב' נפתח עם STREET FIGHTING MAN, שיצא לאור כתקליטון חודשים ספורים לפני צאת האלבום השלם בו הוא נמצא, "משתה הקבצנים". השיר הזה הוחרם משידור בתחנות רדיו שונות. מיק ג'אגר לעיתון איבנינג סטנדארט: "אני די מרוצה מכך שהשיר הוחרם אבל ניתן להשיגו בחנויות. בפעם האחרונה שהחרימו שיר שלנו באמריקה, הוא מכר מיליון עותקים בגלל זה".


"היא באה בצבעים באוויר, היא מסרקת את שיערה / היא כמו קשת בענן", שרים הסטונס בשיר הבא, SHE'S A RAINBOW. תגידו, נכון שזה אחד השירים הכי יפים שיש? עם הפסנתר של ניקי הופקינס ועיבוד המיתרים של ג'ון פול ג'ונס (הבסיסט העתידי של לד זפלין). ברור ששיר זה חייב להיות פה באוסף!


אנו ממשיכים עם אווירה פסיכדלית ועם השיר DANDELION הקליט והשמח. פרח שן הארי במלוא תפרחתו. מהצבעוניות המופלאה חוזרים אנו בשיר הבא אל השחור והלבן המוקדמים, עם SITTIN ON A FENCE. מעניין לשמוע את שירי הסטונס באופן שאינו כרונולוגי.

האוסף מסתיים עם הלהיט העדכני (אז) של הלהקה, HONKY TONK WOMEN, שהגיטריסט בו הוא מיק טיילור, האבן המתגלגלת החדשה שבלהקה. ועדיין, תמונתו לא נמצאת כלל בעטיפת האוסף הזה, מקדימה ומאחור. נותנים פה כבוד לבריאן ג'ונס המנוח.


אלטון ג'ון באוסף שיצא בנובמבר 1974.


אלטון ג'ון היה באותו זמן אחד מכוכבי העל הגדולים ביותר על פני כדור הארץ. הוא הצליח כאמן לגעת בהמון אנשים, צעירים כמבוגרים. ואוסף הלהיטים הראשון שלו הוא לא פחות מניצחון אמנותי ומסחרי ברור.


כל אחד מעשר השירים פה היה שלאגר מטורף והאוסף הזה גורם להבין עד כמה מרשימה הקריירה שהאיש הזה צבר במהלך השנים ההן ושעקביות הייתה חלק מהדבר. אם זה שירים ראו בלדות מעולות - זה אלטון האחד והיחיד. מדובר בקפסולת זמן היסטרית אל המחצית הראשונה של הסבנטיז. קצת לפני שאלטון יפול לתוך הררים של קוקאין וייסדק.


אתם רוצים להכיר למישהו את אלטון ג'ון בפעם הראשונה? זה התקליט (ואני מדגיש - תקליט!) שתביאו לו או לה כמתנה לחיים. יאהבו את זה? אז הם ודאי יתחילו לחפור הלאה ולעומק. הרי האלבום הזה לא יצא סתם. זה היה בתקופה בה חברת התקליטים הבינה שכדאי לשמור על אלטון מפני שחיקת יתר ובמקום אלבום חדש לחג המולד, היא הלכה על קלף בטוח ומנצח. שיר אחר שיר מפגיזים את המאזינים פה - זה נפתח עם YOUR SONG. היש שיר מושלם יותר מזה? ואחריו מגיע עוד שיר מושלם בשם DANIEL. שימו לב, שני שירים בפתיחת אוסף להיטים של כוכב רוק שהם אינם קצביים. זו עריכה מעניינת.

השיר השלישי הוא HONKY CAT שמפלפל את העניינים מבחינה קצבית ומוסיף גם חטיבת כלי נשיפה עסיסית למטבל. ואז מגיעה עוד בלדת מחץ מושלמת! הפעם עם GOODBYE YELLOW BRICK ROAD. עוד לא הגענו לסוף הצד הראשון וכבר כולי נמס. המחט של הפטיפון זולגת מהשיר הזה אל השיר שחותם את הצד הראשון ומביא חשק לקום ולרקוד - SATURDAY NIGHT'S ALRIGHT FOR FIGHTING. השיר הסתיים, אני נוטף זיעה והמחט מחכה שאניח אותה על תחילת צד ב'.



אני לא אעשה אחרת והמחט מנשקת את הויניל עם השיר ROCKET MAN. ושוב אשאל את השאלה ששאלתי פה מקודם - היש שיר מושלם מזה? ואז אלטון מתעתע ומענג כאחד כשאנו קופצים איתו מהחללית היישר אל הבמה הנוצצת של גברת בני ולהקת הג'טס שלה. לאחר הביקור הקצר אך אפקטיבי בממלכת הגלאם-רוק אנו מקבלים עוד בלדה. היש שיר מושלם מזה? אני כבר מרגיש כמו דז'ה וו. ואחריו עוד בלדת ניצחון מגיעה אלינו, עם BORDER SONG הגוספלי. אתם כבר יודעים מה אני הולך לשאול פה, נכון?

וכל המסע הזה מסתיים עם קרוקודיל הרוק וניחוחות הספידי גונזלס האדירים שלו. יהלומי נצח!


דרך אגב, את האלבום הזה ערך מפיקו הצמוד אז של אלטון, גאס דאדג'ן, שהפליא לשזור את השירים בסדר כזה (שאינו כרונולוגי) שפשוט מענג את זמן ההקשבה. זה לא סתם אלבום. זו אבן דרך בדרך הלבנים הצהובות. גם העטיפה אפקטיבית לא פחות. אלטון ג'ון במיטבו וכיום אני יכול להגיד זאת בפה מלא - לא עושים יותר מוזיקה שכזו וחבל!


האוסף DECADE של ניל יאנג. ובכן, האם זה טוב?


קודם כל אתן למאסטרו יאנג לתת את דבריו על האוסף הזה, כפי שכתב באתר הארכיב שלו: "הדבר הזה יצא בשנת 1977 כאלבום משולש עם 35 שירים שהוקלטו בין 1966 ל-1977, ביניהם חמישה שטרם ראו אור עד אז. זה יצא כדי לחגוג עשר שנות עשייה שלי בחברת התקליטים ATCO / ATLANTIC. כתבתי מסר קטן על כל שיר בעטיפה וטום וילקס הפיק עטיפה יפהפיה. טום הוא שיצר את העטיפה לאלבום HARVEST והיה חבר שלי שגר לידי, בשנות השישים, בקניון טופנגה. האלבום הזה מכיל הרבה היסטוריה מוקדמת, מבופאלו ספרינגפילד לקרייזי הורס והסטריי גייטורס, רובין, ניקולט, לינדה ואמילו. אני אסיר תודה על הזמנים שכולנו יצרנו בהם ביחד. בסוף תהליך עריכתי את האלבום, כתבתי שיר בשם DECADE שלא סיימתי. אני רק זוכר שחזרתי כל הזמן את אותה השורה, שוב ושוב - 'עשור, באת והלכת והשארת אותי לשבת לבדי'. לא היה לי מושג אז לאן אלך הלאה עם המוזיקה שלי".


אוקי. אז יש לנו פה עסק עם אלבום אוסף שהוא לא רק טוב אלא גם נדיר באיכותו. זה אוסף של להיטי יאנג, שיצא בסוף אוקטובר 1977, שנותן הצצה לתוך ראשו המוזיקלי המיוחד. חוץ מכמה אלבומי יאנג שהם MUST, האוסף הזה הוא בהחלט חובה - אפילו אם כבר יש לכם את האלבומים האחרים שלו. האמת? הוא באמת כל כך טוב שאין לי מה להוסיף, חוץ מזה שאני מצרף בתגובה את העטיפה האחורית, שתראו את רשימת השירים בו.


המיטב של תזמורת אורות החשמל, שיצא בשנת 1979 והעניק לי המון רגעים של עונג.


קצת לפני צאת תקליט עתיר שלאגרים ושמו DISCOVERY, יצא תקליט להיטים זה שמטרתו הייתה כפולה; להרוויח כסף ולתת לקהל הרחב מוצר של הלהקה, שבשנת 1978 לא הוציאה תקליט חדש.


הדבר החדש היחיד שניתן פה למעריצי הלהקה, שכבר רכשו מתקליטיה, היה רק מכתב, בעטיפה האחורית, בו הסביר מנהיג הלהקה, ג'ף לין, על האוסף ועל מה שקורה עם הלהקה.



אבל סדר הלהיטים פה מעניק מסע מענג בעקבות הצלחת המעופפת המוסיקלית הזו. הייתי מוותר רק על שיר אחר פה, MA MA MA BELLE, ובמקומו שם את DO YA, שהיה להיט גדול יותר ולא ברור מדוע אינו נכלל פה.


שם התקליט הוא ELO'S GREATEST HITS והתקליט עצמו אכן מחזק את מה שהעטיפה מבטיחה.


אוסף של דייויד בואי ושמו CHANGESONEBOWIE.


זה מתחיל עם הלהיט הראשון שלו משנת 1969, SPACE ODDITY. אותו שיר שהפך לשלאגר היסטרי (גם כי יצא בסמיכות לנחיתה על הירח) אך זמן קצר לאחר מכן הונח כאבן ריחיים על הצוואר של יוצרו. זאת כי בואי לא הצליח להמשיך את קו ההצלחה ההיא ובשנת 1970 הוא כבר סומן כ-ONE HIT WONDER. זאת למרות שהוא הוציא באותה שנה אלבום מרשים ששמו 'האיש שמכר את העולם'. זה היה אלבום נהדר אך נטול להיטים. בהמשך יצליח בואי להתנער מהעניין כשיצר שירים אמנותיים, שלמזלו גם הפכו ללהיטים.


בואי ממשיך לענג את מאזיניו באוסף זה בשירים שערך בסדר כרונולוגי. יש את CHANGES (מהאלבום האנקי דורי) ויש כמובן את שיר הנושא של התקליט על 'זיגי סטארדאסט' ואת הג'ין ג'יני. כל שיר בתקליט הזה הוא פגז, למרות שיהיו שיתהו היכן נעלמו קלאסיקות אדירות, כמו למשל LIFE ON MARS. אבל מצד שני הכניס פה בואי שיר שיצא כתקליטון בשנת 1972 ונכלל באוסף זה בגירסה קצת שונה. לשיר קוראים JOHN I'M ONLY DANCING.


ולמרות שהאוסף הזה נועד לחתום את התקופה הנוצצת שלו, בחר בואי להצטלם לעטיפתו באופן נוצץ למדי. הוא ביקש מהצלם טום קלי, שבעבר צילם את תמונות העירום של מרילין מונרו למגזין פלייבוי בשנת 1954, לצלמו. בואי, בניגוד למונרו, בחר להישאר לבוש.

אוסף זה הגיע למקום העשירי במצעד האמריקני ובמלאות ארבעים שנים לצאתו יצאה מהדורת ויניל מחודשת.


בשנת 1981 יצא אוסף משלים ושמו CHANGESTWOBOWIE ובו קטעים נוספים, שרובם מהתקופה המאוחרת יותר. ועדיין תהו רבים מדוע לא נכלל גם LIFE ON MARS.


באפריל בשנת 1973 יצאו שני אלבומי אוסף עם שירי הביטלס. במהרה דבקו במהרה כינויים לפי צבע מסגרת עטיפתם. לאחד מהם, שהתמקד בשירים מהשנים 1966-1962 קראו "האלבום האדום" ולשני, שהתמקד בשירים שיצאו בין 1970-1967, קראו "האלבום הכחול".


קצת לפני כן, ב-19 במרץ בשנת 1973, נערכה מסיבת עיתונאים בעניין הביטלס. האירוע נערך במשרדי חברת קפיטול שבהוליווד. סגן נשיא החברה, בראון מגס, הודיע לעיתונאים בעניין הוצאת שני אלבומי להיטים של הביטלס. הראשון יתמקד בשנים 1962-1966 והשני בשנים 1967-1970. כך הוא הכריז: "אנו נוציא דרך חברת אפל שני אלבומים עם שירי ביטלס ישנים במטרה להילחם במכירות בוטלגים של הביטלס המוצעים בשם ALPHA OMEGA, שמפורסמים בטלוויזיה ובמהדורות החדשות. אנו חשים שיהיה קל יותר להילחם במוצר ההוא עם מוצר משלנו מאשר לתבוע בבית משפט. זה נכון וראוי שהביטלס יקבלו אוסף להיטים משלהם דרך החברה שלהם".


למרות שחברת קפיטול תכננה אלבום של מיטב להיטי הביטלס עוד אי שם באמצע שנת 1964 חברת EMI הוציאה אוסף, בשנת 1966, בצורת A COLLECTION OF BEATLES OLDIES וקפיטול הוציאה בשנת 1970 אלבום אוסף בשם HEY JUDE, לא יצא אלבום אוסף מקיף של שירי הביטלס עד שנת 1973.


שני האוספים האלו יצאו במטרה ברורה למלא את הסעיף הנדרש בחוזה לספק מוצר לחברת קפיטול, כמו גם להילחם בהוצאות הפיראטיות שמפיקיהן לא חשבו כלל לשלם את הכסף שמגיע לבעלי הזכויות על השירים. חברות אפל, קפיטול ו- ABCKO (החברה של אלן קליין) היו מודאגות מאד מהעניין ובצדק.



המודאג מכולם היה אלן קליין, שכמה ימים לפני צאת האלבומים ספג מכה גדולה, כשג'ון לנון, רינגו סטאר וג'ורג' האריסון הודיעו לתקשורת שהם סיימו את התקשרותם העסקית עמו, כמנהל שלהם. פול מיהר להגיב על כך לתקשורת: "עכשיו אין בעיה לביטלס להתאחד, כשאלן קליין לא מעורב יותר בעניינים. כשקליין היה שם, הדרך הייתה חסומה לאפשרות שלנו לעבוד ביחד כלהקה שוב. עכשיו, הדרך נפתחה שוב ללא קליין, שרק עשה נזק".


ב-16 בפברואר 1973 הגישו ג'ורג' האריסון, אפל וקפיטול תביעה נגד יצרני הבוטלג ALPHA OMEGA, כמו גם נגד תחנות הרדיו והטלוויזיה שפרסמו מוצר זה. התחנות הורדו בהמשך מכתב התביעה.


בנחישות רבה ניגשה חברת קפיטול למשימת הרכבת האוספים מבלי לטרוח לקבל מאסטרים לשירי ביטלס מחברת EMI אלא להסתמך רק על מה שכבר יש לה. בגלל זה, כמה מהשירים שבאוספים נמצאים במיקס המונו שלהם, למרות שגרסאות סטריאו שלהם כבר היו קיימות.



מעצב העטיפות היה טום וילקס, שעיצב לפני כן את אלבומיו של האריסון, ALL THINGS MUST PASS והמופע לבנגלה דש. הרעיון לעטיפה בא מבכיר בחברת קפיטול, אלן סטקלר, שביקר במשרדים של אפל בלונדון וראה שם את התמונה שצולמה, בשנת 1969, כשיחזור לעטיפת התקליט הראשון של הביטלס, רק עם פרצופים עדכניים לסוף אותו עשור. במוחו נדלקה נורת רעיון לשים את שתי התמונות במוצר אחד. הוא גייס את וילקס, שהפליא להשתמש בצבעים האדום והכחול.



לתמונה בעטיפה הפנימית בחר סטקלר בצילום מסשן צילומים שערכה הלהקה, ב-28 ביולי 1968, והפך להיקרא MAD DAY OUT. הקונספט של העטיפה וסדר השירים המופתי בשני האלבומים הפך אותם לאבן דרך בקטלוג הלהקה. עד כדי כך שהם הפכו לחלק כה מכריע בקטלוג של קפיטול והופקו מחדש לקומפקט דיסק, בשנת 1993. מאז הם ממשיכים להוות נקודת התחלה מצוינת עבור אוהדי ביטלס חדשים, כמו גם תחנת עגינה מענגת לספינת מעריצי הלהקה שחושקים בזמן איכות עם הלהיטים הכה אהובים.


אוסף ראשון לג'ון לנון ושמו SHAVED FISH.


מקור השם של התקליט הגיע מקריצה על מאכל יפני בשם ׳קאצובושי׳ - שמשמעותו היא דג מיובש. האוסף כולל את השירים שהוציא לנון עד אז על גבי תקליטונים, חוץ מהשיר STAND BY ME.


מאז מותו יצאו ללנון אין ספור אוספים, בכל מיני צורות וגדלים, אך בחייו זכה לראות רק אוסף אחד - את האוסף הזה. זה גם תקליט אוסף ראשון שיצא למישהו מארבעת חברי הביטלס. באלבום הזה אפשר למצוא בפעם הראשונה את כל השירים הראשיים בתקליטונים של לנון במקום אחד. בתקופה הזו שבע לנון מהריצה המתישה אחר הפקת אלבומים לפי חוזים. תקליט קאמבק בשם ׳חומות וגשרים׳ החזיר אותו לעניינים ב-1974, סינגל מצליח מאד עם אלטון ג׳ון כאורח ותקליט עם שירי רוק'נ'רול שיצא אחרי לידה קלה אך סיפק את התוצרת הטובה השאירו אותו על הגובה.


ללנון נמאס לחיות לפי לחץ תובעני של עסקי המוסיקה. תקליט ששקל להקליט עם להקה שחורה לגמרי התרסק לקרקע עוד לפני הקלטתו.


לנון, שידע כי נשאר לו תקליט אחד לפי החוזה מול חברת ׳קפיטול׳ - החליט ללכת על צעד קל ולצאת מהסצנה בכבוד, עם מוצר ראוי לקראת חג המולד, ובתוכו גם שיר שג׳ון ויוקו הקליטו במיוחד לחג זה. תיזמון מושלם. הוא חש כי ברצונו להתמסר לחיי בית פשוטים עם התמקדות בגידול בנו הטרי, שון, שנולד בדיוק ביום הולדתו שלו. נמאס לו להרגיש נרדף על ידי עורכי דין, חוזים ושאר עלוקות.



בעיתון רולינג סטון פירסמו בביקורת על אוסף זה בזמנו: "זה הוא אוסף של סינגלים, חלקם להיטים, שיצאו במהלך הקריירה, שלאחר הביטלס, של ג'ון לנון משנת 1969 ועד היום. בדרך כלל, לא כדאי לכתוב על רעיונות כאלו למתנות חג המולד, אבל כמו כמעט כל דבר אחר שלנון עשה, גם האלבום הזה שונה. אין כאן שום דבר מופרך במוזיקה, אם כי סוף סוף יש לו אלבום לשים בו את אינסנט קארמה, רצועת הסולו הטובה ביותר שלו ואירוע משמעותי עבורי.


אולם יותר מזה, תחושת התקליט הזה כנראה מציגה סקירה מדויקת של הקריירה המבולבלת של לנון מאז שעזב את הביטלס. זוהי אם כן ראיה משכנעת, לא רק לגאונותו של ג'ון לנון, אלא גם לקושי המתמשך בקריירה שלו. יש לקוות שהגרין קארד שהוא יקבל יפתור את המשבר הזה בשמחה".


מגלה את אמריקה!


יש שראו בשירי הלהקה נאיביים מדי. אחד מחברי הלהקה, דן פיק, הסכים והוסיף: "הם כנראה צודקים. אנחנו לא מנסים להביא הגיון בשירים שלנו אלא מחפשים את החריזה הטובה. מה שיוצא - יוצא".


התקליט שחשף אותי לשלישייה המקסימה הזו היה, איך לא, אוסף הלהיטים הזה ששמו HISTORY, שנמצא אז כמעט בכל בית שלישי בישראל. התקליט הספציפי הזה הביא את המיטב שבמיטב. מה גם שהשירים בו חוברו יחדיו והפכו את מארז הלהיטים ליצירה בפני עצמה.



בעיתון להיטון כתב באורי אלוני (שאני אישית מתגעגע לשיחות איתו) ביקורת עליו (בשנת 1978!): "להקת אמריקה שייכת לאותו קומץ להקות שאי אפשר לטעות בזיהויין. אפילו כאשר מדובר בשיר בלתי מוכר לחלוטין. לשלושת חברי הלהקה הרמוניה קולית מאד מיוחדת. וסגנון שירתם מושך את המאזין בתנוך אוזנו כדי להקשיב. היו ללהקה להיטים גדולים רבים, כמו 'סוס ללא שם', 'איש החול' (כינוי אנגלי לאיש המביא את החלומות, בסיפורי ילדים), 'דרך ונטורה', איש הבדיל', 'אחות זהובת שיער' ועוד. אלה מרוכזים באלבום חדש של הלהקה. ההרמוניה של אמריקה היא צליליה של אמריקה היפה, רוגעת, השוכנת אי שם בין להקות הרוק הרעשניות לבין מוזיקת הקאנטרי המייבבת".


אומרים שקולומבוס גילה את אמריקה ב-1492 (אם כי יש החולקים על זה שהוא היה הראשון לגלות אותה). אני גיליתי את אמריקה אי שם בתחילת האייטיז. ומאז אני מ-א-ד אוהב את זה.


אלבום האוסף הראשון של סיימון וגרפונקל.


מדובר ב-14 קלאסיקות של הצמד שמסכמות כהלכה את הקריירה של השניים. באופן תמוה, השיר HAZY SHADE OF WINTER הקצבי לא נכלל פה, כמו גם FAKIN' IT. ומהעם AT THE ZOO המופתי? ובכן, אוסף זה, כמה מושלם שיהיה - עדיין חסר בו כדי להכיל את כל היופי הזה של סיימון וגרפונקל. ועדיין - כולו קסם אחד טהור.


אלבום אוסף זה יצא זמן קצר לאחר הפירוק המתוקשר של הצמד והוא מביא את השירים בסדר שאינו כרונולוגי. הדבר דווקא בא לטובה, בגלל שהוא גורם להקשבה מפתיעה, בפעם הראשונה שמקשיבים לזה. אז נכון, האוסף לא משקף את תהליך התפתחותו של פול סיימון כיוצר, אך דווקא סידור השירים מחדש מעניק תהליך שונה, שמבליט את הגיוון בהיקף היצירה הזו.



בעיתון המוזיקה CIRCUS נכתב בזמנו בביקורת על האוסף הזה: "לפני כמה חודשים הופיעו סיימון וגרפונקל יחד בעצרת בניו יורק ולמרות שנפרדו רק לפני כשנה, בטוח היה טוב לראות אותם שוב שם. המוזיקה שלהם נדירה בכך שהיא יכולה להעלות תמונות של זמן ומקום מסוימים. 'צלילי השקט' יכול לעורר רחוב שומם וחורפי בגריניץ' וילג', HOMEWARD BOUND משחזר אחר צהריים ברכבת במזרח פנסילבניה, FOR EMILY, WHENEVER I MAY FIND HER מזכיר לי אחר צהריים סתווי בברלין (אלה הרשמים שלי, אני יודע שיש לכם משלכם). סיימון וגרפונקל מקישים על כל החוויות שלנו ולפעמים הם אפילו מציעים מידה של תקווה או הבנה. אם כל זה נשמע מבולגן, זה לא אמור להיות כך. תאשימו בכל זה את חברת התקליטים קולומביה, שפשוט הנחיתה מכה מכרעת לכל מי שחשב לחמוק מהסנטימנטליות של להיטי סיימון וגרפונקל. זהו אוסף אמיתי של שירים שזכה לפופולריות רבה. ורק כדי להסעיר את העניינים, חמישה מהשירים באים פה מהופעות חיות, כך שהם נבדלים מהגרסאות המקוריות. למעריצי הצמד יש כנראה את כל השירים האלו, אבל בהחלט נוח להכניס את כולם למקום אחד".


ברולינג סטון נכתב בביקורת: "הנה אלבום הלהיטים הגדולים ביותר שעומד בשמו - אוסף נדיב של 14 קלסיקות סיימון וגרפונקל, החל מצלילי השקט ועד גשר מעל מים סוערים. למה לטרוח לכתוב על אנתולוגיה של חומר כל כך מוכר? במקרה זה נראה לי שסיימון וגרפונקל ראויים למחווה מיוחדת על הישגם השקט אך יוצא הדופן בסוף שנות השישים - במיוחד מכיוון שהייתה תגובה מובהקת נגדם. אולי פשוט הם הפכו פופולריים מדי, מחובקים על ידי מעמד הביניים וזכו לשבחים על ידי הניו יורקר. צר לי מעט שהעריכות באוסף זה אינן מסודרות בסדר כרונולוגי כדי שנוכל להתחקות ישירות אחר התפתחותו של פול סימון ככותב שירים. שלא כמו דילן, שביצע סדרה של שינויים סגנוניים דרמטיים, האבולוציה של סיימון הייתה עדינה, אך בטווח הארוך משמעותית כמעט באותה מידה".


הייתה זו מתנת פרידה מופלאה מהשניים, שהיה נדמה בזמנו כי לא ישובו עוד ליצור יחדיו, עד שהגיעה שנת 1975 והראתה שהכל אפשרי, כולל איחוד השניים. אבל למרות האיחודים, כל אחד מהם הצליח להביא לבדו להיטים כשבפעילויותיהם כצמד, נותרו הלהיטים הנצחיים ההם מתקופה שבהחלט לא תחזור.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? הביטלס?תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.







Kommentare


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page