
"ביום בו סיימנו את ההקלטות של DEEP PURPLE IN ROCK נסענו ישר משם ברכבת להופעה בסקוטלנד. בדרך מילמלתי כי לדעתי ההקלטה יכלה להישמע טוב יותר אם היינו מנגנים יותר ביחד באולפן. באותו רגע הסתובב אליי ג'ון לורד, תקע בי מבט חודר, כחבר להקה בכיר יותר, ואמר לי באופן נחרץ - 'אם זה היה יכול להיות טוב יותר, זה היה מבוצע טוב יותר'.. הדברים שלו העמידו אותי במקום".. (רוג'ר גלובר - דיפ פרפל)
"אני רואה את עצמי כאיש של רעיונות. לא מעניין אותי להיות גיבור גיטרה או משהו כזה. אני רק רוצה לבוא עם רעיונות" (סטיב האקט)
"השיר WOMAN FROM TOKYO נעשה ברומא. אחרי הבלגן של המלון בשוויץ החלטנו ללכת על החיים הטובים. אז הלכנו לווילה ברומא עם בריכת שחיה, שף ומרתף מלא ביינות משובחים. כמובן שבקושי עבדנו בגלל כל התנאים האלה. עשינו רק שני שירים שלמים ועוד כמה שברי רעיונות" (רוג'ר גלובר - דיפ פרפל)
"אני יודע שאני מוזר מדי לרוב הלהקות. זאת כי בוואן דר גראף אני מנגן הרבה צלילים. בלהקות אחרות אצטרך לנגן פחות - שזה לא הטבע שלי. בתקליט PAWN HEARTS אני הולך לבצע קטע סולו שלי שיהיה הצלחה גדולה או כישלון טוטאלי. את הקטע הזה אבצע עם בת הזוג שלי, שהיא פסנתרנית קלאסית" (דייויד ג'קסון 1971)
"הייתה לי בעיה אדירה עם OMMADAWN. אני חושב שמשהו לא היה בסדר עם סוג הטייפ שהשתמשתי בו להקלטה של התקליט הזה. בשלב מסויים הסליל החל להתקלף מהשכבה העליונה שלו. הדבר גרם לי להקליט את כל היצירה מחדש. כנראה שזה היה לטובה". (מייק אולדפילד)
"המקום שלנו בצרפת היה ביער. שם היה הכוכב של גונג. זה היה בית מאד מוזר שם, שדיברו בו אנגלית מהולה בצרפתית". (דידייר מאלהרב, גונג, 1974)
"אחרי התקליט הראשון של קאראוואן החלטנו שאנחנו רוצים להפיק את עצמנו. הכל הלך טוב עד שהגענו לשלב המיקסים, שם הצלחנו בקושי לגמור את התהליך" (ריצ'ארד סינקלייר, להקת קאראוואן, 1970)
"כל עוד יהיה לנו כסף, אנחנו ננגן עם שלושה סקסופוניסטים וטרומבון. שניים מהסקסופוניסטים מגיעים מהלהקה של הפסנתרן קית' טיפט. זה בהחלט משפר את הצליל שלנו" (רוברט וויאט, סופט מאשין 1970)
"בלהקה הזו, וואן דר גראף, אני צריך לשנות תפקידים כל הזמן. לפעמים אני נדרש לתפקד כמכונה ואז לפתע אני צריך להיות דרמטי. אני צריך להיות דרמטי בנגינה שלי". (גאי אוונס, וואן דר גראף ג'נרייטור, 1971)
"עשינו רק מה שנראה לנו יעיל. בהחלט הייתה שחצנות אדירה בתוכנו. מה שכן, יצרנו הכל מבפנים ולא ממה שאנשים רצו שנעשה. זה לא אומר שלא היה איכפת לנו מהקהל שלנו. היה לנו מאד איכפת, אך לא רצינו לתת לקהל משהו שהוא לא אנחנו. נראה לי שהקהל תפס אותנו היטב". (בריאן מאי, קווין)
"אני רק מנגן את המיטב שאני יכול למי שמשלם לשמוע אותי מנגן. היו לפניי שתי אפשרויות - לנגן תפקידים מתוכי או פשוט לבעוט בתופים, להרוס כמה מוניטורים בדרך ולעוף מהבמה. אני בחרתי באופציה הראשונה" (ביל ברופורד לעיתון NME, 1973)
"אנשים לא קולטים שיש קשר אמיתי בין להקת הזומביס ללהקת ארג'נט. הבסיסט של ארג'נט, ג'ים רדפורד, הוא בן הדוד שלי ואני ביקשתי ממנו בשנת 1961 להיות הבסיסט של הזומביס. זה לא קרה כמובן ולקח לו שנים עד שהוא הקים איתי את ארג'נט" (רוד ארג'נט)
"אנחנו רוצים שאנשים יקשיבו למוסיקה שלנו. אנחנו לא רועשים או כבדים. יש הרבה חופש בלהקה שלנו. אין הלחצות". (קית' רלף, רנסאנס, 1970)
"לילה אחד היינו בבית שלי. קווין גודלי, לול קרים ואנוכי, רמאסס ואישתו. ישבנו שם במשך שעות כשרמאסס מסביר לנו על המיתולוגיה המצרית. זה היה לא יאומן. הוא היה משוכנע לגמרי שהוא רמאסס, כשהוא בעצם היה איש מכירות של מזגנים משפילד, אך המזגנים היו רק עבודת היום שלו. הוא באמת האמין שהוא רמאסס. הייתה אווירה מיוחדת מאד באלבום שעשינו איתו ב-1970" (גרהאם גולדמן)
"עשינו חזרות לתקליט SELLING ENGLAND בבית ליד גן החיות של צ'סינגטון. כל הזמן קיבלנו, בעת החזרות, צעקות מהשכנים מסביב שאנחנו רועשים מדי. כנראה שהאווירה הזו חילחלה אל האלבום" (סטיב האקט, ג'נסיס)
"אפילו בהתחלה קראו לנו כולם 'עובדי השטן'. אני לא חושב שהיה לנו דימוי שטני. היה לנו שם אפל, אך השירים עצמם לא באו לקדם שטניות. אני גדלתי בבית קתולי והאמנתי בישו ואלוהים. בגיל 17 התחלתי לחקור קצת את נושא השטן - מתוך סקרנות כתחביב בלבד. בגלל שאני כתבתי את מילות שירי הלהקה - הנושא הזה חילחל פנימה, אבל מבחינתי אני כתבתי את המילים כאזהרה נגד השטן" (גיזר באטלר - בלאק סאבאת')
"אחרי הופעה של ג'נסיס בקיימברידג' ניגש אלינו בחור שטען כי ברור לו שאחרי התקליט TRESPASS התחלנו כולנו לקחת אל.אס.די.. יש אנשים מוזרים בהופעות שלנו. אפילו עכשיו אנחנו מקבלים מבטים מוזרים מהקהל, שנראה כי מצפה שנעלה לבמה עם ספר בראשית ביד". (פיל קולינס, 1975)
"זה מוזר לי מאד כשאני חושב כי אנחנו להקה שזורמת עם אנשים בעוד שמסתבר כי אנשים פוחדים מאיתנו. אנשים באו לראיין אותנו בארה"ב עם חשש קל שאנחנו להקה כבדה - סוג של אנשי מאפיה קטנים. אולי זה בגלל שאנשים אוהבים את המוסיקה שלנו או שונאים אותה. אין באמצע" (רוג'ר צ'אפמאן - פאמילי, 1972)
"האמידה שלי על רגל אחת היא דבר מתוכנן בשביל למשוך את המדיה. יצרתי את זה בשנת 1968, כשאנשים כתבו עליי בעיתון שאני חלילן עם רגל אחת. אני בטוח שבכלל ניגנתי אז מפוחית כשאני עומד על רגל אחת - במועדון המארקי שבלונדון" (איאן אנדרסון - ג'ת'רו טול)
"אני חושב שאני מבאס אנשים כשהם מגלים שאני לא מתעסק עם סמים. כוס קטנה של חלב זה הדבר הנועז ביותר שאני עושה" (פיטר גבריאל - 1975)
"הדבר היחיד המשותף לסופט מאשין ולפינק פלויד היה שלשתי הלהקות היה אותו סוג קהל, שהגיע להקשיב למוסיקה חדשה ומאתגרת שלא שמע קודם לכן. מה שכן, סופט מאשין לא חשבה מעולם על הפקות בימתיות ואף אוסיף כי למעשה לא ידענו כלל מה אנחנו עושים באספקט הבימתי" (רוברט וויאט)
"כולם מנסים לתייג את 'האטפילד והצפון' כלהקת ג'אז-רוק'. אני לא מבין מדוע. אנחנו הרבה יותר רחבים מזה (דייב סטיוארט - קלידן של האטפילד והצפון - 1974)
"הדבר הטוב ביותר בלהקת גונג היה שבשיאה היה נראה כאילו יש שבעה אנשים, שכל אחד מהם נמצא בטריפ אחר לגמרי, כשלכל אחד מהם היה פוטנציאל להנהיג להקה משלו. נראה לי שהייתה בלהקה יותר מדי אנרגיה שאף חיסלה אותה. נראה לי שבמובן מסויים להקת גונג היא הדבר הטוב ביותר שעשיתי. חלק מהאילתורים שעשינו היו טלפתיים באופן קוסמי. כמובן שגם היו לנו הופעות גרועות, בהן ניגנו מוסיקה פסיכדלית משעממת. אי אפשר להבטיח איכות משובחת כל הזמן בתחום הזה של אילתורים, אך זה היה חלק מהכיף" (סטיב הילאג' - 1977)
"ההופעה הוויזואלית שלי החלה מתוך צורך למלא את החלל בנגינה של הלהקה. בהתחלה נהגתי לאלתר עם התחפושות - מה שאני כבר לא עושה. אני יוצר דמויות קבועות על הבמה, בהתאם ליצירות הכתובות. מה שכן, אלמנטים ויזואליים יעבדו רק אם המוסיקה, שהם באים לשרת אותה, היא טובה" (פיטר גבריאל - 1973)
"אני יכול להבין מישהו שישנא את ואן דר גראף ג'נרייטור. אני מבין גם את אלה שייכנסו למוסיקה של הלהקה עד רמה מסויימת ואז יעזבו" (פיטר האמיל 1975)
"הגענו לשדה תעופה בו כולם החלו לרדוף אחרי הזמרת שלנו, ג'ולי דריסקול. כשהיא ברחה בהצלחה אז הם פנו אליי בהנחה שאני אחד מצוות ההפקה או חברת התקליטים.רק בהמשך אותו יום הבנתי כי איש חברת התקליטים סיפק לקהל המקומי במקום בו נחתנו תקליטון שיש בו קרדיט רק לג'ולי - עם השם שלה ותמונתה לבד על העטיפה. לא היה שום איזכור לי ולשאר הנגנים. זה היה התכסיס של ג'ורג'יו גומלסקי, המנהל. הדבר עשה אולי שיווק יעיל אך במקביל הרס במהרה את הלהקה" (בריאן אוגר)
"אני מניח שההופעה הבימתית שלי הפכה למשהו פיזי מאד. כך גיליתי את אורגן ההאמונד ושימושו בדרכים מוזרות. מה שכן, קצת נרגעתי עם העניין לאחרונה וההגזמה שלנו כיום היא יותר בכיוון המוסיקלי ולא הבימתי. אני משתמש בשני אורגני האמונד - אחד לנגינה והשני לראווה. רוב ההופעות הפיזיות שלי התגלו במקרים של תאונה. נהגתי לדפוק את האורגן ברצפה ואז גיליתי צליל מדליק שבוקע ממנו. אחר כך כבר נעמדתי בין שני אורגני ההאמונד" (קית' אמרסון - 1973)
"אני בטוח שלהקת פאמילי תהיה אחת הלהקות המצליחות בסוף השנה הזו. בסקוטלנד יש לנו מקרי הערצה ממש כמו שהיו לביטלס" (ג'ון ווידר - פאמילי, 1971)
פיטר האמיל מספר: "מאחר והחברים של להקת ואן דר גראף ג'נרייטור הגיעו מרקעים מוסיקליים שונים, ההקשבות המשותפות שלנו הביאו להפריות מעניינות, זה את זה. כך התחלתי להקשיב למוסיקה קלאסית, ישנה ומודרנית, וגם ג'אז. ברור שהיו תקליטי רוק שהאזנתי להם אבל לרוב נמשכתי לדברים שהיו רחוקים מאיתנו. לא הקשבתי ממש ללהקות פרוג אחרות, חוץ מלהקת ג'נסיס כמובן, כי חבריה היו חברים שלנו שגם היו חתומים באותה חברת תקליטים שלנו וגם הופיעו לצידנו".
"אין לנו צורך בשטיחים פרסיים על הבמה. ציוד הבמה של יס קטן יותר משל להקות אחרות. קית' אמרסון וחבורתו כבר הזריקו לעצמם מנת יתר של ציוד על הבמה" (כריס סקווייר - יס, 1975)
"הפכנו פרנואידים בנוגע למצב שהוא גם מחמיא וגם תלוש מהמציאות. זה קורה כשאתה בעת עשיית אלבום ואתה מגלה כי ההזמנות המוקדמות שלו כבר מרקיעות שחקים והוא כבר מובטח להיות מקום ראשון במצעד, עוד לפני שבכלל סיימת אותו. זה מדהים כשאתה חושב שאתה יכול לגעות כפרה, להקליט את זה וזה כבר מובטח להיכנס למקום הראשון" (ריי תומאס, מודי בלוז - 1971)
"יש לי שם ידוע. אני אגדה. אבל הבעיה היא שבהולנד מעדיפים את להקת SWEET על פנינו" (יאן אקרמן - להקת פוקוס, 1973)
"בריאן אינו ואני הגענו להחלטה משותפת. אני תמיד אהיה פנוי לחיזורי הבחורות הצעירות. תמיד אחד מצמד חייב להיות זמין לבחורות. ואני בדיוק כזה - כי אני סופרסטאר חתיך" (רוברט פריפ - 1973)
"אני מקווה שיזכרו את המוסיקה שלנו עוד עשרים שנה. אך זה כבר לא בשליטתנו. מה שאני יודע, שהמוסיקה שאנו עושים יחד ביס טובה יותר ממה שכל אחד מאיתנו עשה לפני הלהקה הזו" (סטיב האו - 1973)
"נהניתי מהמון להקות מתקדמות, ביחוד אם היה להם קלידן טוב. אבל הרגשתי מתוסכל להקשיב להן כמכלול, בגלל שהמעניינות שבהן היו מצויינות מבחינה טכנית אך חסרות נשמה" (בלו וויבר - הקלידן של הסטרובס)
"הלכתי לראות את להקת LIFETIME של המתופף טוני וויליאמס לפני כמה ימים. למרות שהם היו טובים באופן מפחיד, מצאתי אותם צרי יצירה. לעיתים זה היה נראה שקשה להם לנגן קטע עדין או לשנות טקסטורות. אני מאמין שמוסיקאים לא אצורים לחתוך את עצמם בצורה כה קיצונית מהקהל שלהם. הם אמורים להשאיר את הדלת פתוחה, גם אם זה מדובר בפתח קטן". (מייק ג'יילס - 1970)
"אנשים הרבה יותר מושפעים ממה שהם חושבים. הם הולכים בגישה ש'אם קית' אמרסון אוהב את הלהקה הזו והזו אז הן בטח טובות'. אני יודע שזה משפיע על אנשים כי אני אחד מאלה". (פיטר גבריאל - 1972)
"הרעיון של פרוקול הארום היה בראשי מזה הרבה זמן. זה החל לקבל צורה כשחבר משותף בשם גארי סטיבנס הכיר לי את גארי ברוקר. אז הוא היה עוד עם להקתו, THE PARAMOUNTS. יום אחד התיישבתי והתחלתי לכתוב ואז שמתי את המילים במעטפה ונתתי לגארי. מאז לא ראיתי אותו כחצי שנה. כשנתקלתי בו במקרה, לאחר מכן, הוא אמר - 'כתבתי מוסיקה למילים שלך'. אחר כך שוב לא ראיתי אותו כחצי שנה. אז שמעתי שלהקתו התפרקה, אז יצרתי עמו קשר. לא ידענו אז שפרוקול הארום והשיר A WHITER SHADE OF PALE מתחילים לקרות". (התמלילן של פרוקול הארום, קית' ריד, לעיתון NME בשנת 1967)
"אני יודע שאוריה היפ לקחו הרבה מאיתנו. אני זוכר שחזרתי פעם אחת מהופעה עם ג'ון לורד. נכנסנו לחדר בבית המלון, הדלקנו את הטלויזיה וראינו לפתע על המסך להקה. לפתע הלסת שלנו צנחה - כי קלטנו שאותה להקה עושה בדיוק את מה שאנחנו עושים. סולואי גיטרות ארוכים, שירים טפשיים, צליל דומה, אותו אורגן והשילוב הזהה שלו עם הגיטרה. שנינו חשבנו לעצמנו באותו רגע - 'מה זה קיבינימאט ?'...". (רוג'ר גלובר - דיפ פרפל)
"השוני בין בריאן אינו ואני הוא שלבריאן יש אישיות מדעית מעניינת ואני החתיך" (רוברט פריפ - 1973)
"מבחינה טכנית, אני טוב יותר מאריק קלפטון. מבחינה מוסיקלית, אנחנו כנראה באותה רמה. מה שכן, אני כותב את המוסיקה שלי והוא פשוט נגן בלוז. יש שוני, ואני לא אומר שזה טוב או רע. קלפטון הוא אלוהי הגיטרה. הוא לא צריך מחמאה ממני, אך אני עדיין אומר שהוא אחד מהטובים יותר שיש". (יאן אקרמן - להקת פוקוס)
"אני חטפתי עצבים כשדיפ פרפל הפכה ללהקה הנמכרת ביותר של שנת 1973 בעיתון בילבורד. זאת כי באותה כתבה הייתה תמונה של ההרכב עם דייויד קוברדייל וגלן יוז. הם אפילו עוד לא עשו הופעה אחת כשזה פורסם. מה שכן, הקשבתי לתקליט BURN עם אוזן פתוחה ואהבתי חלק מהשירים. אחרי הכל, אני מעריץ של בלאקמור, לורד ופייס. בלאקמור הוא האליל שלי. מה שהוא עשה ללהקה זה דבר שאני לעולם לא אנסה לקחת ממנו". (רוג'ר גלובר - דיפ פרפל).
"לי נראה כי פרנק זאפה לא טבעי כמו ג'ים מוריסון" (רוג'ר צ'אפמן - פאמילי, 1969).
"אני באמת הערצתי את סופט מאשין. לכן זרקתי את עצמי מהחלון. הם העיפו אותי, לכן העפתי את עצמי. באופן מילולי. אבל הייתי כל כך שיכור כשזה קרה כך שאני ממש לא בטוח" (רוברט וויאט)
"תמיד קיבלנו מכתבים מוזרים מארה"ב מנערים שרצו לדעת מי הוא מלך הארגמן ושעל הדרך ציינו כי לא הבינו כלל את המילים שלי" (פיט סינפילד - קינג קרימזון).
"אני רואה בבירור שג'ון מקלאפלין לקח הרבה חומר מגרהאם בונד, ברגע בו החל לעבוד עם מיילס דייויס (לארי קוריאל)
"יום אחד הגיע בחור לחדר ההלבשה, אחרי הופעה שלנו. הוא היה לבוש כולו ככומר. יחד עימו הייתה בחורה שהייתה לבושה כנזירה. זה קרה בטקסס. בדאלאס יש תחנה שמקריאים בה דברים מהתנ"ך ומשמיעים את המוסיקה שלנו ברקע - דבר שאני מוצא שגוי מיסודו" (ריי תומאס - מודי בלוז)
"הפעם הראשונה של פאמילי בארה"ב הייתה רעה בגלל התקרית עם ביל גרהאם. הופענו באולם שלו יחד עם 'עשר שנים אחרי' ו'הנייס'. רוג'ר צ'אפמן זרק את סטנד המיקרופון שלו הצידה ולמרבה הצער עמד שם ביל גרהאם, שחשב כי הסטנד נזרק עליו בכוונה. הוא לא וויתר לנו ולמעשה חנק את פעילותנו בהמשך הסיבוב הזה" (צ'ארלי וויטני - פאמילי. 1971)
"אמריקה ?? אני הייתי מאושר לחזור הביתה להולנד. אתה יודע, באמריקה אין תרבות" (יאן אקרמן - להקת פוקוס. 1973)
"אנחנו בהחלט הזנחנו את אנגליה. עכשיו אנחנו מבינים שזה היה הדבר השגוי לעשות. אנגליה נשארה המקום החשוב ביותר. אנשים שם עדיין מסתכלים במצעדי הפזמונים וכך מחליטים לגבי גודל הצלחתו" (דרק שולמן - ג'נטל ג'יאנט)
"לא היה ממש דבר כזה אז שנקרא 'גלאם רוק'. אנחנו חשבנו על עצמנו כלהקה כמו לד זפלין שפשוט נהנית להתלבש באופן נוצץ. לפתע צצו להקות כמו סלייד ו'סוויט', שהיו טובות אך גנבו מאיתנו את הקרדיט להמצאת העניין הנוצץ הזה". (בריאן מאי - קווין)
"אין סיבה הגיונית לפשר השיער הארוך שלנו וצורת הלבוש. הרי אפשר לנגן מוסיקה מתקדמת גם בלי כל זה". (איאן אנדרסון - ג'ת'רו טול. 1969).
"יש כיום קו חצוי בין להקות שצוברות פופולריות בעזרת תקליטונים ולהקות כמונו שעושות זאת דרך הופעות חיות ובונות קהל רב במועדונים והאוניברסיטאות. מה שאנחנו היינו רוצים זה להקליט אלבום בהופעה חיה. זה כל כך מכאני באולפן, ללא אווירה וריגוש. היינו רוצים להקליט שוב את הקטע RONDO ואת SHE BELONGS TO ME כי שני אלה השתנו מאד מאז שהקלטנו אותם באולפן. אנחנו מנגנים הכי טוב מול קהל. באולפן אתה פשוט מסתכל על פרצוף אחד - זה של טכנאי ההקלטה שמביט אליך בחזרה דרך קיר זכוכית" (קית' אמרסון מלהקת THE NICE, 1969)
"אני יכול לראות את עצמי בתוכנית טלוויזיה כמו 'טופ אוף דה פופס' ולשגע את מפיק התוכנית עם תנועותיי המוגזמות, עד שהוא יצעק שאיני יכול להתנועע כך, בגלל שזו תוכנית לכל המשפחה. נראה לי שאכתוב להיט במיוחד כדי להיכנס לתוכנית הזו ולעשות בדיוק כך" (איאן אנדרסון - ג'ת'רו טול, 1975)
"צברנו המון מעריצים כשהתקליטון שלנו, עם השיר MONEY, הושמע לפתע בתחנות הרדיו בארה"ב. זו הייתה הפעם הראשונה בה אנשים רבים שם נחשפו לשם שלנו" (ריק רייט - פינק פלויד, 1974)
"אני כיום מתעניין יותר במצעדי הפזמונים. כל ההגיון המוזר של 'טופ אוף דה פופס' מתאים לי. מסקרן אותי לדעת מה הופך שיר אחד, בן שלוש שניות ללהיט, ושיר אחר, בטווח זמן דומה, לשיר שאינו להיט. יש בדבר הזה חוסר צדק גדול מאד." (רוברט וויאט, 1974)
"אנחנו תמיד באים בגישה של לעשות אלבומים. אם צץ משם משהו שמתאים להיות בתקליטון - נלך על זה. הייתה רק פעם אחת בה עבדנו על תקליטון בכוונה תחילה - זה היה בהולנד עם השיר HOUSE OF THE KING, בשנת 1970". (יאן אקרמן - להקת פוקוס, 1974)
"השיר BACKSTREET LUV הוא שיר אוטוביוגרפי. כשהייתי בת 15, ברחתי מבית הספר באופן תדיר ומצאתי את מקומי אצל בחור בן 24. אבי היה מנהל של מוסד לעבריינים קטינים והאיש הזה שלי היה אסיר לשעבר משם. השיר הזה מתייחס למצב הזה" (סוניה קריסטינה - להקת CURVED AIR)
"השיר BLACK NIGHT פתח לנו המון דלתות. היינו בכל מקום איתו. כל העיתונים כתבו עלינו. הופעות החלו להתמלא עד אפס מקום. החלה, מה שנקרא, 'פרפלמאניה'.." (רוג'ר גלובר - דיפ פרפל)
"קיבלתי לא מזמן תקליט זהב עבור מכירות התקליט IN THE COURT OF THE CRIMSON KING. אבל החזרתי את זה בחזרה, כי היה כתוב שם BOB FRIPP בעוד שאני רציתי שיכתבו ROBERT FRIPP" (רוברט פריפ - קינג קרימזון, 1973)
"כשהדיסקים יצאו לחנויות בפעם הראשונה, ראיתי את MACHINE HEAD בחנות. זה היה בשבילי: 'וואו!!! אנחנו על דיסק !!!'. קניתי את העותק, שמתי את זה בבית והתאכזבתי ביותר מהסאונד העלוב שבקע מהרמקולים. כתבתי מכתב לחברת 'האחים וורנר' בבקשה לעשות רימסטר לאלבום. זה היה מכתב עם שלושה עמודים. האם אתם חושבים שקיבלתי תשובה ? ברור שלא..." (רוג'ר גלובר - דיפ פרפל)
"יש קופסה שנקראת ORIGINAL CLASSICS, אך הבעיה היא שהקטלוג של להקת ארג'נט הוא בבעלות סוני, ומבחינתם אנחנו דג רקק וקטן שלא שווה התייחסות. אם שואלים אותי מה הם האלבומים שאני הכי אוהב שלנו - אגיד שאלה השניים הראשונים - לפני שהלהיטים הגיעו" (רוד ארג'נט - להקת ארג'נט)
"השיר GREEN MANALISHI הוא אכן על כסף. השיר נוצר כתוצאה מסיוט שהיה לי, על כלב מיסתורי. זה הפחיד אותי כי ידעתי שהכלב הזה כבר מת זמן מה. זה היה כלב עזוב שנהגתי לטפל בו. בסיוט הזה חשתי כי הנשמה שלי עוזבת את גופי. התעוררתי בבהלה. החדר היה חשוך לגמרי. קמתי מהמיטה וכתבתי מיד את השיר הזה" (פיטר גרין - פליטווד מאק)
"ג'יורג'יו גומלסקי, המנהל שלי, התקשר אליי יום אחד ואמר שיש לו טייפ עם שירים חדשים שנכתבו על ידי בוב דילן. שאלתי אותו היכן הטייפ. הוא ענה לי שמנפרד מאן לקח אותו. התבאסתי כי חשבתי שברגע שאקבל אותו, כבר לא יישאר שיר בשבילי. למזלי, זה לא מה שקרה. מנפרד לקח את MIGHTY QUINN ואני בחרתי, ממה שנשאר, את THIS WHEEL'S ON FIRE" (בריאן אוגר)
"השיר 'הוקוס פוקוס' נעשה כפרודיה, כי לא היו לנו אז שירי רוק פשוטים לתקליט הבא שלנו. רצינו שזה יהיה שיר הומוריסטי, כי חשנו שחסר הומור ברוק של היום" (טיס וואן ליר - להקת פוקוס, 1973)
"כתבתי את השיר JULY MORNING במהלך סיבוב הופעות של אוריה היפ עם להקת SHA NA NA. חיכינו באוטובוס ההסעות שלנו ולקחתי גיטרה כדי להפיג את השעמום. זה היה בבוקר של חודש יולי, אך שאר השיר הובא מהדמיון. כשהשיר הובא לראשונה לחדר החזרות של הלהקה, הוא היה בנוי כשיר אקוסטי לגמרי. הלהקה לקחה את מה שהבאתי וביחד הרמנו את השיר למקום אחר. זה אחד הרגעים הטובים ביותר של דייויד ביירון בשירה. מאז הפך השיר לסוג של המנון. בבולגריה זה מין המנון לאומי, כשאנשים הולכים לים ב-1 ביולי ושרים את זה ביחד כשהשמש מתחילה לזרוח" (קן הנסלי - אוריה היפ)
דייב גרינסלייד, הקלידן של להקות קולוסאום וגרינסלייד, בשנת 1973 לעיתון NME: "קולוסאום הייתה להקה מאד דמוקרטית. אבל מהיותי חברו קרוב מאד של המתופף, ג'ון הייסמן, ראיתי איך הוא מנווט את הספינה. ראיתי את כל הדברים שהוא היה צריך להתמודד איתם. זה די הפחיד אותי. כשקולוסאום התפרקה, הבנתי שבכל זאת אני צריך להקים להקה משלי ולשכוח מהדאגות. אז הלכתי לטוני (ריבס, הבסיסט הראשון של קולוסאום), שישב מאחורי שולחן מנהלים גדול בחברת גרינוויץ' גראמופון, והתעקשתי שהוא יחזור להחזיק את הבס שלו וייצא איתי לדרך. למזלי, הוא הסכים וכך קמה להקת גרינסלייד".
"השיר AMERICA, של סימון וגרפונקל, הוא שיר שנהגנו לבצע בהופעותינו וכל הזמן רצינו גם להקליטו באולפן. אין לי מושג כיצד הוא תפח משיר קצר ליצירה שכזו. פשוט זרקנו רעיונות באוויר. (כריס סקוויר - להקת יס, 1972)
"הקטע FIRTH OF FIFTH היה סולו הגיטרה הידוע ביותר שלי מג'נסיס. זו הייתה הגירסה שלי למלודיה של טוני בנקס. אני תמיד נהנה לנגן את הקטע הזה, גם אחרי מיליון פעמים שביצעתי אותו. כשיצאתי לקריירת סולו, אחרי ג'נסיס, נמנעתי מלנגן אותו. רציתי להתרחק מג'נסיס כמה שאפשר. לאחר כמה שנים הבנתי שאין טעם להתרחק וחזרתי לזה בהנאה" (סטיב האקט)
"התחלתי לפתח את השיטה הזו בה אני מבקש מכל חבר להקה לשמור על שאר חברי הלהקה שלא ישתו אלכוהול וישתכרו" (קווין איירס - 1975)
"מבחינה אישית שלי, אני רוצה להמשיך ולהצדיק את שכתוב עליי בדרכון שלי 'מוסיקאי מקצועי'. אני מרגיש שעדיין לא הגעתי להצדקה מוחלטת של התואר הזה. אני לא מוסיקאי בכל רמ"ח איבריי. אני רוצה שיזכרו אותי כמוסיקאי בדפי ההיסטוריה. (איאן אנדרסון לעיתון 'מלודי מייקר' - 1975)
"משום מה, אני והקולגות שלי זוכרים יותר את הביקורות הקוטלות מאשר את המשבחות" (פיטר האמיל)
"אני לא אהיה אנושי אם הדם שלי לא ירתח כשאקרא ביקורת רעה מאיזה ילד פאנק עליי, כאילו הוא עדיין לא נגמל מחיתוליו והוא חייב לומר שהמוסיקה שלי חסרת דמיון" (איאן אנדרסון - 1974)
"אם מישהו יבוא ויגיד לי שהמוסיקה שלי מחורבנת זה כמו לבוא ולומר לי כי אשתי זונה. אני מאד כועס על דבר שכזה. ביחוד כשזה נעשה מאחורי גבי" (איאן אנדרסון - 1975)
"לא קיבלנו אפילו ביקורת אחת טובה על התקליט TALES FROM TOPOGRAPHIC OCEANS. אנחנו לא מנסים לשחק משחקים חכמולוגיים על אנשים, אך יש אפשרות שניסינו יותר מדי ללכת הצידה עם האלבום הזה. בשבילנו האלבום הכפול הזה לא היה מורכב מדי" (ג'ון אנדרסון - 1975)
"אם מבקר בא ושופך אור על פינה מסוימת ביצירה שלנו שלא שמנו לב אליה - זה טוב. זה גורם לך לחשוב על דברים וללמוד מהם. יש לנו הרבה חברים שבאים אלינו מאחורי הקלעים לאחר הופעה ואומרים את דעתם. זה דבר בעל ערך כי אנחנו כלהקה לא יודעים איך באמת ביצענו את היצירות על הבמה. לעיתים נדירות ירדנו מהבמה כשכולנו חשנו שניגנו היטב" (ריק רייט - פינק פלויד- 1970)
"כשמבר עיתון נותן ביקורת רעה על יס או אמרסון לייק ופאלמר - אפשר לחוש את חוסר הבנתו של המבקר את אותה מוסיקה. אותו מבקר בא לעבודה בעיתון ומרגיש נוח ופשוט יותר לבקר שירים קצרים מאשר להתעמק ביצירות ארוכות. אני יכול לתת לכל מבקר שכזה רק תשובה אחת - אגרוף בפרצוף" (איאן אנדרסון - 1974)
"המבקרים טענו שהייתי רע, שהלהקה שלי לא מרגשת וכו'. זה היה מבאס כי לא ידענו למי להאמין. גם עם פיטר גבריאל היו עלינו ביקורות רעות ביותר" (פיל קולינס - 1976)
"במשך שנים הסתובבנו בהרגשה שאנחנו מחורבנים ולא הבנו מדוע כדאי לנו להמשיך כלהקה, למרות שהקהל אהב אותנו. הביקורות היו איומות" (גיזר באטלר - בלאק סאבאת')
"חשוב לומר שמבקר מוסיקה מביא את דעתו האישית בלבד. אם הוא אובייקטיבי - הרי זה דבר לא נכון מלכתחילה. מבקר מוסיקה יכול לתת בכמה מילים תחושה שהופעה שלמה הייתה על הפנים, זאת למרות שההופעה אינה כזו" (קית' אמרסון לעיתון 'רקורד מירור' - 1971)
"אני הופתעתי ביותר כשנבחרתי על ידי עיתון 'מלודי מייקר' לגיטריסט הטוב ביותר, והדבר שבא מיד לאחר מכן היה לשים את החלילן הזה שלנו בקידמת עטיפת התקליט החדש שלנו" (יאן אקרמן - להקת פוקוס)
"זה תמיד כדאי לשמור את סלילי הטייפ המקוריים. אני תמיד מקליט רעיונות שלי על טייפ וחוזר אליהם כמה שבועות לאחר מכן כדי להשלים שירים מהרעיונות הטובים שבהם" (קרי מינייר - ג'נטל ג'יאנט - 1976)
"היו מקרים באולפן כשניסיתי לומר לריצ'י בלאקמור לנגן משהו והוא פשוט התעקש לא לנגן בכוונה. כולם התחילו לנגן וריצ'י פשוט נעמד שם ולא עשה כלום. אחר כך הוא היה לוקח את הגיטרה ויוצא מהחדר. עשר דקות לאחר מכן הוא היה חוזר ומנגן לנו תפקיד גיטרה מדהים, אליו הצטרפנו כולנו. כשהיינו אומרים לו מיד אחר כך כמה שזה טוב - הוא היה עונה לנו כי זה רעיון שהוא שומר לעצמו לפרויקטים אחים. לך תבין אותו" (רוג'ר גלובר)
"אין מדיניות בלהקה שלנו. אנחנו הולכים לכל הכיוונים בבת אחת. זו בעיה" (איאן מקדונלד - קינג קרימזון - 1969)
"זה היה אידיאלי אם יכולנו להקליט בבת אחת את כל כלי הנגינה שלנו, אך הבעיה היא זליגת צלילים למיקרופונים השכנים, דבר שיהרוס את האיכות והבהירות של כל צליל. אז כשאתה עושה העלאת תפקיד כלשהו על הקלטה קיימת - אתה למעשה בא לשמר את ההרגשה של הנגינה החיה המקורית בעוד אתה עושה משהו שאי אפשר לבצע באופן חי" (ריי שולמן - ג'נטל ג'יאנט - 1976)
"נגינת הקלידים בלהקת הסטרובס הייתה חוויה אדירה בשבילי, למרות שהייתי רחוק מלחקות את ריק וויקמן שהיה לפניי. אני לא קלידן טכני טוב כמוהו, לכן העדפתי ללכת על צליל מאשר על ווירטואוזיות. התקליט GRAVE NEW WORLD יצא פשוט אך עוצמתי" (בלו וויבר - הסטרובס)
"אי אפשר להתחיל ולהסביר את המוסיקה של המודי בלוז מבלי להתייחס לתקליט DAYS OF FUTURE PASSED. התקליט הזה היה עבורי רגע מוסיקלי אחד ארוך. זו הייתה הפעם הראשונה בה קיבלנו מספיק זמן אולפן ליצירה משמעותית" (ריי תומאס - המודי בלוז)
"התקליט TUBULAR BELLS נשמע לי רציני חוץ מרעש עודף בגובה 100 הרץ, שרץ לאורך כל ההקלטה הזו" (מייק אולדפילד)
"לכל אחד בלהקת ג'נסיס יש שלדים בארון. לפיטר גבריאל יש יותר שלדים מכולם. השלדים שלי הן תלמידות בית ספר. השלדים שלו הם נחשים. כל הקטע של אדם וחווה והחורבן של התפוח".
(הגיטריסט סטיב האקט לעיתון NME בשנת 1975)
"זו הייתה ההתחלה של המחתרת. היו אז להקות כגון סופט מאשין, פינק פלויד, מארק בולאן בדיוק התחיל והיינו אנחנו (העולם המטורף של ארתור בראון). היינו מסוג האנשים שנשלחו למקומות בהם לא הייתה מחתרת ואנחנו סללנו את הדרך. לפעמים אנשים שם בעטו בציוד שלנו כי הם התנגדו למוסיקה שלנו. לפעמים הם קיבלו אותה" (ארת'ור בראון)
"כשפיטר עזב אני מניח שהיו אנשים שחשבו שזה הסוף של הלהקה, אבל הם לא יכלו להיות רחוקים יותר מן האמת. יש לנו חברים חדשים בלהקה שנותנים לנו נשימה חדשה וממד מרענן למוסיקה שלנו. אלו הם דייב סינקלייר וג'ק שלבאס. אנחנו עובדים קשה ביחד אבל זה ממש כיף והשעות עוברות מהר. אני מאד נלהב מהאופן בו קורים הדברים. אפשר לעשות כל כך הרבה דברים עם קלידנים אדירים כמו אלו שהצטרפו אלינו. אופן האילתור ובניית השירים שלנו עכשיו הוא כמעט חסר גבולות. אנחנו כבר משתוקקים לצאת לסיבוב הופעות. אלבום ההופעה הכפול שהוצאנו לא מזמן בא אחרי משימה לא פשוטה להקשיב להמון סלילי הקלטה, כולל עם הופעות שממש לא היו טובות עבורנו. זה היה מדכא אבל זה גם עזר לנו להישבע שלא נעשה את טעויות הנגינה האלו שוב" (המתופף אנדי וורד מגיב, בשנת 1978, אחרי פרישתו של הקלידן פיטר בארדנס מהלהקה)
"לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים": הקלידן של בארקליי ג'יימס הארבסט מסתכל אחורה על 1967... כפי שסיפר לעיתון SOUNDS בשנת 1973: "כשלהקת בארקליי ג'יימס הארבסט התחילה לנוע, בשנת 1967, לא הייתה הרבה מוסיקת פופ שהושפעה ישירות מהקלאסית. פרוקול הארום היו בסביבה וגם ואנילה פאדג' עשו דברים עם יצירות קלאסיות, אז בגלל שהיינו במצב שכזה - נראה שצמחנו להיות להקה רומנטית. כשהתחלנו, פעלנו כמו רביעייה אליזבתנית עם צ'לו, אבוב וכאלו. אבל רצינו להתפתח והבאנו גיטרה אקוסטית, גלוקנשפיל וכאלו. למעשה, השיר SHE SAID נשמע מאד אליזבתני ברגע מסוים".
מה היו השפעות ברורות על להקת ג'נסיס? הנה מפי אנת'וני פיליפס, הגיטריסט הראשון של ג'נסיס): "מייק ראת'רפורד ואני, בעידן שאחרי סרג'נט פפר, אימצנו את סצנת הבלוז ששצפה אז את אנגליה אבל גם התחלנו להקשיב להרבה להקות מחתרת. לא דברים ממש מוזרים, אבל להקות כמו פאמילי עם התקליט MUSIC IN A DOLL'S HOUSE או FAMILY ENTERTAINMENT וגם פיירפורט קונבנשן עם UNHALFBRICKING ו-WHAT WE DID ON OUR HOLIDAYS כמו גם פרוקול הארום עם A SALTY DOG ו-SHINE ON BRIGHTLY והרבה אחרות. הקשבנו ללהקות כמו LOVE והמודי בלוז וברור שקינג קרימזון, שהתקליט הראשון שלה הרים את הרף מבחינת מה שאפשר לעשות".
הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
