top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-12 ביולי בעולם הרוק

עודכן: 8 בנוב׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-12 ביולי (12.7) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "מעולם לא אהבתי את האלבום 'ריבולבר'. אני לא אוהב את הביטלס. זה לא אומר שלא אהבתי כל דבר שהם עשו ואני גם לא אומר שהם לא השפיעו עליי, כי זה בלתי אפשרי לא להיות מושפע מהם. 'ריבולבר' זה אלבום שממש לא אהבתי. השיר GOOD DAY SUNSHINE הוא חלול. זה זבל. היו כמה דברים טובים באלבום ההוא. לעומת זה, מאד אהבתי את BLONDE ON BLONDE של בוב דילן. זה אלבום!". (מיק ג'אגר בעיתון NME, בשנת 1974).


ב-12 ביולי בשנת 1971 יצא אלבומה השלישי של להקת פ'אנקדליק ושמו MAGGOT BRAIN.


מנהיג הלהקה, ג'ורג' קלינטון הנהיג לאורך הסבנטיז שתי להקות מקבילות עם אותם הנגנים. הרכב אחד נקרא PARLIAMENT, שהכיל מוזיקה גרובית וקלה יותר. ההרכב השני נקרא FUNKADELIC והוא ההרכב בעל המוזיקה הכבדה יותר עם התכנים החברתיים והפוליטיים - וזה ההרכב שאני אישית אוהב יותר.

האלבום הזה הלך נגד כל מה שהיה מקובל במוזיקה השחורה. הוא חצב מסלול יצירתי חדש ויצא מנצח. קטע הפתיחה, שנושא את שם האלבום, נחשב לאחד מרגעי המוזיקה המטורפים ההם. זה נפתח עם אמירת המשפט המהדהד, "אמא אדמה בהריון בפעם השלישית. כי כולכם דפקתם אותה. אני טעמתי את הרימות במוח היקום כי ידעתי שאני חייב לעלות מעל כל זה או לטבוע בחרא של עצמי".


ואז מגיעה גיטרה חשמלית המפרקת אקורדים במשקל שש שמיניות ומעל זה מגיע סולו הגיטרה של אדי הייזל שמלווה את הקטע לכל אורכו. ואיזה סולו זה! קלינטון הטיל על הייזל משימה בעת הקלטתו. הוא אמר לו לעצום את עיניו ולנגן סולו כשבראשו מחשבה שבזה הרגע הודיעו לו שאמו מתה. הייזל עשה את שנתבקש ושפך את צליליו כדמעות. אז ניגש אליו קלינטון וביקש ממנו להמשיך לנגן כאילו שהודיעו לו עכשיו שאמו עדיין בחיים. הטריק עבד.


קלינטון רצה בקטע הזה להביא אותנו, המאזינים, לצאת מהגוף שלנו וליהנות מהחופש המחשבתי של הפ'אנק. מבחינתו, המצב של MAGGOT BRAIN הוא סיטואציה בה המוח בטריפ הזיה מסומם ופ'אנקי לגמרי. כל חברי הלהקה ניגנו בקטע הזה אך קלינטון החליש את רובם במיקס ובכך העצים את סולו הגיטרה. הגרסה, עם כל חברי הלהקה בה, יצאה כבונוס בגרסת הרימסטר של האלבום.


יש באלבום הקצר, אך הטעון הזה, רגעים מדהימים. מניחוחות הגוספל של CAN YOU GET TO THAT (שהוא גרסה פסיכדלית לשיר בשם WHAT YOU BEEN GROWIN של להקת THE PARLIAMENTS) לסאונד התופים הכבד של SUPER STUPID, שיר שמדבר על מכור כבד לסמים שקונה בטעות את הסם הלא נכון. ואיזה גרוב יש בשיר הזה! ללקק את התקליט! ויש גם את הגרוב הקטלני של HIT IT AND QUIT IT עם סולו ההאמונד הנהדר (ועתיר אפקט ההאמונד שנקרא PERCUSSION) של ברני וורל.


האלבום מסתיים עם קטע בשם WARS OF ARMAGEDDON. זהו ג'אם אולפני מטורף בו קלינטון, הקלידן ברני וורל ושלושת הגיטריסטים של פ'אנקדליק נאבקים ביניהם על שליטה.


עיתון רולינג סטון לא אהב וקטל את היצירה: "מי צריך את החרא הזה? הלהקה ממשיכה להרעיף עלינו את המוזיקה המוגבלת שלה, שמביאה את הצד האפל של הפסיכדליה. המוזיקה פה נחמדה אך לא מצליחה לרגש. כעשעושים פ'אנק רק בשביל להיות פ'אנק - זה הופך לזבל. התקליט נפתח במונולוג עם המילים הבאות: 'טעמתי את הרימות שבמחשבה של היקום. לא נפגעתי מזה. כי ידעתי שאני צריך להתעלות מזה או לטבוע בחרא שלי'. ובכן, חבר יקר - אל תסתכל מסביב כי אתה עומד בתוך חרא שמגיע לך עד הברכיים".


אחחחח. כמה שאני אוהב את ביקורות התקליטים של פעם. גם אם המבקרים קוטלים שם דברים שאני אוהב - צורת ההתנסחות שלהם מפעימה אותי. חוץ מזה, ביקורות תקליטים, טובות כרעות, הן חלק מקפסולת הזמן הגדולה.


עטיפת האלבום הזה היא יצירת אמנות לכשעצמה. כמה יופי, עוצמה ואי נוחות יש בעיצוב הזה. חברים, בואו תקשיבו למאסטרפיס הזה. זה משהו מיוחד במינו! מוסיקת פ'אנק פסיכדלית. או בקיצור - FUNKADELIC.

כי ככה עושים מוזיקה!


ב-12 ביולי בשנת 1965 הקליטו הביץ' בויז את השיר SLOOP JOHN B. קלאסיקה!


ההקלטות נערכו באולפני WESTERN שבהוליווד, מחצות ועד שלוש לפנות בוקר. בריאן וילסון הוא מפיק הסשן והוא דורש לקבל את הטייק המושלם של הנגנים, לפני העלאת קולות הלהקה. ארבעה עשר טייקים נעשו עד שהוחלט על הטייק הנכון.


באולפן נכחה חבורת הנגנים שהייתה ידועה לרבים בשם THE WRECKING CREW, בגלל יכולתה להקליט מהר וביעילות את הליווי המוזיקלי בהפקות רבות. אבל הבסיסטית בחבורה הזו, קרול קיי, הודתה בהמשך, שבאותם ימים הם לא נקראו בשם זה. קיי: "הכינוי הזה נוצר על ידי המתופף האל בליין, שניגן בסשנים האלו, זמן רב אחרי שזה קרה. איש מאיתנו לא השתמש במונח הזה בימים ההם".


השיר המוקלט ביום זה הוא במקור שיר עם הודי משנות העשרים של המאה העשרים, כשהוא מדבר על ספינה בשם THE JOHN B, שנסחפה לחוף. את הרעיון לביצוע הביץ' בויז הגה החבר בה, אל ג'ארדין, שהיה גם חובב מוזיקת שירי עם. הוא ניגן את השיר בפסנתר לבריאן וילסון והפציר בו לעשות לו עיבוד, כמו שרק הוא יודע.


וילסון מסכים וניגש למלאכה, כשהוא משנה שורה אחת בשיר שהופכת את כל העניין למשמעות אחרת. במקור היה זה המשפט THIS IS THE WORST TRIP SINCE I WAS BORN. וילסון החליט שמעתה זה יהיה THIS IS THE WORST TRIP I'VE EVER BEEN ON.


השיר נכלל, בסופו של דבר, בסוף הצד הראשון באלבום PET SOUNDS. כך שהתאריך שלנו היום מסמל את תחילת ההקלטות לאלבום החשוב הזה. אבל בסוף הסשן הזה בריאן לא היה בטוח מה לעשות עם ההקלטה הזו והיא שכבה בצד במשך חמישה חודשים. הוא ידע שברצונו לעשות את אלבום הפופ המושלם, כשבינתיים המשיכו חברי הלהקה להופיע בלעדיו, עם להיטי הגלישה הישנים והמוכרים, במקומות השונים על פני כדור הארץ.


ב-12 ביולי בשנת 1969 ניגנו לד זפלין וג'ת'רו טול באותו ערב באולם SPECTRUM בפילדלפיה. לד זפלין נרשמה כלהקה המובילה בערב, אך בגלל שהגיטריסט ג'ימי פייג' חש ברע באותו ערב - זפלין פתחה את הערב וג'ת'רו טול עברה לעמדת הלהקה המרכזית.


ב-12 ביולי בשנת 1962 הופיעה להקת הרולינג סטונס בפעם הראשונה. זה היה במועדון הג'אז, מארקי, בלונדון.



הפרסום להופעה הפריד את שמו של מיק ג'אגר משאר הלהקה וכולם קיבלו יחדיו 20 ליש"ט. מי זה כולם? ובכן, אלו הם הזמר מיק ג'אגר, הגיטריסטים בריאן ג'ונס וקית' ריצ'רדס, הבסיסט דיק טיילור (בהמשך הגיטריסט של THE PRETTY THINGS) והמתופף (כנראה) מיק אבורי (בהמשך בלהקת הקינקס).


זו לא הייתה הפעם הראשונה שמיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס הופיעו יחד. כשמיק וקית' נפגשו בדארטפורד מחוץ ללונדון, הם הקימו את הלהקה הראשונה שלהם LITTLE BOY BLUE AND THE BLUE BOYS בשנת 1961, עם חברם המשותף דיק טיילור בגיטרה, בתוספת חבריהם בוב בקוויט ואלן את'רינגטון.


בינתיים, בריאן ג'ונס עבר מצ'לטנהאם מחוץ ללונדון לעיר, עם תוכניות להקים להקת R&B משלו תחת שמו החדש, אלמו לואיס (שילוב של אמן הבלוז, אלמור ג'יימס, עם שמו הפרטי השני). בריאן פרסם מודעה בה חיפש נגנים ויצר קשר עם הפסנתרן, איאן סטיוארט. במהלך סוף האביב ותחילת הקיץ של 1962 נהגו מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס לתפוס את הרכבת מדארטפורד ללונדון, שם טיפחו חלומות להקים להקת בלוז.


הם תמיד ביקרו במועדון מארקי ברחוב אוקספורד, שם ג'אגר, בכמה הזדמנויות, שר כמה שירי בלוז עם להקת הבלוז של אלכסיס קורנר. נגן התופים עם אלכסיס היה אחד בשם צ'רלי ווטס (בהמשך מתופף הסטונס).


המזל של ג'אגר וחבריו השתנה כאשר ללהקה אחרת שנקבעה להופיע במארקי הוצעה משבצת בתוכנית מועדון הג'אז של רדיו BBC, ב-12 ביולי 1962, אז הבעלים של המועדון, הרולד פנדלטון, הזמין את הלהקה החדשה הזו כדי למלא מקום בלילה ההיסטורי הזה.


כשהם זקוקים לשם, במהירות, כדי שהמועדון יוכל לפרסם את הופעתם, הם המציאו את THE ROLLIN' STONES, שנלקח משיר של הגיבור שלהם, מאדי ווטרס.


הנה רשימת השירים מאותה הופעה היסטורית:

Kansas City – Wilbert Harrison

Honey What’s Wrong – Billy Fury

Confessin’ The Blues – Chuck Berry

Bright Lights, Big City – Jimmy Reed

Dust My Blues – Elmore James

Down The Road Apiece – Chuck Berry

I Want To Love You – Charles Smith

I’m A Hoochie Coochie Man – Muddy Waters

Ride ‘Em On Down – Robert Johnson

Back In The USA – Chuck Berry

I Feel A Kind Of Lonesome – Jimmy Reed

Blues Before Sunrise – Elmore James

Big Boss Man – Jimmy Reed

Don’t Stay Out All Night – Billy Boy Arnold

Tell Me That You Love Me – Fats Domino

Happy Home – Elmore James


קית' ריצ'רדס: "לא העזנו להופיע עד אז. עשינו חזרות עם מתופפים. מיק אבורי הגיע, המתופף של הקינקס. הוא היה נורא אז. הוא לא הצליח למצוא את הקצב. הכרנו את צ'רלי. הוא היה חבר. הוא ניגן באותו זמן עם אלכסיס. הוא היה המתופף של קורנר. לא יכולנו להרשות אותו לעצמנו. יום אחד אספנו מתופף בשם טוני צ'פמן שהיה המתופף הקבוע הראשון שלנו. נורא. אחד הגרועים... הוא היה מתחיל שיר ומסיים אותו פי 4 מהר יותר ממה שהוא התחיל או פי 3 לאט יותר".


פרט מעניין - טוני צ'פמן לא זכר שתופף בהופעה הראשונה ההיא. מיק אבורי הכחיש בעקביות שהוא היה שם. לכן אנשים רבים מאמינים שהסטונס ניגנו בלי מתופף באותו לילה.


ב-12 ביולי בשנת 1969 הופיעה להקת BLIND FAITH לראשונה בארה"ב. שתי הופעות נערכו באותו יום במדיסון סקוור גארדן בניו יורק מול 21,486 צופים. זו הייתה הופעה גרועה.


רבים ציפו להופעתה של הסופרגרופ הזו שם, אבל האירוע הסתיים בתגרות אלימות בין אנשים בקהל לשוטרים. הצרה החלה כשכמה מעריצים רבו על מקל תופים שבור שזרק ג'ינג'ר בייקר לאחר סולו תופים ארוך שביצע. שני שוטרים עלו לבמה ודחפו משם את אחד הצעירים שעלה כדי לזכות בפיסת העץ הנכספת הזו. בייקר נשמע צועק להם: "הוא רק ילד! הניחו לו לנפשו!".


כשההופעה הסתיימה הריע הקהל ממושכות למשך עשר דקות עד שהרביעייה עלתה לבמה כדי לבצע הדרן. אבל שוטרים החלו להכות באלות אנשים בקהל. כאוס אדיר פרץ כשאנשים מנפצים את כל מה שנקרה בדרכם. הפסנתר החשמלי של סטיב וינווד נופץ גם הוא לרסיסים.


בייקר לכתב עיתון NME: "היו שגיאות שנעשו בשני הצדדים. גם המעריצים וגם השוטרים לא התנהגו כהלכה. אני לא מאשים את השוטרים שנכנסו לפניקה. זה אכן היה מצב מפחיד. מצד שני, השוטרים לא היו צריכים להשתמש בכל כך הרבה כוח. מכות כמו אלה שהם החטיפו יכלו לעורר רק כאוס". במלודי מייקר דווח שבייקר קיבל טיפול אלים הולם לאחר שהיכה שוטר.


בתוך כל הבלגאן בהופעה, בדיווחים השונים צוין שקלפטון סיפק גם את אחד הסולואים הטובים יותר שלו בגיטרה. אמני החימום היו DELANEY AND BONNIE ולהקת FREE.


בעיתון "אוקלנד טריבון" נכתב מיד לאחר המופע: "הלהקה החדשה של אריק קלפטון נאלצה להיאבק בצלילי הקהל בניו יורק בקונצרט הראשון שלה בארה"ב. קבוצת הרוק החדשה ביותר באנגליה עומדת בפני אתגר גדול. לעיתים רחוקות כל כך מובא הרבה כישרון בקבוצה אחת. אך האם הלהקה יכולה לממש את הפוטנציאל הטמון בה? זה אינו ברור. הופעת הבכורה האמריקנית שלה במוצאי שבת, במדיסון סקוור גארדן, לא הייתה הצלחה מדהימה. ההופעה הייתה על במה מסתובבת כך שכל אחד מהאוהדים יקבל נוף חזיתי מעת לעת. הלהקה עשתה סט קצר מדי, מאולף מדי וכזה שנפל מול ביצועי מעריציהם המשתלחים".


ב-12 ביולי בשנת 1968 התחתן איש להקת המאנקיז, מיקי דולנז, עם מגישת תוכנית הלהיטים הבריטית, TOP OF THE POPS, סמנתה ג'אסט. הזוג התגרש בשנת 1975.


ב-12 ביולי בשנת 1964 התנגש ג'ורג' האריסון עם מכונית היגואר שלו בלונדון בזמן שהיה בדרכו להופעה של הביטלס בברייטון. הוא נפצע באורח קל. מעריצים של הלהקה שעברו במקום מיהרו לאסוף שברים מהמכונית בתור מזכרות.


וביום זה בשנת 1997 פירסם העיתון הצרפתי "לה פיגארו" ראיון עם ג'ורג' האריסון, בו החיפושית לשעבר משתלח באמני מוזיקה מודרנית, ביניהם להקת יו 2 והספייס גירלס.


וב-12 ביולי בשנת 1963 יצא באנגליה התקליטון המורחב הראשון של הביטלס, עם ארבעה שירים - TWIST AND SHOUT, A TASTE OF HONEY, DO YOU WANT TO KNOW A SECRET ו- THERE'S A PLACE.


ב-12 ביולי בשנת 1979 נערך בארה"ב ליל הריסת הדיסקו.


זה היה כשמשחק פוטבול כפול בפארק קומיסקי בשיקגו הפך למהומה לוהטת כאשר אנשים הסתערו על המגרש כחלק מאירוע קידום מכירות אנטי-דיסקו שזכה לכינוי DISCO DEMOLITION NIGHT. כל העניין היה פרי מוחו של התקליטן סטיב דאל, שהתחפש כגנרל של צבא אנטי-דיסקו וליבה את העניינים.


"אני שונא את הטעם של פינה קולדה", הוא אמר לשדר החדשות, גרג גאמבל, בערב הגורלי וזמן קצר לפני שניפץ תקליט דיסקו על ראשו. "אני אלרגי לתכשיטי זהב, אז אין שם שום דבר בשבילי. בדיסקו אתה צריך להשקיע כל כך הרבה זמן בייבוש השיער שלך. זה בזבוז אנרגיה".


בזמן הראיון ההוא, דאל חשב שההפגנה תהיה מורכבת פשוט מפיצוץ תקליטי דיסקו על המגרש בין משחק למשחק. זו הייתה תוכנית שנרקחה בין איש הרדיו לבין הבעלים של WHITE SOX, ביל ויק, שהיה נואש להגדיל את הנוכחות באיצטדיון באמצע עונה חסרת היענות מצד הקהל. שיקגו ווייט סוקס חיפשו דרך להחזיר את האוהדים למושבים, כך שהכניסה למשחק מול דטרויט טייגרס עלתה 0.98 דולר ותרומת תקליט של דיסקו להוסיפו לערמה שתתפוצץ. התכנון היה להניח את התקליטים בערמה בין המשחקים ולפוצץ אותה לרסיסים. מה שהמארגנים לא סמכו עליו הוא התפרעות מצד אוהדים שיכורים, הרס חלקי של המגרש בקומיסקי פארק וביטול המשחק השני.


המשחק נמכר היטב, אבל אלפי אנשים נוספים ללא כרטיסים הופיעו כדי להביע את שנאתם לז'אנר מוסיקלי ואופנתי שלם. אז התגלתה הטעות הלוגיסטית הגדולה הראשונה. "הבעיה הראשונה", אמר דאל, "הייתה שהם הפסיקו לאסוף את האלבומים כשהם הספיקו למלא את הפח שאמור להתפוצץ על המגרש. אז אנשים התחילו להשתמש בהם בתור פריסבי וזה היה מסוכן".


המהומה רק החריפה אחרי שהמשחק הראשון הסתיים. דאל, בלבוש צבאי וקסדה, יצא למגרש והוביל את מחאת "דיסקו מבאס!" לפני פיצוץ התקליטים לרחבת הריקודים הגדולה בשמיים. האוהדים הפכו סוררים, יצאו למגרש, הציתו שריפות וגרמו נזק. רבים הסתערו על השערים ומילאו את המגרש הרבה מעבר ליכולת, ויצרו מצב מסוכן כאשר דאל פוצץ את תקליטי הדיסקו. אוהדים השליכו חזיזים ובקבוקים על המגרש ונלחמו עם המשטרה. המשחק השני, כאמור, הופסק בסופו של דבר בגלל הטירוף.


עבור אוהדים רבים של רוק מסורתי שתיעבו דיסקו, התקרית הייתה לא יותר מחבורת שיכורים שעשו כיף לא מזיק בערב קיץ. הדיסקו שלט אז במצעדים, גנב את אור הזרקורים מהגיבורים שלהם או גרם להם להקליט מוסיקת דיסקו בעצמם כדי להישאר בשטח. המאבק הרגיש מוצדק.


אבל עבור קבוצות מיעוט, התקרית הייתה בעלת נימה מטרידה ביותר בהתחשב בכך שרבים מהמוחים במגרש היו גברים לבנים ואילו הז'אנר היה פופולרי להפליא בקרב הומוסקסואלים, שחורים ונשים. "זה הרגיש לנו כמו שריפת ספרים נאצית", אמר פעם נייל רודג'רס, מלהקת CHIC."זו אמריקה, הבית של הג'אז והרוק ואנשים פחדו עכשיו אפילו להגיד את המילה 'דיסקו'...".


ב-12 ביולי בשנת 1969 הקליט איש הבלוז הלבן הבריטי, ג'ון מאייאל, תקליט בהופעה באולם פילמור איסט בניו יורק, שייקרא THE TURNING POINT.


מאייאל כתב בספרו: "נקודת שיא בקריירה שלי הגיעה בפילמור איסט בניו יורק, שם ניגנו ב-11 וב-12 ביולי, בערב השני שבו אלבום ההופעה שלנו תועד. אדי קרמר היה טכנאי ההקלטה; הוא הקליט עבורי הקלטות דמו כמה שנים קודם לכן, ועכשיו הפך להיות מוכר בעסקי המוזיקה האמריקאית לאחר שעבד עם ג'ימי הנדריקס ולד זפלין. הייתי מאוד מתוח לגבי הקלטה חיה שם, כי הסאונד היה כל כך חשוף, אבל היה לנו קהל נהדר שהעריך את הסמל המסחרי שלי, 'צ'יצקה צ'יקה', בשיר ROOM TO MOVE. השיר הזה פופולרי עד היום, למרות שאני מתכווץ כשאני שומע את הסולו שלי, שנשמע ממש עצבני ומטלטל, ואני מאבד את הקצב שם כמה פעמים".


ב-12 ביולי בשנת 2000 הצהיר יוסוף איסלם (קאט סטיבנס) שאין לו שום קשר לאירגון החמאס. זאת לאחר שנחסם בניסיון להיכנס לישראל בטענה שהוא העניק כספי מימון לחמאס.


ב-12 ביולי בשנת 1943 נולדה כריסטין מקווי, שהייתה קלידנית וזמרת בלהקת CHICKEN SHACK לפני שהצטרפה לבעלה הבסיסט, ג'ון מקווי, כחברה מן המניין בלהקת פליטווד מאק. שמה המקורי היה כריסטין פרפקט. היא מתה בנובמבר 2022.


ב-12 ביולי בשנת 1979 מתה הזמרת מיני ריפרטון מסרטן בגיל 31. ריפרטון הנהיגה את ההרכב הפסיכדלי ROTARY CONNECTION בשנות השישים וזכתה בשנת 1975 להצלחה גדולה עם הלהיט LOVIN' YOU (בו היא אף משמיעה קול צעקה גבוה שלי אישית קשה להקשיב לו בהנאה - עניין של טעם אישי).


הנה כמה תופינים על הלהיט הזה שלה: ריפרטון כתבה את זה עם בעלה, ריצ'רד רודולף. מאיה רודולף (מסאטרדיי נייט לייב) היא בתם, וריפרטון מזכירה אותה במילים. בסוף היא שרה "מה-אה-אה-אה-אה-יה". ריפרטון עבדה אז עם סטיבי וונדר כזמרת ליווי, והוא הפיק עבורה את השיר הזה. בשל התחייבויות חוזיות, שמו של וונדר לא יכול היה להופיע בקרדיטים, ולכן הוא רשום בתור BLACK BULL PRODUCTIONS (המזל של וונדר הוא מזל שור).


ב-12 ביולי בשנת 1994 הופיעה להקת אירוסמית' בישראל.


ב-12 ביולי בשנת 1964 הקליטה להקת הקינקס קלאסיקת רוק ושמה YOU REALLY GOT ME. ההקלטה נערכה באולפני IBC במרכז לונדון.


זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הקליטו את השיר הזה. ניסיון קודם לא מצא חן בעיני הלהקה ומנהלה והוחלט לנסות שוב. מנהיג הלהקה והזמר, ריי דייויס, היה מודע לזרם הרית'ם אנד בלוז שהובילו אז להקות כמו האנימלס והרולינג סטונס. הוא גם רצה לאכול מהעוגה הזו וליהנות מהצלחה במצעד התקליטונים.


ריי דייויס: "חברת התקליטים, PYE, רצתה להוציא לשוק את הגרסה האיטית שהקלטנו לפני כן לשיר. ואם זה לא היה מצליח, היא התכוונה לזרוק אותנו משורותיה. אז נלחמנו כדי לקבל הזדמנות להוציא את השיר כמו שאנו רוצים".


ריי טען מאז כי דייב (הגיטריסט המוביל ואחיו הצעיר) נשמע צועק לו בהקלטה האיטית FUCK OFF לפני שהתחיל לנגן את סולו הגיטרה.


ריי: "צעקתי לדייב כדי לעודד אותו לעשות סולו טוב אבל כנראה גרמתי להסחת דעת". ריי ניסה להסתיר את אותה קללה עם הקלטת המילים OH NO לפני אותו סולו. חברת PYE דרשה להוציא את השיר על סינגל בצורה הזו ללא תיקונים. חברי הלהקה נחרדו. דייב דייויס אף איים שאם הסינגל ייצא כך החוצה, הוא לא ייגע יותר בגיטרה בחייו. הגרסה הזו הייתה, בנוסף לכל, גם איטית יותר מזו הידועה. חברתו של דייב אף ציינה כי הגרסה הזו לא גורמת לה חשק להוריד את התחתונים שלה. נקודה ברורה.


לבסוף היה זה לארי פייג' שהציל את המצב כשאיים מול חברת התקליטים שלא יסכים לתת לה את הזכויות לשיר הזה במידה והוא ייצא כך. רק בשלב הזה ניאותה חברת התקליטים להקליט את השיר מחדש בצורה מתוקנת. אך במקביל היא כבר חשבה גם על להעיף את הלהקה מחוזה ההקלטות.


הסשן באולפן IBC, שבמרכז לונדון, לא היה קל לחברי הלהקה. קודם כל, הפעם סשן ההקלטה מומן מכיסיהם, כי דרשו הקלטה חוזרת. היה זה אז אחד האולפנים המתקדמים יותר באנגליה. ריי דייויס רצה, עם זאת, להשיג סאונד מחוספס ולא שיר שהפקה אולפנית רופדה בו. אז במקום להקליט את השיר במכונת הקלטה חדישה עם ארבעה ערוצים, ריי דרש להקליט במכשיר הקלטה מיושן יותר.


התוצאה באה עם הגרסה הידועה ובה גיטרת המחץ של דייב דייויס שחצבה את הדרך לסאונד כבד יותר בעולם הרוק. דייב הודה לאחר מכן שאחת הסיבות לסאונד החורק והנהדר הזה הייתה כי המגבר שלו, מתוצרת ELPICO, היה עם רמקול טיפה קרוע, שחתך עם סכין גילוח.


ריי דייויס: "כשיצאתי מהאולפן לאחר סשן ההקלטה, חשתי שזה הולך להיות תקליטון נהדר ושזה שיר שלא אצליח לכתוב כמותו שוב. וזה נכון, לא כתבתי מאז שיר כזה". ריי היה מרוצה, כי עד אז התייחסו ללהקתו בעיקר כבדיחה. כולם חשבו שהלהקה הזו לא תצליח להתקיים יותר מחמש דקות.


יש מקרים בעולם הרוק בהם כבר אי אפשר לדעת למי להאמין כדי לקבל את התשובה האמיתית. מקרה אחד שכזה הוא הקרב בין ריי דייויס, מלהקת הקינקס, לג'ימי פייג', בעניין נגינת הגיטרה בשיר YOU REALLY GOT ME.


פייג' אמר בשנת 1972: "הקינקס לא רצו אותי באולפן. ניגנתי גיטרה פה ושם בשיריהם".


שנתיים לאחר מכן הוא חיזק את גרסתו כשאמר לעיתון מלודי מייקר: "ריי דייויס טוען שאני לא ניגנתי בשיר הזה. זה פשוט דברי הבל ושטויות! אני ניגנתי בכל התקליט הראשון שלהם וגם בכמה מהתקליטונים שלהם. ניגנתי בעיקר גיטרה מלווה. לא הייתי הגיטרה המובילה שם אבל בהחלט ניגנתי. יש שם תפקידים שאני ישר מזהה כשלי. לא ייחסתי לזה אז חשיבות. הם אלו שצעקו על כך שלא אני ניגנתי שם. אני לא מיהרתי לצעוק את זה שניגנתי שם". בשנת 1972 אמר במלודי מייקר: "הקינקס לא ממש רצו אותי בסביבה כשהקליטו את השיר הזה. לא עשיתי הרבה בהקלטות שלהם. יכול להיות שעזרתי להם בכמה ריפים אבל אני לא ממש זוכר מה היה שם. אני רק זוכר שריי דייויס ממש הראה את חוסר רצונו שאהיה באולפן".


חמש שנים לאחר ציטוט זה, אמר לעיתון המוזיקה TROUSERS PRESS: "לא ניגנתי מעולם בטמבורין בשירים של הקינקס, למרות שריי טוען שכן! ניגנתי שם בגיטרה! אבל לא ניגנתי בשיר YOU REALLY GOT ME אלא בשירים אחרים שלהם. אני זוכר שניגנתי בסשנים לתקליט הראשון שלהם". בקיצור, האיש מבולבל ומבלבל...


ריי דייויס כתב בהקדמה לגיליון המיוחד על הלהקה בסדרת ULTIMATE MUSIC GUIDE: "ג'ימי פייג' היה בסשן ההקלטה של השיר הזה אבל הוא ניגן בו רק בטמבורין. הוא טען שניגן שם בגיטרה לאיזה כתב בארה"ב, ברגע בו היה שיכור. ואז אחר כך הוא לא רצה להיתפס כשקרן אז לא הכחיש זאת והעניין תפח מאז". ועכשיו נסגור את העניין עם הכרזה של ריי משנת 1965 במלודי מייקר: "כדי לנקות את כל מה שנאמר עלינו, דייב דייויס מנגן את כל הסולואים בהקלטותינו ועושה זאת טוב יותר מכל אחד אחר".


דרך אגב, ג'ון לורד, ההוא מדיפ פרפל, טען כי בשיר הזה של הקינקס הוא זה שניגן בפסנתר. אבל במציאות היה זה ארת'ור גרינסלייד שניגן בפסנתר בסשן זה.


מי בא איתי, ב-12 ביולי בשנת 1969, להופעה של אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים, לצד להקת השוקולדה, במועדון אפולו בנתניה?


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.



©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page