top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-22 במאי בעולם הרוק

עודכן: 26 בנוב׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-22 במאי בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "לקח לי ארבעים שנה להתבגר סוף סוף. אני רואה עכשיו דברים שלא ידעתי על קיומם קודם לכן" (ג'ון לנון)


ב-22 במאי בשנת 1967 יצא התקליט השלישי של להקת המאנקיז, HEADQUARTERS, בו ביקשו חברי הלהקה להוכיח שהם גם יודעים לנגן.


SIDE 1

1. You Told Me

2. I'll Spend My Life With You

3. Forget That Girl

4. Band 6

5. You Just May Be The One

6. Shades Of Gray

7. I Can't Get Her Off My Mind


SIDE 2

1. For Pete's Sake

2. Mr. Webster

3. Sunny Girlfriend

4. Zilch

5. No Time

6. Early Morning Blues And Greens

7. Randy Scouse Git


רביעייה זו הוקמה, באופן מהונדס, כדי להביא תשובה אמריקנית ניצחת לביטלס, מבחינת פופולריות. ללהקה הוצמדו כותבי שירים, מפיקי אולפן ונגנים מיומנים שריפדו את הרפרטואר המוזיקלי. בינתיים, ראו חברי הלהקה שתהילה וממון לא מצליחים להסתיר את העובדה שהם אינם מנגנים בשיריהם ומשמשים כארבע בובות בתעשייה גדולה.


אז הם ניגשו להנהלה ודרשו ממנה לנגן בתקליטם השלישי ואף לכתוב בו כמה שירים. התוצאה באה עם אלבום פופ טוב, למרבה ההפתעה. ברור שיש בפנים כמה בדיחות מיותרות ושירים עם דייבי ג'ונס, בסגנון הקברט הישן והזניח. אבל בסך הכל יש פה להקה שרצתה להתנסות והביאה בגאווה את התוצרת שלה עם כמה שירים מדליקים.


בעיתון TEENSET האמריקני נכתב בביקורת: "יש פה ארבעה עשר קטעים! ובזמן בו תקראו את הביקורת הזו, ודאי כבר שחקתם אותם היטב. השאלה שלנו היא, מה לעזאזל קרה לכותבי השירים, טומי בויס ובובי הארט?".


בעיתון "אמריקן רקורד גייד" נכתב אז: "במחנה ההערצה של המאנקיז הטילו רבים ספק בנוגע ליכולתה של הלהקה גם לנגן. ובכן, הספקות היו חסרות בסיס. ברור שהארבעה לא יכולים להתחרות בתחום הנגינה עם הביטלס, אבל הם נגנים שמביאים רגעים נעימים".


ב-22 במאי בשנת 1991 שר פרדי מרקיורי בפעם האחרונה בהחלט באולפן, עם להקת קווין.


השיר האחרון שהוא שר באולפן לפני שקולו נדם היה MOTHER LOVE, על התשוקה של אדם בסוף ימיו להחזיר את חייו לאחור עד שהוא מגיע לזרועותיה המנחמות של אמו. את המילים כתב בריאן מאי ופרדי שר: "אני לא יכול שתראו אותי בוכה / אני משתוקק לשלווה לפני שאמות".


מאי סיפר על ההקלטה: "בשלב הזה פרדי כבר לא היה במצב טוב וכבר לא היה ממש בשר על עצמותיו. עדיין הוא הצליח לשיר בית אחד, עם עזרה מבקבוק וודקה, לפני שאמר כי הוא תשוש וברצונו ללכת. 'אני אסיים את השיר בפעם הבאה', הוא אמר. אבל כמובן שלא הייתה פעם באה שכזו".


הרצאה על להקת קווין ("לילה באופרה") והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה: 050-5616459


ב-22 במאי בשנת 1958 נחת זמר-פסנתרן הרוק'נ'רול, ג'רי לי לואיס, בשדה התעופה הית'רו בלונדון, לסיבוב הופעות. אבל שערוריה שנרשמה שם גרמה לנזק אדיר בקריירה שלו. מה קרה? בואו לקרוא...


ג'רי לי לואיס עשה על הבמה את מה שבא לו; כשהקהל דרש ממנו לשיר שירי רוק'נ'רול, הוא לא פעם החזיר להם מבט מזלזל ושר בכוונה שירי קאנטרי. לא היה אכפת לו שהם שילמו לראותו. הוא אהב לשבור את החוקים אבל חתונה אחת שברה לו את הקריירה לזמן רב. הכלה המאושרת הייתה בת דודתו בת ה-13, מיירה גייל בראון, והשניים נדרו נדרים זה לזו בדצמבר 1957. ביומן ההופעות שלו היה כתוב שבקרוב מאד יגיע לסיבוב הופעות באנגליה, בתור המתחרה הלוהט ביותר מול אלביס פרסלי.


מיירה גייל בראון באה איתו לאנגליה וכאן התחיל האסון. לואיס הוזהר על ידי יועציו שהוא לא צריך לקחת את אשתו החדשה להופעות, אבל הוא לא הקשיב. ואם זה לא הספיק, לואיס עדיין לא התגרש מאשתו הקודמת. כשנחת בלונדון, נצמדה אליו מיירה ואנשי התקשורת גילו מיד כי התחתן והכלה שאיתו צעירה מדי. בעודם מנסים לעכל נתון זה, נחתה עליהם הידיעה כי היא בת דודתו. אם זה לא מספיק, הוא טרם התגרש מאשתו השנייה, ג'יין, עמה התחתן רק אחרי שאחיה הגיעו אליו ובידיהם אקדחים ושוטים, כשגילו כי הכניס את אחותם להריון. העיתונאים יצאו משדה התעופה מזועזעים עד עמקי נשמתם וכותרות העיתונים הקשות לא איחרו להגיע. סיבוב ההופעות הבריטי היה אמור להכיל 71 הופעות, אבל לאחר שלוש הופעות בלבד הוא גורש.


הציפייה הגדולה לאחד הכוכבים האמריקאים הראשונים שפלשו לסצנת המוזיקה בבריטניה נפגעה כשהעיתונאי הבריטי, ריי ברי, שאל בשדה התעופה שאלה פשוטה את מיירה: "מי את?". היא השיבה בכנות ואמרה שהיא אשתו של לואיס. השאלה הבאה כוונה ללואיס: "ובת כמה מיירה?". התשובה שנתן לואיס הייתה עם שקר: "היא בת חמש עשרה"


תוך ימים ספורים בוטל סיבוב ההופעות הבריטי. הכותרות בעיתונים הבריטית החלו לבעור – "חוטף התינוקות נאלץ לבטל הופעות". כשנחת בניו יורק, ניגש לואיס, עם מסטיק גדול ונלעס בפיו, לדבר אל התקשורת: "הפסקתי את הסיבוב כי אני זקוק למנוחה טובה. כלתי בת 13 ואתם יכולים לרשום זאת אצלכם. היא אישה. הרבה אנשים מתחתנים בגיל 13. לא עשיתי שום דבר רע".


הפתרון המיידי עבורו היה להגיע לממפיס, שם עוד הייתה סוג של הבנה כלפי נישואים מהסוג הזה, אבל השערורייה רדפה אחריו גם שם. שדרני רדיו החרימו את שיריו ורשתות טלוויזיה לא היו מוכנות להזמינו כלל. בינתיים דאגה גרושתו הראשונה, דורוטי, להכריז שהוא לא יזכה יותר לראות את בנם. לואיס החליט לפרסם בעיתון הבילבורד האמריקני, ב-9 ביוני 1958, הודעה בלשונו: "כל הסיפור החל בגלל שאמרתי את האמת. אני מקווה שאם אמחק כאמן, זה לא יהיה בגלל הפרסום הרע, שנובע מהצורך של מערכות עיתונים למכור מתוצרתם על חשבוני". גם הקהל האמריקני הצטרף לגל המתנגדים ונראה היה כי כדורי האש הענקיים כבו לנצח.


ב-22 במאי בשנת 1982 מצא ג'ו קוקר את הקאמבק המיוחל, עם צאת התקליט SHEFFIELD STEEL. פרט טריוויה קטן - קוקר נולד בשפילד, העיר בצפון אנגליה שהייתה ידועה בעולם בזכות תעשיית הפלדה וכונתה "עיר הפלדה".


SIDE 1

1. Look What You've Done

2. Shocked

3. Sweet Little Woman

4. Seven Days

5. Marie


SIDE 2

1. Ruby Lee

2. Many Rivers To Cross

3. So Good, So Right

4. Talking Back To The Night

5. Just Like Always


הנה מה שנכתב בביקורת על התקליט ברולינג סטון:


"בהדרכתו התושייתית של ראש חברת התקליטים, כריס בלאקוול, מצא ג'ו קוקר בית חדש באותה חברת ISLAND. ללא ספק, התקליט הזה, שהוקלט בג'מייקה, הוא רצף המנגינות הנעים והעקבי ביותר של הזמר מזה שנים רבות. הוא נתמך על ידי להקת בית מעולה שלאורך כל הדרך מוצאת גרוב מוצק ורוכבת עליו בטוב טעם.


קוקר, הנינוח בבירור פה, מאפשר לקולו להתגלגל בצורה טבעית כסירת מפרש ברוח ג'מייקנית. זה לא הרית'ם אנד בלוז המטלטל של פעם; אלא, זה כיסא נדנדה נוח. ל'שפילד סטיל' יש המון רגעים משובחים; קוקר עושה את בוב דילן גאה בשחר SEVEN DAYS ומכסה גם את TALKING BACK TO THE NIGHT של סטיבי וינווד. בידיו של קוקר, קלאסיקת הרגאיי' MANY RIVERS TO CROSS, הופכת לאוטוביוגרפיה מרגשת. יש פה גם שירים של רנדי ניומן וג'ימי ווב.


זה נהדר לשמוע את הקול החרוך ביותר ברוק'נ'רול כשהוא אומר את האמירה הערמומית שלו. 'שפילד סטיל' מלא במנגינות מקניטות, מנצנצות, מרתקות ובהן מקצבי נשמה-פ'אנק ג'מייקניים ושירה בטוחה, מה שמוכיח שאתה יכול לבשל על אש נמוכה ועדיין הגרוב שלך ייצא לוהט".


מחפשים עוד מידע מדליק על ג'ו קוקר? בבלוג מוסיקה זה מחכה לכם מאמר שלם על הקריירה שלו.


מזל טוב לתמלילן, ברני טאופין, שנולד ב-22 במאי בשנת 1950. הוא כתב שירים למספר אמנים אך ידוע בעיקר בשל יצירתו עם אלטון ג'ון.


בסוף שנת 1971 גילה התמלילן, ברני טאופין, לעיתון רולינג סטון כמה סודות מאחורי כתיבת השירים לאלטון ג'ון.


"את שם השיר THE KING MUST DIE לקחתי מספר שהיה מפורסם מאד באנגליה. לשיר עצמו אין שום קשר לתוכן הספר. השיר הזה מדבר על התנקשות. זה הכל.


השיר THE CAGE הוא על קלסטרופוביה והשיר THE GREATEST DISCOVERY נכתב על אחי הגדול שגילה אותי.


את השיר BORDER SONG כתבתי כשיר לשלום. כתבתי אותו בשני חלקים ולכן הוא תמיד חצוי אצלי".

באותו זמן הוציא טאופין את אלבומו הראשון, שבו הקריא משיריו, כשמאחוריו מלווים אותו הנגנים קיילב קוואי, דייבי ג'ונסטון, שון פיליפס, דיאנה לואיס ורון צ'סטרמן.


טאופין: "ביקשתי מחברת 'אלקטרה' שלא תציין, בשיווק התקליט, שיש לי קשר לאלטון. אבל האלבום יצא ומיד כל העיתונים החלו לכתוב שאני התמלילן שלו, כך שאין מנוס מזה".


מחפשים הרצאה מעשירה על אלטון ג'ון בסבנטיז? להזמנת ההרצאה, צלצלו 050-5616459


ב-22 במאי בשנת 1977 החלה להקת אי.אל.או להקליט את אלבומה הכפול, OUT OF THE BLUE, ההקלטות נערכו באולפן "מיוזיקלנד" שפעלו במרתף בית מלון במינכן.


ג'ף לין: "הבוס של חברת התקליטים שאל אותי אם אני מוכן לעשות אלבום כפול בהופעה חיה, כי לפיטר פרמפטון היה זה עתה להיט ענק עם האלבום החי שלו. אמרתי, 'הו, הלוואי והיית אומר לי שזה יהיה אלבום אולפן. אז הייתי עושה את זה, אבל אני לא רוצה לעשות אלבום בהופעה'. מאוחר יותר הוא חזר אלי ואמר, 'בסדר, אתה תעשה אלבום אולפן!' וזה היה נהדר שקיבלתי את החופש לעשות את זה".


להזמנת הרצאת בוטיק על אי.אל.או: 050-5616459


ב-22 במאי בשנת 1972 התייצבה להקת GUESS WHO הקנדית באולם תיאטרון PARAMOUNT שבוושינגטון, כדי להקליט את תקליט ההופעה הראשון שלה, שיצא לאור באוגוסט של אותה שנה.


SIDE 1

1. Albert Flasher

2. New Mother Nature

3. Glace Bay Blues

4. Runnin' Back To Saskatoon

5. Pain Train


SIDE 2

1. American Woman

2. Truckin' Off Across The Sky


להקה זו ידעה להיטים נהדרים כמו THESE EYES, NO TIME וכמובן הלהיט הענק על האישה האמריקנית (AMERICAN WOMAN). אבל רבים שיבחו אותה בזמנו בגלל הפקות האולפן שלה מבלי לציין שהיא הייתה גם להקת הופעות טובה, כפי שמצטייר בתקליט זה.


בשלב זה כבר לא היה בשורותיה הגיטריסט ומייסד הלהקה, רנדי באקמן, והשליטה עברה באופן מלא לסולן/קלידן הלהקה, ברטן קאמינגס. לצדו ניצבה על הבמה, בעת ההקלטה, חבורה שתוארה בגסות ברולינג סטון כ'אחד האנסמבלים המכוערים ביותר שיש, שמאתגרים אפילו להקה מכוערת כמו CANNED HEAT'. זה בטח לא היה נעים לחברי הלהקה לקרוא על עצמם כך. אלו הם: קורט וינטר הגיטריסט, דוני מקדוגאל שניגן בגיטרת ליווי, הבסיסט ג'ים קייל (שעזב את הלהקה מיד לאחר הקלטת ההופעה הזו) והמתופף גארי פטרסון.

קאמינגס ידע כי זו ההזדמנות להציג את להקתו כלהקת רוק אמיתית ולכן השתמש בקולו ובנוכחותו כדי להעביר כל טיפת זיעה ממנו היישר לחריצי התקליט.


מה שכן, אלבומי הופעה נפתחים בדרך כלל באנרגיה מתפרצת, אבל בתקליט זה הפתיחה שלו היא דווקא החלשה שבו, עם השירים ALBERT FLASHER ו- NEW MOTHER NATURE. מי שיקשיב להם וירים לאחר מכן את המחט (או ילחץ על כפתור ה'סטופ' בדיסק או בסטרימינג) - יפספס את הדבר הנפלא שיבוא בהמשך.

השיר RUNNING BACK TO SASKATOON מתחיל להרים את האנרגיה. והשיר PAIN TRAIN מוסיף תבלין שעושה חשק להפוך את התקליט לצידו השני - שם מחכה הדבר האמיתי. כרבע שעה מהצד השני מוקדשת לשיר AMERICAN WOMAN, שבו מוכיח קאמינגס כי הוא רוקיסט בשורה הראשונה, שזכאי לקבל את כל תאורת הבמה עליו.


למרות שלקראת סוף השיר הוא כבר כנראה איבד רעיונות והחל לשיר AMERICAN WOMAN, AMERICAN BITCH, AMERICAN LESBIAN, AMERICAN WHORE. חבל שלא מצא דרך יצירתית יותר באותו רגע ואני משער שאם קאמינגס שומע את ההקלטה הזו היום - הוא קצת מתכווץ בכסא שלו. מה שכן, יש פה התרסה ברורה. הרי מדובר בבחור קנדי שבא לשיר על אישה אמריקנית באולם בוושינגטון - והקהל מקבל את זה לגמרי. ובכן, כנראה הסמים היו באמת טובים מאד אז.


אז נכון, אין זה תקליט הופעה מהליגה הראשונה, אבל הוא מהנה ביותר להקשבה, וגרסת הרימסטר שיצאה בדיסק הוסיפה עוד כמה קטעי בונוס שלא נכללו בתקליט המקורי, שהגיע בזמנו למקום ה-39 במצעד המכירות של הבילבורד האמריקני.


ב-22 במאי בשנת 1989 יצא תקליט חדש ללהקת קווין ושמו THE MIRACLE. עם זאת, לפרדי מרקיורי לא התרחש אז נס, כי אם טרגדיה שתהפוך את עולמו.


SIDE 1

1. Party

2. Khashoggi's Ship

3. The Miracle

4. I Want It All

5. The Invisible Man


SIDE 2

1. Breakthru

2. Rain Must Fall

3. Scandal

4. My Baby Does Me

5. Was It All Worth It


זה היה פברואר 1988, כשהלהקה הצדדית של המתופף רוג'ר טיילור, THE CROSS, הופיעה ואל הבמה הושלכו חטיפים של שוקולד CADBURY. הסיבה: אז יצאו העיתונים עם סיפור הרומן של טיילור עם הדוגמנית דבורה לנג, שדיגמנה בפירסומת בטלוויזיה את המוצר הזה. הזוג נפגש בשנה הקודמת והיו כעת זוג כשהיא גם הופיעה מאופרת בקליפ של קווין, שצולם על רכבת, לאחד משירי האלבום החדש - BREAKTHRU. אבל, בינתיים, טיילור התחתן עם דומיניק בייראן - בת זוגו ארוכת השנים ואם שני ילדיו - כדי להבטיח את כספיהם למען ילדיהם. הנישואים נמשכו רק עשרים וארבעה ימים לפני שטיילור עזב. "זה מצב מסובך" הוא אמר בלשון המעטה לעיתון דיילי מייל. ועכשיו, חטיפי שוקולד נחתו לרגליו בזמן שהופיע.


המתופף לא היה היחיד שחייו הפרטיים ניתזו על פניו דפי העיתון. העיתונות עדיין רדפה אחרי פרדי מרקיורי כששמועות על בריאותו הסלימו. בינתיים, הגיטריסט בריאן מאי והשחקנית אניטה דובסון היו במערכת היחסים בזמן שהוא עדיין היה נשוי לאשתו הראשונה. "נפרדתי מהאישה והילדים, וזה היה הגרוע מכל, כי כל התדמית שלי התבססה על היותי בעל ואבא. התפרקתי. הפכתי מאוד מדוכא, לא מסוגל לעשות כמעט שום דבר. לקום מהמיטה היה קשה". הצהובונים התענגו על הגילויים של רומן האהבה החדש הזה שלו, במיוחד מאז שאניטה דובסון הייתה מאוד מפורסמת בסדרת הטלוויזיה, איסט אנדרס. הבסיסט ג'ון דיקון שמר על פרופיל נמוך ובעיקר נהנה מלעשות סקי. כל הדרמה הרגשית הופיעה באלבומה החדש של להקת קווין, שהחזיר את חבריה יחד לאחר זמן ארוך של הפסקה הדדית. "לא נפרדנו", התעקש טיילור, "אבל קיבלנו את ההחלטה לבלות קצת זמן בנפרד".


אבל העננים התאספו מעל בית המלוכה. עד תחילת 1987, פרדי מרקיורי כבר לא היה בספק לגבי מצב בריאותו. עם האישור שהוא חולה באיידס, הוא החליט לנוח בביתו בלונדון ולהתרכז בשיתוף הפעולה שלו עם

זמרת הסופרן הספרדית, מונסראט קאבאייה. התקופה הזו נעשתה יותר קשה כשחייו הפרטיים עלו לכותרות הצהובון הבריטי "סאן", הודות לגילוייו של לשעבר של מנהלו ואישי, פול פרנטר. מרקיורי פיטר לאחרונה את פרנטר לאחר שסוף סוף היה מודע להשפעה הרעה שלו. החל מה-7 במאי הציע העיתון לקוראיו קריקטורה של מרקיורי, עם פרטים על חיי המין שלו וסיקור כל סוג של עודף בו כנראה התפנק הזמר. זה היה

הלם עבור הזמר, אבל הוא העדיף לנסות התעלם מהעיתונאים ובסוף החודש טס לאיביזה כדי להיפגש עם קאבאייה כדי להשיק את הדיסק הראשון שלהם, "ברצלונה".


היה הבדל מהותי אחד עם התקליט THE MIRACLE. להקת קווין הסכימה לחלק את הקרדיטים לכתיבת השירים באופן שווה בין ארבעת חבריה. "קיבלנו החלטה שהיינו צריכים לקבל לפני חמש עשרה שנה", אמר מאי בעיתון טיים. "זה גם עוזר כשאנחנו בוחרים שירים לתקליטונים". אבל שלושים שנה אחרי כן, מאי הרגיש אחרת. "היו רגעים שבהם חשבנו שויתרנו יותר מדי למען האחרים". כך שלכולם היה אינטרס פיננסי בכל שיר.

רק כשההקלטה לאלבום יצאה לדרך פרדי סיפר ללהקה על מצב בריאותו. בריאן מאי נזכר מאוחר יותר: "ברגע

שהבנו שפרדי חולה, התקבצנו סביבו כמו מגן. שיקרנו לכולם, אפילו למשפחות שלנו, כי הוא לא רצה שהעולם יפול למאבק שלו. הוא נהג לומר, 'אני לא רוצה אנשים שיקנו את התקליטים שלנו מתוך חמלה'. כולנו הפכנו להיות סגורים. התבגרנו מאד. מעולם לא דיברנו על זה וזה היה מעין חוק לא כתוב שעשינו".


מפגשי ההקלטה נמשכו שבועיים או שלושה בכל פעם ונפרשו על פני שנים עשר חודשים בסך הכל כך שפרדי יוכל לנוח ביניהם. הלהקה עברה מלונדון להקליט בשווייץ. בריאן מאי: "זה הפך להיות קשה לעבוד בלונדון כי הייתה התמקדות ותשומת לב כל כך נוראיות בפרדי. אנשים הדביקו מצלמות דרך חלונות השירותים שלו". פרדי התעקש שמחלתו תישמר בסוד, אז שיווק התקליט החדש נפל על כתפיהם של מאי וטיילור שגם ביקשו להרגיע את העולם שהסולן שלהם בסדר, אבל פשוט לא רוצה להופיע יותר על הבמות. המאמץ להסתיר את האמת היה קשה. מהתקליט יצאו כמה שירים שהפכו ללהיטים - THE MIRACLE, THE INVISIBLE MAN ו- I WANT IT ALL.


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על האלבום: "איפשהו שם בחוץ, יש שמועה קונדסית אכזרית שמפיצה שהאלבום הזה הוא החזרה הרשמית של להקת קווין לרוק הכבד. ובכן, אל תאמינו לזה. הלהקה לא הייתה כל כך שקועה בסינטיסייזרים ובמכונות תופים מאז התקליט HOT SPACE. ביסודו של דבר, אלבום זה הוא חלון ראווה של פרדי מרקיורי ואהבתו לשירה סוחפת, כמו-אופרה. ואכן, מרקיורי - במיוחד בשיר הנושא את שם האלבום - מעולם לא נשמע טוב יותר. אחת החוזקות שלו היא היכולת שלו לקחת אפילו את החומר הכי מטומטם ולהפוך אותו לשלו, והמתנה הזו מועילה מאד פה.


גם בריאן מאי עדיין קר רוח - כשאפשר לשמוע אותו. תפקידו באלבום מוגבל, ברובו, לסולו מהיר ומבריק בדרך כלל פה ושם. כתוצאה מכך, האלבום חסר את תחושת הדינמיקה שסימנה את רוב היצירה המוקדמת של קווין. רק בכמה רצועות מאי באמת נותן לזה לקרות, וכשהוא עושה זאת, זה כמו המלכה הזקנה שמציצה החוצה רק לרגע ואז מסתובבת לאחור.


אם אתם מעריצים שחושקים כבר שנים לשמוע את קווין חוזרת לפצצה של ימי הזוהר שלה, תקנו עותק חדש של התקליט 'לילה באופרה' או 'חדשות העולם'. אבל אל תוותרו על התקווה. לפחות האלבום הזה מציע קטעים קטנים מהוד מלכותה לשעבר של המלכה".


הרצאה על להקת קווין ("לילה באופרה") והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה: 050-5616459



ב-22 במאי בשנת 1969 העניק בארי גיב, מהבי ג'יז, ראיון בדירתו לעיתון NME. אז הוא מסר עוד פרט על המצב השביר בלהקה, עם עזיבתו של רובין גיב...


"אנחנו מוכנים לערוך אודישנים למציאת זמר מתאים שיהיה בטווח הקולי של רובין. שיידע לשיר הרמוניות ויידע גם לכתוב שירים. זה אולי יישמע מוזר לאנשים אך שקלנו לצרף לעמדה הזו את ג'ק ברוס. דיברנו איתו על זה, אבל הוא השיב שזה לא סוג המוזיקה שלו. אנו רוצים לדעת מי מוכן להיבחן בשבילנו. הם מוזמנים גם להגיע לדירתי ולהיבחן".


ב-22 במאי בשנת 1972 יצא אלבומה הרביעי (והראשון ככפול) של להקת פ'אנקדליק. שמו הוא AMERICA EATS ITS YOUNG.


SIDE 1

1. You Hit the Nail On the Head

2. If You Don't Like the Effects, Don't Produce the Cause

3. Everybody Is Going To Make It This Time


SIDE 2

1. A Joyful Process

2. We Hurt Too

3. Loose Booty

4. Philmore


SIDE 3

1. I Call My Baby Pussycat

2. America Eats Its Young

3. Biological Speculation

4. That Was My Girl


SIDE 4

1. Balance

2. Miss Lucifer's Love


לאחר שלושה אלבומים שמיזגו באופן מחשמל ניחוחות פ'אנק, פסיכדליה ורוק - בא אלבום זה והביא עמו משהו שונה קצת בגישתו, אך לא פחות אפקטיבי. זה אלבום על מלחמה.


מנהיג הלהקה, ג'ורג' קלינטון: "מלחמת וייטנאם התרחשה כשעשיתי את האלבום הזה. זה היה על ההרואין בוייטנאם. כל המלחמה הזו הייתה על הרואין. אני לא הייתי שם, בסם הזה. אנשים לא ידעו דבר עלינו. נראינו מוזרים והיו לנו רעיונות מוזרים".


אלבום זה לא הצליח להימכר כראוי בזמנו. התכנים הפוליטיים היו כנראה כבדים מדי. כמו כן האלבום משפריץ מסרים על סקס, סמים, דת, עסקים ועוד. יותר מדי ביקורת, כנראה, בסלט אחד שהפך חמצמץ בפי הקהל הרחב. מאז הפך האלבום לאבן דרך בלתי מתפשרת.


לרבים הוא נראה כאלבום מעבר מהטירוף הראשוני (של טרילוגיית האלבומים בין 1970-1971) להפקת הפ'אנק המצוחצחת יותר שתתחיל עם האלבום שיבוא אחרי זה וייקרא COSMIC SLOP.


קלינטון בזמנו: "אמריקה אוכלת את הצעירים שלה. אבל אנחנו אוכלים את אמריקה, מזהמים אותה, מתעללים בה, אונסים אותה, לוקחים ומשמידים אותה. המשיח יעזור לנו: זה לא קל ... והדרך היחידה היא לאהוב את אויבינו".


שמות של שירים כמו "אם אתם לא אוהבים את האפקט, אל תפיקו את הסיבה לו" (אותו שרה הלהקה, עם זמרות ליווי, שוב ושוב כדי להחדיר את המסר) או "אתם דופקים את המסמר בראש", בצדו הראשון של האלבום, כבר מסבירים לאן הלהקה חותרת. ויש גם קטעים אינסטרומנטליים נהדרים כמו A JOYFUL PROCESS (עם נגינת הקלאווינט המחובר לפדאל ווא ווא היישר מידיו של האשף ברני וורל).


"מלחמת וייטנאם התרחשה כשיצרתי את האלבום ההוא. זה היה על ההרואין שם", הסביר קלינטון בשנת 1988. "כל המלחמה הזו עסקה בהרואין. אבל האלבום הזה גם מזכיר לי את מה שקורה עכשיו!”.


בתקופה ההיא נקשרה הלהקה לזמן קצר ל"כנסיית התהליך לקראת פסק הדין הסופי". היה זה ארגון שנוי במחלוקת שהיה קשור, בין השאר, למשפחת מנסון. אף על פי שהקשר מעולם לא התעמק, הוא גרם לבעיות עבור קלינטון והלהקה. "אנשים לא ידעו עלינו שום דבר. אנחנו נראינו מוזרים והיו לנו רעיונות מוזרים", הוא נזכר. "התפיסה שיש לנו קשר למנסון גרמה לבעיה אדירה במשך זמן מה".


האלבום לא הצליח באופן מסחרי והגיע רק למקום ה-123 במצעד המכירות האמריקני. ימי הטירוף הראשונים נראו מאחור ונדמה היה שזה שלב של התפכחות לקראת הטירוף הבא, שייראה אחרת לגמרי. לא עושים דברים כאלו היום וברור שצריך אומץ רב כדי להפיק אלבום שכזה.


ובשביל זה יש בעולם להקה ושמה פ'אנקדליק, שעשתה את זה בדיוק כמו שצריך, לחובבי ה"פ'אנקי שיט" האמיתי.


גם זה קרה ב- 22 במאי:


- בשנת 1954 חגג רוברט צימרמן (שישנה את שמו בהמשך לבוב דילן) את בר המצווה שלו. האירוע התרחש בבית הכנסת 'אגודת אחים' שבמינסוטה.


- בשנת 1964 חזרו חברי הביטלס לנמל הית'רו שבלונדון. שם קיבלו את פניהם אלפי מעריצים. ביטלמאניה!


- בשנת 1964, בזמן שחברי הביטלס היו בחופשה, הקליט ג'ורג' מרטין באולפן תפקיד של פסנתר לשיר YOU CAN'T DO THAT. הסשן של מרטין התחיל בעשר בבוקר ונמשך שעה בלבד. הפסנתר של מרטין צורף לטייק התשיעי שהביטלס הקליטו עם השיר הזה, מה שהפך את הטייק הזה ביחד עם הפסנתר לטייק העשירי. למרות מאמציו - הפסנתר שלו לא נכלל בגרסה הסופית והידועה של השיר.


- מזל טוב לזמר מוריסי, שנולד ב-22 במאי בשנת 1959.


- בשנת 2002 התייצב הזמר אדם אנט (שם אמיתי – סטיוארט גודארד) בבית המשפט בלונדון, בגלל שהחל תגרה בפאב "הנסיך מוויילס" בצפון לונדון, שם שלף אקדח על כמה נוכחים שעשו צחוק מצורת לבושו. הוא איים לירות עליהם אם הם לא ירפו ממנו.


- בשנת 1967 הופיעה הזמרת, פלורנס בלארד, בפעם האחרונה עם להקת הסופרימס. זה היה בתכנית האירוח הפופולרית, טונייט שואו.


- בשנת 1967 יצא בארה"ב תקליטון חדש ללהקת הבירדס, עם השיר HAVE YOU SEEN HER FACE. התקליטון לא נמכר היטב ויגיע רק למקום ה-74 במצעד המכירות של הבילבורד, למרות ביקורתו החיובית אז של העיתון: "לרביעייה הזו יש מוצר מסחרי חדש וחזק עם עיבודים ושירה מהדרג העליון".


- בשנת 1975 קיבל פרדי מרקיורי, מלהקת קווין, את פרס אייבור נובלו היוקרתי, עבור כתיבת השיר KILLER QUEEN.


ב-22 במאי בשנת 1970 חזרו דייויד בואי וחברי להקתו לאולפני ההקלטה, אדוויז'ן, כדי לערוך מיקסים אחרונים לתקליט הבא שלו, שהוא החליט אז לקרוא לו בשם "מטרובוליסט".


מפיק התקליט והבסיסט בו, טוני ויסקונטי, לא שמח כשבואי בישר לו שם שברצונו להקליט שירה נוספת לשיר "האיש שמכר את העולם". ויסקונטי, שכבר היה תשוש, רצה לסיים כבר את הכנת התקליט, הודיע שאינו מסוגל יותר לעבוד על זה. בואי לא אהב את התשובה והשניים הפסיקו לעבוד יחדיו מאז ולמשך כמה שנים.


אז מה עוד קרה לדייויד בואי שכנראה לא ידעתם? ההרצאה "דייויד בואי - סטאר מן" היא בדיוק בשבילכם. להזמנה: 050-5616459




בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.




Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page