רוק מסביב לשעון - מה קרה ברוק והפופ של פעם ביום אחד - 22 במאי

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-22 במאי בעולם של רוק קלאסי?

ב-22 במאי בשנת 1967 יצא התקליט השלישי של להקת המאנקיז, HEADQUARTERS, בו ביקשו חברי הלהקה להוכיח שהם גם יודעים לנגן.

רביעייה זו הוקמה, באופן מהונדס, כדי להביא תשובה אמריקנית ניצחת לביטלס, מבחינת פופולריות. ללהקה הוצמדו כותבי שירים, מפיקי אולפן ונגנים מיומנים שריפדו את הרפרטואר המוזיקלי. בינתיים, ראו חברי הלהקה שתהילה וממון לא מצליחים להסתיר את העובדה שהם אינם מנגנים בשיריהם ומשמשים כארבע בובות בתעשייה גדולה.

אז הם ניגשו להנהלה ודרשו ממנה לנגן בתקליטם השלישי ואף לכתוב בו כמה שירים. התוצאה באה עם אלבום פופ טוב, למרבה ההפתעה. ברור שיש בפנים כמה בדיחות מיותרות ושירים עם דייבי ג'ונס, בסגנון הקברט הישן והזניח. אבל בסך הכל יש פה להקה שרצתה להתנסות והביאה בגאווה את התוצרת שלה עם כמה שירים מדליקים.

בעיתון TEENSET האמריקני נכתב בביקורת: "יש פה ארבעה עשר קטעים! ובזמן בו תקראו את הביקורת הזו, ודאי כבר שחקתם אותם היטב. השאלה שלנו היא, מה לעזאזל קרה לכותבי השירים, טומי בויס ובובי הארט?".

בעיתון "אמריקן רקורד גייד" נכתב אז: "במחנה ההערצה של המאנקיז הטילו רבים ספק בנוגע ליכולתה של הלהקה גם לנגן. ובכן, הספקות היו חסרות בסיס. ברור שהארבעה לא יכולים להתחרות בתחום הנגינה עם הביטלס, אבל הם נגנים שמביאים רגעים נעימים".

ב-22 במאי בשנת 1991 שר פרדי מרקיורי בפעם האחרונה בהחלט באולפן, עם להקת קווין.

השיר האחרון שהוא שר באולפן לפני שקולו נדם היה MOTHER LOVE, על התשוקה של אדם בסוף ימיו להחזיר את חייו לאחור עד שהוא מגיע לזרועותיה המנחמות של אמו. את המילים כתב בריאן מאי ופרדי שר: "אני לא יכול שתראו אותי בוכה / אני משתוקק לשלווה לפני שאמות".

מאי סיפר על ההקלטה: "בשלב הזה פרדי כבר לא היה במצב טוב וכבר לא היה ממש בשר על עצמותיו. עדיין הוא הצליח לשיר בית אחד, עם עזרה מבקבוק וודקה, לפני שאמר כי הוא תשוש וברצונו ללכת. 'אני אסיים את השיר בפעם הבאה', הוא אמר. אבל כמובן שלא הייתה פעם באה שכזו".

הרצאת העשרה חובה לאוהבי הלהקה,"לילה באופרה" - הסיפור האמיתי של להקת קווין,

להזמנה: 050-5616459

ב-22 במאי בשנת 1958 נחת זמר-פסנתרן הרוק'נ'רול, ג'רי לי לואיס, בשדה התעופה הית'רו בלונדון, לסיבוב הופעות. אבל שערוריה שנרשמה שם גרמה לנזק אדיר בקריירה שלו. מה קרה? בואו לקרוא...

ג'רי לי לואיס עשה על הבמה את מה שבא לו; כשהקהל דרש ממנו לשיר שירי רוק'נ'רול, הוא לא פעם החזיר להם מבט מזלזל ושר בכוונה שירי קאנטרי. לא היה אכפת לו שהם שילמו לראותו. הוא אהב לשבור את החוקים אבל חתונה אחת שברה לו את הקריירה לזמן רב. הכלה המאושרת הייתה בת דודתו בת ה-13, מיירה גייל בראון, והשניים נדרו נדרים זה לזו בדצמבר 1957. ביומן ההופעות שלו היה כתוב שבקרוב מאד יגיע לסיבוב הופעות באנגליה, בתור המתחרה הלוהט ביותר מול אלביס פרסלי.

מיירה גייל בראון באה איתו לאנגליה וכאן התחיל האסון. לואיס הוזהר על ידי יועציו שהוא לא צריך לקחת את אשתו החדשה להופעות, אבל הוא לא הקשיב. ואם זה לא הספיק, לואיס עדיין לא התגרש מאשתו הקודמת. כשנחת בלונדון, נצמדה אליו מיירה ואנשי התקשורת גילו מיד כי התחתן והכלה שאיתו צעירה מדי. בעודם מנסים לעכל נתון זה, נחתה עליהם הידיעה כי היא בת דודתו. אם זה לא מספיק, הוא טרם התגרש מאשתו השנייה, ג'יין, עמה התחתן רק אחרי שאחיה הגיעו אליו ובידיהם אקדחים ושוטים, כשגילו כי הכניס את אחותם להריון. העיתונאים יצאו משדה התעופה מזועזעים עד עמקי נשמתם וכותרות העיתונים הקשות לא איחרו להגיע. סיבוב ההופעות הבריטי היה אמור להכיל 71 הופעות, אבל לאחר שלוש הופעות בלבד הוא גורש.

הציפייה הגדולה לאחד הכוכבים האמריקאים הראשונים שפלשו לסצנת המוזיקה בבריטניה נפגעה כשהעיתונאי הבריטי, ריי ברי, שאל בשדה התעופה שאלה פשוטה את מיירה: "מי את?". היא השיבה בכנות ואמרה שהיא אשתו של לואיס. השאלה הבאה כוונה ללואיס: "ובת כמה מיירה?". התשובה שנתן לואיס הייתה עם שקר: "היא בת חמש עשרה"

תוך ימים ספורים בוטל סיבוב ההופעות הבריטי. הכותרות בעיתונים הבריטית החלו לבעור – "חוטף התינוקות נאלץ לבטל הופעות". כשנחת בניו יורק, ניגש לואיס, עם מסטיק גדול ונלעס בפיו, לדבר אל התקשורת: "הפסקתי את הסיבוב כי אני זקוק למנוחה טובה. כלתי בת 13 ואתם יכולים לרשום זאת אצלכם. היא אישה. הרבה אנשים מתחתנים בגיל 13. לא עשיתי שום דבר רע".

הפתרון המיידי עבורו היה להגיע לממפיס, שם עוד הייתה סוג של הבנה כלפי נישואים מהסוג הזה, אבל השערורייה רדפה אחריו גם שם. שדרני רדיו החרימו את שיריו ורשתות טלוויזיה לא היו מוכנות להזמינו כלל. בינתיים דאגה גרושתו הראשונה, דורוטי, להכריז שהוא לא יזכה יותר לראות את בנם. לואיס החליט לפרסם בעיתון הבילבורד האמריקני, ב-9 ביוני 1958, הודעה בלשונו: "כל הסיפור החל בגלל שאמרתי את האמת. אני מקווה שאם אמחק כאמן, זה לא יהיה בגלל הפרסום הרע, שנובע מהצורך של מערכות עיתונים למכור מתוצרתם על חשבוני". גם הקהל האמריקני הצטרף לגל המתנגדים ונראה היה כי כדורי האש הענקיים כבו לנצח.

ב-22 במאי בשנת 1982 מצא ג'ו קוקר את הקאמבק המיוחל, עם צאת התקליט SHEFFIELD STEEL. פרט טריוויה קטן - קוקר נולד בשפילד, העיר בצפון אנגליה שהייתה ידועה בעולם בזכות תעשיית הפלדה וכונתה "עיר הפלדה".

הנה מה שנכתב בביקורת על התקליט ברולינג סטון:

"בהדרכתו התושייתית של ראש חברת התקליטים, כריס בלאקוול, מצא ג'ו קוקר בית חדש באותה חברת ISLAND. ללא ספק, התקליט הזה, שהוקלט בג'מייקה, הוא רצף המנגינות הנעים והעקבי ביותר של הזמר מזה שנים רבות. הוא נתמך על ידי להקת בית מעולה שלאורך כל הדרך מוצאת גרוב מוצק ורוכבת עליו בטוב טעם.

קוקר, הנינוח בבירור פה, מאפשר לקולו להתגלגל בצורה טבעית כסירת מפרש ברוח ג'מייקנית. זה לא הרית'ם אנד בלוז המטלטל של פעם; אלא, זה כיסא נדנדה נוח. ל'שפילד סטיל' יש המון רגעים משובחים; קוקר עושה את בוב דילן גאה בשחר SEVEN DAYS ומכסה גם את TALKING BACK TO THE NIGHT של סטיבי וינווד. בידיו של קוקר, קלאסיקת הרגאיי' MANY RIVERS TO CROSS, הופכת לאוטוביוגרפיה מרגשת. יש פה גם שירים של רנדי ניומן וג'ימי ווב.

זה נהדר לשמוע את הקול החרוך ביותר ברוק'נ'רול כשהוא אומר את האמירה הערמומית שלו. 'שפילד סטיל' מלא במנגינות מקניטות, מנצנצות, מרתקות ובהן מקצבי נשמה-פ'אנק ג'מייקניים ושירה בטוחה, מה שמוכיח שאתה יכול לבשל על אש נמוכה ועדיין הגרוב שלך ייצא לוהט".

מחפשים עוד מידע מדליק על ג'ו קוקר? בבלוג מוסיקה זה מחכה לכם מאמר שלם על הקריירה שלו.

מזל טוב לתמלילן, ברני טאופין, שנולד ב-22 במאי בשנת 1950. הוא כתב שירים למספר אמנים אך ידוע בעיקר בשל יצירתו עם אלטון ג'ון.

בסוף שנת 1971 גילה התמלילן, ברני טאופין, לעיתון רולינג סטון כמה סודות מאחורי כתיבת השירים לאלטון ג'ון.

"את שם השיר THE KING MUST DIE לקחתי מספר שהיה מפורסם מאד באנגליה. לשיר עצמו אין שום קשר לתוכן הספר. השיר הזה מדבר על התנקשות. זה הכל.

השיר THE CAGE הוא על קלסטרופוביה והשיר THE GREATEST DISCOVERY נכתב על אחי הגדול שגילה אותי.

את השיר BORDER SONG כתבתי כשיר לשלום. כתבתי אותו בשני חלקים ולכן הוא תמיד חצוי אצלי".

באותו זמן הוציא טאופין את אלבומו הראשון, שבו הקריא משיריו, כשמאחוריו מלווים אותו הנגנים קיילב קוואי, דייבי ג'ונסטון, שון פיליפס, דיאנה לואיס ורון צ'סטרמן.

טאופין: "ביקשתי מחברת 'אלקטרה' שלא תציין, בשיווק התקליט, שיש לי קשר לאלטון. אבל האלבום יצא ומיד כל העיתונים החלו לכתוב שאני התמלילן שלו, כך שאין מנוס מזה".

מחפשים הרצאה מעשירה על אלטון ג'ון בסבנטיז? להזמנת ההרצאה, צלצלו 050-5616459

ב-22 במאי בשנת 1977 החלה להקת אי.אל.או להקליט את אלבומה הכפול, OUT OF THE BLUE, ההקלטות נערכו באולפן "מיוזיקלנד" שפעלו במרתף בית מלון במינכן.

ג'ף לין: "הבוס של חברת התקליטים שאל אותי אם אני מוכן לעשות אלבום כפול בהופעה חיה, כי לפיטר פרמפטון היה זה עתה להיט ענק עם האלבום החי שלו. אמרתי, 'הו, הלוואי והיית אומר לי שזה יהיה אלבום אולפן. אז הייתי עושה את זה, אבל אני לא רוצה לעשות אלבום בהופעה'. מאוחר יותר הוא חזר אלי ואמר, 'בסדר, אתה תעשה אלבום אולפן!' וזה היה נהדר שקיבלתי את החופש לעשות את זה".

ב-22 במאי בשנת 1972 התייצבה להקת GUESS WHO הקנדית באולם תיאטרון PARAMOUNT שבוושינגטון, כדי להקליט את תקליט ההופעה הראשון שלה, שיצא לאור באוגוסט של אותה שנה.

להקה זו ידעה להיטים נהדרים כמו THESE EYES, NO TIME וכמובן הלהיט הענק על האישה האמריקנית (AMERICAN WOMAN). אבל רבים שיבחו אותה בזמנו בגלל הפקות האולפן שלה מבלי לציין שהיא הייתה גם להקת הופעות טובה, כפי שמצטייר בתקליט זה.

בשלב זה כבר לא היה בשורותיה הגיטריסט ומייסד הלהקה, רנדי באקמן, והשליטה עברה באופן מלא לסולן/קלידן הלהקה, ברטן קאמינגס. לצדו ניצבה על הבמה, בעת ההקלטה, חבורה שתוארה בגסות ברולינג סטון כ'אחד האנסמבלים המכוערים ביותר שיש, שמאתגרים אפילו להקה מכוערת כמו CANNED HEAT'. זה בטח לא היה נעים לחברי הלהקה לקרוא על עצמם כך. אלו הם: קורט וינטר הגיטריסט, דוני מקדוגאל שניגן בגיטרת ליווי, הבסיסט ג'ים קייל (שעזב את הלהקה מיד לאחר הקלטת ההופעה הזו) והמתופף גארי פטרסון.

קאמינגס ידע כי זו ההזדמנות להציג את להקתו כלהקת רוק אמיתית ולכן השתמש בקולו ובנוכחותו כדי להעביר כל טיפת זיעה ממנו היישר לחריצי התקליט.

מה שכן, אלבומי הופעה נפתחים בדרך כלל באנרגיה מתפרצת, אבל בתקליט זה הפתיחה שלו היא דווקא החלשה שבו, עם השירים ALBERT FLASHER ו- NEW MOTHER NATURE. מי שיקשיב להם וירים לאחר מכן את המחט (או ילחץ על כפתור ה'סטופ' בדיסק או בסטרימינג) - יפספס את הדבר הנפלא שיבוא בהמשך.

השיר RUNNING BACK TO SASKATOON מתחיל להרים את האנרגיה. והשיר PAIN TRAIN מוסיף תבלין שעושה חשק להפוך את התקליט לצידו השני - שם מחכה הדבר האמיתי. כרבע שעה מהצד השני מוקדשת לשיר AMERICAN WOMAN, שבו מוכיח קאמינגס כי הוא רוקיסט בשורה הראשונה, שזכאי לקבל את כל תאורת הבמה עליו.

למרות שלקראת סוף השיר הוא כבר כנראה איבד רעיונות והחל לשיר AMERICAN WOMAN, AMERICAN BITCH, AMERICAN LESBIAN, AMERICAN WHORE. חבל שלא מצא דרך יצירתית יותר באותו רגע ואני משער שאם קאמינגס שומע את ההקלטה הזו היום - הוא קצת מתכווץ בכסא שלו. מה שכן, יש פה התרסה ברורה. הרי מדובר בבחור קנדי שבא לשיר על אישה אמריקנית באולם בוושינגטון - והקהל מקבל את זה לגמרי. ובכן, כנראה הסמים היו באמת טובים מאד אז.

אז נכון, אין זה תקליט הופעה מהליגה הראשונה, אבל הוא מהנה ביותר להקשבה, וגרסת הרימסטר שיצאה בדיסק הוסיפה עוד כמה קטעי בונוס שלא נכללו בתקליט המקורי, שהגיע בזמנו למקום ה-39 במצעד המכירות של הבילבורד האמריקני.

ב-22 במאי בשנת 1969 העניק בארי גיב, מהבי ג'יז, ראיון בדירתו לעיתון NME. אז הוא מסר עוד פרט על המצב השביר בלהקה, עם עזיבתו של רובין גיב...

"אנחנו מוכנים לערוך אודישנים למציאת זמר מתאים שיהיה בטווח הקולי של רובין. שיידע לשיר הרמוניות ויידע גם לכתוב שירים. זה אולי יישמע מוזר לאנשים אך שקלנו לצרף לעמדה הזו את ג'ק ברוס. דיברנו איתו על זה, אבל הוא השיב שזה לא סוג המוזיקה שלו. אנו רוצים לדעת מי מוכן להיבחן בשבילנו. הם מוזמנים גם להגיע לדירתי ולהיבחן".

ב-22 במאי בשנת 1972 יצא אלבומה הרביעי (והראשון ככפול) של להקת פ'אנקדליק. שמו הוא AMERICA EATS ITS YOUNG.