כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-10 במאי (10.5) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "עיתונות המוזיקה האנגלית מולידה הרבה פרנויה אצל מוזיקאים למעשה. זה מאוד קשה, זה כמעט בלתי אפשרי באנגליה. למעשה, הייתי אומר שאי אפשר להיות כנה לגמרי ופשוט לצאת ולעשות שם דברים עכשיו. אתה חייב להיות מה שנוגע לשבוע הזה ואין סיכוי שאני אהיה עניין של השבוע הזה או קווין תהיה עניין של השבוע הזה, כי אנחנו מצליחים עכשיו כבר תריסר שנים או משהו כזה. אחרי שהיית כל כך הרבה בלהקה, אתה יודע ופשוט קורא דברים על עצמך וכמה דברים מצוטטים בטעות או שגויים לחלוטין או לא עובדתיים. כלומר, לפחות אתה יודע מה נכון ומה לא. אתה לא מאמין לכמות הדברים ששגויה לחלוטין, והרבה ממה שאתה קורא בעיתונות פשוט לא נכון, במיוחד, אני מדבר באמת על אנגליה כי זה המקום שבו אני באמת יודע מה קורה" (רוג'ר טיילור, מלהקת קווין, בשנת 1984)
ב-10 במאי בשנת 2007, התאגדו כל חברי פינק פלויד לאירוע הופעה בלונדון לזכרו של סיד בארט. רוג'ר ווטרס (שתמיד חייב לעצבן...) עלה לנגן בנפרד משלושת חבריו ללהקה ההיא - ואף ניגן שיר סולו שלו.
היה זה עשרה חודשים לאחר מותו של מייסד פינק פלויד, סיד בארט, כשרבים מחבריו, משתפי הפעולה והמעריצים שלו, התכנסו בלונדון כדי להשמיע את המוזיקה שלו ולכבד את זכרו באירוע שכותרתו THE MADCAP'S LAST LAUGH. המופע הופק על ידי המפיק המוקדם של הפלויד, ג'ו בויד, וכל ארבעת החברים ששרדו בפינק פלויד הופיעו גם הם, אם כי רוג'ר ווטרס היה תוספת של הרגע האחרון.
כמעט כל המופיעים באירוע ניגנו שירים של בארט, אם כי רוג'ר ווטרס בחר להופיע עם שיר משלו, FLICKERING FLAME. השיא הגיע לקראת סוף הלילה כשדיוויד גילמור, ניק מייסון וריק רייט עלו לבמה וביצעו את "ארנולד ליין". זו הייתה הפעם הראשונה שגלגול זה של הפלויד ניגן יחדיו מאז סיום סיבוב ההופעות של DIVISION BELL, בשנת 1994. מעריצים רבים בקהל היו מאוכזבים מכך שווטרס לא הצטרף לחבריו ללהקה, והם התאכזבו עוד יותר כשהיה האמן היחיד של ההפקה שלא הצטרף לכל שאר האמנים בביצוע שיר הסיום, BIKE.
בהמשך הסביר ג'ו בויד כי ווטרס נאלץ לצאת מוקדם כדי לפגוש את חברתו בשדה התעופה. עם זאת, היה ברור שווטרס חזר לא לדבר עם שאר הפלויד, לאחר שהיה נדמה לרגע קט שארבעת חברי הלהקה חזרו לשולם שולם לעולם, עם הופעתם המוצלחת ב- LIVE 8.
המופע הזה היה האחרון של הקלידן ריק רייט, שמת מסרטן, שנה ושלושה חודשים לאחר מכן.
ב-10 במאי בשנת 1974, יצא תקליטון חדש ללהקת סופרגרופ חדשה בשם באד קומפאני. שם השיר, שיהפוך ללהיט, הוא CAN'T GET ENOUGH. גרסת התקליטון קוצצה, לעומת גרסת התקליט, כדי להתאים לפורמט הפלייליסטים ברדיו.
להקה זו כללה שני חברים לשעבר בלהקת FREE, הזמר פול רודג'רס והמתופף סיימון קירק; לצד הגיטריסט לשעבר של להקת מוט דה הופל, מיק ראלפס והבסיסט לשעבר של להקת קינג קרימזון, בוז בורל.
השיר הזה נכתב על ידי ראלפס עוד כשהיה עדיין עם מוט דה הופל אבל הלהקה (או חברת התקליטים שלה) דחתה אותו. כשהצטרף לבאד קומפאני, הם שמחו להקליט את זה. בתור השיר הראשון באלבום הראשון של הלהקה, וגם הסינגל הראשון שהוציאה, השיר הזה הציג אותה עם הקצב של המתופף סיימון קירק שמכניס את כל הלהקה לנגינה רוקית משובחת. פתיחה זו נוצרה מסיבות מעשיות, כפי שקירק הסביר: "באולפן היינו מפוזרים במקומות שונים, בוז, נגן הבס, היה בחדר הדוודים, מיק ראלפס ופול רודג'רס היו בסלון הראשי שבו היו מגברי הגיטרה. אז, כדי למשוך את תשומת לבם, מכיוון שלא יכולנו לראות אחד את השני, עשיתי את הספירה כדי למשוך את תשומת הלב של כולם, וככה התחלנו את זה. זה נולד מתוך צורך".
ב-10 במאי בשנת 1946 נולד דונובן, אחד הזמרים המשפיעים יותר בתחום הפולק הבריטי. אז הנה אלבום שלו שכדאי לכם להכיר - A GIFT FROM A FLOWER TO A GARDEN, שיצא בשנת 1967.
כנראה זה האלבום הטוב ביותר של דונובן, שיצא במקור כאלבום כפול. בארה"ב, בהתעקשות של חברת התקליטים שם, זה יצא כשני תקליטים בודדים, כששמו של הראשון מהם היה WEAR YOUR LOVE LIKE HEAVEN והשני, FOR LITTLE ONES, שנוצר כתקליט לילדים. דונובן החל להלחין את השירים לאלבום כשחברתו האמריקאית, אניד סטולברגר, הייתה בהריון עם ילדם הראשון. קשה להחליט מי מהם טוב יותר. הם משרתים מטרות שונות, אבל משתלבים היטב ביחד.
דונובן היה מזוהה עם להיטים, אבל באלבום זה יש רק שיר אחד שהוא לא מלהיטיו הידועים יחסית. אני מדבר על WEAR YOUR LOVE LIKE HEAVEN. הרי אלבום זה אינו עוסק בלהיטים אלא ברצונו להביא מתנה מוזיקלית שהיא כמסע.
הכלים האהובים על דונובן נותרו עדיין הגיטרה האקוסטית (המנוגנת על ידו) והצ'מבלו (אותו מנגן מייק אוניל), כשלצדם נשמעים גם חלילים, ויבראפון ושאר כלים מעניינים. הראשון מבין שתי התקליטים מתהדר בעיבודים מלאים. השני הוא אקוסטי כמעט לחלוטין. מעניין מאד שאין באלבום זה את צלילי הסיטאר, שהיה כלי כה אופייני במוזיקה הבריטית בתקופה ההיא. ועוד בהתחשב בזה שדונובן היה רוחני ביותר (ובהמשך יגיע עם הביטלס לסדנת מדיטציות בהודו אצל המהארישי). דונובן החליט להתרכז ביצירת אלבום זה בהשפעות אחרות, תוך כדי קידום עניין המדיטציה כאלמנט טבעי להירגעות (במקום הסמים ששטפו אז בכל פינה). והאמת שזה עובד להפליא.
יש באלבום גם אורח נכבד בדמות בסיסט להקת CREAM, ג'ק ברוס, שניגן בשיר SOMEONE SINGING, שחותם את התקליט המעובד יותר מהשניים.
בעיתון "דיסק אנד מיוזיק אקו" הבריטי נכתב בזמנו בביקורת: "בימים אלו זה קל מאד להפריז במחמאות על דונובן. הוא הפך לסוג של משיח, שמביא שירים יפים של תקווה להמונים המשתוקקים לחזור אל האושר של ילדותם".
בעיתון רקורד מירור (הבריטי גם הוא) נכתב בזמנו בביקורת: "האלבום הזה הוא לא ממש מתנה במחיר הגבוה שנדרש לשלם עליו כדי לקבלו, אבל המארז היפהפה, שאתם צריכים לראותו כדי להאמין, ימשוך מספיק אוהדי מוזיקת פופ אליו. התוכן של האלבום מעולה. כל האלבום יפהפה, קל להאזנה והכי חשוב - הוא נותן למאזין תחושה שלוקחים אותו ברצינות".
ב-10 במאי בשנת 1968, הופיע פרנק זאפה עם אמהות ההמצאה שלו באודיטוריום SHRINE שבלוס אנג'לס. לבמה עלה גיטריסט ידוע שהקהל לא זיהה. זאפה: "איש לא זיהה את אריק קלפטון. הוא ניגן איתנו על הבמה והקהל הריע בהיסטריה רק לאחר שהוא ירד ואמרתי שזה היה אריק קלפטון".
ב-10 במאי בשנת 1978 יצא תקליטון לרולינג סטונס עם השיר MISS YOU. השיר ייצא בהמשך החודש גם באנגליה. צידו השני של התקליטון בא עם השיר FAR AWAY EYES.
בתקופה ההיא פעלה להקת הסטונס כשלצדה שטפו את עולם המוזיקה צלילי דיסקו משומנים כמו גם צלילי פאנק זועמים וחשופים. התשובה של הסטונס לאותם מבקרים, שבאו נגד הלהקה אז, הייתה עם השיר הזה שנקרא MISS YOU. השיר הזה הפך למגה-להיט שצעד במצעד האמריקני את הזמן הרב ביותר מכל שיר שהלהקה הוציאה עד אז.
אחד האלמנטים הברורים בשיר הזה (מעבר ליללות המיוחמות של מיק ג'אגר) הוא תפקיד הבס של ביל ווימן, שסיפר: "הרעיון לתפקיד הזה בא מבילי פרסטון. הקלטנו גרסת דמו שנה לפני כן והלכתי הביתה, כשבילי נשאר ולקח את הבס שלי כדי לנגן בו. למחרת כבר אמרו לי באולפן, 'מדוע שלא תנגן את הבס כמו מה שבילי עשה אתמול?'. הקשבתי לרעיון שבילי הקליט ולקחתי את זה משם". נגנים אורחים נוספים בהקלטת השיר היו ג'יימס ווייטינג (המכונה שוגר בלו) שניגן במפוחית, מל קולינס (לשעבר מקינג קרימזון) בסקסופון ואיאן מקלייגן (לשעבר מלהקות SMALL FACES ו- THE FACES) שניגן בפסנתר חשמלי.
אז מה העיתונים כתבו בזמנו על השיר? הרולינג סטון: "דיסקו, אבל הם מנגנים את זה עם אגרסיביות רבה יותר". מלודי מייקר: "תפקיד הבס של ווימן הוא ללא ספק נוסחת ההצלחה של השיר הזה ברחבות הריקודים".
מיק ג'אגר: "השיר לא מדבר על בחורה מסוימת כי אם על תחושה. עבורי, השיר הזה מדבר על תחושת השייכות למישהי". גם ג'ון לנון חש שייכות מסוימת לשיר הזה כשסיפר כי הוא חש שג'אגר לקח את שירו BLESS YOU והפך אותו ל- MISS YOU. החיפושית לשעבר הודה כי הוא מעדיף את השיר של ג'אגר, במקרה הזה.
המתופף צ'רלי ווטס: "הרבה מהשירים האלה כמו MISS YOU הושפעו מאוד מהליכה לדיסקוטקים. מיק ואני נהגנו ללכת להרבה דיסקוטקים הרבה. זו הייתה תקופה נהדרת. אני זוכר שהייתי עם מיק במועדון במינכן ובדרך חזרה הוא שר את אחד השירים של להקת אנשי הכפר. אני חושב שזה היה YMCA. קית' (ריצ'רדס) לא סבל את זה, אבל זה היה נהדר לרחבת הריקודים".
ב-10 במאי בשנת 1970 קיבל דייויד בואי פרס נחשב (IVOR NOVELLO) על להיטו, SPACE ODDITY.
את הפרס הוא קיבל בקטגוריית השיר המקורי ביותר לשנת 1969, כשהטקס נערך במועדון "שיחת העיר", בכיכר לסטר בלונדון. בטקס המצולם הזה קיבל גם הזמר פיטר סארסטדט פרס על שירו המקורי,WHERE DO YOU GO TO (MY LOVELY.
בואי ביצע מול הנוכחים והמצלמות את להיטו כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה אקוסטית ומנגנים עמו חברי התזמורת של לס ריד. המופע הועבר בשידור ישיר לאנגליה, ארה"ב ואוסטרליה.
פרסים נוספים חולקו לביטלס (שכבר התפרקו ולא הגיעו לטקס) ולטום ג'ונס. עוד אמנים שהופיעו שם, באותו יום, על הבמה היו להקת חיל האויר של ג'ינג'ר ביקר, להקת מרמלדה סנדי שאו ודאסטי ספרינגפילד.
ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616450
ב-10 במאי בשנת 1974 יצא אלבום סולו ראשון לחבר מהרולינג סטונס. הפלא ופלא - היה זה דווקא הבסיסט, ביל ווימן, עם אלבומו MONKEY GRIP.
האלבום הוקלט מנובמבר 1973 עד פברואר 1974, ובו שורה של מוזיקאים ידועי שם. התוצאה זכתה לביקורות חיוביות - לא תמיד...
בעיתון לידר פוסט הקנדי נכתב אז: "ביל ווימן, הבסיסט הנועז של הסטונס והחבר הכי פחות סביר בלהקה להקליט אלבום סולו, הצליח איכשהו לשכנע אנשים כמו ליאון ראסל, ד"ר ג'ון וכו', להיכנס לאולפן כדי לעשות כמה קטעים איתו. איזה בזבוז. זה הוא בהחלט אלבום יהיר. הכתיבה של ווימן רדודה ומשעממת ללא תקנה, קולו חלש ומימי, וכישורי ההפקה שלו פשוט עלובים. מיזמי האולפן הקודמים שלו כמעט הרסו לנצח להקה הגונה למדי בשם TUCKY BUZZARD, כשהטריפ הזה היה צריך להציע לו להישאר מחוץ לעניינים. בסך הכל, הוצאת אלבום כמו זה של ווימן היא אקט זול ולא מוצדק. זה יימכר רק בגלל הקשר של ווימן עם הרולינג סטונס ובאמת רק בגלל זה. אם קית' ריצ'רדס או מיק טיילור היו עושים תקליט סולו, זה יכול היה להיות סיפור אחר".
בעיתון מונטריאול סטאר נכתב: "זה תקליט של מוזיקת באבל-גאם, כשברור שפה ושם יהיה שיר על סקס. זה חייב להיות קשור בסטונס, לא?"
בעיתון NME פורסם בביקורת: "ביל ווימן בא כאן עם תשעה שירים, שרובם כה מסחריים שזה גורם לך לתהות מדוע לעזאזל יכולת הכתיבה שלו לא נוצלה בעבר בסטונס. ווימן אחת ולתמיד שולל את התיאוריה שהוא פשוט דמות אילמת עם פני פוקר".
בעיתון CASHBOX האמריקני פורסם בזמנו: "ביל נחשב זה מכבר לאחד מנגני הבס הטובים בעולם הרוק והתפקידים שלו קלאסיים. זה חזק, דינמי וצעד מרשים עבור האמן הזה".
ב-10 במאי בשנת 1968 עורר ג'ים מוריסון (סולן להקת הדלתות) מהומה בקהל במהלך הופעה בשיקגו.
זו הייתה ההופעה הראשונה של הדלתות בשיקגו ומוריסון היה נחוש בדעתו להפכה לבלתי נשכחת. הוא השיל מעליו כל מעצור והחל להקניט את הקהל עד שהצליח לעורר מהומה. הזמר הכריזמטי, אך הלא צפוי דחק באנשים לדחוף את השוטרים שהגנו על הבמה.
בזמן שהקהל והשוטרים נפלו זה על זה, עזבה הלהקה את הבמה. אורות הבמה נדלקו ואיש אחד מהמרפסת העליונה החליט לקפוץ ראש לקהל שהיה במפלס התחתון. באורח נס הוא לא נפצע. בינתיים המשיכו האנרכיסטים בקהל לבצע, כמהופנטים, את מה שמוריסון הורה להם לעשות.
ההרצאה "הרוכבים בסערה - הסיפור של להקת הדלתות" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616450
ב-10 במאי בשנת 1982 יצא תקליטה השני של להקת דוראן דוראן ושמו RIO.
הבסיסט, ג'ון טיילור, בספרו: "השם RIO היה משהו שזרקתי לתערובת. לברזיל עדיין היה כוח להטיל כישוף, מעלה חלומות על תמונות לוח שנה אקזוטיות שתליתי על קיר חדר השינה כילד. ריו, בעיני, הייתה קיצור של מקום זר, אקזוטי, שפע של תענוגות ארציים, מסיבה שלא תפסיק לעולם. סיימון (לה בון הזמר) בחר לא לעשות את השיר RIO על המקום אלא על בחורה. בגאונותו הוא החדיר לבחורה הזו, בשם ריו, את כל הנהנתנות והרומנטיקה של ברזיל ושל הפנטזיות שלי. הכתיבה באלבום הזה פנטסטית, לגמרי. זה מה שיכול לקרות כאשר יש להקה של נלהבים ואוהבי מוזיקה, בחורים תאבי תהילה שמקבלים קצת תמיכה, מטופחים ויוצאים לעבודה קשה יותר ממה שמישהו מהם חשב שאפשר. כל אחד מאיתנו מופיע באלבום ריו בשיא המוחלט של
הכישרון שלו. זה מה שעושה את זה כל כך מרגש. זה לא אומר שכולם מנגנים תווים רבים ככל האפשר. אין
שייט בסירות ראווה. כל חלק הוא מתחשב, נחשב, חלק ממכלול גדול יותר.
האזנתי לראשונה באולפן למיקס של ריו כשישב לצדי פול מקרטני, שעבד באולפן הסמוך, ולפי בקשתי, נכנס להקשיב למה שעשינו. הוא הניף שני אגודלים לאישור. פול יכול היה לראות את קו המעבר מהלהקה הישנה שלו לשלנו".
הגיטריסט, אנדי טיילור, בספרו: "היה לנו תקציב של בערך 65,000 פאונד, מחברת התקליטים, להקלטת האלבום ריו, שהיה בערך כפול ממה שהיה לנו להקלטת האלבום הראשון. זה לקח בערך שמונה שבועות
להקליט; שכרנו דירות בלונדון כדי שנוכל להיות קרובים לאולפני AIR, שם ערכנו מיקס לזה".
עטיפת האלבום מחזיקה מעמד מצוין (במיוחד בהקשר של עיצוב משנות ה-80). הצייר היה פטריק נגל, שעבודתו הופיעה לא פעם במגזין פלייבוי - וכך גילה אותו המנהל של דוראן דוראן. נגל מעולם לא עשה עטיפת אלבום לפני כן, אבל הוא שמח לנסות.
הנה אנקדוטות על כמה משירי התקליט:
על שיר הנושא, RIO: בתוכנית דוקומנטרית, בהפקת VH1, הסבירה הלהקה כי ריו היא מטפורה לאמריקה, והשיר הביע את רצון החברים להצליח שם, מה שכן. משחק המילים מעניין, שכן ריו מושר כאילו זה שם של בחורה, והמילה מעלה תמונות של העיר הברזילאית הפופולרית והזוהרת, שמתואמת לתדמית האקזוטית שהלהקה טיפחה. עם זאת, המילים מציינות בבירור דווקא את האיזור "מהרים בצפון ועד הריו גראנדה".
כמה טריקים באולפן הופעלו כדי לקבל צליל ייחודי לשיר הזה. הסינטיסייזר חובר לארפג'יטור, שהוא כלי שייצר פירוקי אקורדים על ידי מעבר אוטומטי ברצף של תווים. כמו כן, נגן הקלידים ניק רודס השמיע את הצליל בתחילת השיר על ידי הנחת כמה מוטות מתכת על מיתרי פסנתר כנף, ניגן בכלי, ואז הפך את הצליל בהקלטה.
הבחורה שנשמעת צוחקת היא חברתו של ניק רודס באותה תקופה, שריל. אפשר לשמוע אותה גם בשיר HUNGRY LIKE THE WOLF, שלה בון סיפר שנכתב בהשראת הסיפור על כיפה אדומה והזאב. בשנת 1982 הגיעו לשוק סינטיסייזרים וסיקוונסרים חדשים ששינו את הנוף של מוזיקת הפופ. חברי דוראן דוראן שמחו לבדוק את הציוד הזה בשיריהם החדשים.
להיט בולט ומרגש בתקליט הוא SAVE A PRAYER. השיר סובב סביב מפגש מקרי בין שני אנשים שמתלקח למפגש מיני חד פעמי. לה בון תיאר את הליריקה כ"מציאותית, ולא רומנטית" והוסיף שמבנה הפזמון של השיר מבוסס על הלהיט IF YOU COULD READ MY MIND של גורדון לייטפוט.
ב-10 במאי בשנת 2023 מתה מסרטן ריאות הזמרת הברזילאית ריטה לי, מי שהייתה דמות בולטת בהרכב הרוק הברזילאי החשוב, OS MUTANTES. בת 75 במותה. דרך אגב, את הגידול שהיה בגופה היא כינתה בשמו של נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו.
כאחת הרוקריות הבודדות שניגנו בגיטרה על הבמה בברזיל בשנות ה-60, וכאמנית סולו שחקרה את המיניות מנקודת מבטה של אישה, ריטה לי הוכתרה כגיבורה פמיניסטית. כאשר הודיעו על מותה מהלך דיון בוועדת הסנאט, שרת התרבות של ברזיל, הזמרת מרגרט מנזס, התרגשה בעליל, ותיארה את ריטה לי כאישה מהפכנית.
ריטה לי עצמה הייתה קצת יותר בוטה לגבי הניצחונות שלה. "כשאנחנו מדברים על פמיניזם וכל הדברים האלו, אין לי באמת את התיאוריה של זה, אני יותר מהאקשן של הדבר. נהגו לומר שנשים לא יכולות ללבוש מכנסיים ארוכים. הא? כן, אנחנו יכולות, לבשתי את שלי. הם נהגו לומר שנשים לא יכולות לנגן רוק. הייתי לוקחת את השחלות שלי, את הרחם שלי, הייתי מנגנת ברוקנ'רול שלי".
כדי להבין את הרקע שלה, כשהייתה ילדה, היא סיפרה בספרה, מתקן מכונות תפירה התעלל בה מינית בביתה, חוויה טראומטית שהזינה את רוחה המרדנית.
אוס מטונטס הייתה שלישייה מוזרה ומוכשרת מאד שהמציאה את המוזיקה הפסיכדלית בברזיל לקראת סוף שנות השישים. ריטה לי הייתה הזמרת. בעלה של ריטה היה ארנלדו בפטיסטה שניגן בגיטרה בס ושר. אחיו של ארנלדו היה סרג'יו דיאס בפטיסטה שניגן בגיטרה. בראיון מוקדם עמה, היא טענה שהלהקה, ששמה היה בהשראת ספר מדע בדיוני בשם O PLANETA DOS MUTANTES ("כוכב המוטנטים"), "באה מכוכב אחר כדי להשתלט על העולם".
בספטמבר 1967 הופיעה השלישייה בפסטיבל ברזילאי ידוע כשהתגובה של הקהל למה שנשמע הייתה צפויה - זריקת חפצים על הלהקה. לאור כך אסרה הנהלת הפסטיבל על שימוש בגיטרה חשמלית מכן והלאה.
אוס מוטנטס הגיעו במקור מסאו פאולו והפכו לחוד החנית בזרם חתרני שצמח בברזיל בשם TROPICALIA. הזרם הזה כלל קבוצת אמנים ברזילאיים שהביאו עמם מוזיקה ותרבות כתיבה שהלכו נגד החוק השמרני ששרר אז.
חבר נוסף היה בלהקה, שלא עלה לבמה או הצטלם בתמונות. זה היה אח נוסף ממשפחת בפטיסטה שתפקידו היה לבנות גיטרות לסרג'יו וליצור אפקטים מיוחדים לגיטרה ממכונות תפירה ושאר כלים שלא באו מעולם המוזיקה.
אלבום הבכורה של הלהקה יצא ביוני 1968 והיה מסיבה פורטוגזית כנגד השלטון, שכללה גרסאות פריקיות לשירים שהיו שמרניים במקורם. אורחים באלבום הזה היו קולגות לזרם הטרופיקליה - קייטנו ולוזו, גילברטו גיל וג'ורג'י בן. באלבום הזה יש גם קאבר לשיר של האימהות והאבות, שנקרא במקור ONCE WAS A TIME I THOUGHT. המילים בפורטוגזית לשיר הזה תורגמו על ידי אב משפחת בפטיסטה, שהיה משורר ברזילאי. שיר נוסף שהפך מאז לסטנדרט הוא קטע שוולוסו כתב בשם BABY.
חברי הלהקה לקחו את סרג'נט פפר של הביטלס כמודל של ניסויים אולפניים וחלק מהניסיונות שלהם כללו שימוש בפחי ספריי צבע במקום מצילות לתופים. הלהקה ערבבה פסיכדליה אמריקאית ובריטית עם ז'אנרים ברזילאים כמו בוסה נובה, והוסיפה אקספרימנטליות אלקטרונית ורגישות קונדסית ששימשו תוכחה נוקבת לאקלים אז של ברזיל.
אחרי כמה אלבומים נהדרים התפרקה הלהקה. החלום האמנותי שלהם הפך לשבר כשריטה לי וארנלדו רבו באולפן ולאחר מכן פנה כל אחד לדרכו, כשריטה לי פנתה לקריירת סולו מצליחה. מאותו שלב הפכו שרידי הלהקה להרכב שונה לגמרי.
היחסים בין שני האחים היו לא יציבים, כשארנלדו צלל בכיוון בטוח לעולם ממנו אין דרך חזרה - עולם של הלם ומחלות בסגנון סיד בארט. אך כשמקשיבים לאלבום הראשון של מוטאנטס, ולשניים שבאו אחריו - אי אפשר שלא להתפעל מהיופי והחדשנות שבמוסיקה הזו כפי שהייתה אז. ההרכב הקליט בשנת 1970 גם גרסאות באנגלית לכמה מהשירים. התוצאה הנהדרת הזו מונצחת בדיסק שנקרא TECNICOLOR.
כאמנית סולו, ריטה לי צברה שורה של להיטים בשנות ה-70 שהפכו לקלאסיקות מתמשכות. היא לוותה על ידי להקת טוטי פרוטי בשנותיה הראשונות, ומאוחר יותר, על ידי בעלה, רוברטו דה קרבליו. בשנת 2001 היא קטפה ולקחה לביתה פרס גראמי לטיני עבור האלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר בשפה הפורטוגזית, שנקרא 3001.
טווח ההגעה שלה היה גלובלי. קורט קוביין, דיוויד ביירן ובק בירכו על היצירה החתרנית של OS MUTANTES. בשנת 1988, המלך צ'ארלס השלישי, אז הנסיך מוויילס, ביקש את אחד מהתקליטים של הלהקה לריקוד במשתה בשגרירות בריטניה בפריז. לפי הדיילי מירור, אמרו שהוא יודע את המילים בעל פה.
ברגע האחרון... פורסם בלהיטון על הגעת הטרמלוס לארצנו ב-10 במאי.
גם זה קרה ב-10 במאי:
- בשנת 1946 נולד גרהאם גולדמן, שידוע בעיקר כבסיסט ויוצר בלהקת 10CC. לפני הקמת הלהקה הזו הוא כתב לא מעט להיטי פופ ידועים כמו NO MILK TODAY FOR YOUR LOVE ועוד...
- בשנת 1963 הקליטה להקת הרולינג סטונס בפעם הראשונה עבור חברת DECCA בה הוחתמה. בין ההקלטות גם ביצוע שירו של צ'אק ברי, COME ON, שייצא בהמשך כתקליטונם הראשון.
- בשנת 1946 נולד דייב מייסון, אחד ממייסדי להקת TRAFFIC שפרש ממנה לקריירה עצמאית. בשנת 1970 הוא היה חבר לזמן קצרצר בלהקת DEREK AND THE DOMINOS של אריק קלפטון, אך העדיף לצאת לקריירת סולו.
- בשנת 1966 הוזמנה ג'ניס ג'ופלין לחזור לסאן פרנסיסקו מביתה שבטקסס. חבר טוב שלה, צ'ט הלמס, היה זה שהזמין אותה כי רצה לערוך לה אודישן ללהקה חדשה שניהל בשם BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY.
- בשנת 1974 שברה להקת המי שיא במכירת כרטיסים להופעתה במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק. כל הכרטיסים נמכרו תוך שמונה שעות בלבד.
- בשנת 1969 הופיעה להקת הצבים בנשף בבית הלבן. סולן הצבים, מארק וולמן, סיפר מאוחר יותר כי נפל כל הזמן מהבמה במהלך ההופעה. השמועות טענו כי הוא ולהקתו התכוננו להופעה על ידי הסנפת קוקאין מהשולחן המקורי של אברהם לינקולן שבמתחם.
- בשנת 1947 נולד ג'יי פרגסון, הסולן של להקת הרוק האמריקנית הנהדרת SPIRIT.
- בשנת 1966 הקליט הבסיסט ג'ק ברוס סשן עם להקת ההוליס לשיר בשם AFTER THE FOX. זאת כי הבסיסט הקבוע של הלהקה, אריק היידוק, התמוטט מתשישות.
- בשנת 1944 נולד הזמר ג'קי לומאקס, שהיה ידוע בעיקר בשל החתמתו ללייבל APPLE של הביטלס. הארבעה הכירו אותו עוד מימי ליברפול המוקדמים כשהיה חבר בלהקת THE UNDERTAKERS. הוא מת ב-15 בספטמבר 2013.
- בשנת 1957 נולד סיד וישס (שם אמיתי - ג'ון סיימון ריצ'י), בסיסט להקת הפאנק הסקס פיסטולס ודמות טרגית אמיתית. היה בן 21 במותו.
- בשנת 1988 הוציא פרינס את האלבום LOVESEXY. בעטיפה נראה הזמר כשהוא עירום כביום היוולדו.
- בשנת 1986 ביצע פול סיימון בתוכנית החיה SATURDAY NIGHT LIVE שלושה שירים מאלבומו הבא, GRACELAND. יחד עמו מופיעים גם נגנים מדרום אפריקה והדבר יוצר ביקורת נגדו. בגלל שבאותו זמן נקבע חרם תרבותי נגד האזור ההוא במטרה למנוע אפרטהייד.
- בשנת 1974 הקליט אריק קלפטון את גרסתו לשיר של בוב מארלי, I SHOT THE SHERIFF. בהתחלה קלפטון לא רצה לגעת בשיר הזה אך שוכנע על ידי חברי להקתו שכדאי לו.
- בשנת 1961 נולד בונו (שם אמיתי - פול יוסון), הסולן של להקת U2. בשנת 1989 הוא קיבל מתנה מיוחדת ביום הולדתו ה-29, עם לידת בתו, ג'ורדן.
- בשנת 1969 יצאה כותרת ענקית בעיתון המלודי מייקר הבריטי שציינה הרכב חדש בשם BLIND FAITH. הכותרת אמרה - BLIND FAITH THE NEW SUPERGROUP.
בונוס: החודש, מאי בשנת 1971 (מבלי לדעת את היום המדויק), יצא תקליט הסולו השלישי של קרטיס מייפילד, !CURTIS/LIVE, שהוקלט, איך לא, בהופעה חיה.
זה הוא אלבום ההופעה החיה הראשון של קרטיס מייפילד והוא יצא כאלבום כפול בחברת התקליטים העצמאית שלו.
שירי האלבום, יחד עם דיבורי הביניים של מייפילד על הפוליטיקה של היום, הוקלטו במועדון הלילה "ביטר אנד" בניו יורק. זה מועדון קטן, כשמייפילד על הבמה שלו עם להקה צמודה ומספק גרסאות מורחבות ואינטימיות של כמה מיצירותיו הטובות.
הנגנים הם הנרי גיבסון בכלי הקשה, קרייג מקמולן בגיטרה, ג'וזף "לאקי" סקוט בבס, וטיירון מקלן בתופים.
ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת על התקליט כך: "קרטיס מייפילד מערבב את חוזקותיו עם חולשותיו בימינו. כמלחין וכסולן של THE IMPRESSIONS הוא הוכיח שהוא קודם כל איש של מלודיות. קולו נשמע מבריק כשהתייצב מול ההרמוניות הנהדרות שסם גודן ופרד קאש נהגו לספק. והעיבודים של ג'וני פייט היו האלמנט המושלם לצד האינסטרומנטלי במוזיקה שלו.
מאז שעזב את אותה להקה, מייפילד מתעלם ממתנותיו המלודיות תוך שהוא מגלה השפעה ברורה מסלי סטון ונורמן ויטפילד בהפקותיו. כיום הוא מתרכז יותר בטקסטים ואלו הפכו יותר ויותר פוליטיים ויומרניים. הקול הגבוה שלו נמצא באותה הטריטוריה של אדי קנדריקס וסמוקי רובינסון אבל כמו שני זמרים משובחים אלה, זה נשמע הכי טוב כחלק מהרכב. כשלעצמו, הקול הזה חסר טווח דינמי. בתקליט החי הזה שלו, התמיכה הקולית היחידה מגיעה מהלהקה, שכמעט ולא משתווה לצליל המקורי של האימפרשנס. הלהקה באלבום זה היא רביעייה משובחת במיוחד אך היא פשוט לא יכולה לספק את הצבע והרוחב שהמוזיקה של קרטיס דורשת.
אז מה נשאר לנו פה? השירים מחולקים באותה מידה בין חומרי סולו ללהיטי האימפרשנס. הדברים החדשים הם פשוט כשטיפת עיניים; הם לא דורשים ממנו דבר מלודי ונראה שהם ממשיכים לנצח. ישנם רגעים של מבוכה, למשל כשהוא שר כמה מהלהיטים הגדולים של האימפרשנס. "השיר MIGHTY MIGHTY היה כה עוצמתי במקור, וזה נשמע כל כך ריק ושגרתי כאן. GYPSY WOMAN הוא מעט יותר מאשר הצל של האישה הצועניה המקורית. אז אני חוזר לטענה המקורית, שמייפילד מערבב בין חוזקותיו לבין חולשותיו. אין ספק שאדם שיצר כל כך הרבה יופי אמיתי ימצא שוב את חוזקתו האמנותית. בינתיים, עצוב לדווח על כך שהתקליט הזה פשוט לא מתרומם".
ומהניו יורק טיימס שלפתי לכם ביקורת על הופעתו המוקלטת הזו מהביטר אנד: "לאחר עשר שנים כסולן ומלחין ראשי באימפרשנס, קרטיס מייפילד יוצא לבדו בביטר אנד, שם הוא מופיע הערב. מר מייפילד מגובה על ידי ארבעה נגנים (גיטרה, בס, קונגה-בונגו ותופים), ומביא את קולו הגבוה והאינטנסיבי באותו סוג של הגוספל הרך שהבליט את שירתו עם האימפרשנס.
הוא מעניק לכל שיריו על הבמה גישה משכנעת ומלטפת, הנתמכת בגיבוי המחוספס של הנגנים שלו. גיבוי זה מהווה נכס אדיר להצגה הכוללת, אך ישנם מקרים בהם שני נגני כלי ההקשה מנגנים כל כך חזק, עד שהם מטביעים את שאר הכלים ואת מילותיו של מר מייפילד.
מכיוון שמייפילד לא רק כותב מילים משלו אלא גם אדם עם מסר חשוב, חבל שהוא מאפשר לאופנה החדשה לקבור היבט כה חשוב זה בעבודתו".
בונוס 2: פינת 'גם זה קרה החודש' - והפעם: מאי 1979...
1. בוב דילן נראה מבלה זמן רב מהרגיל במקומות נוצריים. היו שמועות שהוא הוטבל בבריכה הפרטית של הזמר פאט בון, אך הן היו שגויות. עם זאת, דילן החל לחקור יותר לעומק את עניין הנצרות עם חברי להקת הליווי שלו. הוא נראה בחברתם כשהלכו לשיעורי תורה לנוצרים מאמינים בכנסיה בלוס אנג'לס. במקביל הוא נראה בלוס אנג'לס מג'מג'ם עם קית' ריצ'רדס ורון ווד, שני חברי הרולינג סטונס, שהייתה להם להקה צדדית בשם NEW BARBARIANS. בינתיים עסק דילן בהקלטות אלבומו הבא, שיגלה לקהל הרחב צד חדש בדת שלו.
2. פול סימון מכין סרט קולנוע חדש בכיכובו. 'רוב העלילה תתמקד במועדונים ובארים', אמר סימון. 'זה על זמר ונדודיו בדרכים. אני מקווה שזה יהיה סרט רוק אנד רול אמיתי, כמו שאני מתכנן. יש הרבה דברים בסרט שלקוחים מחיי אך אין זה סרט אוטוביוגרפי. משחק קולנועי אינו התחום הזה ואני עושה את זה רק כי העלילה מדברת על זמר. אני לא רוצה להתמקד בקולנוע לאחר מכן'. חיצי הביקורת על הסרט שיצא בהמשך, ONE TRICK PONY, אכן שיקפו את חוסר כישרונו כשחקן, בניגוד לחברו המתולתל בצמד הידוע שלשעבר.
3. 'אני בהחלט מאוהבת בו', אמרה קלידנית להקת פליטווד מאק, כריסטין מקווי, כשהתייחסה לרומן שלה עם חבר הביץ' בויז, דניס וילסון. היא אף הוסיפה שתשמח להתחתן איתו במידה ויציע לה. מקווי: "פגשתי את דניס כשעבדתי עם פליטווד מאק באולפן על תקליט חדש. המפגש הראשון בינינו לא הצית דבר, אך בפעם השנייה התיישבנו שנינו ליד פסנתר וניגנו יחד בארבע ידיים במשך כמה שעות. התחושה הייתה נהדרת". אבל לפני כן יש לווילסון עניין לסדר וזה גירושים מאשתו, קרן לאם, שהייתה נשואה לפני כן לקלידן של להקת שיקגו, רוברט לאם.
4. הזמר ג'יימס טיילור הקליט גרסת דיסקו לשיר DAY TRIPPER של הביטלס, לאלבומו שייקרא FLAG. למה זה מריח לא טוב?
5. אלבום חדש הולך לצאת לדייויד בואי ושמו LODGER, כשלהקת הליווי שלו בהקלטות הייתה זו שניגנה איתו בסיבוב ההופעות העולמי האחרון שלו. יחד עימם ניגן בתקליט גם בריאן אינו. אחד מדובריו של בואי שיחרר הצהרה לתקשורת כי התקליט החדש הזה יגרום ללהקת THE CONTORTIONS הניו יורקית, שידועה בחניקת אנשים בקהל עם כבל מיקרופון, להישמע משעממת. בינתיים נראה בואי מתקלט במועדונים, עם דייויד בירן מלהקת 'ראשים מדברים' וגם הגיע לצפות במופע של המלחינים סטיב רייך ופיליפ גלאס, בלוויית ג'ון קייל. בואי, שלבש לכבוד האירוע קימונו שחור, פינק את הקהל בנגינה צורמנית להחריד בכלי הוויולה של קייל, בו לא ניגן מעולם לפני כן.
בונוס 3: החודש, מאי בשנת 1971, דיווח מייקל סימונס לעיתון סידני מורנינג הראלד, על הופעה של שלוש להקות רוק בריטיות.
"שלושים אלף מעריצים התנדנדו לצלילי המוזיקה במסלול המרוצים רנדוויק אתמול אחר הצהריים, בקונצרט הרוק הגדול והטוב ביותר של סידני מזה שנים רבות. גודל הקהל, כפול מזה של המרוץ של היום הקודם בחוות וורוויק, הפתיע את כולם, כולל המארגנים. למרות הכמות, חברי הקהל הצעיר התנהגו בצורה טובה יותר והם היו צייתנים רוב הזמן. הם ישבו בשקט במהלך השירים, ואז קמו לעודד - בפראות.
מריחואנה כיכבה ללא הרף שם, אבל נראה שיותר אנשים הריחו אותה מאשר נשפו אותה. הופיעו על הבמה שלוש להקות אנגליות - דיפ פרפל, להקת FREE ומנפרד מאן פרק שלישי. כמו כן עלתה להקה מסידני בשם PIRANA.
הלהקות הופיעו, בהתלהבות שהגיעה לטירוף, על במה בצד המסלול שהיה מכוסה בחופה כחולה ועמוסה ב-50 קופסאות רמקולים ענקיות. מנפרד מאן בידר את הקהל כמו נגן אורגן מטורף עם להקה חדשה וקופסאות חדשות של טריקים. הוא הפיק צלילים אלקטרוניים מוזרים לפי הקצב של חבריו. להקת FREE צעדה על הבמה כמו ארבעה פופאים צעירים עם שיער ארוך. בראשות השירה העוצמתית של פול רודג'רס, הם היו הלהקה השקטה ביותר עם השירים היפים ביותר.
להקת הארד-רוק שואבת האדרנלין, דיפ פרפל, דחפה את הקהל להתלהבות הגבוהה ביותר שלו. הזמר הרב-תכליתי, איאן גילאן, ידוע בזכות חלקו כישו באופרת הרוק, ישו כוכב עליון. בתשואות הסופיות, הירח המלא החיוור עלה ודיפ פרפל צבעו את השמיים בצבעי לילך".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
Comments