top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-13 בפברואר בעולם הרוק

עודכן: לפני יום 1


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-13 בפברואר (13.2) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "בימים עברו ברוס (ספרינגסטין) ואני היינו רואים אחד את ההופעות של השני. אני חושב שהלכנו לכיוונים שונים. אני חושב שהוא משתמש בהרבה מילים וטוב מאוד. אני אוהב להשתמש בכמה שפחות מילים כפי שאני יכול, כי יעילות היא משהו שאני אוהב. הוא גם לקח את הביצועים לשיא. הוא חי כדי להופיע. אני לא חושב שהמוסיקה של ברוס השפיעה עליי כמוסיקאי. אני אוהב את הטוהר שלו, אני מעריץ את רוח הטוהר הזו. כלומר, הוא חי את חלום הרוק'נ'רול שלו. רוק כמו דת, רוק'נ'רול כגבורה. והוא הוכיח את זה. הוא המהות של זה. הביטלס הם השפעה עיקרית עליי. הדבר העיקרי שנגע בי זה שהם ניגנו בכלים שלהם. זה הפך אותם למוסיקאים לגיטימיים מלכתחילה. בעוד שהרבה כוכבי פופ היו רק זמרים. הם כתבו שירים משלהם. הם כתבו את המילים, הם עשו את העיבודים שלהם, הם שרו הרמוניות משלהם. בשבילי הם היו להקת הרוק'נ'רול שעשתה את הצמיחה הכי גדולה של כל להקה ששמעתי לפני או מאז. זה היה כמעט כמו לראות לתוכם. כל פעם שם היה שיא, הייתה כמות מדהימה של התקדמות" (בילי ג'ואל, בשנת 1986)



ב-13 בפברואר בשנת 1981 הוכרז כי האלבום "הצד האפל של הירח", של פינק פלויד, הוא אלבום הרוק שצעד הכי הרבה זמן במצעד המכירות של הבילבורד האמריקאי.



באותו שבוע השלים האלבום 402 שבועות במצעד ברציפות. אבל למרות זאת, פינק פלויד לא זכו לקבל אלבומי פלטינה, למרות שהאלבום נמכר ביותר מעשרה מיליון עותקים. הסיבה לכך היא שארגון RIAA (איגוד תעשיית התקליטים האמריקאית) לא העניק פרסי פלטינה לתקליטים שיצאו לאור לפני שנת 1976.


ב-13 בפברואר בשנת 1950 נולד פיטר גבריאל (ממש יום אחד אחרי שחברו לשעבר בלהקת ג'נסיס, סטיב האקט, חגג יום הולדת באותו גיל). אז הנה על פיטר גבריאל מודל 1973.



כך נכתב אז בעיתון NME: "כשאתה פוגש את פיטר גבריאל מחוץ לבמה, קשה בהתחלה לקשר את מה שאתה רואה על הבמה לאדם שאתה מדבר איתו. הוא בא בדיבור רך ונאומו חסר את הקומפוזיציה של אותם מונולוגים ידועים על הבמה.


מוחו גם נוטה לשוטט במילים ערמומיות כדי להכין בשר טחון מהשאלה ששאלת מלכתחילה. הוא ינסה לחקור מעבר לזה ויפוצץ אותה בתשובה לא רלוונטית וסרקסטית. לגבריאל יש הרבה מה לומר, אבל הוא אומר את זה בתנאים שלו.


כשנפגשנו בדירתו בלונדון בשבוע שעבר, הוא ציין לראשונה שלפני ההכרה שהגיעה אליה לאחרונה, חברי להקת ג'נסיס היו קרובים לנטוש את הספינה.


'הפסדנו כסף במהירות ולא היה אפשר להמשיך עוד הרבה זמן', הוא אומר.


המצב הזה, לעומת זאת, לא העיד על חוסר אמונה במוזיקה, שכן גבריאל הוסיף: 'אני כן חושב שהלהקה השתפרה בשנה האחרונה וכשאפסיק לחשוב על זה, אלך ואעשה משהו אחר'. אז מה בדיוק הפנייה של ג'נסיס עכשיו? 'אני חושב שאנחנו להקה מסוג פנטזיה שיכולה ליצור מצבים שהקהל יכול להתייחס אליהם. כרגע אנחנו מודעים יותר לפנטזיה מאשר הקהל, ולכן אני מקווה שנרחיב את הצד הוויזואלי כך שהם לא יוכלו להתחמק מזה'.


לאיזה סוג של קהל הם מנגנים? תשובה מהירה: 'כל מיני סוגים, החל מצעירים קטנטנים ועד אנשים בגיל העמידה. אנחנו אוהבים להופיע בפני אנשים שאוהבים אותנו'.


השיר GET 'EM OUT BY FRIDAY, מתוך האלבום FOXTROT, נכתב בגלל סרט תיעודי בטלוויזיה על דיור באילינגטון, מודיע לי גבריאל. האם הוא נוטה להמחיז יתר על המידה את המצבים? שאלתי.


'אני לא חושב כך. יש רגש במילים אבל הן לא רגשניות. אם אתה אומר שהאנשים בשיר הם קריקטורות, זה די הוגן. כל מי שאתה קורא עליו בעיתונים הוא מקוטלג. עיתונאים תמיד מנסים לשים תוויות על כל דבר'.

שאלתי אותו, "איך אתה רואה את עצמך? – כמו מוזר ומפחיד או כמו הילד הידידותי שגר בשכנות?'.


'על הבמה אולי אני מפחיד, אבל לא מחוץ לבמה. המראה שלי עוזר להגזים בתגובות של אנשים. יש אנשים שיגיבו בשלילה לכל דבר אחר, ואחרים יחשבו שזה ילד מסכן שעבר תאונת דרכים והוציאו לו את המוח... יש אנשים שחושבים שזו פעולה מודעת עצמית נהדרת של משיכת תשומת לב לעצמי. לא אכפת לי, אני פשוט יושב בגוף ומתבונן - והתגובות מאוד מעניינות. לא מצאתי שזה מפריע לתקשורת שלי'.


אז המראה החיצוני אינו בעיה. אבל למה גבריאל מגלח את מרכז ראשו?


'רשימת התשובות שלי מתנהלת כך: להימנע מאנשים. אני לא רוצה להיפגש; גימיק זול כדי להרוויח לי יותר כסף; כדי שאוכל לחפוף את הכינים כשהן חוצות משמאל לימין כל לילה בשעה שש... אדם רוחני אמר לי פעם שאני מוהיקני מודרני ובחור ממקדש ראדה קרישנה ניגש אליי ברכבת התחתית ואמר לי שאני בחצי הדרך להגשמת הרוחניות. בסך הכל, כולנו מעוניינים בהצגה ויזואלית כלשהי. בעיקר עשיתי את שלי ואף אחד לא התלונן הרבה'.


האם חיכוך עוזר לשמור על ג'נסיס חיה, בריאה ויצירתית?


'אני אף פעם לא בטוח לגבי זה. בטח יש קונפליקט כשיש לך מספר אנשים בעלי רצון חזק. אבל אני מעדיף לעבוד עם אנשים בעלי רצון חזק מאשר עם אנשים עם רצון חלש. אני חושב שאנחנו להקה יוצאת דופן בכך שאף אחד לא שולט עלינו. אנחנו הלהקה השיתופית היחידה שאני מכיר. לכולם יש אמירה הוגנת. טעמים מוזיקליים שונים הם טובים כי הכל כל הזמן מוטל בספק, ואני חושב שגם החיכוך בלהקה עובד במידה מסוימת. אנחנו טובים יותר בהימנעות מסוג של רמיסה רגשית שהייתה קיימת בנו בעבר'...".



ב-13 בפברואר בשנת 1976 יצא אלבום חדש ללהקת גונג ושמו SHAMAL. זו הפעם הראשונה שמנהיג הלהקה, דייויד אלן, לא נראה בסביבה - אבל התוצאה? מרשימה ביותר.



בתקופה הזו של 1976 החלו לצוץ אלבומי פיוז'ן (שילוב של ג'אז ורוק) כפטריות אחרי הגשם. חלק מהאלבומים היו מצוינים וחלקם בעייתיים. הרבה הרכבי פיוז'ן שכחו שהמוזיקה צריכה להיות טובה במעטפת הכוללת שלה, לפני שכל חבר להקה אמור להשתולל באופן וירטואוזי וחסר נשמה על כלי הנגינה שלו. בתקליט הזה של גונג, שהושפע בבירור מזרם הפיוז'ן, יש פשוט עבודת אנסמבל של נגנים מעולים שיכולים לקחת בסיבוב הרבה נגני הרכבי פיוז'ן מהתקופה ההיא שהרבו ללהטט עד כדי חנק ושעמום הקהל בהתאם.


התיאטרליות הקוסמית של מנהיג הלהקה עד אז, דייויד אלן, פינתה את מקומה לגישה מוזיקלית נטו והדבר לא גורם להחלשה בכוחה של הלהקה. התקליט הזה הוקלט בנובמבר 1975 והופק על ידי ניק מייסון, המתופף של להקת פינק פלויד.


הבה נראה מה קרה ללהקת גונג באותה שנת 1975, עד שהגיעה להקלטת אלבום זה.


קודם כל, גיטריסט הלהקה, סטיב הילאג', סיים, בינואר 1975, את עבודת הקלטת אלבום הסולו הראשון שלו, FISH RSING, שבו ניגנו רוב חברי להקת גונג. חודש לאחר מכן הצטרף ללהקה המתופף בריאן דייויסון, לשעבר חבר להקות THE NICE ו- REFUGEE.


במרץ 1975, במהלך החזרות לסיבוב ההופעות, הפך הקלידן טים בלייק לאדם היחיד שאי פעם התבקש לעזוב את הגונג. טים עוזב את הלהקה. בלייק: "חשבתי שהתקליט שעשינו, YOU, מכיל את המוזיקה הטובה ביותר שיכלה להיות מלהקת גונג. כל כך רציתי שזה ימשיך שהתפרקתי אישית והתנהגותי הפכה בלתי נסבלת כלפי אחרים בלהקה".


באפריל 1975, באמצע סיבוב הופעות, גם דייוויד אלן עזב את גונג. זה קרה באולם TOWN HALL שבצ'לטנהאם, אנגליה והוא הסביר על מה שקרה בספרו: "כשהיינו במכונית המסחרית, הבנתי שאני חייב להסביר לשאר את עצמי. אבל כיצד? סטיב (הילאג', הגיטריסט - נ.ר) היה עתיר חמלה ומודאג למצבי אבל כשניסיתי להסביר להם, מצאתי את עצמי חסר מילים, מוצף ברגשות ובדמעות. צנחתי לתוך דכאון עמוק.

באותו זמן הורידה הלהקה ממני את המטען המוזיקלי, אבל אם אני כבר לא תורם כלום, אז מדוע אני בכלל שם? זה היה נראה בלתי אפשרי לשתף אותם באי הרלוונטיות שלי ללהקה, מאחר והם התחשבו בי. זה היה נראה ככפיות טובה מצדי.


הם התחשבו בי גם כשערכנו בדיקת כלים לקראת ההופעה והם ניגנו איתי על הבמה את מעט הקטעים שנותרו לי לנגן איתם. הלכתי להסתובב בעיר ולא הצלחתי לנער ממני את תחושת הערפל שנחתה עלי.

מאחורי הקלעים חשתי בחוסר חשק תהומי להחליף לבגדי ההופעה שלי. בלומדידו (נגן כלי הנשיפה - נ.ר) ראה את מצבי וניסה לעזור לי עם הנחת מקטרת גראס מולי. ישבתי והבטתי בזה ללא תחושה. העשב הוא דבר טריקי - שם נוצרה גונג ועם זה היא גם תיעלם. אז, כנראה מתוך הרגל, לקחתי את המקטרת ועישנתי אותה. אז חזרה אליי האנרגיה, התלבשתי והייתי מוכן.


כל חברי הלהקה עלו לפניי לבמה וניגנו ואז נאלצתי לחכות לרגע בו אעלה לבמה. כשהרגע הגיע, מדדתי באופן נפשי את המרחק שיש לי לצעוד מאחורי הבמה אל המיקרופון.


באתי לצאת מחדר ההלבשה אל הבמה אל נדחפתי לאחור. מבלי להבין מה קרה לי, ניסיתי שוב לצאת מהחדר ושוב הופלתי לאחור. זה היה רגע מפחיד ומטורף ותחושת התיסכול קיננה בי. ניסיתי פעם שלישית ושוב נפלתי לאחור. היה מין כוח בלתי נראה שחסם אותי. הלב שלי צנח והנפש שלי התרסקה.


הבטתי מסביבי בפניקה מוחלטת. שמתי לב שיש דלת נוספת בצד השני של החדר. רצתי אליה אבל היא הייתה נעולה. המפתח היה בה, אז סובבתי אותו, פתחתי את הדלת ונסתי על נפשי. רצתי במהירות רבה. רצתי למען חיי. רצתי בשביל לשרוד. לפתע עצרתי. הבטתי לעבר בניין האולם, כשעכשיו אני נמצא אי שם בחוץ בין עצים. הייתי בטוח כרגע. המשכתי ללכת דרך הגן ולכיוון הכביש. להקת גונג נעלמה ממני.


תזרים של הופעות עבר הבזיק מולי בשידור חוזר. היה גשום והנה אני בבגדי ההופעה שלי. פחדתי ששוטרים יעצרו אותי. התחבאתי מאחורי השיחים הרטובים. אולי הייתי האנס שגרם לטרור באותה שכונה? אולי בגלל זה אנשים הביטו בי בפחד תהומי. התחלתי לרעוד והבנתי אז שאני רטוב לגמרי. פשוט רציתי להגיע כבר הביתה. יצאתי מהשיחים, הרמתי את אגודלי לתפיסת טרמפ ומכונית עצרה לידי. בכוחותיי האחרונים אמרתי שאני צריך להגיע לוויטני.


הם הביאו אותי לביתי מבלי שהוצאתי מילה נוספת. רצתי מיד פנימה ונשכבתי במיטתי. לאחר מכן הגיעה גילי (סמית') ואמרתי לה בתרועת ניצחון שעזבתי את להקת גונג. "אבל איך אנחנו נחיה?", היא שאלה בדאגה. 'אל תדאגי', עניתי לה. 'אין לי מושג כיצד, אבל זה יקרה כי אני עכשיו חופשי לגמרי'.


הצחוק שיצא ממני באותו רגע נשמע צחוק של טירוף. חשתי אושר כמותו לא חוויתי מזה המון זמן. שעה לאחר מכן חזרה כל הלהקה ובלומדידו התיישב לצדי. אמרתי לו שפרשתי והוא ניסה לשכנע אותי אחרת. לא היה לו סיכוי. ההחלטה שלי הייתה ברורה כשמש. ידעתי שגונג תוכל להמשיך בלעדיי. בלילה חלמתי שאני קבצן מרוט בצד הדרך שהעולם עובר לצדו".


אלבום הסולו הראשון של סטיב הילאג', FISH RISING, יצא ביום שישי, 11 באפריל 1975. בעיני מעריצים רבים של הלהקה זה נתפס כאלבום של גונג. בעקבות הופעתו בתקליט, הקלידן של להקת האטפילד והצפון, דייב סטיוארט, מצטרף לגונג לכמה הופעות בתחילת יוני 1975. חודש לאחר מכן הצטרף במקומו פטריס למויין ובריאן דייויסון עזב. המתופף הקודם של גונג, פייר מורלן, חזר להרכב באוגוסט 1975 ובספטמבר הצטרפה נגנית כלי ההקשה, מירל באואר.


העבודה על אלבום הגונג הבא, SHAMAL, התחילה באוקטובר אבל סטיב הילאג' קיבל את ההחלטה לעזוב את גונג בסוף השנה ולכן הופיע רק כאורח בשני קטעים באלבום.



הקטע הפותח, WINGFUL OF EYES, מכניס אותנו לאווירה היבשה והמדברית עם חלילים מדבריים וקולות של כלי הקשה ופעמונים שגורמים ממש לדמיין שיירה של גמלים. הקטע הזה כה טוב שאני נפעם ממנו בכל פעם מחדש. מורלן מספק לנו כאן נגינת כלי הקשה משובחת והוא לא לבד בסיפור הזה. בת זוגו, מיריי באוואר, מפנקת את המאזין בשלל תפקידי קסילופון, גלוקנשפיל, מרימבה וגונג עסיסיים. גם חברתו של הילאג', מיקט ז'ירודי, ניגנה בקלידים פה.


הקטע השני והנפלא בתקליט נקרא CHANDRA והוא נכתב על ידי הקלידן השני של ההרכב הזה, פאטריס למוין. הקטע הזה מורכב מאד מצד אחד אך קליט ביותר לאוזן מצד שני. אפשר אף להרגיש בו אווירה של רוק מתקדם בסגנון הקאנטרברי הידוע, ממנו הגיעה במקור להקת גונג.


צד א' נסגר עם קטע בשם BOOMBOOJI. הקטע נפתח עם צליל של רוחות שמעביר אותנו לנגינה בסגנון יפני. מכאן אנחנו נזרקים לשלל סגנונות שמשתלבים נהדר ואין ספק שיש כאן מוזיקה שנועדה להקשבה מרוכזת שהיא כתוסף דלק למוח.


וכמו שאומרים, לכל מטבע יש שני צדדים שראויים להקשבה להם כדי לקבל את התמונה המלאה. הצד השני פה משובח בדיוק כמו הצד הראשון. המוזיקה לא מתפשרת והקטע הפותח, CAT IN CLERK'S SHOWS הוא מפגן פיוז'ן דליקטס. משם העסק ממשיך בטיסתו ולא צולל לרגע, עם הקטעים MANDRAKE וקטע הנושא שחותם את התקליט. כמה חבל שההרכב הזה עשה רק תקליט אחד.


בעיתון "ניוז פלוט" מקליפורניה נכתב אז בביקורת: "אם אתם בעניין של יצירות פרוגרסיביות בסגנון ג'נטל ג'יאנט וקאמל ורוצים לקחת את זה צעד אחד קדימה, אז הנה הלהקה להאזין לה. גונג היא אחת מלהקות המחתרת הצרפתיות המצטיינות. אחרי כמה האזנות אתם באמת תאמינו שזה נכס משתלם ביותר באוסף התקליטים שלכם. אתה יכול להיות כל כך עטוף בדמיון מעוות שאולי לא תפסיק להבין שהנה כמה הנגנים הפרוגרסיביים הטובים ביותר אי פעם.


המוזיקה עשויה להשתנות מג'אמינג אינטנסיבי לקסם של חלילי במבוק ותעלולי קסילופון. למרות שהפופולריות של גונג לא טמונה ברוק, השימוש בגיטריסט סטיב הילאג' (לא חבר רגיל בלהקה) משפיע בצורה חשמלית חדה. הוא מוזיקאי אולפן שיודע בדיוק איך לטעום קטע כמו WINGFUL OF EYES עם התקפת ברק. זה הופך להיות ברור שהצד החזק של גונג הוא גיוון. מגוון הכלים והעיבודים הקשורים יחדיו על ידי משהו יותר מוזר ממוזיקה שמתקדמת בעצמה. גונג לא רק ירחיבו את האופקים המוזיקליים שלכם אלא גם את דעתכם".


בעיתון הטיימס, מאינדיאנה, נכתב אז כך: "לגונג, אחת מלהקות הרוק המתקדמות ביותר בבריטניה, יש סאונד חדש ומלודי להציע כאן. ללא השירותים המלאים של סטיב הילאג' (שמבצע פה רק שתי מנגינות) הגונג החדשה יותר מוזיקלית, פחות מרווחת, וניתן להאזנה לאין שיעור. למרות שהסאונד החדש הוא הכל מלבד קונבנציונלי, הוא הרבה יותר מלודי ומעניין".


ב-13 בפברואר בשנת 1967 יצא אחד הסינגלים החשובים יותר בעולם המוזיקה המערבית. אני מדבר על התקליטון של הביטלס עם השירים STRAWBERRY FIELDS FOREVER ו- PENNY LANE.



באותו יום עבדו הביטלס באולפן על הקלטת השיר שכתב ג׳ורג׳ האריסון לאלבום סרג׳נט פפר. זה השיר ONLY A NORTHERN SONG שיקבל יחס מזלזל מהשאר וייזרק במהרה לצד. מה בדיוק היה שם שהביא לכך? וכיצד נכתבו השירים של הסינגל? כיצד הוא הוקלט? מה היו התגובות עליו בזמן אמת? מדוע הסינגל הגיע רק למקום השני באנגליה ומה היו הפרשנויות על כך בעיתונות של אז? מה זה בכלל מלוטרון? מדוע יש דווקא חצוצרת פיקולו בשיר של פול? זאת והרבה יותר על הסינגל - בספר היחיד על הביטלס בעברית שאתם צריכים - "ביטלמאניה!"



ב-13 בפברואר בשנת 1970 יצא באנגליה אלבום הבכורה של רוד סטיוארט כסולן.



בשנת 1969 החל מנכ"ל חברת התקליטים "מרקיורי", לו רייזנר, לאבד את סבלנותו. תשעה חודשים עברו מאז שהחתים את רוד סטיוארט על חוזה לחברה שלו כסולן ועדיין לא הוקלט דבר. מה גם שסטיוארט קיבל עבור החתמתו מקדמה בסך 1,000 ליש"ט - סכום לא מבוטל בתקופה ההיא.


סטיוארט מצידו התלונן מיד לאחר החתימה שחברת מרקיורי לא שילמה לו מספיק כסף ושהוא לא רוצה לעזוב את להקתו של ג'ף בק על מנת להיות אמן סולו. מה גם שפיטר גרנט, המנהל של להקת לד זפלין, לחש באוזנו של סטיוארט שהוא יכל להשיג לו חוזה הרבה יותר טוב מול חברת ATLANTIC. מכאן המצב של רייזנר הלך ונהייה לא טוב מול סטיוארט, שרצה סכומי כסף גבוהים יותר. לבסוף הסכימה חברת מרקיורי לשלם לסטיוארט סכום כסף נוסף כי רייזנר הצליח לשכנע את נשיא החברה (אירווינג גרין) שסטיוארט שווה את ההשקעה הנוספת. רוד סטיוארט נתן גרסה שונה לסיפור תוך ציון שהוא פשוט לא רצה להקליט אלבום סולו כדי לא לפגוע בג'ף בק, שעדיין העסיק אותו בלהקתו.


למעשה, אלבום הסולו הראשון של סטיוארט הוקלט עוד לפני סיבוב ההופעות האחרון של ג'ף בק ולהקתו. הסשנים לאלבום נעשו באולפני LANSDOWNE ובאולפני OLYMPIC. כל ההקלטות נמשכו שבוע וחצי בלבד, כי סטיוארט הבין שזמן הקלטה ממושך ויקר יבוא אחר כך על חשבון רווחיו בלבד. סטיוארט הביא עימו לאולפן את רון ווד (שהיה אז עימו בלהקתו של ג'ף בק). כמו כן הובא לסשנים הקלידן איאן מקלייגן (מלהקת SMALL FACES), שלא רצה כלל לעשות את הסשן הזה. המתופף היה מיקי וולר, שגם ניגן זמן מה בלהקתו של ג'ף בק. בתקופה ההיא ניגן וולר בלהקת STEAMHAMMER. סטיוארט ראה הופעה של הלהקה והתלהב גם מהגיטריסט מרטין קוויטנטון, שהובא גם הוא לסשנים. אלבום הסולו הראשון של סטיוארט הוא בוסרי בגישתו, אבל זה אחד הדברים שדווקא פועלים חזק לטובתו. יש כאן חספוס ופשטות כובשים. הקטע הפותח הוא קאבר יפהפה לשיר STREET FIGHTING MAN של הרולינג סטונס. יש בסולו של השיר הזה אף איזכור ללהקתו של ג'ף בק. זה נעשה בכוונה. כמו כן יש כאן אזכור לסולו הפסנתר שניקי הופקינס ניגן בפתיחה לשיר WE LOVE YOU של הסטונס. סטיוארט בחר לשיר את השיר הזה כי הוא הרגיש שבגרסה של הסטונס קשה להבין את המילים.


השיר הבא נקרא MAN OF CONSTANT SORROW. זהו שיר עממי אמריקני, שבוב דילן הקליט גירסה משלו באלבומו הראשון ב-1962. האווירה הפשוטה אך האפקטיבית שכאן מעצימה את השיר. סטיוארט מנגן כאן בגיטרה אקוסטית. השיר השלישי - BLIND PRAYER - הוא סיפור עצוב על בן יחיד שהתייתם משני הוריו בגיל ארבע או חמש. לאחר מכן אותו בן התעוור ממחלה שתקפה אותו בגיל עשר. הקטע הרביעי, שחותם את צד א' של התקליט, הוא אחד השירים היפים יותר שנכתבו בשנות השישים. בעיניי הוא באותה רמת כתיבה מוזיקלית של A WHITER SHADE OF PALE או NIGHTS IN WHITE SATIN. הוא אחד השירים שממש מרגשים אותי בכל פעם שאני מקשיב לו.


שם השיר הוא HANDBAGS AND GLADRAGS. היוצר של השיר הוא מייק ד'אבו, שהיה אז הסולן של להקת הפופ 'מנפרד מאן'. השיר הזה כבר הוקלט כמה פעמים, על ידי אמנים אחרים, לפני שסטיוארט העניק לו את הביצוע שלו. כריס פארלו אף זכה בזכות השיר ללהיט מינורי בביצועו. ד'אבו כתב את השיר על נערה בגיל העשרה שראתה את דרכה להגשמה אישית לא דרך התעסקות באופנה פופולרית או צביעות. ד'אבו אף מנגן בפסנתר בגרסה הזו של סטיוארט כאן. הוא גם זה שעיבד את הגרסה הזו. מה שכן, סטיוארט שינה פה ושם את המילים - דבר שעיצבן בזמנו את ד'אבו.


צד ב' נפתח בשיר AN OLD RAINCOAT WON'T EVER LET YOU DOWN. זהו קטע רוקי שמזכיר מאד את המוזיקה שסטיוארט יעשה במסגרת להקת THE FACES. בשיר הזה ניסה סטיוארט להקליט שתי גיטרות בס ביחד, אך רון ווד היה כה שיכור עד שהוא נפל על גיטרת הבס שלו. השיר הבא נקרא I WOULDN'T CHANGE A THING. בשיר הזה מסתכל סטיוארט לאחור על ימיו הרומנטיים כנער ביטניק. העיבוד של השיר הזה מזכיר לא מעט את המוזיקה של להקת THE NICE - ולא סתם. האורגניסט בשיר הזה הוא קית' אמרסון שהגיע לאולפן כנגן סשנים וקיבל 50 ליש"ט על השתתפותו. הוא ג'ימג'ם באולפן ביחד עם שאר הנגנים והם הקליטו את הפלייבק לשיר הזה. סטיוארט, שהגיע מאוחר לסשן הזה, הקשיב מחוץ לחדר, אהב את התוצאה וכתב עליה מילים לשיר לאחר מכן.


השיר CINDY'S LAMENT מספר על יומן של מטריד בחורות אובססיבי שעוקב אחריהן. יש כאן את הקצב והעיבוד שמתאימים לתקופה ההיא של מוזיקת הרוק הבריטית. לי אישית השיר הזה מזכיר מאד דברים שהקליטה להקת FREE. האלבום נחתם עם גירסת קאבר לשיר עממי בשם DIRTY OLD TOWN והעיבוד של סטיוארט לשיר הזה מזכיר יצירות של טים הארדין. הרבה שוכחים את שורשיו המוזיקליים של סטיוארט בגלל תדמיתו הפרועה וחיבתו לבלונדיניות אבל כשמקלפים את כל זה, מגלים מוזיקאי אמיתי בעל טעם משובח במוזיקת הבלוז והפולק. למרות הקרדיט של לו רייזנר כמפיק האלבום, סטיוארט טרח לציין בכל מקום אפשרי שההפקה של האלבום היא למעשה שלו. "אני לא ממש זוכר אותו שם, בעת הכנת האלבום, כמישהו שעזר לכוון את המוזיקה. היה לו אוסף מרשים של מכוניות רולס רוייס ובכל פעם הוא הגיע לאולפן באחת מהן. הוא היה איש מקסים שפשוט ישב בצד באולפן ופיקח על התהליך".



האלבום יצא בארה"ב בדצמבר 1969 תחת השם THE ROD STEWART ALBUM. הסיבה שהוא יצא קודם בארה"ב היא כי חברת התקליטים חשבה שסיבוב ההופעות של ג'ף בק עם סטיוארט בארה"ב קודם לכן היה מוצלח. השם המקורי שסטיוארט רצה לקרוא לאלבום הוא בכלל THIN. זוהי מילה שסטיוארט אהב לומר בתקופה ההיא הרבה. כמו כן, סטיוארט ציפה למכירות דלות מהאלבום (כלומר THIN SALES). המילה THIN צצה בעטיפת האלבום האמריקאי בכיתוב קטן למטה.



בשל שיוכו ללהקתו של ג'ף בק, הקהל הבין עם מי יש לו עסק וקנה את האלבום. המכירות היו טובות.

השם של התקליט בהוצאה האנגלית היה AN OLD RAINCOAT WON'T EVER LET YOU DOWN וסטיוארט כתב עליו בספרו: "הייתי מאד נאיבי בתהליך הכנת האלבום אבל הייתי בטוח מאד בקולי וחשתי שכשאני שר, אין זה חיקוי של מישהו אחר. עם האלבום הזה באתי להוכיח לעצמי שאני זמר".


ב-13 בפברואר בשנת 1971 פורסם במלודי מייקר:



"הסיבוב הבריטי של הרולינג סטונס, בחודש הבא, יהיה כנראה סיבוב פרידה לפני עזיבת הלהקה את אנגליה כדי לגור בחו"ל. הסטונס עשויים לעזוב את אנגליה מתישהו בקיץ הקרוב, כדי להימלט מהמס הבריטי. חבר של הלהקה מסר למערכת העיתון שכולם בלהקה יעברו לבתים בדרום צרפת. היועצים הפיננסיים של הלהקה גרים בפריס. קית' ריצ'רדס הודה כי הוא מחכה שמיק ג'אגר יחזור מחופשתו במראקש ואז יחליטו סופית בעניין".


וב-13 בפברואר בשנת יצא אלבום אלבום שלישי חדש לרולינג סטונס בארה"ב ששמו !ROLLING STONES, NOW. תקליט זה מכיל בעיקר שירים שכבר יצאו לפני כן באנגליה.


מודעה קטנה פורסמה ב- 13 בפברואר בשנת 1971 בלוח ההופעות במלודי מייקר: "להקת יס רוצה להתנצל לכל מי שבא לקולג' בקארדיף כדי לראות אותה, בשבת האחרונה. הלהקה לא הגיעה בגלל שמשאית הציוד שלה הייתה מעורבת בתאונה בדרכה מצרפת לאנגליה".



ב-13 בפברואר בשנת 1970 יצא תקליט בכורה מיוחד במינו. זה היה אז יום שישי ה-13...



הגשם הכבד ניתך על פני האדמה. צליל של פעמון מפלח את האוויר. חושך מסביב. הרגשה של אי נוחות. סיפור האימה מתחיל. כך נפתח אלבום הבכורה הקלאסי של להקת בלאק סאבאת' (ששמה תורגם אז בעיתוני ארצנו כקסם שחור). כך נפתח ז'אנר מוזיקלי חדש שבהמשך הפך להיקרא HEAVY METAL. פה בדיוק נוצק היסוד לכל זה. אמנם זה לא התקליט 'הכבד' הראשון שנוצר בעולם הרוק אך הוא ללא ספק משמעותי מאד. מה גם שהצלחתו הגדולה הגיעה בזמן אמיתי באופן די מחתרתי. הקהל שיבח והביקורות שנאו אך מאז עברו הרבה מים באגם שבעטיפת התקליט והביקורות כיום רק מהללות.


יש לאורך האלבום צליל של מפעל תעשייתי שעובר דרך מגבר גיטרה אימתני שכפתור הווליום שלו מגיע עד לספרה 11. כלומר מעבר למקסימום, כפי שנהגה לראשונה בסרט הקלאסי "ספיינל טאפ". זה האלבום שבאמת המציא את המונח HEAVY METAL. נכון, היו לפניו השניים הראשונים של לד זפלין או אלבומים של להקת גראנד פאנק. אך זה האלבום שהצליח יותר מכל אלה להביא את המתכת הכבדה למוזיקה. HEAVY METAL THUNDER בדיוק כמו שצריך.


יש לנו כאן עסק עם ארבעה מוזיקאים מבירמינגהם, שהיו אז במשפחות של מעמד הפועלים. הם ניגנו לפני כן בלהקות בלוז שונות. בין השאר תחת שמות כמו EARTH או PULKA TULK. השם האחרון היה רעיון של אוזי אוסבורן הסולן, כשראה אבקת טלק שהייתה מונחת על המדף בחדר של הוריו. לאחר מכן שינתה הלהקה את שמה ל- EARTH.


בשלב מסוים הוזמן גיטריסט הלהקה, טוני איומי, להצטרף ללהקת ג'טרו טול במקום מיק אברהמס שפרש. זה היה כשלהקת EARTH חיממה את ג'טרו טול ואיומי הרשים את איאן אנדרסון. אך צריכת הסמים הקבועה של איומי לא באה טוב בעינו של אנדרסון ואיומי הובל לכיוון הדלת.


אך הוא לא יצא משם לחינם. הוא חזר לשלושת חבריו עם ידיעה כיצד להקה אמורה להתנהל על מנת להצליח. בשלב מסוים הוזמנה להקת EARTH להופיע במועדונים בגרמניה. וממש כמו הביטלס כמה שנים קודם לכן, הדרישה מלהקת EARTH הייתה לנגן סטים של שעות ארוכות מול קהל מגוון. אך לפתע גילו ארבעת החברים שקיימת להקה בריטית נוספת בשם EARTH שבדיוק הוציאה תקליטון דרך חברת DECCA. לפיכך היה צורך מיידי בשינוי שם הלהקה.


הדבר ששינה את כיוונם המוזיקלי היה התגלית של סרטי האימה משנות החמישים. בסוף שנות השישים צץ מחדש ז'אנר האימה עם סרטים כמו 'תינוקה של רוזמרי' (בבימויו של רומן פולנסקי). הז'אנר הזה הביא לחברים את הקונספט והשם BLACK SABBATH, שהיה שם של אחד מסרטי האימה ההם. בסיסט הלהקה, גיזר באטלר, היה שקוע אז עמוק בכל הקטע של מיסטיקה וקסם שחור. הוא אף גר אז בדירה שהייתה צבועה לגמרי בשחור. הוא היה זה שהציע ללהקה את השם החדש. כמה ימים לאחר שהשם החדש נוצר הגיעה הלהקה להקלטות באולפני TRIDENT שבלונדון. הם הגיעו לשם על מנת להקליט דמו לשיר מקורי בשם THE REBEL. אחרי 19 טייקים החליטה הלהקה לעזוב את האולפן, למורת רוחה. הדמו הזה לא הצליח לעניין אף חברת תקליטים.


עד שמנהל הלהקה אז הצליח לעניין חבר שלו להשקיע כסף בהקלטת תקליט שלם. ב-10 בנובמבר 1969 נכנסה הלהקה שוב לאולפני TRIDENT והפעם על מנת להקליט קאבר משלה לשיר בשם EVIL WOMAN. באותו הזמן זה היה להיט יחסי ללהקה בשם CROW.


הקאבר הזה הונחת כמשימה ללהקה על מנת לייצר קאבר ראוי ללהיט אמריקאי לפני שהמקור יגיע לאנגליה. בתקופה ההיא נהגו לייצר באנגליה תקליטי קאברים מוזלים של להיטים, שנמכרו בסופרמרקטים וכו'. זו הסיבה האמיתית להיווצרות ההקלטה הזו. אולי לא סתם השיר הזה נשמע תלוש (ולטעמי חלש יותר איכותית) משאר השירים שהרכיבו את אלבום הבכורה.


השיר הזה יצא כסינגל ב-9 בינואר 1970 וזו הייתה הפעם הראשונה שהשם BLACK SABBATH הונצח על מדבקה בתקליט, אך השיר הזה לא היכה גלים. דווקא צד ב' של התקליטון משך יותר אנשים אליו. זה היה השיר WICKED WORLD והוא הראשון בסגנון הידוע של סאבאת', שפיאר תקליט כלשהו. הפתיחה הג'אזית של השיר הזה מובילה את המאזין למתקפת גרוב כבדה שאי אפשר לעמוד בפניה. שבעה ימים לאחר הקלטת הקאבר הזה נכנסה הלהקה לאולפני REGENT על מנת להקליט הפעם את אלבום הבכורה המלא. ההקלטות נערכו ביחד עם המפיק רוג'ר באין. התקציב שניתן להם להקלטת כל האלבום היה 600 ליש"ט.


לפיכך ניתנו להם רק יומיים באולפן להקליט את כל האלבום. חברי הלהקה לא ידעו אם יומיים נחשב להרבה או מעט זמן להקלטת אלבום, אז הם סיימו את כל ההקלטות תוך יום. זה היה ב-17 בנובמבר 1969. הנגינה באולפן הוקלטה ממש כמו בהופעה חיה. ארבעת החברים ניגנו ביחד והתוצאה הייתה מחוספסת אך מלאת השראה. כל זה נוצר תוך 12 שעות הקלטה.


הקטע הפותח את האלבום, שנקרא כשם הלהקה, משמש ככרטיס הביקור של הלהקה לאלבום הזה. יש בו את כל המוטיבים הנכונים ליצירת פסקול טוב לסרט אימה. הגיטריסט טוני איומי משתמש כאן לראשונה במרווח צלילים בעל שלושה טונים שנקרא טריטון (THREE TONES). המרווח הזה היה אסור לשימוש בכנסיות בתקופות קדומות יותר. יש שקראו לו מרווח השטן. מה גם שאין כאן אפקטים פסיכדליים שהיו די באופנה בתקופה ההיא. הייתה כאן להקה שרצתה לנגן את מה שהיא יודעת. וחברי הלהקה לא שיערו כנראה עד כמה הם באמת יודעים את העבודה, כי התוצאה ממש מצמררת. השירה המפחידה של אוזי אוסבורן. התיפוף האגרסיבי של ביל וורד. הבס הרועם של גיזר באטלר והגיטרה מלאת הכשפים של טוני איומי. זה שילוב רוקי שאפשר לומר עליו במילים אנגליות - MADE IN HEAVEN או MADE IN HELL (תלוי איך מסתכלים על זה...).




השיר השני באלבום, THE WIZARD, נוצר בהשראת בן אדם שיכור שאוסבורן ובאטלר (שהיו אז מסטולים מחשיש) ראו בכניסה לאחד ממועדוני הבילוי בבירמינגהם. האיש עשה תנועות מוזרות בידיו ונראה לשני חברינו המסטולים כמו שדון קטן. ומכך צמח השיר הזה.


השיר השלישי נקרא BEHIND THE WALL OF SLEEP ונכתב בהשראת סיפור קצר מאת סופר האימה H. P. LOVECRAFT בשם BEYOND THE WALL OF SLEEP. השיר הרביעי באלבום נקרא N.I.B ובמשך שנים חשבו אנשים כי מסתתר מאחורי ראשי התיבות מסר שטני. רק לאחרונה התברר שזה פשוט שם הכינוי של מתופף הלהקה, שנקרא NIB על שם הזקן השפיצי שלו.



יש כאן גרסת כיסוי נהדרת (ואף טובה יותר מהמקור לטעמי) לשיר WARNING של להקת AYNSLEY DUNBAR RETALIATION, שיצא על גבי תקליטון. להקתו של איינסלי דונבאר הייתה אחת הלהקות האיכותיות שצצו בגל השני של הבלוז הלבן הבריטי, בסביבות 1968. דונבאר אמר פעם בראיון שהוא מודה לבלאק סאבאת' על התמלוגים הרבים שזרמו לכיסו בעקבות זה.


לאחר צאת תקליטון הבכורה של הלהקה בחברת PHILIPS היא הועברה ללייבל מיוחד ומתקדם יותר בשם VERTIGO.


הסממנים השטניים העניקו ללהקה יחסי ציבור בולטים במיוחד לנוכח הלהקות ההיפיות שסבבו סביבה. עזרה לכך גם העובדה שהם דאגו לתלות על צווארם שרשראות עם צלבים. אך האלבום לא הפחיד את בני הנוער שרצו לחנויות וקנו עותקים רבים ממנו. דבר שגרם לכניסתו למצעד.


התקליט יצא בארה"ב ביוני 1970. הלהקה עצמה לא הגיעה אז להופעות שם ולכן המכירות נעשו בחלק ההוא רק לפי שמועות מפה לאוזן. ההדפסה האמריקאית החליפה את השיר WICKED WORLD עם EVIL WOMAN.


תוך זמן קצר הפך התקליט להצלחה מסחררת. הישג אדיר לארבעה חברים מבירמינגהם שלא חשבו כלל שהמוזיקה שהם יוצרים תצליח מבעד לארבע קירות החדר בו הקליטו.


בעיתון HIT PARADER נכתב בזמנו בביקורת על האלבום הזה: "תחום הקסם התנער סוף סוף מהסטיגמה הקשורה לסמים, יצא מאחורי עטיפות האלבומים הפסיכדליות והעיבודים היומרניים ומצא את דרכו לסביבת הרוק הקשה. בלאק סאבאת' (שזה שם הלהקה, שם האלבום הראשון שלה, ושם השיר הראשון באלבום), מפחידה, מטורפת, סוחפת, שטנית ומנגנת, מעבדת ומפיקה באופן מצוין. ארבעה מוזיקאים שמעולם לא שמעתי עליהם לפני כן מניחים את אחת ההצהרות הכבדות ביותר של מוזיקת ​​קסם שתשמעו אי פעם. האלבום הזה רחוק מ-90 אחוז מהגרוטאות שעוברות בימינו כרוק. מסופת הרעמים הפותחת אתה שומע רק מקצבים מקוריים הפועמים בראש, שנועדו לחזק את תפיסתך בעניין הכוחות העל-טבעיים הרעים שמסתובבים על פני האדמה. לאחר האזנה לשירה של אוזי אוסבורן, שאינה דומה לשום סגנון קודם, אי אפשר שלא לתהות לגבי לוציפר וכוחות האופל. כנראה שלא תשמעו אותו בתחנות רדיו רבות. זה מסוכן מדי עבור ילדים בני 12 להיכנס אליו. צאו וקבלו אותו, אך הישארו במעגל הקסמים שלכם כשאתם מאזינים לו".


בעיתון RECORD RETAILER נכתב אז בביקורת: "בעוד נושאים על-טבעיים משפיעים על שם הלהקה, מילותיה והמוזיקה שלה - זו למעשה להקת בלוז עם צליל נוקשה. המוזיקה הזו מהודקת ומלהיבה. גם העטיפה ממש מרשימה".


בעיתון DISC AND MUSIC ECHO נכתב בביקורת: "יש שיר יומרני להחריד בעטיפה הפנימית של התקליט הזה והמוזיקה נשמעת כאילו כבר שמעת אותה מיליון פעמים מלהקות אחרות. הגיטריסט הראשי, טוני איומי, כה מושפע מאריק קלפטון שלפעמים אני תוהה אם זה בכלל קלפטון שמנגן פה לפעמים בזהות בדויה. לצערי הרב, זה תקליט ממש לא מקורי!"


גם עיתון TOP POPS היה בדעה שכזו: "המוזיקה בסדר גמור ופה ושם אף מעניינת. אבל אני מציע לא להקשיב לאלבום הזה אם אתם אוהבים דברים מקוריים ורעננים. החומר בתקליט הזה כבר נעשה המון פעמים בעבר".


עיתון RECORD BUYER בביקורתו: "למוזיקה יש ארומה של משהו שטני, אבל האמת שזה רק עוד תקליט רוק מתקדם עם שום דבר מקורי בו. הכל פה צפוי".


מאז, נחשב התקליט למקורי ומשפיע ביותר בקרב להקות רוק כבד בפרט וציבור אוהבי מטאל בכלל. שימו ווליום!



ב-13 בפברואר בשנת 2021 מת לואי קלארק, שתזמוריו הרבים והעשירים מפארים את אלבומיה של אי.אל.או משנות השבעים (וגם את האלבום A SONG FOR ALL SEASONS של להקת רנסאנס, עבורה גם עיבד דברים להופעותיה החיות אז). קלארק מת בגיל 73, לאחר שהיה חולה במשך חודשים וסבל מבעיות בכליות.



לפני היותו מתזמר מקצועי היה לואי קלארק בסיסט בלהקות קצב ולמד בקולג' למוזיקה בלידס וסיים במסלול עיבוד ותיזמור. אז קיבל לואי טלפון מחברו הוותיק, ריימונד פרוגאט, שביקש ממנו לכתוב כמה עיבודים למחזמר שלו "וויליאם שייקספיר", אותו הקליט באולפני DE LANE LEA שבלונדון. ג'ף לין, שהיה באותה תקופה גם הוא באולפן והחל לעבוד על הקלטת ערוצי הבסיס לשירים של האלבום ELDORADO, שמע את ההקלטות של שייקספיר וביקש מלואי לעבוד עם להקתו.


קלארק החל לעבוד עם אי.אל.או ובכך הגשים את חלומו של ג'ף לין להעשיר את שיריו עם תזמורת ומקהלה אמיתיות, במקום להכפיל כמה ערוצים של צ'לו וכינור מאותם נגנים בלהקתו.


בתחילת שנות השמונים הציג קלארק מוזיקת ​​פופ-קלאסית להמונים עם הסדרה HOOKED ON CLASSICS שמצד אחד היו מומחי המוזיקה חמורי הסבר ששנאו אותה ומצד שני היא נמכרה בכמויות רבות. קלארק גם הגיע לארצנו, ביוני 2009 במסגרת הופעות של ההרכב ORKESTRA וניצח על תזמורת הסימפונט של רעננה.

אשתו פרסמה בפייסבוק שלה, מיד לאחר מותו: "הבוקר הוא צפה בכדורגל בליגת העל והקשיב לביטלס, שני דברים שהוא מאד אהב. אחר הצהריים אמרתי לו שאני אוהבת אותו, הוא אמר שגם הוא אוהב אותי, והתנשקנו. הוא עצם את עיניו חמש דקות לאחר מכן".



ב-13 בפברואר בשנת 1970 יצא אלבום הבכורה של להקת רוק מתקדם בריטית ושמה CRESSIDA.



להקת קרסידה החלה להופיע ברחבי לונדון בשנת 1968. בתקופה הזו היה דיבור חזק שההרכב יוחתם בחברת התקליטים ELEKTRA האמריקנית הידועה. מנהל הלייבל, ג'ק הולצמן, אף היה אמור להגיע לאנגליה כדי לראות את הלהקה בהופעה. אך לפני שהספיק לעשות זאת, הגיעה הצעה מפתה מחברת PHILLIPS שהחתימה את הלהקה בתת-לייבל פרוגרסיבי שלה, שנקרא VERTIGO.


בתקופה הזו הצטרף ללהקה הקלידן ג'נינגס. האודישן שלו נערך באוגוסט 1969. הדבר קרה בזכות בת זוגו של ג'נינגס שהכירה את איאן קלארק המתופף. ההרכב החדש נסע מיד לאחר הצטרפותו של ג'נינגס להמבורג על מנת להופיע במועדון STAR CLUB. עם חזרתם מגרמניה, נכנסו חברי הלהקה לאולפני WESSEX על מנת להקליט שם את אלבומם הראשון.


האולפנים הללו היו מהיחידים בתקופה ההיא עם קונסולת מיקסר של 16 ערוצים. חדר האולפן היה ענק בממדיו והיה בו הציוד החדיש ביותר. התנאים הללו היו מרגשים מאד עבור הלהקה, שהתרגלה להקליט את הדמואים שלה באולפן קטן וצפוף. החומר לאלבום היה כבר מוכן הודות להופעות שנעשו לפני כן. הלהקה הגיעה מוכנה וחמה להקלטה.


לפיכך הוקלטו שירי האלבום באופן חי באולפן, עם מעט מאד העלאות או תיקונים בהם. מלוטרון ששכן בפינת האולפן הוקלט גם הוא לשני שירים באלבום. תריסר שירים הוקלטו לאלבום הבכורה והם נשמעים לטעמי רעננים עד עצם היום הזה.


האלבום קיבל ביקורות לטוב ולרע; עיתון DISC AND MUSIC ECHO פרסם בפברואר 1970: "הלהקה הזו התגלתה על ידי אוסי ביירן, שגילה גם את הבי ג'יז. תקליט הבכורה הוא מקורי לגמרי ויש בו חומר טוב בסגנון 'אמצע הדרך' שלא משעמם לרגע. התקליט יעניין חובבי פופ וגם חובבי מוזיקה מתקדמת".


עיתון RECORD MIRROR פרסם במרץ 1970: "התקליט די חלש מבחינת נגינה. יש פה מיזוג של נושאים מתקדמים והרמוניות פופ. זה רעיון טוב שוודאי יצמח עם הלהקה לגבהים. קטע אחד בתקליט, WINTER TIME IS COMING AGAIN, מנצח את הכל פה".


עיתון RECORD RETAILER: "מוצר ראשון מלהקה בריטית זו שזכתה לקהל במועדון מארקי ובמקומות אחרים. פיטר ג'נינגס על אורגן, פסנתר וצ'מבלו הוא המוקד של הצליל, אבל זו להקה מלוכדת שהתברכה בקולו הרב-גוני של אנגוס קאלן. המוזיקה טובה, קצבית ומגוונת וכל השירים הם יצירות מקוריות. האריזה אטרקטיבית, מה שמוסיף לפוטנציאל המכירות שלה".


עיתון MUSIC BUSINESS WEEKLY: "קרסידה צברה מוניטין טוב של נגינה במועדונים כמו מארקי. האלבום הראשון שלה מתוחכם מאוד בסאונד, כשהאורגן, הפסנתר והצ'מבלו של פיטר ג'נינגס הם העיקר, שמשתלב היטב עם הקול המושך של אנגוס קאלן. שווה כל אגורה".


עיתון מלודי מייקר: "הנה להקה מוכשרת שנופלת באמצע הדרך בין התקדמות לסטטוס קוו, מה שאומר שחבריה מנגנים בצורה נקייה ושרים שירים מלודיים במיוחד שהם כתבו בעצמם. להקה מוזיקלית נחמדה, אבל באמת שום דבר מיוחד".


עיתון TOP POPS AND MUSIC NOW: "העובדה שאני מוצא את האלבום הזה חסר השראה לחלוטין היא עצובה, אבל אני יכול לראות שהוא ישמח אנשים שנהנים מתחושת פופ ג'אזית במוזיקה שלהם. אני מוצא את זה לא מעורר השראה כי התחושה הכללית היא קלינית מדי - ההפקה והביצועים מאוד נקיים ומקצועיים, והשירים (כמעט כולם נכתבו על ידי הסולן אנגוס קאלן) מאוד נעימים. אבל אתם יודעים איך אנשים מסוימים יכולים להיות כל כך נחמדים שהם משעממים? ובכן, זה מה שאני מרגיש לגבי האלבום הזה".


בעיתון GRAMOPHONE נכתב אז בביקורת: "אני מוצא את האלבום הזה חסר השראה וזה מפתיע לאור העובדה שהלהקה הזו טופחה על ידי אוסי ביירן, המפיק האוסטרלי ששימש דמות מפתח בצעדיה הראשונים של הבי ג'יז. אני תוהה אם רוב הלהקות 'המתקדמות' שלנו אכן יתחילו לממש את משמעות הפועל 'להתקדם' וכך יבטיחו לעצמן אורך חיים".


עד כאן הביקורות, לכאן ולשם. עכשיו תורכם להקשיב לו ולהחליט. אני חושב שזה אלבום מופלא. תשאלו גם את אהוד בנאי מה דעתו על התקליט ותראו איך עיניו ינצנצו.



ב-13 בפברואר בשנת 1972 נאלצה להקת לד זפלין לבטל הופעה בסינגפור. חברי הלהקה הגיעו לשם אך נתקלו באנשי שלטון שהחליטו שאינם ראויים להיכנס לשטחם. עיתון רקורד מירור הבריטי דיווח:



"כל התכנון להופעת הלהקה בסינגפור נפל בגלל אורך השיער של ארבעת החברים! השלטונות בסינגפור לא מוכנים להכניס גברים עם שיער ארוך לשטחם והמפיקים המקומיים הורו ללהקה שעליה להסתפר קצר כדי לקיים את ההופעה. חברי הלהקה בחרו להשאיר את שיערם, לא לקיים את ההופעה ולהמשיך לטיול בבומביי, למשך יומיים ולפני המשך הסיבוב באוסטרליה".


עד אותו רגע לד זפלין הייתה בלתי ניתנת לעצירה. הלהקה יכלה לשים סיכה בכל מקום על מפת העולם ולנגן במקום ההופעות הגדול ביותר שם, ולהשאיר בעקבותיה בקבוקי וויסקי ריקים וחדרי מלון הרוסים. באותה תקופה, הרביעייה הבריטית כבר הורכבה ממיליונרים כל כך מפורסמים שכבר הסתתרו מאחורי שומרים חמושים, העסיקו סוחרי סמים משלהם וטסו במטוס סילון פרטי.


היה רק דבר אחד שהם לא יכלו לעשות: להיכנס לסינגפור.


הלהקה הייתה אמורה לנגן מופע חוצות בסינגפור אך גורמים רשמיים בשדה התעופה סירבו לה להיכנס. לא רק שללד זפלין לא הורשו להיכנס לארץ, הם אפילו סורבו לרדת מהמטוס שלהם. הסיבה, כאמור, לא הייתה המוניטין שלהם להוללות, המסרים השטניים כביכול בשירים שלהם, או איזו סלידה מקומית מסולואי תופים: זה היה השיער הארוך שעטף את כל ארבעת חברי הלהקה.


בזמן שמהפכות תרבותיות אנטי-סמכותיות בהנהגת נוער שטפו את העולם, סינגפור קיוותה להתחסן עם קמפיין נגד סימנים חיצוניים של מרד ו"תרבות הסמים" המערבית, כמו שיער ארוך על גברים. מבקרים גברים סורבו להיכנס או הוטרדו בגלל מחלפות השיער שלהם. לא רק זפלין נדחתה אז, אלא גם קליף ריצ'רד בגלל שיער ארוך (יחסית).


סינגפור נרגעה מאז. בשנת 2013, רוברט פלאנט, זמר הלהקה שעדיין התפאר ברעמה לא קטנה, עבר את שערי שדה התעופה כדי לבצע את ההופעה הראשונה שלו שם.



גם זה קרה ב-13 בפברואר.



- בשנת 1968 הקליטה להקת פינק פלויד, באולפני EMI, את השיר IT WOULD BE SO NICE, שנכתב והושר על ידי קלידן הלהקה, ריק רייט. השיר יככב בתקליטונה הרביעי של הלהקה, שייכשל במצעד.


- בשנת 1978 החלה להקת דייר סטרייטס להקליט את אלבום הבכורה שלה באולפני BASING STREET שבלונדון. כל הפקת האלבום הזה עלתה 21,250 דולר.


- בשנת 1969 נערכה מסיבה בבית דואר בלונדון לכבוד הוצאת אלבום הבכורה של מארי הופקין, שנקרא POSTCARD, אותו הפיק פול מקרטני. בין הנוכחים במסיבה היו ג'ימי הנדריקס, דונובן ומקרטני, שהגיע עם חברתו החדשה לינדה.


- בשנת 1955 הופיע אלביס פרסלי את הופעתו הראשונה שנקבעה על ידי מנהלו החדש, קולונל טום פארקר. ההופעה נערכה ב- FAIR PARK COLISEUM שבטקסס. באותו יום הופיע על הבמה ההיא גם צמד בשם BUDDY AND BOB. אותו באדי היה באדי הולי.


- בשנת 1974 דחה דייויד בואי בקשה מהתנועה לשיחרור ההומוסקסואלים, לכתוב עבורם המנון.


- בשנת 1942 נולד פיטר טורק, מלהקת המאנקיז לשעבר. הוא מת בשנת 2019.


- בשנת 1997 נולד ילדו הראשון של מייקל ג'קסון, בן בשם פרינס. האם היא אשתו השנייה, דבי רו, שמאוחר יותר מוותרת על המשמורת.


- בשנת 1982 נגנבה המצבה מקבר סולן להקת לינירד סקינירד, רוני ואן זאנט. המצבה נמצאה בהמשך על ידי המשטרה, בערוץ נחל יבש.


- בשנת 1980 פשטה המשטרה על ביתו של ג'וני לידון, לשעבר ג'וני רוטן מלהקת הסקס פיסטולס. הבחור קיבל את האורחים הלא קרואים עם חרב שהניף מולם.


- בשנת 2002 מת, בגיל 64, זמר הקאנטרי האמריקאי האגדי, וויילון ג'נינגס.


- בשנת 1983 ביצע מרווין גאי את ההמנון לאומי באופן בלתי נשכח במשחק האולסטאר של ה-NBA בלוס אנג'לס, כשהוא מכניס לו קצב. הביצוע שלו הוא דוגמה מוקדמת לאמן ששם משלו בשיר, דבר שהפך לנפוץ בשנים הבאות. הוא לא הראשון ששינה את המנגינה (חוזה פליסיאנו עשה את זה בשנת 1968 אבל אחרי ההופעה שלו, הקהל רתח מזעם והקריירה שלו קיבלה זעזוע). המנונים אקספרסיביים הם בקרוב הנורמה לפני אירועי ספורט, שם הם באים להיראות כחלק מהבידור.


- בשנת 2007 קיבל רוד סטיוארט משכורת שמנה בסך מיליון דולר, עבור הופעה אחת במסיבת יום הולדת 60 של הביליונר, סטיב שוורצמן, בניו יורק.


- בשנת 1952 נולד הבסיסט הראשון של להקת פורינר, אד גגליארדי. הבחור ניגן בשני אלבומיה הראשונים של הלהקה והיה חבר בה עד שהועף והדבר שבר את ליבו. הוא מת לפני בשנת 2014 מסרטן. בשנת 1949 נולדה הזמרת ג'ודי דייבל (בין השאר מההרכב הראשון של להקת פיירפורט קונבנשן). היא מתה בשנת 2020.


ב-13 בפברואר בשנת 1981 יצא תקליט הסולו הראשון של קולינס, FACE VALUE, שנפתח עם שיר שחבריו ללהקת ג'נסיס דחו ושמו IN THE AIR TONIGHT.



בשיר זה, עם אווירתו המיוחדת (בזכות מכונת תופים ואחר כך תופים רגילים עם סאונד שהפך מאז לאחד הידועים שלו) הוא הפך לסיפור הצלחה גם בשמו. להיט נוסף בתקליט היה I MISSED AGAIN וקולינס גם מבצע פה גירסה לשיר TOMORROW NEVER KNOWS של הביטלס. התקליט נוצר בזמן בו קולינס עבר משבר עם התפרקות נישואיו, כשהוא מאשים את אשתו שבגדה בו עם משפץ ביתם, בזמן שהוא היה בסיבובי הופעות. כדי להבין את הדבר יותר לעומק וגם לשפוט מחדש את היצירה, שכל העולם הקשיב רק לצד אחד בה, תקראו את זה...


שנים רבות לאחר מכן הסבירה אנדריאה, למייל אונליין, את הצד שלה בהתפרקות הזוגיות: "פיל טען בראיונות ובטקסטים שלו שברחתי עם המשפץ, אבל זה פשוט לא נכון. הנישואים שלנו התקלקלו ​​מסיבות רבות ושונות, כשהעיקרית שבהן הייתה הפתיל הקצר שלו והעדפתו להתווכח במקום לדון בכל מה שלא הסכמנו עליו. הוא היה זועם וזה ממש הציק לי. התגרשתי ממנו בגלל שהוא היה זה שבגד בי. שמעתי על הרבה רומנים שהיו לו, לפני שפיתחתי אחד משלי. כמו כן, למחרת הלידה עם הבן שלנו, סיימון, הוא בחר לצאת לסיבוב הופעות עולמי למשך שנתיים עם ג'נסיס, במקום להיות איתי. הוא עשה הרבה כסף כששר לעולם על התפרקות הנישואים שלנו ועל שברון הלב שלו, והוא מעולם לא עצר לבחון את רגשותיי או כיצד חשים ילדינו. כל השנים האלה הוא עדיין משחק את הקורבן, ואני חושבת שהגיע הזמן שהוא יפסיק. הניסיון שלו, אחרי כל השנים, להאשים אותי חלקית בכך שהוא לא רואה כמה מילדינו שבר את גב הגמל והבנתי שהגיע הזמן שאדבר ואסביר את הצד שלי".


אנדריאה פגשה לראשונה את קולינס כשהיה בן 11. שניהם הופיעו כילדים במחזות זמר בווסט אנד והחלו לצאת מגיל 14. הם שמרו על קשר כשהיא עברה לקנדה עם הוריה, בגיל 18. בשנת 1970 הוא הצטרף לג'נסיס כמתופף וכאשר הלהקה הופיעה בוונקובר, הוא ואנדריאה התאחדו מחדש. היא ובתה הפעוטה ג'ולי חזרו איתו לאנגליה והשניים התחתנו.


בשנת 1975 עזב הזמר פיטר גבריאל את ג'נסיס וקולינס נכנס לתפקיד זמר הלהקה. זה הביא רמה חדשה של תהילה, ולדברי אנדריאה, זה שינה את בעלה. "מתופפים לא זוכים לתשומת לב רבה, וברגע שהוא הפך להיות הזמר הוא התמקד הרבה יותר בלהקה ובקריירה שלו. הדרייב והשאיפה שלו הפכו להיות בראש סדר העדיפויות שלו, והאגו שלו התחיל לצמוח".


זמן קצר לאחר מכן אנדריאה גילתה שהיא בהריון. כמה חודשים לאחר ההריון, הודיע לה קולינס ​​כי הוא יעזוב מיד אחרי הלידה בסיבוב הופעות עולמי. "אמרתי לו שאני לא אשרוד וידעתי שזה יהרוס לנו את הנישואים. הוא נהג לומר בראיונות שאמרתי לו 'אם אתה עושה את זה, אני לא אהיה כאן כשתחזור', אבל למעשה אמרתי שלא חשבתי שאצליח להתמודד ולהחזיק לבד את הדברים למשך זמן כה ארוך. כעסתי שהוא בכלל לא התייעץ איתי ולא נתן לי שום מידע בנוגע ללוח הזמנים שלו. לא אמרו לי עד שהכל הוזמן לסיבוב ההופעות. לא הותירו לי ברירה. בסופו של דבר סיימון נולד ואני זוכרת שהרגשתי לחוצה ללדת. יצאתי מבית החולים ותוך יום-יומיים פיל עזב לדרכו". אנדריאה נותרה לבדה בביתם בלונדון עם תינוק שזה עתה נולד, ג'ולי בת הארבע ושני הכלבים של בני הזוג. היא אומרת שזו הייתה תקופה עלובה ובודדה.


"הרגשתי המומה לגמרי. ניסיתי להניק אבל התקשיתי ונאלצתי לעבור לתחליף חלב. לסיימון הייתה תגובה אלרגית לזה והפסוריאזיס שלו היה כל כך קשה שהוא נאלץ להישאר בבית החולים למשך שבועיים. לפיל לא הייתה שום אמפתיה למצב שלי. הוא היה אומר לי להמשיך עם זה ולהפסיק להתלונן. הרגשתי כמו הורה יחיד".


הזמר חזר הביתה בהפסקות בלוח הזמנים התובעני של סיבוב ההופעות, ולעתים אנדריאה והילדים ביקרו אותו בחופשות הלימודים. המשפחה עברה לבית חדש בסארי ושם אנדריאה מצאה שהמיקום רק מגביר את בדידותה. ״זה היה נהדר אם פיל היה בסביבה, אבל הרגשתי מבודדת ומדוכאת. התחלתי להרגיש שהנישואים שלנו לא ישרדו". באחת הפעמים, אנדריאה ציפתה להצטרף לג'נסיס ביפן, אבל אז פרץ ויכוח עם בעלה. "הוא אמר לי שהוא הולך לבטל את הכרטיס שלי והתקשר למנהל הסיבוב שיעשה זאת. יפן הייתה המקום היחיד שרציתי לבקר בו, אז ממש התאכזבתי. אני חושבת שהוא נהנה להיות בדרכים לבד. זה נתן לו יותר חופש ולוח זמנים פתוח לעשות את כל מה שהוא רוצה לעשות, עם הזמנות לארוחות ערב ומסיבות ערב מאוחרות. בשלב זה מזגו של פיל החל לגרום לבעיות גדולות בנישואים. זה לא היה בשליטה. הוא כל הזמן הציק לי והתחיל להשתולל על הדברים הכי קטנים. צרחות וצעקות לא מקובלות נשמעו לעיתים קרובות מול הילדים. נראה שהוא לא מסוגל לחשוב על רגשותיו של מישהו פרט לרגשותיו. זה גרם לי להרגיש חרדה כל הזמן. המשקל שלי ירד בצורה דרסטית ובקושי אכלתי".


בתקופה זו הכירה אנדריאה גבר שעזר לחבר שלהם לשפץ את הבית. "הוא לא היה מעצב במקצועו והיה לנו רומן קצר. סיפרתי על כך לפיל ברגע שהוא חזר הביתה. עשינו כמיטב יכולתנו כדי לשים את זה מאחורינו, אך אותן בעיות היו שם. העניינים הלכו והחמירו כי פיל תמיד התווכח והתפרץ במקום לנסות לפתור. שנאתי את מה שקרה וסבלתי מאשמה ובושה עצומים. זה לא היה משהו שרציתי לעשות. אני חושבת שפשוט לא התמודדתי טוב מאוד וקיבלתי החלטה גרועה, על כך אני מצטערת. אבל היחסים שלי עם פיל לא הסתיימו בגלל זה. מבחינתי זה כבר הסתיים לפני שהרומן קרה. זה היה סימפטום של נישואים גרועים ולא הסיבה לסיומם".


כשדודתה מתה באופן פתאומי, החליטה אנדריאה לקחת הפסקה ולבלות בוונקובר עם ילדיה ועם אחותה שנשארה שם. "הייתי על הקצה ותהיתי האם עדיף לעזוב את פיל, אז קיוויתי שהחופשה תעזור לי להחליט. למרבה הצער, הזמן הוא הדבר היחיד שפיל לא נתן לי. הוא התקשר כל הזמן והתחיל מיד להשתולל, לקרוא לי בשמות ולצוות עליי לחזור הביתה. הוא הופיע במפתיע כמה פעמים. הוא לא הבין שבמעשה זה הוא הרחיק אותי ממנו אף יותר. בפעם האחרונה שהיינו יחד הוא הזמין אותנו למלון מקסים בוונקובר וניסה לשכנע אותי לחזור הביתה, אבל זה היה מאוחר מדי. ידעתי שאני לא יכולה לחזור. לא יכולתי לסמוך עליו עם רגשותיי יותר. פחדתי מהעתיד כהורה יחיד אך ידעתי שאני לא יכולה לחזור הביתה ולהעמיד פנים שהכל בסדר".


שישה חודשים לאחר מכן, כשחזרה לבריטניה, הכירה גבר חדש איתו ניהלה מערכת יחסים. "פיל השתגע מזה. איכשהו הוא מצא את המספר שלו והמשיך להתקשר לביתו ודרש לדבר איתי". כשהקשר הזה הסתיים, היא החליטה לעבור לוונקובר עם הילדים. קולינס דיבר לעתים קרובות על ההשראה שמאחורי המוזיקה שלו, שהייתה הפיצול שלו ושל אנדריאה, שלפתע מצאה את עצמה במרכז תשומת הלב התקשורתית העזה.

״אני זוכר שראיתי את התוכנית 'טופ אוף דה פופס' בלילה בו הוא הופיע עם דלי הצבע על הפסנתר. נחרדתי והרגשתי בחילה. ידעתי ישר שזה מסר שלו אליי, אבל זה היה ציבורי. לאחר מכן הוא המשיך ואמר לעיתונאים שאברח עם המשפץ. זמרים ופזמונאים אחרים כמו אדל כותבים אלבומים על שברון הלב שלהם, אבל הם לא מביישים כמוהו. הסיפור הזה נפל לידי התקשורת והציג אותו כבחור הטוב והשליך אותי לכלא כאישה הרעה. לא יכולתי לעשות שום דבר בקשר לזה. כשביקשתי ממנו להפסיק לדבר ולכתוב שירים על מערכת היחסים שלנו, הוא אמר שיש לו רישיון אמנותי לכתוב על כל מה שהוא רוצה. לאחרונה שודר ספיישל על ג'נסיס והוא שמח לתת לטענות האלה שלו לחזור. אני יודעת שחלק מהכאב שפיל חש לאורך השנים היה אמיתי ואני חושבת שזה נובע מהעובדה שהוא יודע שהוא רדף אחר השאיפות שלו על חשבון משפחתו. אבל הגיע הזמן שהוא יפסיק להשתמש בי ככלי שיווקי למכירת התקליטים שלו".


קולינס בספרו האוטוביוגרפי: "אחד מקרוביה של אנדריאה, רובין מרטין, עסק בשיפוץ בתים. אבל הוא לא יכל לעשות את העבודה לבדו אז הוא השיג כוח עזר זול. אחד האנשים שהשיג היה בחור צעיר ומחוסר עבודה. וכך נוצר שם הרומן שאותו גיליתי, כשאני הרחק משם בסיבוב הופעות ולא מאמין למה שאני שומע בשיחת הטלפון הרחוקה. אבל נאלצתי להיגרר להמשך הסיבוב, אחרת הייתי חוזר הביתה וסופג את כל ההפסד הכלכלי העצום שהיה נלווה לזה להמשך חיי. כשחזרתי הביתה, ידעתי שזה לא הולך להיות טוב. סיבובי הופעות בסבנטיז שונים מסיבובים בימים אלו.


אז לא היו מיילים וטלפונים סלולריים. כך שלאנדריאה ולי היה המון על מה לדון כשחזרתי. אבל השיחות לא הלכו לשום כיוון. כך אני זוכר את זה. יום אחד היא התקשרה הביתה, כשהייתי עם הילדים, והודיעה לי שהיא יוצאת ולא תחזור הלילה. הבנתי ישר עם מי היא יוצאת והשתגעתי. שמתי אגרוף בקיר ועשיתי בו חור. אם זה לא היה הקיר, זה היה מישהו שנפגע פיזית. למחרת היא חזרה והייתי זועם ועצוב. ידעתי שזה נגמר. נראה היה שהיא לא הבינה את ההשלכות של מעשיה. היא רק השיבה ש'אמרתי לך שזה מה שיקרה. זו אשמתך'. אחר כך שמעתי את הילדים שלנו משחקים באמא ואבא ואומרים משפטים קשים ששמעו אותם יוצאים מהפה שלנו.


אז עדיין ניסיתי לאחות את השברים ולגרום להכל לפעול - לנישואים, להורות וללהקת ג'נסיס. התחננתי בפניה שתיתן לי עוד שבועיים לסיים את סיבוב ההופעות ונסדר את הדברים. היא הסכימה והבטיחה לחכות. אבל כשהייתי עם ג'נסיס ביפן, הייתי חסר שליטה. שתיתי סאקי ללא הכרה. כשחזרתי לאנגליה, היא אמרה לי שהיא לוקחת את הילדים ועוברת לקנדה. לא הסכמתי לוותר ללא לחימה וביקשתי לעבור לקנדה. חשבתי לגור בוונקובר, לקנות שם בית ולהחזיר את אשתי אליי. הודעתי על זה לשאר חברי ג'נסיס, שאמרו לי ללכת ולסדר את ענייניי ושזה לא יפגע בלהקה. אחרי ארבעה חודשי נסיון בוונקבור לא עזר דבר. נישואיי הסתיימו.

כשניסיתי להתקשר אליה לוונקובר, לא הצלחתי להגיע אליה. אז החלטתי להביע את הרגש שלי בשיר IN THE AIR TONIGHT. כדי שכשהיא תשמע את השיר הזה, היא תבין עד כמה אני פגוע וכמה שאני אוהב אותה וכמה שאני מתגעגע לילדיי. קיוויתי שזה מה שיהיה ושהכל יסתדר.


לא ידעתי אז כיצד להופיע עם השיר שלי שהפך לפתע להצלחה. עדיין לא חשתי בנוח לעמוד עם מיקרופון ובמיוחד מול מצלמות טלוויזיה. אז החלטתי לנגן בקלידים ומישהו שם את דלי הצבע כתפאורה. אין לזה שום קשר לזה שאנדריאה הלכה עם המשפץ, אבל ההופעה הזו עם דלי הצבע המשיכה לפגוע בי לא פעם ולא פעמיים".


הביקורת ברולינג סטון אז, על האלבום הזה של קולינס, הייתה כזו: "למעט שלושת אלבומיו של פיטר גבריאל, כל אלבום סולו של חבר ג'נסיס, או חבר לשעבר, הציג בגאווה את הלקחים שהופקו באותה להקה. האלבום הראשון של פיל קולינס אינו רוק מתקדם וגם לא פיוז'ן. במקום זאת, הוא שומר על הטון הקולני הנוזלי שפיתח לאחרונה בג'נסיס, ובכל זאת הוא מתעלם מהתנשאות הגבוהה של הלהקה לטובת פופ בסיסי. הוא כנראה קיבל שיעורי גיבוי מחברי להקת אדמה, רוח ואש, שעזרו לו פה. כמו השיר MISUNDERSTANDING, שהוא השיר הטוב ביותר מהאלבום האחרון של ג'נסיס), האלבום של קולינס הוא מוזיקת ​​פופ העוסקת בסערה אישית ובמקרה זה, פירוק הנישואין שלו. לעיתים לבו השבור של הזמר ברור מדי, אבל קולינס מצליח יותר מאשר לא. האלבום הזה הוא הרבה פחות שאפתני וחשוב מאלבום הסולו של פיטר גבריאל, אך עם זאת הוא ללא ספק המוצר הראוי ביותר של ג'נסיס, מאז אותו תקליט".




בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page